קיצור ההלכות
חלק אורח חיים
פרק א - הלכות ציצית
א. טוב ונכון להיות זהיר ללבוש טלית קטן במשך כל היום, כדי שיזכור את מצות ה' בכל רגע. ומטעם זה יש בטלית חמשה קשרים, כנגד חמשה חומשי תורה, וארבע כנפות, כדי שבכל צד שיפנה יזכור את המצוות. ומי שקיבל על עצמו ללבוש טלית קטן, ובימי הקיץ החמים קשה לו ללבוש גופיה מתחת לטלית, רשאי ללבוש טלית על גופו. ובימים שמזג האויר נעים, ילבש גופיה מתחת לטלית.
ב. מי שקשה לו ללכת עם טלית קטן בלילה, רשאי להסיר את הטלית מעליו בלילה, בין בשעה שהולך ברחוב ובין בשעה ששוכב לישון. והמחמיר ללבוש טלית גם בלילה, תבוא עליו הברכה.
ג. אדם שקנה או קיבל בגד חדש, כגון טלית גדול או טלית קטן מצמר, ויש לו הנאה ושמחה מכך, יברך ברכת שהחיינו בשעת לבישת הבגד. אומנם בעלי תשובה שקיבלו על עצמם ללבוש טלית קטן בפעם הראשונה בחייהם, אם הטלית עשוי מצמר רחלים, יברכו ברכת שהחיינו. ואם הטלית עשוי מכותנה או מבד, לא יברכו, מפני שאין לברך שהחיינו על טלית שעשויה מדבר שאינו חשוב.
ואף שאותם בעלי תשובה שמחים על כך שזכו לקבל עליהם מצות ציצית, יש להסביר להם שאין מברכים שהחיינו על השמחה והעונג שיש במצות ציצית, אלא על ההנאה שנהנה מלבישת בגד חשוב.
ד. מנהג הספרדים ללבוש את הטלית קטן מתחת לבגדיהם, וגם את הציציות נוהגים שלא להוציא בחוץ. אומנם בעלי תשובה שרוצים להוציא את הציציות כדי להיבדל מהסביבה החילונית בה הם נמצאים, רשאים לעשות כן. אמנם לאחר שהתחזקו, או שעברו לגור במקום חרדי, יכניסו את הציציות מתחת לבגדים.
ה. אותם ההולכים עם ציציות בחוץ, מעיקר הדין מותר להם להיכנס לשירותים כשהציציות מגולות. ונכון להחמיר לכסות את הציציות מתחת לבגדיהם.
ו. ההולך עם ציציות מגולות, יש לו להיזהר שלא להיכנס כך לבית הקברות, משום שלועג בכך לנפטרים שאינם יכולים לקיים מצות ציצית. אולם ההולכים לקבר רבי שמעון בר יוחאי, ולקבר רבי מאיר בעל הנס, רשאים להיכנס לשם עם ציציות מגולות, מכיון שהקבר נמצע עמוק באדמה.
ז. אדם שמתקרב לדרך התורה ועדיין אינו חובש כיפה, רשאי ללבוש טלית קטן ללא כיפה.
פרק ב - הלכות תפילין
א. המניח תפילין, צריך להיזהר שלא להרהר הרהורי רעים על נשים וכדומה, ובודאי שיש להיזהר בזה בשעה שמניח תפילין של רבינו תם, משום שקדושתן גדולה מקדושת תפילין של רש"י. ובעל תשובה שבא לו הרהורי עבירה בשעה שמניח תפילין, ואינו מצליח להסיח דעתו מכך, אינו נפטר מהנחת תפילין, וישתדל בכל כוחו להסיח דעתו מאותם הרהורים.
ב. בעל תשובה שרוצה ללמוד עם תפילין כל היום, אין לחוש בכך לגאוה, ורשאי לעשות כן באופן שיזהר שלא להפיח בהם ולא להרהר בהם הרהורים אסורים, וגם יזהר משחוק וקלות ראש בזמן שהתפילין עליו.
ג. אדם שקנה בעבר תפילין מהודרות מסופר מומחה וירא שמים, ולא הניחן כל יום, וכעת חזר בתשובה, אם עברו שלוש וחצי שנים מאז שקנה אותן, יקח אותן לבדיקה כדי לברר שהכל תקין.
ד. אדם שקנה תפילין מהודרות, ולאחר זמן רב שלח אותן לבדיקה, וגילו שהתפילין היו פסולות מלפני זמן רב, יעשה תשובה ויצטער על כך שנגרם לו שלא הניח תפילין כל אותם שנים שעברו, וירבה בלימוד תורה, ויקבל על עצמו להניח גם תפילין של רבינו תם. ואין צריך לעשות תעניות וסיגופים, מפני שאנוס רחמנא פטריה.
ה. מי שרוצה לקנות טלית ותפילין, אבל אין לו מספיק כסף כדי לקנות את שתיהן, יקנה תפילין. וכן אם היה צריך תפילין ומזוזה, ואין לו אפשרות לקנות את שניהם, תפילין קודמים למזוזה.
פרק ג - הלכות תפילה
א. חובה קדושה על כל אדם להתפלל בבית הכנסת ביחד עם הציבור, מפני שתפילתם של רבים אינה חוזרת ריקם. וישנם שטוענים שקשה להם להתפלל בבית הכנסת, משום שאינם מרוכזים שם בתפילה, וכשמתפללים בבית מכוונים יותר. ואין טענתם נכונה, מפני שמלבד זה שתפילה בציבור מתקבלת גם כאשר לא כיון בה, בנוסף לכך מי שמתפלל בבית, מפסיד קדישים וקדושה וברכו, והפסדו רב מאוד.
ואמרו חכמי הקבלה, שכל מי שלא ענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", באותו היום אין נשמתו חוזרת אל תוך גופו, ולכן יש לעשות את כל ההשתדלות להתפלל בציבור.
ב. מי שעובד במקום ששעות העבודה הם בזמן תפילת מנחה, ובעל הבית אינו מרשה לו להתפלל במנין באמצע העבודה, ואם ילך להתפלל במנין עלול בעל הבית לפטרו מהעבודה, רשאי להתפלל ביחידות במקום עבודתו. אומנם אם על ידי כך שיתפלל בציבור לא יגרם לו הפסק ממון אלא רק מניעת רווח, אין לו להפסיד תפילה בציבור בשביל כך.
ג. יש להתפלל בבית הכנסת שיש שם חברה טובה, ובפרט מי שהוא בעל תשובה, צריך להקפיד על מקום תפילה שאין שם חברים מהעבר העלולים לשוחח עימו ולהפריע לו בשעת התפילה.
ד. אדם שהתפלל תפילת עמידה, יש לו לעמוד באימה וביראת כבוד כמי שעומד לפני מלך. אומנם מי שהתחיל להתפלל תפילת העמידה בעל פה, ובאמצע התפילה התבלבל ואינו יודע את המשך התפילה, מותר לו ללכת לספריה כדי לקחת סידור ולהמשיך בתפילתו.
וכן מי שבאמצע תפילת שמונה עשרה מסתפק באיזו הלכה, כגון ששכח לומר "יעלה ויבוא" וכיוצא בזה, ואינו יודע כיצד עליו לנהוג, רשאי להפסיק באמצע התפילה וללכת לפתוח ספר, ולבדוק את ההלכה באותו ענין שהסתפק בו.
ה. ישנם שמתלהבים בתפילתם, ועושים כל מיני תנועות משונות באמצע תפילת העמידה, כגון שמרימים את ידיהם כלפי מעלה בצורה של אגרוף, ומנענעים את הידיים כאילו מאיימים על מישהו. וכן ישנם שעושים כל מיני פרצופים שונים בשעת התפילה, ויש להזהירם שלא יעשו כן, אלא צריכים לעמוד ביראה לפני ה' יתברך. וכן אותם המתנועעים בתפילה, לא יתנענעו בתנועות גדולות וחזקות, אלא בנחת.
ו. העומד להתפלל תפילת העמידה, יש לו להתלבש בכבוד, ולכן יש ללבוש בגדים ארוכים ומכובדים. אומנם בעל תשובה שעדיין הולך עם גופיה קצרה ומכנסיים קצרות, והגיע לבית הכנסת כדי להתפלל, אין להעיר לו על כך, אלא רשאי להתפלל עם גופיה ומכנס קצר.
ז. כל המאריך בתפילתו, מאריכים לו ימיו ושנותיו, ומובטח לו שאין תפילתו חוזרת ריקם. אולם, ישנם בעלי תשובה שמרוב התלהבותם מאריכים מאוד בתפילת העמידה, וגורמים לזה שעומד לפניהם שאינו יכול לפסוע ג' פסיעות לאחר שסיים להתפלל, ויש להקפיד לעמוד במקום שלא מפריע לשאר המתפללים, כדי שלא יגרם צער לזולת.
ח. בעל תשובה, אינו צריך להשלים את כל התפילות שלא התפלל במשך כל אותם שנים שלא היה שומר תורה ומצוות.
ואם רוצה להשלים כמה תפילות שהחסיר בזו אחר זו, הרשות בידו, ונכון לעשות כן. וקודם שיחזור להתפלל תשלומין, יעשה תנאי של נדבה לפני כל אחת מהתפילות, ויאמר: אם אני חייב לחזור, תהיה תפילה זו לחובת תפילה, ואם איני חייב לחזור, תהיה תפילה זו תפילת נדבה. וצריך לחדש דבר בתפילות הללו, ולכוין בהן כראוי מתחילה ועד סוף
ט. נער שנמצא בתהליך של חזרה בתשובה, והוריו אינם מרשים לו ללכת לבית הכנסת, ואותו נער יכול "להתגנב" לבית הכנסת לשעה אחת בלבד, ויש לו אפשרות לבוא או לתפילה או לשיעור תורה, עדיף שיבוא לתפילה, ולא יוותר על התפילה בשביל ללכת לשיעור תורה.
י. אדם שקיבל על עצמו להתפלל שלש תפילות ביום, אבל עדיין אינו חובש כיפה, וכשהגיע זמן תפילת מנחה, הוא נמצא במקום שאין לו אפשרות למצוא כיפה או כובע, ואם ימתין עד שימצא כיסוי לכסות את ראשו, עלול לעבור זמן התפילה, רשאי להתפלל בראש מגולה.
יא. אדם שמתפלל תפילת העמידה, ובאמצע התפילה עולות לו מחשבות זרות והרהורים רעים ממה שנכשל בעבר, יעצור את תפילתו עד שיתבטלו המחשבות וההרהורים, ולאחר מכן ימשיך בתפילה. ואם המחשבות לא מסתלקים ממנו, יעביר את יד ימינו על מצחו, ויהרהר בלבו את הפסוק "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקִרבי", ובעזרת ה' יסורו ההרהורים.
יב. ישנם שנוהגים לטבול במקוה לפני תפילת שחרית, ומנהג טוב ויפה הוא, ויש בטבילה זו מעלות רבות, בפרט לבעלי תשובה שרצונם להיכנס מהטומאה לקדושה. אולם יש להיזהר שלא לבטל תפילה בציבור בגלל הטבילה, וכל שכן שיש להיזהר שלא להפסיד קריאת שמע ותפילה בזמנה בגלל טבילה במקוה, וגם לא לאחר בגלל כך לסדרי הלימוד בכולל.
יג. שליח ציבור, צריך שיהיה הגון, ויהא ריק מעבירות, ולא יצא עליו שם רע בילדותו, ושיהיה עניו והעם מרוצים ממנו, ויש לו נעימה וקולו ערב, ורגיל לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים.
ואדם שמחנך את בניו בבית ספר חילוני, אינו ראוי להיות חזן אף על פי שהולך עם כיפה וציצית ומשתתף בשיעורי תורה, מפני שמי שמוסר את ילדיו לבית ספר חילוני, הרי זה מוכיח שאין לו יראת שמים, ואין ביתו ריקן מעבירות. אומנם בעל תשובה שאשתו עדיין לא התחזקה, ומסיבות שאינן תלויות בו, בניו ממשיכים ללמוד בבית ספר חילוני, רשאי להיות חזן.
יד. אדם שאשתו הולכת ללא כיסוי ראש, וכן מי שרואה תוכניות בטלויזיה, אינו ראוי לשרת כשליח ציבור. אולם בעל תשובה שזכה להתקרב לדרך התורה, אבל אשתו עדיין לא זכתה לכך, ולכן היא הולכת בגילוי ראש ומחזיקה טלויזיה בביתה, אין לפוסלו מלשרת כחזן באופן שהוא עצמו אינו רואה תוכניות בטלויזיה.
טו. אדם שחזר בתשובה שלימה, אבל עדיין אינו חובש כיפה לראשו, מפני שמתבייש מהסביבה שבה הוא נמצא, מעיקר הדין מותר לו לשמש כשליח ציבור באופן שאינו רואה תוכניות בטלויזיה. ויש להעיר לו שאין לו להתבייש מכך שזכה להתקרב לדרך ה', אלא יחבוש כיפה לראשו כדי לסמל שהוא משתייך לצבא ה', ולא כאותם שפרקו מעליהם עול מלכות שמים.
ז. ישנם שקונים עליית "מפטיר", וקוראים את ההפטרה למנוחת הוריהם, ומחמת חסרון ידיעה, בולעים מילים ולא מבטאים את האותיות כראוי. וצריכים לדעת שגורמים להוריהם צער, ועדיף יותר שלא יעלו מפטיר, אלא יתנו את המעות הללו לעניים תלמידי חכמים, או שיכבדו תלמיד חכם שיעלה לתורה במקומם, ובזה יעשו יותר נחת רוח להוריהם.
פרק ד - הלכות ברכות
א. בעל תשובה שקרוביו באים לבקרו, ורצונו להגיש להם לשתות, וידוע לו שלא יברכו על מה שיגיש לפניהם, מותר לו להגיש להם משקה, ויבקש מהם שיברכו, ואם בכל זאת לא בירכו, אין לו בכך איסור.
ב. אסור לברך כשהוא נמצא מול אשה לא צנועה, כגון ששערה או חלק מגופה מגולה, או שיש לפניו תמונה שאינה צנועה וכדומה. ובעל תשובה שמתארח אצל הוריו, ויש בביתם תמונות לא צנועות, כגון של החתונה של אֶחָיו ואחיותיו שמצולמים שם עם זרועות מגולות וכדומה, אין לו לברך מול אותן תמונות, אלא יסובב ראשו לכיוון אחר, או יעצום עיניו ויברך.
