ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה
שער ההלכות - הלכות - תלמוד תורה · פרק יז - כיבוד הורים
א. אדם שרוצה לקיים מצות כיבוד הורים כראוי, הכבוד הגדול ביותר הוא - שיעסוק בתורה ובמעשים טובים, שעל ידי כך נעשה תלמיד חכם, והבריות אומרים עליו "אשרי ההורים שגידלו בן כזה", והוריו מתכבדים ומתפארים בו בעולם הזה ובעולם הבא [1]
1. קיצור שלחן ערוך (סימן קמג אות כא), וראה בגמרא יומא (פו.). ועיין בשו"ת עטרת פז חלק א (יו"ד סימן ח) שהביא דברי הזוהר הקדוש, שהתועלת שיש להורים לאחר פטירתם, היינו כשהבן הולך בדרך התורה הקדושה וקיום מצוותיה, ומביא על ידי זה את אביו ואימו לחיי העולם הבא, ובזה מקיים מצות כיבוד הורים מדאורייתא.
ולכן הכבוד והנחת רוח האמיתי להוריו הנפטרים, הוא ללכת בדרך הישר בקיום התורה הקדושה ומצוותיה, ויהיה שם שמים מתאהב על ידו, ויאמרו עליו הבריות "אשרי אביו שלמדו תורה", ובודאי שבשכר קיום מצוה זו יאכל את פירותיה של המצוה בעולם הזה, מלבד השכר הרב הצפון בעולם הבא למקיימים אותה.
ללמוד בישיבה
ב. בחור שנפשו חשקה בתורה, וברצונו לעבור מבית הספר לישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה במשך כל שעות היום, רשאי לעשות כן אפילו אם הוריו מתנגדים לכך בכל תוקף, משום שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות כיבוד הורים [2]
ואפילו אם הוריו רוצים שילמד בישיבה תיכונית שיש בה גם לימוד תורה וגם לימוד מקצוע, אינו מחויב לשמוע להם, ואין בזה מצות כיבוד אב ואם [3]
ומכל מקום אם הדבר אפשרי, ראוי ונכון להביא רבנים חשובים שיסבירו להורים את מעלת התורה ולומדיה, וינסו להשפיע עליהם ולפייס אותם בדברי נועם, כדי שיסכימו בלב שלם לשלוח את בנם לישיבה קדושה [4]
2. במסכת מגילה (דף טז:) אמרו: גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, ולמדו כן מיעקב אבינו, שבגלל שנמנע מקיום מצות כיבוד אב ואם במשך 22 שנה שהיה בבית לבן וכו', נענש ופירש ממנו יוסף ולא ראה אותו במשך 22 שנה, ואילו על ארבע עשרה שנה שלמד תורה בבית מדרשם של שם ועבר לפני שהלך לבית לבן, לא נענש יעקב. מכאן שמצות תלמוד תורה חשובה יותר מכיבוד אב ואם. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך ביורה דעה (סימן רמ סעיף יג).
2. הנה לכאורה היה מקום להצדיק את ההורים, על פי המשנה באבות (פרק ב משנה ב): רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ [מלאכה], שיגיעת שניהם משכחת עון, וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון. ומשמע שצריך גם ללמוד וגם לעבוד.
וכן במסכת ברכות (דף לה:) הקשו על הפסוק "ואספת דגנך" מדוע הוצרך לומר שיאסוף דגנו, והרי פשוט שמי שזורע סופו לאסוף. אלא מאחר שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", הייתי חושב שאסור לעשות שום מלאכה אלא רק לעסוק בתורה, לכך נאמר ''ואספת דגנך'', ללמדנו שצריך גם לעשות מלאכה, מפני שאם לא יעסוק במלאכתו ויזדקק לבריות, סופו להתבטל אף מדברי תורה, דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחאי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים, ובזמן שאינם עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית על ידי עצמם. אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם. ע"כ. ומשמע שיש לנהוג כרבי ישמעאל ולעסוק מעט במלאכה.
ומכיון שבישיבה תיכונית מלמדים גם תורה וגם מקצועות חול שיוכל אדם להתפרנס מהם, אולי היה נכון יותר שיעשה כרצון ההורים הדורשים ממנו ללמוד בישיבה תיכונית, כפי שהורה רבן גמליאל, שהרבה עשו כמותו ועלתה בידם.
אולם עין רואה בשו"ת יחוה דעת (חלק ה סימן נו) שכתב לבאר, שהאמת היא, שמה ששנינו "יפה תלמוד תורה עם מלאכה", זהו דווקא בסתם בני אדם, שאם לא יתעסקו גם במלאכה, סופן להתבטל אף מדברי תורה, וכמו שסיים, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, לפיכך צריך לעסוק גם במלאכה.
אבל מי שחשקה נפשו בתורה ואדיר חפצו להתעלות במעלות התורה וביראת ה' טהורה, ומשאת נפשו להגיע לכלל מורה הוראות בישראל ולדון דין אמת לאמתו, ולזכות את הרבים, ולהגדיל תורה ולהאדירה, אשר אין לך מדה טובה הימנה, על כגון זה כבר אמר רבי נהוראי בקידושין (פב.) מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה, וברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
וכן תחזה לגאון רבי פנחס הורויץ בספר המקנה (קידושין פב.), שחילק גם כן, שהדבר תלוי אם לבו בטוח בה' באמונה שלמה שיזמין לו פרנסתו כדי שיוכל ללמוד תורה, אזי צדיק באמונתו יחיה, ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. ועל זה אמרו במדרש תנחומא, לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, אלו תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, ואדיר כל חפצם בתורת השם, והם הזוכים לכתרה של תורה.
ועל כגון זה אמרו בביצה (טו:), אמר הקדוש ברוך הוא, בני, לוו עלי והאמינו בי ואני פורע, שכפי חוזק האמונה, כן יהיה ה' מבטחו. ולכן אמר רבי נהוראי, מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה.
אך מי שאין מבטחו חזק, ולבו דואג ונוטה אנה ואנה, אין לו לסמוך על הנס, ויעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי, ותהיה ברכת השם עליו בכל אשר יעשה. ולכן אמרו, הרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם, כי לא היה ביטחונם חזק בה', ולכן לא הועיל להם לימודם. ועל כגון זה אמרו "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ". ע"כ.
לימוד בישיבה תיכונית
וכבר כתב הגאון רבי משה פינשטיין בשו"ת אגרות משה כרך ו (יו"ד סי' פא-פב), שהלומדים בישיבות תיכוניות, צריכים לבזבז רוב זמנם בלימודי חול שונים, ואין להם סיכויים סבירים שיגיעו לכלל תלמידי חכמים שיכולים להבין ולהורות להלכה ולמעשה, שצריך לזה כל כוחות הנפש להבין ולהשכיל דרכי הלימוד בבקיאות בש"ס ובפוסקים, ובעיון מעמיק ובסברא ישרה. ובאמת שחובה קדושה על כל בן תורה לתת אל לבו להשתדל להיות גדול בתורה ובהוראה, בפרט בדורנו זה דור השואה וחורבן הישיבות באירופה ובפולין. ע"ש.
ולכן בנידון שלנו שהתלמיד חשקה נפשו בתורה, ורוצה ללמוד בישיבה קדושה במשך כל שעות היום, אין ספק שמצוה רבה לעודדו ולחזק את ידיו, אף אם הוריו רוצים שילמד בתיכון דתי. וכן כתבו בשו"ת חלקת יעקב (חלק ג סימן קל), ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ה סימן עט), ובשו"ת באר משה (חלק א סימן נט). ע"ש.
4. הנה ברור הדבר שאין לבן לזלזל בהוריו בגלל כך שאינם רוצים שילמד בישיבה, אלא ידבר על ליבם ככל שיוכל, וכדאי להראות להם את מה שכתב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (פרק יג הלכה יב): שבט לוי הובדל מכל שבטי ישראל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות לרבים דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים, שנאמר: יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכים מלחמה כשאר ישראל, ואינן נוטלים חלק ונחלה בארץ, ולא זוכים לעצמם בכֹח גופם, אלא הם חיל ה' יתברך.
ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש אשר נדבה אותו רוחו והבינוֹ מדעו להִבדל לעמוד לפני ה' ולשרתו, לדעת את ה', ולהבין ולהורות בתורת ה', והלך ישר כמו שעשהו השם יתברך, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכהו בעולם הזה בדבר שיספיק לו פרנסתו, כמו שזיכה את הכֹהנים הלוים. ע"כ דב"ק.
ישיבה רחוקה מהבית
ג. בחור שרוצה ללמוד בישיבה מרוחקת מביתו, והוריו רוצים שילמד בישיבה הקרובה לביתם, והבן חושב שאם ילך לישיבה הרחוקה מביתו, יצליח יותר בלימודיו, אינו חייב לשמוע להוריו בזה.
לפיכך, בחור שגר בבני ברק, ורוצה ללמוד בישיבה בירושלים, והוריו דורשים ממנו שילמד בישיבה בבני ברק, אינו מחויב לשמוע להם.
ועל כל פנים, יפייס הבן את הוריו, ויסביר להם בנועם שאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ.5
5. כתוב במסכת אבות (פרק ד משנה יד): רבי נהוראי אומר, הוי גולה למקום תורה. ובמדרש משלי (פרשה לא) דרשו על הפסוק "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה", שאם אין אדם גולה על דברי תורה, אינו לומד תורה לעולם, שנאמר "ממרחק תביא לחמה", ואין לחם אלא תורה שנאמר "לכו לחמו בלחמי". ע"ש.
וכתוב במדרש שיר השירים (רבה פ"ח סימן י): רבי יודן בשם רבי אבין אמר, הלומד תורה שלא במקומו [דהיינו שגולה ממקומו], נוטל שכר אלף, והלומד במקומו נוטל שכר מאתים, ממי אתה למד, משבטו של נפתלי ומשבטו של יששכר, שבטו של נפתלי היו הולכים אצל יששכר ללמוד תורה ממנו, שנאמר "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר" נטלו שכר אלף, שנאמר "ומנפתלי שרים אלף". אבל שבטו של יששכר שהיו למדים במקומם, נטלו שכר מאתים, שנאמר "ראשיהם מאתים". ע"ש.
וכתב הגאון רבנו חיים בן עטר בספר אור החיים (ריש פרשת בחקותי) על הפסוק 'אם בחקותי תלכו', אמרו חכמינו ז"ל שתהיו עמלים בתורה, פירוש, שצריך לגְלות למקום תורה, ורק על ידי כך תובטח הצלחתו בתורה.
צא ולמד מהתנאים והאמוראים שהיו גולים ללמוד תורה, וכמבואר בכתובות (סב:). ומצינו שחכם אחד היה הולך במשך שלשה חדשים לבית המדרש, וחוזר שלשה חדשים להגיע לביתו, כדי לעסוק בתורה בבית המדרש יום אחד (חגיגה ה:), וזהו כדי ללמדנו שאין נכון לאדם ללמוד בביתו כי יטרידוהו בצרכי הבית. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ויסע מעירו ושער מקומו כדי ללמוד תורה. עכת"ד.
וראה לגאון רבי ישראל איסרלן בשו"ת תרומת הדשן (סימן מ) שנשאל בדבר תלמיד שרוצה ללכת למדינה אחרת ללמוד תורה, מפני שהוא בטוח ששם יראה סימן ברכה בתלמודו, ואביו מוחה בו באומרו אליו: בני, אם תלך לאותה מדינה תגרום לי צער גדול, כי תמיד אדאג פן יעלילו עליך הגוים עלילות ברשע, כדרכם באותה מדינה. האם רשאי בכל זאת הבן שלא לציית לאביו?
והשיב, שמכיון שהלכה רווחת בידינו שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, אינו צריך לשמוע לאביו בזה. ואפילו אם יכול הבן ללמוד תורה בישיבה שבעירו, הרי שנינו בעירובין (מז.) שאף בזמן שמוצא ללמוד, מותר לכהן להיטמא בטומאה דרבנן כדי ללמוד תורה במקום אחר, לפי שלא מן הכל זוכה אדם ללמוד. וכן אמרו במסכת עבודה זרה (יט.) שאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ. ע"כ. וכן פסק השלחן ערוך (סו"ס רמ).
וכן העלה הגאון רבי יהודה עייאש בשו"ת בית יהודה (חלק יורה דעה סימן נד). והוסיף, שהרי גם יעקב אבינו יכול היה ללמוד תורה מפי יצחק אביו, ובכל זאת לא נענש על שהלך לבית המדרש של שם ועבר כדי ללמוד תורה, משום שאין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ. ומבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת (חלק ה סימן נו).
לסרב לאביו כשהדבר כרוך בפיקוח נפש
בספר קריינא דאגרתא (עמוד סו) מובא שהסטייפלר זצ"ל נשאל אודות אבא הדורש מבנו שימעט בלימוד התורה וילמד בקולג' (מכללה), והבן חושש שאם לא יציית לאביו, יהיה לאביו צער ואפשר שיבוא לידי סכנה מחמת דאגתו, כיצד עליו לנהוג.
והשיב, שכבר נפסק בשלחן ערוך, שאפילו כשאביו רוצה שילמד תורה, אלא שבגלל חשש סכנה רוצה שילמד במקום קרוב, ובנו רוצה ללמוד במקום רחוק מפני שחושב שיצליח שם יותר, אין צריך לציית לאביו אף שאביו דואג לו, וכל שכן בנידון דידן אין לו לציית לאביו. ועיין בשו"ת שרגא המאיר חלק ד (סימן לד), ובשו"ת קנין תורה בהלכה חלק ג (סימן לא).
ללכת לישיבה שיש ספק אם יצליח שם
כתב השולחן ערוך (סימן רמ סעיף כה): תלמיד שרוצה ללכת למקום אחר, מפני שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו לפני הרב ששם, ואביו מוחה בו, לפי שדואג שבאותה העיר העובדי כוכבים מעלילים, אינו צריך לשמוע לאביו בזה. ע"כ. ומדברי מרן משמע, שרק כשבטוח שיצליח שם מותר לו ללכת, אבל כשיש ספק אם יצליח, מוטל עליו לקיים מצות כיבוד הורים, ולהישאר ללמוד בעירו.
אולם עין רואה להרב פתחי תשובה (שם) שכתב בשם החמודי דניאל, שאפילו אם יש ספק בדבר אם יצליח יותר בלימודו במדינה אחרת, או לא, אף על פי כן מותר לו לצאת ללמוד בניגוד לדרישת אביו. ע"כ. וכן הסכים בשו"ת יחוה דעת (שם), ודחה דעת החולקים בזה. כיעו"ש.
גיוס לצבא
ד. בחור שחזר בתשובה, וחשקה נפשו ללמוד בישיבה, והוריו דורשים ממנו להתגייס לצבא, ורק לאחר מכן ילך לישיבה, אינו מחוייב לשמוע להם, ורשאי ללכת ללמוד תורה בישיבה [6]
6. על פי מה שנתבאר לעיל. וראה בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ד סימן לג) שכתב, שאף שעניין צבא ההגנה הוא ענין גדול, אבל עניין לימוד התורה ללומדי תורה עוד יותר גדול, וגם יותר מגן על המדינה כמפורש במסכת בבא בתרא (ח.) שאותם שלומדים תורה אינם צריכים שמירה וחומה, אלא הם השומרים על העיר. וכנראה שהממשלה הכירה גם כן את זה, ולכן מי שלומד בישיבה ועוסק בתורה, פטור מענייני חיובי הצבא. ולכן ודאי מי שיש לו תשוקה ללימוד התורה ולהעשות גדול בתורה ובהוראה וביראת שמים, יש לו לילך לישיבות הגדולות, ויהיה ברכה לכלל ישראל והגנה גדולה לכל ישראל. ע"כ דב"ק.
וכתב בספר ילקוט יוסף הלכות כיבוד הורים (ח"ב עמוד רסו), שהנסיון הרב הוכיח, שרבים שהתגייסו לצבא והיו שומרי מצוות, לאחר שסיימו את השירות הצבאי עזבו את הדת בעוה"ר, וידענא בעובדות כאלה לרוב, בודאי שיש להמנע מלהתגייס לצבא כזה, כי גדול המחטיאו יותר מן ההורגו. ואף שאי אפשר לעולם בלא זה, אך אשריו למי שהוא שומר עצמו שלא לרדת במדרגות רוחניות. ועיקר שמירת עם ישראל היא על ידי התורה והמצוות.
גיוס לנח"ל החרדי
בענין הנח"ל החרדי, הנה לפניך לשון הכרוז שיצא לאחרונה, שעליו חתומים רבים מגדולי ישראל ובראשם מרן אאמו"ר שליט"א, ובו נאמר: קול ענות במחנה, על גזירה כי באה, ויסיתו אנשים מקצה המחנה בעלי דעות משונות, יחד עם אנשים מחוץ למחנה, לאומיים ציונים ומזרחיים, לאמר, להציל באנו תלמידי בית רבן, שתורתם תהיה קרעים, לחגור כלי מלחמה ולהמיר עול ישיבה בעול צבא, ובחלקלקות לשון יפתו, שעול בשר ודם קצינים ומפקדים, יציל את פורקי עול תורה מן החטא, אך הבל בני אדם כזב, בני איש להעלותם מהבל על ידי כן, ויכשילום בקלות וחמורות במחנות הנחל החרדי, שם משכנים בכפיפה אחת עוברי עבירות חמורות יחד עם עלמי חמודות. וזעקת שבר של הורים ומורים נשמעים על בני ציון יקרים שהגיעו לידי חילול שבת ועבירות חמורות וביזוי כל קודש, ויפלו בקרב מחנות הצבא שם שוררת אוירת פריקת עול וכו'. ע"כ. ועיין בשו"ת יפה תואר (סימן ג).
לעזור להוריו בשעה שלומד
ה. מי שיש לו זמן קבוע ללמוד תורה, והוריו זקוקים לעזרתו בדיוק באותו זמן, ואין מי שיעזור להם, צריך הבן לבטל מלימודו כדי לעזור להוריו, ולאחר מכן ילך ללמוד.
ומכל מקום גם בשעה שעוזר להוריו, ישתדל להרהר בדברי תורה או לשמוע הרצאה מהטייפ וכדומה, ולא יסיח דעתו מהלימוד [7]
7. במסכת מועד קטן (ט:) הקשו, כתיב "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה", הא חפצי שמים ישוו בה, [שאם יש לך לעסוק במצוה, תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה], וכתיב, "וכל חפצים לא ישוו בה" שאפילו חפצי שמים לא ישוו בה, (שמבטל המצוה ועוסק בתורה), ותירצו, כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.
וזה לשון הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פרק ג ה"ד): היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו, יעשה המצוה ויחזור לתלמודו. וכן פסק השלחן ערוך (סימן רמו סעיף יח).
וכתב בספר חסידים (סימן שלח): האב שהיה חוטב עצים או עובד עבודה אחרת, והבן לומד תורה, עת לעשות לה' הפרו תורתך, ויעשה הבן מלאכת אביו אף על פי שהאב עם הארץ. ע"כ.
ובספר חסד לאלפים (יו"ד עמוד שטז) כתב, דלא מסתבר שיהא הבן יושב ולומד כל היום, ולא יהא לאביו מי שישמשנו ויצטער צער בנפש, הא ודאי פשיטא שאין תורתו רצויה, כי עת לכל חפץ, זמן תורה לחוד, זמן עבודה לחוד. תדע! שהרי לדידן מבטלים תלמוד תורה אפילו משום תפילה דרבנן, וזה ברור. עכ"ל. וראה בספר מאור ישראל (מו"ק ט:).
ובספר מעשה איש (חלק ה) מסופר על בחור ישיבה אחד שאמו היתה זקוקה לעבור ניתוח, ולאחר מכן היתה זקוקה למנוחה ממושכת, ומאחר שבנה למד בישיבה מחוץ לעיר, רצה לעבור לישיבה בעירו כדי שיוכל לסייע לאמו בכל עת שתצטרך. אביו של הבחור התנגד לכך מפני שחשש שיהיה לבנו ביטול תורה, ושניהם הלכו לשאול את רבינו החזון איש, והרב פסק שהבן צודק, מפני שבחור ישיבה אינו פטור מכיבוד אם, וגם הוא מחויב בחסד. והפטיר בברכה שה' יעזור שלא יהיה לבן הרבה ביטול תורה. אביו של הבחור ניסה להתווכח עם החזון איש, אך הרב עמד על דעתו שהצדק עם הבן.
מכיבוד הורים אין מפסידים
בספר הגרש"ז ברוידא (עמוד 19) כתוב, כי העוסק במצות כיבוד אב ואם, ומתבטל בשל כך מתלמודו, לא רק שאינו מפסיק מלימודו, אלא שהוא יוצא מורווח מכך, וראיה לזה מהגמרא בקידושין (לא:) המספרת על אבימי שהיו לו חמישה בנים, ואף על פי כן, היה משתדל הוא בעצמו לדאוג לכל צורכי אביו, ולא היה נותן לבניו לעשות כן.
פעם אחת ביקש ממנו אביו שיביא לו כוס מים, והלך אבימי להביא לו, וכשחזר, ראה את אביו מתנמנם, והמתין שם עד שאביו יתעורר. ובינתיים הרהר על קושיה חזקה שהיתה לו, וניסה לתרצה. ואכן, בזכות זה שהמתין לאביו שיקום, זיכו אותו מן השמים לחדש באותה שעה תירוץ על קושיתו. ע"כ. ועל כורחך כוונת הגמרא ללמדנו שממצות כיבוד הורים לא מפסידים, אלא יוצאים נשכרים. והובא בילקוט יוסף כיבוד הורים (ח"ב עמוד רפב), וראה בשו"ת ציץ אליעזר חלק ד (סימן טז פרק ב).
קימה בפניהם כשלומד
ו. חייב הבן לעמוד מפני אביו ואמו בכל פעם שנכנסים לחדרו או לבית הכנסת וכדומה, ואפילו מאה פעמים ביום [8]
וגם כאשר הבן יושב ועוסק בתורה, צריך לעמוד מפני הוריו. אולם לא יפסיק מלימודו, אלא ימשיך ללמוד גם בעת שעומד לכבודם [9]
ואם הוריו יוצאים ונכנסים למקום שבנם לומד, והקימה בפניהם גורמת לבן הפרעה בלימודו, יבקש מהוריו שימחלו לו על כך שאינו קם לכבודם, ויפטר מלקום בפניהם [10]
8. כן פסק מרן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רמב סעיף טז) לגבי קימה בפני רבו המובהק, ועיין בספר הליכות עולם (שופטים אות יא) שדין קימה בפני הורים, הוא כדין קימה בפני רבו המובהק. ע"ש. וראה עוד בספר מורא הורים וכבודם (עמוד ס).
9. ידועים דברי המאירי בחידושיו לברכות (יא.), שמי שהיה עוסק בתורה ואירעה מצוה לידו, אם אפשר לאותה מצוה להעשות על ידי אחרים, אין לו לבטל תורה בשביל אותה מצוה, ואם אי אפשר לעשותה על ידי אחרים, כגון שאין שם ראוי אלא הוא, או שהיא מצוה המוטלת על גופו כגון לולב, ושופר, וכיבוד אב ואם, וקבורת מת מצוה במקום שאין לו קוברים וכדומה, המצוה קודמת לתלמוד תורה, ומבטל תלמוד תורה כדי לקיימה אפילו שהיא מצוה קלה. ואף על פי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, לא נאמר כן בתלמוד תורה, הואיל ועיקרה לידיעת קיום שאר מצוות, לפיכך מבטלים תורה בשביל כל מצוה שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים. ע"כ. ועיין עוד בברכי יוסף (אורח חיים סימן לח אות ז), שהאריך בזה טובא. וכן כתב בספר כבוד הורים (עמוד נד). ע"ש.
10. דקיימא לן שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול, כמבואר בטור ובשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ (סעיף יט). וכן כתב בספר ילקוט יוסף הלכות כיבוד הורים (חלק א עמוד רפו).
דחיית הנישואין
ז. אב המבקש מבנו שלא ישא אשה בצעירותו, מפני שרצונו שבנו יסיים את הש"ס לפני החתונה, אין לבן לשמוע לאביו בזה, אלא עליו להזדרז לישא אשה בגיל עשרים לערך.
ואפילו אם ראש הישיבה שלו אוסר עליו להינשא בגיל עשרים, אין לו לשמוע לו, מפני שבזמן הזה אפשר ללמוד תורה גם לאחר הנישואין [בכולל], ומאחר שבימינו הפריצות רבה, יש להזדרז להנשא, כדי ללמוד בתורה בטהרה. ומי הוא זה אשר יקח על עצמו אחריות כבדה כזו למנוע בחור מלהנשא בצעירותו [11]
11. ילקוט יוסף הלכות כיבוד הורים (חלק ב עמוד קנא), והוסיף שם, שעל כל פנים, בחור שעדיין לא מצא את בת זוגו, ישקיע את ראשו ורובו בלימוד התורה בהבנה ובעיון, ורק על ידי כך שיהיה שקוע בתורה הקדושה, יוכל להנצל מהרהורי עבירה. וראה עוד בספר חשוקי חמד (כתובות עמוד שסד).