אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק י שער האגדות › פרק ה - יש קונה עולמו בשעה אחת

ואין למו מכשול - חלק י

שער האגדות · פרק ה - יש קונה עולמו בשעה אחת

פרק ד - ה' מקבל את כולם בתשובה

מספר המדרש על יהודי מומר בשם 'יקום איש צרורות', שהיה בן אחותו של התנא הקדוש יוסי בן יועזר איש צרידה. באותם ימים שלטה מלכות יוון הרשעה על ישראל, וגזרות השמד נאכפו בכל תוקף.

יוסי בן יועזר נתפס ב"חטא" של הרבצת תורה ברבים, בעיצומו של יום השבת מצאוהו דורש דברי תורה בבית הכנסת לפני ציבור גדול. מיד אסרוהו ולקחוהו אל הגרדום כדי להוציאו להורג.

בעודו מורכב על הסוס בדרך להוצאתו להורג, פגש אותו אחיינו ששמו היה 'יקום איש צרורות', ואותו אחיין היה רוכב על סוס בפרהסיא ביום השבת לצידו של דודו הקדוש והטהור.

אמר 'יקום איש צרורות' לדודו: ראה הסוס שהרכיבני אדוני מושל היוונים, וראה את הסוס שהרכיבך אדונך המוביל אותך לעמוד התליה. אמר לו הרב: אם מכעיסו של הקדוש ברוך הוא מקבל כזה כבוד ויקר, קל וחומר שישלם הקדוש ברוך הוא שכר לעולם הבא לאלה שעשו רצונו.

אמר לו יקום: וכי עשה אדם רצונו של השם יותר ממך? ובכל זאת ראה להיכן מובילים אותך. אמר לו הרב: אם כך הגיע לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו שישלם להם ה' יתברך כגמולם הרע בעולם הבא!

נכנסו דבריו של הרב בלבו של יקום איש צרורות כארס של נחש, ומיד הרהר בתשובה, והלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין, סקילה שריפה הרג וחנק, כדי לכפר על עוונותיו.

מה עשה? הביא קורת עץ ונעץ אותה בארץ, וקשר בה חבל, וערך עצים והקיף אותם גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה, ונעץ חרב באמצע, הצית את האור, ועלה ונתלה בחבל שבקורה ונחנק, בינתיים גברה האש והגיע לחבל ושרפה אותו ויקום נפל על החרב שהיתה נעוצה מתחתיו, ואחר כך נפל עליו הגדר של האבנים ונסקל באבנים, ולבסוף נשרף.

נתנמנם רבי יוסי, וראה את מטתו של יקום פורחת באויר, אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן, שהרי מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. ראה לאיזו דרגה נפלאה וגדולה הגיע אותו רשע בגלל שחזר בתשובה מכל לבו.

מסופר במדרש, על יהודי רשע שפרק מעליו עול מלכות שמים, ושמו 'יוסף משיתא', ובזמנו הגויים כבשו את ירושלים, והם פחדו להיכנס לבית המקדש היות וידעו את כח קדושתו.

עמדו אותם הגויים והכריזו: מי שיכנס לבית המקדש, אנו מבטיחים לו, שכל מה שיוציא משם יקח לעצמו.

שמע זאת יוסף משיתא, ונכנס, והוציא משם את מנורת הזהב. כשראו זאת הגויים, אמרו לו: אין זה מתאים לאדם פשוט כמוך להשתמש בכלי כזה, דבר זה ראוי למלך, ולכן היכנס פעם נוספת, והפעם תיקח לעצמך כל מה שתחפוץ. יוסף, לא הסכים להיכנס פעם נוספת, ואמר להם: די לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת, אכעיסהו פעם שניה? וככל שניסו לשכנעו להיכנס שנית, לא הסכים לכך. וסופו היה, שניסרו אותו, ומת מיתה משונה, והיה צועק ווי שהכעסתי את בוראי!!! (בראשית רבה פ' סה).

אמר על זה הרב כהנמן זכר צדיק לברכה, יש ללמוד ממעשה זה עד כמה אדם יכול להיות מושפע מסביבה קדושה, שהרי אותו רשע נכנס בתחילה לבית המקדש על מנת לבזות את המקדש, ובכל זאת סירב בפעם השניה להיכנס לשם, עד כדי כך שהיה מוכן למות ולא להיכנס.

וצריך ביאור כיצד זכה לשינוי קיצוני כזה ברגע אחד? אלא מקום הספוג בקדושה כמו בית המקדש, יש בכוחו להשפיע על הנמצא בסביבתו, ולקדשו עד שישתנה מהקצה אל הקצה!

רבי חנינא בן תרדיון, היה אחד הקדושים מעשרת הרוגי מלכות, שנשרף וספר תורה עמו.

ומספרים רבותינו במסכת עבודה זרה (דף יח.): כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, אין אתה יודע שאומה זו שגזרה על ישראל שלא לעסוק בתורה, מן השמים המליכוה, והיא שהחריבה את בית המקדש, ושרפה את ההיכל, והרגה את חסידיו, ואיבדה טובים מישראל, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה, ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לך בחיקך!

אמר לו רבי חנינא: מן השמים ירחמו! אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו? תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת הספר תורה באש!

לא היו ימים מועטים, עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקוברו, והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה, ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו.

הביאוהו וכרכוהו בספר תורה, והקיפוהו בחבילי זמורות, והציתו בהן את האור, והביאו ספוגים של צמר ושרו אותם במים, והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו במהרה.

אמרה לו בתו: אבא, זו תורה וזו שכרה? אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי, מי שמבקש עלבונו של ספר תורה הוא יבקש עלבוני.

אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה? אמר להם: גוילים של ספר תורה נשרפים ואותיות פורחות. אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש! אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול הוא בעצמו.

אמר הממונה על ההריגה לרבי חנינא: רבי, אם אני מרבה ומגדיל את השלהבת ונוטל את הספוגים של הצמר מעל לבך, אתה מביא אותי לחיי העולם הבא? אמר לו: כן. ונשבע לו על כך.

מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגים של צמר מעל לבו, ויצאה נשמתו במהרה. קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון והממונה מזומנים הן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק י

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה