קיצור ההלכות · ענינים שונים
פרק א - שינוי השם
א. מי שהיה בעבר רשע גדול ומפורסם כבעל עבירות, וכעת חזר בתשובה, נהגו לשנות את שמו כדי לקרוע מעליו את גזר דינו, ולהודיע שאין הוא אותו אדם רשע שהכעיס בעבר את בוראו, אלא הוא כבריה חדשה.
ב. בעל תשובה שהוריו נתנו לו שם של גוי, כגון ג'וני, נמרוד, מקס, צריך לשנות שמו לשם של יהודי. ואותו בעל תשובה יעלה לתורה, ויבקש מהחכם שיעשה לו "מי שבירך", ואז ישנה את שמו לשם של יהודי.
ג. אדם שנקרא שמו אברהם או אליהו, וחבריו ובני משפחתו היו רגילים לקצר שמו וקוראים לו 'אבי' או 'אלי', וגם כעת שחזר בתשובה ממשיכים לקרוא לו בקיצור שם, אין בכך איסור. ועל כל פנים יאמר להם שיקראו לו מידי פעם בשמו המלא.
פרק ב - מעלת בעלי תשובה ודרך הנהגתם
א. אמרו חכמים: "מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם", כלומר, מעלתן של בעלי תשובה גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים את יצרם יותר מאותם שמעולם לא טעמו טעם חטא.
ב. לא יחשוב בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאים שעשה בעבר, שאין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו גדול, שהרי טעם טעם חטא, ופרש ממנו וכבש את יצרו ותאוותיו.
ג. גדולה מעלת התשובה שלא רק שמכפרת לאדם על העוונות שעשה, אלא בנוסף לכך גם הזמן היקר שביטל בהיותו חילוני, מתכפר לו, ונחשב לו כאילו לא ביטל את זמנו לבטלה, אלא ניצלו לעבודת ה'.
ד. גדולה תשובה שמקרבת את הרחוקים לשכינה, שבעבר היה אותו אדם שׂנוּאי לפני ה', ומשוקץ ומרוחק ומתועב, והיום הרי הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד. ולכן צריך כל בעל תשובה לדעת, שאף על פי שלפעמים פוקדים אותו צרות ובעיות, ה' יתברך נמצא תמיד בקרבתו, ואוהבו עד מאוד, אלא שרצונו לכפר לו על העבירות שנכשל בעבר.
ה. לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא עומד למות, ושמא ימות כעת, ולא יספיק לעשות תשובה. לפיכך ישוב מחטאיו מיד, ולא יאמר כשאזקין אשוב בתשובה, שמא ימות טרם שיזקין.
ו. אל יחשוב האדם שצריך לחזור בתשובה רק על עבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך לשוב מאלו, כך צריך לחפש בדעות ובמדות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן ההיתול, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכדומה.
והעונות האלו, קשים יותר מאותן עוונות שיש בהן מעשה, כגון ניאוף, או מאכלות אסורות, וחילול שבת וכיוצא בזה, מפני שבזמן שאדם נשקע בהם, קשה לו לפרוש מהם.
ז. בעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענוים ביותר, ואם חרפו אותן ואמרו להם: אתמול הייתם עושים כך וכך ומדברים כך וכך, ופתאום נהייתם צדיקים. אל ישימו לב לדבריהם, אלא ישמעו וישמחו על כך, מפני שזו זכות להם, שהרי כל זמן שהם מתביישים מהמעשים שעשו, זכותם מרובה ומעלתם גודלת. וכבר אמרו חכמים, שכל המעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו.
ח. אדם שמתחיל לחזור בתשובה, צריך לעשות לו רב, ולהתייעץ עמו במה עליו להתחזק, ועד כמה יש לו להוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות. ויש להיזהר שלא לעלות במהירות שאינה מתאימה לו, כי עלול חלילה ליפול כשלא יוכל לעמוד בעול שקיבל על עצמו.
פרק ג - לשון הרע
א. אדם שדיבר לשון הרע על כמה מידידיו, וכעת חזר בתשובה ורוצה לכפר על כך, יגש אליהם בערב יום כיפור, ויבקש מהם סליחה בכלליות על כל מה שחטא כנגדם בכל השנה כולה, והם יאמרו לו שמוחלים לו, ואינו צריך לפרט להם את כל מה שדיבר עליהם, מפני שאם ישמעו את כל מה שסיפר בגנותם, עלולים הם להיפגע ולהצטער מכך.
ב. כל המספר לשון הרע על בני אדם, כל העוונות של אותם בני אדם עוברים לזה שדיבר, ומצוותיו של המדבר עוברות לאלו שדיבר עליהם. ואדם שנכשל בעבר בלשון הרע, וכעת רוצה לכפר על כך, אך אינו זוכר על מי דיבר, ישתדל להתחזק ולחזק אחרים בשמירת הלשון, הן על ידי ספרים והן על ידי שיעורים העוסקים בנושא זה.
ג. אדם ששב בתשובה, ומספר לאחרים את כל אשר עשה בתקופת היותו חילוני, ועל ידי כך הוא מקרב בנים רחוקים לאבינו שבשמים, מותר לו לעשות כן, ואין בזה חשש איסור שמזכיר את עוונותיו הראשונות ומספר על עצמו לשון הרע.
פרק ד - ענינים שונים
א. אשה נשואה, אינה יכולה לתת צדקה ללא שתקבל רשות מבעלה. אולם בעלת תשובה שעברה בעבר איסורים חמורים, וברצונה לתת צדקה לתיקון נפשה, חייב בעלה לתת לה סכום כסף לצורך זה.
ולכן אשה שיש לה ברשותה כסף של בעלה, רשאית לתת אותו לצדקה לכפרת נפשה, אף שאין בעלה מרשה לה להשתמש בכסף, ואין בזה חשש גזל. וכמובן צריכה האשה ללכת דווקא לאדם צדיק וירא שמים, שיעשה לה תיקון לנפשה, ולא לפנות לכל מיני "בבות" למיניהם.
ב. ישנם זוגות, שביום חתונתם לא הקפידו לקחת עדים כשרים שיחתמו בכתובתם, ולפעמים קורה שהעדים היו קרובי משפחתם או מחללי שבת בפרהסיא או משחקים בקוביה או שמתגלחים עם תער. וכעת לאחר שזכו לחזור בתשובה, נודע להם שכתובתם פסולה, צריכים לפנות לרבנות כדי לעשות כתובה חדשה, מכיון שאסור להם לשהות ביחד ללא כתובה כשרה.
ג. בעל תשובה שמקום מגוריו נמצא בסביבה חילונית, ויש שם בעיה של חוסר צניעות וחברה לא טובה, מוטל עליו לחפש דירה במקום שגרים שם אנשים יראי ה' ושומרי מצוות, כדי לדאוג לעתיד הרוחני שלו ושל בני משפחתו.
אומנם, תלמיד חכם שפועל למען זיכוי הרבים וקירוב רחוקים באותו מקום שהוא גר, רשאי להמשיך לדור שם, וישמור על בניו שיהיו רק בחברה טובה, ושומר מיצוה לא ידע דבר רע, וכל המזכה את הרבים, אין חטא בה על ידו.
ד. אסור למתווך דירות להציע דירה לבעל תשובה באזור מגורים שאינו דתי, מפני שעלול לגרום נזק לנשמתו על ידי זה שיתגורר בחברה לא טובה. ורק אם זקוק להתגורר שם מסיבות בריאותיות, או כדי לזכות את הרבים וכדומה, אפשר להקל בזה.
ה. ראוי ונכון שכל מי שזכה לחזור בתשובה, יטבול במקוה טהרה, כדי לטהר את עצמו בהיכנסו לקבלת עול תורה ומצוות.
ו. צריך כל אדם להקפיד לברך על כל אכילה ושתייה בכוונה, ובפרט צריכים להיזהר בזה בעלי תשובה. ולא יאכלו בגרגרנות ובתאוה, אלא יכוונו לאכול לשם שמים כדי שיהיה להם כח לעבוד את ה' יתברך.
ובעלי תשובה שאינם נזהרים לברך ולאכול בקדושה ובכוונה ראויה, ונמשכים אחר תאוות האכילה, עלולים חלילה לרדת בעבודת השם, ולחזור לסורם חס ושלום.
ז. אדם שבהיותו חילוני, לווה כסף בריבית, וכעת חזר בתשובה, והמלווה כופה עליו לשלם את הרבית שחייב לו, ואם לא ישלם, מאיים עליו שישלח לו אנשים שיעשו לו נזק, מותר לו לשלם את הרבית, ויאמר למלוה שאינו מתכוון לשלם לו רבית, אלא כל כוונתו לשלם אך ורק כדי להגן על עצמו.
ח. אדם שגזל ממון מכמה אנשים, או שהיה מלוה בריבית, וכעת חזר בתשובה, ואינו זוכר ממי לקח ממון לא ביושר, יעשה בכספו צורכי רבים, כגון שיתרום לבתי חולים, או שיתרום סידורים וחומשים או ספסלים לבתי כנסיות או לכותל המערבי, או שיפתח גמ"ח לתרופות או להלואות.
ט. אדם שבעבר קנה או שכר דירה, ולא עשה חנוכת בית, וזכה לחזור בתשובה, יש לו לעשות כעת חנוכת בית אף על פי שגר בבית כבר זמן רב. ויביא תלמיד חכם שידרוש בדברי תורה בביתו, ויאמר שירות ותשבחות לה' יתברך, ויקדש בכך את ביתו.
י. אשכנזי שחזר בתשובה בהשפעת חכם ספרדי, ואותו חכם לימדו תורה והלכה ותפילה על פי מנהגי הספרדים, מותר לו להמשיך בתפלתו ובהליכותיו כפי מנהג הספרדים בין להקל ובין להחמיר, ואינו צריך להמשיך במסורת אבות אבותיו ולנהוג כמנהגי אשכנז.
ועל כן, מותר לו לאכול אורז בפסח כפי מנהג הספרדים, וכן רשאי להתפלל מתוך סידור תפילה לפי נוסח הספרדים ועדות המזרח, וכן כל כיוצא בזה.
יא. תלמיד חכם שמתעסק עם בעלי תשובה, ואחד מהמשתתפים בשיעורו חי עם גויה, או שהוא כהן שחי עם אשה גרושה, ויש חשש שאם יעיר לו שאסור לו לחיות עם אשה כזו, עלול אותו יהודי להפסיק לבוא לשיעורים ויעזוב כליל את דרך התשובה, ראוי ונכון שלא יוכיח אותו ישירות, אלא ימסור שיעור העוסק בחומרת אותו עוון, ואותו יהודי ישמע את חומרת הדברים, ויחליט מעצמו אם לפרוש מעבירה חמורה זו או לא.
יב. אדם שנכשל בעבירות חמורות, וכעת חזר בתשובה, וברצונו לכפר על העבירות שעשה, ולכן חפץ הוא למוכרם ליהודי מומר שמוכן לקנותם תמורת סכום כסף מסוים, אין הקניין מועיל, וחייב לשוב בתשובה שלימה על כל העוונות והפשעים אשר עשה בעבר.
יג. כל אדם שחננו ה' יתברך לעסוק בתורה הקדושה, צריך להקדיש מזמנו לקירוב רחוקים, וכמו שהוא מעשר מפרותיו ומכספו, כך יעשר מזמנו למען אחרים.
יד. אף אם פעמים רבות משתדל האדם להשפיע על חבירו שיחזור בתשובה או שיבוא לשיעורי תורה, ואותו חבר אינו שומע את דבריו, ואף מנסה להתחמק ממנו, אין לו להתייאש מכך, מפני שבכל פעם שמדבר עימו, הרי הוא מקיים בכך מיצוה חשובה, ועתיד לקבל על כך שכר גדול בשמים.
ואשרי אותם הבעלי תשובה שמשתדלים להביא את חבריהם לשיעורי תורה, ואף על פי שלפעמים נראה שאותם חברים אינם מושפעים כלל מהשיעור, האמת היא שדברי תורה נכנסים עמוק בלב, ובאחד מהימים עתידים הדברים לפעול בלבו של אותו אדם ששמע את הדברים.
טו. תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה לרבים, ובין השומעים ישנם כמה אנשים מתחזקים שאינם חובשים כיפות, רשאי להשמיע באוזניהם דברי תורה ומוסר, כדי לקרבם ולהחזירם לדרך הישרה.
טז. אדם שמשתתף בהלויה של אחד מקרוביו, וקרובי משפחתו שאינם שומרים תורה ומצוות, נוהגים להניח פרחים על מיטת המת או על קברו, וכן נוהגים ללבוש בגדים שחורים בהלויה, אין לו להתקוטט עימהם על כך. ורק אם ברור לו שיקבלו את דבריו, יסביר להם בנחת שאין זה מנהג ישראל.
יז. ישובים שרוב התושבים רחוקים מיהדות, אך ישנם כאלה שרוצים שתלמיד חכם יבוא אליהם לשבתות, ואותו תלמיד חכם חושש שלא יהיה לו מנין לתפילות, מותר לו לשבות שם, כדי להשפיע על הציבור ולקרבם לתורה.
בריך רחמנא דסייען מראש ועד כאן
סוף הספר