שער ההלכות - חלק אורח חיים · פרק ו' - הלכות שבת
א. ראוי ונכון שהבלנים לא ימלאו בערב שבת מים רותחין במקוה, לצורך אותם שטובלים בשבת בבוקר, מפני שיש אומרים שאסור לטבול במים חמים בשבת [שהרי כל הטבילה כיום אינה אלא חסידות ולא מהדין], ולכן לא יכניסו את הציבור בספק איסור.
ומכל מקום, המקילים להשאיר מים פושרים לצורך הטבילה בשבת, יש להם על מה לסמוך. ואם יש אפשרות, ראוי שהבלן ישאיר מים חמים בבריכה אחת, ומים קרים בבריכה שניה, וכל אחד יעשה כדעת רבו.1
1. כתב מרן בשולחנו הטהור (סימן שכ"ו סעיף א): אסור לרחוץ כל גופו בשבת, אפילו אבר אבר לבדו, ואפילו במים שהוחמו מערב שבת, בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע. ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף אסור. ע"כ. וכתב המשנה ברורה (ס"ק ז): לפיכך במקום שנוהגים להחם המקוה, צריך להיזהר שיהיו המים רק פושרים, דאם לא כן אסור לטבול בו.
וראיתי למרן הראש"ל שליט"א בספרו לוית חן (סימן עט), שהאריך הרחיב בדין זה, ומסקנתו שם, דאף על פי שהמקילים לטבול במקוה פושר יש להם על מה לסמוך, כיון שכל כוונת הטובל היא רק להיטהר ולא להתרחץ, ועל כגון זה לא גזרו חז"ל, מכל מקום שב ואל תעשה עדיף, כיון שטבילת בעל קרי אינה אלא חומרא בעלמא, ולכן יש לחוש לדברי האוסרים לטבול במים אלו בשבת. ע"כ. וראה עוד בשו"ת שבות עמי (סימן יב) שהחמיר בזה טובא.
ולא אכחד שיש מקילים בדין זה, כפי שתראה בספר פסקי תשובות (ח"ג עמוד קפו), שקיבץ ואסף דברי המקילים בזה. כיעו"ש. וכן בקדש חזיתי בשו"ת תפילה למשה (חלק א סימן נא), שכתב ללמד זכות על המקילים לטבול במקוה חם מכמה טעמים. והניף ידו בשנית בספרו היקר מנוחת אהבה (ח"ב סימן י סעיף נו). ועיין עוד בשו"ת באר משה (ח"ו סימן קכח), ובספר ברכת יצחק (ברכה סימן שכו עמוד קעח). ע"ש.
אולם רבים וגם שלמים סבירא ליה להחמיר בדין זה, כפי שכתב מרן שליט"א. וכן כתב להחמיר בשו"ת אור לציון (ח"ב עמוד רנא), והוסיף שרק אם המים פושרים לגמרי מותר. וראה עוד בספר עבד לעבדי ה' בדברי הגאון הנאמ"ן שליט"א, שכיום שרוב המקואות חמין, יש ספק גדול אם בכלל מצוה לטבול ביום שבת בבוקר. ומרן רבינו עבדיה יוסף שליט"א מתריע על זה בכל הזדמנות. ע"ש. ולכן ראוי להחמיר בזה, ולא להכניס את הציבור לחשש איסור.
דרך אגב, ראיתי בספר מקדשי שביעי (עמוד קמא), שפעם שאלו את הגה"ק שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל, איך ביטל הגר"א (בהגהותיו סימן שכ"ו) את הטבילה בשבת, הלא גאון היה בנסתר כבנגלה, וידע מה גדלה מעלת הטבילה והטהרה, והאר"י הקדוש [שהגר"ח מוולוזין זצ"ל העיד כי כל גופו של הגר"א רתת כששח מגדלותו], הרבה בשבחה וענינה של הטבילה בשבת.
נענה רבי שמואל אהרן ואמר: ולשיטתך אמור נא לי מה חשוב יותר ופועל תיקונים רמים יותר, הטבילה בשבת או תקיעת שופר בראש השנה? תמה הלה ואמר: מה ההשוואה, הן תקיעת שופר היא מדאורייתא ואין לשער גודל פעולתה ועניינה, וגורמת היא למלך המשפט שימיר כסא דין בכסא רחמים, מה שאין כן הטבילה.
אמר רבי שמואל אהרן: ועם כל זה שמעלת התקיעות גדולה, ביטלו חז"ל תקיעת שופר בראש השנה שחל להיות בשבת, מחשש שמא יהיה מי שאינו בקי בתקיעות, ויוליך את השופר אצל בקי ויעברנו ארבע אמות כרשות הרבים. הבה נתבונן; מחשש פן יהיה איזה יהודי שבהיותו עוסק בדבר מצוה ישכח ויטלטל שופר בשוגג [ולדעות שאין לנו כיום רשות הרבים דאורייתא, יעבור בשוגג על איסור מדרבנן], כדאי לכל עם ישראל לוותר על כל התועלת של תקיעת השופר, המסוגלת לזכיה בדין, ולשפע טובה וברכה, ולוותר על קיום מצות עשה מדאורייתא על ידי מליוני יהודים במהלך הדורות, ובלבד שיהודי אחד לא יכשל באיסור דרבנן בשוגג. אם כן, מה לך מתפלא איפוא שהגאון הקדוש מוילנא חשש לאיסור שכיח של סחיטה, והורה שלא לטבול בשבת.
ב. אין לנסוע בערב שבת סמוך לכניסת שבת, ברכב שהנוהג בו חשוד על חילול שבת, וידוע שעתיד הנהג לחזור לביתו, מפני שגורם לנהג שיסע בשבת, שהרי אין באפשרותו להגיע לביתו קודם השבת, ונמצא שנותן לפניו מכשול. ובמקום צורך גדול, המיקל בזה יש לו על מה לסמוך.2
2. הנה בשו"ת אור לציון (ח"ב עמוד קנג) כתב, שפשוט הדבר שאין לנסוע עם נהג כזה שיחזור ברכבו בשבת, ויש בזה משום לפני עור, שהרי אין באפשרותו להגיע לביתו לפני השבת. ע"ש. ומדבריו משמע, שאפילו אם ידוע לנו שאותו נהג מחלל שבת בלאו הכי, אף על פי כן אין לנו לתת לו לעבור על חילול שבת בידיים.
והן עתה ראיתי בספר חשוקי חמד (מגילה עמוד כח) שיצא לדון בנידון דידן, האם יש בזה איסור לפני עור, או מאחר שבלאו הכי היה הנהג מחלל שבת, אין איסור לנסוע עימו. ולמסקנה העלה, שלמעשה בודאי אין לנסוע עמו כשמחמת כן יסע בשבת, מפני שיש בזה חילול השם, שכיון שהוא יודע שבזה שהוא נוסע איתו קרוב לשבת, הנהג יחלל שבת, הרי מראה בזה שאין השבת חשובה בעיניו, ומזלזל בכבוד השבת, ולכן אסור לנסוע עמו. ע"כ.
אולם כרגע נראה לי בספר ועלהו לא יבול (חלק א עמוד קלו), שהגאון רש"ז אויערבך זצ"ל אמר, שכל החשש של לפני עור, נאמר דוקא כשאני נוסע עם מונית "עד 4-3 דקות לפני השקיעה", שאז בודאי הנהג ייסע ויחלל שבת, אבל אם נשאר זמן רב יותר עד השקיעה, אין זה חשבוננו מה עושה הנהג. ע"כ. ולכן כתבנו שהמיקל במקום הצורך, יש לו על מה לסמוך.
ועל כל פנים כל אדם יעשה בדעת ובחכמה שלא להגיע למצבים כאלה, אלא יזדרז להכין עצמו לכבוד שבת בהקדם האפשרי. וכתב הגאון רבי חיים רבי נר"ו בגליון הדף, שהרבנים שליט"א פסקו להגיע שעתיים קודם השבת למקום ששובתים שם, ואין להקל בזה, משום זילותא דשבתא.
ג. אדם שנולד לו בן בשבת, ולימוד סדר "ברית יצחק" [הזוהר] צריך להעשות בליל שבת, אם יודע אבי הבן שכמה מקרוביו יבואו או יחזרו ברכב בשבת, יקדים את הלימוד לליל שישי, ויעשה סעודה רק לקרוביו ובני משפחתו, ובליל שבת יביא מנין של אנשים יראי שמים, ויעשה עימם את הלימוד כדת וכדין, כדי שלא יכשיל את קרוביו בחילול שבת.3
3. כן הורה מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, והובאו דבריו בספר ילקוט אברך (התשנ"ז עמוד סד).
ד. מי שנולד לו בן, וברית המילה צריך להיות בשבת, וחושש שאם יעשה את הברית בשבת, יבואו קרובים וידידים ברכב בשבת, ויגרם על ידי כך חילול שבת המוני, יש להתייעץ עם תלמיד חכם כיצד לנהוג, כדי שלא יגרם על ידו חילול שבת.
