קיצור ההלכות · חלק יורה דעה
פרק א - הלכות כשרות
כל בעל תשובה, צריך להקפיד מאוד בתחילת דרכו על כשרות המאכלים, מפני שאם אינו נשמר ממאכלים שיש בהם חשש איסור, הרי זה גורם לו טמטום רוחני ואטימות הלב, ומפריע לו להמשיך ולעלות בדרך התורה והיראה.
א. בעל תשובה (ספרדי) שמתארח אצל הוריו, והגישו לפניו בשר בקר שאינו "חלק", ואם ימנע מלאכול, עלול להיגרם מכך מחלוקת, רשאי הוא לאכול מהתבשיל שהתבשל בו הבשר, כגון אם הגישו לו בשר שהתבשל עם תפוחי אדמה וירקות, יאכל את התפוחי אדמה והירקות, ואת הבשר ינסה להעלים בין המאכלים שעל השולחן, או שיעביר אותו לאחד מבני המשפחה, ויאמר שאין לו חשק לאכול כעת בשר. ויעשה זאת בחכמה ובתבונה.
אומנם אם הוריו בישלו עבורו עוף בהשגחת רבנות מוכרת, אף על פי שבדרך כלל הוא מקפיד לאכול עוף רק בהשגחה מהודרת, בכל זאת לא יעשה מחלוקת עם הוריו, אלא יאכל את העוף, ויקיים מצות כיבוד הורים.
ב. בעל תשובה שהוריו מבשלים בביתם בשר 'כשר' בהכשר הרבנות, וכשהוא מגיע לביתם, מבשלים עבורו בשר 'חלק' באותם כלים שמבשלים בהם בשר 'כשר', מותר לו לאכול מהאוכל שהתבשל באותם סירים.
ג. אסור לבשל כבד בסיר או לטגנו במחבת, משום שהכבד מלא דם וצריך להפליטו החוצה, ולכן צריך לצלותו על האש על גבי רשת, כדי שהאש תפלוט ותשרוף את הדם שבכבד. ואדם שמתארח אצל הוריו, והכינו לו כבד ללא צליה אלא על ידי טיגון וכדומה, ואם ימנע מלאכול, יגרום להוריו צער ועוגמת נפש, רשאי לאכול את הכבד, מפני שכבד שבישלוהו ללא צליה, אינו נאסר בדיעבד באכילה. [ויעיר להם בנחת שלהבא לא יעשו כן].5
אולם כל זה באופן שטיגנו או בישלו את הכבד במחבת עם שמן ללא תוספת ירקות. אבל אם היה שם ירקות, אף על פי שהכבד מותר באכילה, מכל מקום אותם הירקות אסורים באכילה, מפני שהדם שיצא מהכבד נבלע בהם.
ד. בעל תשובה שאשתו רוצה שיקנה רק מוצרים של תנובה, ואותם המוצרים אינם בהשגחה מהודרת, אינו רשאי להכריח את אשתו שלא תקנה מוצרים אלו, מכיון שמעיקר הדין מותר לאכול מוצרי מזון שהם תחת השגחת הרבנות. והמחמיר שלא לאוכלם, יחמיר לעצמו.
ה. מנהג הספרדים שלא לאכול דגים עם גבינה, משום שיש בזה חשש סכנה. ולכן בעל תשובה מבני ספרד, שהוריו או קרובי משפחתו הזמינו או הכינו פיצה עם טונה או אנשובי עבור כל המשפחה, אם יכול להימנע מלאכול את הפיצה מבלי לעורר מחלוקת ובלי לפגוע במשפחתו, יעשה זאת. אם הדבר עלול לעורר מריבה במשפחה, רשאי לאכול את הפיצה עם הדגים.
ו. אסור לאכול מכלי מתכות או זכוכית שהם מתוצרת חוץ, מבלי להטביל אותם במקוה, מפני ששורה עליהם טומאה, ועל ידי הטבילה מסתלקת הטומאה. ואם בישלו עבורו אוכל בכלים שאינם טבולים, אין האוכל נאסר באכילה, ולכן יעביר את האוכל לכלי טבול, ויאכל את המאכל.
ז. בעל תשובה שמתארח אצל הוריו והכלים שם אינם טבולים, ואם ימנע מלאכול מאותם כלים, עלולים הוריו להיפגע מכך, רשאי לאכול באותם כלים. וכן מותר לו לבקש מהוריו שיכינו לו איזה מאכל, גם באופן שידוע לו שיכינו עבורו את האוכל בכלים שאינם טבולים.
ח. ראוי ונכון לכל בעל תשובה לזכות את הוריו ואת בני משפחתו ולהטביל להם את כלי הבית הטעונים טבילה, כדי למנוע אותם מאיסור אכילה ושתיה בכלים שאינם טבולים. ואם הוריו אינם רוצים שיטביל את כליהם, יכול להטביל את הכלים ללא רשותם, אך יעשה זאת בצינעה ובחכמה, כדי שלא לעורר מחלוקת ומריבה.
ט. בעל תשובה שיש לו בביתו מכשירי חשמל תוצרת חוץ, ואשתו או הוריו מסרבים שיטבול את הכלי מפני שחוששים שמא יתקלקל, רשאי להמשיך להשתמש בכלי ללא טבילה.
י. אכילת לב של בהמה או של עוף גורמים לשכחה, ולדעת רבינו האר"י ז"ל, אכילת לבבות גורמת שהיצר הרע מתקשר באדם. ולכן ראוי לגברים להיזהר שלא יאכלו לבבות כלל. אומנם מי שהתארח אצל קרוביו, והם הכינו אוכל שמעורב בו לבבות, כגון "מעורב ירושלמי", ואם לא יאכל מהאוכל, עלולים הם להיפגע מכך, רשאי להוציא את הלבבות, ויאכל את שאר התבשיל.
יא. אדם שמחלל שבת בפרהסיא, ואינו עושה זאת כדי להכעיס אלא לתיאבון, אם למדוהו את נוסח הפרשת תרומות ומעשרות, נאמן הוא לומר שהפריש מהפירות והירקות כפי הדין, ומותר לאכול מהם.
ולכן בן שמגיע לבית הוריו, והוריו אינם שומרים מצוות, ומגישים לפניו פירות וירקות, ואומרים לו שהפרישו מהם תרומות ומעשרות, אם הבן לימד את הוריו כיצד להפריש מהפירות, רשאי הבן לסמוך על הוריו לאכול מהפירות, באופן שאינם מחללים שבת להכעיס.
פרק ב - איסור תולעים
א. איסור אכילת תולעים הוא חמור מאוד, ומי שאינו נזהר לבדוק מאכלים מסוימים שיש בהם חשש תולעים, הרי הוא נכשל באיסורי תורה רבים, ופוגם בנפשו. אומנם באופנים מסוימים שאין ודאות גמורה שיש באוכל תולעים, מורים לבעלי תשובה להקל בדבר, כדי להימנע ממחלוקת עם בני משפחתם.
ב. בעל תשובה שאמו הכינה עבורו לחם או עוגה, ואינו יודע אם ניפתה את הקמח כראוי, וחושש שאם ימנע מלאכול ממה שהכינה לו אמו, עלולה להיפגע מכך, ואף עלול להיווצר מחלוקת במשפחה, רשאי לאכול את הלחם או את העוגה.
ג. בעל תשובה שמתארח אצל קרוביו, והגישו לפניו צלחת עם אורז, ואינו יודע אם בררו את האורז מתולעים לפני הבישול, אם יש חשש שבני משפחתו יפגעו אם לא יאכל, רשאי לאוכלו.
וכן אם הכינו עבורו "קוסקוס", או "חומוס פול" מרוסקים, ואינו יודע אם בררו אותם לפני הבישול, רשאי לאכול מהם, ולא יעורר מחלוקת עם בני משפחתו. ובשעת אכילתו יסתכל היטב על האוכל, כדי לראות אם יש שם תולעים.
ד. בעל תשובה שמתארח בבית קרובי משפחה שאינם שומרים מצוות, והביאו לפניו לחם או פיתות שנִקְנו ממאפיה שאין ידוע אם מנפים שם את הקמח, ואם לא יאכל עלול להיגרם מכך מחלוקת, רשאי לאכול מהלחם ומהפיתות, ולפני שיאכל יפריש מהם "חלה" ללא ברכה, ויניחנה בשקית ויזרוק לפח.
ה. אדם שהתארח אצל קרובי משפחה, והכינו לו תה עם נענע, ואינו יודע אם הנענע נקיה מחשש תולעים, וחושש שאם יסרב לשתות עלולים להפגע מכך, רשאי לשתות מהתה, ובשעת השתיה יסתכל היטב בכוס כדי לראות שאין תולעת שצפה על המשקה.
ו. אף שנתבאר שיש אופנים להקל לאכול דברים שיש בהם חשש תולעים, מכל מקום אם הוא יכול למצוא סיבה מוצדקת מדוע אינו רוצה לאוכל ממאכלים אלו, כגון שאומר שהרופא אינו מרשה לו לאוכלם, או שאינו רעב וכיוצא בזה, ועל ידי כך לא תגרם מחלוקת ואף אחד לא יפגע מכך, ראוי ונכון שיעשה כן.
פרק ג - כתובת קעקע
א. אדם שעשה על בשרו קעקוע, וכעת זכה לחזור בתשובה, מעיקר הדין אינו מחויב להסיר את הקעקוע מבשרו על ידי ניתוח, ואינו עובר בכל רגע ורגע על איסור תורה של כתובת קעקע.
אומנם, אם יש לו אפשרות, ראוי ונכון להשתדל להסיר את הקעקוע, כדי שלא תהיה לו מזכרת עוון מהעבר, וגם כדי שלא יסתכלו עליו בעין לא יפה כשיראוהו בים או במקוה [וכמובן אין להסיר את הקעקוע על ידי מגהץ וכדומה, אלא על ידי טיפול רפואי מתאים].
ב. בעל תשובה, שבהיותו חילוני, חקק בזרועו השמאלית במקום שמניח תפילין, קעקוע בצורת אשה לא צנועה, וכעת הדבר מפריע לו להנחת התפילין, ימחק את הצורה על ידי ניתוח, או שלכל הפחות יטשטש אותה על ידי שיקעקע נקודות וקוים על הצורה, עד שהצורה לא תהיה ניכרת [ואם אפשר, יעשה זאת על ידי גוי].
ואם אין לו אפשרות לטשטש את הצורה או למוחקה, יכסה בבגד את החלק הבלתי צנוע של האשה, ויניח תפילין בחלק היותר צנוע, כדי שהתפילין לא יהיו מונחות על מקום הערוה. ובשעת הברכה יכסה את כל הצורה, מכיון שאין לברך כנגד טפח מגולה באשה.
ג. בעלת תשובה שעשתה בעבר קעקוע על בשרה, רשאית לטבול במקוה עם הקעקוע, ואין זה נחשב לחציצה, מפני שאין הקעקוע מורגש אלא הוא שקוע בעור.
ד. ישנה כיום אפשרות לטיפול קוסמטיקה לנשים, שנקראת "איפור קבוע", והמצאה זו פועלת על ידי שמזריקים צבע מסוים לתוך עור השפתיים או הגבות, והצבע נשאר שם במשך כמה שנים, ואותן נשים שמקלות לעשות כן, אין למחות בידן, והמחמירות להמנע מכך, תבוא עליהן הברכה.
פרק ד' - גידול זקן פיאות ובלורית
א. בעל תשובה שמגדל פאות ארוכות, והוריו מתנגדים לכך בכל תוקף, יש לו לציית להם ולגזור את הפאות, מפני שגידול פאות אינו חובה אלא מידת חסידות, וכיבוד הורים היא מצוה מן התורה, ולכן כיבוד הורים עדיף, ובפרט שהספרדים לא נהגו לגדל פאות.
ב. מעלה גדולה וחשובה יש בגידול הזקן, וזוכה על ידי כך להישמר ולהינצל מהחטא. ובעל תשובה שהוריו מבקשים ממנו שיגלח את זקנו, מפני שלטענתם אין הזקן יפה לו, יש מחלוקת בפוסקים האם צריך לשמוע להם, וראוי ונכון שלא יגלח לגמרי את הזקן אלא יסדר אותו בצורה יפה והולמת, כדי שהוריו ירגעו.
אומנם, אם אותו בחור מרגיש שהזקן עוזר לו להתחזק ביראת שמים, ומבדיל אותו מהחברה הרעה, ואם יגלחנו, יכול הדבר לפגוע לו בעבודת ה', אינו מחויב לשמוע להוריו, כיון שחייו הרוחניים קודמים לכבוד הוריו. וישתדל לרצות את הוריו ולפייסם כדי שיסכימו לכך בלב שלם.
ג. בעל תשובה שאשתו עדיין לא התחזקה מספיק בעבודת ה', ומתנגדת לכך שבעלה יגדל זקן, יש לו לגלח את זקנו עם מכונה כשרה, כדי לשמור על שלום הבית.
ד. בעל תשובה שאשתו מתנגדת לכך שיגדל זקן בספירת העומר, רשאי להתגלח בכל ערב שבת לכבוד שבת, כדי לשמור על שלום ביתו. ועל כל פנים אם יש מי שיכול להשפיע על אשתו, ראוי ונכון שיעשה את כל המאמצים לפנות למי שיכול להשפיע עליה.
ה. ראוי ונכון להמנע מגידול בלורית, משום שיש אומרים שעובר בכך על איסור הליכה בחוקות הגויים, ובנוסף לכך מגרה בעצמו את היצר הרע. ובעל תשובה שבעבר היה הולך עם בלורית, וכעת מסתפר קצוץ ללא בלורית, והוריו מתנגדים לכך וטוענים שאינו נראה יפה כך, והדבר מציק להם, רשאי לגדל מעט בלורית כדי למנוע צער מהוריו.
פרק ה - לימוד התורה
א. כל אדם מישראל חייב לקבוע לו עיתים לתורה, ואין מְלוִים לו לאדם ליום הדין לא כסף ולא זהב, אלא רק התורה שלמד בחייו. ובפרט מי שהוא בעל תשובה, חייב להרבות בלימוד התורה, כי אי אפשר לחזור בתשובה שלימה, אלא רק על ידי לימוד התורה שהיא התרופה הגדולה ביותר העוזרת להם לכבוש את יצרם ולתקן את מדותיהם ומעשיהם הרעים.
ב. ישנם בעלי תשובה טריים, שעדיין לא סיימו ש"ס ופוסקים בעיון, וכבר קופצים ללמוד קבלה וסודות התורה. וצריכים להזהירם שאין זו הדרך הנכונה בעבודת ה', אלא יש להם ללמוד היטב את כל הש"ס וההלכות, ורק לאחר מכן ניתן ללמוד קבלה מפי רב מוסמך וירא שמים.
אולם קריאה בספר הזוהר הקדוש, מותרת ומועילה לבעלי תשובה, ואף מומלץ שיגרסו כמה דפי זוהר ביום בלי להיכנס לעומק הדברים, ויש בזה תועלת גדולה לטהרת נשמתם.
ג. ישנם שמתלהבים ללמוד גמרא, ואינם מקדישים זמן ללימוד ההלכות המצויות, כגון הלכות שבת וטהרת המשפחה וכדומה, ויש להבהיר להם שלימוד ההלכה עדיף מלימוד הגמרא, ואותם שלומדים רק גמרא, אינם יוצאים ידי חובת מצות תלמוד תורה כראוי.
ד. אין להסתפק בשמיעת שיעורי תורה בדיסקים וכיוצא בזה, אלא מוטל על האדם לעשות מאמץ כדי ללכת לשיעורי תורה וללמוד תורה מפי רב תלמיד חכם, ושמיעת הדיסקים תהיה רק כתוספת לשיעורים.
ה. בעל תשובה שמתארח אצל הוריו בשבתות ובחגים, ונמצא שם אחיו או קרוב משפחה שחי עם גויה רח"ל, וברצונו לומר דברי תורה על השלחן, או שרוצה לבאר את ההגדה בליל הסדר, רשאי לעשות כן בנוכחות הגויה.
ו. בחור שמתחזק והולך לשיעורי תורה, והוריו מתנגדים לכך בכל תוקף, יכול לומר להם שהולך לחברים וכיוצא בזה, אף על פי שהאמת היא שהולך לשיעורי תורה, ואין בזה איסור שקר.
ז. אדם שזכה לחזור בתשובה, יש לו לעסוק בקריאת מזמורי תהלים בכל יום, מפני שקריאת תהלים מטהרת את הנפש, ויכולה היא להלהיב את לב האדם לאהבת הבורא יתברך. ומכל מקום יזהר ויקפיד שלא לבטל מסדר לימודו הקבוע, כגון בהלכה או בתלמוד בשביל קריאה זו.
ח. ישנם בעלי תשובה שמתייאשים מללמוד תורה, מפני ששוכחים את לימודם, ולכן אינם באים לידי סיפוקם. וטעות בידם, מפני שכשיבואו לשמים, יזכירו להם את מה שלמדו בעולם הזה, ובנוסף לכך יתכן מאוד שעל ידי התמדתם בלימוד התורה, במשך הזמן יפתח להם כושר הזיכרון, ויתחילו לזכור היטב את לימודם.
פרק ו - כיבוד הורים
א. בעל תשובה שהוריו עדיין לא זכו לחזור בתשובה, וממשיכים בחילולי שבת ובשאר עבירות, חייב הוא לכבדם, ולהתנהג עימהם בכבוד הראוי להם, כדי שיתאהב שם שמים על ידו, כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ועל ידי שיראה להם שמכבדם ואוהבם, יוכל על ידי כך לקרבם ולהחזירם לדרך הישרה.
ב. אף שחייב לכבד את הוריו גם אם אינם שומרים מצוות, מכל מקום אם הוריו מבקשים ממנו לעשות עבירה כל שהיא, כגון לחלל שבת, או שמבקשים ממנו שלא יקיים מצוה מסוימת, אין לו לשמוע להם, ויעשה זאת בחכמה ובתבונה, כדי למנוע מחלוקת.
ג. בעל תשובה שנפשו חשקה בתורה, וברצונו לעבור מבית הספר לישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה במשך כל היום, רשאי לעשות כן אפילו אם הוריו מתנגדים לכך, משום שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות כיבוד הורים.
ואפילו אם הוריו רוצים שילמד בישיבה תיכונית שיש בה גם לימוד תורה וגם לימוד מקצוע, אינו מחויב לשמוע להם, ואין בזה מצות כיבוד אב ואם. וכיבוד הורים הגדול ביותר הוא שהבן לומד תורה ונעשה תלמיד חכם.
ומכל מקום אם הדבר אפשרי, ראוי ונכון להביא רבנים חשובים שיסבירו להורים את מעלת לימוד התורה הקדושה, וינסו להשפיע עליהם ולפייס אותם בדברי נועם, כדי שיסכימו בלב שלם לשלוח את בנם ללמוד בישיבה.
ד. הורים חולניים שעושים סעודה לכבוד יום נישואיהם במסעדה שאינה כשרה, ומבקשים מבנם שישתתף באירוע לכבודם, אסור לבן לשמוע להם, משום שיש בכך חילול ה', ואין חולקים כבוד להורים במקום שפוגעים בכבוד השם. ואם המסעדה עומדת תחת השגחת רבנות מקומית אף שאינה למהדרין, מותר לבן להכנס לשם בלא לאכול מהמאכלים שיש בהם חשש איסור.
ה. אדם שקרא קריאת שמע שעל המיטה עם "ברכת המפיל" בשם ומלכות, ולאחר מכן אביו או אמו שואלים אותו שאלה מסוימת, ואם לא יענה יכעסו או יפגעו מכך, מותר לענות להם על שאלותיהם ואין זה נחשב שבירך ברכה לבטלה.
ו. אב שמצוה את בנו שיקנה לו עיתון חילוני, אין לבן לציית לאביו, מפני שעלול להכשיל את אביו בכמה איסורים חמורים, כגון לשון הרע ופריצות. וישתדל להסביר לאביו את חומרת הדבר שיש בקריאת עיתונים.
ז. ישנם הורים שנוהגים להניח את ידם על ראש בניהם בשעת ברכת כהנים, ואין בזה שום חובה, אלא שנהגו לעשות כן כדי שהילדים הקטנים לא יסתובבו בבית הכנסת ויפריעו לקהל, ולכן עומדים הם ליד אביהם עד ברכת כוהנים, ולאחר מכן אביהם מברכם. אבל ילדים גדולים אין צורך שאביהם יברכם.
אומנם, בעל תשובה שבא עם אביו לבית הכנסת בשבת, ואביו רגיל להניח את ידו עליו בשעת ברכת כהנים, ואם הבן לא יגש לאביו כדי להתברך ממנו, עלול אביו להפגע מכך, ילך לאביו כדי להתברך [גם אם לבן יש חזות חרדית ולאב יש חזות חילונית], ויש בכך מצות כיבוד הורים.8
ח. אב שמבקש מבנו שיבוא להתפלל עימו בבית כנסת מסוים, וידוע לבן שהחזן שמתפלל באותה בית הכנסת אינו ירא שמים ורואה תוכניות אסורות בטלויזיה, ואם הבן יסרב לכך, עלול האב להפגע, ילך הבן להתפלל עמו בערב שבת. ובבוקר ישתדל להתפלל בנץ, ולאחר מכן ילך לבית הכנסת של אביו מבלי שאביו ישים לב.
פרק ז - ברית מילה
א. מי שנולד לו בן, מצוה שיזדרז לקיים את הברית כמה שיותר מוקדם, כדי לקיים מצות "זריזים מקדימים למצוות", ואין לו לאחר את הברית לשעות אחר הצהרים. אולם אם הוריו דורשים ממנו שיערוך את הברית בשעות אחר הצהרים כדי שיוכלו הם וקרובי משפחתם להגיע לברית, ואם יקדים את הברית עלול להיגרם מכך מחלוקת, ישמע להוריו.
פרק ח - סנדקאות וקריאת שם
א. מנהג הספרדים לקרוא לבן הראשון שנולד, על שם אבי האב, ולבן השני קוראים על שם אבי האם, ואין לשנות מהמנהג, אלא אם כן אבי האב מחל על כבודו כדי לכבד את אבי האם.
ואם אבי הבעל בחיים ואבי האשה נפטר, ראוי ונכון לקרוא את שם הבן הראשון על שם אבי האשה, כדי להקים לו שם בישראל, ויעשו זאת בחכמה ובתבונה, כדי שהצד של הבעל לא יפגע.
ב. מי שנולד לו בן, יש לו להיזהר שלא לקרוא לו בשם של אדם רשע, וגם לא על שם אדם רשע, מפני שהשם משפיע לרעה על הילד. אולם אם אביו רשע ומחלל שבת, אף על פי כן יש לו לקרוא לבנו על שם אביו, ויכוון לשם של צדיק, למשל: אם קוראים לאביו דוד, יכוון לקרוא לתינוק על שם דוד המלך, או שיתן לבנו שני שמות.
ג. מי שנולד לו בן, יש לו לחפש אדם ירא שמים וצדיק שישב סנדק בבריתו של בנו, מפני שיש בכך השפעה טובה על התינוק. ובעל תשובה שרצונו לכבד תלמיד חכם שישב סנדק, ואינו רוצה לכבד את אביו או את חמיו בסנדקאות מפני שהם מחללים שבת, צריך להיזהר שלא יגרום להם צער ועוגמת נפש. וצריך הבן לדעת, שמצוות כיבוד הורים, חשובה יותר מסנדק צדיק.
ולכן מוטל על הבן לשכנע את ההורים בדרכי נועם, שימחלו על כבודם לטובת הילד, מפני שהסנדק משפיע על התינוק. ואם שכנע אותם, וכעת ברור לו שהוריו והורי אשתו מוחלים על כבודם, ומסכימים בלב שלם שישב תלמיד חכם סנדק, רשאי הבן לכבד תלמיד חכם בסנדקאות.
ד. בעל תשובה שמכבד את אביו או חמיו לשבת סנדק, והם אינם שומרים תורה ומצוות, יכבד תלמיד חכם שיחזיק את רגליו של התינוק, ועל ידי כך נחשב כאילו גם התלמיד חכם הוא הסנדק, והוא ישפיע שפע טוב על התינוק.
פרק ח - פדיון הבן
א. בכור שנודע לו שהוריו לא עשו לו "פדיון הבן", צריך ללכת לכהן ולפדות את עצמו עם ברכה. ואם יש לו ספק אם עשו לו פדיון, או שלאמו היתה הפלה לפני שהוא נולד ולא ידוע לו אם הוא אכן בכור, יפדה את עצמו ללא ברכה. ויזדרז לפדות את עצמו בהקדם האפשרי, הן משום המצוה הרובצת עליו, והן משום שכל בכור שלא נפדה, הוא נמצא בחשש סכנה.
ב. אדם שנולד לו בן, ולא עשה לו פדיון הבן, ולאחר כמה שנים חזר אותו אדם בתשובה, ונודע לו שיש מצוה לפדות את בנו, יעשה לבנו פדיון הבן כעת אפילו שבנו כבר גדול.
ג. בעלת תשובה שעברה הפלה בהיותה רווקה, והתחתנה מבלי להודיע לבעלה על כך, וכעת נולד לה בן, ואם תספר לבעלה על ההפלה שעברה, עלול להיגרם להם בעיות בשלום בית, ואף עלולים להגיע לידי גירושין, אין לספר לבעל שאין הבן בכור, אף על פי שיברך ברכות לבטלה על פדיון הבן.
ונכון שהאשה תספר זאת לחכם העורך את הפדיון, והוא יאמר לבעל שנודע לו שיש ספק שמא אשתו היא בת לוי ובנו פטור מהפדיון, וייעץ לו לברך בלי להזכיר שם ומלכות. וכמו כן, נכון שהרב המקומי שנוכח בשעת פדיון הבן, ויודע את כל פרשת העיבור, יבקש מהכהן שידלג על כל השאלות השגרתיות ששואלים את האשה, כגון האם הפילה איזו פעם וכו', כדי שלא תצטרך לשקר ולומר שלא היתה הפלה.
ד. אדם שחי עם אשה באיסור והתעברה ממנו, ועשו הפלה, וכעת חזרו בתשובה והתחתנו, ונולד להם בן, אין לאב לברך על פדיון הבן, אלא יאמרו את הברכה ללא הזכרת שם ומלכות. ואף שעל ידי כך עלולים בני משפחתם לגלות שהאשה עשתה הפלה, ויגרם לזוג בושה מכך, אין להתיר לאב לברך על פדיון בנו, אלא יקבלו את הבושות ככפרה על העבירות החמורות שנכשלו בעבר.
פרק ט - קדיש ואבלות
א. בעל תשובה שהוריו נפטרו לפני זמן רב, ובעודו חילוני לא אמר עליהם קדיש, או שאמר קדיש לא כתיקונו, ראוי ונכון שיאמר כעת קדיש לעילוי נשמתם, ובפרט קדיש "על ישראל" לאחר שיעור תורה, וקדיש "יהא שלמא" שאומרים לאחר מזמורי תהילים.
ב. מי שסבו או סבתו נפטרו, וידוע לו שאביו לא יאמר עליהם קדיש במשך השנה, וגם בתוך השבעה אביו אומר את הקדיש ללא דקדוק נכון, יבקש רשות מאביו לומר קדיש לעילוי נשמת סבו או סבתו.
ג. מי שאחד מקרוביו נפטר, ואינו יודע לומר את הקדיש כראוי, ולכן רצונו לעמוד ליד אנשים שאומרים את הקדיש בקול רם, והוא יאמר את הקדיש עימהם בקול נמוך עד שילמד את המילים כראוי, רשאי לעשות כן אף על פי שאף אחד מהקהל אינו שומע ממנו את הקדיש.
ד. אדם שאינו שומר מצוות הנמצא בתוך שנת האבל על הוריו, ורוצים להזמינו לסמינר או לערב חיזוק שירצו שם רבנים, ותהיה גם מקהלה ותזמורת שילוו את הערב, מותר להזמינו, אף על פי שישמע שם שירים, מפני שהדברי תורה שישמע, יכולים להחזירו למוטב, ועל ידי כך שיתחזק, יתחיל לעשות נחת רוח להוריו.
ה. בעל תשובה שנמצא בתוך השנה לפטירת אביו או אמו, ובני משפחתו שעדיין לא זכו לחזור בתשובה, שומעים שירים בבית, ואם יעיר להם שיכבו את השירים לא ישמעו לו, רשאי להישאר בבית, ויתכוון שלא להנות מהשירים.
ו. אין קוברים אדם רשע ליד אדם צדיק, מפני שהרשע מפריע למנוחתו של הצדיק הנמצא לידו. אבל קוברים בעל תשובה ליד צדיק גמור.
ז. מי שחזר בתשובה מן העבירות שבידו, ומרוב צערו על העבירות שעשה בעבר, הלך והתאבד, בחושבו שעל ידי כך תתקבל תשובתו, אף על פי שעשה בכך איסור, שהרי הקדוש ברוך הוא חפץ בחיים ולא במות, מכל מקום אין לו דין של "מאבד עצמו לדעת", ומתעסקים בו בכל דבר שיש בו כבוד המתים וכבוד החיים.