אור ברסלב
ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה שער ההלכות - הלכות - תלמוד תורה › פרק ו - לימוד מקרא בלילה

ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה

שער ההלכות - הלכות - תלמוד תורה · פרק ו - לימוד מקרא בלילה

פרק ה' - לימוד תורה בלילה

א. על פי חכמי הקבלה, אין לקרוא תורה שבכתב [תנ"ך] בלילה, מפני שהלילה הוא זמן שליטת הדינים בעולם, וגם התורה שבכתב היא דין, ועל ידי שקוראים מקרא בלילה מעוררים את הדינים, ולכן אין ראוי לעשות כן [1]

1. כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (אורח חיים סימן רלח ס"ק ב), בשם גורי האר"י זצ"ל, שלא ילמד מקרא בלילה. והכי מוכח ממה שאמרו בילקוט (פרשת תשא): כשהיה משה במרום, מנין היה משה יודע אימתי יום ואימתי לילה? בשעה שהקדוש ברוך הוא מלמדו מקרא, יודע שהוא יום, ובשעה שמלמדו משנה, יודע שהוא לילה. ע"כ.

ולכאורה משמע, שמאחר שאין לקרוא מקרא בלילה, לכן היה הקדוש ברוך הוא מלמד את משה רבינו רק משנה בלילה.

איברא שלא למדנו אלא שמשה רבנו לא היה קורא מקרא בלילה, אבל אין זה ראיה שאסור ללמוד מקרא בלילה, ועדיין יש לומר שמעיקר הדין מותר בלילה לקרוא מקרא, וכמו שאנו קוראים משנה ותלמוד ביום, אף על פי שמשה היה לומד אותם רק בלילה, כך גם מותר לנו לקרוא מקרא בלילה, אף על פי שמשה היה קורא מקרא רק ביום. ואין מופת חותך. עכ"ד החיד"א. ומדבריו אין ראיה שאסור לקרוא מקרא בלילה.

ברם עין רואה להרב המגיה שם (אות ג) שכתב, שבשו"ת יוסף אומץ (סימן נד) כתב: אדהכי והכי נסב'ר ליבי, ואני אומר שיש הוכחה שלא ללמוד מקרא בלילה, ושאני משנה ותלמוד שהם בחינת מדת רחמים, והם בחינת 'יום' ומותר לקרותם בלילה. מה שאין כן מקרא, שאין לקרואת בלילה, משום שאין לעורר מדת הדין. ע"ש. ולפי זה, יוצא שמרן החיד"א הכריע לדינא שאין לקרוא מקרא בלילה, משום שהוא זמן שליטת הדינים, ולכן אין לעורר הדינים על ידי קריאת מקרא בלילה.

ורבינו חיים בן עטר בספר אור החיים (דברים לב, ב) כתב לפרש בזה את הכתוב "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי", יערוף כמטר לקחי - זו תורה שבכתב, שהרי היא כמטר שפעמים אינו מתבקש, ואף תורה שבכתב אינה אלא ביום ולא בלילה. תזל כטל אמרתי, זו תורה שבעל פה, כמו הטל שהוא מתבקש לעולם, אף התורה שבעל פה לעולם היא רצויה, לילה כיום יאיר.

מדוע אין קוראים מקרא בלילה

וראה בספר אבני צדק (סימן קב) שהוסיף תבלין למה שאמרו שאין קוראים מקרא בלילה, על פי מה שכתב האר"י, שהתורה שבכתב היא בחינת דין, והתורה שבעל פה היא חסד, כדאמרינן במכות (כב:), שבתורה כתוב 'ארבעים יכנו', ובאו רבנן והורידו מכה אחת, והורו לתת רק 39 מלקות. וכן בתורה נאמר 'עין תחת עין', ואתו רבנן ופירשו שאין לעקור את העין, אלא לשלם ממון תמורת העין, ומוכח שהתורה שבעל פה היא תורת חסד, והתורה שבכתב היא דין. לפיכך היום הוא בחינת 'חסד', כדכתיב יומם יצוה ה' חסדו, ולכן קוראים בו מקרא שהוא דין, כדי למתק הדינים. ובלילה שהוא 'דין', קוראים בתורה שבעל פה שהיא חסד, לאכללא דא בדא ולהמתיק הדינים.

מקרא למי שאינו יודע ללמוד

ב. אדם שאינו יודע ללמוד משנה או הלכה וכדומה, אלא יודע רק לקרוא מקרא, כגון תהלים או פרשת השבוע וכיוצא בזה, רשאי לקרוא מקרא בלילה, ולא ישב בטל ללא לימוד תורה [2]

וכמו כן, נשים שאין באפשרותם ללמוד הלכות או ספרי מוסר, ורוצות לקרוא תהלים בלילה, רשאיות לעשות כן [3]

2. גרסינן בגמרא ברכות (ד:), אדם בא מן השדה בערב, ונכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות מקרא קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל. ולכאורה קשה, כיצד היה קורא מקרא בערב, והרי על פי הקבלה אין לקרוא מקרא בלילה, כנזכר בסעיף הקודם.

וכתב בשו"ת יביע אומר חלק ו (או"ח סימן ל) ליישב, על פי מה שכתב הבן איש חי (פ' פקודי אות ז) בשם מרן החיד"א, שעם הארץ שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב, מותר לו לקרות מקרא בלילה. וכן כתב בספר חמדת ימים (דף קב:): ומורי ז"ל היה אומר לענין הגות במקרא בלילה, שלא אמרו אלא רק לבקי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שהנכון להיות הוגה בתורה שבעל פה במידת לילה, ובתורה שבכתב במידת היום. אך מי שאינו בקי אלא במקרא, אם נאמר לו שאין נכון להגות במקרא בלילה, נמצא בטל מהתורה מכל וכל. ובדבר הזה שגו רבים מתופסי התורה, שלא ידעו לכלכל במשפט דברי האר"י ז"ל. עכ"ד.

ולפי זה יש לומר, שמה שאמרו בגמרא שאם רגיל לקרוא מקרא קורא אפילו בלילה, מדובר באדם שאינו בקי במשנה, ויודע לקרוא רק מקרא, ולכן התירו לו לקרות מקרא אפילו בלילה, כדי שלא ישב בטל לגמרי מעסק התורה. וכן כתב בשו"ת עזרת כהן (אה"ע סימן לד), וסיים, שכמה טפשים אותם אנשים שעדיף להם לבטל מן התורה, מאשר ללמוד מקרא בלילה. ע"ש.

ועיין למהרש"ם בספר דעת תורה (א"ח סימן רלח), שתירץ הקושיא הנ"ל על פי דברי המגן אברהם, דמיירי בַּגמרא קודם שהגיע זמן קריאת שמע, משום שאם כבר הגיע זמן קריאת שמע, אזי אסור ללמוד, שמא ימשך. ואם כן, גם לענין מקרא בלילה לא קשיא מידי, משום שמדובר שעדיין לא הגיע הלילה, ולכן קורא מקרא ללא שום חשש. ע"כ. וראה בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ז יו"ד סימן ג), שהתיר לקרוא חק לישראל בלילה, למי שאינו יכול ללמוד שאר דברים

3. כן כתב בשו"ת דברי בניהו (חלק ו סימן יד) שיש להתיר לנשים ולקטנים לקרוא מקרא בלילה, דעדיף שיקראו מקרא מאשר ישבו בטלים. וצירף לזה דברי הרב אור לי (סימן מ) שיש אומרים שכל הקפידא שלא לקרוא מקרא הוא רק על חמשה חומשי תורה, אבל תהלים מותר מפני שהם שירות ותשבחות. ע"ש. ועיין בשו"ת עולת יצחק חלק ב (סימן רפה).

ג. אנשים שהולכים לבקר בקברי צדיקים בלילה, ואם לא נאסור עליהם לומר שם פרקי תהלים, לא יוכלו לקרוא משהו אחר, יש להתיר להם לומר מזמורי תהלים בלילה [4]

4. על פי מה שנתבאר לעיל בהערות הקודמות, וכן כתב הרה"ג רבי פנחס זביחי שליט"א בספרו הנדפס מקרוב עטרת פז על ספר תהלים, ושכן נכון להורות להם, כדי שלא יבואו לידי שיחה בטילה וישוטטו באפס מעשה. ע"ש. וראה בשו"ת עולת יצחק (ח"ב סימן רפה) שהאשכנזים והתימנים לא נמנעים מלומר תהלים בלילה ולא נהגו לחוש לדברי המקובלים בזה. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת מענה לשון חלק ג (סימן לז), ובשו"ת רבבות אפרים חלק ב (סימן פו).

ד. אדם שמארגן שיעור תהלים לילדים בשעות הערב [כגון בימות החורף שהשקיעה מוקדמת], רשאי להמשיך במנהגו, מפני שאותם ילדים בדרך כלל מסתובבים ברחובות בבטלה, ועל ידי שאוסף אותם ללמוד, מציל אותם מחברה רעה ומזכה אותם ללמוד תורה, וזכות הרבים תלוי בו [5]

5. הנה בשו"ת לבושי מרדכי (תניינא או"ח סימן קפו) הביא דברי המקובלים שאוסרים ללמוד מקרא בלילה, והקשה מהא דתנן בשבת (י"ב), החזן רואה היכן התינוקות קוראים [מקרא] בליל שבת. ומוכח משם שאפילו בלילי ימי החול מותר לקרוא מקרא, מהא דקאמר התם, שאני תינוקות שאימת רבן עליהם, ופרש"י, שגם בחול אין פושטים ידיהם להטות את הנר. משמע דגם בחול היו רגילים לקרות מקרא בלילה, ואם כן קשה על דעת המקובלים שאסרו לקרוא מקרא בלילה.

ותירץ, שמאחר והתינוקות אינם לומדים לימודים אחרים אלא רק מקרא, פשיטא שמותרים ללמוד מקרא גם בלילה, ואפילו גדול שאינו יודע ללמוד משנה התירו לו ללמוד מקרא בלילה. לפיכך חייב רבם ללמדם מקרא גם בלילה. ע"ש.

וגם הלום ראיתי לראשון לציון הגאון רבי יצחק ניסים בשו"ת יין הטוב (ח"א סימן נד), שכתב בשם המקובל רבינו אליהו מני, שקטן שאינו יודע כי אם מקרא, יכול אביו לקרוא עמו מקרא כדי לקיים מצות ושננתם לבניך. וכן לענין תינוקות הלומדים עם החכם שלהם, כתב הגאון רבי אברהם אדאדי בספרו ויקרא אברהם (דף קכא) להתיר בזה. ע"כ. ובנידון דידן קיל טפי, שהרי כפי הידוע באים לתהלים הרבה ילדים שאינם שומרים מצוות, ועל ידי כך, מונעים אותם מלעשות שטויות, ומקרבים אותם לדרך הישרה.

תהלים לאחר חצות

ה. אף שנתבאר שאין לקרוא מקרא בלילה, מכל מקום נהגו העולם לקרוא 'תהלים' לאחר חצות הלילה, ואין לערער על מנהגם, ובפרט אם קוראים עבור חולה או יולדת וכיוצא בזה [6]

6. כתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (חלק ב סימן כה): הנה האר"י הזהיר שלא יקראו מקרא בלילה, וההולכים אחר מנהגי האר"י, אין קוראים מקרא אפילו אחר חצות לילה. והמקובל המופלא רבינו שלום שרעבי ז"ל, היה מפקפק על מה שנהגו בתי כנסיות לקרות תהלים סמוך ליום, ונתפשט מנהג זה בכל ארץ ישראל, שיש חבורות לזה. והיה אומר שאולי אין תהלים בכלל האיסור לקרוא מקרא בלילה, והמקובלים נמנעים מלקרות תהלים בחול כל זמן שלא האיר היום. עכ"ד.

והניף ידו שנית בשו"ת יוסף אומץ (סימן נד), וכתב שבערי הקודש ירושלים וחברון אשר ישבתי בהם, נוהגים שאין לקרות מקרא בלילה, ואף על פי כן מנהג קדום שבכל לילה באשמורת קוראים בבתי כנסיות תהלים. ומקובל מופלא בדורינו [הרש"ש] אמר שאין לימוד תהלים בכלל אזהרת האר"י ז"ל. ומצאתי סמך לזה ממה שאמרו בבראשית רבה (פרשה ס"ח) שיעקב אבינו היה קורא תהלים בלילה, ודוד המלך יסד ואמר את רוב תהלותיו לראש אשמורות.

ועתה האמת אגיד, כי הקורא תהלים באשמורת [לאחר חצות], ושואלני על כך, אני אומר לו שיש לו סמך, אך אני עצמי ירא אנכי, ואין אני קורא תהלים בלילה כי אם בליל שבת, אבל בחול איני קורא, מאחר שרבינו האר"י סתם וכתב שאין לקרות מקרא בלילה, משמע שאף תהלים בכלל [ולא כמו שרצה הרש"ש לחלק בין תהלים לשאר מקראות]. עכת"ד.

ובשו"ת רב פעלים (חלק ב אורח חיים סימן ב) כתב, שהואיל והרש"ש עצמו לא הכריע האם תהלים בכלל אזהרת האר"י ז"ל ודינם ככל שאר המקראות, לכן אנו נזהרים שלא לקרות תהלים קודם עלות השחר, מיהו אם אנו רואים אנשים שקוראים תהלים באשמורת, אין אנו מוחים בידם, ורק הבא לשאול, אנו אומרים לו שלא יקרא תהלים אלא תורה שבעל פה, דשב ואל תעשה עדיף. ע"כ.

והרואה יראה, שהרב פעלים החמיר קצת יותר ממרן החיד"א, כי החיד"א היה משיב לשואלו דבר, שיש לו סמך לקרוא תהלים בלילה. ואילו הרב פעלים היה מייעץ למי ששאלו, שלא לקרוא, אלא יעסוק בתורה שבעל פה. ומאחר תתרי צנתרי דדהבא סבירא להו להחמיר בזה לכתחילה, לכאורה הכי נקטינן.

ברם, טוב עין יראה לגאון המקובל רבינו יעקב ניניו בספרו אמת ליעקב (דף קז) שכתב, שאף שהחיד"א בספר יוסף אומץ כתב שהוא ירא לקרות בתהלים, מפני שהאר"י פסק שלא לקרוא מקרא בלילה, ותהלים בכלל מקרא, מכל מקום כבר נתפשט המנהג בכל המקומות לקרות תהלים אחר חצות לילה, ואפילו בקהילתנו ק"ק חסידים שאנו נוהגים בכל דבר כרבינו האר"י ז"ל, אנו קוראים תהלים בכל הלילות לרפואת חולים, ולמנוחת נפטרים, ובפרט בשבוע הששי של העומר, שאנו עושים תיקון כרת כל השבוע, ובחצי הלילה אנו קוראים התהלים בכנופייא. ע"כ.

והגאון רבי אליהו ילוז זצ"ל בשו"ת יש מאין (חלק א או"ח סימן א) העיר גם כן על הגאון רבינו יוסף חיים ברב פעלים הנ"ל, וכתב, שאף שהרש"ש לא אמר בודאות שיש חילוק בין תהלים לשאר מקראות, מכל מקום הנה לפנינו מנהג בית אל שאומרים תהלים גם בחול לאחר חצות לילה, וכמו שכתב בספר אמת ליעקב [הנ"ל]. ע"ש.

וטוב עין יראה בספר כף החיים סופר (סימן רלח סק"ט) שאחר שהביא דברי האר"י שאין לקרות מקרא בלילה, סיים: אמנם בענין אמירת תהלים, המנהג לומר תהלים אחר חצות אפילו בלילות החול. והיינו טעמא, משום שהוא שירות ותשבחות, וכתיב "חצות לילה אקום להודות לך". ועיין ברכות (ג:). ודו"ק. עכ"ל.

וגם בשו"ת ישכיל עבדי חלק ד (אורח חיים סימן ב) האריך למעניתו בזה, והשיג על הרב פעלים הנ"ל, וסמך על העדוּת שהמקובלים נוהגים להתיר לקרוא תהלים לאחר חצות לילה. ומעשה רב. ע"ש. ולכן יש להתיר לקרות תהלים אחר חצות לילה בכל לילות החול, וכל שכן לצורך חולה ומקשה לילד, כמבואר כל זה בשו"ת יביע אומר חלק ו (או"ח סימן ל). וכן כתב בשו"ת מענה לשון חלק ג (סימן לז).

ובשו"ת בצל החכמה (חלק ד סימן מה) כתב בשם המאסף לכל המחנות (סימן א ס"ק לח), שכבר נתפשט המנהג בכל המקומות לקרוא תהלים אחר חצות לילה, וכן כתוב בהנהגת הרבי שמעלקי שאמר תהלים אחר חצות, וכן כתב בהנהגות טובות להמ"מ דסטעפין לומר תהלים לאחר חצות. ע"ש. וגם בספר יפה ללב (חלק ב סימן רלח) כתב כן בשם הרב ידי אליהו מלובלין ז"ל. ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן ג). ואין לך אחר המנהג כלום.

תהלים בלילה לרפואת חולה

ו. המיקל לקרוא תהלים לפני חצות, לרפואת חולה או על אשה שמקשה ללדת, או בשעת מלחמה וכדומה, יש לו על מה שיסמוך [7] ומכל מקום ראוי ונכון להמתין עד לאחר חצות, ורק אז יקרא תהלים [8]

7. הנה אף שנתבאר לעיל שאין לקרוא תהלים לפני חצות לילה, מכל מקום מצאנו בשו"ת בצל החכמה (חלק ד סימן מה) שכתב בשם האשל אברהם (סימן רלח), שאין שום קפידא על אמירת מזמורי תהלים בלילה לכולי עלמא, כיון שקבע ה' יתברך שאמירת תהלים יהיה חשוב כנגעים ואהלות, אם כן הרי זה כלימוד משניות שזמנו בתחילת הלילה, וכן נראה גם מספר קומי רוני. והביא דברי המדרש, שיעקב כל כ' שנה שהיה בבית לבן לא שכב, והיה קורא בכל לילה ט"ו שיר המעלות, ויש אומרים שגמר כל התהלים. ומוכח דגם לפני חצות מותר. והבן. ע"כ.

וכן ראיתי בשו"ת שיח יצחק (סימן קטז) שהביא דברי המדרש שוחר טוב (תהלים סימן קכט) שיעקב כל עשרים שנה שהיה בבית לבן קרא בכל לילה ט"ו שיר המעלות, וי"א שגמר כל התהלים. ע"כ. וכן תחזה בשו"ת דברי יציב (יו"ד סימן קלו). ע"ש.

ואחזה אנכי בשו"ת יביע אומר (ח"ו סימן ל) שהביא דברי הרה"ג רבי יהודה אלטמן בשו"ת מי יהודה (סימן כב), שנשאל אם מותר לקרות תהלים בלילה בעת צרה, או יש לחוש למה שאמרו המקובלים שאין לקרות מקרא בלילה. והשיב, שאף שיש סמוכין לדברי המקובלים שאין לקרוא מקרא בלילה, ממה שאמרו בתנא דבי אליהו "יום ליום יביע אומר" זה תנ"ך, "ולילה ללילה יחוה דעת" זה משנה, מכל מקום נראה שמותר לומר תהלים דרך תפלה ותחנונים בעת צרה לצורך רבים, ואין זה ענין ללימוד מקרא, והרי אנו אומרים כמה מזמורים בקריאת שמע שעל המטה, וכן שמעתי בכמה קהלות שאומרים לפני מעריב אשרי תמימי דרך וגו' בעת צרה, ולכן נראה שאין כאן בית מיחוש, וכל שכן שיש להקל בזה בבין השמשות. עכ"ד.

וכן העלה בשו"ת ויחי יעקב (אורח חיים סימן ט), שכל שקורא מזמורי תהלים בלילה דרך תפלה, אין בזה שום חשש. ע"ש. וכן כתב להקל בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ח סימן ב), ונשען על דבריו הרה"ג רבי יצחק זילברשטין שליט"א בספר עלינו לשבח (שמות עמוד תרלב). ע"ש.

וראה בספר מנהגי החיד"א (עמ' קסד-קסה) שהביא בשם שו"ת יצחק ירנן (סימן כו), שהעתיק מהנהגות החיד"א, שהעיד על עצמו שהיה חולה ולא ישן בלילה, והיה קורא את כל התהלים. ע"ש. ועיין בפתח הדביר בהלכות שבת (סו"ס ער"ה).

8. בשו"ת יביע אומר (שם) כתב, שנכון להחמיר כדברי הרב פעלים חלק ב (סימן ב), שכתב, שאין לקרות בלילה מזמור יענך ה' ביום צרה, לרפואת חולה או למקשה לילד, אף על פי שהוא דרך תחנה ותפלה. אבל לאחר חצות יש להתיר כפי שהעלו כמה אחרונים להקל, ושכן המנהג. ע"ש.

ובשו"ת מבשרת ציון (חלק א סימן ל) העיד בגודלו על אביו הצדיק רבי סלמן מוצפי זיע"א, שכמה פעמים בעת צרה, נפשו היתה מתאוה לקרוא מזמורי תהלים לאחר חצות ברוב עם, אך היה נמנע מפני דעתו של רבינו יוסף חיים בספרו רב פעלים שהחמיר בזה. ובכל זאת כמה פעמים בעת צרה, כשהמצב בארצנו הקדושה היה מתוח, הורה ברבים לקרוא מזמורי תהלים בלילה . ע"ש. ועיין בשו"ת שער שמעון אחד (חלק ה סימן לא), ובשו"ת שערי צדק (או"ח סימן נא).

להשלים בלילה מה שהחסיר ביום

ז. אדם שרגיל לקרוא כל יום 'חק לישראל' ומעמדות וכדומה, ובאחד הימים היה טרוד, ולא היתה לו אפשרות לפתוח ספר במשך היום, רשאי להשלים בלילה את מה שהחסיר ביום [9]

9. כן כתב בשו"ת בית ישראל (לנדא סימן לה), והביא ראיה לזה מהגמרא בעירובין (סה.) שרב אחא לפעמים היה טרוד ביום במזונותיו, והיה פורע את קביעות עיתו לתורה בלילה. ורב אחא מסתמא קיים מאמר חז"ל (קידושין ל.) לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בגמרא, דהיינו שכל יום ילמד את שלושת הדברים הללו. ואם כן מבואר שכאשר רב אחא היה טרוד ביום ולא יכל ללמוד את שלושת הדברים הללו, היה משלים אותם בלילה.

וכן תחזה בשו"ת לבושי מרדכי (סימן קפו), שהעלה להקל לבעל עגלה הטרוד בפרנסתו, ואין לו אפשרות לקרוא מעמדות ביום, שרשאי לקרותם בלילה, והביא סמך לדבריו, מדברי החיד"א בספר ככר לאדן (סימן ה אות ז) שכתב, שעינינו הרואות שיש כמה חברות ובתי מדרשות, שאחר ערבית נוהגים לקרות בתורה נביאים וכתובים, ומרבית העם זהירים בלימוד זה, שכל אחד קורא כדרכו במקרא, וכמה מחכמי ארץ ישראל עוברים בארצם ורואים אותם, ואינם אומרים להם שום דבר.

ואף שרבינו האר"י ז"ל הזהיר שלא יקראו מקרא בלילה, מכל מקום סברי מרנן דהני מילי אין לאומרם בפני עמי הארץ, כי כמו זר נחשב לומר שלא ילמדו תורה, והצנועים מושכים ידיהם שלא לגלות אזהרות רבינו האר"י ז"ל, כי דברים אלו לא נאמרו אלא למצניעיהם. ולא עוד אלא שאפילו כמה מגדולי ישראל אף ששמעו דברי האר"י ז"ל, אינם זזים ממנהגיהם. ע"ש. ועיין בשו"ת ישכיל עבדי חלק ז (יו"ד סימן ג בקונ' אחרון), ובשו"ת דברי בניהו חלק ו (עמוד צז).

מקרא בליל שבת ויום טוב

ח. מותר לקרוא מקרא בלילי שבת ובלילי ימים טובים, משום שבשבתות וימים טובים מתגברת ושולטת מידת הרחמים בעולם [10] ומותר לקרוא מקרא גם בלילי חול המועד, ואין בזה שום חשש [11]

אולם בליל ראש חודש, ראוי ונכון להימנע מלקרות מקרא [12] אומנם הנוהגים לומר מזמור "ברכי נפשי" לפני תפילת ערבית של ראש חודש, רשאים להמשיך במנהגם, וטוב שיקדימו לאומרו בבין השמשות של ליל ראש חודש [13]

10. שנינו במשנה (יומא יח:): כהן גדול בליל יום הכיפורים, היה ער כל הלילה, ואם היה חכם, דורש. ואם לאו, תלמידי חכמים דורשים לפניו. ואם רגיל לקרות קורא, ואם לאו קוראים לפניו. ובמה קוראים לפניו? באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר, פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל. ע"כ.

וקשה שהרי כבר נתבאר לעיל שאין לקרות מקרא בלילה, ואם כן כיצד התירו לכהן לקרות מקרא בלילה, או שיקראו לפניו מקרא בלילה, והרי אפשר לדרוש לפניו בתורה שבעל פה בהלכה או באגדה.

וכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ו סימן ל), שיש ליישב זאת על פי דברי מרן החיד"א, שבליל שבת מתעוררים רחמים, ולכן מותר לקרות תהלים, וכן הוא ביום הכפורים, שלילה כיום יאיר בהתעוררות רחמים, כמבואר בשו"ת הרמ"ז (סימן ל).

וכן כתב הרב חמדת ימים (בענין יוהכ"פ דף עה.) וזה לשונו: ואף שבכל לילות השנה אין ראוי ללמוד מקרא בלילה, כי המקרא בלא פירוש עומד בעשיה, מקום תגבורת הדינים, ואין ראוי לעוררם בלילה בזמן שליטתם, מכל מקום בליל יום הכיפורים, לילה כיום יאיר, ומותר ללמוד במקרא. ולכן נהגו כל ישראל ללמוד תהלים כל ליל יום הכיפורים.

ונודע כי בליל חג השבועות קוראים תנ"ך על פי מה שסידרו המקובלים, ויסודתו בהררי קודש בזוהר הקדוש (חלק א דף ח.), וכן כתב מרן החיד"א בספר לב דוד (פרק לא), שכן הוא הסדר הנכון ללימוד ליל שבועות, וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל, ולא טוב עשו אלו שקבעו ללמוד ביד החזקה להרמב"ם וכו', ועם שונים אל תתערב. ע"כ. ולכן היו קוראים לפניו מקרא בליל יום הכיפורים, ולא חששו להתעוררות הדינים. עכ"ד.

ועיין בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן רנו) שכתב בנותן טעם מדוע מותר לקרוא מקרא בליל שבת, משום ששבת הוא מעין עולם הבא, וכיון שבעולם הבא אין שליטת הדינים, אם כן בטל הטעם שאסור לקרוא מקרא בלילה משום שמעורר הדינים, ולכן התירו לקרוא מקרא בלילי שבתות.

11. כן כתב הגאון רבי בצלאל שטרן בשו"ת בצל החכמה חלק ד סימן מד.

12. בשו"ת רב פעלים (חלק ב או"ח סימן ב) כתב: כשם שבלילי שבת מותר לקרות מקרא, כך מותר לקרות מקרא בליל יום טוב, דיום טוב נקרא שבת, ואין הבדל בין שבת ליום טוב בדבר זה. וזה פשוט וברור. אך לענין ליל ראש חודש, נכון להזהר, אף שהעולם אומרים "חודש ושבת קרוא מקרא", לא נזכר דבר זה בדברי האר"י ז"ל, וכיון שאפשר ללמוד תורה שבעל פה, שב ואל תעשה עדיף. ע"כ. וכן כתב בספר קציני ארץ (עמוד נד).

ועל כל פנים המיקל בזה, אין מוחין בידו, דמלבד שהרב פעלים כתב לשון של זהירות בעלמא, עוד בה, דבשו"ת יין הטוב (סימן נד) העיר על דברי הרב פעלים, והוכיח שבראש חודש יש הערת הנפש כמו במועדים, ומבואר בברכי יוסף ששיש קדושה בראש חודש יותר מיום טוב, שאין אור של גיהנם שולט בראש חודש, ולכן העלה להתירה קריאת תהלים בליל ראש חודש. ע"ש. ולכן המיקל בזה יש לו על מה לסמוך.

13. הנה נהגו בכמה מקומות לומר קודם תפילת ערבית של ליל ראש חודש, מזמור "ברכי נפשי את השם", משום שנרמז בו ראש חודש, שנאמר "עשה ירח למועדים" (טור סימן תכג). ובספר חזון עובדיה (חנוכה עמוד רנח), הביא למנהג זה יסוד מהזוהר הקדוש, אומנם כתב שהנוהגים לאומרו, טוב שיקדימו לאומרו בבין השמשות של ליל ראש חודש, שאז מותר לקרוא מקרא גם לפי דעת האר"י ז"ל. ובליל שבת וראש חודש מנהגנו שלא לומר מזמור זה. ע"ש.

וראה בפתח הדביר (או"ח סימן רלה סק"א) שמביא בשם הרב המקובל מוהרי"ע קאפיל ז"ל, שבשאר ימות החול אין לומר שום תהלים אפילו קודם ערבית, כי המזמורים הם מזמרים את הקוצים והחוחים, אבל עתה היא זמן שליטתם ואינו זמן ביעורם, רק אומרים איזה פסוקים. ע"ש.

תהלים במוצאי שבת

ט. ישנם בתי כנסיות, שנוהגים לומר לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, כמה מזמורי תהלים, כגון "לדוד ברוך ה' צורי", ו"למנצח בנגינות" וכיוצא בזה, ורשאים להמשיך במנהגם ואין להם לבטלו.

וכמו כן, ישנם אנשים שרגילים לומר במוצאי שבת, פסוקים המסוגלים להצלחה ולשבוע טוב, כגון: ויתן לך האלהים מטל השמים וכו', ורשאים הם להמשיך במנהגם, וכן היה מנהגו של האר"י הקדוש [14]

14. בשו"ת ים הגדול (סימן ח) דן אודות מזמורי תהלים שאומרים בבית הכנסת במוצאי שבת, לדוד ברוך ה' צורי וכו', ותלמיד חכם אחד ניסה לבטל אמירתם על פי דברי המקובלים שאין לקרות מקרא בלילה, והעיר בזה הרב ים הגדול, ממה שכתב הרמ"א (בסימן רצב) לומר שיר המעלות בין מנחה למעריב, ואף שקוראים את המזמור לאחר חשיכה, נהגו להקל בזה. וכן דעת הראשונים.

הטעם שנהגו לקרוא תהלים במוצאי שבת

ובשו"ת יביע אומר (חלק ו סימן ל) לאחר שהביא דברי הים הגדול, כתב גם כן ליישב המנהג שנהגו לקרואת תהלים במוצאי שבת, משום שאי אפשר לעסוק בתורה שבעל פה, כמו שכתבו התוספות (מנחות ל'), שנמנעים לעסוק בתורה באותה שעה, לפי שאז הוא זמן פטירת משה רבינו, ונשיא שמת, כל בתי מדרשות שבעיר בטלים. ע"ש.

ואף שאין איסור ללמוד באותה שעה תורה שבעל פה אלא מנהג בעלמא לזכר פטירת משה רבינו, מכל מקום הרי זה כאי אפשר לעסוק בתורה שבעל פה, ובכדי שלא יהיו בטלים מתורה, אומרים מזמורי תהלים, ודין זה דומה למה שהתירו למי שאינו בקי בתורה שבעל פה, לעסוק במקרא בלילה.

הסבר נוסף לכך הוא, מפני שבמוצאי שבת עדיין יש הארת שבת עד חצות, וכמו שכתב המהר"ם זכות (סימן ל) שאסור לומר וידוי במוצאי שבת עד שיעבור חצות לילה, שעדיין יש קדושת שבת עליו, וכל שכן לפני תפלת ערבית. ומה גם לפי מה שכתבו המקובלים שאין נשמה יתרה הולכת לגמרי עד אחר סעודה רביעית של מוצאי שבת. לפיכך נראה שאפשר לקרוא אז מזמורי תהלים, כמו שאפשר לקרוא מקרא בליל שבת.

ועיין בשער הכוונות (דף ס), שאף שהאר"י ז"ל לא היה נוהג לומר שיר המעלות ואשרי תמימי דרך קודם תפלת ערבית של מוצאי שבת, מכל מקום היה נוהג לומר הפסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' כמו שכתוב בסידורים. ומשמע שאין קפידה לקרות מקרא בזמן ההוא. וכן כתב ליישב המנהג בשו"ת יש מאין (חלק א או"ח סימן א). ע"ש.

וראה עוד בחמדת ימים (חלק שבת דף קב), שהוסיף בשם רבו ז"ל, שלא נאמרו שיעורים אלו [שלא לקרוא מקרא בלילה] אלא לבאים בסוד ה' יודעי בינה לעתים, אך לא למחות בידי יתר העם שקוראים מזמורים אפילו אחר שקיעה, שמאחר שאינם בקיאים בתורה שבעל פה, יבואו להתעסק בשיחה בטלה בעתות ההם, ואין עומדים להתפלל מתוך דברים בטלים. ע"ש.

מקרא עם פירוש

י. כל האיסור לקרוא מקרא בלילה, נאמר רק כשקורא את הפסוקים בלבד, אבל אם לומד תנ"ך עם פירוש רש"י או מפרש אחר, רשאי לקרוא מקרא בלילה, ואין בזה שום חשש [15]

15. כתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער הששי פרק ב'): ותוכל ללמוד פסוק עם פירוש רש"י גם בלילה, כי מה שהזהיר האר"י ז"ל שלא ילמד אדם פסוק בלילה, אזהרתו היא על הקורא הפסוקים בלי פירוש. ע"ש. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בכף החיים (סימן לא אות נה). וכן כתב הרה"ג רבי ראובן מרגליות בספר נפש חיה (סימן רלח), שכל שקורא המקרא עם פירושו, הרי זה נחשב כתורה שבעל פה שמותר לקרות בלילה. ע"ש. והו"ד בשו"ת יביע אומר (שם).

וכן פסק בשו"ת בצל החכמה (חלק ד סימן מו), והביא שבשו"ת אבני צדק (יו"ד סימן קב) התיר להרב השואל ללמוד עם פשוטי עם בלילה, חומש עם פירוש רש"י, ולפרש כל פסוק בלשונם כדי שיבינוהו כראוי. ע"ש. וכן העלה להקל בשו"ת עזרת כהן (אה"ע סימן לד).

וגם הלום ראיתי בשו"ת ויחי יעקב (סימן ט), שהביא מעשה שפעם אחת הלך הלילה לשחר פני מורו ורבו רי"מ מגאסטינין, וראה שלמד עם תלמידו המשמשו חומש [וכך היה מנהגו תמיד ללמוד עמו בכל ערב חומש כפי שנצטוה מפה קודשו של הרב הקדוש מקוצק זיע"א], וכשראה אותו הרב אמר לו: בטח תמוה אצלכם על זה שאני לומד חומש בלילה. אך אני מפרש לעצמי שכל מה שהזהירו שלא לקרוא מקרא בלילה היינו דווקא כשלומד מקרא ללא פירוש רש"י. ואמר לו הרב המחבר שכן מפורש בכתבי האר"י והפה שאסר הוא הפה שהתיר. וכששמע זאת נתמלא כל לבו אורה ושמחה על שזכה לכוון אל האמת. ע"כ.

ונראה דאף שיש הרבה פסוקים שאין עליהם פירוש רש"י או שאר מפרשים, אין צריך לדלג עליהם אלא יקרא אותם לפי הסדר, דמאחר שעיקר לימודו מיוסד על פירוש רש"י או שאר מפרשים, הרי זה נחשב שכל הלימוד הוא עם פירוש, ושאר הפסוקים נגררים אחרי רוב הפסוקים שיש להם פירוש רש"י.

להכין הפרשה

יא. מותר לחזן הקורא בתורה, להכין את פרשת השבוע בלילה, כשאין לו פנאי להכין את הפרשה במשך היום [16]

16. כן כתב בשו"ת בית ישראל (סימן לה), וטעמו משום שאין זה בכלל למוד אלא רק אמירה בעלמא, וחשיב כמתעסק במלאכתו, והסתמך בזה גם על דברי הפרי מגדים (סימן רלח) שכתב, שראוי לשלש לימודו בלילה כמו ביום, דהיינו מקרא משנה וגמרא. ע"ש. וכן כתב להקל בשו"ת מנחת דוד (חלק ב סימן ט) בשם הלבושי מרדכי, שנחשב כאמירת תחינה ובקשה שמותרים בלילה. ועיין בשו"ת שער שמעון אחד (ח"ב סימן ע).

כתיבת ספר תורה בלילה

וראיתי בשו"ת שיח יצחק (וייס סימן קטז) שכתב בשם הגאון הקדוש משינווע זי"ע, שהסופר לא יכתוב ספר תורה בלילה, ונראה לתת טעם פשוט לכך, דמאחר וקיימא לן באורח חיים סימן לב (סעיף כא), שהסופר צריך לקרות כל תיבה טרם יכתבנה, וכבר כתב הבאר היטב (סימן רלח ס"ק ב), בשם האר"י שאין לקרות מקרא בלילה, לפיכך לא יכתוב בלילה. עכ"ד.

ולכאורה לפי מה שהתיר הבית ישראל הנ"ל, יש להתיר גם לכתוב ספר תורה, כיון שאינו מתכוון ללימוד אלא עסוק במלאכתו. ופוק חזי מאי עמא דבר. וצ"ע. [ועיין בשו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סימן ג אות ה) שמותר לכתוב תפילין בלילה].

תהלים בהלוית המת

יב. נוהגים לומר פרקי תהלים בשעת הלוית המת, כגון "יושב בסתר עליון" וכדומה, ומותר לומר פרקים אלו אף כשההלויה נערכת בלילה, ואין בזה חשש איסור [17]

17. כתב הגאון רבינו חיים פלאג'י בהקדמתו לספר 'הכתוב לחיים' על תהלים: מה שתקנו ללמוד תהלים סביב הנפטר משעת מיתה עד שעת קבורה ואפילו בלילה קודם חצות, מפני שהשעה צריכה לכך להגן עליו מהחיצונים. ע"כ. והובאו דבריו בספר פתח הדביר (הל' שבת סוף סימן ער"ה).

שנים מקרא ואחד תרגום

יג. מי שזמנו דחוק, וקשה לו לקרוא את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום ביום ששי או באמצע השבוע, יקרא ביום שבת. ואם גם ביום שבת אין לו פנאי, רשאי לקרוא בליל שבת [18]

18. הנה מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן רפה ס"ק ט) כתב, שאין לקרות שניים מקרא ואחד תרגום באשמורת ליל ששי, משום שכתבו גורי האר"י, שאין לקרות תרגום בלילה. ע"כ. וראה בספרו מראית העין (ליקוטים סימן כ אות ד).

אולם בשו"ת יביע אומר (חלק ו סימן ל) הביא דברי הרה"ג רבי אלעזר בן טובו בספר פקודת אלעזר (סימן רפה) שכתב: ואני נוהג פעמים אין מספר לקרות שמו"ת בליל שבת, כשיש לי טרדת מצות תלמוד תורה שיש עמה כתיבה בערב שבת, ואין לי פנאי אלא ביום שבת, שלא לבטל תלמוד תורה דרבים, ולכן אני קורא בליל שבת. ואף שהרמ"ע כתב שלא לקרות תרגום בלילה, הרי הוסיף שגם אין לקרותו בשבת ויום טוב, ובשער הכוונות מבואר שהאר"י קרא בשבת שמו"ת [כשהיה זמנו דחוק], ומה לנו לתפוס סודות שלא גילה האר"י ז"ל, וכיון שאינו דבר האסור על פי הש"ס ועמודי הוראה ופוסקים, אין לי הכרח לצער עצמי קצת בשביל זה. ובדבר שגילה האר"י לאסור, ראוי להמנע הגם שעל פי הדין מותר, מה שאין כן סודות שלא גילם האר"י, אין אחריותם עלינו. ע"כ.

גם בשו"ת לבושי מרדכי (סימן קפו), נשען על דברי החיד"א בשו"ת יוסף אומץ, שבליל שבת ויום טוב שיש התעוררות הרחמים, מותר לקרות מקרא, ושכן העידו על הגאון הצדיק רבינו משה יוסף טייטלבוים, שהיה קורא שניים מקרא ואחד תרגום בליל שבת, מהטעם הנ"ל. ע"כ.

וכן תחזה בשו"ת שיח יצחק (סימן קטז) שנסתפק אודות איש המלמד תורה ברבים בכל ערב ובכל שבת, ומתוך כך הוא טרוד ביום שבת קודש לסדר הדרוש ולהגידו אחר כך לפני עם ה', האם מותר לו לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת. והעלה להתיר זאת, מאחר שבליל שבת אין חשש התעוררות הדינים. ע"ש. ולכן אפשר לסמוך למעשה על האחרונים הנ"ל להתיר קריאת שמו"ת בליל שבת, למי שזמנו דחוק וקשה לו לקרוא ביום ששי או ביום שבת.

פועלים משכימי קום

יד. פועלים שמשכימים לקום להתפלל עם עמוד השחר כדי למהר לצאת למלאכתם, רשאים בשני ובחמישי להקדים את קריאת התורה לפני התפילה אף שקוראים בתורה קודם עמוד השחר [19]

ומכל מקום עדיף יותר שלא יקראו בתורה לפני עלות השחר, אלא יקראו בספר תורה בזמנו ובמקומו, וכדי שיספיקו לסיים מוקדם, ידלגו על הוידוי ונפילת אפים, וכן על אמירת "אל מלך", ועל "והוא רחום" וכו' [20]

19. בשו"ת יביע אומר (חלק ז או"ח סימן יז) הביא דברי האבני צדק שכתב, שאף על פי שאין לקרוא מקרא בלילה מפני שלילה הוא זמן שליטת הדינים, וגם תורה שבכתב היא דין ואין לערב דין בדין, מכל מקום כבר אמרו בברכות (ח.) אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללים, כי הצבור מעבירים מדת הדין, ועושים בתפלתם עת רצון [שהיא בבחינת חסד], ואם בתפלה שהיא חיי שעה כך, כל שכן תורה שהיא חיי עולם, שכשהיא בצבור דנפיש זכותיה, עושים עת רצון ורחמים. הילכך יש לומר, שזה שאמרו אין קוראים מקרא בלילה מפני שהוא זמן התגברות הדינים, זהו דוקא ביחיד, אבל צבור שזכותם מרובה ועושים עת רצון בתורתם, שפיר דמי לקרוא מקרא בלילה. עכ"ד.

ולפי זה, קריאת ספר תורה שאינה אלא בעשרה ככל דבר שבקדושה, אפשר לקיימה גם לפני עמוד השחר. ומה גם שעצם קריאת מקרא בלילה, אינו בגדר איסור כלל, ואפילו איסור דרבנן אין בזה, וכמו שכתב מרן החיד"א והביאו להלכה בספר בן איש חי (פרשת פקודי אות ז). ואם כן גם לגבי פועלים הדחוקים מאד וממהרים לצאת למלאכתם, רשאים לקרות בתורה בשני ובחמישי קודם עמוד השחר, ואין לחוש בזה משום קריאת מקרא בלילה. וכן כתב בשו"ת בית ישראל (סימן כ).

20. כן כתב ביביע אומר (שם), והסתמך על מה שכתב הטור (סימן קלא) בשם רב נטרונאי גאון, שלא נהגו לומר וידוי ונפילת אפים בבית החתן, לפי שנפילת אפים היא רשות. וכן כתב בשו"ת הריב"ש (סימן תיב) בשם רב שר שלום גאון ורבי יצחק בן גיאת, והוכיח כן מהגמרא בבא מציעא (נט:) דאמא שלום אשת רבי אליעזר לא היתה מניחה אותו ליפול על פניו וכו'. ע"ש. וכן כתבו עוד פוסקים. ולכן בשעת הדחק של הפועלים הללו, יש להקל להם שלא לומר וידוי ונפילת אפים.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה