קיצור ההלכות · חלק אבן העזר
פרק א - שידוכים ונישואין
א. בחור שזכה לחזור בתשובה, והוא בגיל שצריך לשאת אשה, עדיף יותר שיכנס לישיבה למשך כשנה כדי ללמוד תורה, ולבסס את עצמו במידות טובות, כדי שיוכל להקים את ביתו בקדושה וטהרה על אדני התורה והיראה. ואם יש לו הרהורי עבירה ואינו יכול להתגבר עליהם, יעשה שאלת חכם.
ב. בעל תשובה שהיה בעבר חילוני, וכעת יוצא לשידוכים, צריך לגלות זאת למשודכת לפני החתונה, אך אינו צריך לפרט את החטאים שבהם נכשל בעבר, אלא מספיק לומר באופן כללי שלא חי על פי התורה והמצוות, ועתה חזר בתשובה שלימה, והולך בדרך הישרה.
וכמו כן, יכול הוא להתחמק ולא להשיב באופן מדויק על שאלות שאין בהם כל כך תועלת לצורך השידוך, אך אין להשיב דברים שאינם נכונים. וראוי לפנות לחכם ולהתייעץ עמו מה לספר ומה לא.
ג. אדם ששואלים אותו בקשר לשידוך - "האם פלוני הוא בעל תשובה", וידוע לו שהוא בעל תשובה, אין לו להעלים זאת, אלא יאמר את האמת אף על פי שכיום אותו בחור הוא בן תורה.
ד. בחור או בחורה שהוריהם לא שמרו טהרת המשפחה, אין חשש להתחתן עימהן, ולכן אם יש להם צניעות ומידות טובות והולכים בדרך הישרה, מותר להתחתן עימהם ללא חשש.
ועל כל פנים, אם יש אפשרות לברר לפני הפגישות האם ההורים שמרו טהרת המשפחה, יעשו כן, מכיון שיש חוששים להתחתן עם ילדים שנולדו ללא טהרה. ומכל מקום אם כבר נפגשו, וניכר עליהם שיש להם מידות טובות, בודאי שאין לבטל את השידוך.
ה. בחורה בעלת תשובה שהוריה מחללי שבת בפרהסיא, והיא צנועה ובעלת מידות טובות והולכת למדרשיה לבנות, אין שום חשש להתחתן עימה. וכן בת חרדית מבטן ומלידה, שהציעו לה בעל תשובה תלמיד חכם ובעל מידות טובות שהוריו מחללי שבת, אין חשש להתחתן עימו, והוא עדיף מבחור שהוריו שומרים שבת והוא אינו תלמיד חכם אלא בינוני.
ו. היוצא לשידוכין, ראוי ונכון שיבדוק את אחיה של המשודכת, האם הם בעלי מידות טובות ושומרים מצוות, מפני שיש בכך השפעה על הילדים שיולדו לו בעתיד. ואם הציעו לו שידוך עם אשה שאחיה אינם שומרים מצוות, אבל היא חרדית ובעלת מידות טובות, רשאי לגשת לשידוך זה, בפרט אם יש לה אח אחד שהוא שומר מצוות.
ז. בעל תשובה גרוש, שהציעו לו שידוך עם בעלת תשובה גרושה, שבעבר בגדה בבעלה ועקב כך התגרשה, אם עדיין לא נפגשו, ראוי יותר שיפגש עם אשה אחרת.
אומנם אם כבר נפגש עימה ורואה שיש לה מידות טובות ומתנהגת בצניעות הראויה לבת ישראל, רשאי להתחתן עימה ללא שום חשש, ויזכה להקים בית נאמן בישראל.
ח. בעל תשובה שנפגש עם בחורה חרדית, ומצאה חן בעיניו, והוריו מתנגדים לכך שיתחתן עמה מפני כל מיני טענות שוא, כגון שהיא יותר מדאי חרדית, או שאומרים "מגיע לך משהו יותר טוב", אינו חייב לשמוע להוריו, ויעשה זאת בחכמה ובתבונה. וכן הדין לגבי בעלת תשובה שנפגשה עם בחור חרדי.
ט. אשה פנויה שקיבלה זרע מבנק הזרע, ונולד לה בן או בת, ולאחר מכן חזרה האשה בתשובה, ורצונה להשיא את בנה או בתה, ולכן פנתה לבנק הזרע לברר את זהותו של האב שתרם את הזרע, ונענתה בסירוב מוחלט, וגם בית המשפט הסכים למנוע את חשיפת זהות האב שתרם את הזרע, מותר לבן או לבת להתחתן כדת משה וישראל, ואין לחוש שמא הם אסורים לבוא בקהל.
פרק ב - צניעות וקדושה
א. אסור לצפות בתוכניות טלויזיה או באינטרנט, ובודאי שאסור להכניס מכשירים טמאים אלו לביתו, מפני שגורמים לו להיכשל באיסורים חמורים, והרי זה כמכניס עבודה זרה לביתו.
ובעל תשובה שהוריו רואים טלויזיה, וכשבאים בניו לבקרם, אינם מכבים את הטלויזיה, והילדים יושבים ורואים תוכניות וסרטים, יש להמנע מלשלוח את ילדיו לבית הוריו, כדי שלא יתקלקלו מהמראות שרואים ויעשה הכל בחכמה ובתבונה, כדי שהוריו לא יפגעו מכך.
ב. אדם שהוזמן לחתונה מעורבת של המשפחה, וחושש שאם לא ילך יגרם מחלוקת, יהיה נוכח רק בשעת החופה [באופן שלא יתערבב בין הנשים], ומיד בגמר החופה יעזוב את האולם. וכן, כאשר אב מבקש מבנו לבוא לחתונה מעורבת של אחיו, יבוא רק לחופה, ומיד לאחר מכן ילך וישוב לביתו.
ומכל מקום, יש להקל לבנות חרדיות לשהות בחתונה מעורבת, ואם יכולות לצאת משם מיד לאחר החופה, טוב ונכון שיעשה כן.
ג. בחור שחזר בתשובה, והוריו מתנגדים שיערוך חתונה נפרדת, ומאימים עליו שאם יעשה חתונה נפרדת, לא יבואו לחתונה וינתקו עמו כל קשר ולא יתמכו בו, אין לו לשמוע להם, אלא יתחזק באמונה בה' יתברך שהוא המפרנס, והוא הנותן לאדם כח לעשות חיל.
ד. אדם שהוזמן לאירוע משפחתי, וניגשה אליו אשה והושיטה לו יד כדי לומר לו שלום, אסור ללחוץ לה יד, אף על פי שעל ידי כך יגרם לה צער ובושה. ויסביר לה בנועם, שעל פי תורתנו הקדושה אסור ללחוץ יד לאשה.
ובאופן שברור לו שיאלץ ללחוץ יד לאשה, כדאי שיאחוז ביד אחת כוס עם משקה, ובידו השניה יחזיק בקבוק יין וכדומה, וכשיבואו ללחוץ לו יד, יקוד קידה קלה ויתנצל שאינו יכול ללחוץ להן יד, מפני שידיו אינן פנויות.
ה. בעל תשובה שאחותו מתחתנת, וכן בעלת תשובה שאחיה מתחתן, והמנהג אצלם שקרובי המשפחה מחבקים ומנשקים את החתן ואת הכלה, ואם האח ימנע מלנשק את אחותו, או האחות תמנע מלנשק את אחיה, עלול הצד השני להיפגע ולהתבייש מכך, יש מקום להקל לנשק אחד את השני.
ו. מי שהיה רגיל לנשק את חמותו באירועים וכדומה, וכעת חזר בתשובה, אין לו לנשקה וגם לא לתת לה שתנשק או תחבק אותו, משום שדינה כדין כל העריות האסורות עליו בחיבוק ונישוק.
ז. בעלות תשובה, שבעבר היו לובשות בגדים שאינם צנועים, וכעת זכו להתלבש בצניעות, ורוצות להעביר את הבגדים הלא צנועים לקרובות משפחה שהולכות עם בגדים אלו, אסור לעשות כן, מפני שמכשילות אותן באיסור חמור, ומוטל עליהן לקרוע את בגדים, ואין בזה איסור "בל תשחית".
ח. קהל שרוצים להביא לבית הכנסת מרצה מכירה מערכים, כדי לחזק את בנות ישראל שעדיין לא זכו ללכת בצניעות ולשמור על הקדושה, ויש חשש גדול שיבואו נשים רבות עם בגדים פרוצים לבית הכנסת, יש מקילים בזה. וראוי ונכון לערוך הרצאה זו באולם ולא בבית הכנסת.
ט. בעל תשובה שרצונו לשמוע מנגינות שלא נעשו על טהרת הקודש, כגון 'טרנסים', ושירים של זמרים גויים, אפשר להקל לו בזה באופן שאינו מבין את המילים של השירים.
פרק ג' - איסורי עריות
א. בעל תשובה שאשתו אינו הולכת בדרכו, ומורדת בו, וזמן רב אינה רוצה לטבול מחמת רשעות, אסור לו להתייחד עמה בבית אחד, מפני שעלולים להיכשל בעבירה. ואפילו באופן שהבעל ישֵׁן בחדר אחר, ואשתו ישנה בחדר אחר, אינם רשאים לדור באותו בית, ויש בזה איסור יחוד.
ב. מי שנכשל בעבירה עם אשת איש, עוונו גדול עד מאוד, שיורד לגיהנם ואינו עולה. ואם חזר בתשובה שלימה, מתכפר לו עוון זה, משום שאין לך דבר העומד בפני התשובה.
לפיכך בעל תשובה שבעבר נכשל בעוון אשת איש או שנכשל בשאר איסורי עריות, אל יפול ברוחו, אלא יתמיד בעשיית מעשים טובים בכל כחו, ויעסוק בתורה הרבה שהיא התרופה לכל החטאים, ויתענה כפי כחו.
