שער האגדות · פרק ו - התשובה הִיא הפתרון לבעיות
בורא עולם נתן לעם ישראל מתנה גדולה, והיא - התשובה, אשר בזכותה ניתנה לאדם אפשרות לתקן את מעשיו, ולבטל את חובותיו הגדולים שנוצרו כתוצאה ממעשיו הרעים אשר עשה, ואשר היודע לנצל מתנה יקרה זו.
משל למה הדבר דומה: מעשה באדם עשיר גדול שהיה ירא שמים וצדיק, אולם דבר אחד היה חסר לוֹ - ילדים! במשך שנים התפללו הוּא וזוגתו להיפקד בזרע של קיימא, ואכן התפילות המרובות עלו למרומים, ובני הזוג נפקדו לעת זקנה בבן זכר נחמד ויפה תואר.
את השמחה אשר שררה בביתם לֹא ניתן לתאר במילים. אין צורך לומר כי בנם היה עבורם הדבר החשוב ביותר בעולמם. כבר בעודו תינוק השפיעו עליו רוב פינוק.
גם שגדל ונכנס לתלמוד תורה, הוּא התבלט תמיד בבגדיו ובשאר מותרות אשר הוריו סיפקו לוֹ בשפע, וכמובן שגם לעת בחרותו לֹא חסכו ממנו דבר. וכך גדל הוּא לילד מפונק, פינוק אשר השחית את טבעו.
ההורים הזקנים טעו כאמור בטעות בה טעו כבר רבים לפניו - פינקו אוֹתוֹ וציידו אוֹתוֹ בסכומי כסף גבוהים, על מנת שיוכל לרכוש כל דבר שיחפוץ, ודבר זה גרם לחברים רעים להתחבר אליו.
כך הלך הבן והתדרדר עד שיצא לתרבות רעה, והיה משוטט כל היום ברחובות עם אנשים ריקים ופוחזים כמותו, וההורים היקרים אשר תלו תקוות מרובות בבנם יקירם - לֹא ידעו את נפשם.
לאחר תקופה של שברון לב ועגמת נפש, הכריע הצער את אמו של הנער, והיא נפטרה לבית עולמה. בלוויה עמד הילד ואמר קדיש לשם נימוס, מבלי רגש או כוונה, וקל היה לנחש כי יהיה זה הקדיש האחרון אוֹתוֹ יאמר במהלך שנת האבל.
עברו שנתיים, והאב הזקן החל מרגיש כי יומו קרב ובא, ועל כן החליט לתרום את כל רכושו העצום עבור מוסדות צדקה וחסד, כדי שבנו לֹא יבזבז את כספו להוללות ועבירות.
אולם בצואתו הותיר לבנו כמה אלפי דולרים, ונתן לוֹ רשות להיכנס לביתו המפואר פעם אחת בלבד - ביום השנה הראשון לפטירתו של האב.
הבן לֹא נראה עצוב על כך שאביו נפטר, אלא המשיך לחיות חיי הוללות וראוותנות, ולשוטט בשווקים וברחובות כאחד הריקים והפוחזים.
לאחר חודש ימים כילה הבן את הסכום אשר הותיר לוֹ אביו בצוואתו, ומכאן ואילך הוּא החל ללוות כספים לצורך מילוי רצונותיו.
בתקופה הראשונה הלוו לוֹ בשמחה. אולם אט אט החל מצטמצם מעגל המלוים, ולפתע הוּא נאלץ להתמודד עם תחושת המחסור, אותה הוּא לֹא הכיר מעודו. מהדירה ששכר, השליכו אוֹתוֹ כאשר לֹא שילם שכירות, ובמכולת לֹא הסכימו למכור לוֹ בהקפה, וכך נאלץ לישון ברחובות ולמצוא את מזונו בין פחי הזבל.
בתקופה הראשונה, עוד נהגו עמו הנושים שהיה חייב להם כסף בעדינות.
אולם ברבות הימים פקעה סבלנותם, וכחודש לפני יום השנה לפטירת אביו, הגיעו אליו הנושים והזהירוהו אזהרה אחרונה ואמרו: זו הפעם האחרונה בא אנו באים לדרוש את חובנו. אנו מתאזרים בסבלנות רק משום שגילינו כי ביום השנה לפטירת אביך, תוכל להכנס לבית אביך, ואנו מקוים שתמצא שם כסף כדי לפרוע את חובותיך.
והוסיפו לומר לו: דע לך, שאם לֹא תשלם את חובך, רע ומר יהיה גורלך! אנו נצטייד בסכינים ונעשה בך שפטים - אחד יחתוך את אוזנך, ואחד את ידיך, עד שתיפח את נשמתך...
והנה הגיע היום המיועד, עם שחר השכים הבן לבית אביו, שם המתינו לוֹ כבר הנושים הרבים. השומר ששמר על בית אביו, פתח עבורו את השער והוא נכנס לתוכו, אך להפתעתו מצא שהבית ריק מתכולתו.
הוּא החל לעבור בין החדרים, וניסה לחפש בחורים ובסדקים אולי נותר שם סכום כסף אוֹתוֹ יוכל לתת לנושיו, אך לשוא, בכל הבית הוּא לֹא מצא מאומה, עד אשר הגיע אל חדר לימודו של אביו.
בחדר זה נראה כאילו איש לֹא נגע, ועל השלחן שבוא היה אביו יושב ולומד, ניצבה לה מעטפה ועליה היה רשום: "עבור בני יחידי היקר לי מכל"...
בידיים רועדות פתח את המעטפה, ומוצא בה מכתב מאביו. וכך כתב לוֹ אביו לפני מותו:
בני יקירי, את המכתב הזה אתה קורא בודאי ביום השנה לפטירתי. אני כבר לֹא בחיים, נביא מעולם לֹא הייתי, אבל אנסה לתאר את מצבך כפי שאני רואה בעיני רוחי.
ובכן, אני מתאר לעצמי כי את הכסף אשר הותרתי לך - כילית תוך זמן קצר, לאחר מכן התחלת ללוות כספים מידידיך, וכמובן לֹא היתה לך אפשרות לשלמם.
אני מתאר לעצמי כי ברגע זה ממש, ממתינים לך מחוץ לבית כל נושיך, ומאיימים עליך איומים שאם לֹא תשלם את חובותיך, הם יעשו בך שפטים, אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלימה.
על כן, מבקש אני ממך שתכנס לחדר הסמוך, שם תמצא דבר מה אשר יפתור לך את כל בעיותיך, וישחרר אותך מכל הצרות, הכנתי לך שם חבל תליה... תלה את עצמך בני, ושים קץ לתלאותיך... לפחות תהא מיתתך מכובדת מבלי יסורים וביזיונות...
אל נא תכעס עלי בני יקירי, אל תחשוב אפילו לרגע שמתוך אכזריות פעלתי כאשר החלטתי להותיר את כל כספי לאחרים.
דע לך, כי ידעתי שלא יעזור לך אפילו אם הותרתי לך את כל כספי, מפני שמרוב פזיזותך, הייתה מכלה ומבזבז את כל ממוני להבל ולריק. ולכן עבור לחדר השני ושים קץ לחייך, רק אל תשכח להתוודות על חטאיך לפני מותך...
הבן עבר לחדר הסמוך, ומצא שם חבל תליה. עלה על הכסא וכרך את החבל סביב צוארו, והחל למלמל את מילות הוידוי בדמעות שליש, ולאחר מכן קפץ מהכסא.
אך לתדהמתו החבל ניתק ממקומו, והוא נפל על הקרקע. והנה ראה פתק נוסף נופל מתקרת הבית, ושם היה כתוב: לבני היקר, לאחר שגילית את טעותך וחזרת בתשובה בלב שלם, שוב אין הקדוש ברוך הוא חפץ במותך, אלא שמח הוּא שקיבלת על עצמך להשתנות ולהתחיל דף חדש בחיים.
וכעת אגלה לך סוג שיעשה אותך מאושר. בפינת החדר יש בלטה רפויה, ושם מוסתר אוצר גדול מאוד, לך וקח אוֹתוֹ, ושלם את חובותיך, והתחל את חייך בדרך הישרה והטובה, ללא חיי הוללות והפקרות.
הנמשל ברור - הקדוש ברוך הוא אינו חפץ במותו של הרשע, אלא רוצה הוּא שיחזור בתשובה, ואז יקבל מאת ה' את האושר הגדול ביותר, ויהיה לוֹ גם חיי עולם הזה וגם חיי עולם הבא.
אבל אם אין הָאדם חפץ לשנות את דרכו הרעה, אזי מחכים לוֹ הרבה נושים שעתידים לפרוע ממנו את כל החובות שצבר פה בעולם הזה.
אשרי האיש אשר יודע לנצל הזדמנות פז כזאת - לחזור בתשובה, ולעלות בדרך הישרה המובילה אל האושר האמיתי שאין בו דמיונות ובדיונות.
אין מה לחפש בחוץ
בעל תשובה אחד נשאל על ידי עיתונאי חילוני, מי יקבל יותר שכר, האם אתם בעלי התשובה, או אותם שהתחנכו על ברכי התורה מילדות?
השיב בעל התשובה: אותם שגדלו ברוח התורה מקטנותם. חזר האיש ושאל: מדוע, הרי אתם צריכים להגמל מדברים כה רבים שהורגלתם להם?
השיב הנשאל: נכון, זהו צד אחד של המטבע. אבל הם עלולים לחשוב שהם מפסידים הרבה תענוגים. לעומת זאת, אנו מכירים את העולם החילוני, ויודעים שאין מה להפסיד כלל!!!
ר' נתן בירנבוים זצ"ל, פירש את מאמר חכמינו ז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", לענין האושר הגדול אשר לו זוכים בעלי התשובה.
ומהו האושר הזה? אחרי שטעמו חיים בלי תורה, הם זוכים להכיר את האושר הגלום בחיי התורה ביתר שאת. הם חשים את תחושת הטוב לעומת הרע, ורואים את האור לעומת החושך.
צדיקים גמורים שמעולם לא טעמו את ההיפך, אינם יכולים לחוש את האושר הנפלא הזה של האור לעומת החושך...
דברי ר' נתן בירנבוים נכונים הם, אך אנו יכולים להוסיף עליהם ולומר, שכאשר אנו שומעים מה אומרים בעלי התשובה, אנו יכולים להשתמש בידיעה זו ולהיעזר בה. יש לנו הודאה מפי אותם שחיו את החיים ההם, ואין חכם כבעל הנסיון. וחכמתם תועיל לנו.
"ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו", אשרינו שמובדלים ומרוחקים אנו מן הכיעור שבחיי התועים שלא זכו להכיר את דרך התורה והיראה.