וישנה עצה, להודיע לקרוביו וידידיו שהברית נדחת ליום ראשון, מפני שעדיין לא יכולים למול את התינוק בגלל בעיה מסויימת. ובשבת יעשו את הברית בזמנו, וביום ראשון יתקשר אבי הבן לקרוביו, ויודיע להם שבחסדי ה' הילד הרגיש טוב בשבת, והיו מוכרחים למול אותו, ויעשה עצמו כמצטער על כך ש"לא זכה" שיבואו לשמוח בברית של בנו, ועל ידי כך הכל יבוא על מקומו בשלום.4
האם מותר לדחות ברית ליום ראשון כדי למנוע חילול שבת
4. הנה בענין ברית מילה שצריכה להערך בשבת, וכרוך בזה חילולי שבת של קרובי המשפחה, נתחבטו בזה גדולי דורינו, האם מותר לדחות מילה בזמנה כדי למנוע חילול שבת המוני, או שיש לקיים המצוה בזמנה, ואותם הרשעים שנוסעים בשבת, עוונם תלוי בראשם, והם בחטאם יומתו, והמוהל ואבי הבן אינם אחראים למעשיהם. ונביא כאן בס"ד בקצירת האומ'ר כמה מדברי רבותינו העוסקים בזה.
בשו"ת מנחת יצחק חלק ג (סימן לה) נשאל האם לערוך ברית מילה בשבת במקום שהמוזמנים מעשנים שם, וחלק מהם גם מגיע למקום הברית ברכב בשבת. וכתב, שמה שמעשנים שם אין זה ענינו, שהרי בלאו הכי היו מעשנים.
אלא שיש לדון לאסור משום שבאים בני המשפחה במכונית שלהם לברית מילה, והמוהל גורם לכך, שהרי אם היה נמנע מלמול, לא היו באים לשם. אולם בודאי שאין בזה איסור דאורייתא של "לפני עור", מפני שאם הוא לא ימול, ימול מוהל אחר. אומנם איסור דרבנן יש בזה, שהרי מסייע ידי עוברי עבירה.
ברם, מאחר שמבואר בשפתי כהן, שבמומר אין איסור מסייע לעוברי עבירה, אם כן יש להתיר לקיים המילה בזמנה, שהרי חביבה מצוה בשעתה. ולא יעלה על הדעת דמשום חשש גרמא באיסורים, ידחה מצוה דאורייתא? דאם כן הרי יצטרכו לבטל תפילה בצבור בשבת בבית הכנסת, משום שישנם שבאים לשם ברכב, ודבר זה לא שמענו מעולם.
ומכל מקום בודאי החיוב מוטל על מי שיש בידו למחות, להזהירם ולהתרחק מהם, וגם המוהל מחויב להזהירם שלא יעשו מצוה הבאה בעבירה, ומוטב שימול בינו ובין עצמו, ולא יחללו שבת ברוב עם, אך כמובן שמשום מגדר מילתא, יש בכח הבית דין לגזור אף שלא למול את בניו של המומר לחלל שבת, כמבואר בשלחן ערוך (יו"ד סימן שלד סעיף ו). ע"ש.
ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן ג) נשאל גם כן, האם מן הראוי על פי ההלכה לדחות ברית מילה בזמנה כשחלה להיות בשבת, כשבעלי הברית והמוזמנים מחללים בגלל זה שבת, וכפי שמצינו שמצות לולב ושופר ומגילה נדחות מזמנן בגלל קדושת ושמירת השבת [שמא יטלנו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים].
והשיב, שכידוע אין מדמים גזירות זו לזו, ואין בידינו לחדש גזירות מעצמנו. ומלבד זה, אין הנידון דומה לראיה כלל, משום ששם היתה הגזירה מפני שחששו שבכדי שיוכל לקיים בפועל את המצוה, יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים וילך אצל חכם ללמוד בכדי שיהא בקי בה, והמדובר בבני ישראל כשרים הרוצים בכל לבם לשמור ולקיים מצוות ה', אלא שחששו רבנן דאולי מתוך הטירדה בקיום המצוה, ישכחו לרגע קט מאיסור הוצאה, ומשום כך עבדו רבנן תקנתא לצדיקי שלא יבואו לידי מכשול.
אבל בנידוננו הרי המדובר ברשעים העוברים על מצוות ה' ותורתו, ומחללים בתמידות את השבת, ואשר מתוך זה יבואו גם בשמחת המילה לחלל את השבת כפי הרגלם, בדברים שאין להם שום קשר עם עצם קיום מצות המילה בעצמה, ואת החילול עושים רק בגלל שנח להם לחיות בהפקרות וללכת אחרי שרירות לבם לנוחיותם, ומאחר שתקנתא לרשיעי לא עבדינן, לכן אין לעקור מצוה מהתורה בזמנה משום הפקרותם וקלות דעתם של הרשעים, ואין העבירה שלהם יכולה לכבות את המצוה, ובכגון דא אמרינן "עולם כמנהגו נוהג ורשעים המקלקלים יתנו את הדין".
ולכן מעיקר הדין יש למול המילה בזמנה בשבת, מכיון שזה חיוב המוטל לא רק על האב, אלא גם על הבית דין ועל כל בית ישראל אשר בכללם המוהל. וכשם שלא יצוייר לומר שלא יפתחו הבית כנסת בשבת להתפלל בו מפני שעל ידי כך ישמעו מחללי שבת שישנו בכאן בית כנסת ותפלה בצבור, ויסעו במכונית לבית כנסת בשבת, כך אין לומר שהמוהל יבטל החיוב שמוטל עליו למול את הבן הנולד בשבת.
ומובן שעם זאת יש להתריע ולמחות בכל האמצעים כשרואים שעושים חילולי שבת, ולדרוש במפגיע להפסיק החילולים, ולחכות עם המילה עד שיחדלו. אומנם אם יש תקוה שעל ידי כך שימנעו מלמול בשבת מילות כאלה ארבע או חמש פעמים, ויגדרו בכך גדר להבא, מחללי השבת ישמעו ויראו ולא יזידון עוד, בכהאי גוונא אפשר שפיר להמנע מלמול. עכ"ד.
ובשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רי) כתב, שישנם מוהלים שרוצים לדחות במחי יד כל ברית שחל בשבת, בטענה שמא יבאו אנשים לחילול שבת. אולם הן אמת שמוטל על המוהל לחקור אם עריכת הברית יביא לידי חילול שבת, וגם אחרי דרישה וחקירה זאת, עליו להציע ולבקש במפגיע ולהסביר לאבי הבן שעל פי הלכה כדי לקיים מצוה בזמנה, עליו לותר על אורחים מבחוץ שבודאי יחללו שבת, וגם עליו לסדר מקום הברית והסעודה באופן כזה שלא תגרום המצוה לחילול שבת.
ואם התברר שזה מן הנמנע למנוע חילול שבת, וברור שיבאו לידי חילול שבת, מוטב לבטל המצוה בשב ואל תעשה, כדי שלא לבוא לחלל שבת ודאי בקום ועשה. וכבר ידוע כי בעוונות הרבים לפעמים יש חילול שבת המוני בהסעת קהל שלם הלוך וחזור לסעודת הברית בשבת, ובודאי שיש לדחות הברית למחר. ע"כ.
וראה בספר ילקוט יוסף (סימן שלא עמוד שיט) שכתב, שמילה מזמנה הנערכת בשבת, ויש שם צלמים שמצלמים את מהלך עשיית הברית, וגם האורחים הם חילוניים המעשנים בשבת, ומגיעים ברכב למקום המילה ומחללים שבת בפרהסיא, יש אומרים שבכל זאת אין למוהל להימנע מלמול את התינוק בשבת ולקיים את המצוה במועדה, באופן שאין עושים שום חילול שבת בשביל המילה עצמה [שאין מביאים את התינוק ברכב או מעלים ומורידים אותו במעלית וכדומה]. ויש חולקים וסוברים שיש לדחות את קיום המצוה ליום ראשון, משום שיש לגדור בזה גדר ולעמוד בפרץ לדחות את המילה ליום ראשון. ולענין דינא יש לעשות שאלת חכם והכל לפי ראות עיני המורה, שיש פעמים שעליו לגדור גדר ולמנוע פרצות בחומת השבת ולדחות את המילה ליום ראשון, ופעמים שעליו להורות שימולו אף בשבת. ועל כל פנים אם המילה עצמה כרוכה בחילול שבת בהבאת התינוק וכדומה, בודאי שעל המוהל להמנע מלמול בשבת, וידחו את הברית ליום ראשון. ע"כ.
ומאחר שלא כל כך ברור מתי יש להורות לחלל שבת ומתי לא, ורק תלמיד חכם יכול להכריע בדבר, על כך כתבנו בס"ד את העצה הנזכרת למעלה בהלכה, ובזה נראה לצאת מכל מחלוקת. ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק י (סימן לב), ובשו"ת אבני ישפה (חלק ד סימן ס), ובשו"ת נשמת השבת (ח"ו עמוד עז), ובספר אלה דברי הברית (סימן כח), ובשו"ת אבן פנה (חלק א סימן קכב), מה שכתבו בזה. ועוד חזון למועד.
ה. מותר להלוות כסף לאדם שמחלל שבת, ואין לחוש שיעשה בכסף חילולי שבת [ואפילו אם יעשה, אין הדבר תלוי אלא בו]. וכן מותר לתת כסף במתנה, בארועים של מחללי שבת ועוברי עבירה, אף על פי שיכול להיות שיעשו חילולי שבת בכסף זה.5
5. כן כתב בספר יסודי ישורון (מע' ל"ט מלאכות עמוד שנח), וטעמו דהרי יש לו אפשרות להלוות כסף מאדם אחר. ועוד ייתכן שישתמש בכסף ברוב ימי החול ולא בשבת. ועל פי זה יש ללמוד שמותר לתת להם מתנות, מפני שיתכן שישתמשו בכסף לדברים המותרים ובזמנים המותרים. וכן כתב בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ב סימן יג) שמותר לתת מתנות לאינם שומרי תורה שעוברים על עבירה לתיאבון. ע"ש.
