אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק י חלק ענינים שונים › פרק ב - מעלת בעלי תשובה ודרך הנהגתם

ואין למו מכשול - חלק י

חלק ענינים שונים · פרק ב - מעלת בעלי תשובה ודרך הנהגתם

פרק א - שינוי השם

א. אמרו חכמים: "מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם", כלומר, מעלתן של בעלי תשובה גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים את יצרם יותר מאותם שמעולם לא טעמו טעם חטא.1

בענין מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד

1. כן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ז הלכה ד), ומקורו טהור מדברי הגמרא בברכות (דף לד:) דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים, שנאמר: "שלום שלום לרחוק ולקרוב". לרחוק ברישא ואחר כך לקרוב.

וראה בתורת חיים (סנהדרין דף צט.) שביאר, שצדיקים גמורים אין יכולים לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים, מרוב קדושתן של הבעלי תשובה [וכמו שאמרו חז"ל שכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו שגדול ממנו]. והטעם לכך, לפי שבעלי תשובה כיון שטעמו טעם איסור, קשה להם לפרוש ולקיים המצות, וטירחתם מרובה, לכך שכרן יותר מרובה.

והנה במסכת ברכות (לד:) אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה [לא נראית ולא נגלית מעלתם לשום נביא. רש"י] אלהים זולתך. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.

וגאון רבי יהושע העליר זצ"ל [בעל חוסן יהושע] בספרו תולדות יהושע על מסכת אבות (פרק ה משנה כג) כתב, שלתורה ולמצוות יש שתי מעלות, הראשונה מצד עצמם, והשניה מצד הפועל הנפעל על ידם.

ובזה פיתרון למחלוקתם של רבי יוחנן ורבי אבהו, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, שמצד העצם ודאי שהצדיק גדול מבעל תשובה, וכמו שאמרו "אשרי מי שלא חטא", ועובדיה הנביא אמר "ועבדך ירא את ה' מנעוריו". אולם מצד הפועל שצריך האדם לפעול, קשה העבודה על בעל התשובה יותר מהצדיק, ומצד זה הוא גדול מהצדיק.

והנה רבי יוחנן היה צדיק מעיקרו, ורבי שמעון בן לקיש היה בעל תשובה, ולכן לטעמייהו אזלי, לרבי יוחנן גדולה מעלת הצדיק שהיא מעלת העצם. ולריש לקיש גדולה מעלת בעל התשובה שהיא מצד הפועל. עיין שם.

והביא דבריו הרה"ג רבי יעקב סופר שליט"א בספרו אמרי חיים (עמוד לא), והעיר עליו שאינו מבין מאי קאמר דאזלי רבי יוחנן וריש לקיש לטעמייהו, והרי בעל השמועה הסובר שבעל תשובה עדיף מצדיק גמור, אינו ריש לקיש אלא האמורא רבי אבהו כנזכר לעיל. והניח זאת בצריך עיון.

ואולי אפשר ליישב דברי הגאון תולדות יהושע זיע"א, דהנה במסכת יומא (דף פו:) אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות.

ולפי זה, מאחר שבעל תשובה בודאי עשה הרבה זדונות יותר מהזכויות שעשה הצדיק [שהרי קל יותר להיכשל בעבירות מאשר לקיים מצוות], אם כן נמצא שכאשר שב האדם בתשובה מאהבה, נהפכים לו כל הזדונות לזכויות, ובין רגע עובר הוא את מעלת הצדיק, ואין הצדיק יכול לעמוד במחיצתו בגלל רוב זכויותיו.

ולפי זה נמצא, שריש לקיש ורבי אבהו שניהם הולכים בשיטה אחת, ולשניהם מעלת בעלי תשובה החוזרים באהבה, גדולה ממעלתם של צדיקים גמורים, ולזה רמז התולדות יהושע שרבי אבהו שיבח את הבעלי תשובה יותר מהצדיקים, משום דאזיל בשיטת ריש לקיש שזדונות נהפכים לו לזכויות. ועיין להרב עיון יעקב (ברכות שם אות צט). ודו"ק.

