ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה
שער האגדות · פרק ז - הפסק באמצע הלימוד
אמרו רבותינו בתלמוד: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בשיחה בטילה, מאכילים אותו גחלי רתמים (מסכת עבודה זרה דף ג.).
ובעוונות הרבים, רבים הם הנכשלים בחטא חמור זה, ואינם יודעים איזה השלכות חמורות יש לאותם דברי חול היוצאים מהפה בשעה שלומד דברי אלקים חיים. ולתועלת הרבים אעתיק מעשה נורא בענין זה:
מעשה באדם שהיה ירא שמים, והיה דרכו לקרוא את כל ספר תהלים ביום שבת, ואחר כך היה ישן שינת צהרים. פעם אחת באמצע קריאתו, באו אליו אנשים לבקרו ולשוחח עמו, ובאמצע קריאתו היה עונה להם על שאלות שהיו שואלים, ולפעמים היה פוסק באמצע הפסוק.
והנה פעם אחת הרגיזו אותו באמצע קריאתו, וכעס מאוד, עד שסיים את ספר התהלים והלך לישון. והנה רואה הוא בחלומו שהיה יושב, ובאו שני מלאכים עטופים בלבן, ועמדו לימינו.
והנה באו עוד שני מלאכים עטופים בשחור ועמדו לשמאלו. ביד העומדים לימינו היה ספר תהלים, ופתחו אותו לפניו ואמרו לו: ראה את מזמורי התהלים שקראת היום! כשהביט בהם, חשכו עיניו, מפני שראה שכל הדיבורים הבטלים שדיבר, נתערבו עם פסוקי התהלים, ונעשה שם ערבוביא שלמה, והיו מקומות בספר, שהיה נראה שם דמות עבודה זרה, מפני שהיה כועס בשעה שקרא אותם פסוקים [והכועס כעובד עבודה זרה].
כשראה זאת האיש, נחרד מאוד. ואז פנו אליו המלאכים ואמרו: האם תרצה שנעלה את ספר התהלים שקראת היום לפני הקדוש ברוך הוא? אמר להם: חס ושלום, כל הקריאה שקראתי טעונה גניזה.
והנה אותם המלאכים השחורים שעמדו לשמאלו, חטפו את הספר מיד המלאכים הלבנים, ורצו להביאו לפני פמליה של מעלה. ויצעק האיש צעקה גדולה, והתחנן להם שיחזירוהו אליו, אך הם אטמו אוזנם משמוע, ורצו מהם כדי למסור את הספר לבית דין העליון.
תיכף הקיץ האיש משנתו, ורץ מהר לרבו וסיפר לו את חלומו וביקש תיקון על מעשיו. אמר לו הרב: דבר זה קרה לך מפני שלא שמתה לנגד עיניך את מאמר חכמינו ז"ל שאסרו לדבר באמצע הלימוד, אך מכיון שאתה מתחרט על כך, עמוד על רגליך והתוודה על מעשיך, וקבל על עצמך שלא לחזור על כך שנית. עשה האיש כדברי רבו, ושב לביתו.
בליל מוצאי שבת חלם האיש, שהמלאכים הלבנים שעמדו לימינו, רדפו אחר המלאכים השחורים, וחטפו את הספר מידם וגנזו אותו. הקיץ האיש משנתו ושמח שמחה גדולה שהועילה תשובתו.
מכאן נלמד כמה חמור וקשה התערובת של דברי חול עם דברי קודש, והמפסיק באמצע לימודו ושח שיחה בטילה, הרי זו מצוה הבאה בעבירה. ואשרי השם דרכיו. (ענף עץ אבות עמוד קפה).
כל מי שמפסיק באמצע לימודו ומדבר דברים בטלים, דומה הוא למי שנפל לנהר סוחף, ומצא גזע עץ ונתלה עליו כדי שלא יטבע. ואם יעזוב את הגזע עץ, אזי סופו יהיה רע ומר.
כך גם מי שעוזב את התורה, שהיא עץ החיים, הרי הוא נתון לסכנה כל רגע ורגע, ובודאי שאם כבר זכה ויושב בשיעור תורה או ליד הספר ולומד תורה, שיש לו להיזהר שבעתיים שלא להפסיק באמצע לימודו שלא לצורך.
וכתב הגאון רבי אליהו מני זצ''ל: כה חמור ענין הדברים בטלים כשלעצמו, ועל אחת כמה וכמה נורא הוא להפסיק באמצע לימוד התורה בדברים בטלים. שהרי העוסק בתורה - שכינה כנגדו, והעומד לפני המלך ומדבר עמו, ובאמצע יפנה את גבו וישוחח עם אחד ממשרתי המלך שיחת חולין, והמלך עומד וממתין לו שיסיים את דיבוריו, היש מרד גדול מזה?! וקל וחומר מי שמפסיק באמצע לימודו, ומדבר עם חבירו דברי חולין, הרי הוא כמפסיק את שיחתו עם בורא עולם, ומדבר עם בשר ודם. (שיח יצחק).
עונשו של המפסיק אחרים מלימודם
באחד הימים הגיע אדם אחד לרבינו יעקב קניבסקי זצ"ל עם פתקה, וכתב את שמו עליה וביקש ברכה. כשראה הרב את שמו, שאל אותו: האם יש לו אח בשיכון ויזניץ בבני ברק, ששמו פלוני? והשיב לו: כן. הרב לא הכיר את האיש ולא את אחיו מימיו, וציוהו שיאמר לאחיו שיבוא אליו.
כשבא האח, שאלו הרב: כשהיית בחור, האם למדת בבית מדרש פלוני בכל ערב שבת? אמר האח: כן. שאל הרב: זוכר אתה את השמש הזקן שהיה מנקה את בית המדרש? כן, אמר האח. שוב שאל הרב: האם אתה זוכר שהיה מפריע לך ללמוד בשעה שהיה מנקה את בית המדרש, והיה מזיז אותך מכאן לכאן? אמר לו: כן, כן.
אמר לו הרב: הנה הלילה בא אלי אתו שמש, ואמר לי שאין לו מנוחה בעולם העליון בגלל שביטל תורה, ואמר לי את שימך. ולכן מבקש אני ממך שתלך מיד על קברו ותמחול לו על כל הביטול תורה שגרם לך!
באותה שעה אמר הרב: הרי אפילו שהשמש עשה מלאכתו, והיה צריך לנקות את בית המדרש, עם כל זה כיון שיצא על ידי זה ביטול תורה, לא היה לו מנוחה למעלה. (אשכבתיה דרבי חלק א עמוד קפז).