אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק י שער ההלכות - חלק אורח חיים › פרק ד' - הלכות ברכות

ואין למו מכשול - חלק י

שער ההלכות - חלק אורח חיים · פרק ד' - הלכות ברכות

פרק ג' - הלכות תפילה

א. בעל תשובה שהוריו או קרוביו באים לבקרו, ורצונו להגיש להם מאכל או משקה, וידוע לו שלא יברכו על מה שיגיש לפניהם, מותר לו להגיש להם מאכלים ומשקים, ויבקש מהם בנימוס שיברכו, ואם בכל זאת לא בירכו, אין לו בכך איסור.1

1. ראה מה שכתבנו בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק א (פרק ה והלאה), ובחלק ג (עמוד קלד). ובספר מעשה איש (ח"א עמוד רלד) מסופר על רבינו החזון איש, שכאשר ביקר אצלו ראש הממשלה בן גוריון, שאלו אותו כיצד יתן לו מאכל והרי הוא אינו מברך. אמר להם הרב, שהוא יאמר לו לברך וזה מספיק [גם אם בסופו של דבר לא יברך].

והרה"ג ר' דניאל פלבני בספרו מעדני דניאל (ח"ג עמוד 337) כתב בשם הגאון רבי מרדכי אליהו שליט"א, שבאופן כזה שעלולים לאכול משלחנו ללא ברכה, יפקיר את המאכלים שמגיש לאורחיו, ועל ידי כך ינצל מאיסור זה, מכיון שהאורח אוכל משל עצמו ולא משל בעל הבית. ע"כ. וכן כתב בשו"ת רבבות אפרים (ח"ג עמוד פ), והסכים עמו הגאון ר' משה שטרן.

ב. אסור לברך שום ברכה כשהוא נמצא מול אשה לא צנועה [כגון ששערה או חלק מגופה מגולה], או שיש לפניו תמונה שאינה צנועה וכיוצא בזה.2

לפיכך בעל תשובה שבא להתארח אצל הוריו, ויש על הקירות תמונות לא צנועות, כגון של החתונה של אֶחָיו ואחיותיו שמצולמים שם עם זרועות מגולות וכדומה, אין לו לברך מול אותן תמונות, אלא יסובב את ראשו לכיוון אחר, או לכל הפחות יעצום את עיניו בשעת הברכה.3

לברך כנגד אשה לא צנועה

2. כתב השולחן ערוך (סימן עה סעי' א-ב): טפח מגולה באשה, במקום שדרכה לכסותו, וכן שער של אשה שדרכה לכסותו, אסור לקרות קריאת שמע כנגדה.

וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק יט): כתיב "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר", מכאן למדו חכמים שבכל מקום שה' אלקינו מתהלך עמנו, דהיינו כשאנו עוסקים בקריאת שמע ותפלה או בדברי תורה, צריך ליזהר שלא יראה ה' בנו ערות דבר, דהיינו שלא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא או המתפלל. ע"כ.

3. בשו"ת יביע אומר חלק ו (או"ח סימן יב) כתב, שאפילו אם הערוה נמצא מאחורי זכוכית שקופה, כגון תמונה או טלויזיה וכדומה, גם כן אסור לברך כנגדה, הואיל ועדיין היא נראית לעין.

אומנם כתב רבינו הגדול שליט"א ביביע אומר חלק ג (סימן ז), שכל האיסור לברך כנגד נשים שאינן צנועות, הוא דווקא כשמסתכל עליהן בשעת הברכה. אבל אם עוצם עיניו ומברך, או שמסובב את ראשו לכיוון אחר, מותר לו לברך. ע"ש. ולכן גם בנידון שלנו יש להקפיד שלא להביט בתמונות שאינן צנועות בשעה שמברך.

ג. בעל תשובה שעדיין אנו חובש כיפה, שהגיע לחתונה, ושמע את הברכות שמברך הרב תחת החופה, רשאי לענות אמן, וברוך הוא וברוך שמו בגילוי הראש. וישתדל לכל הפחות להניח את ידו על ראשו בשעה שומע את הברכות.4

עניית אמן ללא כיפה

4. הנה כבר נתבאר בכמה מקומות, שבמקום הצורך מותר אפילו להזכיר ברכה ללא כיפה, משום שחבישת כיפה אין חובה מן הדין. והוא הדין בנידון דידן. וכן תחזה בשו"ת יביע אומר (חלק ו סימן טו) שהביא דברי הרב כנסת ישראל (ששון סימן יז), שאף על פי שכתב מרן שאין לומר אזכרה בגילוי הראש, היינו דווקא בהזכרת ה', אבל לענות אמן יהא שמיה רבה בגילוי הראש מותר, ולכן מי שהיה לובש תפילין של ראש, ושמע קדיש בעוד שראשו מגולה, מותר לו לענות, הואיל ואין כאן לא שם ולא כינוי. ע"ש.

וכן ראיתי להרה"ג רבי יוסף בר שלום בשו"ת ויצבור יוסף (ח"א סימן יז), שדן גם כן האם מותר לענות אמן וברוך הוא וברוך שמו ללא כיפה, ופסק שמי שהוא בגילוי הראש, כגון שנפלה לו הכיפה, ושמע ברכה או קדיש, מותר לו לענות "אמן", וכן "יהא שמיה רבא מברך" בגילוי הראש. אך טוב יותר שישים את ידו על ראשו בשעה שעונה. ע"ש. וראה בשו"ת הלל אומר (או"ח סימן מב).

זימון

ד. שלושה אנשים שאכלו ביחד סעודה עם לחם, חייבים לזמן לפני שיברכו ברכת המזון, כדי להרבות שבח וגדולה לבורא עולם, ולהודות לו ולהללו על שפע טובתו שהשפיע בעולמו.4

אומנם, יש אומרים שמי שמחלל שבת ברבים, אינו יכול להצטרף לשלושה כדי לעשות עימהם זימון.5

לפיכך שני בעלי תשובה שישבו עם אביהם בשלחן ואכלו לחם, והאב מחלל שבת, אם יכולים להתחמק מלעשות עימו זימון, כגון שיתחילו לברך ברכת המזון בלי לזמן, עדיף. ואם האב יכול להרגיש שאינם עושים זימון בגללו, ועלול להיפגע מכך, יש לצרפו לזימון.6

4. כן מבואר בשלחן ערוך (סימן קצב סעיף א) ובאחרונים שם. וביאר המשנה ברורה (ס"ק א), ש"זימון" פירושו שחייבים להזדמן ולצרף ברכתם בלשון רבים, דהיינו שאחד יאמר "נברך שאכלנו משלו", והם עונים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", והוא חוזר ואומר: "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", והסמיכו זאת על הפסוק "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו".

צירוף מחלל שבת לזימון

5. במשנה ברורה (סימן קצט ס"ק ב) ובכף החיים (שם אות ה), הביאו דברי המגן אברהם ועוד אחרונים שכתבו, שמי שהוא רשע בפרהסיא ועובר עבירות וכל שכן מומר, אין מזמנים עליו. וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ח עמוד סא), שבודאי אין מזמנים עליו, משום שהרי הוא כנכרי גמור. ע"ש. וכן הוא בספר ברכת ה' (ח"ב עמוד תעז). וכן מבואר בספר הלכה ברורה (חלק י עמוד קיז).

6. בספר ילקוט יוסף הלכות כיבוד הורים (עמוד שס) כתב, שבנים האוכלים עם אביהם על שלחן אחד, והאב אינו שומר תורה ומצוות ומחלל שבת בפרהסיא, יש אומרים שאין לצרף מחלל שבת בפרהסיא לזימון בין של עשרה ובין של שלשה גם בזמן הזה, ויש חולקים ואומרים שבזמן הזה אפשר לצרפו לזימון של שלשה, משום שהוא נחשב כתינוק שנשבה, והסומך על דבריהם במקום מחלוקת יש לו על מה לסמוך. אבל לכתחלה ראוי להשתמט מזה, וכגון שיתחיל לברך בתואנה ששכח לעשות זימון וכדומה, ויעשה זאת בחכמה כדי שלא לפגוע באביו.

ובמקורותיו הטהורות כתב בשם מרן אביו שליט"א, שלדעתו מחלל שבת בפרהסיא בזמן הזה אין ראוי לצרפו לזימון, ויש להתחמק מלעשות עימו אפילו זימן בשלשה. אומנם דעת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שחילוני שבזמנינו כיון שהוא בגדר תינוק שנשבה לבין הגויים, מותר לצרפו לזימון, אך אין ראוי לכבדו להיות המזמן בעצמו. וכן דעת הגאון ר' חיים פנחס שיינברג שליט"א. ועל כן כל ערום יעשה בדעת ובחכמה כדי שלא תצא מהנהגתו תקלה. ע"כ.

וראה נא בספר בכֹרִי ישראל (חלק ב עמוד קמ) שכתב, שאף שיש אומרים שלא מזמנים עם מחלל שבת בפרהסיא, מכל מקום בקהילות בוכרה לא נמנעו מלזמן עליהם, ויש להם על מה שיסמוכו, דאפשר שעשו זאת כדי שלא לנעול דלת בפני השבים בתשובה, וכמו שלא נמנעים מלהעלות מחלל שבת לתורה. ע"ש. וכן צידד להקל בספר שתילי זתים (ח"ב עמוד רלו).

וכן כתב להקל בספר אומנות נהוראי (יו"ד סימן יז). ובהערות שבסוף הספר כתב מורינו הרה"ג ר' חיים רבי שליט"א, שהטעם שיש להקל כיום לצרף מחלל שבת לזימון, משום שכיום הזימון הוא רק שבח לה' יתברך, ואחר כך כל אחד ואחד מברך לעצמו, ולא כמו בזמנם שהיה בזה קביעות להוציא ידי חובה את השומעים. ולכן גם אלה שאסרו לצרף מחלל שבת, היינו רק לגבי ספר תורה, ברכת כוהנים, וצירוף למנין. אבל לזימון לכולי עלמא שפיר דמי. ע"כ. ועל כן יש לעשות הכל במחשבה תחילה כדי שלא תצא מידם תקלה.

ברכת המזון

ה. בעל תשובה שנמצא בדרך או במקום עבודתו, ואכל לחם, ולאחר מכן התברר לו שאין לו סידור כדי לברך ברכת המזון, ואינו יודע את כל ברכת המזון בעל פה אלא רק את הברכה הראשונה או השניה, אין לו לברך את הברכות שיודע, מפני שבִּרכות ברכת המזון תלויות אחת בשניה.

ועל כן, אם אינו יודע את שלושת הברכות של ברכת המזון שהן מהתורה [כלומר: הזן את הכל, על הארץ ועל המזון, בונה ירושלים], אינו יכול לברך שום אחת מהברכות הללו.7

ואפילו אם יודע לברך את ברכת "מעין שלוש" [על המחיה ועל הכלכלה] בעל פה, אינו רשאי לברך ברכה זו במקום ברכת המזון.8 (וראה בסעיף הבא).

7. כתב מרן השולחן ערוך (סימן קצד סעיף ג): ג' שאכלו כאחד, ואין אחד מהם יודע כל ברכת המזון, אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית, חייבים בזימון וכל אחד יברך הברכה שיודע, ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית, אין בכך כלום. ע"כ.

ומשמע, שדוקא אם אינם יודעים ברכה רביעית אין בכך כלום, אבל אם אף אחד מהם אינו יודע אחת משלשת הברכות הראשונות, אינם יכולים לזמן, מפני שאינם יכולים לברך שום ברכה משלושת הברכות. וכן כתב המגן אברהם (ס"ק ג) שמשמע מהגמרא והרי"ף, שאם אין שם מי שיודע אלא ברכה אחת, לא יברך כלום, משום שהברכות מעכבות זו את זו.

כיצד ברכו ברכת המזון בזמן משה רבינו

והנה בשו"ת משכנות יעקב מקרלין (סימן פט) כתב, דלפי מה שאמר רב נחמן בברכות (מח:) שמשה תיקן להם לישראל ברכת הזן, אם כן בירכו בימי משה רק ברכה אחת והיא ברכת הזן, ומנין לנו להוציא שהברכות מעכבות זו את זו, ואם אינו יודע כולן לא יברך אף אותן ברכות שיודע. ע"כ.

אומנם בשו"ת יביע אומר חלק ב (סימן יב ד"ה ואגב), תמה עליו שלא זכר שר דברי הרשב"א בחידושיו לברכות (שם), שמשה ויהושע תיקנו רק את המטבע של הברכה, אבל לעולם כולם מן התורה הם, ונתחייבו לאמרן מיד, וכל א' באיזה מטבע שירצה לאומרן אומר. ובודאי מטבע שאמרו לאחר כיבוש הארץ ובנין ירושלים, לא היה כמטבע שאמרו קודם לכן. וכן מבואר בהרא"ש שם. ולכן יש להורות שהברכות מעכבות אחת את השניה.

והניף ידו שנית בשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן י), שקיימא לן שמי שאינו יודע לברך כל שלש ברכות של ברכת המזון, אינו רשאי לומר הברכה שיודע, וכדמוכח להדיא בשלחן ערוך (שם) ומדברי האחרונים. וכן פסק בשו"ת תפארת אדם (סימן ד), שכל שלשת הברכות מעכבות זו את זו. וכן כתב בספר ברכת ה' (חלק ב עמוד שכט).

לברך ברכת המזון קצרה

ראה ראיתי בספר חשוקי חמד (ברכות עמוד רפא), שנשאל שאלה מחוזר בתשובה, שאינו זוכר את ברכת המזון בעל פה, ומאידך, כיון שעובד במקום שאינו דתי והעובדים לועגים עליו כשהוא מברך ברכת המזון מתוך סידור, האם כדאי ללמדו נוסח ברכת המזון מקוצרת, או שמא כדאי ללמדו רק את נוסח הברכה ראשונה [ברכת הזן] על מנת שיאמר את כולה בשלמות.

וכתב, שעדיף ללמדו את הברכה הראשונה בשלימותה, שזו עיקר הברכה האמיתית, ואחר כך במשך הזמן ילמד את שאר הברכות. אבל יש לעודדו ולחזקו ללמוד גם את הסעיף הראשון בשולחן ערוך שלא יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה', ולכן יבוא לעבודה עם ברכון ויתברך מפי עליון. ע"כ.

ולפי האמור לעיל, אין דבריו נכונים להלכה לדידן הספרדים, דמה הואילו חכמים בתקנתם זו שאותו בעל תשובה יברך ברכה אחת בשלמות, והרי ברכה זו אינה שלימה כל זמן שלא הושלמו שאר הברכות של ברכת המזון. [ועל כל פנים לדעת המשנה ברורה (שם ס"ק יג), מי שאכל ושבע, יש לו לברך איזה ברכות שיודע].

ועל כן נראה שעדיף שילמד נוסח ברכת המזון המקוצרת, וכמו שמצינו במסכת ברכות (מ:) על בנימין הרועה, שבירך אחר האכילה "בריך רחמנא מלכא דעלמא מריה דהאי פיתא", שיצא בזה ידי חובת ברכה ראשונה של ברכת המזון, אף שקיצר מאוד בנוסח הברכה שתקנו חכמים.

ובשו"ת אור לציון (ח"ב עמוד שד) כתב, שחולה שקשה לו לברך ברכת המזון, די שיקצר את שלושת הברכות הראשונות, ויאמר: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, הזן אותנו ואת העולם, ברוך אתה ה' הזן את הכל. נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה חיים ומזון, על בריתך שחתמת בבשרנו, ועל תורתך שלימדתנו, ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון. רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ומלכות בית דוד תחזירנה למקומה במהרה בימינו, ברוך אתה ה' בונה ירושלים. ע"כ. והוא הדין כשהוא אנוס בכל אונס שהוא, שיכול לומר ברכת המזון המקוצר. ועיין בספר בן איש חי (חקת אות יא).

8. עיין בשו"ת יביע אומר חלק ב (סימן יב), ובספר הלכה ברורה חלק י (עמוד תעד).

ו. מי שאכל לחם ושבע, והתברר לו שאין לו סידור כדי לברך ברכת המזון, אם הגיע למקום שיש שם סידור, ועדיין הוא מרגיש שהוא שבע, כגון שעדיין לא עברו שש שעות מסוף זמן אכילתו, רשאי לברך ברכת המזון באותו מקום.

אבל אם אכל ולא שבע מאכילתו, יכול לברך ברכת המזון רק באופן שעדיים לא עברו 72 דקות מסיום אכילתו. וכן אם אכל ושבע, אבל עברו כבר שש שעות מגמר האכילה, שוב אינו יכול לברך ברכת המזון.9

9. כתב השולחן ערוך (סימן קפד סעיף ה): עד אימתי יכול לברך ברכת המזון, עד שיתעכל המזון שבמעיו. וכמה שיעורו, כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה, ומשעה שהתחיל להיות רעב, אף על פי שלא נתעכל עדיין לגמרי, כנתעכל לגמרי דנים אותו. ע"כ. וזמן שש שעות שהזכרנו, כן כתב בספר ברכת ה' (ח"ב עמוד רלד), ולמד זאת מדין המתנת שש שעות בין אכילת בשר לגבינה. ע"ש.

שגג ולא בירך ברכת המזון האם יחזור למקום שאכל כדי לברך

והנה בשולחן ערוך (שם סעיף א) כתב, שמי שאכל במקום אחד, צריך לברך קודם שיעקור ממקומו. ואם יצא ממקומו ולא בירך, אם היה במזיד, יחזור למקומו ויברך, ואם בירך במקום שנזכר, יצא. ואם היה בשוגג, להרמב"ם יברך במקום שנזכר, ולרבינו יונה והרא"ש גם הוא יחזור למקומו ויברך. ע"כ.

ובנידון דידן נראה, שנחשב הדבר לשוגג, מאחר שלא ידע שאין לו סידור לברך ברכת המזון. ולכן לדעת הרמב"ם אינו חייב לחזור למקומו כדי לברך, ולדעת רבינו יונה והרא"ש צריך הוא לחזור למקומו. ובספר הלכה ברורה (שם) כתב שהעיקר לדינא כדברי הרמב"ם, והמחמיר לחזור לאותו מקום כדי לברך כדעת רבינו יונה והרא"ש, תבוא עליו הברכה. וראה בילקוט יוסף (ח"ג עמוד רעו).

ללמד חילוני לברך

ז. אדם שרוצה ללמד את חבריו או קרוביו לברך על מאכל או משקה, ובכדי ללמדם את נוסח הברכה, צריך הוא להזכיר את שם ה' במלואו, מפני שאם יאמר להם ברוך אתה השם אלוקינו וכו', יחזרו אחריו ולא יאמרו את שם ה' כראוי, מותר לו להזכיר שם שמים בשעה שהוא מלמדם ברכות שונות.10

10. בספר חשוקי חמד (פסחים תרקד) נשאל בענין אברך המטפל באדם בוגר השב לאור תורה ומצוות, והוא מלמד אותו ברכות הנהנין, האם מותר לו לברך יחד עם המתקרב בשם ומלכות גם בשעה שהוא עצמו אינו טועם מהמאכל וכמו כן יש לשאול האם מותר לו להזכיר שם שמים בשעה שהוא מלמד את הבוגר ברכות שונות.

והביא שם דברי מרן השלחן ערוך (סימן רטו ס"ג), שמותר ללמד לתינוקות הברכות כתיקונן, ואף על פי שהם מברכים לבטלה בשעת לימוד. ואפילו הרב מותר להזכיר את השם בברכה כדי ללמדם, שהרי אנו מצווים ללמוד עימהם כדי לחנכם בלימוד התורה וקיום מצוותיה.

והמשנה ברורה (ס"ק יד) הוסיף מה שאמרו חז"ל: "ולמדתם אותם את בניכם" שבניכם אלו תלמידיכם. ולכן גם בוגר בכלל זה אם לא ניתן ללמדו אלא אם כן הרב יזכיר את השם, ויש ללמדם וגם לרב מותר לומר את השם, וכך מבואר בשולחן ערוך (סימן תפד סעיף א) ובמשנה ברורה (שם סק"ח), ובשער הציון (ס"ק י).

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק י

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה