אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק ה שער ההלכות - חלק אורח חיים › פרק ז' - מועדים

ואין למו מכשול - חלק ה

שער ההלכות - חלק אורח חיים · פרק ז' - מועדים

פרק ו' - הלכות שבת

פורים

א. מותר לשלוח בפורים משלוח מנות, לאדם חילוני שאינו מברך על המאכלים והמשקים, ואין השולח עובר בכך משום לפני עור. ומכל מקום, טוב ונכון שיכתוב על דף את נוסח ברכות הנהנין, ויצרף זאת למשלוח מנות, ויתכן שעל ידי כך יגרום לחבירו שיברך.1

1. כתב מרן בשולחנו הטהור (סימן קסט ס"ב), שאסור ליתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך, והרמ"א שם בהגה כתב, שיש מקילים אם נותן לעני בתורת צדקה.

והסביר שם המשנה ברורה (ס"ק יא) דלא מפקעינן מצות צדקה בגלל החשש שלא יברך. אבל אם יודע שבודאי לא יברך, אין ליתן לו אף בתורת צדקה. וכן כתב שם כף החיים בשם השל"ה, שאם יודע בברור שלא יברך, אין ליתן לו אף בתורת צדקה, משום לפני עור. ע"ש. ולפי זה גם בנידון דידן אף שמתכוין לשם מצוה, אין לתת משלוח מנות לאדם שבודאי לא יברך על האוכל והמשקה.

ומיהו כתב בשו"ת ויצבור יוסף ב"ש (ח"ג סימן נד), דכיון שעצם הדבר הוא היתר, והבחירה אם לברך או לא, נתונה ביד המקבל, אין על הנותן שום אחריות. ומה שאסרו לתת צדקה לעני כשאינו מברך, כל זה דווקא לתת לו בידיים שיאכל עתה מיד, מה שאין כן אם שולח דברי מזון המותרים באכילה, יש להקל, כיון שיאכל את המנות לאחר זמן. וצירף גם דעת השרידי אש (ח"ב סימן נז) שכתב לחלק בין מזיד שאינו מברך, לבין אותו שאינו מברך משום שאינו יודע כיצד לברך, דבכהאי גוונא יש יותר להקל. ע"ש.

וראה בספר ועלהו לא יבול (חלק א עמוד קו), שדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שמצוה לתת משלוח מנות לעולים מרוסיה אף שלא יברכו, מפני שהדבר גורם לקרוב לבבות למצוות. ע"כ. וראה עוד בספר חשוקי חמד (מגילה עמוד שז), ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ח סימן עד).

ימי ספירת העומר

ב. מנהג ישראל שלא להסתפר בימי העומר, כדי להשתתף בצער על מותם של תלמידי רבי עקיבא, שנפטרו בימים אלו. ולכן אין לסָפַּר לספר יהודים בספירת העומר, כדי שלא לסייע בידי עוברי עבירה.

אולם סָפַּר המקל לספר יהודים בימי שישי של ימי ספירת העומר לכבוד שבת, וכן בראש חודש אייר, יש לו על מה לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה.2

2. הנה נודע בשערים מה שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן תצג סעי' ב'-ג') שנוהגים שלא להסתפר עד ל"ד לעומר בבוקר, ואותם שנוהגים להסתפר בראש חודש אייר, טעות הוא בידם. ע"ש. ולפי זה, אותם הנוהגים להסתפר בראש חודש ובערבי שבתות של ימי הספירה, הרי הם עושים נגד דעת מרן שקבלנו הוראותיו, ולכן אין לספר אותם בימי הספירה כדי שלא לסייע לעוברי עבירה. וכן מבואר בשו"ת שואל ונשאל (ח"ג סימן צ), ובשו"ת שערי עזרא (בצרי ח"א סימן ל).