מדוע הקדים הקדוש ברוך הוא את ירבעם לדוד המלך

ובהיותי בזה ראיתי לגאון רבי יעקב יוקב בספרו הנפלא ערוך לנר (סנהדרין דף קב.), שהביא דברי הגמרא (שם) שתפסוֹ הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? השיב לו הקדוש ברוך הוא: בן ישי בראש. אמר ירובעם: אם כן איני רוצה.

וצריך ביאור, הרי בתחילה אמר לו הקדוש ברוך הוא לירובעם שהוא בראש, ולמה לאחר מכן שינה ואמר לו שדוד בראש?

וכתב לבאר, דהנה בגמרא הביאו דעת רבי יוחנן שאמר שצדיקים גמורים גדולה מעלתם מבעלי תשובה, ועין לא ראתה את שכרם. ורבי אבהו חולק עליו ואומר, שמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.

אכן יש לומר שאינם חולקים, דהנה אמר ריש לקיש במסכת יומא (שם): גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות. והקשו, והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות. לא קשיא, כאן מאהבה, כאן מיראה.

ולפי זה יש לבאר, שרבי יוחנן דיבר על תשובה מיראה, ולכן אמר שצדיק גמור גדול מבעל תשובה ששב מיראה, מכיון שעדיין יש לו שגגות רבות שצריך לכפר עליהם. ורבי אבהו דיבר על אדם ששב מאהבה, שזדונותיו נהפכו לזכויות, ולכן מעלתו גדולה מצדיק גמור.

ועל לפי זה יש לבאר, שתפס הקדוש ברוך הוא את ירובעם בבגדו ואמר לו: חזור בך, פירוש, חזור בתשובה בלי טעם אהבת השכר ויראת העונש, אלא מטעם אהבת השם, ואז תהיה בעל תשובה מאהבה, ועדיף הוא מבן ישי שהוא צדיק גמור, ולכן אמר "ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן" דהיינו שהוא קודם לבן ישי.

אבל ירובעם שאל "מי בראש", הרי שגילה בזה שאינו רוצה לשוב מאהבה, אלא רצונו לחזור בתשובה רק אם יצמח לו מכך שכר שיהיה בראש, ואם כן אינו בעל תשובה מאהבה, ולכן קאמר ליה הקדוש ברוך הוא שבן ישי בראש, מפני שהוא צדיק גמור. ודפח"ח.

ביאור חדש בענין מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים לא יכולים לעמוד

לפני סיום ראה ראיתי לגאון הצדיק רבי אליהו הכהן בעל 'שבט מוסר' בספרו אזור אליהו (סימן רלא) שכתב, ששמע מחכם טוביה הכהן לבאר את מה שאמרו רבותינו ז"ל במסכת יומא (פו:) "שהעושה עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר".

דהנה אמרו שם בגמרא, היכי דמי בעל תשובה? אמר רב יהודה: כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה - באותה אשה, באותו פרק, ובאותו מקום.

נמצא לפי זה, שמי שעשה עבירה עם אשה, וכעת חוזר ומתייחד איתה כדי לעשות תשובה ולא להיכשל עימה בעבירה, הרי היחוד השני נעשה בהיתר, מפני שעושה כן על מנת לכבוש את יצרו כדי שיהיה בעל תשובה גמור. וזה רמוז במאמר חז"ל שהעושה עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר.

ולפי זה יש לפרש מה שאמרו "מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", כלומר, הצדיק גמור אינו יכול לעמוד במקום אחד עם אשה כשיש חשש לאיסור יחוד. אבל בעל תשובה שהתייחד בעבר עם אשה באיסור, מותר לו לעמוד במקום אחד עם האשה, כדי שיהיה בעל תשובה גמור. עכ"ד.

כיצד כיפר דוד על חטא בת שבע

וכיוצא בזה מצינו בספר ערוך לנר (סנהדרין דף כב.) שהקשה, דמאחר שאבישג השונמית היתה אסורה לדוד, ולא לקחה אלא להיות לו סוכנת ולחממו, אם כן, מה ראה לבקש נערה יפה בכל גבול ישראל ולגרות יצר הרע בנפשו, והרי בבתולה כל שהי סגי ליה אף אם אינה יפה כל כך.

וכתב ליישב זאת על פי מה שאמרו בירושלמי, שאותן עשרה פילגשים של דוד שבא אליהן אבשלום בנו, העביר דוד בכל יום מקושטות לפניו, ואמר ליצרו הרע: תאבת דבר האסור לך, חייך שאני מתעבך דבר המותר.

הרי, שכל מגמת דוד היה לשוב בתשובה על חטא של בת שבע, באותו דבר עצמו שחטא. וכעין מה שאמרו בגמרא, היכי דמי בעל תשובה? כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה באותה אשה ובאותו מקום. ולכן ביקש גם כן נערה יפה דוקא, כדי להגדיל תשובתו בכך, שאף על פי שיתאוה לה, לא יגע בה. ע"ש.

ב. לא יחשוב בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאים שעשה בעבר, שאין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו גדול ורב, שהרי טעם את טעם החטא, ופרש ממנו וכבש את יצרו ואת תאוותיו.2

2. כן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ז הלכה ד). וכתוב בתנא דבי אליהו (אליהו רבה פ"ד): אדם שעשה מריבה עם חבירו, הולך הוא אצלו לרצותו, והוא אינו מתרצה לו עד שמקבץ לו בני אדם הרבה ואחר כך מתרצה לו, ואף על פי שמתרצה לו, יש לו מקצת קנאה בלבו.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כך, אלא אם אדם עובר עבירה לפניו, אם חוזר ועושה תשובה, הרי ה' עימו ברחמים, ומקבל תשובתו, וכיון שקיבל תשובתו, אינו זוכר לו אפילו מקצת עונותיו. ע"כ.

וכתב על זה רבינו חיים פלאג'י בספרו נפש חיים (מע' ת אות נח), שמכאן נראה, שבודאי שכל מי שחטא ועשה תשובה בלב שלם, נמחק אותו עוון לגמרי, ולא נשאר להקדוש ברוך הוא על החוטא שום כעס והקפדה כלל ועיקר.

וראה בספר אמרי יעקב על ספר חסידים (עמוד ה), שהביא מכמה מקומות מדברי רבותינו ז"ל, שבעלי תשובה נקראים חסידים, ורבינו יעקב בר יקר [רבו של הרמב"ן] פירש, שמה שאומרים בתפילה על הצדיקים ועל החסידים, ד"חסידים" הם בעלי תשובה. ע"ש. ועיין בשו"ת ודרשת וחקרת (ח"ג סימן סט).

ג. גדולה מעלת התשובה עד כדי כך שלא רק שמכפרת לאדם על העוונות שעשה בעבר, אלא בנוסף לכך גם הזמן היקר שביטל בהיותו חילוני, מתכפר לו, ונחשב לו כאילו לא ביטל את זמנו לבטלה, אלא ניצלו לעבודת הבורא יתברך.3

3. כתב בספר מנוחת שלום (חלק יא סימן מ): ידוע כי על ידי עשיית תשובה נמחל העוון ואיננו, ורבותינו ז"ל לימדונו, שתשובה מתקנת לא רק את החטאים, אלא אפילו את הזמן, וכמו שכתוב בספר 'לקט רשימות' בעניני חודש אלול (דף קה): אמר הגאון הצדיק המשגיח דלייקווד משם הגאון הצדיק רבי דניאל מקלם זצ"ל; אנשים סבורים שעל ידי תשובה אפשר לתקן עבירה, אבל מי שהפסיד זמן אינו יכול לתקן. וזה אינו, כי האמת שאפשר על ידי תשובה גם לתקן זמן, והוכיח זאת מהפסוק בספר יואל: וְשִׁלַּמְתִּי לכם את השנים אשר אכל וכו', דודאי קאי על רוחניות ולא על עושר גשמי. ורואים מכאן שאפשר להשיב זמן, וכן אפשר לתקן זמן על ידי תשובה, כיון שזמן הוא גם כן בריאה.

והגאון רבי צדוק הכהן מלובלין בספר פרי צדיק (פרשת משפטים דף נג.) כתב: "את מספר ימיך אמלא", כל נפש מישראל מספר ימיו קצובים לפי עבודתו בקדושה, וצריך להזהר שלא יחסר אף יום ממדת ימיו, וכמו שנאמר ואברהם זקן בא בימים, דהיינו שבא לעולם הבא שלם עם כל ימיו בקדושה.

ועל זה באה הבטחת ה' יתברך, שגם אם האדם קילקל וחיסר ממדת ימיו, עם כל זה אם מעתה ישים אל לבו להכנס בעבודתו יתברך, אזי ישלים וימלא לו ה' יתברך את מספר ימיו החסרים לו, וזהו את מספר ימיך אמלא. והיא נחמה גדולה ועדוד רב לכל האדם.

ד. גדולה תשובה שמקרבת את הרחוקים לשכינה, שבעבר היה אותו אדם שׂנוּאי לפני המקום, ומשוקץ ומרוחק ומתועב, והיום לאחר שחזר בתשובה, הרי הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד.

ולכן צריך כל בעל תשובה לדעת, שאף על פי שלפעמים פוקדים אותו צרות ובעיות, ה' יתברך נמצא תמיד בקרבתו, ואוהבו עד מאוד, אלא שרצונו לכפר לו על העבירות שנכשל בעבר, וכבר נאמר במשלי: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה.4

מי נחשב "בעל תשובה"

4. רמב"ם הלכות תשובה (פרק ז הלכה ו). ואין לחשוב שמאחר ועשה עבירות חמורות וקשות, אין תשובתו ראויה להתקבל לפני ה' יתברך, אלא אדרבה מצינו חידוש נפלא בספר נפש חיים (מע' ת אות סט) לרבינו חיים פלאג'י, שכתב בשם הרב המקובל רבינו אברהם אזולאי, שבעל תשובה נקרא מי שהיה ההפך מצדיק גמור, דהיינו רשע גמור, וכיון שהיתה רשעתו גדולה, ודאי צריך שתהיה תשובתו גדולה, ומיד בהרהור תשובה הוי צדיק גמור, דמוסיף הכנעת הלב ומרירות נפש בצום ובכי ומספד, עד שעולה למדרגת חסיד שהוא יותר מצדיק גמור.

אבל בחטא קל שבא לידו ושב ממנו, אף על פי שעשה תשובה גדולה כדוד המלך עליו השלום, אינו נקרא בשביל כך בעל תשובה, שלא נקרא בעל תשובה אלא שקרב אל הקליפות והכניע אותם, ושב אל הקדושה.

עוד כתב שם הרמב"ם בהלכה ז': כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר: עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. צועק ואינו נענה, ועושה מצוות וטורפין אותן בפניו. והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם. צועק ונענה מיד, שנאמר: והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלים אותן בנחת ושמחה, ולא עוד אלא שמתאוים להם.

ה. לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא עומד למות, ושמא ימות כעת, ולא יספיק לעשות תשובה. לפיכך ישוב מחטאיו מיד, ולא יאמר כשאזקין אשוב בתשובה, שמא ימות טרם שיזקין, ועל זה אמר שלמה המלך בחכמתו: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים".5

5. רמב"ם הלכות תשובה (שם הלכה ב), והכי גרסינן במסכת שבת (קנג.) רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזה יום ימות? אמר להן: וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה.

ואמר רבן יוחנן בן זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחים שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו: כלום חסר לבית המלך? [הרי הכל מוכן שם, ושמא יבהילנו המלך לבא פתאום, ואנו צריכים ליכנס לסעודה מקושטים. רש"י]

טיפשים שבהן הלכו למלאכתן, אמרו: כלום יש סעודה בלא טורח? [הרי עדיין יצטרכו להכין ולטרוח לצורכי סעודה של בית המלך, ויש לנו שהות הרבה להתקשט. רש"י].

בפתאום ביקש המלך את עבדיו. פיקחים שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטים, והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכים. שמח המלך לקראת פיקחים, וכעס לקראת טיפשים. אמר: הללו שקישטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו. הללו שלא קישטו עצמן לסעודה, יעמדו ויראו [ואף לעולם הבא, צדיקים יושבים ואוכלים, ורשעים עומדים ורואים. רש"י].

בספר באשר תלך (עמוד 225) בהספדו של מרן הראש"ל רבינו עובדיה יוסף שליט"א על רעייתו הרבנית אמר: כאשר רציתי להדפיס את ספרי הראשון 'יביע אומר', אומר לכם את האמת, הייתי בגיל 33-34, אבל כמו שאמרו רבותינו, יזכור לו יום המיתה. לפעמים הייתי חושב לעצמי, די, אני הולך מן העולם, ואם אני משאיר את הקטנים האלה מי ידפיס לי את חיבוריי? הייתי חושש, השנה הזאת אני הולך חס ושלום מהעולם, ולכן הזדרזתי להדפיס את ספרי. ע"כ. ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים דשנים ורעננים.

תיקון המידות

ו. אל יחשוב האדם שצריך לחזור בתשובה רק על עבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות ובמדות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן ההיתול, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן.

והעונות האלו, קשים יותר מאותן עוונות שיש בהן מעשה, כגון ניאוף, או מאכלות אסורות, וחילול שבת וכיוצא בזה, מפני שבזמן שאדם נשקע בהם, קשה לו לפרוש מהם.6

6. רמב"ם הלכות תשובה (שם הלכה ג). וכתב רבינו המאירי ב"חיבור התשובה" (מאמר א דף ע): בימי הזקנה קשה לסור בעת ההיא מן התכונות שהורגל האדם בהם, מפני שהקנינים והמדות כבר נתחזקו ונתיישנו בו, בין אם הן מדות מעולות ובין אם הן פחותות, ועל זה כיונו חז"ל באומרם במדרש; אמר רבי פינחס בן יאיר, מי שהוא מוחלט בעבירות, אינו יכול לחזור בו, ואין לו מחילה עולמית.

לתקן מידות על ידי חזרה בתשובה

וראה נא בספר מנוחת שלום (חלק יא סימן מ) שחקר חקירה, האם על ידי תשובה אפשר לתקן ולרפא גם מידות רעות, או שמא התשובה רק מתקנת ומעברת מהאדם את החטא והעוון, אבל לא פועלת שמידותיו של האדם יהיו מתוקנות יותר ממה שהיו לפי כן.

והביא שם את דברי קדשו של החסיד רבינו יונה גירונדי ז"ל, שבכח התשובה לתקן ולרפא אף מידות רעות, כפי שכתב בספרו שערי תשובה (שער ד אות א) כדרך שיש לגוף חולי ומדוה, כן יש לנפש, ומדוה הנפש ומחלותיה הם מידותיה הרעות וחטאיה, ובשוב רשע מדרכו הרעה, ירפא ה' יתברך חולי הנפש החוטאת, כמו שנאמר: ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך.

ומבואר באר היטב דחולי הנפש הוא בשני ענינים, האחד מידותיה הרעות, והשני חטאותיה, ועל זה כתב רבינו יונה, כי כאשר ישוב האדם בתשובה, אזי ה' יתברך ירפא חולי הנפש החוטאת. ובעל כרחנו לומר שאם חולי הנפש הוא מידות רעות וכן חטאיה, אזי התשובה שהיא הרפואה לחולי הנפש מרפאת את שני תחלואי הנפש. ומזה נלמד שתשובה מתקנת ומרפאת גם מידות רעות.

וכן תחזה לגאון רבינו יעקב מליסא זצ"ל בספרו אמת ליעקב (יומא פו:), שהביא מה שאמרו חכמינו ז"ל "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם", והקשה, דצריך להבין מה ענין רפואה לחזרה בתשובה.

וביאר, שהרמב"ם כתב שיש אדם שנולד בטבע רע שקשה לו לפרוש מתאוות עריות, וכן לפעמים נולד ברתיחת הדמים עד שאי אפשר לו לפרוש מכעס, וכיוצא בזה הרבה, ולפום צערא אגרא. ולזה אתי שפיר, שאם בא לידי חטא ועושה תשובה, הקדוש ברוך הוא מרפא טבעו שלא יקשה עליו שוב השמירה מהכעס והתאווה. ע"כ.

ומדבריו אתה למד שהתשובה פועלת גם לתיקון המדות הרעות שבאדם. וגם מי שיש בו תאות ניאוף, או תאות אכילה וכיוצא בזה, הרי שעל ידי חזרתו בתשובה שלימה, מסייע לו ה' יתברך לעקור ולבטל תאוות אלו, ולנטוע בו טבע חדש שיסייע לו בעבודת ה'. ובדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכים אותו.

אדם שיש לו נטייה הפוכה מדרך העולם האם יכול להשתנות

והנה מכל האמור לעיל יוצא, שגם מי שיש נטייה לצד השני [משכב זכר], יכול לשנות זאת ולעקור נטייה זו על ידי חזרתו בתשובה והליכתו בדרך התורה והיראה, ושב ורפא לו.

ולעת כזאת ראיתי להרה"ג זמיר כהן בשו"ת נזר כהן (אה"ע סימן ה) שעמד בזה, וכתב שבדור חלש כמו שלנו, עיוות סדרי בראשית, נחשב אצל רבים מהטועים כעניין טבעי שאין צריך לתקנו, וטוענים כי מדובר בתכונה מולדת.

ראשית, פשוט וברור שדבר שאסרוֹ בורא האדם בתורתו, כל אדם יכול לעמוד בו, גם אם אומנם נברא שונה בתכונתו, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באיסור חמור כל כך שיש בו חיוב סקילה, שבודאי יש אפשרות לפרוש מהאיסור.

אומנם ישנם כאלה אשר משום חוויות שחוו בילדותם מצורת שלום הבית שבין הוריהם, או קשיים וסבל שעברו, או משום שנולדו עם עדינות נפש מיוחדת כאשה וכדומה, מרגישים הם חסרים בגבריותם, ומתוך כך במקום לשאוף כטבע הבריאה לאשה שתשלים אותם להיות אדם, שואפים לאיש כאילו שעל ידו יהיו גברים, ואינם יודעים כי הטבע שעימו נולדו אינו אלא ניסיון המיוחד להם אשר אילו יעמדו בו יקנו את עולמם בעולם הזה ובעולם הבא.

ועל כן, ישקיע עצמו בעסק התורה הקדושה המאירה את נשמת האדם ומעניקה לו כוחות להתמודד כראוי עם כל ניסיון, וירבה בתפילה ובלימוד דברי מוסר המחזקים את האדם, ויסביר לעצמו כי איש הוא לכל דבר, ולא רק שעדינות נפשו אינה עומדת בסתירה לגבריותו, אלא אדרבה מעלה גדולה ונפלאה היא המקילה מאוד על תיקון המידות בכלל, ומידת הענוה והכעס והקנאה בפרט.

וישתמש דווקא לטובה בתכונותיו המצויות בדרך כלל יותר אצל נשים ככשרון הדיבור והריחוק מתאוות הנשים. וכך יוכל להגיע לדרגות רוחניות גבוהות בתורה ובמידות וביראת שמים אף ביתר קלות מאדם אחר שאינו עדין כל כך, וישא אשה ויביא ילדים, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.

התנהגות הראויה לבעל תשובה

ז. בעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענוים ביותר, ואם חרפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים, ואמרו להם: אתמול הייתם עושים כך וכך ומדברים כך וכך, ופתאום נהייתם צדיקים. אל ישימו לב לדבריהם, אלא ישמעו וישמחו על כך, מפני שזו זכות להם, שהרי כל זמן שהם מתביישים מהמעשים שעשו, ונכלמים מהם, זכותם מרובה ומעלתם גודלת.7

וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה בתלמוד, שכל המעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו.8

לא לפרסם את מעשיו

7. כן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (שם הלכה ח). ורבינו חיים פלאג'י בספרו נפש חיים (מע' ת אות סד) הביא בשם המדרש, שבזכות התשובה שנמשלה כמים, המשיח בא.