ג. בעל תשובה שעדיין אנו חובש כיפה, שהגיע לחתונה, ושמע את הברכות שמברכים תחת החופה, רשאי לענות אמן וברוך הוא וברוך שמו בגילוי הראש. וישתדל לכל הפחות להניח יד על ראשו בשעה שומע הברכות.
ד. שלושה שאכלו ביחד לחם, חייבים לזמן לפני ברכת המזון, כדי להרבות שבח וגדולה לבורא עולם, ולהללו על שפע טובתו שהשפיע בעולמו. אומנם יש אומרים שמי שמחלל שבת ברבים, אינו יכול להצטרף לזימון, ולכן שני בעלי תשובה שאכלו עם אביהם פת, והאב מחלל שבת, אם יכולים להתחמק מלעשות עימו זימון, כגון שיתחילו לברך ברכת המזון בלי לזמן, עדיף. ואם האב יכול להרגיש שאינם עושים זימון בגללו, ועלול להיפגע, יש לצרפו לזימון.
ה. מי שאכל לחם, ולאחר מכן התברר לו שאין לו סידור כדי לברך ברכת המזון, ואינו יודע את כל ברכת המזון בעל פה אלא רק את הברכה הראשונה או השניה, אין לו לברך את הברכות שיודע, מפני שבִּרכות ברכת המזון תלויות אחת בשניה. ולכן אם אינו יודע את שלושת הברכות של ברכת המזון שהן מהתורה, אינו יכול לברך שום אחת מהברכות הללו.
ואפילו אם יודע לברך את ברכת "מעין שלוש" בעל פה, אינו רשאי לברך ברכה זו במקום ברכת המזון.
ו. מי שאכל לחם ושבע, והתברר לו שאין לו סידור כדי לברך ברכת המזון, אם הגיע למקום שיש שם סידור, ועדיין הוא מרגיש שהוא שבע, כגון שעדיין לא עברו שש שעות מאכילתו, רשאי לברך ברכת המזון באותו מקום. אבל אם לא שבע מאכילתו, יכול לברך רק באופן שעדיים לא עברו 72 דקות מסיום אכילתו. וכן אם אכל ושבע, ועברו כבר שש שעות מהאכילה, אינו יכול לברך ברכת המזון.
ז. אדם שרוצה ללמד את חברו לברך ברכות הנהנין, ובכדי ללמדם את נוסח הברכה, צריך הוא להזכיר את שם ה' במלואו, מפני שאם יאמר להם ברוך אתה השם אלוקינו וכו', יחזרו אחריו ולא יאמרו את שם ה' כראוי, מותר לו להזכיר שם שמים בשעה שהוא מלמדם.
פרק ה' - הלכות שבת
א. חייב לקרוא כל שבוע את כל הפרשה שני פעמים מקרא ואחת תרגום, וכל העושה כן, זוכה שמאריכים לו ימיו ושנותיו. ובעל תשובה שחזר באמצע השנה בתשובה, אינו צריך להשלים את כל הפרשיות שהחסיר מתחילת השנה, אלא יתחיל לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום מהשבת הראשונה שחזר בתשובה. והמחמיר להשלים מתחילת התורה, תבוא עליו הברכה.
ב. בעלת תשובה שבעבר לא הדליקה נרות שבת, וכעת התחילה להדליק, מעיקר הדין אינה צריכה להדליק יותר משתי נרות כדי להשלים את מה שהחסירה בעבר, ואם תרצה לכפר על שביטלה מצוה יקרה זו, תקבל לשכנע את בנות ישראל להדליק נרות שבת.
ג. ישנם כאלה שמתייהרים ללכת בשבת עם בגדים לבנים כפי שכתוב בספרי הקבלה, ויש להודיעם שכאשר הולכים לבית הכנסת שרוב הציבור לבוש בבגדים רגילים, אין להיות שונים מכולם, ויש בזה חשש שחץ וגאוה. ואם רוצים לנהוג על פי הקבלה וללכת עם בגדים לבנים, ילבשו בגדים אלו בביתם, או שיתפללו במקום שכולם לבושים כמותם.
ד. ישנם בעלי תשובה, שכאשר רואים את הוריהם עושים איזו עבירה חמורה, כגון מדליקים אש בשבת וכדומה, צועקים וגוערים בהם על כך. וישנם שמעיזים פניהם ואומרים להוריהם שישרפו אותם בגיהינום. וצריכים להזהירם ולהודיעם שאין דרך זו נכונה, אלא יש להם להתנהג עם הוריהם בנועם, והזמן יעשה את שלו.
לפיכך, בחור בעל תשובה שמגיע לביתו לאחר התפילה בליל שבת, ורואה את אמו הולכת בלבוש פרוץ עם סיגריה בפה, ומבשלת אוכל על הגז, ואביו יושב מול הטלויזיה, לא יעיר להם שום הערה, אלא יאמר להוריו בחיוך: "שבת שלום, אפשר בבקשה לעשות קידוש ביחד איתכם", ועל ידי כך יקרב אותם לדרך הישרה.
ה. אדם שאביו מחלל שבת, ובערב שבת האב מקדש על היין, ואין הבן יודע אם אביו מכוון להוציאו ידי חובה בקידוש, ולפעמים האב גם בולע מילים, באופן כזה יסתכל הבן על הכוס שביד אביו, ויעשה קידוש בלחש ביחד עם אביו בלי שאביו ישים לב, וכשאביו יסיים את הקידוש, לא יענה הבן אמן על ברכתו, אלא ישתוק עד שיטעם מהיין.
וצריך הבן לדאוג לפני שבת, שיהיה מצוין על בקבוק היין שהוא עבר תהליך של פסטור, משום שאם היין לא מפוסטר, הרי הוא נעשה יין נסך בשעה שאביו נוגע בו.
ו. בעל תשובה שבניו מחללים שבת, אבל יושבים הם בשלחן שבת ושומעים קידוש כדי כבד את אביהם. ולפעמים קורה שהאב רוצה לקדש, אך בניו ישנים, ורצונו להעירם משנתם כדי שישמעו קידוש ויאכלו סעודת שבת, אבל חושש הוא שמאחר ובעודם ישנים אינן מחללים שבת, הרי שאם יעיר אותם עתידים הם לחלל שבת כהרגלם לאחר הסעודה, באופן כזה אין לו להעירם.
אולם אם הבנים יושבים סביב השולחן, ושרים שירי שבת עם אביהם, ושומעים מפיו דברי תורה וחיזוק, מותר לו להעירם, מפני שעל ידי כך ששומעים דברי אלהים חיים, מקרב את ליבם לאבינו שבשמים, ועתידים הם לחזור בתשובה.
ז. אדם שרוצה להזמין אורחים לשבת כדי לדבר עימהם על מעלת השבת, ולקרבם לדרך הישרה, רשאי לעשות כן, אף שאותם אורחים באים אליו ברכב בשבת, ועלולים גם לחזור לביתם בשבת. ויש לבקש מהם לבוא לפני כניסת שבת, וגם להציע להם ללון בביתו במשך כל השבת, ואף אם יסרבו לכך, אין איסור להזמינם. [ויאמר להם לפני שבת, שאם הם מתכננים לבוא בשבת, שלא יחנו את הרכב סמוך לביתו, כדי למנוע חילול ה'].
ח. אדם שנולד לו בן, והברית תחול בשבת, וחושש שאם יעשה את הברית בשבת, יבואו קרובים ברכב בשבת, ויגרם על ידי כך חילול שבת המוני, יש לעשות בזה שאלת חכם כיצד לנהוג.
ט. אדם שנמצא בשלבים של חזרה בתשובה, וקשה לו מאוד להפסיק מהעישון בשבת, מותר לייעץ לו שבמקום לעשן 20 סיגריות בשבת, יפחית 10 סיגריות, עד שיתרגל לעשן רק 10 סיגריות, ולאחר מכן יאמרו לו שיפחית עוד 5 סיגריות, עד שיפסיק לעשן בשבת לגמרי.
אולם יש להקפיד שלא לומר לו שבמקום עשרים סיגריות יעשן רק עשר, מפני שנשמע מזה כאילו אנו מאשרים ומסכימים לו שימשיך לעשן עשר סיגריות בשבת, ולכן יש להדגיש ולומר לו שיפחית עשר סיגריות, וגם לא יכבה את הסגריה לאחר העישון.
י. בעל תשובה שמתארח בשבת אצל הוריו, והם יושבים בשלחן ומעשנים לידו סיגריות, אף שהוא רגיל לעשן בימות החול, מותר לו לשבת עימהם בשלחן אחד, ואין לחשוש שאולי יקח מהם סיגריה ויעשן. וכמו כן, כשעורכים סמינרים לחילוניים על מנת לקרבם אל חיק היהדות, מותר להסב עימהם בשלחן אחד בשבת, אף על פי שהם מעשנים שם סיגריות.
יא. מי שנמצא בשלבים של חזרה בתשובה, וקשה לו להפסיק מהעישון בשבת, וברצונו להשתמש בשבת בסיגריה מפלסטיק בטעם מנטה עד שיתרגל להימנע מהעישון בשבת, רשאי לעשות כן. וראוי ונכון שיעשה זאת בתוך ביתו ולא בפני רבים, כדי שלא יחשדו בו שהוא מעשן, וגם שלא יראה כזלזול בכבוד השבת.
יב. אדם שעושה שבת בבית הוריו, והוריו מכבדים אותו ואינם מעשנים ולא מדליקים חשמל, ואם יצא להתפלל בבית הכנסת, ידליקו סיגריה וחשמל, עדיף שיתפלל בביתו ולא בבית הכנסת, כדי להציל את הוריו מחילול שבת.
יג. מי שהוריו מדליקים טלויזיה בשבת, ושולחן השבת נמצא מול הטלויזיה, וכעת מתכוננים לסעוד סעודת שבת, אם יכול לפרוס מגבת או שמיכה על הטלויזיה, יעשה כן, ולא יתן להוריו שיכבו את הטלויזיה, כדי שלא יכשלו באיסור כיבוי ובאיסור הדלקה כשידליקו אותה לאחר מכן.
ואם הוריו מסרבים לכסות את הטלויזיה, וחושש שאם לא יאכל עימהם בשלחן, יגרם מכך מחלוקת, ישב עימהם בשלחן, ולא יסתכל בטלויזיה אלא יפנה את גבו לכיוון הטלויזיה, וגם לא יתכוון להנות ממה ששומע.
יד. בעל תשובה שאחד מבני ביתו מדליק בשבת רדיו או טייפ ושומע שירים, אינו צריך לצאת מהבית בגלל כך, וגם אינו צריך לאטום את אוזניו, אלא יתכוון לא להנות ממה ששומע.
טו. אין להקל לראות טלויזיה בשבת, אפילו אם היא דלוקה מערב שבת ונכבית ונדלקת על ידי שעון שבת. ועל כן, בעל תשובה שהתחיל לשמור שבת, אבל עדיין קשה לו להפסיק לראות טלויזיה, אין לומר לו שיראה טלויזיה על ידי שעון שבת, מפני שעלול לחשוב שהדבר מותר.
וכדי למנוע אותו מכיבוי והדלקה בשבת, יש לומר לו שאסור לראות טלויזיה גם אם היא נדלקת על ידי שעון שבת, אומנם באופן שהטלויזיה נדלקת ונכבית על ידי שעון שבת, האיסור קל יותר, וכך הוא יבין שלא התירו לו לראות טלויזיה על ידי שעון שבת, אלא יעצו לו להפחית מהאיסור.
טז. בעל תשובה שהוריו שומעים חדשות בשבת, ומספרים לו מה אמרו בחדשות, מותר לו לשמוע את הוריו, ואין זה נקרא שנהנה מחילול שבת.
יז. אדם שהחל לחבוש כיפה ולקיים מצוות, אבל עדיין אינו מסוגל להימנע מהליכה למגרש כדורגל בשבת, לא ילך למגרש עם כיפה, אלא ילך עם כובע, כדי למנוע חילול ה'.
יח. אין לקרוא עיתונים בשבת, מפני שיש בהם פרסומות ודברי חול שאסור לקרותם בשבת. אולם בעל תשובה שקשה לו בתחילת דרכו להימנע מקריאת עיתון בשבת, יש מקום להקל לו לקרוא עיתון באופן שאינו קורא כתבות העוסקות בעניני מסחר, אלא רק כתבות העוסקות בעניני ספורט או על המצב הביטחוני וכדומה, וימנע מלקרוא בפה אלא יקרא בהרהור.
וכל זה דווקא לגבי קריאת עיתון דתי, אבל קריאת עיתון חילוני, אסור לקרוא בהם אפילו בימות החול, מפני שהם מלאים בפריצות ולשון הרע ושאר דברים רעים, ואסור לגעת בעיתונים אלו בשבת, משום שהם מוקצה.
יט. אסור להנות בשבת מחילול שבת שנעשה על ידי יהודי, אפילו אם אותו יהודי חילל שבת לצורך עצמו. ועל כן, בעל תשובה שהוריו או אחד מקרובי משפחתו הדליקו את המזגן בשבת, אין לו להנות מהמזגן, וצריך ללכת לחדר אחר. ואם אין לו אפשרות לעשות כן, או שהמזגן מפוצל לכל החדרים, רשאי להישאר בבית, ויתכוון לא להנות מהמזגן.
כ. בעל תשובה שאמו או אשתו מכבסים לו את בגדיו בשבת אף על פי שביקש שלא יעשו כן, ישתדל לא לתת להן את בגדיו, אלא יקח אותם למכבסה בימות החול, כדי למנוע מהן מלחלל שבת עבורו. ואם אין לו אפשרות לעשות כן, מותר לו להנות מהבגדים המכובסים במוצאי שבת. וכן אם תפרו לו כפתור לבגד בשבת, מותר לו ללבוש את הבגד במוצאי שבת.
כא. אסור לרסק בשבת עגבניות בפומפיה, משום שיש בזה איסור טוחן. ואדם שמתארח אצל קרוביו בשבת, והגישו לפניו ג'חנון, ורסקו את העגבניות בשבת, אסור לו לאכול מהעגבניות.
כב. בעל תשובה שאביו נסע ביום שבת לקנות משקה או מאכל, ויש חשש שאם הבן יסרב לשתות או לאכול ממה שאביו קנה, האב יעורר מחלוקת בבית, יש להקל לבן להנות ממה שקנה אביו, מפני שיש אומרים שמותר להנות מדבר שלא נעשה בגופו חילול שבת.
כג. אין לשפוך מים רותחים בשבת לתוך סיר רותח של חמין שהתייבשו מימיו, ובודאי שאסור לשפוך מים מהברז לתוך סיר החמין, משום שיש בזה איסור בישול שאיסורו מן התורה.
אומנם בעל תשובה שהתארח אצל הוריו בשבת, ונודע לו שאמו הוסיפה מים מהברז לתוך הסיר של החמין, אם משער שיש בסיר אוכל פי 60 מהמים שהוסיפה אמו, רשאי לאכול מאותו האוכל בשבת. ובדיעבד גם כשאין 60 כנגד המים, יש להקל בזה. ובודאי שיש להקל בזה באופן שהוסיפה לסיר מים מבושלים מהמחם.
כד. אדם שמילא מים בקומקום החשמלי בשבת, ושכח שהיום שבת, ולחץ בטעות על הקומקום החשמלי כדי להרתיח את המים, ולאחר מכן נזכר שהיום שבת, רשאי ללחוץ על הקומקום כדי לכבותו, על מנת שלא יעבור על איסור בישול. ואם יש לו אפשרות, יכבה את הקומקום בשינוי. ואם המים רתחו כבר מערב שבת, אין לו לכבות את הקומקום, מפני שיש אומרים שאין בישול אחר בישול בדבר לח, אולם אין להשתמש במים הרתוחים.
כה. אסור למחוא כפים בשבת כפי שרגילים לעשות בימות החול, וכן אסור לדפוק על השולחנות בשעת השירה, משום ששי לחוש שמא יתקן כלי שיר. אולם במקום שעורכים שיעורים לקירוב רחוקים, כגון בסמינרים או ב"עונג שבת", והמשתתפים שם שרים ודופקים על השולחנות ומוחים כפים, אין למחות בידם, מפני שעל ידי זה מתעוררים ומתקרבים לאבינו שבשמים, ונחשב הדבר לשמחת מצוה.
כו. אין לקרוע נייר טואלט בשבת לצורך קינוח. אומנם אדם שמתארח בשבת אצל קרובי משפחה שאינם שומרים מצוות, ולא חתכו נייר טואלט לפני שבת, אם אין לו אפשרות לנקות את עצמו במים, מותר לו לקרוע את הנייר בשינוי.
כז. אין מפרישים תרומות ומעשרות בשבת וביום טוב, משום שדומה למתקן שעל ידי ההפרשה נעשים הפירות מתוקנים לאכילה. ולכן בן שמתארח בשבת אצל הוריו שאינם שומרים מצוות, יש לו להודיע להם לעשות מעשר מהפירות והירקות לפני השבת.
כח. אדם שהוזמן להתארח בשבת אצל הוריו או קרוביו שאינם שומרים מצוות, וחושש שישכחו לעשר מהפירות והירקות לפני השבת, יאמר בערב שבת את נוסח הפרשת תרומות ומעשרות בלשון עתיד.
וכך יֹאמר:
אחד ממאה שאני עתיד להפריש יהיה טבל. והיותר מאחד ממאה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה גדולה בצד צפונו על הכל. האחד ממאה שאמרתי שישאר טבל עם שאר הכמות הראויה בצד צפונם של הפירות, יהיו מעשר ראשון. האחד ממאה שהתניתי שיהיה מעשר ראשון, יהיה תרומת מעשר על הכל. ומעשר שני יהיה בדרומם של הפירות, ויהיה מחולל על פרוטה במטבע שיחדתיו לחילול מעשר שני. ואם צריך מעשר עני יהיה מעשר עני בדרומם של הפירות.
ובשבת כשירצה לאכול מהפירות והירקות שיגישו לפניו, יפריש מהם תרומות ומעשרות, והפעם יאמר את נוסח ההפרשה בלשון הווה, כפי הנוסח שכתוב בסידורים.
כט. אדם שמתארח בשבת אצל קרובי משפחה, והגישו לפניו פירות וירקות, ואינו יודע אם הפרישו מהם מעשר, וגם שכח לעשות תנאי מערב שבת, ואם לא יאכל ממה שהגישו לפניו, עלולים קרוביו להיפגע מכך, רשאי לאכול מהפירות והירקות.
ל. אדם שהתארח אצל קרוביו בשבת, ופתח את דלת המקרר והתברר לו שהאור במקרר דלוק, וכן מי ששכח שהיום שבת והדליק את האור, יעשה על כך תשובה, אבל אינו צריך צום וסיגופים, מפני שלא התכוון לחלל שבת. וראוי שיקבל ללמוד הלכות שב, ולקבל שבת לפני הזמן, ויקפיד להדביק פלסטר מערב שבת בכל המקומות שעלול לשגות ולהדליק את האור.
פרק ו - עשיית זכר לחורבן
א. לאחר שחרב בית המקדש, תקנו חכמים שבאותו הדור, שבכל דבר שיש בו שמחה, צריך לעשות שם איזה דבר זכר לחורבן בית המקדש, משום שנאמר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי וכו', ועל כן תקנו חכמים, שכל מי שבונה בית חדש ומסייד אותו, צריך להשאיר כנגד פתח ביתו אמה על אמה ללא סיד, כדי שיִרְאה זאת בכניסתו לביתו, ויזכור תמיד את חורבן בית המקדש.
ב. כל בית שמשיירים שם אמה על אמה זכר לחורבן, מובטח להם שאותו הבית לא ינזק כלל, וגם לא יארע נזק לאנשים הדרים שם.
ג. מי שבנה בית בהיותו חילוני, ולא ידע שצריך לשייר אמה על אמה, וכעת חזר בתשובה, יקלף כעת את הקיר שכנגד הפתח בשיעור אמה על אמה, ויעשה זכר לחורבן.
ד. גם מי שקנה דירה ישנה שלא שיירו בה אמה על אמה זכר לחורבן, ראוי ונכון שיקלף את הקיר שכנגד הפתח, ויעשה זכר לחורבן, או בשעה שצובע את הקירות, ישייר אמה על אמה ללא צבע.
ה. השוכר דירה שלא שיירו בה אמה על אמה, יש לו לעשות בדירה זכר לחורבן, ויבקש רשות מבעל הדירה לקלף את הקיר, כדי לעשות זכר לחורבן. ואם בעל הדירה מקפיד על כך שלא יעשו בביתו שום קילוף בקירות, פטור המשכיר מלשייר אמה על אמה.
ו. בעל תשובה שרוצה לשייר אמה על אמה זכר לחורבן, ואשתו מתנגדת לכך, אין לו להפר את שלום הבית בשביל זה, אלא יעשה בקיר דבר שיזכיר לו את החורבן, כגון שישייר אמה על אמה ויצבע אותה בצבע שחור, ויכתוב בתוכו "זכר לחורבן בית המקדש".
ואם אשתו אינה מסכימה גם לכך, ישייר אמה על אמה, ויכסה זאת בתמונה של הכותל המערבי, או לכל הפחות יתלה תמונה של הכותל המערבי כנגד הפתח מבלי לשייר אמה על אמה.
חלק יורה דעה
פרק א - הלכות כשרות
כל בעל תשובה, צריך להקפיד מאוד בתחילת דרכו על כשרות המאכלים, מפני שאם אינו נשמר ממאכלים שיש בהם חשש איסור, הרי זה גורם לו טמטום רוחני ואטימות הלב, ומפריע לו להמשיך ולעלות בדרך התורה והיראה.
א. בעל תשובה (ספרדי) שמתארח אצל הוריו, והגישו לפניו בשר בקר שאינו "חלק", ואם ימנע מלאכול, עלול להיגרם מכך מחלוקת, רשאי הוא לאכול מהתבשיל שהתבשל בו הבשר, כגון אם הגישו לו בשר שהתבשל עם תפוחי אדמה וירקות, יאכל את התפוחי אדמה והירקות, ואת הבשר ינסה להעלים בין המאכלים שעל השולחן, או שיעביר אותו לאחד מבני המשפחה, ויאמר שאין לו חשק לאכול כעת בשר. ויעשה זאת בחכמה ובתבונה.
אומנם אם הוריו בישלו עבורו עוף בהשגחת רבנות מוכרת, אף על פי שבדרך כלל הוא מקפיד לאכול עוף רק בהשגחה מהודרת, בכל זאת לא יעשה מחלוקת עם הוריו, אלא יאכל את העוף, ויקיים מצות כיבוד הורים.
ב. בעל תשובה שהוריו מבשלים בביתם בשר 'כשר' בהכשר הרבנות, וכשהוא מגיע לביתם, מבשלים עבורו בשר 'חלק' באותם כלים שמבשלים בהם בשר 'כשר', מותר לו לאכול מהאוכל שהתבשל באותם סירים.
ג. אסור לבשל כבד בסיר או לטגנו במחבת, משום שהכבד מלא דם וצריך להפליטו החוצה, ולכן צריך לצלותו על האש על גבי רשת, כדי שהאש תפלוט ותשרוף את הדם שבכבד. ואדם שמתארח אצל הוריו, והכינו לו כבד ללא צליה אלא על ידי טיגון וכדומה, ואם ימנע מלאכול, יגרום להוריו צער ועוגמת נפש, רשאי לאכול את הכבד, מפני שכבד שבישלוהו ללא צליה, אינו נאסר בדיעבד באכילה. [ויעיר להם בנחת שלהבא לא יעשו כן].5
אולם כל זה באופן שטיגנו או בישלו את הכבד במחבת עם שמן ללא תוספת ירקות. אבל אם היה שם ירקות, אף על פי שהכבד מותר באכילה, מכל מקום אותם הירקות אסורים באכילה, מפני שהדם שיצא מהכבד נבלע בהם.
ד. בעל תשובה שאשתו רוצה שיקנה רק מוצרים של תנובה, ואותם המוצרים אינם בהשגחה מהודרת, אינו רשאי להכריח את אשתו שלא תקנה מוצרים אלו, מכיון שמעיקר הדין מותר לאכול מוצרי מזון שהם תחת השגחת הרבנות. והמחמיר שלא לאוכלם, יחמיר לעצמו.
ה. מנהג הספרדים שלא לאכול דגים עם גבינה, משום שיש בזה חשש סכנה. ולכן בעל תשובה מבני ספרד, שהוריו או קרובי משפחתו הזמינו או הכינו פיצה עם טונה או אנשובי עבור כל המשפחה, אם יכול להימנע מלאכול את הפיצה מבלי לעורר מחלוקת ובלי לפגוע במשפחתו, יעשה זאת. אם הדבר עלול לעורר מריבה במשפחה, רשאי לאכול את הפיצה עם הדגים.
ו. אסור לאכול מכלי מתכות או זכוכית שהם מתוצרת חוץ, מבלי להטביל אותם במקוה, מפני ששורה עליהם טומאה, ועל ידי הטבילה מסתלקת הטומאה. ואם בישלו עבורו אוכל בכלים שאינם טבולים, אין האוכל נאסר באכילה, ולכן יעביר את האוכל לכלי טבול, ויאכל את המאכל.
ז. בעל תשובה שמתארח אצל הוריו והכלים שם אינם טבולים, ואם ימנע מלאכול מאותם כלים, עלולים הוריו להיפגע מכך, רשאי לאכול באותם כלים. וכן מותר לו לבקש מהוריו שיכינו לו איזה מאכל, גם באופן שידוע לו שיכינו עבורו את האוכל בכלים שאינם טבולים.
ח. ראוי ונכון לכל בעל תשובה לזכות את הוריו ואת בני משפחתו ולהטביל להם את כלי הבית הטעונים טבילה, כדי למנוע אותם מאיסור אכילה ושתיה בכלים שאינם טבולים. ואם הוריו אינם רוצים שיטביל את כליהם, יכול להטביל את הכלים ללא רשותם, אך יעשה זאת בצינעה ובחכמה, כדי שלא לעורר מחלוקת ומריבה.
ט. בעל תשובה שיש לו בביתו מכשירי חשמל תוצרת חוץ, ואשתו או הוריו מסרבים שיטבול את הכלי מפני שחוששים שמא יתקלקל, רשאי להמשיך להשתמש בכלי ללא טבילה.
י. אכילת לב של בהמה או של עוף גורמים לשכחה, ולדעת רבינו האר"י ז"ל, אכילת לבבות גורמת שהיצר הרע מתקשר באדם. ולכן ראוי לגברים להיזהר שלא יאכלו לבבות כלל. אומנם מי שהתארח אצל קרוביו, והם הכינו אוכל שמעורב בו לבבות, כגון "מעורב ירושלמי", ואם לא יאכל מהאוכל, עלולים הם להיפגע מכך, רשאי להוציא את הלבבות, ויאכל את שאר התבשיל.
יא. אדם שמחלל שבת בפרהסיא, ואינו עושה זאת כדי להכעיס אלא לתיאבון, אם למדוהו את נוסח הפרשת תרומות ומעשרות, נאמן הוא לומר שהפריש מהפירות והירקות כפי הדין, ומותר לאכול מהם.
ולכן בן שמגיע לבית הוריו, והוריו אינם שומרים מצוות, ומגישים לפניו פירות וירקות, ואומרים לו שהפרישו מהם תרומות ומעשרות, אם הבן לימד את הוריו כיצד להפריש מהפירות, רשאי הבן לסמוך על הוריו לאכול מהפירות, באופן שאינם מחללים שבת להכעיס.
פרק ב - איסור תולעים
א. איסור אכילת תולעים הוא חמור מאוד, ומי שאינו נזהר לבדוק מאכלים מסוימים שיש בהם חשש תולעים, הרי הוא נכשל באיסורי תורה רבים, ופוגם בנפשו. אומנם באופנים מסוימים שאין ודאות גמורה שיש באוכל תולעים, מורים לבעלי תשובה להקל בדבר, כדי להימנע ממחלוקת עם בני משפחתם.
ב. בעל תשובה שאמו הכינה עבורו לחם או עוגה, ואינו יודע אם ניפתה את הקמח כראוי, וחושש שאם ימנע מלאכול ממה שהכינה לו אמו, עלולה להיפגע מכך, ואף עלול להיווצר מחלוקת במשפחה, רשאי לאכול את הלחם או את העוגה.
ג. בעל תשובה שמתארח אצל קרוביו, והגישו לפניו צלחת עם אורז, ואינו יודע אם בררו את האורז מתולעים לפני הבישול, אם יש חשש שבני משפחתו יפגעו אם לא יאכל, רשאי לאוכלו.
