ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה
שער ההלכות - הלכות - תלמוד תורה · פרק ה' - לימוד תורה בלילה
א. נאמר בתלמוד: כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה, אש אוכלת אותו [1] וסופו של אותו הבית להיחרב חס ושלום [2]
וצריך להקפיד ללמוד תורה בלילה יותר מאשר ביום, ומי שיש לו אפשרות ללמוד תורה בלילה ומתבטל ואינו לומד, עונשו חמור מאוד [3]
לפיכך ישתדל כל אחד ללמוד תורה בלילה כפי יכולתו, ואפילו בלילות הקיץ שהשקיעה מאוחרת, ילמד מעט הלכות או משניות וכיוצא בזה כפי מה שמתאפשר לו, ובזכות זה יזכה שהשלום ישכון בביתו, ולא יארע לו ולבני ביתו שום נזק.4
1. כדאיתא בגמרא סנהדרין (דף צב.). ועיין שם בחידושי התורת חיים שכתב לפרש דקאי על אש של גיהנם. ועיין שם במהרש"א.
2. בגמרא עירובין (יח:) אמרו: כל בית שנשמעים בו דברי תורה בלילה, שוב אינו חרב. ומכלל הן אתה שומע שכל בית שלא נשמעים בו דברי תורה בלילה, סופו להחרב רח"ל. וראה בחידושי השפת אמת (שם) שכתב בשם תקוני הזֹהר, שמפרש זאת על גוף האדם, שהוא בית לנשמה, ומי שלומד תורה בלילה, אין גופו נאבד.
3. שלחן ערוך אורח חיים סימן רלח סעיף א. ובמשנה ברורה (ס"ק ב) הביא דברי המשנה בפרקי אבות "ודלא מוסיף יסיף", וביאר, שמי שאינו מוסיף ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך [שאז הלילות מתארכים], יאסף מן העולם ב"מ. ע"ש.
4. כנזכר לעיל. וכתב השל"ה הקדוש במסכת שבועות (פרק נר מצוה יט), שהתורה הנלמדת בלילה מתקיימת ומתיישבת ביותר, לפי שהוא פנוי מהטרדות. ועל כן מה טוב ומה נעים שיקבע לימוד תורה שבעל פה שצריכה עיון גדול, ללמוד אותה בלילה. ע"כ.
והרב יפה ללב (ח"ב סימן רלח) כתב בשם הרב בן יוחאי שהביא דברי הזוהר שיש צחות ובהירות ללימוד התורה בלילה יותר מביום. והטעם לזה, כי אז שבת קול המון קריה וכל מקיץ ישן, לכן יש להלומד מנוחה נכונה בלילה להגות ולהבין בעיון זך את אשר ילמד, ויתפוס הלימודים האלה ברעיונו ולא ישכחם מהר.
האם עדיף ללמוד מתחילת הלילה, או לישון מוקדם ולקום ללמוד בחצות
הנה בשו"ת יביע אומר חלק ז (יו"ד סימן כ) העיד בגודלו שבהיותו צעיר, ראה שרוב לומדי התורה רבנן קשישאי לקדושים אשר בארץ המה, היו נוהגים לישון בתחילת הלילה, ולקום בנקודת חצות, ולומדים עד אור הבוקר, וכן נהגו גדולי עולם וכמו שכתוב בזוהר הקדוש בכמה מקומות, וכן בברכות (ס:) מסופר על רבי עקיבא שלקח עמו תרנגול כדי שיקיצו משנתו בלילה ויקום לעסוק בתורה. ע"ש.
אבל אנו הורגלנו ללמוד בתחילת הלילה והולכים לישון אחר חצות, על פי מה שאמרו ביומא (כב.) שאני מיגנא ממיקם, ופירש רש"י, נוח לו לאדם לנדד שינה מעיניו ולא ילך לישון אלא עד סוף הלילה, מלהיות ישן ועומד ממיטתו בהשכמה. ע"ש.
ובגמרא ביומא (עז.) אמר רבי יצחק, נשותיהם של תלמידי חכמים המנדדות שינה מעיניהן בעולם הזה, זוכות לעולם הבא. משמע שהיו גם כן שהגברים היו לומדים בבית המדרש בתחילת הלילה, ונשותיהם מחכות להם עד שיבואו מבית המדרש. והגאון יעב"ץ בסידורו כתב, שעל הרוב זמן שכיבה שלנו לאחר חצות הלילה. ע"ש.
ובשו"ת ערוגת הבושם (אורח חיים סימן א) גם כן נשאל בזה, והשיב שמדברי חכמינו ז"ל נראה, שמה שהפליגו בשבח העוסק בתורה בלילה, היינו על שעות אשמורת הבוקר, וכמו שאמרו במסכת תמיד (לב:) כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נֹכח פני ה'. וכן הוא בילקוט (סוף משלי) על הפסוק ותקם בעוד לילה. ומשמע שהיו משכימים ללמוד תורה בעוד לילה. אולם כאשר שמענו כן ראינו חסידים ואנשי מעשה, שעיקר עסק תורתם היה בחצי הראשון של הלילה, וכמו שאמרו ביומא (שם). עכ"ד. ונהרא נהרא ופשטיה, ורחמנא לבא בעי.
חיוב הלימוד בלילה
ב. אף על פי שמצוה ללמוד תורה ביום ובלילה, מכל מקום אין אדם לומד את רוב חכמתו אלא בלילה.
לפיכך מי שרוצה לזכות לכתרה של תורה, יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהם בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בזה, אלא ילמד תורה ודברי חכמה.5
רמב"ם הלכות תלמוד תורה (פרק ג הלכה יג). וכתב רבינו אברהם פלאג'י בספרו וישכם אברהם (תהלים פרק קיט) לפרש את הפסוק "זכרתי בלילה שמך ה' ואשמרה פיקודיך", שעל ידי לימוד תורה בלילה, זוכר תלמודו יותר מביום, כיון שלומד בצינעה. והובא בספר זכר עשה (עמוד קכב).
וראיתי בשו"ת אז נדברו (חלק יב סימן מב) שכתב, שבחור ישיבה שעושה 'משמר' [לימוד כל הלילה], אם זה יהיה על חשבון סדרי הישיבה, אין תועלת בזה, כי במקום שעה אחת של לימוד בלילה, יצטרך לישון שעתיים ביום. ומה שמבואר ברמב"ם שעיקר הלימוד הוא בלילה, מדובר באנשים שטרודים ביום, וזה לא שייך לבני ישיבה. ע"ש.
ולכאורה יש להעיר על דבריו מהא דעירובין (סה.) דלא אברי ליליא אלא לגירסא. ובצוואת הריב"ש (רבי ישראל בעש"ט הנהגה כז) כתב: ויהפוך הלילות לימים ויישן ביום כמה שעות כדי שיספיק לו מעט שינה בלילה. ע"כ. ויש לחלק בין בחור ישיבה הכפוף לסדרי הישיבה, לבין שאר אינשי.
וראה בספר דרך שיחה (עמוד שעח) שכתב בשם הגאון רבי חיים קניבסקי, שאף על פי שתפילה בנץ הוא דבר גדול וחשוב, מכל מקום שמירת זמני הלימוד וסדרי הישיבה קודמים, ולכן אין לבחורי ישיבה לעזוב את המנין של הישיבה כדי ללכת להתפלל בנץ מחוץ לישיבה.
ג. אדם שאין לו פנאי ללמוד תורה בלילה, אף על פי כן ימצא לעצמו כמה דקות פנויות כדי לפתוח ספר וילמד מעט לפני השינה, ובזה יצא ידי חובת לימוד תורה בלילה [6]
ומה טוב ומה נעים, לקבוע בבית הכנסת לימוד תורה לבעלי בתים בין מנחה לערבית, שבזה זוכים לחבר לילה ויום בלימוד התורה הקדושה [7]
ואותם אנשים שעוזבים את בית הכנסת מיד לאחר תפילת מנחה ללא שום סיבה מוצדקת, ואינם נשארים לשמוע את שיעור מפי החכם הדורש, אוי להם ואוי לנפשם, ועתידים לתת על כך את הדין [7] *
6. עיין משנה ברורה (סימן רלח ס"ק א). ומכל מקום אם גם לפתוח ספר לכמה דקות אין לו זמן, כתב הרמ"א (יו"ד סימן רמו ס"א) שבשעת הדחק, אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית, הרי זה בכלל "לא ימושו מפיך". וביאר הערוך השלחן (סעיף ז) שכל זה נאמר רק אם יארע לו מקרה רחוק, כגון שטרוד באותו היום מאוד כמו ביום השוק וכיוצא בו, אזי יצא ידי חובתו בקריאת שמע, אבל בלאו הכי חייב הוא לקבוע לו לימוד בלילה.
וראה להגאון חיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן סו) שכתב, שכל מה שאמרו שבדיעבד יוצא ידי חובת לימוד תורה בקריאת שמע, היינו דווקא כשמתכוין לצאת ידי חובת תלמוד תורה בקריאת שמע שקורא, דקריאת שמע תורה שלימה שלנו היא. ועיין בשו"ת חזון עובדיה חלק א (עמוד רפב).
7. כתב הביאור הלכה (סימן קנה ד"ה עת): ביורה דעה (סימן רמו ס"א) מבואר שצריך אדם לקבוע לו עת לתלמוד תורה ביום ובלילה, ועל כן מן הנכון שמלבד קביעות שאחר תפלת שחרית, יקבע לימוד גם בין מנחה למעריב, שבזה יצא גם ידי חובת לימוד תורה בלילה.
ובעוונות הרבים כמה אנשים מרפים ידיהם מן התורה לגמרי, ואינם חוששים לקבוע אפילו זמן מועט ביום לתורה, והסיבה היא, מפני שאינם יודעים גודל החיוב שיש בזה. ודע, כי האיש אשר אינו מזרז את עצמו לקבוע לו עתים לתורה בכל יום, בודאי ישאר ריקם מכל חס ושלום, ומה יענה ליום הדין, והחכם עיניו בראשו. ע"ש.
ובספר כף החיים פלאג'י (סימן ב אות א) כתב, שנהגו באיזמיר מימי עולם ושנים קדמוניות, שבכל לילה ולילה קודם תפילת ערבית, יבוא חכם המוכיח בבית הכנסת, להשמיע לאותם הנמצאים שם, דברי מוסר ומילי דאגדתא, ולומר קדיש על הלימוד שלומדים, ואחר כך מתפללים ערבית, והוא מנהג נכון, וכן ראוי לנהוג בכל מקום. ע"כ. וכזה ראה וקדש.
וראה בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ז) שיש ליזהר בתפלת ערבית להקדים לה תורה, כמו שאמרו בברכות (ד:) אדם בא ממלאכתו בערב, אם רגיל לקרות קורא, לשנות שונה, ולא יאמר אוכל קמעא ואישן קמעא ואחר כך אתפלל, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ע"כ. וראה בקיצור שלחן ערוך (סימן ע אות א).
עונשם של היוצאים מהשיעור בין מנחה לערבית
*7. הנה כבר נתבאר בהערה הקודמת מה גודל המעלה של לימוד תורה בין מנחה לערבים, ומכאן תוכחת מגולה לאותם אנשים שכאשר החכם דורש בין מנחה לערבית, יוצאים הם מחוץ לבית הכנסת לפטפט או לעשן וכדומה, ומה יענו ביום פקודה.
ומצאנו בברכות (יח:) מעשה באביו של מר שמואל, שהיו מפקידים אצלו מעות של יתומים בפקדון, להיותו צדיק וחסיד ישר ונאמן. והנה כשהגיעה עת פקודתו, שמואל בנו לא היה אצלו בעת פטירתו, והאפוטרופוס של היתומים בא ותבע את כסף הפקדון של היתומים ממר שמואל, ולא היה בידו להחזיר ליתומים את כסף הפקדון, והיו קוראים לשמואל "בן האוכל כסף היתומים".
הלך שמואל לבית הקברות שנקבר שם אביו, ונגלו אליו הנפשות הקבורים שם, ואמר להם: רוצה אני את נשמת אבי. אמרו לו כעת הוא במתיבתא דרקיעא, המתן לו עד שיבא, בתוך כך ראה שמואל את רבי לוי בר סיסי שיושב חוץ לישיבה של שאר חכמי המתיבתא, אמר לו, מפני מה אתה יושב בחוץ, ולא נכנס למתיבתא.
שאל אותו שמואל מדוע הוא בחוץ? אמר לו לוי: מפני שפסקו עלי שכל אותם שנים שלא נכנסתי לישיבתו של רבי אפס, וגרמתי לו צער וחולשת הדעת, איני רשאי להכנס למתיבתא דרקיעא. ביקש שמואל שירשו לרבי לוי שיעלה ויכנס למתיבתא דרקיעא, ומיד יצאה בת קול ואמרה להעלות את רבי לוי למתיבתא דרקיעא. ע"ש.
ואם אדם גדול כרבי לוי שיתכן שבאמת לא היה לו מה ללמוד מרבי אפס, בכל זאת הענישו אותו על כך שעזב את השיעור ויצא לחוץ. מה יענו אוזובי הקיר אשר בורחים לאחר מנחה כתינוק הבורח מבית הספר, ואין להם שום אונס המכריח אותם ללכת.
וכבר אמרו במסכת סנהדרין (קז:) שאלישע הנביא שלח להחזיר את גחזי בתשובה, ולא חזר. אמר לו: חזור בך. - אמר לו: כך מקובלני ממך: החוטא ומחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והקשו בגמרא איזה חטא עשה גחזי, ואחד התירוצים, שהיה דוחה את התלמידים שלא יכנסו לשיעורו של אלישע.
ועל פי זה כתב מהר"ח רבי שליט"א בראש ספר ואין למו מכשול חלק א (עמוד ו) שאותם שמקררים את ההתלהבות בשיעורי תורה ויוצאים לאחר תפילת מנחה החוצה כדי לפטפט וכדומה, הרי הם מחטיאים את הרבים כגחזי ועוברים על איסור לפני עור, ומזלזלים בחכם הדורש לרבים. עכ"ד.
וראה בספר חשוקי חמד (ברכות עמוד שצד) שדן אודות בן תורה הבא בימי בן הזמנים לעירו, ומתפלל מנחה בבית הכנסת, והרב מוסר שיעור לבעלי בתים לאחר תפילת מנחה, ואותו בן תורה מרגיש שזה בזבוז זמן בשבילו להשתתף בשיעור זה, ולכן מוציא גמרא ויושב בפינה ולומד, האם הדבר מותר, או שיש לחוש שהדבר עלול לפגוע ברב הדורש.
והשיב, שיתכן שאם אותו בן תורה ישתתף בשיעור של הרב, יזכה בתורה של רבים, מה שאין כן כשיושב בפינה ולומד לבדו. וכך נאמר במסכת ברכות (סג:) "הסכת ושמע ישראל" עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה, ולכן נראה שעדיף יותר להצטרף לשיעור של הרב. ע"ש.
ליל החתונה
ד. גם חתן בלילה הראשון של חתונתו, ישתדל ללמוד מעט, ולא יאבד את הלילה בלי לימוד כלל. ויכול לומר לרעייתו החדשה, כמה פרפראות על הפרשה, או מאמר מוסרי וכדומה, ויצא בזה ידי חובתו [8]
8. כן כתב הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בספר זכרון הדסה (עמוד קפה), שנראה שליל הנישואין אף הוא בכלל מה שכתב הרמב"ם (שם) "יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן", וגם בלילה זה צריך ללמוד. ע"כ.
וראה במדרש תהלים (מזמור נט אות ג) שמובא שם מעשה בבנו של רבי עקיבא שנשא אשה, מה עשה? כיון שנכנסה עימו לחדר, היה עומד כל הלילה וקורא בתורה ושונה באגדות. אמר לאשתו: קחי לי נר והאירי לי. לקחה לו נר והאירה לו, כל אותו הלילה היתה עומדת לפניו ומאירה, והיתה פותחת הספר וגוללת אותו מראשו לסופו ומסופו לראשו, וכך עשתה עד שבא הבוקר. בבוקר קרב רבי עקיבא לבנו ואמר לו: בני, מצא או מוצא? אמר לו מצא!
מעלת הלימוד בלילה
ה. כל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד משוך עליו ביום, והקדוש ברוך הוא מזכה אותו למצוא חן בעיני הבריות [9] וזוכה שהשכינה מצויה אצלו [10]
9. מסכת עבודה זרה (דף ג:) וברש"י שם. וכן כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג). וכתוב בתנא דבי אליהו (זוטא פרשה יז): אמר רבי שמעון בן לקיש, כל המצער עצמו בעולם הזה ועוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר "יומם יצוה ה' חסדו וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי", והתורה מגינה עליו כל אותן השנים שהוא מוטל בעפר. ע"כ.
10. כדאיתא במסכת תמיד (לב:): תנא רבי חייא, כל העוסק בתורה בלילה - שכינה כנגדו.
ו. כל הלומד תורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מסייע בידו למצוא פרנסה בכל יום ויום, כדי לזון את עצמו ואת בני ביתו [11]
11. מדרש משלי פרשה לא. והביאו ראיה לזה מהפסוק: ותקם בעוד לילה [שעל ידי הקימה בלילה לעסוק בתורה] ותתן [התורה] טרף לביתה, ואין טרף אלא מזונות. ע"ש.
ז. מי שלומד תורה בלילה לפני שעולה לישון על מיטתו, הרי זו סגולה שיינצל ממקרה לא טהור [12]
12. כתב בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ז), כדי שלא יראה קרי, טוב שיעסוק בתורה קודם שישכב, וכמו שאמרו במסכת ברכות (פרק ב) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן, אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר במשלי: "ושבע ילין, בל יפקד רע", וכבר נודע כי רע נקרא המוציא זרע לבטלה. ונראה לי שאם פגם בלילה בקרי, תקונו שינדד שינה מעיניו בלילה בעסק תורה. ע"ש.
תפילה בציבור
ח. אף שנתבאר שמעלת הלימוד בלילה גדולה מאוד, מכל מקום צריך להיזהר שהלימוד בלילה לא יגרום לו לבטל בבוקר תפילה בציבור [13] כדי שלא יצא שכרו בהפסדו [14]
13. הגאון רבי משה פינשטיין בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ב סימן כז) נשאל, האם תלמיד חכם רשאי להתפלל תפילת שחרית ביחידות, מפני שרוצה ללמוד עד זמן מאוחר בלילה, ויקשה עליו לקום בבוקר להתפלל בצבור.
והשיב, שלהתפלל בעשרה הוא חיוב מצוה על האדם, ולא רק הידור ומעלה בעלמא, ובגמרא ברכות (ח') איתא, שבצבור נשמע ומתקבל התפלה, ולכן מסתבר שזה עצמו עושה את החיוב להתפלל בציבור, שהרי אם לא היה אפשריות לתפלתו של האדם להתקבל, אפשר שלא היתה תפילתו תפלה כלל, ולא היה יוצא ידי מצות תפלה, ורק מכיון שכל תפלה אפשר שתתקבל, לכן יוצא אדם במצות תפלה. לפיכך כיון שתפילה בצבור נשמעת תמיד, ותפלת יחיד אף של אדם גדול וצדיק אינו ברור שתתקבל, יש חיוב על כל אדם שיתפלל בצבור.
ואף שיצטרך התלמיד חכם למעט בלימודו, איני רואה שיש כאן ביטול תורה, מפני שיכול לסדר סדר למודו באופן שלא יתבטל מתפלה בצבור, שכמו שעשה סִדרוֹ ללמוד בזמן מאוחר בלילה, הרי יכול לסדר שילמד אותו הזמן ביום, ולא יצטרך לבטל תפלה בצבור וכל המצות המסתעפים מזה לשמוע קדיש וקדושה וברכו ועניית הרבה אמנים, שכל זה לא יוכל לקיים המתפלל ביחידי.
ואף שבשלחן ערוך (סימן צ סעיף ט) כתוב: "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור", ומשמע שאינו חובה אלא רק מעלה בעלמא, הנה מאחר שמבואר בשלחן ערוך (שם סעיף טז) שההולך בדרך מחויב לילך עד ד' מילין לפניו כדי להתפלל בציבור, ומחויב לחזור לאחוריו עד מיל, אבל יותר מזה לא הטריחוהו, לכן אמר לשון "ישתדל אדם", שהכוונה היא, שאף כשיש לו טרחה מסוימת ויתכן שעל פי הדין פטור [כגון שיש לפניו מרחק יותר מד' מילין], בכל זאת ישתדל להתפלל בציבור, אבל בלאו הכי חייב להתפלל במנין. ע"כ.
14. כתב הגאון חיד"א בספרו חומת אנך על הפסוק במשלי (פרק ט) "לכו לחמו בלחמי", ששלמה המלך ע"ה המשיל את התורה ללחם, משום שבענין המאכל הגופני, צריך להתנהג בסדר נכון, שאם יאכל אכילה גסה, יזיק לו המאכל. וכן הוא בלימוד התורה שהוא המאכל הרוחני של האדם, שאם ירבה תורה ועל ידי כך יבטל מצוות ותפילה וקריאת שמע, הרי הוא חובל ומזיק לנפש, ואם כן יצא שכרו בהפסדו.