וביאר, שבאו רבותינו ז"ל להודיענו, שתהיה התשובה בענוה ושיפלות ולא לשם יוהרא וגאוה חס ושלום, ועל דרך שדרשו במסכת תענית (דף ח') על הפסוק "הוי כל צמא לכו למים", מה מים הולכים למקום נמוך כו', כך צריך להיות הבעל תשובה בהכנעה וענות צדק, ולא יתענה ויעשה סיגופים כדי להראות זאת לבריות.

וכבר ידוע מעשה המובא בירושלמי (חגיגה פרק ב' ה"ב), על אשה אחת בשם מרים בת עלי בצלים שהיתה מפרסמת לאחרים שהיא מתענה, ונענשה על כך בעולם הבא עונש חמור מאוד, שתקעו את השָׁער של גיהנם באוזנה. וכתב המהרי"ט, שבעל תשובה כשמכבדים אותו, צריך לומר חוטא אני. עכ"ד.

ואם כן, ברור הדבר שאם קמו עליו אנשים וביזו אותו והכלימוהו, אין לו להישבר מכך, אלא יתחזק ויתעודד, ויראה בכך סימן משמים שרוצים ומרוצים מחזרתו בתשובה. וראה עוד מה שכתב בספר אמרי יעקב (עמוד מו).

8. מסכת ראש השנה (יז.). וכתב רבינו יונה בספר שערי תשובה (שער א): חייב בעל התשובה להכנע ולקבל עליו להתנהג על הדרך שאמרו רבותינו ז"ל: והוי שפל רוח בפני כל אדם, וישיג מזה שלא יכעוס ולא יקפיד על חבריו, וגם לכל הדברים אשר ישמע יתן אל לבו להעביר על מדותיו, ובזה מכפר על עונותיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם): המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו, מדה כנגד מדה, וזה פתח תקוה נכבד מאד. ע"כ. וראה בספר שובי השולמית (ח"ה סימן יד).

עליה בשלבים

ח. אדם שמתחיל לחזור בתשובה ולהתקרב לה', צריך לעשות לו רב, ולהתייעץ עמו במה עליו להתחזק, ועד כמה יש לו להוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות. ויש להיזהר שלא לעלות במהירות שאינה מתאימה לו, כי עלול חלילה ליפול כשלא יוכל לעמוד בעול שקיבל על עצמו.9

9. פשוט וברור. וכתב בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן שנ): חוזר בתשובה, דהיינו אדם שמתחיל ללכת בדרך הנכונה של החזרה בתשובה, עדיין אינו "בעל תשובה" גמור, שזה אינו אלא כשהוא בסוף התהליך, שאז הוא ככל ישראל.

ומאחר שמוטל עליו להגיע לראש הפיסגה, הכלל הראשון הוא שיש להתחיל עם חוזר בתשובה כמו עם ילד קטן, שבתחילה שוכב, אחר כך מתחיל לשבת, ולאחר מכן לעמוד, ואחר כך לזחול, ואחר כך הולך ורץ וכדומה. כך מרגילים את החוזר בתשובה לקבל כפי שיכול לקבל, ומלמדים אותו לפי מה שיוכל לקבל ולהחזיק בזה.

ועל פי זה, כתב לפשוט את מה שנשאל על ידי אנשים הנמצאים בתהליך של חזרה בתשובה, במה עליהם להתחיל להקפיד לשמור, האם על שבת שהיא איסור סקילה, או במאכלות אסורות שהם בלאו. וכתב, דהואיל ומאכלות אסורות קל לו יותר להזהר כשיש במקום מאכלים כשרים, על כן יתחילו בזה, אף על פי ששבת יותר חמור, ובזה יתחילו, ולאט לאט יוסיפו עד שיתרגלו וילכו בדרך הישרה.

אבל אותם שמעמיסים עליהם יותר מדאי, ודורשים מהם בבת אחת לשמור את כל התורה כולה, יצא שכרם בהפסדם, שלפעמים עלול האדם להיבהל ולפחד מהקושי, ויפרוש לגמרי.

ולכן העיקר לחזקו באמונה שהקדוש ברוך הוא מנהיג העולם, ויש שכר ועונש, שזהו יסוד ועיקר האמונה, ומאחר שנדלק אצלו הניצוץ והוא נמשך ומתעניין, ראוי לנהוג עמו בתבונה ודעת ובעזרת ה' יתקרב לגמרי, ולכן אין צורך להתחיל איתו בשמירת שבת דוקא, אלא רק כפי מה שיכול לקבל.

וכמו כן כתב בספר גינת אגוז (חלק ב עמוד 65), שרבים מבעלי התשובה חושבים, שבוודאי חייהם יהיו מעתה חיים טובים ללא שום בעיות ומצוקות, וכל הצרות ייעלמו כלא היו.

אך המציאות טופחת על פניהם, ופעמים שהמצב נהיה אפילו יותר גרוע משהיה קודם שחזרו בתשובה, ואז באים להם הרהורים - מדוע ה' יתברך עושה להם כך, וכי אינו חפץ בתשובתם?! ומחשבות אלו עלולות לגרום להם לפרוש מהתורה ומהמצוות.

וכך כתב הגאון מוילנא בפירושו למשלי (פרק י"ט) על הפסוק "אִוֶּלֶת אדם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ", וזה לשונו: לפעמים אדם מתחיל ללמוד תורה ולעשות מצוות, ואחר כך פורש מחמת שקשה לו מאוד, לפי שאין מסייעים לו, וזועף על ה' למה לא סייעוהו.

ובאמת הוא מחמת אִולתו, והוא כי כל אדם צריך לילך לפי מדרגתו, ולא לקפוץ, אלא צריך לילך במדות מדרגה לדרגה כמו שעולה בסולם, ולא לקפוץ למדרגה שאינו ראוי לה, ואז ילך לבטח דרכו, כי יסייעוהו מן השמים. אך זה האדם שלא התחיל ללכת בדרכו, לכך לא סייעוהו מן השמים, והוא זועף על ה' למה לא סייעוהו. ע"כ.

ולכך חובה לכל בעל תשובה שלא יקפוץ יותר מדי גבוה, ולא יעשה דברים על דעת עצמו מבלי להתייעץ עם חכם גדול בתורה, שידריך אותו מה לעשות, ומה עדיין לא לעשות, ורק כך הוא יכול להתקדם בבטחון לכיוון השלימות בעבודת ה', ויקבל גם סייעתא דשמיא באופן שכל אשר יפנה ישכיל ויצליח.

הרב מסלק את הדינים

דרך אגב, ראיתי לנכון להביא כאן מה שכ' בס"ד בספר אבות ישראל (חלק א) לפרש את המשנה "עשה לך רב והסתלק מן הספק", על פי מה שמסופר בספר 'חוט המשולש', שאחד מתלמידי החתם סופר זצ"ל, חלה, והתייאשו חכמי הרופאים למצוא לוֹ רפואה, והיה קרוב למות.

החתם סופר נכנס לחדרו של התלמיד הגוסס, וצוה לכל הבחורים שהיו שם לצאת. אחד התלמידים התחבא שם כדי לראות מה יעשה הרב, ושמע שהרב שואל את החולה: מה אתה רואה?

התלמיד השיב, שרואה שחושבים עליו בשמים לדון אותו למיתה, וכולם הכריעו לחובה, רק דיין אחד אמר שצריכים להצילו בזכות רבו, כדי שלא לגרום כל כך צער לרבו החתם סופר, באובדן תלמידו החביב.

כששמע זאת הרב, אמר: אם כן, טוב הדבר, וראוי להציל אותך מן הדין! ואכן התלמיד נרפא מחוליו ושב לאיתנו.

ולפי זה יש לפרש, "עשה לך רב, והסתלק מן הספק", המילה 'ספק' מורכבת מאותיות 'פְסָק', שבזכות זה שיש לאדם רב, זוכה הוא להסתלק מהפסק שנגזר עליו בבית דין של מעלה, משום שבשמים מתחשבים ברבו שלא יגרם לוֹ צער כשיענש תלמידו.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק י

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה