שער ההלכות - חלק אורח חיים · פרק ה' - הלכות שבת
שניים מקרא ואחד תרגום
א. חייב כל אדם לקרוא כל שבוע את כל הפרשה של אותו שבוע, שני פעמים מקרא ופעם אחת תרגום אונקלוס. וכל העושה כן, זוכה שמאריכים לו ימיו ושנותיו.1
ובעל תשובה שחזר באמצע השנה בתשובה, אינו צריך להשלים את כל קריאת הפרשיות שהחסיר מתחילת השנה, אלא יתחיל לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום מהשבת הראשונה שחזר בתשובה. והמחמיר להשלים ולקרוא מתחילת התורה, תבוא עליו הברכה.2
שכר לימוד שניים מקרא ואחת תרגום
1. מסכת ברכות (דף ח:), וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן רפה סעיף א). ובשו"ת קנין תורה (ח"ו סימן קמו) הביא קושית הרב הקדוש בעל בני יששכר זיע"א, שעמד על לשון הגמרא (שם) שכל המשלים פרשיותיו מאריכים לו ימיו, דמשמע שמטעם זה שמאריכים לו ימיו ושנותיו, כדאי לו להשלים פרשיותיו, והלא שנינו במסכת אבות "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס".
ותירץ, דהנה אמרו חז"ל (קידושין ל.) לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. והנה אם לאדם יש שלוש שעות פנויות כדי ללמוד, ואותו אדם למד כבר באותו יום שליש מקרא, ובנוסף לכך חייבוהו ללמוד גם שניים מקרא ואחד תרגום, אם כן, מתי יהיה לו זמן ללמוד ולהשלים את המשנה והתלמוד שחייב באותו יום. לפיכך הבטיחו לו שלא יחוש, משום שיאריכו לו ימיו ושנותיו כדי שישלים את לימודו אשר החסיר עבור מצוה זו.
וכיוצא בזה מספרים על מרן החתם סופר זיע"א, שבבחרותו היה מאריך הרבה בתפילה, ופעם אמר לו אחד מחבריו, שעד שהוא סיים תפילת שמונה עשרה, הוא כבר הספיק ללמוד סימן שלם בשלחן ערוך. השיב לו הרב: הלא מבואר בגמרא (ברכות נד:) שהמאריך בתפילתו מאריכים לו ימיו ושנותיו, ואם כן, יספיק הוא ללמוד עוד הרבה סימנים בשלחן ערוך. ואכן כך נתקיים בו.
2. כתב השולחן ערוך (שם סעיף ד): מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת, ואם לא השלים קודם אכילה ישלים אחר אכילה עד המנחה, ויש אומרים עד רביעי בשבת, ויש אומרים עד שמיני עצרת, דהיינו בשמחת תורה, שאז משלימים הציבור. ע"כ.
ומדכתב מרן בסתם שמשלים את הפרשיות עד מנחה של שבת, מוכח דהכי סבירא ליה, ולאחר מכן אינו צריך להשלים. וכן תחזה להרב כף החיים (שם אות כו) שהביא דברי הטור, שעד מנחה רשאי להשלים, אבל מכאן ואילך כיון שהתחיל פרשה אחרת, עבר זמנה של הפרשה הקודמת. וכן דעת השלחן ערוך שסתם כן. ע"כ. וכן הוא בספר מטה יהודה (אות ד). וראה בספר גינת אגוז (חלק א סימן כח).
ועל כל פנים בשו"ת מעשה נסים הכהן (חלק ד סימן מג) נשאל, האם בעל תשובה שחזר בתשובה צריך להשלים את כל הפרשיות שהחסיר מתחילת השנה. והשיב, שאם לא קשה עליו, יקרא מתחילת התורה פרשת בראשית ואילך. ואם קשה עליו, יש להקל לו שיקרא מאותו שבוע ואילך. ע"כ.
וראה גם להגאון הנאמ"ן שליט"א בספר מקור נאמן (עמוד חף) שנשאל, אודות אדם שלא קרא שניים מקרא ואחד תרגום הרבה שבתות, ועכשיו כשנמצא באמצע השנה רוצה להתחיל מכאן ולהבא לקרוא כל שבת, ויודע שאין לו פנאי וסבלנות להשלים את מה שהחסיר, האם יש ענין שיקרא שמו"ת מכאן ולהבא, או שאין לו תקוה עד השנה הבאה.
והשיב: מי שאכל שום וריח רע נודף ממנו, יאכל שום אחר ויהא ריחו נודף יותר? ועל כן יקרא כל הפרשיות שיוכל לקרוא, ואם ירצה ישלים בכל פרשה עוד פרשה אחת מהחסרות עד שישלים את כולם. מי זוטר השכר שהבטיחו חז"ל שמאריכים לו ימיו ושנותיו? ועיין בשו"ת אדרת תפארת (ח"ה סימן לב), ובשו"ת נחלת לוי (ח"ב סימן ז).
הדלקת נירות
ב. בעלת תשובה שבעבר לא היתה מדליקה נרות שבת, וכעת התחילה להדליק נרות, מעיקר הדין אינה צריכה להדליק יותר משתי נרות כדי להשלים את מה שהחסירה בעבר, ואם תרצה לכפר על מה שביטלה בעבר מיצוה יקרה זו, תקבל על עצמה לשכנע את בנות ישראל להדליק נרות שבת.3
3. הנה בשו"ת רבבות ויובלות (סימן נב) כתב, שבעלת תשובה שלא הדליקה אף פעם נרות, יש לה להתחיל להדליק שלושה נרות, שניים כנגד "זכור ושמור", ואחד להזכיר לה שהיא לא הדליקה נרות עד עכשיו, ושתזהר לעתיד לא לשכוח. ואף על פי שאסור להזכיר לאדם את עברו כשחוזר בתשובה, אבל כאן הנר הוא לא להזכיר בלבד, אלא גם כדי לתקן את המעוות מה שלא הדליקה עד היום. ע"כ. וראה בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן לג).
אולם בספר חשוקי חמד (שבת עמוד קסט) כתב, שאין קונסים את האשה להדליק נרות נוספים, והטעם לכך, דהנה כתב הדרכי משה (סימן רסג) בשם המהרי"ל, דאשה ששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה, וכתב על זה הדרכי משה, שכל זה אינו אלא חומרות רחוקות, ואדרבה נראה דכל המוסיף על הנרות, גורע ומפסיד הכוונה של זכור ושמור. אבל הנשים נוהגות כדברי מהרי"ל שכל ששכחה פעם אחת, מדלקת כל ימיה ג' נרות. עכ"ל.
ומבואר מדבריו, שכל מה שנהגו להוסיף על הנרות, היינו רק באופן ששכחה להדליק בשוגג, ולא באופן שלא הדליקה במזיד, ולמרות שלכאורה קל וחומר הוא, מכל מקום הבו דלא להוסיף עלה.
ועוד, שהטעם שמדלקת עוד נר, כתב המשנה ברורה (ס"ק ז) כדי שתהא זהירה בכבוד השבת, וזה שייך רק באשה שהדליקה ושכחה פעם אחת, אבל אשה שמעולם לא הדליקה, אין זה מחמת שלא היתה זהירה בכבוד שבת, אלא מחמת שלא ידעה מכך, ואדרבה עכשיו היא זהירה. אלא שצריכה קצת כפרה על העבר, ועל כן, על ידי שתשתדל ללמד לבנות ישראל שעדיין אינן מדליקות, הרי זה יכפר לה על העבר. ע"כ. וכן מבואר בילקוט יוסף שבת א (עמוד קנב).
בגדי לבן
ג. ישנם בעלי תשובה, שמתייהרים ללכת בשבת עם בגדים לבנים כפי שכתוב בספרי הקבלה, ויש להעיר להם שכאשר הולכים הם לבית הכנסת שרוב הציבור שם לבוש בבגדים רגילים, אין להם להיות שונים מכולם, ויש בזה חשש שחץ וגאוה.
ואם בכל זאת רוצים הם לנהוג על פי הקבלה וללכת בשבת עם בגדים לבנים, ילבשו בגדים אלו אך ורק בביתם, או שיתפללו במקום שכולם לבושים כמותם.4
4. הנה בשער הכוונות דרושי סדר שבת (דרוש א) כתב: צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים. וקבלתי ממורי ז"ל, שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעולם הזה, כן ממש יתלבש האדם בעולם הבא אחר פטירתו תמיד ביום השבת. ואמר לי כי בקבלת שבת פעם אחת נתגלה אליו נשמת חכם אחד שנפטר בימיו, וראהו לובש שחורים, ואמר לו לפי שבעולם הזה היה לובש שחורים ביום השבת, הלכך היו מענישים אותו שם להלבישו אחר פטירתו בגדים שחורים אף ביום השבת. ע"כ. וכן כתב בספר בן איש חי (שנה ב פ' לך לך אות חי).
אולם בספר הליכות עולם חלק ג (עמוד ) העיר, דהנה המנהג היום, שכל תלמידי החכמים לובשים בגדים שחורים תמיד, וכבר הביא האליה רבה מהגמרא בשבת (קמז.) דרבנן דפומבדיתא היו לובשים גלימות שחורות בשבת.
ובשו"ת פנים מאירות (חלק א סימן קנב) כתב, שהמקובלים שהקפידו על מלבושים לבנים בשבת, לא דיברו אלא על פי המנהג שבימיהם, שלא היו לובשים שחורים, מה שאין כן בזמנינו דכולי עלמא נהגו האידנא במלבושים שחורים, אם יבוא אחד לשנות ללבוש בגדים לבנים, הוי ליה יוהרא, דהוי כחתן בין אבלים, וכמו שאמרו בשבת (קיד.) אמר להו רבי ינאי לבניו, אל תקברוני בכלים לבנים, שמא לא אזכה, ויושיבוני בין הנידונים לגיהנם [שדומים פניהם לשולי קדרה שהיא שחורה. רש"י], ואהיה כחתן בין אבלים.
הילכך בזמן הזה שגדולי ישראל הולכים בשבת במלבושים שחורים, מי שבא לומר "אני אקיים דברי המקובלים שציוו ללבוש מלבושים לבנים בשבת", אין לך יוהרא גדולה מזו, וראוי לנדותו (עיין בבא קמא דף פא:).
ובזמנינו בעוונות הרבים, תחתונים למעלה, ורבו זחוחי לב הרוצים לדמות עצמם לאותם גדולים אשר היו בימי קדם, שהיו מפורסמים לחסידים וקדושי עליון ולבשו בגדי לבן, ולדעתי העושה כן יצא שכרו בהפסדו. ולכן יש להיות מהצנועים, והרוצה ללבוש לבנים, ילבש רק בביתו ובחומותיו, אבל בבית הכנסת בפני המון העם, הוי כחתן בין אבלים, ויש לחוש ליוהרא. ושב ואל תעשה עדיף. ע"כ. וכן כתב לעורר בספר כעת חיה (סימן לו), ועיין בשו"ת אשמח בהשם (או"ח סימן לב).
קידוש
ד. ישנם בעלי תשובה, שכאשר רואים את הוריהם עושים איזו עבירה חמורה, כגון מדליקים אש בשבת וכדומה, צועקים עליהם וגוערים בהם על כך. וישנם שמעיזים פניהם ואומרים להוריהם שישרפו אותם בגיהינום. וצריכים להזהירם ולהודיעם שאין דרך זו נכונה, אלא יש להם להתנהג עם ההורים בדרכי נועם, והזמן יעשה את שלו.
לפיכך, בחור בעל תשובה שמגיע לביתו לאחר התפילה בליל שבת, ורואה את אמו הולכת בלבוש פרוץ עם סיגריה בפה, ומבשלת אוכל על הגז, ואביו יושב מול הטלויזיה, לא יעיר להם שום הערה, אלא יאמר להוריו בחיוך: "שבת שלום, אפשר בבקשה לעשות קידוש ביחד איתכם", ועל ידי כך יקרב אותם לדרך הישרה.
5. ידוע על פי הנסיון. וכן כתב בספר עבד לעבדי ה' (עמוד רפח) וזו לשונו: פעם אמרתי בשבת קודש בשיעור תורה, על נער אחד שחזר בתשובה, והוריו עדיין לא חזרו, וכשמגיע בשבת קודש לאחר שיעור תורה, ורואה את אמו בלבוש פרוץ עם סיגריה בפה, ומבשלת קפה טורקי על הגז, כיצד להגיב? צריך הנער לומר לאמו: "אמא שבת שלום, אפשר בבקשה לאכול סעודה שלישית?!" כך צריך להגיב, ובכלל לא להתייחס לעבירות שעושה האם, והזמן יעשה את שלו.
ה. בעל תשובה שאביו מחלל שבת, ובערב שבת אביו מקדש על היין, ואין הבן יודע אם אביו מכוון להוציאו ידי חובה בקידוש, ולפעמים האב גם בולע מילים, באופן כזה יסתכל הבן על הכוס שביד אביו, ויעשה קידוש בלחש ביחד עם אביו [בלי שאביו ישים לב], וכשאביו יסיים את הקידוש, לא יענה הבן אמן על ברכתו, אלא ישתוק עד שיטעם מהיין.6
וכמובן צריך הבן לדאוג לפני שבת, שיהיה מצוין על בקבוק היין שהוא עבר תהליך של פסטור, משום שאם היין לא מפוסטר, הרי הוא נעשה יין נסך בשעה שאביו נוגע בו.6*
6. בספר בן איש חי שנה ב' (פ' בראשית אות טו) כתב: צריך שבני הבית השומעים קידוש מבעל הבית, ישימו לבם היטב לשמוע ברכת הקידוש, ואי אפשר להם לקדש בפני עצמם מכמה סיבות הכרחיות. ואדם שאינו יכול לשמוע הברכה מבעל הבית, יתן עיניו בכוס שביד בעל הבית שמקדש עליו, ויאמר בלחש ברכת הקידוש כולה בשעה שבעל הבית מקדש, ויועיל לו בדיעבד, אף על פי שאינו מחזיק הכוס בידו. ע"כ.
ולפי זה באופן שהאב מקדש, ואין הבן יודע אם אביו מכוון להוציאו ידי חובה או לא, הרי זה כמי שאינו יכול לשמוע הברכה מבעל הבית, שבאופן כזה יתן עיניו בכוס המקדש, ויעשה עמו את הקידוש בלחש. וראה עוד בשו"ת רב פעלים (חלק ב סימן מא), ובשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן כח).
וראה נא בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ב סימן קסב), שנשאל מבחור בעל תשובה שאביו לא שומר מצוות, רק נשאר לו איזה מסורת לקדש בשבת ולהדליק נרות, אבל הוא ובני ביתו מחללים שבת בפרהסיא בכל מלאכות, ורוצה לברר האם יכול לשמוע ולצאת ידי חובת קידוש מאביו שדינו כעכו"ם, או לא.
וכתב, שיש למצוא תקנה, שיאמר הבן את הקידוש בלחש לעצמו אף שאין הכוס בידו, וכדעת השערי תשובה (סימן רצ"ו). ואולם בביאור הלכה (סימן רע"א), דעתו שלא לסמוך על זה למעשה, כיון שיש מהאחרונים שחולקים על זה וסוברים שאין זה מועיל.
ועל כן נראה לכאורה, שקשה להכריע להקל בזה, והבן אומר, שאם ימאן לצאת בקידוש שעושה אביו, עלול הדבר להזיק לו ולגרום איבה יתירה בתוך ביתם. לכן יש להורות לו שכשמתפלל בליל שבת, יכוון לצאת בזה ידי חובת מצות קידוש מן התורה, ואז לכל הפחות יצא ידי חובתו מן התורה, ומאחר שכעת כל חיוב הקידוש הוא מדרבנן, יש לסמוך בזה על השערי תשובה שסובר שיאמר את הקידוש ביחד עם אביו. ע"כ.
*6 הנה אף על פי שרוב היינות היום עוברים תהליך של פסטור, מכל מקום עדיין יש ינות שאינם מפוסטרים, כגון ינות של "רמת הגולן" וכדומה, ולכן מוטל על הבן לברר לפני השבת שהיין מפוסטר, כדי שאביו לא יעשה את היין לנסך על ידי מגעו, כמבואר בשו"ת יביע אומר חלק ט' (סימן קח אות קלד).
ועל כל פנים, אם בדיעבד לא היה יין מפוסטר, והאב עבר וקידש על היין, אף על פי שהיין נעשה נסך במגעו של האב, מכל מקום יצא הבן ידי חובת קידוש [באופן שהאב כיון להוציאו ידי חובה], כמבואר בשו"ת מענה לשון (חלק א סימן ד). וכמובן לא יטעם הבן מהיין, ויעשה זאת בחכמה ובתבונה כדי שלא ירגישו בכך שאינו שותה.
מחלל שבת שהכין יין וחזר בתשובה מה דין היין
ועיין בשו"ת התעוררות תשובה (חלק ד סימן עה) שכתב, שמומר לחלל שבת שהכין יין בהיותו חילוני, ולאחר מכן שב בתשובה שלימה, אין להתיר משום כך את היין, ועדיין שם יין נסך על אותו היין, ודינו כדין חמץ שעבר עליו הפסח שנשאר עליו איסור חמץ אף שכבר עבר הפסח. ע"כ.
ובשו"ת נצח יוסף (ח"ב סימן מב) דן גם כן, כיצד לנהוג ביין שעשאו אדם שהיה מחלל שבת בפרהסיא, וחזר בתשובה לאחר שעשה היין, האם מותר בשתיה או בבישול. והשיב, שכיון שרבים הפוסקים שסוברים שיש להתיר בזמנינו את היין שנגע ושפך מחלל שבת, מחמת חולשת ידיעת האיסור של חילול שבת, וממילא היה מקום להתיר יין זה. אך מאחר שמרן פסק לאסור יין שנגע או שנעשה על ידי מחלל שבת, קשה להתירו בשתיה. ומכל מקום יכול למוכרו (לגוי) ומותר בהנאה. ע"ש.
ו. בעל תשובה שבניו עדיין לא זכו לחזור בתשובה, ומחללים שבת, אבל יושבים הם בשלחן שבת ושומעים קידוש בליל שבת וביום שבת, כדי כבד את אביהם.
ולפעמים קורה שהאב רוצה לקדש על היין, אך בניו ישנים, ורצונו להעירם משנתם כדי שישמעו קידוש ויאכלו סעודת שבת, אבל חושש הוא שמאחר ובעודם ישנים אינן מחללים שבת, הרי שאם יעיר אותם עתידים הם לחלל שבת כהרגלם לאחר הסעודה, באופן כזה אין לאב להעירם, כדי שלא יגרום להם ליותר חילולי שבת.7
אולם אם הבנים יושבים סביב השולחן, ושרים שירי שבת עם אביהם, ושומעים מפיו דברי תורה וחיזוק, מותר לו להעירם, מפני שעל ידי כך ששומעים דברי אלהים חיים, מקרב את ליבם לאבינו שבשמים, ועתידים הם לחזור לדרך הישרה.8
כן כתב בספר חשוקי חמד (בבא קמא עמוד ריט) בשם הגאון רבי יוסף ש. אלישיב שליט"א, וכבר אמרו במסכת סנהדרין (פרק ח'), שינה לרשעים, הנאה להם והנאה לעולם, וכתב רש"י, שכל זמן שישנים, אינם חוטאים ואינם מריעים לבריות. ע"ש.
וכיוצא בזה כתב לדון הגר"ש חיררי שליט"א בשו"ת לב שמחה (סימן לח), בענין מי שרואה את חבירו שוכב פרקדן, האם יעיר אותו משנתו כדי להפרישו מאיסור או לא. וכתב, שאם ידוע לו שאותו אדם שישן פרקדן הוא חרד לדבר ה', הרי זה בכלל "הוכח לחכם ויאהבך", ולכן יש לו לעוררו. אבל אם הוא אדם רגזן, שאם יעורר אותו ויאמר לו שלא ישכב פרקדן, יכול לגרום לו לחרון אף ולכעס, לא יעוררו, כדי שלא יצא שכרו בהפסדו. ע"כ. ודון מינה לנידון דידן, שיש לדון תמיד איזה רוח יצמח מהמעשה שאתה רוצה לעשות.
8. כן מסתבר על פי מה שכתבנו בסיעתא דשמיא בסעיף הבא, והרי זה בכלל חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ומה גם שבשו"ת בנין ציון (החדשות סימן כג) כתב, שפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם, מאחר ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום, ואחר כך מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, והרי מחלל שבת נחשב כמומר רק מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, וזה מודה על ידי התפילה והקידוש בבורא עולם. ע"כ.
נמצא לפי זה, שאותו האב שמעיר את בניו לשמוע קידוש, הרי הוא מזכה בכך את בניו שיצאו מכלל מומרים. ועל ידי הדברי תורה ששומעים ושירי השבת ששרים, יפתח ליבם להתקרב לדרך ה', והמאור שבתורה יחזירם למוטב.
להזמין אורחים חלוניים
ז. אדם שרוצה להזמין אורחים לשבת כדי לדבר עימהם על מעלת השבת וקיום המצוות, ולקרבם ולהדריכם בדרך הישרה, רשאי לעשות כן, אף שאותם אורחים באים אליו ברכב בשבת, ועלולים גם לחזור לביתם בשבת.
ועל כל פנים יבקש מהם לבוא לפני כניסת שבת, וגם יציע להם ללון בביתו במשך כל השבת, ואף אם יסרבו לכך, אין איסור להזמינם. [ויאמר להם לפני שבת, שאם הם מתכננים לבוא בשבת, שלא יחנו את הרכב סמוך לביתו, כדי למנוע חילול ה'].9
9. כן כתבנו בס"ד בספר ואין למו מכשול (חלק א עמוד עה) על פי המבואר בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן שנח) ובשו"ת מים ההלכה חלק א (סימן נב), ובספר בין ישראל לעמים (עמוד קע). ועיין בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן רנו), ובשו"ת במראה הבזק (חלק ו סימן לט).
וכן תחזה בשו"ת מנחת שלמה חלק ב (סימן צז אות י) שהתיר להזמין לבית הכנסת גם מי שגר רחוק משם, ועלול לבוא ברכב בשבת, באופן שרוצים לקרבו ולחזקו. ויציעו לו מערב שבת מקום לינה קרוב לבית הכנסת, כדי שלא יצטרך לחלל שבת, ואף אם לא יקבל את ההצעה, אין חייבים להגיד לו שימנע משום כך לבוא, וגם אין צריכים להזהיר אותו שאסור להגיע לשם ברכב. ע"כ. ועיין בשו"ת משנה הלכות (חלק טו סימן לא).
להיכנס לבית חברו כשחברו עלול לכבות את הטלויזיה בשבת
וכיוצא בזה כתב לדון הרה"ג ר' יצחק זילברשטין בספר עלינו לשבח (ח"ה עמוד תרמא), אודות ראובן שרוצה לקרב את שמעון ומשפחתו לתורה ולמצוות, וברור לו שכשיכנס לדירת שמעון בשבת, שמעון יכבה לכבודו את מכשיר הטלויזיה, ולאחר שילך ראובן, שוב ידליק שמעון את המכשיר, האם מותר להיכנס לביתו, או שיש בכך איסור לפני עור לא תתן מכשול.
והשיב, שבין כך ובין כך שמעון יכבה את המכשיר לפני שילך לישון, ומה שיחזור וידליק את המכשיר לאחר שילך ראובן, אין זה הכרח שיעשה כן, כי אולי יושפע שפע רב מדברי הקירוב של ראובן. נמצא שאין כאן הכשלה ודאית.
ויתכן שאפילו אם ברור לראובן ששמעון ידליק את מכשיר הצפייה מיד לאחר שיעזוב את ביתו, גם באופן זה מותר לראובן לבוא לבית שמעון כדי לקרבו לתורה, כי כדאי שיחלל שמעון שבת אחת, כשקיים סיכוי שישמור חבירו שבתות הרבה, כמבואר במשנה ברורה (סימן שו ס"ק נו-נז).
ברית בשבת
ח. בעל תשובה שנולד לו בן, ועריכת הברית המילה צריכה להיות בשבת, וחושש שאם יעשה את הברית בשבת, יבואו קרובים וידידים ברכב בשבת, ויגרם על ידי כך חילול שבת המוני, נחלקו הפוסקים האם מותר לערוך את הברית בשבת, או שיש לדחותה ליום ראשון כדי למנוע חילול שבת. ויש לעשות בזה שאלת חכם כיצד לנהוג.10
האם מותר לדחות ברית ליום ראשון כדי למנוע חילול שבת
10. הנה בענין ברית מילה שצריכה להיערך בשבת, וכרוך בזה חילולי שבת של קרובי המשפחה, נתחבטו בזה גדולי הפוסקים, האם מותר לדחות מילה בזמנה כדי למנוע חילול שבת המוני, או שיש לקיים המצוה בזמנה, ואותם הרשעים שנוסעים בשבת, עוונם תלוי בראשם, והמוהל ואבי הבן אינם אחראים למעשיהם, ונביא כאן בקצרה כמה מדברי הפוסקים העוסקים בזה.
בשו"ת מנחת יצחק חלק ג (סימן לה) נשאל האם מותר לערוך ברית מילה בשבת במקום שהמוזמנים מעשנים שם, וחלק מהם גם מגיע למקום הברית ברכב בשבת. וכתב, שמה שמעשנים שם אין זה ענינו שהרי בלאו הכי היו מעשנים.
אלא שיש לדון לאסור משום שבאים בני המשפחה במכונית שלהם לברית מילה, והמוהל גורם לכך, שהרי אם היה נמנע מלמול, לא היו באים לשם. אולם בודאי שאין בזה איסור דאורייתא של "לפני עור", מפני שאם הוא לא ימול, ימול מוהל אחר. אומנם איסור דרבנן יש בזה, שהרי מסייע ידי עוברי עבירה.
ברם, מאחר שמבואר בשפתי כהן שבמומר אין איסור מסייע לעוברי עבירה, אם כן יש להתיר לקיים המילה בזמנה, שהרי חביבה מצוה בשעתה. ולא יעלה על הדעת דמשום חשש גרמא באיסורים, ידחה מצוה דאורייתא, דאם כן הרי יצטרכו לבטל תפילה בציבור בשבת בבית הכנסת, משום שישנם שבאים לשם ברכב, ודבר זה לא שמענו מעולם.
ומכל מקום בודאי החיוב מוטל על מי שיש בידו למחות, להזהירם ולהתרחק מהם, וגם המוהל מחויב להזהירם שלא יעשו מצוה הבאה בעבירה, ומוטב שימול בינו ובין עצמו, ולא יחללו שבת ברוב עם, אך כמובן שמשום מגדר מילתא, יש בכח הבית דין לגזור אף שלא למול את בניו של המומר לחלל שבת כמבואר בשלחן ערוך (יו"ד סימן שלד סעיף ו). ע"ש.
ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן ג) נשאל גם כן, האם מן הראוי על פי ההלכה לדחות ברית מילה בזמנה כשחלה להיות בשבת, כשבעלי הברית והמוזמנים מחללים בגלל זה שבת, וכפי שמצינו שמצות לולב ושופר ומגילה נדחות מזמנן בגלל קדושת ושמירת השבת [שמא יטלנו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים].
והשיב, שכידוע אין מדמים גזירות זו לזו, ואין בידינו לחדש גזירות מעצמנו. ומלבד זה אין הנידון דומה לראיה כלל, משום ששם היתה הגזירה מפני דחששו שבכדי שיוכל לקיים בפועל את המצוה, יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים וילך אצל חכם ללמוד בכדי שיהא בקי בה, והמדובר בבני ישראל כשרים הרוצים בכל לבם לשמור ולקיים מצוות ה', אלא שחששו רבנן דאולי מתוך הטירדה בקיום המצוה, ישכחו לרגע קט מאיסור הוצאה, ומשום כך עבדו רבנן תקנתא לצדיקי שלא יבואו לידי מכשול.
אבל בנידוננו הרי המדובר ברשעים העוברים על מצוות ה' ותורתו, ומחללים בתמידות את השבת, ואשר מתוך זה יבואו גם בשמחת המילה לחלל את השבת כפי הרגלם, בדברים שאין להם שום קשר עם עצם קיום מצות המילה בעצמה, ואת החילול עושים רק בגלל שנח להם לחיות בהפקרות - ללכת אחרי שרירות לבם לנוחיותם, ואם כן הרי כידוע תקנתא לרשיעי לא עבדינן, ולכן אין לעקור מצוה מהתורה בזמנה משום הפקרותם וקלות דעתם, ואין העבירה שלהם יכולה לכבות את המצוה, ובכגון דא אמרינן "עולם כמנהגו נוהג ורשעים המקלקלים יתנו את הדין".
ולכן מעיקר הדין יש למול המילה בזמנה בשבת, מכיון שזה חיוב המוטל לא רק על האב, אלא גם על הבית דין ועל כל בית ישראל אשר בכללם המוהל. וכשם שלא יצוייר לומר שלא יפתחו הבית כנסת בשבת להתפלל בו מפני שעל ידי כך ישמעו מחללי שבת שישנו בכאן בית כנסת ותפילה בציבור, ויסעו במכונית לבית כנסת בשבת, כך אין לומר שהמוהל יבטל החיוב שמוטל עליו למול את הבן הנולד בשבת.
ומובן שעם זאת יש להתריע ולמחות בכל האמצעים, כשרואים שעושים חילולי שבת, לדרוש במפגיע להפסיק החילולים, ולחכות עם המילה עד שיחדלו. אלא שאם יש תקוה שעל ידי כך שימנעו מלמול בשבת מילות כאלה ארבע או חמש פעמים, ויגדרו בכך גדר להבא, ומחללי השבת ישמעו ויראו ולא יזידון עוד, בכהאי גוונא אפשר שפיר להמנע מלמול. עכ"ד.
ובשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רי) כתב, שישנם מוהלים שרוצים לדחות במחי יד כל ברית שחל בשבת, בטענה שמא יבואו אנשים לחילול שבת. אולם הן אמת שמוטל על המוהל לחקור אם עריכת הברית יביא לידי חילול שבת, וגם אחרי דרישה וחקירה זאת, עליו להציע ולבקש במפגיע ולהסביר לאבי הבן שעל פי הלכה כדי לקיים מצוה בזמנה, עליו לותר על אורחים מבחוץ שבודאי יחללו שבת, וגם עליו לסדר מקום הברית והסעודה באופן כזה שלא תגרום המצוה לחילול שבת, ורק אחרי שיתברר שזה נמנע באמת וברור שיבאו לידי חילול שבת, מוטב לבטל המצוה בשב ואל תעשה, כדי שלא לבוא לחלל שבת ודאי בקום ועשה. וכבר ידוע כי בעוונות הרבים לפעמים יש חילול שבת המוני בהסעת קהל שלם הלוך וחזור לסעודת הברית בשבת, ובודאי שיש לדחות הברית למחר. ע"כ.
וראה בספר ילקוט יוסף (סימן שלא עמוד שיט) שכתב, שמילה מזמנה הנערכת בשבת, ויש שם צלמים שמצלמים את מהלך עשיית הברית, וגם האורחים הם חילוניים המעשנים בשבת, ומגיעים ברכב למקום המילה ומחללים שבת בפרהסיא, יש אומרים שבכל זאת אין למוהל להימנע מלמול את התינוק בשבת ולקיים את המצוה במועדה, באופן שאין עושים שום חילול שבת בשביל המילה עצמה [שאין מביאים את התינוק ברכב או מעלים ומורידים אותו במעלית וכדומה]. ויש חולקים וסוברים שיש לדחות את קיום המצוה ליום ראשון, משום שיש לגדור בזה גדר ולעמוד בפרץ לדחות את המילה ליום ראשון.
ולענין דינא יש לעשות שאלת חכם והכל לפי ראות עיני המורה, שיש פעמים שעליו לגדור גדר ולמנוע פרצות בחומת השבת ולדחות את המילה ליום ראשון, ופעמים שעליו להורות שימולו אף בשבת. ועל כל פנים אם המילה עצמה כרוכה בחילול שבת בהבאת התינוק וכדומה, בודאי שעל המוהל להמנע מלמול בשבת, וידחו את הברית ליום ראשון. ע"כ.
ועל כן, מאחר שלא כל כך ברור מתי יש להורות לחלל שבת ומתי לא, יש להתייעץ לפני כן עם תלמיד חכם שיכריע בדבר, ועיין עוד בשו"ת אזני יהושע (סיגל סימן כג), בשו"ת יביע אומר חלק י (סימן לב), ובשו"ת אבני ישפה (חלק ד סימן ס), ובשו"ת נשמת השבת (ח"ו עמוד עז), ובספר אלה דברי הברית (סימן כח), ובשו"ת אבן פנה (חלק א סימן קכב), ובשו"ת ושב ורפא (חלק ג סימן קנז), ובשו"ת תשובות והנהגות חלק ה (סימן רצ) מה שכתבו בזה.
וישנה עצה טובה, להודיע לקרוביו וידידיו שהברית נדחת ליום ראשון מפני שעדיין לא יכולים למול את התינוק בגלל בעיה מסויימת. ובשבת יעשו את הברית בזמנו, וביום ראשון יתקשר לקרוביו ויודיע להם שבחסדי ה' הילד הרגיש טוב בשבת, והיו מוכרחים למול אותו בשבת, ויעשה עצמו כמצטער על כך ש"לא זכה" שיבאו לשמוח בברית של בנו. ועל ידי כך הכל יבוא על מקומו בשלום.
עישון סגריות
ט. אדם שנמצא בשלבים של חזרה בתשובה, וקשה לו מאוד להפסיק מהעישון בשבת, מותר לייעץ לו שבמקום לעשן עשרים סיגריות בשבת, יפחית עשר סיגריות, עד שיתרגל לעשן בשבת רק עשר סיגריות, ולאחר מכן יאמרו לו שיפחית עוד חמש סיגריות, עד שיפסיק לעשן בשבת לגמרי.
אולם יש להקפיד שלא לומר לו שבמקום עשרים סיגריות יעשן רק עשר, מפני שנשמע מזה כאילו אנו מאשרים ומסכימים לו שימשיך לעשן עשר סיגריות בשבת, ולכן יש להדגיש ולומר לו שיפחית עשר סיגריות, וגם לא יכבה את הסגריה לאחר העישון.11
11. הנה שו"ת משנה הלכות (חלק ט סימן תיד) נשאל אודות בעל תשובה שקשה לו להפסיק לעשן סיגריות בשבת קודש, האם מותר לומר לו שבמקום לעשן עשרים סיגריות יעשן רק עשרה, וגם לא יכבה את הסיגריה. והביא דברי האחרונים שכתבו שגם רשע מחויב במצוות, וכל שאפשר להפרישו אפילו מקצת עבירה, צריך להפרישו.
ופעם בא יהודי אשכנזי אחד לגאון הקדוש האדמו"ר מצאנז זיע"א, והיו שם כמה אנשים חשובים, והאדמו"ר קירב מאוד את האשכנזי הנ"ל, ושאלו האם הוא שומר תורה ומצוות, והאשכנזי השיב כן ולאו. ושוב שאל האם הוא שומר שבת, ואמר לא. ושאלו מה הוא עושה עם הפועלים שלו בשבת, ואמר לו שהם ממשיכים לעשות מלאכה בשבת.
האדמו"ר דיבר עמו ארוכות וקצרות, וביקש ממנו שיבטיח לו שעל כל פנים לא יקבל פועלים ישראלים לעבוד בחנותו בשבת קודש אלא רק פועלים גויים, והאשכנזי הבטיח לו שמהיום והלאה לא יקח פועלים ישראלים שיעבדו בעסק שלו בשבת. שמח הצדיק שמחה גדולה שפעל אצלו לכל הפחות את זה.
ולכן פשוט אם אפשר למעט באיסור ולומר לו שלא יעשן רק עשרה סיגריות במקום עשרים, ושלא יכבה הסיגריה, טוב ונכון לעשות כן כדי להצילו על כל פנים מעונש גדול לקטן. ולאו דווקא לענין חילול שבת הדין כן, אלא בכל המצוות, אם לא יוכל להצילו מכל העבירה, ואפשר להצילו מעט מעט באיסורים כפי האפשר, יעשו כן. ע"כ.
וגם הלום ראיתי לגאון רבי יוסף בר שלום שליט"א בשו"ת ויצבור יוסף (חלק א סימן לט) שעמד בנידון דידן, וכתב גם כן שאין לומר לו בלשון חיובית שיעשן קצת פחות, אלא בלשון שלילית - "אל תעשן הרבה".
ובספר המאורות הגדולים (עמוד סט) מסופר על רבי ישראל מסלנט שבא להתפלל בבית הכנסת של הסוחרים שהיו עובדים בשבת, ולאחר שהסביר להם את ערך השבת לפי סגנונם ורוחם, באו לידי מסקנה עם הרב, שלטפל במטעני הנמל בשבת הם מוכרחים, אבל הכתיבה אינה הכרחית. והסוחרים הסכימו לדעתו וקיבלו עליהם לא לכתוב בשבת.
לאחר כמה שבתות שוב דרש הרב לפניהם ואמר: לפרוק סחורות בשבת מוכרחים, אבל טעינה בשבת ודאי שאינה הכרחית. הסוחרים הסכימו גם לזה. כעבור זמן מה שוב חזר והזהיר אותם גם על הפריקה, וכך השפיע עליהם צעד אחר צעד, עד שקיבלו כולם עליהם שמירת שבת במאה אחוז עם כל כללי ההלכות.
ומעשה היה עם אחד מגדולי המחזירים בתשובה בדורנו, שהזמין אצלו זמר חילוני מפורסם לשבות איתו בשבת, ואמר הזמר לרב, שהוא מעשן בשבת ואינו יכול בלי זה. אמר לו הרב: וכי בנוחיות (שירותים) לא מעשנים?!
הבין הזמר את הרמז שהרב ישתוק לו אם לא יעשן בבית אלא רק בשירותים, והסכים לבוא לרב בשבת, ולאחר שנהנה מהעונג שבת והדברי תורה ששמע, קיבל על עצמו עול מצוות, וכיום הוא שומר תורה ומצוות ומחזיר אחרים בתשובה. ע"כ.
וראה בספר דרך שיחה (עמוד תרכה) שכתב, שבעל תשובה אחד טען לחזון איש שאי אפשר לו עדיין לשמור על אי גילוח זקנו בספירת העומר, והרב לא רצה להתיר לו כדי שלא יזולזל הדבר בעיניו. ע"כ. ועיין בספר יעטה מורה (טראב חלק א עמוד נו), ובספר טובך יביעו (חלק א עמוד קיג).
י. בעל תשובה שמתארח בשבת אצל הוריו או קרובי משפחתו, והם יושבים בשלחן ומעשנים לידו סיגריות, אף על פי שהוא רגיל לעשן בימות החול, מותר לו לשבת עימהם בשלחן אחד, ואין לחשוש שאולי יקח מהם סיגריה ויעשן בשבת.
וכמו כן, כשעורכים סמינרים לאנשים חילוניים על מנת לקרבם אל חיק היהדות, מותר להסב עימהם בשלחן אחד בשבת, אף על פי שהם מעשנים סיגריות בנוכחותו.12
12. ילקוט יוסף (שבת א עמוד שכז), וביאר, שאף על פי שלענין בשר בחלב אסור לשני בני אדם המכירים זה את זה לשבת בשלחן אחד כשזה אוכל בשר והשני אוכל חלב, מחשש שמא יקחו אחד מחבירו, מכל מקום כל זה דווקא כששניהם אוכלים, אבל מי שאכל בשר, לאחר שסיים לאכול מותר לו להסב בשלחן אחד עם מי שאוכל מאכלי חלב. ולכן גם בנידון דידן אין שום חשש שמא יבוא לעשן עימהם. ע"ש. והניף ידו שנית בילקוט יוסף איסור והיתר (חלק ג עמוד שנב), וראה בשו"ת הלל אומר (סימן ריא).
לומר למעשן שהעשן מפריע לו
עמדתי ואתבונן, האם מותר לאדם ששומר מצוות, לומר לאלו שמעשנים לידו בשבת שהעשן מפריע לו, או שיש לאסור זאת מאחר שעל ידי שאומר להם כך, עלולים הם לכבות את הסיגריה, ונמצא שגרם להם לעבור על איסור כיבוי בשבת.
ולכאורה לפום ריהטא נראה שאין בזה איסור, מפני שלא ביקש מהם שיכבו את הסגריה, אלא רק אמר להם שהעשן מפריע לו, והייתה להם אפשרות ללכת עם הסיגריה למקום אחר, והם בחרו לכבותה, ולכן הם עוונם ישאו, והוא את נפשו הציל.
והן עתה ראיתי בספר חשוקי חמד (שבת עמוד תרה), שהביא מעשה בחולה לאחר ניתוח, שהיה רגיש מאד לעשן של סיגריות, והרגיש שבחדר האוכל מישהו מעשן סיגריה בשבת, האם יכול לבקש מהמעשן שיכבה את הסיגריה.
והשיב הרב, שיבקש מהמעשן שיכבה את הסיגריה על ידי גרם כיבוי, דהיינו שירטיב את הסיגריה עד מקום האש, והסיגריה תכבה מאליה, כמבואר במסכת שבת (דף קכ:) וכן נפסק בשלחן ערוך (סימן שלד סכ"ב), שגרם כיבוי במקום הפסד מותר. ואף אם לא ישמע ויכבה את הסיגריה כהרגלו, מכל מקום לא עבר המבקש על איסור לפני עור.
והוסיף עוד, שאדרבה מן הראוי לבקש שיעשה כן אף אם אין שם חולה, כיון שכל זמן שהסיגריה דולקת, עובר זה שהדליק על איסור הבערה כל רגע, ואם יכבה, יתכן שאין בזה כלל איסור תורה, מפני שהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואף אם יש בזה איסור תורה, וכגון שיוכל אחר כך להדליק את הסיגריה טוב יותר, מכל מקום יעבור רק איסור תורה אחד, וזה עדיף מאשר יעבור על איסור הבערה כל רגע ורגע שהסיגריה דולקת.
ועל כל פנים, נראה שעדיף יותר לומר לו שיניח את הסיגריה ולא יכבה ולא יעשן אותה, ובאופן כזה יתכן שלא יעבור יותר על איסור תורה אף על פי שהסיגריה ממשיכה לבעור, כיון שההבערה כבר אינה צריכה לגופה, ועדיף שיעשה כך מאשר שיכבה. ע"כ.
לומר לשכן שהמוזיקה מפריעה לו בשבת
ומעינן לענין באותו ענין, נשאלתי אודות שכן אחד שהדליק את הטייפ בשבת והאזין לשירים בקול רם, והרעש היה מפריע לשכנים השומרים מצוות, ולכן רצו להעיר לו על כך, אך חששו שעל ידי כך גורמים לו לעבור על חילול שבת.
ועל פי האמור לעיל לכאורה נראה שיש להקל בזה באופן שיאמר לו שיביא גוי שינמיך או יכבה את הטייפ, שבאופן כזה יש להקל בשבת, משום דאמירה לגוי שבות, וכיבוי הטייפ הוא גם מדרבנן, ובכהאי גוונא שהטייפ מפריע לשכנים, מותר לומר לגוי לכבותו, וכמו שכתב גם בשו"ת רבבות אפרים (ח"ח עמוד סד).
ובאופן כזה שיעצו לשכן לכבות את הטייפ בדרך המותרת על ידי גוי, אזי אפילו אם אותו שכן יחליט לכבות את הטייפ בעצמו, הוא בחטאו ימות ואנו את נפשנו הצלנו. והסכים עימי מורינו ראש הישיבה הרב יצחק יוסף שליט"א.
יא. מי שנמצא בשלבים של חזרה בתשובה, וקשה לו להפסיק מהעישון בשבת, וברצונו להשתמש בשבת בסיגריה מפלסטיק בטעם מנטה וכדומה, עד שיתרגל להימנע מהעישון בשבת, רשאי לעשות כן.13
ומכל מקום ראוי ונכון שיעשה זאת בתוך ביתו ולא בפני רבים, כדי שלא יחשדו בו שהוא מעשן, וגם שלא יראה כזלזול בכבוד השבת.14
מתי גוזרים משום מראית העין ומתי לא
13. הנה בשו"ת שבט הקהתי (חלק ב סימן קנד) דן בענין אלו שרוצים להיגמל מהעישון, ואוחזים בפיהם סיגריה מפלסטיק הנראית כסיגריה אמיתית, האם מותר להם לאחוז סיגריה זו בשבת או לא.
ופסק שיש לאסור זאת משום עובדין דחול וזלזול באיסור שבת, ויש בזה גם משום מראית העין, דאף על גב שאין בכוחנו לגזור איסורים משום מראית העין או משום עובדא דחול [וכמו שכתב בשו"ת המהרש"ג (חלק ב סימן קיט) שאין לנו כח לגזור מעצמנו לאסור איזה דבר משום מראית העין, אלא היכא דמבואר בש"ס].
מכל מקום נראה שאין זה כלל לכל הדברים כולם, שהרי מצינו בכמה דברים שאסרו הפוסקים משום מראית העין, אף שאין לנו מקור לכך בש"ס, ועל כורחך צריך לומר שבמקום שיש חשש גדול שיחשדו אותו, שפיר יכולים לאסור משום מראית העין או משום שנראה כמעשה חול, ולכן אין להתיר לאחוז בפיו סיגריה מפלסטיק, משום דהוי זלזול באיסור עישון סיגריות, ויש בזה בעיה של מראית העין. ואף שאותם שעומדים קרוב אליו רואים שאין זו סיגריה אמיתית, מכל מקום יש בזה זלזול באיסור שבת.
וכיוצא בזה מובא בספר זכור לאברהם (חלק א ערך טוטין) בשם האדמת קודש, שגוי המעשן בשבת ומוציא עשן מפיו, אסור לישראל לעמוד לידו כדי לשאוף את העשן בשבת. כלומר אף שהישראל אינו עושה שום איסור בכך שממלא את פיו עשן, מכל מקום אסור משום חילול ה' דהיינו משום מראית העין, וכן גם בנידון דידן יש לאסור אפילו בחדרי חדרים, שכל מקום שאסרו משום מראית העין, אסור גם בחדרי חדרים. עכ"ד.
ואחר המחילה מכת"ר יש לעמוד על דבריו, דהנה כתב הרא"ש במסכת נדה (פרק ט סימן ז), דהא דתנן השיריים והכלך אין בהם משום כלאים אבל אסורים משום מראית העין משום שדומים לצמר או לפשתן, מכל מקום האידנא מצויים בגדי משי בינינו, והכל מכירים בהן, ואין לחוש למראית העין, ומותר לתפור משי בבגד צמר. ע"ש. וכן פסק השלחן ערוך (סימן רחצ).
וכיוצא בזה מצינו להרב כנסת הגדולה (או"ח סימן תסא), שפעם אחת לקחה אשת חבר מצה, וטחנה אותה והכינה "קמח מצה", והטיחה בה את הדגים לטגנם, ושכנתה אשת עם הארץ חשבה שהוא קמח ממש, והלכה וטיגנה דגים עם קמח בפסח, וכאשר נשמעו הדברים לחכמי העיר, גזרו שלא יעשו עוד כן מפני מראית העין. ע"ש.
ובשו"ת יביע אומר (ח"ו יו"ד סימן ח) הביא דבריו, וכתב על זה שהרב פרי חדש (שם) חלק עליו וכתב שאין לנו לגזור גזרות מדעתינו. ולכן כיום פשט המנהג להתיר להשתמש בפסח בקמח מצה, והיינו טעמא מפני שנתפרסם הדבר מאוד, ומוכרים בחנויות קמח ממצה אפויה לשם כך, והכל יודעים שאינו קמח ממש, ומשום הכי משרא שרי.
וכיוצא בזה מצינו בשו"ת יגל יעקב (יו"ד סימן כג) שנשאל, בדבר המנהג שנהגו להשתמש בקוקוס טחון הדומה לחמאה, ומשתמשים בו גם בתבשילי בשר, ואמאי לא ניחוש משום מראית העין שיחשבו שהוא חמאה, וכמו שחששו בחלב שקדים שצריך להניח שקדים כשמבשל עמו בבשר בהמה, משום מראית העין.
והשיב, שמכיון שנתפשט מאכל זה במדינתנו, והכל יודעים ממנו, לא גזרינן משום מראית העין, וכמו שכתב השפתי כהן (ר"ס רחצ) דבמידי דשכיח לא חיישינן למראית העין, ולכן אף בבשר בהמה יש להתיר לבשלו עם הקוקוס. אלא שבמסקנא לא רצה להתיר אלא ליחיד בביתו, אבל לאכול בפרהסיא וברבים לחם שנמרח בקוקוס עם בשר, אין להתיר אלא אם כן יעשה היכר לזה, יען כי רבו המתפרצים האוכלים בשר עם חמאה. ע"ש.
נמצאנו למדים, שבדבר שיש לתלות בו שהוא היתר מאחר שכבר נפוץ בארץ שהוא היתר, אין לחוש לאוסרו משום מראית העין, ולכן גם בנידון שלנו יש להתיר לעשן סיגריה פלאסטיק בשבת, מכיון שנפוץ הדבר שיש סיגריה כזאת, ולא יבואו לחשוד בו שמעשן חלילה סיגריה אמיתית בשבת.
ובנוסף לכך יש מקום לצדד להקל בנידון דידן, משום שיש הבדל הניכר לעין בין סיגריה העשויה מפלסטיק, לבין סיגריה רגילה, שבנוסף לכך שלא יוצא עשן מסגריה פלסטיק, עוד בה, שגם המראה והצבע שלה שונה מסיגריה רגילה, ושפיר ניתן להבחין בניהם, ובכהאי גוונא אין לחוש למראית העין וכמו שכתב בכיוצא בזה בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן כד). ע"ש.
וראה עוד בשו"ת יביע אומר חלק ו (יו"ד סימן ו) שנשאל אודות ביצי דגים שהובאו מחו"ל, ונמצאו בהם ביצי הדגים שחורים כביצי דג טמא, וכשפנו לאגודת הרבנים בחו"ל והעירוה להם על כך, השיבו, שאמנם היו הביצים אדומים, אך נצבעו בצבע שחור לנוי ויופי. ונפשם לשאול הגיעה האם יש לאסור משום מראית העין, שמא יבואו לטעות שהם ביצי דגים טמאים.
והעלה להקל בזה, והביא שם דברי הכרתי ופלתי (סימן פז סק"ז) שאם באנו לאסור משום מראית העין מדעתנו בכל אופן שידמה לאיסור, אם כן יהיה אסור לתת לתוך תבשיל יין אדום, משום שדומה לדם. ואמרו חכמי הטבע, שישנם הרבה ירקות שהם דומים לשרצים, ואם כן אף אתה צא ואוסרם באכילה, שלא יטעו לחשוב שהם שרצים? ישתקע הדבר ולא יאמר, ואין לזה שורש וענף. ע"ש.
והנה מה שהביא הרב שבט הקהתי ראיה ממה שכתב הרב אדמת קודש שאסור לישראל לעמוד ליד גוי המעשן בשבת כדי לשאוף את העשן, הנה תשובה זו מובאת בשו"ת אדמת קודש חלק א (או"ח סימן ד), והרואה שם יראה, שעיקר הקפידא היא משום שהנכרי מדליק עבור הישראל את האש, והישראל נהנה ממה שעשה בגוי בעבורו, ובנוסף לכך יש גם חילול ה', אבל משום מראית העין גרידא, אין לאסור זאת. כיעו"ש. ומאחר דכשל עוזר נפל עזור.
ותצא דינ'א, שאין לחוש למראית העין בהחזקת סיגריה העשויה מפלסטיק, ומכל מקום ראוי ונכון שיעשה זאת בצינעה בתוך ביתו ולא בפרהסיא כנזכר לעיל. ובימי חורפי בשנת תשנ"ו בהיותי לומד בישיבה הקדושה "חזון עובדיה", כתבתי תשובה בענין זה, והעליתי בס"ד על פי הנזכר לעיל להקל, ובזמנו הצעתי הדברים לפני ראש הישיבה הרב יצחק יוסף שליט"א, והסכים עמי להקל בזה אף לכתחילה.
14. הנה אף על פי שאין לחוש למראית העין בדבר שלא חששו לו חכמי התלמוד, מכל מקום ראוי ונכון לעשות סייג וגדר לתורה, ואין זה נחשב לגזירה חדשה מדעתנו, וכמו שמצינו במסכת עירובין (דף כא:) "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך", אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי, וקיימתים. וכיוצא בזה כתב בספר טהרת הבית חלק ג (עמוד קז). ע"ש.
ועל כל פנים, ראה למרן שליט"א בתשובה שהביא מר בריה דרבינא בספרו ילקוט יוסף (שבת ה עמוד סו) בשם הכתב סופר (או"ח סימן מ), שאם בני ביתו יודעים שעושה דבר מסויים בהיתר, ואין החשש של מראית העין אלא מפני האורחים, כל כהאי גוונא לא חיישינן למראית העין. וכן הוא בשדי חמד (מערכת מ' כלל רכז).
יב. בעל תשובה שעושה שבת בבית הוריו, וכשנמצא בביתם, הוריו מכבדים אותו ואינם מעשנים ולא מדליקים חשמל, אולם אם יצא להתפלל בבית הכנסת, ידליקו סיגריה או חשמל, עדיף שיתפלל בביתו ולא ילך לבית הכנסת, כדי להציל את הוריו מחילול שבת.15
לבטל תפילה בציבור לצורך קירוב רחוקים
15. כן נראה ממה שאמרו חז"ל במסכת עירובין (לב:), דניחא ליה לחבר לעשות איסור קל כדי שלא יעשה עם הארץ איסור גדול. ואף לפי מה שכתבו התוספות במסכת שבת (ד.) שרק באופן שהחבר גרם לעם הארץ להיכשל בעבירה ניחא לו לעבור איסור קל, אבל באופן שהעם הארץ עושה את האיסור מעצמו אין לחכם לחטוא כדי להצילו.
מכל מקום נראה שבנידון דידן שאינו עושה שום איסור בידיים אלא מבטל תפילה בציבור בשב ואל תעשה, שפיר יש להקל בזה. וכן תחזה בשדי חמד (מערכת א אות רפז) שכתב, דלא אמרינן "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך" אלא דוקא כשיצטרך לעשות מעשה, אבל לבטל מצוה בשב ואל תעשה לית לן בה. וראה בפאת השדה (מערכת א אות נו). ודו"ק.
ועוד נראה לתת טעם להיתר זה, משום שבאותה שעה שהוא נשאר בבית, הרי הוא בגדר "עוסק במצוה", מפני שעוסק כעת בהצלת הוריו שלא יחללו שבת, ומאחר שהוא עוסק במצוה, הרי הוא פטור מן המצוה של תפילה בציבור. וכן פסק בספר עלינו לשבח חלק ו (עמוד רסז), וראה בשו"ת חזון עובדיה (חלק א סימן מז), ובשו"ת שמש ומגן (ח"ד סימן כ).
וכיוצא בזה שאול נשאל בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן לו) אודות ישובים שרוב התושבים רחוקים מיהדות, אך ישנם כאלה שרוצים שתלמיד חכם יבוא אליהם לשבתות, ואותו תלמיד חכם חושש שלא יהיה לו מנין לתפילות, האם מותר לו לשבות שם או לא. והשיב, שמאחר ותפילה בציבור היא מדרבנן, וביטול תפילה בציבור הוא בשב ואל תעשה, ודאי אמרינן בזה חטא בשביל שיזכה חבירך, גם אם קרוב לודאי שחבירו פשע בחטאו. ע"ש. והוא הדין לנידון דידן.
ובשו"ת לב אברהם (חלק א סימן קיד), נשאל מאדם שחזר בתשובה, ועקב זה שנים רבות לא היה בא לבית הוריו בשבת, מפני שהוריו מחללי שבת. ואותו הבן לאט לאט התחיל להשפיע על הוריו, וכעת הוריו מכבדים אותו, ובכל פעם שבא אליהם לשבת, הם מכבדים אותו ואינם מחללים שבת, ולכן אותו הבן מרבה לעשות שבתות אצל הוריו, אף על פי שעל ידי כך הוא מבטל תפילה בציבור וקריאת התורה, מפני שהוריו גרים בסביבה שאין בית הכנסת.
וכעת נשאלת השאלה, מה עליו לעשות בשבת זכור שחיוב הקריאה הוא מהתורה, האם יבטל הקריאה כדי להציל הוריו מחילול שבת, או שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. והשיב, שאם לפי השערתו אם יעזוב את בית הוריו בשבת זכור, יגרום זה לעיכוב בכל מהלך עבודתו בקודש להחזירם למוטב, אז עליו להשאר בבית, ויסמוך על דעת האומרים שיוצא ידי חובתו בקריאת התורה של פורים.
אבל אם משער שלעתיד זה לא מעלה ולא מוריד, ואינו נוגע אלא להצלתם מחילול אותה שבת בלבד, אז קשה להקל לפטור אותו מקריאת פרשת זכור, אף שיש מקום להקל גם בזה. ע"ש. ונראה שבנידון דידן גם הוא יודה להקל מפני שתפילה בציבור אינה מן התורה, וראה עוד בשו"ת הרי יהודה (או"ח סימן ד).
לסובב מנורה בשבת כדי שלא תדלק
ולעת כזאת ראיתי בשו"ת מענה לשון חלק א (או"ח סימן ל), שנשאל מאדם אחד שרצה למנוע חילול שבת מהוריו, על ידי שיסובב בשבת את המנורה באחד החדרים, בשעה שהמנורה מכובה, וכשיבואו הוריו להדליק את המנורה והיא לא תדלק, יחשבו שנשרפה המנורה, ובזה יציל אותם מחילול שבת, האם מותר לעשות כן, או שמאחר שיש בסיבוב המנורה איסור מוקצה, אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך.
והביא שם דברי המאירי (שבת ד.) שכתב בשם חכמי לוניל, שכל שחבר יודע בעם הארץ שחוטא בידיים, נוח לו לעשות הוא איסור קל, כדי שהעם הארץ ינצל מעבירה חמורה. וכל שכן באופן שעדיין לא עבר איסור אלא עתיד לעבור עליו, יש להקל לעבור עבורו על איסור דרבנן. ולכן רשאי לסובב את המנורה כדי להציל את הוריו מאיסור הבערה. ע"ש.
וכל שכן בנידון דידן שהבן מבטל תפילה בציבור בשב ואל תעשה, ואינו עובר שום עבירה בקום עשה, ולכן יש להקל לו להתפלל בבית. וראה עוד לגאון ר' אברהם עבריל זצ"ל בשו"ת מדרש שם ועבר (חלק א סימן ג), ובשו"ת גורן דוד (סימן כ), ובשו"ת תשובות והנהגות (חלק ב סימן רז), ובשו"ת ישמח לבנו (סימן כט).
נסיעה לישיבה כשלא יהיה לאביו תפילין
מענין לענין ראיתי בספר חשוקי חמד (בבא מציעא עמוד קסה), שהביא מעשה בחולה שאושפז במחלקה לטיפול נמרץ, ובנו מניח לו תפילין כל יום, ואותו האב הורה לבנו שישוב לישיבתו ללמוד תורה, וכעת הבן מסתפק אם לעשות כן, כי אם יסע לישיבה שנמצאת מחוץ לעיר, לא יהיה מי שיעטוף את אביו בציצית ויניח לו תפילין.
והשיב על כך מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שיסע הבן לישיבה, וטעמו הוא, מאחר והאב מחל על מצות כיבוד אב, נפטר הבן ממצוה זו, והרי הוא כאדם זר, ויקיים הבן את המצוה המוטלת עליו, והיא תלמוד תורה, ולכן יסע לישיבה ואל יחוש מביטול מצוות ציצית ותפילין של אביו, מאחר והוא יהיה אנוס ואין זה מן התבונה שהבן יעזוב את תלמודו שחייב בו, ויעסוק במצוה שפטור ממנה.
אולם מאחר ומצינו שיעקב אבינו נענש על העדר מצות כיבוד אב, אף שיצחק שלחו מרצונו הטוב לפדן ארם, לכן אם מרגיש הבן צורך נפשי ונחיצות מצד אביו להישאר אצל אביו ולעטפו בציצית ולהניח לו תפילין, אין מזניחין אותו.
מכשירי חשמל דלוקים
יג. בעל תשובה שהוריו מדליקים טלויזיה בבית בשבת, ושולחן השבת נמצא מול הטלויזיה, וכעת מתכוננים לסעוד סעודת שבת, אם יש לבן אפשרות לפרוס מגבת או שמיכה על הטלויזיה, יעשה כן, ולא יתן להוריו שיכבו את הטלויזיה, כדי שלא יכשלו באיסור כיבוי ובאיסור הדלקה כשידליקו אותה לאחר מכן.
ואם הוריו מסרבים לכסות את מכשיר הטלויזיה, וחושש שאם לא יאכל עימהם בשלחן אחד, יגרם מכך מחלוקת ומריבות, ישב עימהם בשלחן, ולא יסתכל בטלויזיה אלא יפנה את גבו לכיוון הטלויזיה, ולא יתכוון להנות ממה ששומע.16
16. הכי מסתברא, דמאחר שהנאה הבאה לאדם נגד רצונו, אם מתכוון שלא להנות ממנה, אין לו בכך איסור. לפיכך בנידון דידן שאינו מתכוון להנות מהקול הנשמע מהטלויזיה, יש להקל לשבת סמוך לאותו מקום, ואין לעורר מחלוקת בשביל כך. וראה עוד לקמן.
ושוב מצאתי להרה"ג ר' אפרים גרינבלט שליט"א בקובץ בית הלל (חלק ח עמוד לו), שנשאל בענין בעל תשובה שאוכל בשבת אצל הוריו, וההורים משאירים את הטלויזיה דלוקה, מה יעשה, האם ישב איתם לאכול או לא.
והשיב, שאם אמר להם לא להדליק, ולא עזר, ישב ויאכל עימהם ולא יסתכל. והמציאות מוכיחה, שאם לא מראים להם שכל דבר אסור, אז לפעמים ההורים משנים דעתם, ומסכימים לדעת הבנים והבנות, וממלאים כל משאלותיהם במה שנוגע ליהדות, ולא לוחמים נגד הדת, והרבה אפילו חזרו בתשובה בגלל הבנים והבנות, כי רואים שאפשר להיות שומר תורה, ולא להכעיס אותם.
יד. בעל תשובה שאחד מבני ביתו מדליק בשבת רדיו או טייפ ושומע שירים, ואין באפשרותו למנוע אותו מלעשות כן, אינו צריך לצאת מהבית בגלל כך, וגם אינו צריך לאטום את אוזניו, אלא יתעסק בעניניו, ויתכוֵן לא להנות ממה ששומע.17
17. הנה להטות אוזנו כדי לשמוע חדשות, בודאי אסור, משום שנהנה מחילול שבת של יהודי, וכמו שכתב בשו"ת שער שמעון אחד (ח"א עמוד קכב). וברור. אולם מאחר שמנידון שלנו אינו מתכוון להנות ממה ששומע, אין בכך איסור, כמבואר בהערה הקודמת. וכן מבואר בשו"ת יביע אומר חלק י (או"ח סימן לד). וראה בסעיף הבא.
טו. אין להקל לראות טלויזיה בשבת, אפילו אם היא דלוקה מערב שבת ונכבית ונדלקת על ידי שעון שבת.18
ועל כן, בעל תשובה שהתחיל לשמור שבת כהלכתה, אבל עדיין קשה לו להפסיק לראות טלויזיה בשבת, אין לומר לו שיראה טלויזיה על ידי שעון שבת, מפני שעלול לחשוב שהדבר מותר.
אומנם כדי למנוע אותו מכיבוי והדלקה בשבת, יש לומר לו כך: "אסור לראות טלויזיה גם אם היא נדלקת על ידי שעון שבת. אולם באופן שהטלויזיה נדלקת ונכבית על ידי שעון שבת, האיסור קל יותר", וכך הוא יבין לבד שלא התירו לו לראות טלויזיה על ידי שעון שבת, אלא יעצו לו להפחית מהאיסור שעושה.19
להתיר איסור קל כדי להציל מאיסור חמור
18. הטעם לאיסור זה מבואר בטוב טעם ודעת בספר ילקוט יוסף שבת (סימן שיח עמוד סד), משום שנהנה מהחילול שבת של היהודים שמשדרים בשבת, וגם יש בכך זלזול בכבוד השבת.
וכמו כן, אסור לשמוע שירים מהרדיו בשבת, אף אם הרדיו הופעל מערב שבת או על ידי שעון שבת, שהרי נהנה ממעשה שבת. ואף אם תחנת הרדיו מופעלת על ידי גויים או שמפעיל טייפ על ידי שעון שבת, גם בזה אין לשמוע שירים בשבת משום זלזול בכבוד השבת. וראה בשו"ת יביע אומר חלק ו (סימן לד), ובשו"ת שער שמעון אחד (חלק א סימן מא).
19. על פי מה שנתבאר לעיל ( ) לגבי אדם שמעשן בשבת, ורוצים להורידו מהעישון, שאין לגרום לו לחשוב שהאיסור הקל הותר עבורו, אלא יש להדגיש לו שהדבר אסור גם עבורו, אלא שעדיף שיעשה את הרע במיעוטו, על מנת שנוכל לקרבו לחזרה בתשובה שלימה.
והנה ראה ראיתי בספר שאלת רב (עמוד כו), שנשאל הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, מאברך שמטפל באמצעות 'לב לאחים' במשפחה חילונית, ובעידודו התחילו קצת לשמור שבת ולהדליק נרות, ואחרי כמה שבועות הפסיקו גם לעשן בשבת, אבל כרגע הם עדיין מסתכלים בשבת בטלויזיה כדי לראות חדשות וכדומה, מאחר שעדיין רחוקים הם מללמוד ואין להם התעסקות אחרת בשבת קודש.
והשאלה היא, האם להסביר להם שבינתיים לא ידליקו טלויזיה בעצמם אלא על ידי שעון שבת בערב שבת, כדי שעל ידי כך לא יעברו על איסורי דאורייתא, וידגישו להם שעדיין יש איסור להנות ממעשה שבת, אך עדיף בינתיים שיראו טלויזיה על ידי שעון שבת מכיון שבאופן כזה האיסור אינו חמור כמו להדליק בידים. או שמא אין לעשות כן, מחשש שמא על ידי זה ימשיכו יותר זמן עם האיסור ה"קל" הזה, ומה שעוברים בינתיים על איסור דאורייתא, הרי הם בגדר תינוק שנשבה. והשיב לו הרב, דשב ואל תעשה. ע"כ.
ומבואר מדבריו, שיש להעדיף שיעברו בינתיים על איסור דאורייתא של הבערה בשבת, מאשר להודיע להם ששעון שבת פחות חמור מהדלקה וכיבוי.
ולא ירדתי לסוף דעתו בזה, דמלבד מה שנתבאר בס"ד לעיל (סעיף ט) שיש לצדד להקל בזה, עוד בה, דהנה מצינו בספר חסידים (סימן קעו), שהביא מעשה באדם אחד ששאל: מי שיצרו מתגבר עליו, וירא פן ישכב עם אשת איש, או עם אשתו נידה, או עם שאר עריות האסורות לו, אם יכול להוציא זרעו לבטלה כדי שלא יחטא. והשיב, שיש לו להוציא זרעו לבטלה ואל יחטא באשה. עכ"ד.