וכן אם הכינו עבורו "קוסקוס", או "חומוס פול" מרוסקים, ואינו יודע אם בררו אותם לפני הבישול, רשאי לאכול מהם, ולא יעורר מחלוקת עם בני משפחתו. ובשעת אכילתו יסתכל היטב על האוכל, כדי לראות אם יש שם תולעים.
ד. בעל תשובה שמתארח בבית קרובי משפחה שאינם שומרים מצוות, והביאו לפניו לחם או פיתות שנִקְנו ממאפיה שאין ידוע אם מנפים שם את הקמח, ואם לא יאכל עלול להיגרם מכך מחלוקת, רשאי לאכול מהלחם ומהפיתות, ולפני שיאכל יפריש מהם "חלה" ללא ברכה, ויניחנה בשקית ויזרוק לפח.
ה. אדם שהתארח אצל קרובי משפחה, והכינו לו תה עם נענע, ואינו יודע אם הנענע נקיה מחשש תולעים, וחושש שאם יסרב לשתות עלולים להפגע מכך, רשאי לשתות מהתה, ובשעת השתיה יסתכל היטב בכוס כדי לראות שאין תולעת שצפה על המשקה.
ו. אף שנתבאר שיש אופנים להקל לאכול דברים שיש בהם חשש תולעים, מכל מקום אם הוא יכול למצוא סיבה מוצדקת מדוע אינו רוצה לאוכל ממאכלים אלו, כגון שאומר שהרופא אינו מרשה לו לאוכלם, או שאינו רעב וכיוצא בזה, ועל ידי כך לא תגרם מחלוקת ואף אחד לא יפגע מכך, ראוי ונכון שיעשה כן.
פרק ג - כתובת קעקע
א. אדם שעשה על בשרו קעקוע, וכעת זכה לחזור בתשובה, מעיקר הדין אינו מחויב להסיר את הקעקוע מבשרו על ידי ניתוח, ואינו עובר בכל רגע ורגע על איסור תורה של כתובת קעקע.
אומנם, אם יש לו אפשרות, ראוי ונכון להשתדל להסיר את הקעקוע, כדי שלא תהיה לו מזכרת עוון מהעבר, וגם כדי שלא יסתכלו עליו בעין לא יפה כשיראוהו בים או במקוה [וכמובן אין להסיר את הקעקוע על ידי מגהץ וכדומה, אלא על ידי טיפול רפואי מתאים].
ב. בעל תשובה, שבהיותו חילוני, חקק בזרועו השמאלית במקום שמניח תפילין, קעקוע בצורת אשה לא צנועה, וכעת הדבר מפריע לו להנחת התפילין, ימחק את הצורה על ידי ניתוח, או שלכל הפחות יטשטש אותה על ידי שיקעקע נקודות וקוים על הצורה, עד שהצורה לא תהיה ניכרת [ואם אפשר, יעשה זאת על ידי גוי].
ואם אין לו אפשרות לטשטש את הצורה או למוחקה, יכסה בבגד את החלק הבלתי צנוע של האשה, ויניח תפילין בחלק היותר צנוע, כדי שהתפילין לא יהיו מונחות על מקום הערוה. ובשעת הברכה יכסה את כל הצורה, מכיון שאין לברך כנגד טפח מגולה באשה.
ג. בעלת תשובה שעשתה בעבר קעקוע על בשרה, רשאית לטבול במקוה עם הקעקוע, ואין זה נחשב לחציצה, מפני שאין הקעקוע מורגש אלא הוא שקוע בעור.
ד. ישנה כיום אפשרות לטיפול קוסמטיקה לנשים, שנקראת "איפור קבוע", והמצאה זו פועלת על ידי שמזריקים צבע מסוים לתוך עור השפתיים או הגבות, והצבע נשאר שם במשך כמה שנים, ואותן נשים שמקלות לעשות כן, אין למחות בידן, והמחמירות להמנע מכך, תבוא עליהן הברכה.
פרק ד' - גידול זקן פיאות ובלורית
א. בעל תשובה שמגדל פאות ארוכות, והוריו מתנגדים לכך בכל תוקף, יש לו לציית להם ולגזור את הפאות, מפני שגידול פאות אינו חובה אלא מידת חסידות, וכיבוד הורים היא מצוה מן התורה, ולכן כיבוד הורים עדיף, ובפרט שהספרדים לא נהגו לגדל פאות.
ב. מעלה גדולה וחשובה יש בגידול הזקן, וזוכה על ידי כך להישמר ולהינצל מהחטא. ובעל תשובה שהוריו מבקשים ממנו שיגלח את זקנו, מפני שלטענתם אין הזקן יפה לו, יש מחלוקת בפוסקים האם צריך לשמוע להם, וראוי ונכון שלא יגלח לגמרי את הזקן אלא יסדר אותו בצורה יפה והולמת, כדי שהוריו ירגעו.
אומנם, אם אותו בחור מרגיש שהזקן עוזר לו להתחזק ביראת שמים, ומבדיל אותו מהחברה הרעה, ואם יגלחנו, יכול הדבר לפגוע לו בעבודת ה', אינו מחויב לשמוע להוריו, כיון שחייו הרוחניים קודמים לכבוד הוריו. וישתדל לרצות את הוריו ולפייסם כדי שיסכימו לכך בלב שלם.
ג. בעל תשובה שאשתו עדיין לא התחזקה מספיק בעבודת ה', ומתנגדת לכך שבעלה יגדל זקן, יש לו לגלח את זקנו עם מכונה כשרה, כדי לשמור על שלום הבית.
ד. בעל תשובה שאשתו מתנגדת לכך שיגדל זקן בספירת העומר, רשאי להתגלח בכל ערב שבת לכבוד שבת, כדי לשמור על שלום ביתו. ועל כל פנים אם יש מי שיכול להשפיע על אשתו, ראוי ונכון שיעשה את כל המאמצים לפנות למי שיכול להשפיע עליה.
ה. ראוי ונכון להמנע מגידול בלורית, משום שיש אומרים שעובר בכך על איסור הליכה בחוקות הגויים, ובנוסף לכך מגרה בעצמו את היצר הרע. ובעל תשובה שבעבר היה הולך עם בלורית, וכעת מסתפר קצוץ ללא בלורית, והוריו מתנגדים לכך וטוענים שאינו נראה יפה כך, והדבר מציק להם, רשאי לגדל מעט בלורית כדי למנוע צער מהוריו.
פרק ה - לימוד התורה
א. כל אדם מישראל חייב לקבוע לו עיתים לתורה, ואין מְלוִים לו לאדם ליום הדין לא כסף ולא זהב, אלא רק התורה שלמד בחייו. ובפרט מי שהוא בעל תשובה, חייב להרבות בלימוד התורה, כי אי אפשר לחזור בתשובה שלימה, אלא רק על ידי לימוד התורה שהיא התרופה הגדולה ביותר העוזרת להם לכבוש את יצרם ולתקן את מדותיהם ומעשיהם הרעים.
ב. ישנם בעלי תשובה טריים, שעדיין לא סיימו ש"ס ופוסקים בעיון, וכבר קופצים ללמוד קבלה וסודות התורה. וצריכים להזהירם שאין זו הדרך הנכונה בעבודת ה', אלא יש להם ללמוד היטב את כל הש"ס וההלכות, ורק לאחר מכן ניתן ללמוד קבלה מפי רב מוסמך וירא שמים.
אולם קריאה בספר הזוהר הקדוש, מותרת ומועילה לבעלי תשובה, ואף מומלץ שיגרסו כמה דפי זוהר ביום בלי להיכנס לעומק הדברים, ויש בזה תועלת גדולה לטהרת נשמתם.
ג. ישנם שמתלהבים ללמוד גמרא, ואינם מקדישים זמן ללימוד ההלכות המצויות, כגון הלכות שבת וטהרת המשפחה וכדומה, ויש להבהיר להם שלימוד ההלכה עדיף מלימוד הגמרא, ואותם שלומדים רק גמרא, אינם יוצאים ידי חובת מצות תלמוד תורה כראוי.
ד. אין להסתפק בשמיעת שיעורי תורה בדיסקים וכיוצא בזה, אלא מוטל על האדם לעשות מאמץ כדי ללכת לשיעורי תורה וללמוד תורה מפי רב תלמיד חכם, ושמיעת הדיסקים תהיה רק כתוספת לשיעורים.
ה. בעל תשובה שמתארח אצל הוריו בשבתות ובחגים, ונמצא שם אחיו או קרוב משפחה שחי עם גויה רח"ל, וברצונו לומר דברי תורה על השלחן, או שרוצה לבאר את ההגדה בליל הסדר, רשאי לעשות כן בנוכחות הגויה.
ו. בחור שמתחזק והולך לשיעורי תורה, והוריו מתנגדים לכך בכל תוקף, יכול לומר להם שהולך לחברים וכיוצא בזה, אף על פי שהאמת היא שהולך לשיעורי תורה, ואין בזה איסור שקר.
ז. אדם שזכה לחזור בתשובה, יש לו לעסוק בקריאת מזמורי תהלים בכל יום, מפני שקריאת תהלים מטהרת את הנפש, ויכולה היא להלהיב את לב האדם לאהבת הבורא יתברך. ומכל מקום יזהר ויקפיד שלא לבטל מסדר לימודו הקבוע, כגון בהלכה או בתלמוד בשביל קריאה זו.
ח. ישנם בעלי תשובה שמתייאשים מללמוד תורה, מפני ששוכחים את לימודם, ולכן אינם באים לידי סיפוקם. וטעות בידם, מפני שכשיבואו לשמים, יזכירו להם את מה שלמדו בעולם הזה, ובנוסף לכך יתכן מאוד שעל ידי התמדתם בלימוד התורה, במשך הזמן יפתח להם כושר הזיכרון, ויתחילו לזכור היטב את לימודם.
פרק ו - כיבוד הורים
א. בעל תשובה שהוריו עדיין לא זכו לחזור בתשובה, וממשיכים בחילולי שבת ובשאר עבירות, חייב הוא לכבדם, ולהתנהג עימהם בכבוד הראוי להם, כדי שיתאהב שם שמים על ידו, כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ועל ידי שיראה להם שמכבדם ואוהבם, יוכל על ידי כך לקרבם ולהחזירם לדרך הישרה.
ב. אף שחייב לכבד את הוריו גם אם אינם שומרים מצוות, מכל מקום אם הוריו מבקשים ממנו לעשות עבירה כל שהיא, כגון לחלל שבת, או שמבקשים ממנו שלא יקיים מצוה מסוימת, אין לו לשמוע להם, ויעשה זאת בחכמה ובתבונה, כדי למנוע מחלוקת.
ג. בעל תשובה שנפשו חשקה בתורה, וברצונו לעבור מבית הספר לישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה במשך כל היום, רשאי לעשות כן אפילו אם הוריו מתנגדים לכך, משום שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות כיבוד הורים.
ואפילו אם הוריו רוצים שילמד בישיבה תיכונית שיש בה גם לימוד תורה וגם לימוד מקצוע, אינו מחויב לשמוע להם, ואין בזה מצות כיבוד אב ואם. וכיבוד הורים הגדול ביותר הוא שהבן לומד תורה ונעשה תלמיד חכם.
ומכל מקום אם הדבר אפשרי, ראוי ונכון להביא רבנים חשובים שיסבירו להורים את מעלת לימוד התורה הקדושה, וינסו להשפיע עליהם ולפייס אותם בדברי נועם, כדי שיסכימו בלב שלם לשלוח את בנם ללמוד בישיבה.
ד. הורים חולניים שעושים סעודה לכבוד יום נישואיהם במסעדה שאינה כשרה, ומבקשים מבנם שישתתף באירוע לכבודם, אסור לבן לשמוע להם, משום שיש בכך חילול ה', ואין חולקים כבוד להורים במקום שפוגעים בכבוד השם. ואם המסעדה עומדת תחת השגחת רבנות מקומית אף שאינה למהדרין, מותר לבן להכנס לשם בלא לאכול מהמאכלים שיש בהם חשש איסור.
ה. אדם שקרא קריאת שמע שעל המיטה עם "ברכת המפיל" בשם ומלכות, ולאחר מכן אביו או אמו שואלים אותו שאלה מסוימת, ואם לא יענה יכעסו או יפגעו מכך, מותר לענות להם על שאלותיהם ואין זה נחשב שבירך ברכה לבטלה.
ו. אב שמצוה את בנו שיקנה לו עיתון חילוני, אין לבן לציית לאביו, מפני שעלול להכשיל את אביו בכמה איסורים חמורים, כגון לשון הרע ופריצות. וישתדל להסביר לאביו את חומרת הדבר שיש בקריאת עיתונים.
ז. ישנם הורים שנוהגים להניח את ידם על ראש בניהם בשעת ברכת כהנים, ואין בזה שום חובה, אלא שנהגו לעשות כן כדי שהילדים הקטנים לא יסתובבו בבית הכנסת ויפריעו לקהל, ולכן עומדים הם ליד אביהם עד ברכת כוהנים, ולאחר מכן אביהם מברכם. אבל ילדים גדולים אין צורך שאביהם יברכם.
אומנם, בעל תשובה שבא עם אביו לבית הכנסת בשבת, ואביו רגיל להניח את ידו עליו בשעת ברכת כהנים, ואם הבן לא יגש לאביו כדי להתברך ממנו, עלול אביו להפגע מכך, ילך לאביו כדי להתברך [גם אם לבן יש חזות חרדית ולאב יש חזות חילונית], ויש בכך מצות כיבוד הורים.8
ח. אב שמבקש מבנו שיבוא להתפלל עימו בבית כנסת מסוים, וידוע לבן שהחזן שמתפלל באותה בית הכנסת אינו ירא שמים ורואה תוכניות אסורות בטלויזיה, ואם הבן יסרב לכך, עלול האב להפגע, ילך הבן להתפלל עמו בערב שבת. ובבוקר ישתדל להתפלל בנץ, ולאחר מכן ילך לבית הכנסת של אביו מבלי שאביו ישים לב.
פרק ז - ברית מילה
א. מי שנולד לו בן, מצוה שיזדרז לקיים את הברית כמה שיותר מוקדם, כדי לקיים מצות "זריזים מקדימים למצוות", ואין לו לאחר את הברית לשעות אחר הצהרים. אולם אם הוריו דורשים ממנו שיערוך את הברית בשעות אחר הצהרים כדי שיוכלו הם וקרובי משפחתם להגיע לברית, ואם יקדים את הברית עלול להיגרם מכך מחלוקת, ישמע להוריו.