ו. טלפון שמחובר אליו מכשיר הקלטה (מזכירה), וכן פלאפון שמחובר אליו "מענה קולי", יש לנתקן מערב שבת, מפני שיתכן שיתקשרו אליו בשבת, וישאירו הודעות, ונמצא שגורם להם לעבור על חילול שבת בהפעלת מערכת ההקלטה והדיבור בה.
ואם אין אפשרות לנתק את מערכת ההקלטה ממכשיר הטלפון או הפלאפון, יש להודיע לקרובים ולידידים שלא יתקשרו אליו בשבת, ובזה הציל את נפשו.6
6. הנה הבעיה המשתקפת לפנינו היא, דיש לחוש לאיסור מסייע בידי עוברי עבירה, שהרי על ידי שמתקשרים יהודים בשבת ועונה להם "המזכירה" או "המענה קולי" והם משאירים הודעה, הרי הם עוברים על איסור כתיבה, כמבואר בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב במפתחות לסימן לא) שהקלטת דיבור נחשבת לכתיבה, ונמצא שחטא בא על ידי בעל הטלפון.
והן אמת שיד הדוחה נטויה לומר שאין הקולר תלוי בצוארינו, מפני שלא סייענו למתקשר לעשות שום איסור בידיים, אלא הוא מעצמו החליט להתקשר, ולגרמיה הוא דעבד, מכל מקום גם זה נחשב למסייע, דהנה אמת נכון הדבר שהוא גרם לעצמו חילול שבת בעצם ההתקשרות, אבל בפעולה השניה של ההקלטה, אנו סייענו לו, שהרי ללא "המזכירה" והמענה קולי, היה למתקשר עבירה אחת של חיוג בשבת, וכעת הוספנו לו חטא על פשע. ולכן יש לנתק את מכשיר ההקלטה מערב שבת. וכן כתב האחרונים לאסור איסר בזה במקום שרובם יהודים, כפי שתראה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סימן יד), ובשו"ת באר משה (ח"ו עמוד רכא), וכן כתב בילקוט יוסף (ד/ה עמוד קצב). ע"ש.
וכן כתב לאסור בספר תורת השבת (חלק א עמוד ח), אלא דמה שכתב שם דהוי איסור משום לפני עור לא תתן מכשול, אחר המחילה, לא הוי אלא משום מסייע בידי עוברי עבירה [שהוא מדרבנן], שהרי איסור זה יכול להעשות גם במקום אחר, ובכהאי גוונא קיימא לן דלא הוי אלא איסור מסייע מדרבנן, ולא איסור לפני עור מדאורייתא. וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק הנ"ל, ע"ש. וכן כתב בשו"ת השיב יוסף שעשוע (סימן יא), אולם התיר לרופא להשתמש במקלט זה בשבת. ע"ש.
והנה כיום שהומצאו מכשירי "הפלאפון" למיניהם, נוצרה בעיה בכמה סוגי "פלאפון" שבהם אי אפשר לבטל את "המענה קולי", ולכן העצה היעוצה לזה, שבעלי הפלאפון יודיעו לכל חבריהם ומכריהם המחללים שבת, שהם שומרים שבת, ומבקשים שלא התקשרו אליהם בשבת בשביל להשאיר הודעות, ובאופן כזה אף אם יתקשרו אותם מחללי שבת וישאירו הודעה, הרי הם להכעיס עשו, ואנו את נפשנו הצלנו. וכן משמע ממה שכתב בשו"ת באר משה (ח"ו עמוד רכא). ע"ש.
ז. ראוי ונכון לנתק את התקע של הטלפון קודם כניסת שבת, כדי למנוע חילול שבת ממי שמחייג אליו בשבת.7
ו. כן כתב בספר מנוחת אהבה (חלק א עמוד תקעה), וביאר, שעל ידי זה שמנתק את הטלפון, מונע את המחייג מלעבור על איסור השמעת קול בכלי המיוחד להשמעת קול, שיש אוסרים. ע"ש. והוסיף בספר ילקוט יוסף (ד/ה עמוד קצו), שטוב לנתקו גם כדי למנוע מכשול מבני ביתו, שיש לחוש שהטלפון יצלצל, ואחד מבני ביתו ישכח שהיום שבת ויבואו להרים את השפופרת כדרכו בחול.
ולענין אם מותר בשבת להוציא את התקע של הטלפון ממקומו בשבת, כדי שלא יצלצל בשבת, או שיש בזה איסור מוקצה, או כיבוי וכדומה, ראה מה שכתבו בזה בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סימן מח), ובשו"ת אור לציון (ח"ב עמוד רעא) ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ג סימן רנ). ועוד חזון למועד.
ח. יש להזהיר את המדפיסים עלונים שבועיים של חידושי תורה ופרשת שבוע, שלא ידפיסו בהם גם פרסומות של דברי חול, כגון טיולים וסופי שבוע, ודירות למכירה וכיוצא בזה, מפני שגורמים לציבור להיכשל בקריאת דברים האסורים לקריאה בשבת. ועל הגבאים להימנע מלחלק עלונים אלו בשבת.8
8. כתב מרן השלחן ערוך (סימן שז סעיף יג): שטרי הדיוטות, דהיינו שטרי חובות וחשבונות ואגרות של שאלת שלום, אסור לקרותם ואפילו לעיין בהם, מפני שאי אפשר שלא ישא ויתן אחר כך בעניני שטרות. ע"כ. ומאחר שאסור לקרוא דברי חול בשבת, לפיכך יש להזהר שלא לחלק בשבת עלונים שיש בהם פרסומות ודברי חול, מפני שגורמים לציבור להכשל במשא ומתן של עניני השטרות.
וכן העיר לנכון בספר מנוחת אהבה (חלק א עמוד רלג), והוסיף שאפילו חנויות של ספרי קודש ותשמישי מצוה אסור לפרסם. ע"ש. וכן כתב לאסור איסר בשו"ת ויצבור יוסף ב"ש (ח"ג סימן לה), אומנם כתב שם, שאם רוצים לעודד את בנות ישראל ללבוש בגדי צניעות, ולכן מפרסמים חנויות שבהם אפשר להשיג גרביונים ושמלות ארוכות, וכן אם רוצים לפרסם תחנות דלק ששומרות שבת כדי שיקנו דווקא מהם, יש להקל, מפני שזהו צורך מצוה, ובפרט שלא מציינים את המחירים. ע"ש.
וכן תחזה בספר אדני שלמה מגנוז (סימן שז עמוד קנח) שעורר גם כן, שחייב כל חכם להזהיר את העורכים והמדפיסים שלא יכניסו פרסומי מכירות לעלונים, מפני שהנסיון מוכיח שאף תלמידי חכמים חובשי בית המדרש נכשלים בקריאת מודעות אלו, מפני שיצר הסקרנות גדול.
ואף שכותבים באותו עמוד "נא לא לקרוא מודעה זו בשבת", לא יבצר מלהכשל בזה. ועוד ראיתי כמה פעמים עלונים שמפרסמים עניני מכירה במקום בולט, ומדפיסים מודעה קטנה במקום צדדי שרשום בה: "נא לא לעיין בזה בשבת". ומישהו העיר לי שהספיק לקרוא עניני המכירה לפני שהגיע לאזהרה "לא לקרוא", ולכן אף על פי שיש חישובים כספיים שיוכלו להפיץ עוד עלונים בעזרת דמי פרסומת, מכל מקום אין זו דרך נכונה ורצויה, ויבטחו בה' שימלא חסרונם ממקום אחר. ע"כ. ועיין עוד בשו"ת אדני פז (ח"ד סימן לב).
האם ראוי להדפיס עלונים ולהפיצם לזיכוי הרבים
והנה בכלל לגבי הדפסת עלונים של פרשת השבוע, כתב הגר"ש חיררי בשו"ת ישמח לבב, שלא כדאי להדפיסם מכמה טעמים. א'. בהרבה מקומות אין ערוב כדין, ואנשים מטלטלים את העלונים בשבת. ב'. בבתי כנסיות מביאים כמה וכמה סוגי עלונים, ומניחים על השולחן, ובאים אנשים ומחפשים עלונים מסויימים, והפוך בה והפוך בה, ויש לדון בזה מטעם בורר. ג'. לא כולם יודעים שכיון שיש בעלון דברי תורה, הרי הוא טעון גניזה, ואפילו אם כותבים זאת בעלון, אי אפשר לדעת מראש אם יזכרו לגונזם לאחר השבת, וכן יתכן שלא ימצאו מקום לגונזם, וביני וביני ילדים קטנים עושים מזה עפיפון ומזלזלים בהם. עכ"ד.
וגם הלום ראיתי בספר שואלין ודורשין (שליזנגר ח"ה עמוד מח), שכתב לעורר, שבשנים האחרונות התחילו להופיע עשרות עלונים שכביכול אמורים להביא לציבור המתפללים בבית הכנסת "דברי תורה" על הפרשה. אולם רק מתי מעט אכן עומדים בכך ועלוניהם מכילים אך ורק דברי תורה על פרשת השבוע. אך רוב העלונים מדפיסים ומפיצים פרסומות של קניות ומכירות דירות טיולים בארץ ובחו"ל, וכן הודעות על קונצרטים והופעות של זמרים, ועוד כיוצא בזה.
אותם מפיצי אלונים מבקשים לקיים "חציו לכם וחציו לה'", והופכים את העלונים לעלוני מסחר לכל דבר, ובד בבד מצרפים במחציתו גם דברי תורה. יש כאלה המגדילים לעשות, ואחרי קטע קטן של דברי תורה [כדי להצדיק את הכותרת], כולו הפך לסחר מכר, וכולו עוסק אך ורק בעניני מסחר קניות ומכירות, וכדי בזיון וקצף.
ראוי לזכור שהציבור קורא בעלונים הללו בבית הכנסת, ולרוב הוא גם קורא בעלונים הללו בעצם יום השבת, שאז העלונים הללו מחולקים לציבור, ובמקום לעסוק בענינים שבקדושה, אדם עוסק בעניני משא מקח וממכר של קניות ומכירות בעצם יום השבת, וגדול הוא הבזיון שהקריאה הזאת לא רק שהיא נעשית בבית הכנסת, ולא רק שהיא נעשית ביום שבת קדשינו, אלא היא גם נעשית לרוב בתוך התפילה, ובמקום התפילה, ועינינו תחזינה בנערים ובמבוגרים, שבמקום להתפלל, הרי אינם פותחים את פיהם לא בקדושה ולא בטהרה, לא בשירה ולא בזימרה, ולא מברכים ולא משבחים ולא מפארים את ה', אלא מבלים את זמנם בבית הכנסת בקריאת עלונים. ע"כ. ודי בזה.
ט. אדם שבא לחצות את הכביש בשבת, טוב ונכון להמתין עד שיתפנה הכביש מרכבים, ורק לאחר מכן יחצה, כדי שלא לגרום לנהג להיכשל בחילולי שבת נוספים של עצירת המכונית וצפירה וכדומה. ואם הרכב כבר עצר בשבילו, מותר לו לעבור את הכביש.9
9. כן הורה מרן הראש"ל שליט"א, והובאו דבריו בספר ילקוט יוסף (ד/ג עמוד קח). ע"ש. ועיין עוד בשו"ת אז נדברו חלק יד (סימן ד אות ה).
אומנם בספר שערי שלום (עמוד רמ) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א, שאין צריך להמתין עד שהרחוב יתפנה ממכוניות, מפני שבנהג רשע אין צריך לחוש לאיסור לפני עור. והעיר על זה מהר"ח רבי שליט"א בגליון הספר, שבלאו הכי יש סכנה לעבור בשעה שרכב מתקרב אליו, כי הנהגים נוסעים בפראות רח"ל, ומדין ונשמרתם יש להזהר מאוד. ולפי זה גם ברמזור אדום יש לעמוד ולהמתין ביום שבת.
י. מותר למכור רכב ליהודי מחלל שבת, ואף שיתכן שיסע ברכב זה בשבת, אין לחוש בזה לאיסור לפני עור.10
10. פשוט, דאם לא כן אין לדבר סוף, שהרי כל דבר יש לחוש שמא ישתמש בו באיסור, וגם כלים נאסור למכור למחלל שבת, מפני החשש שמא יבשל בהם בשבת, וכן על זה הדרך. ובנוסף לכך יש לצרף דעת השפתי כהן, שבמומר לא חיישינן לאיסור דלפני עור, ואם כן מי שמחלל שבת, הרי הוא בכלל מומר, ואין איסור להכשילו. וכן כתב להקל ידידינו המנוח הרב דוד סימן טוב זצ"ל בספרו מרכבו ארגמן (עמוד נא). ע"ש. וראה בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סו"ס מא).
יא. יהודי שנוסע ברכב בשבת, ושואל כיצד להגיע למקום מסויים, אין להורות לו את הדרך, משום שמסייע לו לעבור עבירה. אולם אם שואל היכן בית חולים מסויים, מותר להורות לו את הדרך לשם, מפני שיתכן שהולך לצורך פיקוח נפש.11
11. כן פסק מרן הראש"ל שליט"א, והובאו דבריו בילקוט יוסף (ד/ב עמוד קפ). ע"ש. וכעת ראיתי בספר מרכבו ארגמן (עמוד נג) שכתב בשם הגאון רש"ז אויערבך זצ"ל, שיאמר לנהג: אסור לחלל שבת, ולכן אסור לו לנסוע ברכב, והיות ואני רוצה למעט ממך חילול שבת שלא תסתובב הרבה, לכן אומר לך את המקום. ובזה יוצא גם ידי מחאה. ע"כ. ועיין עוד בשו"ת באר משה (חלק ח סימן עח), ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סימן יח).
יב. מערכת אזעקה של רכב שהופעלה מאליה בשבת, והרעש מפריע לשכנים, אם יש גוי, יאמר לו שיכבה אותה. ואם אין גוי, יאמר לקטן שיכבה. ואם גם זה אין באפשרותו לעשות, וחושש שהשכנים יטלפנו למשטרה, מותר להראות לאותם שכנים את מקום המפתחות של הרכב, והם יעשו כרצונם, ואין בכך איסור לפני עור, מפני שעל ידי כך מונע מהם יותר חילולי שבת.12
12. כבר הזכרנו בכמה מקומות, שמותר לגרום לחבירו שיעשה איסור קל, כדי להצילו מאיסור חמור. ועל פי זה הורה הגרש"ז אויערבך זצ"ל להתיר נתינת מאכל ומשקה לאדם שלא מברך, באופן שאם לא יתן לו, יגרום שאותו אדם ישנא את שומרי המצוות וכדומה. ואם כן גם בנידון דידן יש להקל להראות לשכן את מקום המפתחות, כדי שלא לגרום לו שיצלצל למשטרה, והמשטרה תסע בשבת, ובינתיים יבוא בעל הרכב לידי מחלוקת וכעס עם השכנים, ובסוף בלאו הכי יכבו את ההזעקה, ולכן על ידי שיראה להם את מקום המפתחות, הרי הוא מציל אותם מכמה איסורים נוספים. וכן פסק להקל בשו"ת ויצבור יוסף ב"ש (חלק א סימן לד), וכן כתב בילקוט יוסף (ד/ב עמוד רעג). ע"ש.
יג. כשעורכים שבת חתן וכדומה בבית הכנסת, ורוצים להזמין קרובי משפחה שיבואו בשבת להשתתף בעליה לתורה, יש להזהר שלא להזמין אנשים שגרים רחוק ויתכן שיבואו בשבת עם רכב לבית הכנסת, כדי שלא יגרום להם לחלל שבת. וכדי למונעם מחילול שבת, יש להזמינם לשבות אצלו במשך כל השבת.13
13. כתב בשו"ת אגרות משה חלק א (או"ח סימן צט), שלהזמין את הרחוקים באופן שאי אפשר שיבואו בלא חלול שבת, ודאי אסור, והוא עוד גרוע מאיסור לפני עור, שהרי הוא עוד מסית את קרובו לנסוע בשבת. ואם אינו אומר לו בלשון הזמנה, אלא סתם מודיע לו שעושים מנין במקום פלוני, וידוע שיבואו בשבת ברכב, מסתבר שאין בזה דין מסית, אולם יש להסתפק אם יש בזה איסור לפני עור. ע"ש.
וראה עוד בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן רנו), שעמד גם כן בענין מה שמזמינים פורקי עול תורה ומצות לשמחה שנעשית בשבת, ועל ידי זה באים ומכשילים אותם באיסור שבת, באמת קשה להעמיד דת על תלה בנושא זה, וגם יש לדון אם יש בזה איסור דאורייתא או דרבנן, ומכל מקום סרך חילול ה' ומסייע לדבר עבירה ודאי איכא, לכן אין ברירה אלא למנע מלהזמינם, או לכל הפחות להודיע להם שאסור לבא בשבת ברכב אלא רק ברגל, והלואי שישמעו לנו. ע"כ. ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סימן ג).
יד. אף שנתבאר שאין להזמין אורחים שיבואו ברכב בשבת, מכל מקום אם רוצה להזמין אורחים כדי לדבר איתם על מעלת השבת וקיום המצוות, ולקרבם ולהדריכם בדרך הישרה, רשאי לעשות כן, אף שאותם אורחים באים אליו ברכב בשבת. ועל כל פנים יבקש מהם שלא יחנו את הרכב סמוך לביתו, כדי למנוע חילול ה'.14
14. כן כתב להקל בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן שנח), והרי זה בכלל מה שאמרו: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. וכן הסכים בספר בין ישראל לעמים (עמוד קע) וביאר, שאין לחוש בזה לאיסור מסייע, כיון שעושה כן על מנת להחזירו למוטב, וישמור שבתות הרבה. ועוד, קרוב לודאי שאותו אורח בלאו הכי יעבור בביתו על כמה וכמה לאווין, ועל ידי הזמנתו לבית ששומר שבת, גם נמנע מחילולי שבת יתרים, וגם יתכן שלבסוף יחזור בתשובה. ומעשים בכל יום מתרחשים, שעל ידי הזמנה לשבת, קדושת השבת השפיעה להחזיר טועים לדרך האמת. ויחנו את הרכב רחוק, כדי שלא יראו אותם יוצאים מהרכב בשבת ועולים לביתו. ע"ש.
והנה רואה אנכי בספר ועלהו לא יבול (ח"ב עמוד ריט) שכתב בשם הגאון רבי שלמה זלמן אוירעבך זצ"ל, שאסר להזמין אורחים שיבואו ברכב בשבת, ולא חילק בין אם משפיע עליו ומקרבו לצור מחצבתו, או לא. ולפי האמור יש להקל בזה כשכוונתו לקרבם לצור מחצבתם. וכן כתב בשו"ת מים ההלכה חלק א (סימן נב).
ושוב ראיתי בשו"ת מנחת שלמה חלק ב (סימן צז אות י) שעמד בענין זה, וכתב שמותר להזמין לבית הכנסת גם מי שגר רחוק משם, ועלול לבוא ברכב בשבת, באופן שרוצים לקרבו ולחזקו. ויציעו לו מערב שבת מקום לינה קרוב לבית הכנסת, כדי שלא יצטרך לחלל שבת, ואף אם לא יקבל את ההצעה, אין חייבים להגיד לו שימנע משום כך לבוא, וגם אין צריכים להזהיר אותו שאסור להגיע לשם ברכב.
טו. מעיקר הדין מותר לזרוק סוכריות בבית הכנסת, בשבת חתן וכדומה, אף על פי שישנם אנשים רבים שאוספים את הסוכריות, ואוכלים אותם לפני קידוש, ואין בזה איסור לפני עור.15
15. כן נראה ברור על פי מה שבארנו בס"ד בכמה מקומות, שכל שהדבר הוא היתר, והמקבלו משתמש בו בדרך האסורה, אין אחריותו עלינו, ואת נפשינו הצלנו. והכא נמי הסוכריות הן היתר, ויש אפשרות לאוכלם לאחר הקידוש, ורק הוא בוחר לאוכלם עכשיו, ולכן אין בזה איסור לפני עור, ובפרט שיש לצרף בזה דעת הפוסקים שאינו מתחייב בקידוש אלא רק לאחר תפילת מוסף, כמבואר בשו"ת יביע אומר (חלק ה סימן כב).
ושוב ראיתי להגאון רבי יצחק זילברשטין שליט"א בספרו חשוקי חמד (שבת עמוד תשכג), שהביא שאלה בנדון דידן, האם להמנע מהשלכת סוכריות על חתן בשבת בגלל שיש כאלה שהאוכלים לפני קידוש. והשיב, שאין חיוב להמנע מלזרוק על החתן סוכריות לסימנא טבא בגלל עמי הארץ, ואין בזה איסור לפני עוור מעיקר הדין. ע"ש.
האם ראוי לזרוק סוכריות בבית הכנסת
ועל כל פנים, ראיתי לידידי הרה"ג רבי יוסף הכהן נר"ו בספר "ואביו שמר" (סימן מג), שכתב בענין זריקת סוכריות על החתן, שראוי להמנע מלזרוק סוכריות בזמן הוצאת ספר תורה ובזמן הקריאה, מכמה סיבות.
א). לפעמים הם פוגעים בחתן שמוליך את הספר תורה, והילדים הקטנים דוחפים ורצים סביב החתן שמחזיק את הספר תורה כדי לתפוס את הסוכריות, ויש חשש שהספר תורה חס ושלום יפול.
ב). יש חשש שאנשים יפגעו מזריקת הסוכריות.
ג). זריקת סוכריות מפריעה לשמוע את קריאת התורה.
ד). לפעמים הסוכריות רכות, ושהם נופלות על הארץ ימאסו, ויש בזה בזוי אוכלין, וראה כיוצא בזה במשנה ברורה (סימן קעא ס"ק כא) שכתב: יש מקומות שהנהיגו כהיום לזרוק צימוקים לפני החתן בשבת שלפני חתונתו בשעה שקוראים אותו למפטיר, ולא יפה הם עושים, משום שרכים הם ונמאסים על ידי זה.
ה). כמה פעמים הסוכריה שנזרקת, נופלת על הארגז של הספר תורה ונשארת שם, וזה אינו כבוד, וגם יש חשש שבבתי כנסיות שיש בהם הרבה ספרי תורה ויוצאים לפי תורנות, אפשר שיעבור על הסוכריות האלו הפסח, ויהיו חמץ שעבר עליו הפסח, והילדים שימצאו אותם לאחר הפסח, לא יודעים זאת.
ו). לפעמים מחמת החום, הסוכריה שנשארת על ארגז של הספר תורה, נמסה, או היא ללא עטיפה, ויבואו נמלים לתוך הספר תורה וההיכל ויהיה בזיון לתורה.
ז). יש חשש גם שאנשים או ילדים שכבר הגיעו לגיל חינוך, יטעו ויאכלו קודם קידוש. וראה למרן ז"ל בשולחנו הטהור (או"ח סימן רפט סעיף א) שכתב, שלא יטעום קודם הקידוש כלום.
ח). לפעמים נזרק נייר העטיפה של הסוכריה בלא מתכוין על הריצפה, ואין זה כבוד בית הכנסת.
ועל כן נראה שכדאי לחלק את הסוכריות בשקיות קטנות אחרי הקידוש שעושים בבית הכנסת, ובאופן כזה אף אם יזרקו, אין חשש שימאס, כי הסוכריות עטופות בשתי אריזות, ולכן יש להקל. ויזהיר את הזורקים שלא יפגעו באף אחד, וגם שלא יזרקו בזמן הקריאה עצמה, אלא רק בין עולה לעולה. וראוי להזהר שלא לחלק סוכריות חלב, כדי שלא יטעו הילדים ויאכלו גם אחרי הסעודה שאכלו בשר, קודם שעבר הזמן, ובזה ינצל מכל החששות הנזכרים, וישאו ברכה מאת ה'.
טז. הדורש בשבת לאנשים הרחוקים מהדת, ורואה שאחד מהשומעים כותב את הדרשה, צריך להכריז שהיום שבת ואסור לכתוב, ואם בכל זאת אותו אחד ממשיך לכתוב, אם ממשיך לכתוב בצינעה באופן שאין הדבר ניכר כל כך לאחרים, יכול הדרשן להמשיך לדרוש, ואין בזה איסור לפני עור. אבל אם אותו אדם ממשיך לכתוב בפרהסיה לעיני כולם, ראוי להפסיק את הדרשה, כדי שלא יהיה חילול ה'.16
16. כן מתבאר ממה שכתבנו בס"ד בסעיף הקודם, וכן כתב הרה"ג ר' אשר חנינה שליט"א בשו"ת שער יושר (חלק ב סימן ס). ע"ש.
יז. בעל מכולת או קיוסק, שבאים להם בערב שבת לקוחות שרוצים גפרורים וקופסאות סגריות, ויש חשש גדול שידליקו אש ויעשנו בשבת קודש, מותר למכור להם, ואין בזה איסור לפני עור.17
17. כן כתב בספר לפני עור בשם הגאון רש"ז אויערבך. ונראה שטעמו משום שיש צד היתר להשתמש בגפרורים ובסגריות לאחר השבת או לפניה, ואם אותו מומר בחר לעשן דווקא בשבת, אין אחריות מעשיו מוטלת על המוכר, וכפי שבארנו בס"ד בכמה מקומות.
יח. מותר להשכיר דירה ליהודי מחלל שבת, למרות שסביר להניח שיחלל שבת בדירה על ידי הדלקת אור וכדומה, ואין לחוש בזה לאיסור לפני עור, מפני שמשכיר לו דבר של היתר, והשוכר שמחלל שבת בדירה, בוחר מעצמו לעשות איסור, ולכן עוונו בראשו.18
18. כתב בספר לפני עור (עמוד קפז) בשם הגרש"ז אויערבך, שמותר להשכיר דירה למחלל שבת, דהרי בכל מקום שנמצא, הוא עלול לחלל שבת, ולכן אף על גב דאפשר שכאשר יהיה לו בית ירבה בעבירות, מכל מקום הבית עצמו הרי אינו בכלל חפצא של איסור [ואין זה דומה להגשת יין לנזיר], וכיון שאין המשכיר מסייע ממש בעשיית העבירה, וגם איכא קצת למתלי שאינו מרבה בחילולי שבת, לכן אין חייבים להמנע מלהשכיר בית למחלל שבת. ע"כ.
ושוב ראיתי בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב עמוד שסד) שכתב, שאין נכון כלל להכניס מחלל שבת בתוך בנין של יהודים שגרים בו שומרי תורה. אבל במקום שלא כולם שומרים בו תורה ומצוות, אין להקפיד בזה, כי רק אם מכניס עבודה זרה, הוא דאסור להשכיר לו דירה, משום שמסייע לעוברי עבירה. אבל בלאו הכי אין לחוש, שאם באנו לחשוש לאיסור מסייע, היה אסור להעסיק פועל מחלל שבת, כי על ידי כך שיהיה לו ממון, יוכל לעשות עבירות. וכן לא נמכור לו עט ונייר בימות החול, כדי שלא יכתוב בשבת, ואין לדבר סוף. ע"כ.
כן כתב להקל בשו"ת פרי השדה (ח"ג סימן צז), משום שאינו מסייע לו בחילול שבת בזה שמשכיר לו דירה, שהרי בלאו הכי הוא מחלל שבת, ואם הוא לא היה משכיר לו, היה משכיר לו מישהו אחר, ולכן אין בכך סיוע לעבירה. ע"ש.
ושמתי עיני בשו"ת באר משה (ח"ה סימן צה), וראיתי שהיה פשוט לו להתיר שכירות דירה למחלל שבת, ואפילו שיש בדירה מעלית, צידד להקל מטעם דמחלל שבת אין אנו מוזהרים שלא לסייעו. ע"ש. וכן כתב להקל בילקוט יוסף (ד/א עמוד מד), והוסיף שמהיות טוב יעשה תנאי עם השוכר שלא יחלל שבת. ע"ש. ואף שבשו"ת אור לציון (ח"ב עמוד רעג) כתב להחמיר בזה, הרואה יראה שלא נגע בצדדי ההיתר שהזכירו שאר האחרונים, וכבר העיר עליו בשו"ת יביע אומר (חלק ט עמוד רסח).
יט. אדם שמחמיר שלא לטלטל בשבת במקום שאין ערוב כדת, וחבירו סומך על הערוב של צורת הפתח המצוי כיום ברוב ערי הארץ, רשאי לומר לחברו שיטלטל בשבילו סידור או טלית וכדומה, ואין לחוש בכך לאיסור לפני עור.19
19. הנה בשו"ת יביע אומר (ח"ו סו"ס מח) כתב מרן הראש"ל שליט"א, שגם המחמירים שלא להוציא ולטלטל ברחובות שבערים שלנו המוקפים בצורת הפתח, רשאים לומר לקטן שלא הגיע למצוות שיטלטל עבורם, שמכיון שיש מתירים גם לגדולים לטלטל על סמך ערוב זה, אין לאסור זאת לקטנים. ע"ש. ומשמע שלומר לגדול שיטלטל, אסור, אף כשאותו גדול מיקל לטלטל.
וראה גם בשו"ת דבר יהושע (ח"ב סימן מ) שכתב, שמי שאינו מטלטל ברשות הרבים מחמת שחושש לדעת המחמירים, לא יאמר לחבירו לטלטל עבורו, אף על פי שחבירו נוהג להקל בזה, משום שאין להכשיל את חבירו בדבר שהוא עצמו חושש שמא הטלטול הוא מלאכת איסור, ואין זה מדרך התורה לחוס על נפשו ולא לחוס על נפש חבירו. ורק אם כשהתחיל לנהוג חומרא זו, התנה שמקבל רק על עצמו שלא לטלטל, אבל אחרים יכולים לטלטל עבורו, מותר לו לומר לאחרים שיטלטלו בשבילו. ע"כ.
אולם בשו"ת יביע אומר חלק ט (סימן לג), כתב להקל לומר לגדול שבלאו הכי מטלטל, שיטלטל עבורו. כיעו"ש. וכן כתב להקל בספר לפני עור (עמוד רסג) בשם הגר"י זילבר שליט"א. והאיר הגאון רבי חיים רבי שליט"א, שיש לברר תחילה אם הערוב בעיר תקין, מפני שלפעמים הערוב נקרע, ולכן יש לבדוק כל עיר ועיר כשלעצמה אם הערוב מתוקן כדת וכהלכה.
כ. מי שנוהג להוציא שבת כשיטת רבינו תם, וחבירו מוציא שבת כשיטת הגאונים, מותר לו לומר לחבירו שיעשה עבורו מלאכות שאסור לו לעשותם, לאחר שיצא שבת לפי שיטת הגאונים, ואין בזה איסור לפני עור.20
20. על פי המבואר בסעיף הקודם, וכן תחזה בספר ילקוט יוסף (סימן רצג עמוד תלה). ע"ש.
כא. אדם שהוצע לו עבודה כשכיר בחברה שמחללת שבת, אם עבודתו אינה יוצרת את חילולי השבת של החברה [כגון שעושה עבודה צדדית שאינה קשורה למלאכות שנעשות שם בשבת], מותר לו לעבוד בעבודה זו, ואין בזה חשש של מסייע בידי עוברי עברה.21
21. כן פסק הגאון רבי יוסף בר שלום בשו"ת ויצבור יוסף (ח"ג סימן סג), והוסיף שיש לכוון היטב בברכת המזון כשאומר "הרחמן הוא יפרנסנו בהיתר ולא באיסור", שהשם יתברך יזמין לו פרנסה הגונה וטובה ללא שום חשש איסור. ועיין בשו"ת שבט הלוי חלק ג (סימן כא).
כב. אדם שהולך בשבת לבקר חולה בבית החולים ולעזור לו, ויש בשער "מאבטח" שבודק את המבקרים עם מכשיר חשמלי, יש להקל לאותו אדם להכנס לבית החולים כדי לסייע לחולה, ואין לחוש בזה לאיסור לפני עור.22
22. כן כתב לי הגאון רבי חיים רבי שליט"א בגליון דפי ההגה, וטעמו, שהרי אין במכשיר אש, ולכן הוי חשש איסור מדרבנן, וכיון שעל ידי המבקר יהיה יותר ישוב דעת לחולה, יש להקל בזה. ומדובר בחולה שמחכה למבקר כי הבטיח לו שיבוא לעזור לו.
כג. הזכרה שחל זמנה במוצאי שבת, ואם יערכו אותה בזמנה, קיים חשש שיהיה חילול שבת על ידי אורחים וקרובים שיבואו מחוץ לעיר ברכב וכיוצא בזה, יש להקדים את ההזכרה ליום חמישי בלילה, כדי למנוע מכשול מקרב ישראל.23
23. פשוט. וכן כתב בספר ילקוט אברך (תשנ"ז עמוד קה).
כד. אין איסור מן הדין לנסוע במוצאי שבת עם נהג מונית, שחזותו החיצונית מוכיחה שעדיין לא עשה הבדלה, ומותר לומר לו שיסיע אותו למקום מסויים, אין לחוש בזה לאיסור לפני עור.24
24. כן פסק בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן לד), וצירף שם כמה צדדים להקל, הן מצד דהוי מומר, שלדעת השפתי כהן לא שייך בו איסור לפני עור. וגם הדבר בגדר ספק אם אכן הבדיל או לא. ועוד, שאינו מבקש ממנו שיעשה פעולה אסורה, שהרי עצם הנסיעה לשאר אינשי דעלמא מותרת, ורק הוא פשע בעצמו שלא הבדיל. ויש לדמות זאת לבעל מסעדה שמוכר אוכל לאנשים שלא מברכים, שעצם האוכל מותר, ורק הם עבריינים שלא מברכים ולכן יש להקל בזה. ע"ש. וכן כתב בספר הליכות שלמה (תפילה עמוד יג).
כה. יש אומרים שאין לנסוע מיד במוצאי שבת באוטובוס שיצא מתחנה מרכזית בשבת, מפני שמסייע בכך לעוברי עבירה, וגם יש לחוש לחילול ה' הנגרם על ידי כך שרואים אנשים שומרי מצוות, עולים לאוטובוס שנסע לתחנה בשבת, ורק במקום צורך גדול יש להקל. ויש מקילים בזה אף שלא במקום צורך.
אומנם באופן שיש סיכוי גדול שעל ידי כך שימנעו מלעלות לאוטובוס במוצאי שבת, יחדלו האוטובוסים לצאת מתחנה מרכזית קודם צאת שבת, יש לאסור לנסוע באוטובוס במוצאי שבת.25
25. כתב מרן בשולחנו הטהור (סימן שיח סעיף א): המבשל בשבת במזיד, אסור לו לעולם, ולאחרים מותר במוצאי שבת מיד. ע"כ.
וכתב שם המשנה ברורה (ס"ק ה), דאפילו למי שנתבשל בשבילו, מותר מיד במוצאי שבת, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית על ידי אינו יהודי בשביל ישראל, דמאחר וקל בעיני הישראל איסור אמירה לגוי, לכן החמירו שלא יהנה במוצאי שבת מיד, אלא ימתין בכדי שיעשו, על מנת שפעם אחרת לא יאמר לגוי שיעשה לו מלאכה. אבל כשנעשית המלאכה על ידי ישראל בידיים, ודאי ליכא למיחש שעל ידי שנתיר לו להנות מיד במוצאי שבת ממלאכת הישראל, יבוא פעם אחרת לומר לישראל לבשל לו בשבת [שהרי אין ישראל חשודים להחטיא את חבריהם], ועוד אפילו אם יאמר לו, הישראל לא ישמע לו, דאין אדם חוטא ולא לו. עכ"ד.
ומדבריו אתה למד, שכל מלאכה אסורה שעושה הישראל בשבת, מותר לישראל אחר להנות מאותה מלאכה מיד במוצאי שבת, ולא חיישינן לשמא יאמר לו שיעשה כן בשבת אחרת כפי שחששו בגוי. וזאת משני טעמים: א'. שלא חושדים בישראל שיחטיא את חברו ויאמר לו לעבור על איסור. ב'. אף אם יאמר לו לחלל, היהודי כשר הוא, ולא ישמעו לו לחלל שבת.
ועל פי זה יש להקשות על דברי הפרי מגדים (א"א סימן שכה אות כב) שכתב, דמומר שבישל לישראל, אסור לאותו ישראל שנתבשל בשבילו להנות מהתבשיל לעולם. ע"כ.
ומשמע שדימה את דין ישראל מומר לגוי, ואף החמיר בו יותר, דבגוי שבישל לצורך הישראל, נאסר התבשיל במוצאי שבת עד בכדי שיעשו, דחיישינן שמא יאמר לו שיחלל בשבילו בשבת, ולכן קנסו אותו שימתין כדי שיעור הכנת התבשיל. ובישראל מומר, פסק לאסור התבשיל לעולם, ומשמע שחשש לשמא יאמר לו לשבת הבאה שיחלל בשבילו שבת כדחיישינן בגוי, ולפי מה שנתבאר, אין לחוש לזה.
ושוב ראיתי שכן כתב להעיר בשו"ת תפילה למשה (חלק א סימן לא אות יא) על דברי הכתב סופר, שגם כן פסק להחמיר שלא להנות מחילול שבת של מומר, משום דחישינן שמא יאמר לו שיעשה כן גם בפעם אחרת. ודחה שם דין זה, מפני שרק אמירה לגוי קלה בעיני בני אדם, אבל לא אמירה לישראל אף אם הוא מומר. ע"כ.
ואם כנים אנו בזה, לכאורה יש להתיר לעלות לאוטובוס שיצא מתחנה מרכזית בשבת, מיד במוצאי שבת, ואין צריך להמתין שיעור בכדי שיעשו, מכיון שבישראל לא קנסו להמתין במוצאי שבת כפי שקנסו להמתין אצל גוי.
ברם, כל היתר זה הוא מצד שאין איסור הנאה מחילול שבת שעשה הישראל. אך עדיין יש לדון האם יש לחשוש לאסור מצד מסייע בידי עוברי עבירה. דהנה מצינו להרב כף החיים (סימן שיח אות יב) שהביא דברי הכתב סופר, שפונדק של ישראל שמבשלים שם בשבת בקביעות, ודאי שאסור למי שנתבשל מרצונו. ואפילו למי שלא נתבשל בשבילו כלל, אין ליקח מהפונדק מאכלים, משום לפני עור ומסייע לעוברי עבירה. ע"כ.
ולפי זה לכאורה גם בנידון דידן יש להחמיר מטעם זה, שהרי אותם נהגי אוטובוס, נוסעים בקביעות בשבת מתחנה מרכזית, ואם כן אסור להנות מאותה נסיעה שנסעו בשבת, אלא יש להמתין לאוטובוס הבא שיצא לאחר צאת השבת.
ואכן כאשר דמיתי כן ראיתי בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סימן לט), שיש להחמיר שלא לנסוע במוצאי שבת באוטובוס שיצא בשבת מהתחנה המרכזית, מפני שדין מומר לחלל שבת כדין גוי שאסור להנות ממלאכתו במוצאי שבת, מחשש שמא יאמר לו גם בפעם אחרת לעשות לו חילול שבת, שהרי יודע שיציית לו, ולכן יש להחמיר. ועוד, שנוגע לאיסור לפני עור ולאיסור מסייע בידי עוברי עבירה.
ומכל מקום בשעת הדחק שיש נחיצות מאוד לנסוע תיכף במוצאי שבת, יש לסמוך על דברי המהרש"ם, שהתיר מיד במוצאי שבת להשתמש באור שההסקה שלו נעשית בשבת על ידי יהודים, מפני שמשערים שיעור ההדלקה של החשמל שהוא "רגע", ולא משערין שיעור כל ההסקה, מפני שהיא רק הכשר כדי ליצור את החשמל, אבל בעצם ההדלקה פנים חדשות באו לכאן. וגם בנידון דידן היציאה בשבת מתחנה מרכזית היא רק הכשר בלבד, ולכן במקום צורך ובשעת הדחק יש להקל. ע"כ.
וגם הגאון רש"ז אויערבך זצ"ל בספר שולחן שלמה (סימן שז אות ח) העיר, דאף אם מותר לנסוע במוצאי שבת באוטובוס שחילל שבת, מכל מקום יש בזה ביזוי לשבת, ששומר תורה נוסע בתחילת מוצאי שבת, וגם גורמים בכך חילול שבת בזה שנוסעים מיד במוצאי שבת. ע"כ.
וכן תחזה בשו"ת ויצבור יוסף ב"ש (ח"ג סימן מה), שגם כן פסק שראוי להחמיר בזה, משום שמסייע בעקיפין לחילול שבת, וגם יש בזה חילול ה' שרואים אותו עולה מיד במוצאי שבת לאוטובוס שחילל שבת, ומכל מקום במקום צורך יש להקל. עכת"ד. וכן כתב להחמיר בספר תורת השבת (פרק ח אות כ). ע"ש.
אומנם בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סימן מח) כתב, דהיות ותחילת יציאתו של הנהג בשבת היא לא בשביל אותם שומרי שבת שמחכים לו לנסוע במוצאי שבת, אלא בשביל אותם רשעים כמותו, שבאים לאותו מקום כדי לנסוע בשבת, באופן שלאלה הבאים לתחנה כדי לנסוע במוצאי שבת, אין להם חלק בחילול שבת שעשה עבור הנוסעים שנסע עבורם, לכן לא שייך להחיל עליהם לאו דלפני עור ולא איסור מסייע.
ואף על פי שנהנים מחילול שבת, אין זה נחשב להנאה, שהרי אין לנוסע שום הנאה מהפעולה שעשה הנהג בשבת, כי כעת אי אפשר לנוסע להנות מפעולת הנסיעה שהיתה בשבת, ודרושה עוד פעולה של נסיעה של היתר במוצאי שבת. ואם כן, הנוסע נהנה רק במוצאי שבת מהאוטובוס, ופעולת הנסיעה בשבת היא רק הכשר, ולכן שרי. ומכל מקום סיים שגם אם אין איסור בדבר, על כל פנים משום גדר מחאה ומגדר מילתא, אשרי המחמיר. ע"כ.
ורואה אנכי שגם בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן כ), ובשו"ת אז נדברו (ח"ה סימן יז) כתבו להקל בזה, וכן ראיתי בשו"ת עטרת פז (א/א סימן יג) שהאריך הרחיב בדין זה, והעלה שיש להקל לנסוע באוטובוס מיד במוצאי שבת, אף שלא במקום צורך, היות ונוסעים אלו שעולים באותם תחנות שהאוטובוס מגיע אליהם לאחר צאת השבת, אינם מסייעים כלל בשעת מעשה העבירה, דאינם לא מתחילים ולא מסיימים בשעת העבירה, שהרי בתחילת הנסיעה שהתחיל מבעוד יום, היו רק מחללי שבת, ומתי שהנוסעים הדתיים עולים, כבר יצאה שבת. ובכהאי גוונא אף לדעת הכתב סופר ליכא משום מסייע. וגם לאסור מצד חילול ה' לא חיישינן, דאם כן אין לדבר סוף, ודיינו במה שאסרו רבותינו, והבו דלא להוסיף עלה. ע"ש.
ועל כל פנים, באופן שעל ידי כך שימנעו מלנסוע באוטובוס, יחדלו נהגי האוטובוס לחלל שבת, יש לאסור איסר בזה, כפי שיתבאר בס"ד בסעיף הבא.
כו. מפעל או חנות, וכן תחנות דלק העובדים בשבת, ראוי ונכון שלא לקנות מהם אף בימות החול, כדי שלא לחזק את ידיהם של עוברי עבירה, ומצוה גדולה לקנות ממקום שלא עובד בשבת, כדי לתמוך בו ולחזק את ידיו. והמיקל לקנות ממקומות שעובדים בשבת, יש לו על מה לסמוך.
אומנם אם יתכן שעל ידי שיפסיקו לקנות מאותו מקום, יאלץ בעל המקום לסגור את חנותו בשבת, יש להורות לרבים שלא לקנות משם, כדי לחזק את שמירת השבת, ולגדור פרצות ישראל.26
26. הנה הזכרנו לעיל דברי הכתב סופר (סימן נ), שדן בענין פונדק של ישראל שמבשל בשבת במזיד, האם מותר לקנות ממנו במוצאי שבת. והעלה למסקנה, דאף באופן שבעל הפונדק אינו מבשל עבור אנשים מסוימים לדעתם ולרצונם, אלא מבשל בסתמא לכל מי שירצה לאכול, גם בזה יש מקום לאסור משום לפני עור, או משום מסייע לעוברי עבירה, שעל ידי שקונים ממנו, הרי זה מחזק את ידיו להמשיך לבשל בשבת. עכ"ד.
ולפי זה לכאורה גם בנידון דידן יש לאסור לקנות ממקום שעובד בשבת, מפני על ידי כך שרואה שאנשים רבים קונים ממנו, ואף אנשים ששומרים מצוות אינם נמנעים מלהיכנס לחנותו, הרי מסייעים לו בכך להמשיך בעבודתו בשבת.
וכן כתב בספר טובך יביעו (ח"ב עמוד קפ) בשם רבינו החזון איש, שהקונה ממפעל שעובד בשבת, עובר על שני איסורים. האחד, לפני עור, שהרי אם בעל המפעל החילוני היה יודע שהציבור לא ירכוש את מוצריו בגלל שעובד בשבת, יתכן שהיה נמנע מלחלל שבת. והאיסור השני: מסייע לעוברי עבירה, וראיה לזה מהא דאיתא בגמרא (מו"ק יז.) המכה לבנו הגדול, עובר משום לפני עור, מפני שבהכאתו, מעורר אצל הבן רצון שיעבור על כיבוד הורים. והוא הדין לגבי מי שקונה מהמפעל הזה, שמסובב רצון לבעל המפעל להמשיך לעבוד בשבת. ע"כ.
וראה גם בשו"ת נצח יוסף (ח"ב סימן מד) שכתב, שראוי לקנות רק בחנויות ותחנות דלק שאינם פותחים בשבת כדי לעודדם שימשיכו בשמירת שבת, ולא לסייע חלילה לעוברי עבירה. ואם ציבור גדול ידיר את רגליו ממקומות אלו בכל ימי החול, יתכן שירגישו בחיסרון הקונים, וירגישו בטעותם ולא יחללו שבת, כפי שמצינו בכמה מקומות שהצליחו בדבר. ע"ש.
וראה עוד בספר תורת השבת (פרק ח אות כ בהערה) שכתב נמי, שהיו מפעלים שהפסיקו לעבוד בשבת, משום שנמנעו הרבה יהודים שומרי מצוות לקנות מהם. ולכן יש לפרסם מפעלים שמחללים שבת, כדי שלא יקנו מהם, ועל ידי זה אפשר שימנעו מחילול שבת. ע"כ.
איברא, דעדיין יד הדוחה נטויה לומר שיש מקום להקל בזה, על פי מה שכתב רבינו החח"ם בספרו שדי חמד (מע' ו כלל כו אות י), שלדעת הרבה מן הפוסקים, אינו עובר על "לפני עור" בדבר שהוא ספק, כאשר תחזה שם בנועם שיח דברי קדשו. ואם כן, בנידון זה שאין ידוע לנו אם בעל המקום יפסיק לעבוד כשלא נקנה ממנו, או לא, הוי הדבר בגדר ספק, ויש מקום לסמוך על דעת הפוסקים המקילים בזה.
ועוד ראתה עיני בשו"ת מנחת יצחק חלק ג' שעמד על מדוכה זו, וכתב שיש צד להקל על פי מה שכתב השיטה מקובצת, שאדם הגורם לחברו שיעשה איסור, אינו עובר על לפני עור. ועוד, דהכא הוי רק מוסיף על האיסור, דהיינו שגורם לו שיעבור על עוד איסור נוסף, אבל גם בלעדינו היה עובד בשבת, שהרי ישנם עוד אנשים שיקנו מבלעדינו. ולכן אם לא עושה בעל המפעל פעולה מיוחדת בשבילנו דווקא, אלא לכל מי שיחפוץ, אין למחות במקילים לקנות משם. עכת"ד.
ויש להוסיף על זה את שכתב בשו"ת עמק תשובה (חלק א סימן יד), שאין מצווים להפריש מומר שעובר עבירות בכוונה, שהרי יצא מכלל ישראל, והרי הוא כעכו"ם לכל דבריו, ואם מוחין בידו, הוא לועג ועושה דווקא. וכתב הריטב"א, שמומר הוא משורש נחש צפעוני ולא מזרע אברהם, וכן מבואר בזוהר הקדוש שהם משורש ערב רב. ולכן אין שום סברא שיהיה שייך בהן הפרשת בית דין. ע"ש. ולפי זה יש להקל בנידון דידן, מפני שאין אנו ערבים למעשיו של בעל החנות המומר.
וכן תחזה בספר מנוחת אהבה (חלק א עמוד תר) שפסק, שבאופן שאפילו שלא נקנה מהם, לא יחדלו מלעבוד בשבת, כגון שיש להם קונים אחרים שקונים אף בשבת, יש להקל בזה. אבל בלאו הכי אין להקל בזה. ע"ש. וראה בשו"ת שער שמעון אחד (חלק א סימן נג), שהתיר לקנות סוכר ממפעל שמיצר סוכר אף בשבת, מכיון שיש ספק אם הסוכר שקונה מיוצר בשבת, וכתב שם, שכן הסכים מרן הגר"ע יוסף נר"ו. וכן כתב בילקוט יוסף (ד/ג עמוד קה). ע"ש.
כז. פיטנים וזמרים שרוצים להוציא דיסק, מעיקר הדין מותר להם לעשות כן, ואינם צריכים לחשוש שמא יכשלו אנשים שאינם הגונים בשמיעת קלטות אלו בשבתות וחגים. ומהיות טוב, יכתבו על גבי הקלטת שאסור להשמיע בשבתות וחגים.27
27. הנה בשו"ת יביע אומר (ח"ג סימן טו אות ו) כתב מרן פאר הדור שליט"א, דלא אריך למעבד הכי, משום דחישינן לתקלה שיגיעו תקליטים אלו לידי אינשי דלא מעלו, וישתמשו בהם שלא לשמחת מצוה לשחוק וקלות ראש. וביותר יש לחוש שישתמשו בהם בשבת וחגים. ועוד יש לחוש שמא ברשות השידור ישמיעו אותם בשבת כפי שמצוי בעוון הרבים. עכ"ד.
אולם כבר העיר על כך בשו"ת יפה מראה (סימן ז) שאזלינן בתר רוב הימים, ולכן יש לומר שהקונה ישמע דווקא ברוב ימי החול ולא בשבת. ועוד יש להסתפק דאולי לא יקנו חילוניים את הקסטה, ובספק, לא חיישינן ללפני עור. וקיימא לן שאין גוזרים גזרות מדעתנו, ולכן העיקר להקל בזה, והמחמיר לרשום שלא להשמיע בשבתות וימים טובים, תבוא עליו הברכה.
כח. מכונות של מוצרי מאכל ומשקה המונחות ברחובות, ופועלות על ידי הכנסת כסף למכונה, יש לנתקן מערב שבת, כדי שלא יכשלו בהן בני אדם [במקום שרובם יהודים].
ואם קשה לעשות כן, יש אפשרות להקל בזה במכונות שעובדות ללא חשמל, על ידי עשית תנאי מערב שבת, שיתנה: א). שמתכוין להקנות מערב שבת את כל המוצרים שיקנו בשבת. ב). שאינו מתכוֵן לזכות בכסף שנכנס למכונה בשבת, אלא רק במוצאי שבת, ואזי יכול להקל בזה.28
28. הנה טעם האיסור להשתמש במכונות אלו בשבת [גם כשלא עובדים על ידי חשמל אלא בהכנסת כסף וסיבוב הכפתור], הוא משום מקח וממכר. ומבואר בדברי רש"י בביצה (לז.), שטעם האיסור של מקח וממכר בשבת, משום שנאמר "ממצוא חפציך ודבר דבר", אי נמי מחשש שמא יבוא לידי כתיבה בשבת. ע"ש. וכן נפסק בשלחן ערוך (סימן שו סעיף ו), שאסור בשבת למכור בין בפה בין במסירה.
לפיכך גם בנידונינו יש לאסור העמדת מכונות אלו בשבת, כדי שלא לגרום מכשול ליהודים שיקנו בשבת ויעברו על איסור קנין בשבת. וכן כתב בספר עצי הלבונה (סימן כח), שיש בזה משום איסור מקח וממכר בין על הלוקח ובין על המוכר, ויש לאסור על ישראל להניח מכשיר זה ברחובות העיר, משום שלא ימלט שלא יקנה אחד בשבת, וכליו של אדם קונים לו מדין חצר, ונמצא מכשיל ונכשל בקנין בשבת. ע"כ.
וכן כתב לאסור בשו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן כח), משום דהוי בגדר שכר שבת, וידוע דשכר שבת אסור אפילו אם אין כאן מעשה איסור שבת כלל, ולכן אסרתי להעמיד מכונות לסוכריות וכדומה, דסוף סוף ריוח שבת הוא נוטל. עכת"ד.
ובמשים חפשי מצאתי בשו"ת באר משה (חלק ו עמוד רנה), שהביא דברי המהרש"ג, שנשאל גם כן על מכונה שעומדת ברשות הרבים, ובשבת יבואו גויים או ישראלים רשעים, ויקנו מוצרים מהמכונה, האם יש בזה משום מקח וממכר בשבת או לא?
והשיב, שכיון שהמכונה עומדת ברשות הרבים, נראה להקל, דהנה מבואר בגמרא שבת (י"ח), דלבית הלל מותר לפרוש מצודה מבעוד יום, אף שתצוד בשבת, מפני שמלאכה הנעשית מעצמה בשבת, מותרת, אף על פי שהוא עשה פעולה לזה מערב שבת. ועוד, דמאחר שבעל המכונה שם את המוצרים בימות החול, ואינו קובע זמן כלל על שבת, ואינו יודע כלל אם יבואו לקנות בשבת או בחול, בודאי אין שום איסור לישראל להניח בתוך המכונה מוצרים, אף שיקנו אותם בשבת. וסיים, שאם המכונה ברשות הרבים אכן יש להקל בזה, ואם לאו, יש לאסור. ע"ש.
ומבין ריסי עיניו ניכר, שיש מקום להקל גם במכונות שמונחות ברשות הרבים בעיר שרובם ישראלים, ויתכן שסמך סמיכה בכל כוחו על דברי השפתי כהן ביורה דעה (סימן קנא) דבמומר ליכא איסור לפני עור ומסייע.
אולם אין הדבר כל כך פשוט להקל בזה, כיון שרבו החולקים על דברי הש"ך, וכבר כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סימן לג), דאף על פי שלהלכה נראה להתיר בנידון זה, למעשה צריך מתינות. ובפרט בארצנו הקדושה שרובם ישראלים, ויכולים להיגרם כמה קלקולים של מקח וממכר, והוי מסייע בידי עוברי עבירה. ולפעמים הוי לפני עור ממש, באופן שהקונה לא יכול לקנות דבר זה במקום אחר. עכ"ד. וכן כתב לאסור בילקוט יוסף (ד/א עמוד פד).
ועל כל פנים במקום שקשה הדבר לנתק מכונות אלו, כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן לג), שמועיל לעשות תנאי כפי שכתבנו למעלה, משום שבכהאי גוונא אינו גורם חילול שבת לשום יהודי. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת הר צבי (שבת דף קמח:), ובשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן סז), ובשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן נז), ובשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן נ). וברור הדבר, שתנאי זה לא יעזור במכונות שעובדות על ידי חשמל, מכיון שגורם במכונות אלו לחילול שבת, ליהודים הקונים בשבת.