וראה עוד בשו"ת יצחק ירנן (ח"ב סימן כז) שכתב, שגם מי שרגיל לגלח זקנו בכל ערב שבת, אין להורות לו היתר לגלח בערב שבת בימי ספירת העומר. ועיין לגאון רבי יצחק נסים בשו"ת יין הטוב (חלק ב סימן יא), מה שכתב לחכם אחד שרצה להתיר להתגלח ולהסתפר ביום העצמאות. ע"ש. וראה עוד בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו (סימן י).

גילוח ותספורת בראש חודש אייר

ברם, עיני צופיה בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תרפז) שכתב : שאלת ממני על מה שנהגו להסתפר בראש חודש אייר, אם הוא מנהג הגון או לא. תשובה: אנא עבידנא עובדא בנפשאי, ואני מסתפר כל ראש חודש ניסן וראש חודש אייר, וכן נהגו רוב העולם. והטעם, כיון שראשי חודשים אסורים במספד ותענית, אין אבלות זה שהוא תלוי במנהג נוהג בהם.

ומה שכתב בבית יוסף שמנהג זה הוא בטעות, אינו נכון כלל, שאפילו לדידן שאין אנו נוהגים איסור התספורת אלא עד ל"ג לעומר, מכל מקום ראש חודש אינו בכלל האיסור, שהרי עיקר איסור התספורת אינו מן הדין אלא מנהג, ואתי מנהג ומבטל מנהג בטעמא כל דהו.

ועוד יש טעם להקל, מפני שיש צער בגידול השער למי שרגיל להסתפר, ולא עדיף האי מנהגא ממצות עשה דסוכה, דקיימא לן מצטער פטור מן הסוכה [א"ה: לכאורה יש להקשות על זה, דאין לדמות האי מילתא לסוכה, דשאני מצות סוכה שנאמר בה תשבו כעין תדורו, ולכן אדם שמצטער, פטור מסוכה, דתו אין זה כעין תדורו. מה שאין כן בשאר מצוות, גם המצטער חייב בהם. ושו"ר שכיוצא בזה העיר בשו"ת חזון עובדיה (חלק א עמוד נו), וכתב לישב, שדבר שהוא מנהג, שפיר מדמינן ליה לסוכה. ע"ש].

ועוד ראיתי כמה קהילות שלא נהגו מנהג זה, ומסתפרים בכל שבוע כפי מנהגם לכבוד שבת. וכיון שאין מנהג זה קבוע בכל ישראל, אף על פי שאותו מנהג שנהגו להסתפר בראש חודש אייר לא יהיה מנהג כלל, נקטינן כוותיה, דהוי מנהג ממוצע ומינה לא תזוז. עכ"ד. וכן הביא בספר כף החיים (שם ס"ק מ) שמהר"ם לונזאנו כתב, שמנהג הגון הוא להסתפר בר"ח אייר, וכן כתב הרב פחד יצחק, ועוד. כיעו"ש.

ואנכי הרואה בשו"ת תפלה למשה (ח"ב סו"ס יז) שכתב, דאולי גם מרן הבית יוסף שכתב טעות הוא בידי המסתפרים בראש חודש, זהו משום שראה שרוב העולם אין נוהגים כן. אבל בהגלות נגלות דברי הרדב"ז שכן נהגו רוב העולם במקומו, אם כן אפשר שגם מרן ז"ל היה מוצא להם סמך להקל. ולכן אף על פי שהעיקר כדעת מרן שאין להסתפר בראש חודש אייר, מכל מקום אין למחות בחוזקה בנוהגים להקל. ע"כ.

ולפי זה יש לומר, שמאחר שהנוהגים להסתפר בראש חודש יש להם על מה לסמוך ואין מוחין בהם על כך, לפיכך סָפַּר המיקל לספר בראש חודש, אין למחות בידו, כיון שאינו מכשילם באיסור, וגם אינו מסייע להם בדבר עבירה.

גילוח ותספורת בערב שבת

ולענין תספורת ביום שישי, הנה בדברי הרדב"ז מצינו שיש מקומות שנהגו להקל בזה. וכן מבואר בשו"ת פעולת צדיק (ח"ב סימן עו) שתספורת בעומר מותרת לכבוד שבת. ויסוד היתרו בנוי על כך, שמנהג שאין לו עיקר מהש"ס, אין בכוחו לדחות עשה שמדברי נביאים ["וקראת לשבת עונג"], כי יש צער לאדם על ידי השיער. והביא שם סיוע מדברי הרדב"ז הנ"ל. ע"ש.

וכן ראיתי בשו"ת עולת יצחק (ח"ב סימן קכו), שהתיר לאותם שלא הספיקו להסתפר קודם ספירת העומר, ושערותיהם גדולות ביותר, להסתפר ביום שישי לכבוד שבת, ואפילו אם אין דרכו כל השנה להסתפר ביום שישי, הכא שרי. ודין כבוד שבת לא יזוז ממקומו מפני מנהג שנהגו לא להסתפר. וחיזק שם את דברי המהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק (הנ"ל), דסבירא ליה דמעולם לא עלה על דעת חכמים לפגום בכבוד שבת בשביל מנהג זה, ומצוה להסתפר משום עונג שבת. עכת"ד.

וכן בקדש חזיתי בספר ילקוט יוסף (ח"ה עמוד תלא), שאחר שהביא דברי הרדב"ז הנ"ל כתב, שיש אומרים שאם מצטער הרבה כשאינו מגלח בעומר, יש להקל לו לגלח בכל ערב שבת לכבוד שבת, שבאיסור שאינו אלא מתורת מנהג, אפשר להקל במקום שיש צער. ע"ש.

ועל כן נראה, שסָפַּר המקל לספֵּר גם בערב שבת, יש לו על מה לסמוך, מפני שאותם שבאים להסתפר מחמת ריבוי שערותיהם, יש להם צער מריבוי השער כפי שהמציאות מוכיחה, ואם כן נמצא שהסָפַּר לא מכשילם בכך. והצעתי הדברים לפני מורינו ראש הישיבה הרב יצחק יוסף שליט"א, והסכים עימנו להקל.

לעבוד במספרה בימי ספירת העומר

הנה נשאלתי מאת הסָפַּר החשוב אוהב תורה ולומדיה ר' גולן פקס הי"ו, האם מותר לו לעבוד בימי ספירת העומר, ולספר אנשים שאינם שומרים מצוות. או שיש איסור לספר אנשים אלו בימי הספירה, משום לפני עור לא תתן מכשול.

ומצאתי לו בס"ד כמה צדדים להקל בזה. א'. דהנה בשו"ת אגרות משה חלק ד (או"ח סימן קב) נשאל האם מותר להתגלח בימי הספירה במקום שעלול להגרם לו הפסד אם לא התגלח. והשיב, שאם עוסק באיזה מסחר שאם לא יספר את זקנו בימי הספירה, יהיה לו הפסד ממון, אז מותר להתגלח, כי לא נהגו בזה במקום הפסד. ע"כ.

ומאחר שיש לסָפַּר מקום לתלות שאותם שבאים להסתפר אצלו, מוכרחים להסתפר מפני שאם לא הסתפרו, יכול להיות שיגרם להם הפסד במקום עבודתם [שהרי הרבה מקומות עבודה דורשים מהעובדים שיתגלחו ויסתפרו], לפיכך אין איסור לספר את הלקוחות, כפי שכבר נתבאר בס"ד בכללים שבפתיחה.

ומה גם שיש מקום לתלות, שאותם שמסתפרים הם אבי הבן, או סנדק, או מוהל, שמותר להם להסתפר בימי הספירה, כמבואר ברמ"א (סימן תצג ס"ב). או שהיה חולה ולא היתה לו אפשרות להסתפר לפני העומר, שרשאי להסתפר בעומר, כמבואר בשו"ת אור לציון חלק ג (עמוד קפה).

סיבה שניה להקל בזה, על פי מה שכתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סימן ו), בענין מקום שהרבה מישראל נכשלים שם בעוון גילוח הזקן בתער, ולא אבו שמוע לקול מורים, ורצו רבני העיר לתקן להתיר להם גילוח בימי העומר, כדי שיקבלו עליהם להמנע מגילוח הזקן בתער, האם אפשר להקל בזה או לא.

והשיב, שאף על פי שגדול כח המנהג, וכבר פשט המנהג שלא לגלח בימי העומר, מכל מקום בכהאי גוונא שאינם מקבלים עליהם שלא יגלחו הזקן בתער אלא על ידי ביטול המנהג של איסור גילוח בימי הספירה, שפיר דמי לבטל המנהג, שהוא איסור קל, על מנת למונעם מאיסור חמור של גילוח הזקן בתער. ע"ש. ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ו (יו"ד סימן ג), ובשו"ת מענה לשון חלק א (סימן ל).

ולפי זה אמרתי לסָפַּר הנ"ל, דמאחר שאותם שמסתפרים בימי הספירה, בדרך כלל הם אנשים שאינם שומרים מצוות, והוא מקפיד שלא לגלח להם את פיאות הראש בתער, ואם לא יפתח את המספרה במשך כל ימי הספירה, עלולים אותם אנשים ללכת להסתפר במספרה אחרת, ויתכן מאוד שיספרו אותם בתער או כעין תער, ויעברו בכך על איסור תורה, ולכן כדי להצילם מאיסור חמור, יש מקום לבטל מנהג זה שלא לספר בימי הספירה.

ג. מותר לספֵּר ילדים קטנים שעדיין לא הגיעו לגיל שלוש עשרה שנה, בימי העומר. וכל שכן שמותר ומצוה לספר ילדים בני שלש שנים ביום ל"ג בעומר, אף שמנהג הספרדים שלא להסתפר לפני ל"ד בעומר.3

3. כן כתב בשו"ת אור לציון חלק ג (עמוד קפד), וטעמו משום שמעיקר הדין אפילו אבילות על אב ואם אינם חייבים, ולכן כאן שאיסור תספורת הוא רק משום מנהג, ודאי שאין לאסור לספר קטנים בימים אלו.

צום ובין המצרים

ד. יש אומרים שאין לבעלי מסעדות וקיוסקים לספק מצרכי מזון לאוכלים ושותים שם ביום התענית, אלא אם כן ידוע להם שאותם אנשים הם חולים שפטורים מהצום. ואפילו אם יש עוד בעלי מסעדות חופשיים שמספקים מצרכי מזון ביום התענית, אף על פי כן החרד לדבר ה' ימנע עצמו מזה.

אולם באופן שיש לחוש שאם אותו אדם לא יפתח בימי הצום את המסעדה, קיים חשש שאנשים יקנו אוכל ממסעדה שאין לה הכשר כדין, המיקל בזה, יש לו על מה לסמוך.4

4. הנה בספר ילקוט יוסף (חלק ה עמוד תקל), פסק להחמיר בדין זה, וכתב, דאף שהיה מקום להקל בזה על פי מה שכתב הגרי"ס מרגליות, דלא מקרי מסייע ידי עוברי עבירה אלא במסייע בגופו או בממונו בדרך שאלה, אבל במוכרו לגמרי, לא מקרי מסייע ידי עוברי עבירה, שהרי קיבל דמים ומוכר לגמרי, וברשות לוקח קאי. ועל פי זה למד להקל לבעלי מסעדות למכור לאכול ולשתות לבאים שם, אף שאוכלים בלי נטילה ובלי ברכות. ואם כן לכאורה הוא הדין בנידון דידן שיש להקל בזה.

אכן כל זה באופן שיוכלו להשיג את המאכל אצל עכו"ם, אבל אם יכולים להשיג את האוכל אצל ישראל אחר, חשיב קאי בתרי עברי דנהרא, ועובר בלפני עור דאורייתא, ולכן אף אם יש עוד מסעדות של יהודים שפותחים בימי הצום, לא מהני ההיתר הנ"ל. עכ"ד.

ולי התלמיד נראה להעיר על דבריו ממה שכתב בשו"ת תורת חסד מלובלין (או"ח סימן ה), דנשאל שם על דבר הבתי משקאות שנותנים לאכול ולשתות במחיר לכל הבא אליהם, ורבים אוכלים בלא נטילת ידים וברכת המוציא, האם יש על בעל הבית חשש איסור משום לפני עור?

וצירף שם כמה וכמה צרופים להקל, וכתב, דיש אומרים שאין איסור מסייע [כשיכול ליטול את האיסור מעצמו] אלא באיסור דאורייתא, והסביר שמה שכתב הרמ"א (או"ח סימן קסג ס"ב) דאסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפני עור, היינו רק כשנותן לו משלו במתנה, דאז הוי כמו תרי עברי דנהרא דאינו יכול ליטלו מעצמו ואסור. אבל כשקונה ממנו בכסף, כיון שיכל לקנות פת בכל מקום, אם כן ליכא איסורא כלל, ובפרט כשיודע בברור שאם יוכיח אותו לא ישמע לו.

ואף אם תרצה לומר דאפילו בכהאי גוונא איכא איסורא בשאר איסורים דרבנן, מכל מקום יש לחלק בין איסור דרבנן שאסרו בהחלט ויש תורת איסור עליו, ובין היכא שחכמים גזרו רק חיוב על האדם כמו נטילת ידים לאכילה, דאין על הפת שם איסור כלל. ובכהאי גוונא ודאי שרי. עכ"ד.

ועל פי זה כתבו כמה מן האחרונים להקל לבתי מלון ומסעדות למכור מאכל ומשתה אף לאותם שלא מברכים על האוכל תחילה וסוף, כיון שהאיסור הוא רק כשנותן בדרך מתנה, אבל בדרך מכירה מותר. (וראה מה שכתבנו בס"ד לעיל עמוד ? ומשם בארה), ואם כן הוא הדין בנדון דידן שיש להקל בזה מהטעם הנ"ל.

ומה שכתב בילקוט יוסף שיש להקל רק כשיש גוי שמוכר, במחילה מכת"ר לענ"ד אין זה מוכרח, מפני שרק באיסור דאורייתא כגון ריבית וכדו', כתבו הפוסקים להחמיר אף שיכול להלוות מיהודי אחר כפי שתראה בפתיחה, אבל במידי דרבנן יש להקל. ובפרט שכאן אין האוכל חפצא של איסור, אלא הזמן גורם לו להאסר.

ושוב ראיתי בספר דעת תורה למהרש"ם (סימן קסג ס"ב) שכתב, דכל מה שאסור להאכיל למי שלא נוטל ידיו, היינו דוקא כשנותן לו במתנה, אבל כשמוכר לו יש להקל, דאף על פי שגם כשיכול להשיג ממקום אחר איכא על כל פנים איסורא דרבנן של מסייע, מכל מקום הכא דאכילה ללא נטילה הוי מדרבנן, לא גוזרים גזרה לגזרה. ע"ש.

ואם כן הוא הדין בנידונינו דאיסור אכילה בצום הוי מדרבנן, יש להקל למכור אוכל בצום. ועוד יש לתלות שהקונה בימי הצום, הוא מהפטורים מהצום, [כגון שהרופא אסר עליו לצום, או יולדת תוך כ"ד חודש וכדומה], וקיימא לן דכל היכא שיש לתלות בצד היתר תלינן.

והראתי הדברים למורינו הרה"ג ר' חיים רבי שליט"א, וכתב לי, שיש לחוש על כל פנים לחילול ה' שיהודי מוכר אוכל בימי הצום ויהודים רבים אוכלים בפרהסיא ליד חנותו, ולגרום חילול ה' זה גם לפני עור. עכ"ד.

ואנא עבדא דאמרי, דאם לדין יש תשובה, שאין לנו לחוש לחילול ה', מפני שאין לדבר סוף, ואם באנו לאסור מצד חילול ה', אזי כל השנה יש לאסור למכור לחילונים שאוכלים בפרהסיא ליד חנותו ללא נטילה וברכות. וכיוצא בזה כתב בשו"ת אז נדברו (ח"ה סימן יז). ע"ש.

ועל כל פנים באופן שעל ידי שיפתח בימי הצום, יציל רבים שלא יאכלו במקום לא כשר, נראה שיש מקום להקל אף לכתחילה, מפני שמצילים אותם מאיסור חמור יותר, ובאופן כזה לא נאמר איסור לפני עור, כמו שבארנו בס"ד בכמה מקומות. וכן כתב להקל בשו"ת ברכת אפרים (ח"א סימן יב).

וכיוצא בזה כתב מרן הראש"ל שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"ו חיו"ד סימן ג' אות ג') שבתי מלון שיש עליהם השגחה מהרבנות, ונותנים חלב אחר מאכלי בשר למי שרוצה בכך, אין להסיר מעליהם את ההשגחה, מפני שבהסרת ההשגחה, יש חשש גמור שיאכילו נבלות וטרפות למתארחים שם. ע"ש. ולכן נראה שגם בנדון דידן המקל אין מזניחים אותו, אף אם נוהג כן לכתחילה. וכן כתב בשו"ת דברי דוד (טהרני ח"ב סימן לח).

ה. מי שמתפרנס על ידי השמעת כלי נגינה בפני אנשים כגון "תקליטן" וכדומה, אף על פי שאינו יודע אומנות אחרת כדי להתפרנס ממנה, אסור לו לנגן בפני יהודים בימי בין המצרים, גם אם אותם יהודים אינם שומרים תורה ומצוות, מפני שמכשילם בשמיעת כלי שיר בימים אלו. ואם רוצה לנגן אצל גויים מותר עד לאחר ראש חודש אב.5

5. כן פסק מרן מלכא שליט"א בספרו הליכות עולם (חלק ב עמוד קלח).

ו. אף על פי שנהגו ישראל לא לאכול בשר לאחר ראש חודש אב, מותר לישראל בעל מסעדה כשרה לספק מאכלי בשר ללקוחותיו גם לאחר ראש חדש אב, אם יש חשש שאם יסגור את חנותו, ילכו לאכול במסעדה אחרת שאינה כשרה, ובפרט יש להקל בזה כשיש מקום לתלות שהלקוח אינו בקו הבריאות.

ועל כל פנים, אם ישנה אפשר להגיש ללקוחות בשר עוף, עדיף יותר שיעשו כן, מאשר להגיש להם בשר בהמה, מפני שעיקר השמחה היא על ידי בשר בקר.6

6. תורת המועדים הלכות בין המצרים (אות נה), וראה בשו"ת רבבות אפרים (חלק ב סימן קנח).

חול המועד

ז. חנויות שפותחים באיסור בחול המועד, אין לקנות אצלם בימי חול המועד משום איסור "לפני עור", או משום שמסייע לעוברי עבירה. אומנם בחנות גדולה כמו "המשביר לצרכן" וכדומה, מותר לקנות.7

7. כן הורה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, והובאו דבריו בספר ועלהו לא יבול (חלק א עמוד קצב).

ט''ו בשבט

ח. כשעורכים מסיבת ט"ו בשבט לילדי ישראל, ורוצים לחלק להם מיני פירות כדי ללמדם סדר ברכת הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ראוי להקפיד שלא יחלקו להם פירות שיש בהם חשש תולעים, כגון תאנים יבשות וכדומה, כדי שלא יכשילו את הילדים באיסור תולעים.

ולכן יש להקפיד לקנות את שאר הפירות מהמין המשובח שחשש התולעים בהם רחוק. ויודיעו לתלמידים שיבדקו את הפירות מתולעים, או שיתנו לאדם אחר לבדוק אותם עבורם.8

8. כן העיר בשו"ת עטרת פז (א/ב סימן ב), ואף שצירף כמה צדדים להקל, הן מצד שלא חשיב כספי ליה איסורא בידים, מפני שפירות אלו אינם מוחזקים בודאי בתולעים, ועוד, שמזהירים אותם שיבדקו את הפירות קודם אכילתם. מכל מקום יש להקפיד לתת להם פירות שלא שיך בהם כל כך חשש תולעים. כיעו"ש.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה