שער ההלכות - חלק אורח חיים · פרק ה' - נתינת אוכל למי שלא מברך
א. בעלי מסעדה מותר להם למכור מאכלים ומשקים ליהודים שאינם שומרים מצוות, אף על פי שאינם נוטלים ידים ואינם מברכים על אכילתם, ואין לחוש בזה לאיסור לפני עור לא תתן מכשול.
ומכל מקום טוב ונכון שכל בעל מסעדה, יכין בחנותו כיור עם כלי לנטילת ידים, וגם יתלה שם את נוסח הברכות שלפני הסעודה, ויניח ברכונים לברכת המזון, וישא ברכה מאת ה'.1
1. הנה גלוי וידוע מה שכתב הרמ"א (ס"ס קסג), שאסור להאכיל למי שלא נטל ידיו, משום לפני עור לא תתן מכשול. אולם כתב שם הכף החיים (ס"ק טוב) בשם הרב תורת חסד מלובלין (או"ח סימן ה), שאין איסור זה חל כשמוכר לחברו את האוכל, אלא רק כשנותן לו משלו במתנה וכדומה. ולכן בעלי מסעדות שמוכרים את האוכל ללקוחותיהם, ואותם לקוחות אינם מברכים על האוכל, יש למוכרים על מה לסמוך.
וכן כתב להקל בשו"ת בית אבי (חלק א סימן נח) וביאר, דכיון שאין על האוכל שם של איסור, אלא יש חיוב על האדם לנטול ידיו ולברך, בזה יש לומר שאין איסור לפני עור. ע"ש. וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סימן סז), וכן פסק בשו"ת מים ההלכה (ח"ב סימן פו), והוסיף שמהיות טוב יניח במסעדה כלי לנטילת ידים וברכונים לברך על המזון, ויהיה בכך זיכוי הרבים. ע"ש. וכן הוא בשו"ת הלל אומר (סימן קיב).
כיצד האכיל יעקב את עשו בלי שיברך
וראה זה חדש בשו"ת בית ישראל (לנדא סימן כח), שהביא סמך לדין זה מהתורה, דהנה מצינו בפרשת תולדות שעשו אמר ליעקב "הלעיטני מן האדום הזה", אמר לו יעקב: "מכרה כיום את בכורתך לי", "וימכור את בכורתו ליעקב, ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת ויקם וילך, ויִבז עשו את הבכורה".
ולכאורה היאך היה רשאי יעקב לתת לעשו אחיו לחם ועדשים, הרי מן הסתם לא היה עשו נוטל ידיו לפני אכילת הלחם, וגם לא היה מברך עליו לא ברכה ראשונה ולא אחרונה [וכן מפורש בפסוק: 'ויאכל' בלי נטילה ובלי ברכה, 'וישת' בלי ברכה, 'ויקם וילך' בלי ברכת המזון], ומאחר שקיימו האבות את כל התורה עוד לפני שניתנה ואפילו עירובין תבשילין שהוא מדרבנן, אם כן כיצד עבר יעקב על איסור לפני עור, והכשיל את אחיו עשו.
אולם יש לומר, דכיון שבתחילה מכר לו יעקב את הלחם והעדשים עבור הבכורה, הרי הם נעשו של עשו, ובאופן כזה אין איסור לפני עור, כפי שכתב הרב תורת חסד הנזכר לעיל. וכן העלה שם לדינא, שמותר למכור אוכל למי שאינו מברך. כיעו"ש.
להזמין חבר למסעדה כשיודע שלא יברך
אומנם לפי זה יש לומר, שאדם הרוצה להזמין את חברו למסעדה על חשבונו, וידוע לו שחברו לא יברך, אין לו להקל בזה, מפני שרק כשחברו קונה את האוכל לעצמו הקל התורת חסד הנ"ל, אבל באופן שנותן לחברו אוכל במתנה, וחבירו אינו מברך, לא הקלו בזה, ושב ואל תזמין עדיף.
ועל כל פנים, אם עושה כן כדי לקרב את חברו לעבודת ה' על ידי הסעודה המקרבת את הלבבות, ואומר לו דברי תורה על השולחן ושאר דברי חיזוק והתעוררות וכיוצא בזה, יתכן שבכהאי גוונא יש להקל בזה, דהוי בכלל "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".
וכן כתב בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תפג), והסביר, שכל האיסור של לפני עיור לא תתן מכשול, אסרתו תורה משום שעושה רע לחבירו בזה שמכשילו באיסור, וכדוגמאת המכשיל עיור בדרך וגורם לו רעה. אבל כשכונתו לטובת חבירו, כגון שרוצה לקרבו לצור מחצבתו על ידי הסעודה, אין בזה איסור. ע"כ. וכן כתב להקל בשו"ת יפה נוף (סימן ב), והוסיף, שבפרט בסמינרים שמשלמים על הארוחות, יש להקל בזה, מפני שהאוכל נעשה קנינם. ע"ש.
וראה עוד בשו"ת ישיב יצחק (ח"ב סימן יב), שהתיר להזמין חילוני לחתונה, אף על פי שיתכן שלא יברך על האוכל, מפני שיתכן שיתקרב ליהדות על ידי שיהיה בחתונה חרדית, ויראה את השמחה האמיתית של בני התורה. ע"ש. ועל כל פנים ישתדל לרצות את חברו עד כמה שאפשר שיברך על המזון, ותבא עליו הברכה.
ב. מותר להעמיד מכונות למכירת שתיה או מזון, במקומות שמצויים אנשים שאינם שומרים מצוות, וקונים אוכל ושתיה מהמכונות, ואוכלים ושותים ללא ברכה, ואין בזה איסור לפני מכשול.2
2. כן יש ללמוד ממה שנתבאר בס"ד בסעיף הקודם, וכן נשאל בזה בשו"ת אמרי דוד (הורביץ' סימן קנז), וכתב להקל בזה, והוסיף שנידון זה קל יותר ממי שמוכר אוכל למי שאינו מברך, משום שכאן אינו נותן לו בידים את האוכל והמשקה, אלא הוא החליט מעצמו לקחתם ולאכול ולשתות ללא ברכה, ובכהאי גוונא אין אנו מצוויים להפרישו מאיסור. ע"ש.
ג. אדם שמזמין אורחים לסעודה חגיגית, כגון ברית מילה וכדומה, וידוע לו שיהיו כמה אנשים מהמוזמנים שלא יטלו ידיהם לפני שיאכלו לחם, ראוי ונכון שיביא לסעודה לחמניות מתוקות שאין חייבים באכילתם נטילה וברכת המזון, כדי שלא יהיה בבחינת מסייע בידי עוברי עבירה.3
3. הנה אף שנתבאר שאין איסור מן הדין להגיש מאכל למי שלא מברך באופן שמשלם על האוכל, ואם כן גם הכא נותנים האורחים כסף או מתנה בעבור הסעודה שסועדים, ואם כן אין בזה איסור לפני עור. מכל מקום מהיות טוב ראוי למעט בנתינת המכשול עד כמה שאפשר, ולכן יניח להם לחמניות מתוקות, שלפי דעת כמה מן הפוסקים ובראשם מרן הראש"ל רבינו עובדיה יוסף שליט"א, מברכים עליהם מזונות. וכן כתב לעשות בספר מקור חיים (ח"ב עמוד 34). ועיין בבית חדש (או"ח סימן קסב).
ד. אף שנתבאר שמעיקר הדין מותר להגיש אוכל בשמחות למי שאינו מברך, מכל מקום ראוי ונכון שבעל השמחה יקח משקה בידו, ויאמר ברמקול שמברך "שהכל" על המשקה, ומכוון לפטור את כולם, וכולם יענו אמן, ובדיעבד יצאו בזה ידי חובתם.4
4. כן כתב לעשות הסטיפלר זצ"ל, והובאו דבריו בספר קריינא דאגרתא (סימן קמא), וכן יעץ בשו"ת שבט הקהתי (חלק א סימן שפב), וכתב שיש לסמוך על דעת האומרים שמצוות וברכות דרבנן אינם צריכים כוונה, ולכן אף שהשומעים אינם מתכונים לצאת ידי חובה בברכתו, מכל מקום יצאו ידי חובה בשמיעה. ע"ש. וראה עוד בספר ואין למו מכשול חלק ג (עמוד ).