ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה
שער ההלכות - הלכות - תלמוד תורה · פרק ח' - תפילה לפני הלימוד ולאחריו
א. לפני שיישב האדם ללמוד תורה, חייב להתפלל לבורא עולם שלא יהיה לו דבר תקלה בלימוד שלומד, ושיבין היטב את לימודו. ולאחר הלימוד, צריך להודות להשם יתברך על שזיכהו ללמוד תורה [1]
1. במשנה בברכות (כח:) אמרו על רבי נחוניא בן הקנה, שהיה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה. אמרו לו: מה מקום לתפילה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.
וכתב שם הרמב"ם בפירוש המשניות, ששתי תפילות אלו חובה על כל מי שנכנס לבית המדרש ללמוד, הלא תראה שלא אמר 'בכניסתו מה היה אומר' שמשמע שזה רק סיפור מה שהיה אומר רבי נחוניא, ותהיה רשות בידינו לבחור אם לעשות כן או לא, אלא אמר 'בכניסתו מה הוא אומר', רצונו לומר - אם נכנס הנכנס לבית המדרש, מה הוא צריך לומר. ע"כ. וכן פסק בשלחן ערוך (או"ח סימן קי סעיף ח).
האם גם כשלומד בביתו צריך להתפלל לפני הלימוד
הנה אף שבמשנה אמרו שבכניסתו לבית המדרש יאמר תפילה קצרה, כתב הטורי זהב (סימן קי ס"ק ח), דהוא הדין במי שיושב ללמוד אפילו ביחידות, ובפרט אם הגיע להוראה, צריך להתפלל שלא יטעה בלימוד ובהוראה. וכן כתב בשמו המשנה ברורה (שם). ומדבריו משמע, שגם היושב בביתו צריך לומר תפילה זו. וכן כתב בספר פתח הדביר (שם דף קד).
ואנכי הרואה לגאון רבי חיים זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (סימן תקה בנד"מ) שנשאל האם יש איזה טעם שיש אנשים שאינם נזהרים לומר תפילה שקודם הלימוד ואחריו. והשיב: לא ידעתי טעם לכך, ופשיטא שראוי לקיים דברי הטור והשלחן ערוך לומר תפילה זו. וכנראה הטעם שלא נזהרים בזה, משום שלא נזכר לומר זאת כי אם הנכנס לבית המדרש, אבל לעצמו בביתו לא שייכה כל כך תפילה זו. ומאחר שיש אנשים שהורגלו ללמוד בביתם, לכן גם כשנכנסים אחר כך לבית המדרש אינם מתפללים תפילה זו, מפני שהורגלו שלא לאומרה בביתם. ע"כ.
ומבין ריסי עיניו ניכר, שאותם הלומדים בביתם, אינם צריכים מעיקר הדין לומר תפילה זו, מפני שאינה שייכת ללומדים בבית. אולם ממשמעות דברי הט"ז והמשנה ברורה, נראה שאין חילוק בין הלומד בבית המדרש ללומד יחידי בביתו. ומה שאמרו בגמרא "הנכנס לבית המדרש", היינו משום שכך היתה הרגילות ללמוד שם, אבל הוא הדין לגבי הלומד בביתו, שחלה עליו חובה לומר תפילה זו, כדי שלא תצא תקלה מתחת ידו ויבין את תלמודו על בוריו.
להתפלל על זיכרון הלימוד
דרך אגב, בגמרא בברכות (ח.) אמר רבי נתן "על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא" זו תורה. והקשה שם הרי"ף בעין יעקב, איזה תפלה יתפלל, אם שתהיה התורה קנויה לו, והלא זה תלוי ביגיעתו, כי יגעתי ולא מצאתי אל תאמן. ותירץ, שמצינו שהתורה אם זכה אדם נעשית לו סם חיים, ואם לא זכה נעשית לו סם המות, לכך יתפלל כל חסיד שתהיה לו התורה סם חיים.
אולם בספר מאור ישראל (שם) הביא קושית הרי"ף וכתב על זה דלא קשיא מידי, שהרי איתא במגילה (ו:) שכל מה שאמרו יגעתי ומצאתי תאמין, הני מילי לחדודי, אבל לאוקומי גירסא [שלא ישכח תלמודו] סייעתא מן שמיא הוא. ופרש"י שיש יגע ואינו מוצא. ואם כן בודאי שיש צורך בתפלה לה' החונן לאדם דעת שיתן לו זכרון, וידע בעל פה כל מה שלמד לאורך ימים. ועוד אמרו בנדה (ע:): מה יעשה אדם ויחכם, ירבה בישיבה וימעט בסחורה. אמרו, הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
והבט וראה בשו"ת שבט הלוי חלק ט (סימן מג) שנשאל מה היא הסגולה לזכרון בתורה, וכתב שהרבה נאמר בזה, והעיקר לחזור הרבה פעמים, ולתפוס היטב במוח ובלב מה שלומד עד שיתישב בלבו, ואז יזכור היטב, ועיקר שבעיקרים להתפלל למי שהחכמה שלו [עיין נדה דף ע'], ויותר אין להאריך. ע"כ. וראה עוד בספר מאור ישראל (מגילה ו:).
ב. נוסח התפילה שצריך לומר לפני הלימוד הוא: יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שלא אכשל בדבר הלכה. שלא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור, ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ואל יכשלו חברי ואשמח בהם [2]
2. נוסח זה הובא ברמב"ם בהלכות ברכות (פרק י הלכה כג), ואף שבשלחן ערוך גרס "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו" בלשון רבים, מכל מקום כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ט סימן כג) שהנוסח בש"ס וברי"ף וברמב"ם וברא"ש ועוד ראשונים, לומר "אלקי" בלשון יחיד. וכן עיקר. ע"ש. ועל כל פנים מי שאומר בלשון רבים כפי שכתב השלחן ערוך אין מזניחים אותו. ועיין בשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק א סוף סימן סט).
לא לשמוח באִי ידיעת החבר
הנה אחד מהדברים שמתפללים עליהם קודם הלימוד הוא "שלא יכשלו חברי ואשמח בהם", וראיתי לנכון לכתוב כאן דברי האורחות צדיקים (שער השמחה): הרבה רעות יש בשמחה ובשחוק, כמו השמח במכשול חבירו בעת שמגיע לו פגע רע מפגעי העולם, ועל זה נאמר (משלי כד יז): "בנפול אויבך אל תשמח". ועוד יש שמחה רעה מזאת, כמו השמח כשחבירו נכשל בעבודת הבורא יתברך, או שמח במיעוט ידיעתו.
צריך שתבין; עבד המשרת למלך באמונה, יש לו להצטער בראותו אנשים המורדים באדוניו והמחרפים אותו. אבל בהיות העבד שמח בראותו קילקול אדוניו וחרפתו, אין זה עבד נאמן, רק חבר הוא לאיש משחית ועוונו ישא. והנה הכתוב אומר בתהלים: "רוצה ה' את יראיו", ומי ששמח במכשול חבירו, אין רצונו כרצון הבורא יתברך.
על כן התפלל רבי נחוניא בן הקנה: אל ייכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי, כי ראה שזה דבר מצוי, שאחד ישמח בטעות חבירו, כדי שיהיה הוא נוצח את חבירו, ויהיה לו שֵׁם. ואף כמה בני אדם חשובים אינם נזהרים בזה. לכן כל איש, אשר רצונו רצון האלהים, יצטער על שאין נעשה רצון ה'. ע"כ. ישמע חכם ויוסף לקח.
ג. ראוי ונכון להוסיף ולומר קודם הלימוד: יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתאיר עיני במאור תורתך, ותצילני מכל מכשול וטעות, הן בדיני איסור והיתר, הן בדיני ממונות, הן בהוראה הן בלימוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת, ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד, כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה [3]
3. כן כתב הטורי זהב (סימן קי ס"ק ח). ואגב ריהטא ראיתי בספר נחלת דוד לגאון רבי דוד רובין תלמיד רבינו חיים מוולוז'ין זצ"ל (ברכות ג:), שהביא דברי רב אשי שאמר: עד חצות לילה היה דוד עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות. ומנין שמהערב עד חצות היה עוסק בתורה? שנאמר בתהלים: קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
וצריך ביאור, איך לומדים מפסוק זה, שהיה דוד עוסק בתורה מתחילת הערב, והרי 'אֲשַׁוֵּעָה' הוא לשון תפילה ולא לשון לימוד, ואם כן משמע שהיה קם בערב כדי להתפלל ולא ללמוד.
וביאר, שדוד המלך היה עוסק בתורה עד חצות, ולכן קודם הלימוד היה מתפלל, ולזה אמר "קדמתי בנשף ואשועה" כלומר, לפני תחילת הלימוד בערב, נשאתי תפילה. ואחר חצות שגמר מלעסוק בתורה, היה צריך ליתן הודאה על חלקו, ולזה אמר "חצות לילה אקום להודות לך" על זה שזיכיתני ללמוד תורה. והוא נכון. ע"כ. ולפי זה יוצא שהתפילה שקודם הלימוד, נאמרה כבר לפני רבי נחוניא בן הקנה, על ידי דוד המלך ע"ה.
ד. ביציאתו מבית המדרש אומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים, אני עמל לדברי תורה ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת [4]
4. רמב"ם (שם), ומקורו טהור מדברי הגמרא בברכות (דף כ"ח), ופירש שם רש"י, שיושבי קרנות הם חנוונים, או עמי הארץ, שעוסקים בדבר שיחה. ע"כ.
וכתב הבית יוסף (סימן קי) בשם רבינו יונה, לכאורה מדוע הוצרך לומר שאנו רצים והם רצים, והלא הוא בכלל מה שאמר בתחלה "אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר".
ותירץ שהוא דבר בפני עצמו, ורצונו לומר, כשאני רואה שעוברים הימים והזמנים, אני מרגיש בעצמי שאני רץ בכל יום ומתקרב למיתה, ומפני זה אני מכין צידה לדרך, כדי שאזכה לחיי העולם הבא. אבל יושבי קרנות, אינם מרגישים במיתתם כלל, ואינם מכינים להם צידה לדרכם. ע"כ.
ומסופר באבות דרבי נתן (סוף פרק כא) על ברבי עקיבא, שהיה יושב ודורש ושונה לתלמידיו, ונזכר מה שעשה וישב בילדותו עם עמי הארץ, ואמר: מודה אני לפניך ה' אלהי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי בתי כנסיות של עמי הארץ.
ה. הגאון רבי חיים מצאנז זצ"ל היה אומר, שבגלל שהקילו בתפילה שלפני הלימוד ולאחריו, נתמעטו בעוונותינו התלמידי חכמים. ועל כן יזהר כל אחר להקפיד לומר תפילה זו לפני ואחרי לימודו, ויראה ברכה בעמלו [5]
5. ראה בשו"ת שבט הקהתי (חלק ב סימן א). וכתב בספר ארחות רבינו הקהילות יעקב (ח"ג עמוד קיב) שמרן החזון איש אמר שהרוצה להצליח בלמודו יזהר בג' דברים. א) יזהר מהדברים הצריכים נטילה כמבואר בשלחן ערוך (סימן ד סעיף יח). ב) יזהר שלא להוציא שקר מפיו בשום אופן. ג) יזהר לומר את היהי רצון שאומרים קודם ה לימוד.