ואינו צריך להרבות בצומות וסיגופים שונים, מפני שבדורות שלנו ירדה חולשה לעולם, ואין כח לעשות תעניות וסיגופים.
ג. מי שנכשל בעבירה עם אשת איש, הרי הוא אוסר אותה על בעלה, וכשנודע הדבר לבעלה, חייב הוא לגרשה. אומנם אדם שנכשל בעבר עם אשת איש, וכעת חזר בתשובה ורצונו לתקן את מה שקילקל, אם הוא מהסס וחושש שמא הבעל לא יאמין לו שנכשל עם אשתו, אין צריך להודיע לו על כך, ומוטב שאותו הבעל ימשיך לחיות עם אשתו בשוגג, מאשר ימשיך לחיות עם אשתו במזיד.
ד. בעלת תשובה שבהיותה חילונית בגדה בבעלה, אינה צריכה לספר על כך לבעלה, ובפרט שזכתה לחזור בתשובה ולהתקרב לצור מחצבתה, שאם נאסור אותה על בעלה, יש חשש שתחזור לסורה.
ואותה אשה תרבה בתשובה ותפילה לבורא עולם, ותבקש שימחל לה על מה שחטאה בעבר, ותשתדל לזכות את בנות ישראל לשמור צניעות וטהרה וקדושה, ובזה תתקן את מה שקלקלה בהיותה חילונית.
מי שנכשל באיסור עם אשת איש, והתעברה ממנו, וכעת נודע לו הדבר ורצונו לחזור בתשובה, אבל קשה לו לקבל שיהיה לו בן ממזר, וגם יכול להישבר נפשית בגלל הבושה שתגיע לו כשיודע הדבר לרבים. וכן אשה שהתעברה מגוי, וכעת רצונה לחזור בתשובה ולהפיל את העובר, יפנו לחכם שיורה לו כיצד לנהוג.
בספר שלחן המערכת למורינו ראש הישיבה הרב יצחק יוסף (חלק א עמוד צב), הביא מעשה שהיה באחד שחזר בתשובה, וסיפר שנכשל עם אשת איש והתעברה ממנו, ומרן שליט"א פסק להתיר לו להפיל העובר [שהוא ממזר] בתנאים מסויימים, מפני שהיה בדבר צער ובזיון גדול למשפחה, ועוד כמה חששות. וכיוצא בזה היה ברווקה שהתעברה מגוי, והיה חשש שתמשך אחריו למקומו, ומרן שליט"א פסק שאם היא רוצה לעשות הפלה, יש להעלים ממנה עין, ולא התיר זאת בפירוש. ע"כ.
וראה גם בשו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן קצה) שנשאל אודות בת ישראל שנתעברה מגוי, והיא רוצה להפיל את הולד, האם נתיר לה או לא. ובתחילה צידד להחמיר בזה מאחר שהולד כשר דישראל הוא. אומנם אם על ידי מניעת ההפלה יגרם שלא תשוב האשה לעמה ולאלוקיה, הייתי מעיין בזה עוד פעם כדי להקל, ובפרט אם היה הנידון לפני ארבעים יום להריונה. ע"כ.
ובשו"ת ישיב יצחק (ח"ב סימן מ) נשאל בדין ישראל שבא על הגויה, ונתעברה ממנו, האם מותר לבועל לומר למעוברת שתפיל את העובר. והשיב, שאם העובר הוא לפני ארבעים יום להריונה, יש להתיר זאת, כיון שאין בו חיות כלל, ואינו בכלל עובר. ואם הוא אחר ארבעים יום, ויש חשש שאם לא יתירו לו לומר לה להפיל, ידרדר מצבו הנפשי וידרדר ביהדותו, יאמר לגוי שיאמר לרופא גוי להפיל את העובר. ע"ש.
פרק ד - שמירת הברית
א. עוון השחתת זרע לבטלה, הוא חמור מאוד, ויש אומרים שהוא יותר חמור מאשר להפיל עובר מבטן אמו. ובעל תשובה שחטא בעבר באיסור זה, וכעת רוצה לתקן את מה שפגם, יתוודה ויתחרט כל לילה על חטא חמור זה, ויאמר בפה מלא שמצטער על מה שחטא, ומקבל שלא ישוב לחטוא בחטא זה כל ימיו. ובנוסף לכך ירבה בלימוד תורה, וישא אשה בהקדם האפשרי, ולחזק אנשים אחרים בשמירת הברית.
ב. בחור שנכשל במקרה לא טהור בלי כוונה, אין לו להיכנס לעצבות, אלא ישתדל לטבול במקוה, וימשיך להתחזק בלימוד התורה ובעבודת ה' בדבקות ובשמחה. וכדי להגן על עצמו ממקרה לא טהור, ירבה בלימוד תורה לפני השינה, וערבה שנתו.