ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה
שער ההלכות - הלכות - תלמוד תורה · פרק טז - לימוד תורה לגוי
א. אסור לגוי ללמוד תורה, משום שנאמר: "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי" [1] [ואפילו אם ילמד תורה, אינו יכול להבין כראוי את מה שלומד] [1] *
ולכן אסור ללמד תורה לגוי, בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה [2] וכל המלמדו תורה, עובר על איסור "לפני עור לא תתן מכשול" [3]
וכמו כן, אסור לענות לגוי על שאלות דתיות, כגון: מה הם עשרת הדברות, וסיפור עקידת יצחק וקריעת ים סוף, וכל כיוצא בזה [4]
1. כדאיתא בגמרא חגיגה (יג.). וראיתי טעם מחודש לזה בספר עיני כל חי לרבינו חיים פלאג'י (חגיגה שם), שמאחר והתורה נמשלה ליין כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "הבאני אל בית היין" [ויין בגמטריה 70 שהוא כנגד 70 פנים לתורה], וקיימא לן שאסור לתת יין שלנו ביד גוי מפני שהוא עושה אותו יין נסך, לכן אין מוסרים דברי תורה לגוי. וש"י מד"נ.
*1. כן כתב הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (חיו"ד סימן ר), שגוי לא יכול ללמוד תורה, כי עסק התורה תלוי בברית מילה, ומאחר שאינו מהול, לא יכול לעסוק בתורה.
וסיוע לדבריו מצינו במדרש תנחומא (פרשת משפטים סימן ג), שמסופר שם על עקילס בן אחותו של אדריינוס קיסר, שרצה להתגייר וללמוד תורה, והיה מתיירא מדודו הקיסר. פעם נכנס אליו ואמר לו, דודי, אני מבקש לעשות סחורה, אמר לו, שמא חסר אתה כסף וזהב, והרי כל אוצרותי לפניך?
אמר לו, מבקש אני לצאת לשוק להכיר הבריות ולהתחכם, ולא אשאר מסוגר בתוך ארבע אמות, אנא תן לי עצה באיזה סחורה אסתחר, אמר לו, אותה סחורה שתראה שירד מחירה הרבה, קחנה, שסופה להתעלות ולהתיקר, ועל ידי כך תרויח ממון רב.
הלך לארץ ישראל וביקש מחכמי ישראל ללמוד תורה, אמרו לו, אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שנימול והתגייר. הלך ומל, ונתגייר, ואחר כך שקד בתורה הרבה, עד שגדל בתורה, ומצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע, וראו את פניו מאירות. שאל אותם שאלות רבות, והשיבו לו.
חזר והלך אצל אדריינוס דודו, ואמר לו דודו: מדוע פניך משונות כמו פני יהודי? אמר לו: מפני שמלתי ונתגיירתי ולמדתי תורה, ואתה יעצת לי כן, שאמרת עסוק בסחורה שירד מחירה הרבה, שסופה להתעלות, וחזרתי על כל אומה ולשון ולא מצאתי אומה שפלה כישראל, וסופה להתעלות. עמד וסטר לו על פניו ואמר: אם רצית ללמוד תורה היה לך ללמוד ולא למול?! אמר לו: אי אפשר ללמוד תורה ללא מילה, שנאמר מגיד דבריו ליעקב [למי שהוא מל מיעקב] חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי.
2. איתא בגמרא סנהדרין (נט.) אמר רבי יוחנן, עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר: "תורה ציוה לנו משה מורשה", לנו מורשה ולא להם, ולכן אם גוי לומד תורה, הרי עוון גזל בידו [שנהנה מדבר שאינו שלו] ולכן חייב מיתה [כדין גוי העובר על אחת משבע מצוות בני נח].
והקשו, והרי היה רבי מאיר אומר, מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, שנאמר: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", כהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא "האדם", הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול. ותירצו, התם בשבע מצוות שלהם. ופירש רש"י, שעוסקים בהלכות שבע מצוות בני נח, להיות בקיאים בהם. אבל לא בתורה שלנו.
ופסק הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק י הלכה ט): גוי שעסק בתורה חייב מיתה. לא יעסוק אלא בשבע מצוות שלו בלבד. ואם עסק בתורה, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה, אבל אינו נהרג. ע"כ. ובשו"ת הרמב"ם (הוצאת פריימן, סימן שסד) כתב, שאסור ללמד תורה לישמעאלים [אף שאינם עובדי עבודה זרה], מפני שאינם מאמינים בתורה מן השמים. ע"ש.
3. כן כתבו התוספות במסכת חגיגה (שם ד"ה אין).
4. כן משמע מדברי הרמב"ם המובא בהערה הקודמת, שלא יעסוק אלא בשבע מצוות שלו בלבד. ועיין בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן מא), ובספר באר שבע (באר מים חיים סי' יד), ובשו"ת ציץ אליעזר חלק טז (סימן נה).
וכתב בשו"ת עטרת פז כרך ג (חו"מ סימן ב), ששני גויים הבאים להִדיֵן לפני דייני ישראל שידונו אותם על פי חוקי תורתנו הקדושה, מותר לדון אותם, ובעת פסק הדין אם יבקש אחד מהם לדעת מהיכן יצא הדין, מותר להשיבו ולענות לו את נימוקי פסק הדין, ומכל מקום היכא שאפשר, עדיף שזה יהיה בעל פה ולא בכתב. ע"ש.
ללמד גוי הלכות הקשורות לגוי שבת
בספר חשוקי חמד (מגילה עמוד קל) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א, שמותר ללמד את ה"גוי שבת", קצת הלכות אמירה לגוי, כדי שידע הגוי כיצד עליו לנהוג עם הישראל בשבת. ע"ש.
וכיוצא בזה כתב בשו"ת שבט הקהתי (ח"ה עמוד קמח), שמי שמעסיק פועלים גויים במסעדה, ורוצה ללמדם כמה הלכות כדי שידעו איך להתנהג במטבח ולא יכשילו את היהודים שבאים לסעוד שם, רשאי לעשות כן, אך יש ללמדם את ההלכות ללא הסברים ונימוקים. ע"ש. וכן פסק הגרי"ש אלישיב בספר קובץ תשובות (ח"ב סימן סה).
גוי שלומד בבית ספר יהודי
ב. גוי קטן שמסבירים לו תורה ומבין מה שמסבירים לו, דינו כגדול, ואסור ללמדו תורה. לפיכך אסור למורה לתנ"ך, ללמד תורה בבית ספר של גויים [5]
אולם מורה שמלמד תנ"ך בבית ספר של יהודים, ויש בכל כיתה מספר תלמידים גויים, רשאי להמשיך ללמד שם כרגיל, מכיון שכונתו ללמד את היהודים. ומכל מקום, אם יכול למצוא מקום עבודה אחר, תבוא עליו הברכה [6]
5. שו"ת יביע אומר חלק ב (יורה דעה סימן יז). וכתב הים של שלמה בחדושיו לבבא קמא (דף לח. סימן ט): אוי להם לאותם שנמצאו במדינת ספרד וארץ ישמעאל, הלומדים תורת ה' עם האומות בעבור הנאתן ותשלומי שכרן, כי אחר כך הם מהפכים למינות כאשר שמענו וראינו, וה' מסר התורה בקבלה למשה לומר ליהושע, ויהושע לזקנים וכו', ולא הניח לכתוב תורה שבעל פה כדי שלא יהפכו למינות. אם כן אותן האנשים החטאים בנפשותם ובגופם להפר עצת ה', אשר לומדים עם האומות, גדול עוונם מנשוא, ולא יראו בנחמות ציון. ע"כ.
6. בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ד סימן כו) נשאל בדבר בית ספר שנתייסד על ידי בני תורה ויראי השם, והמנהל והמורים כולם יראים ושלמים, ונודע להם שהרבה תלמידים הם מנכריות שנתגיירו אצל הרפורמים שאין גיורם כלום, ואי אפשר להוציאם מבית הספר, האם מחוייבים אותם מורים שכל פרנסתם מזה, להניח משרתם או לא.
והשיב, שמאחר ודבר זה נוגע לפרנסתם של המורים, שהוא חיי נפש ונסיון גדול, קשה לומר דבר מוחלט בדבר שלא הוזכר בפוסקים, ולא ידוע לנו ממילא פרטי דינים בזה, ומסברא אפשר לומר, דמאחר שעיקר כונת המורה ללמד את התלמידים הישראלים, אין איסור אף שממילא לומדים גם תלמידים נכרים, ויש לצרף דעת האומרים שאין איסור ללמד גוי קטן, וכמו כן יש אומרים שכל האיסור הוא דווקא כשהגוי עוסק בתורה בעיון, ולא בגוי שלומד תורה בבקיאות על ידי המורה. לפיכך קשה לומר שמוכרחים המורים לעזוב פרנסתן. ואף שהיה מן הראוי לעשות כן, יש לחוש שאם הם יעזבו, יקחו מורים מינים וכופרים, וילמדו גם את ילדי ישראל עניני כפירה ח"ו, ולכן אין להם להניח את משרתם. ע"ש. וכן כתב בהליכות עולם (חלק ח עמוד שפב).
וראה בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן לב) שנשאל ממלמד תשב"ר, שאחד מילדי הכיתה הוא גוי ואינו עומד להתגייר, האם מותר ללמד תורה בכיתה זו. והשיב שהן אמת שכשמלמד את כל הכיתה באופן כללי, יתכן שאין בזה איסור, דאין מונעים מילדים רבים ישראלים תורה בשביל ילד גוי. אבל עצם הדבר שילד גוי נמצא בכיתה על מנת שלא להתגייר, הוא עון גדול אשר הרעיש הים של שלמה על כיוצא בזה, וכל גדולי ישראל הם בדעה אחת בזה. ע"ש.
להעלות לתורה ילד שהגיע למצוות ואמו חיה עם גוי
בשו"ת אגרות משה (או"ח חלק ב סימן עג) נשאל מרב אחד על אודות בן הנולד לישראלית הנשואה לנכרי, האם מותר להעלותו לתורה ביום הבר מצוה שלו.
והשיב, שאף שיש לילד דין ישראל לכל דבר, ויש ממילא חיוב ללמדו תורה ולחנכו במצות, אבל למעשה אם עדיין אמו ברשעתה עומדת, ודרה עם הנכרי ומופקרת לכל האיסורים ומתחנך הבן אצלם, יש למיגדר מלתא בכל האפשר, שלא יקראו אותו לתורה ביום הבר מצוה שלו, ולא יעשו איזה שמחה שם. וכן היה טוב שלא לקבלו ללמוד בתלמוד תורה מאותו הטעם למיגדר מלתא, ורק כשתיפרד האם מהנכרי, יש ללמדו כדין, ולקראו לתורה ולעשות שמחה ביום הבר מצוה שלו. ואם יש חשש שיתקלקלו ילדים אחרים על ידי זה שיקבלוהו בתלמוד תורה, אסור גם מדינא לקבלו. ע"כ.
וכיוצא בזה כתב בשו"ת יביע אומר חלק ו (חושן משפט סימן ג), בשם המהרש"ג, שראוי לגדור גדר באיש שנשוי עם גויה, לבל יעלוהו לספר תורה. וכן כתב בשו"ת זכרון יהודה (סימן מה). ע"ש.
וכן בשו"ת מנחת יצחק (חלק ג סימן סה) אסור לצרף למנין ולהעלות לתורה, אדם שגר עם נכרית. ואף שיש מי שמיקל לצרף מחלל שבת למנין משום שנחשב קצת כתינוק שנשבה, דבר זה לא שייך באדם שנשוי לגויה, משום שאין רוב ישראל נכשלים בזה, ומחויבים לעמוד בפרץ בכל האפשרות. וראה בשו"ת יש מאין (סימן יד).
ללמד תורה במקום שיש גוי שמקשיב
ג. דרשן שהזמינו אותו לדרוש בבית אבלים או באירוע מסויים, ובין הקהל ישנו גוי שבא להשתתף באירוע, מותר לרב לדבר בדברי תורה בנוכחות הגוי, ואין בזה איסור "לפני עור".
וכמו כן, כאשר נמצא בבית הכנסת אדם מבוגר שמלוּוֵה בפיליפיני, ואותו פיליפיני נמצא לצידו של המבוגר עד סוף התפילה, מותר לרב לומר לציבור דברי תורה בנוכחות הגוי, אף שהגוי מטה אוזנו לשמוע את דבריו [7]
7. כנזכר בסעיף הקודם בשם האגרות משה, וכן כתב להקל בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תקנו). וראה בשו"ת משנה הלכות (חלק ה סימן קעב) שנשאל אודות אותם מרצים שמלמדים תורה דרך הטלויזיה, וגם גויים שומעים אותם, האם אין זה בכלל מה שאסרו ללמד תורה לגוי.
והשיב, שאכן פשוט מאד שהלכה זו שאין מוסרים דברי תורה לגוי, אין לזוז ממנה, אלא שיש סברא לומר שלא אמרו דאסור ללמד תורה לגוי אלא במי שכוונתו ללמד לגוי. אבל מי שכוונתו ללמד תורה לישראל, ובא הגוי מעצמו ושומע ממנו, אין זה בכלל האיסור, שהרי הגוי בא מעצמו לשמוע, והוא עושה האיסור ולא הישראל, שהרי הישראל מתכוון ללמד ישראלים ולא עכו"ם. וזו סברא ישרה ומוכרחת. ע"ש. וכן כתב להקל בשו"ת יפה נוף (פנחסי סימן ט). וראה בסעיף הבא.
ד. אדם שמתארח אצל הוריו בשבתות ובחגים, ונמצא שם אחיו או קרוב משפחה שחי עם גויה, וברצונו לומר דברי תורה על השלחן, או שרוצה לבאר את ההגדה בליל הסדר, רשאי לעשות כן בנוכחות הגויה, אף ששומעת את דברי התורה שאומר, מכיון שאינו מתכוון ללמדה [8]
8. בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קלב), כתב לבחור אחד שבא בחג הפסח לביתו מהישיבה, ומצא שם את קרובו ואשתו שהיא נכרית, וברצונו להגיד את ההגדה ולתרגמה כדי לזכות את אביו ואמו, וממילא תשמע גם היא, יש להתיר זאת משום שמה שאמר רבי אמי בגמרא שאין מוסרים דברי תורה לגוי, הוא דוקא כשכוונתו למוסרם לגוי, אבל כשכוונת הלומד דברי תורה הוא ללמוד לעצמו ולמוסרם ליהודים הנמצאים שם, לא נאסר ללמד מחמת שנמצא שם גם גוי שגם כן ישמע ממילא הדברי תורה.
וכעין ראיה יש להביא מהא דאסור ללמד את עבדו תורה כמבואר ברמב"ם (פ"ח מעבדים הי"ח), ומצינו שטבי עבדו של רבן גמליאל היה תלמיד חכם גדול וראוי להיסמך, והיו החכמים לומדים ומפלפלים בניהם אף כשהיה טבי נמצא אצלם בכוונה כדי לשמוע דברי חכמים, כדאיתא בירושלמי (פ"ב דסוכה ה"א), אלמא דכיון דכוונתם היה ללמוד לעצמם, לא נאסר להם ללמוד אף שידעו שטבי שהוא עבד נמצא שם ולומד מהם.
ומסתבר שכן הדין גם בגוי, שהאיסור הוא רק כשהכוונה הוא למסור דברי תורה לגוי, אבל כשהלימוד הוא לישראל, אף שנמצא שם גם גוי ששומע, אין לאסור. ולכן מותר לקרוא ההגדה ולתרגמה, כדי שיבינו ההורים וכל המשפחה, אף שממילא גם הנכרית שומעת. ע"כ.
והניף ידו שנית בשו"ת אגרות משה חלק ג (סימן צ) שאין להמנע מללמוד בעצמו וללמד לאחרים בשביל מה שיושבת שם נכרית, דהרי הנכרית עושה האיסור בעצמה, דאין הכרח שתשב שם, ואף כשיושבת שם אפשר לה שלא להאזין ולשמוע, ורק שהיא בעצמה עושה מעשה האיסור בזה שהיא מאזנת ושומעת להבין, וליכא בזה איסור לפני עור. ולשמור נכרים מלעבור על איסורים, אין שום חיוב ולא שום מצוה. ע"ש.
לענות לגוי על שאלותיו
ה. גוי שמקשה ומתמיה על תורת ישראל, מותר להקהות את שיניו, ולהשיב לו תשובות ניצחות על שאלותיו, כדי ולהוכיח לו את אמיתות תורתנו הקדושה [9]
9. מצינו בתלמוד שהיו התנאים והאמוראים מתווכחים עם אומות העולם בדברי תורה ומנצחים אותם. ואף שאין מלמדים תורה לגוי, מכל מקום כל שכוונתו להחלץ מקושיא ותימה שמקשה עליו אחד מאומות העולם, אין בזה איסור, משום שאין כוונתו ללמדו, אלא להציל עצמו, שאם לא יעשה כן, יהיה חס ושלום חילול ה', בהתפארם עלינו שאין אנו יכולים לתרץ את עצמנו מפליאתם. ועל זה נאמר: כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וברוך המקדש שמו ברבים. (יביע אומר חלק ב יו"ד סימן יז).
נתינת ספר קודש לגוי
ו. כשם שאסור ללמד תורה לגוי, כך אין לתת לו ספרי קודש, כגון ספר תהלים, או מדרשים, וספרי מעשיות מתוך אגדות חז"ל וכיוצא בזה [10]
אולם מותר לתת לגוי ספר שיש בו הלכות שבע מצוות בני נח, אף על פי שמעורבות בספר הלכות נוספות שאינם קשורות לשבע מצוות בני נח. [ועיין בהערה לגבי נתינת תנ"ך לגוי] [11]
10. בשו"ת יד אלעזר (סימן עו) כתב, דממה שאמרו בגמרא "אין מוסרים דברי תורה לגוי" יש לדייק גם כן שאסור למכור להם ספרי קודש ודברי תורה. ע"כ. ואף שבשיורי ברכה (סימן רמו סק"ה) כתב שאין זה דקדוק כאשר צדיק יבחן, מכל מקום הדין דין אמת, שאסור למכור להם ספרי קדש. ע"ש. והובאו דבריו ביביע אומר חלק ב (יורה דעה סימן יז).
וכן כתב מהר"י חאגיז בלקט הקמח (דף קז), וסמך הוראתו זאת מדברי רב אשי שאמר "אין מוסרים דברי תורה לגוי", לא אמר אסור ללמד תורה לגוי, כי בא לרמז על מסירת הספרים, שאין מוסרים להם ספרים לקרוא. ע"ש. וכיוצא בזה כתבו בשו"ת ימי יוסף ידיד (יו"ד סימן טז), והגאון מהר"ץ חיות בתשובותיו (סימן לב), ובספר גבעת פינחס (סימן נז). ע"ש.
11. הנה הגאון רבי אליהו מלובלין בשו"ת יד אליהו (סימן מח) נשאל, האם מותר למכור ספרי קודש שהגוי בעצמו רוצה ללמוד בהם. והשיב, שזה תלוי אם אין יכול הגוי למצוא ספרים אלו כי אם מהישראל, אם כן, הוי כתרי עברא דנהרא דאסור להושיט לו, משום לפני עיור לא תתן מכשול [ומלבד זה יש מקום לאסור משום בזיון הספרים, שמא יבזה אותם ח"ו]. ואף במקום דאינו עובר משום לפני עיור כגון שיכול להשיג הספרים במקום אחר, אסור על כל פנים מדרבנן.
אמנם אם יש בספרים אלו דינים משבע מצות שהם חייבים בהם, אם כן יש לתלות ולומר שהגוי קונה אותם כדי ללמוד את המצוות ששיכות לו, וכדרך שאמרו במסכת שביעית (מ"ז ומ"ח) זה הכלל כל שאפשר להשתמש לאיסור ולהיתר, מותר למכור לו, משום שתולים שישתמש בהיתר.
וכן תחזה למהר"י חאגיז בלקט הקמח (שם) שנשאל, האם מותר למכור ספרים לגויים [כגון תנ"ך וכדומה]. וכתב, שאם אינם יכולים למוצאם כי אם מהישראל, ודאי אסור. ואם לאו, יש להתיר בספרים המודפסים דווקא, ובפרט אם יש בתוכם דינים משבע מצות בני נח, דיש לתלות שלצורך דינים שלו הוא קונה אותם. אכן ספרי כתיבת יד וקבלת דברי תורה ודאי אסור למכור להם וגדול עונם מנשוא. ע"כ. והביאו בשו"ת רב פעלים (חלק ד יו"ד סימן כט).
ואנכי הרואה בשו"ת שבט הקהתי (ח"ה סימן רמו) שכתב לגבי נתינת ספרי קודש לגוי, שאם אינו יכול להשיג הספרים במקום אחר, אסור לתת לו משום לפני עור, ואם יכול לקנות ממקום אחר מותר, ובעל נפש יחמיר על עצמו בכל אופן. ע"ש. ואחר המחילה מכת"ר היה לו לחלק שרק אם יש צד היתר בספרים אלו, כגון שיש בהם ז' מצוות בני נח, יש להקל, אבל בלאו הכי איכא על כל פנים איסור דרבנן.
לתת ספרי קודש לגוי כשיש חשש איבה
בספר רוח חיים (סימן רצד אות ט) לרבינו חיים פלאג'י, כתב, שרצו גבירי עירו לשלוח מגילת אסתר במתנה לאחד השרים ממלכות אומות העולם, כדי שידע הנס ופלא שאירע לאבותינו. ועשו אותה על ידי סופר בכתב אשורית כספר תורה, ועמוד מוזהב. והיה לבו של הרב נוקפו על זה האם מותר לעשות כן.
ובתחילה סירב בדבר שלא לעשות כן, משום שאיסורו ברור [שאסור לתת כתבי קודש לגוי]. אולם באו ואמרו לו שיש חשש איבה בדבר, שכבר אמרו לשר שיתנו לו, ואינו איזה גוי דעלמא, כי אם המשנה למלך, ולכן באופן כזה יהיה מותר. ועוד דמגילת אסתר אינו דומה לספר תורה ומזוזה ושאר ספרים אפילו ספרי דפוס, כיון שהיא לפרסומי ניסא, שכל העמים ישמעו ויראו ותפול עליהם אימתה ופחד, ואם כן אינו דומה לשאר כתבי הקודש ולכן שרי. ע"ש.
וכיוצא בזה תראה בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קנח), שנשאל מעסקן צבורי אחד שיש לו קשר עם גדולים שאינם יהודים, העושים הרבה עבור הצלת ישראל בארץ הדמים, אשכנז ואגפיה, ובתוכם כומר אחד המצוין מאד במעשיו הכבירים להצלת נפשות ישראל, האם מותר לו לעסקן הנ"ל ליתן לכומר ספר תורה פסול במתנה, כי כפי השערתו תהיה מתנה זאת עבורו חשיבות גדולה למאד, וזאת תהיה סיבה נמרצת להלהיב נפשו ולבו לעשות מעשיו הטובים עבור הצלת ישראל ביתר שאת ויתר עוז.
והעלה למסקנה להקל בזה, משום שיש בזה צורך גדול לטובת היהודים, וכפי שכתב הרמ"א ביורה דעה (ס"ס רצא): עכו"ם שביקש שיתנו לו מזוזה, ורוצה לקובעה בפתחו, אסור ליתנה לו. ונראה לי דמכל מקום במקום דאיכא למיחש משום איבה, ושיעשה רע לישראל, שרי. ע"ש.
גוי שעתיד להתגייר
ז. גוי שברצונו להתגייר, וכעת עומד לפני תהליך גיור, רשאי בינתיים להשתתף בשיעורי תורה וללמוד את כל ההלכות הנצרכות לו כדי להיות יהודי כשר, וכן רשאי להשתתף בשיעורי גמרא וכדומה, ואין איסור ללמד תורה [12]
12. בגמרא שבת (ל"א) מובא מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית הכנסת, ושמע קולו של מלמד תינוקות שהיה אומר: "ואלו הבגדים אשר יעשו, חושן ואפוד ומעיל וכו'", שאל הגוי: הבגדים הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול. אמר לעצמו: אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול.
בא לפני שמאי ואמר לו: גיירני, על מנת שישימוני כהן גדול. דחפו שמאי באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, והלל גיירו על מנת שיהיה כהן גדול, אבל אמר לו: כדי להיות מלך צריך ללמוד טכסיסי מלכות, לכן לך ללמוד טכסיסי מלכות [תורה]. הלך הגוי ולמד מקרא, כיון שהגיע לפסוק "והזר הקרב יומת", אמר להלל: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל!
נשא אותו גר קל וחומר בעצמו ואמר: ומה ישראל שהם בניו של השם יתברך, נאמר עליהם "והזר הקרב יומת", גר שבא ללא שום יחוס, לא כל שכן שימות. אמר להלל: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך, שקרבתני תחת כנפי השכינה. ע"כ.
והקשה המהרש"א (שם), כיצד גייר הלל את אותו הגוי, והרי גוי שבא להתגייר בשביל אינטרס מסויים כגון שרוצה להתחתן עם בת ישראל וכדומה, אין מקבלים אותו, וכיצד גייר הלל את הגוי שבא להתגייר בשביל שילבישוהו בגדי כהן גדול.
ותירץ, שהלל הזקן לא גייר אותו מתחילה, אלא רק לאחר שידע אותו הגוי שגֵר אסור בכהונה, הלך הלל וגיירו. ומה שאמרו בגמרא שגיירו, לאו דווקא הוא, אלא שקיבל עליו לגיירו, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. ואין להקשות דאם כן היאך לימדו תורה קודם שנתגייר, והרי גוי שעוסק בתורה חייב מיתה. דיש לומר דהכא כיון שבא להתגייר, מותר לו ללמוד תורה. ע"כ.
ולמדנו מדברות קודשו, שאם הגוי קיבל על עצמו להתגייר, אף שעדיין לא עבר את תהליך הגיור, מותר ללמדו תורה, ואפילו דברים שאינם קשורים לתהליך גרותו מותר, שהרי אותו הגוי למד ספר ויקרא שאינו קשור אליו כלל. וכן כתב בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ג סימן צ).
וגם הלום ראיתי בשו"ת שרידי אש (חלק ב סימן נו) שנשאל אודות בן ישראל שנולד מאשה נכרית, האם מותר ללמדו תורה. וכתב שצריך לדבר עם האב והבן, ואם יבטיחו להתגייר כשהבן יהיה גדול, שפיר מותר ללמדו תורה. ע"ש.
וטוב עין יראה בשו"ת משנה הלכות (חלק ה סימן קעב) שכתב להוכיח דין זה מהגמרא עבודה זרה (י:) מהמעשה ברבי ואנטונינוס המלך, שהיתה לו מערה מפתח ביתו עד לביתו של רבי, והיה הולך כל יום לביתו של רבי כדי ללמוד תורה. וכיצד לִמְדוֹ רבי תורה, והרי אנטונינוס גוי היה. ואין לומר דמפני אימת המלכות עשה כן, שהרי אנטונינוס אוהבו של רבי היה, ואילו אמר לו שאסור לו ללמוד, לא היה לומד.
ויש ליישב שמאחר ואנטונינוס התגייר לבסוף [לפי כמה דעות], אתי שפיר. ואף שלִמדוֹ תורה קודם שאתגייר, לא קשיא מידי, שהרי כבר מצינו שהלל לימד תורה לאותו גר שרצה להיות כהן גדול, והיינו משום שהלל היה בטוח שיתגייר אחר כך לשמה, ואם כן יש לומר גם כאן שידע רבי שאנטונינוס יתגייר בודאי, ובאופן כזה מותר ללמדו תורה. ע"כ.
וראה בשו"ת יביע אומר (חלק ב יורה דעה סימן יז) שהביא סיוע לדברי המהרש"א (הנ"ל) מדברי המאירי בסנהדרין שכתב, שגוי שחוקר את התורה כדי להגיע לתכלית שלמות תורתנו, עד שאם ימצאנה שלמה יחזור ויתגייר, מותר לו ללמוד תורה. ולכן מותר ללמדו לפני הגרות, כל שאנו בטוחים שהוא עתיד להתגייר, כשלא תהיה לו מניעה מחֹק המלכות וכיוצא בזה. עכ"ד. וכן כתב בספרו מאור ישראל (שבת שם) שכן המנהג פשוט אצלינו. ע"ש.
וכדברים האלה ממש כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כא סימן כה), ושני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. ועיין גם בשו"ת שאילת יעקב (חלק א סימן סז) שכתב להוכיח מכמה מקומות מהרמב"ם, שמי שרוצה להתגייר, מותר ללמוד עימו תורה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת שבט הקהתי (ח"ה עמוד קמח).