ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה
שער האגדות · פרק ו - ניצול הזמן
כתוב בתלמוד: אמר ריש לקיש, אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באוהל". (ברכות סג:).
וביאר הגאון ר' חיים מבריסק זצ"ל, וכֹּה אמר: דמיינו לעצמכם שיום אחד הוחלט בשמים להרשות לכל הנפטרים לקום למשך שעה אחת מקבריהם, ובאותה שעה רשאים הם לעשות כרצונם.
כשהדבר נודע בעולם הזה, באו כולם לבית הקברות כדי להיפגש עם יקיריהם ולדרוש בשלומם. אך מיד כשהקברים נפתחים, יקומו כל הנפטרים מקברם, וירוצו במהירות הבזק לבתי המדרש וישבו ללמוד בהתמדה עצומה ונוראה, ולא ירצו להביט ולדבר עם שום אדם בעולם...
זוהי כוונת חכמינו ז"ל "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה", כלומר, אין דברי התורה מתקיימים אלא רק אצל מי שמתייחס לזמן שברשתו, כמו אותו מת שניתנה לו ההזדמנות לקום מקברו לשעה קלה, והוא רץ לבית המדרש. אבל אותם שמאבדים זמנם היקר בענייני העולם הזה, אין התורה יכולה להתקיים בהם.
אל תהיה גזלן
מסופר בספר מאיר עיני ישראל, שפעם הלכו תלמידי ישיבת ראדין להקשיב איך לומד החפץ חיים מוסר, ושמעו אותו עורך את חשבון השעות של היום.
בעודם עושים אוזנם כאפרכסת, שמעו לפתע איך שהרב צועק על עצמו ואומר בזו הלשון: "ישראל מאיר הכהן, מה עשית מעשר דקות לפני ארבע עד השעה ארבע", וכך היה חוזר ותובע את עצמו, ושוב היה צועק: גזלן! מה עשית באותן עשר דקות?!
מסיפור זה נלמד, שאותם שלא לומדים תורה, הם בעצם "אוכלי חינם", מפני שגוזלים את הזמן היקר שהפקיד בידם הקדוש ברוך הוא, ומשתמשים בו לצורכם האישי, במקום להשתמש בו ללימוד התורה הקדושה, וכבר אמר רבינו האור החיים הקדוש על אנשים מסוג זה, שאסור להם ליהנות מהעולם עד מדרך כף רגל.
נזהר שלא להצטלם
בספר "עולמו של צדיק" מסופר על הצדיק רבי סלמן מוצפי זיע"א, שתמיד היה נזהר שלא יצלמוהו. בני בתו סברו, שהתנהגותו נעוצה בסברה שרוחות שורות על דיוקן האדם שנברא בצלם אלקים, ומפריעות לו בעבודת השם.
אולם טעם אחר לגמרי היה לרב, וכה אמר פעם: הסיבה העיקרית שאני מתנגד בחריפות להצטלם, אינה מהטעם שאתם חושבים, אלא הסיבה היא חמורה מזה הרבה!
כאשר מתיר האדם לעצמו להצטלם, מתחיל הוא לעשות לעצמו אוסף של תמונות, ובמשך הזמן מצטברות אצלו מאות תמונות. יום אחד הוא יושב ומסתכל בתמונות, ומאבד זמן יקר כרבע שעה או כמחצית שעה בהתבוננות על תמונות, ומבטל תורה, והיא עבירה חמורה!
לחסוך זמן
מספרים התוספות על רבנו דוד ממיץ, שהיה רגיל לשרות פרורים של לחם במים כל הלילה, כדי לאוכלם בוקר ללא ברכת המוציא ובלא ברכת המזון (משום שאיבדו צורת לחם), כדי לחסוך זמן ולא ואחר. והיה אוכל כדי שיתחזק גופו, ויוכל לומר את השיעור כראוי. (ברכות ל"ז).
וכשנתבונן בדבר, נראה כיצד עשה רבנו דוד "תחבולה" כדי לחסוך שתיים - שלוש דקות, שהרי כך הוא ההפרש בין ברכת המזון לברכת על המחיה, ויתרה מכך מדגישים התוספות שעשה כן כדי שלא יברך ברכת המוציא, שהרי ההפרש בין המוציא לבורא מיני מזונות הוא "מילה אחת" (המוציא = 10 מילים, ומזונות = 9 מילים) וגם את זה רצה רבנו דוד לחסוך.
ואם כה הקפידו רבותינו שלא לבזבז את זמנם אפילו לצורך דברים של מצוה כברכת המזון, כמה צריך להזדרז באכילתו ובשאר עשית צרכיו שאינם צורכי מצוה כל כך, ולא לבזבז זמן מיותר על עניני הגוף, ובודאי שלא לבזבז את זמנו בקריאת עיתונים ושאר דברים שאפשר להסתדר בלעדיהם.
אפילו נפוליון ידע לנצל את זמנו. מספרים שכששאלו את נפוליון מדוע הוא קם מוקדם בבוקר? ענה להם: כשאני ישן אין אני קיסר, אלא סתם אדם רגיל!!! ואם ראש של גוי עובד בצורה כזאת, אזי אנו שזכינו להיות בני מלכים ולשרת את ה' יתברך, על אחת כמה וכמה שצריכים לנצל את זמנינו.
לא לזלזל במתנת שמים
מעשה ביהודי עני ואביון, אשר בנותיו הגיעו לפרקן, אך כסף לחתן אותן לא היה לו. והנה ביום מן הימים, החליט האב האומלל לעשות את אשר הקפיד במסירות נפש שלא לעשות עד עתה.
הוא החליט להזדקק למתנת בשר ודם, או ליתר דיוק – להלוואתם. וממחשבה – למעשה. למחרת עם שחר, התייצב העני על מפתן משרדו של שמעון הגביר, וכאשר הוזמן להכנס ולהציג את מבוקשו, פתח ואמר:
שמעון היקר, רצוני להזכיר בפניך חסדי אבות... רצוני להזכירך כי מלבד ההיכרות שיש בנינו, הרי אבותינו היו ידידים בנפש, וכך גם אבותיהם לפניהם.
אכן, זוכר אני! - השיב הגביר, אולם אינני מבין מדוע נזכרת בכך לפתע היום? השיב העני בבושת פנים: באתי אליך בבקשה אשר מקווה אני שתמלאנה לאור אותה ידידות אשר תיארתי. בנותי הגיעו לפרקן, ואין בידי אפילו פרוטה בכדי להשיאן! רחם נא עלי!
אמר לו העשיר: בשמחה רבה אתן לך את מבוקשך. מחר בבוקר בשעה 9.00 תבוא למשרדי, ואתן לך סכום הגון שיספיק לך כדי לחתן את בנותיך.
ואכן למחרת המתין הגביר לעני בשעה 9.00, אך השעה עברה והעני לא נראה באופק. לאחר זמן ממושך שהמתין הגביר לעני, אמר בלבו שכנראה אירע איזה אונס לעני, אשר מנע ממנו להגיע בשעה היעודה.
והנה למחרת בבוקר, ניגש שוב העני לגביר, וכשראהו הגביר שאל לשלומו, והעני אמר לו שהכל בסדר, אלא שצריך הוא ממנו טובה גדולה, הרי יודע אתה שבין משפחותינו שררה אהבה ואחוה כל הימים, ובודאי לא תשיב את פני ריקם.
ובכן, יש לי בנות בוגרות אשר עלי להשיאן, ואין לי כל מושג מהיכן אקח את הוצאות החתונה, ורצוני שתעזור לי בכך, בזכות אבותינו שהיו נאמנים ואוהבים אחד את השני.
אמר לו הגביר: אינני מבין אותך, והרי כבר הבטחתי לך שאתן לך את מבוקשך, אך אתה לא באת לקבל את העזרה. ובכן, מחר בבוקר בשעה 9.00 תתייצב במשרדי, ואתן לך סכום נכבד שיעזור לך לחתן את בנותיך.
והנה גם למחרת בשעה 9.00 המתין הגביר לבואו של העני, אך השעות חולפות ומיודעינו העני לא הגיע למשרדו של הגביר. ולמחרת בבוקר, הלא יאומן קורה שוב... ניגש העני לגביר ואומר לו: זוכר אתה את אבותי ואבותיך שהיו ידידים בלב ונפש, אנא, זקוק אני לעזרתך, רחם עלי ועזור לי לחתן את בנותי...
כאן פקעה סבלנותו של הגביר, ופנה בתקיפות לעני ואמר לו: בבקשה ממך, סור מדרכי, אינך זקוק באמת למעות, ומצבך אינו קשה שמו שאתה מתאר, אתה אינך אלא משוגע חסר דעת אשר מבקש להטרידני. אילו הייתה זקוק באמת לעזרתי, הרי הייתה ממהר להתייצב בביתי כבר ביום הראשון.
זהו משלו הנוקב של רבינו החפץ חיים, והנמשל הוא; הרי אנו מתפללים ומתחננים כל יום בבוקר ואומרים: "אהבת עולם בית ישראל עמיך אהבת, תורה ומצוות אותנו למדת, אבינו מלכינו בעבור שמך הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בך, ותלמדם חוקי חיים, כן תחונינו אבינו אב הרחמן, המרחם, רחם עלינו, ותן בלבנו בנה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עינינו בתורתך וכו'"
פירושו של דבר; אנו קוראים – אבא! אתה אוהב אותו, ולא רק אותנו, אלא גם את אבותינו אהבתה. ובכן, אבא רחום, מבקשים ומתחננים אנו לפניך שתרחם עלינו, ותן בלבנו להבין ולהשכיל וללמוד תורתך הקדושה באהבה, ולכן אנו מבקשים שתאיר עינינו בתורתך ותייחד לבבינו לאהבה את שמך.
ואכן הקדוש ברוך הוא מצוה למלאכי מעלה להיות מוכנים להשפיע עלינו שפע של סייעתא דשמיא, שנבין את מה שאנו לומדים, מיד כשנבוא לשיעור או לישיבה [בשעה 9.00], ונפתח את הגמרא או שאר ספרי לימוד אחרים.
אולם מה אנו עושים? האם אנו נכנסים אל בית המדרש ופותחים את הגמרא בזמן שקבענו עם בורא עולם, או שאנו מאחרים או שבכלל לא באים, ואז כבר מאוחר לקבל את השפע. וכך חוזר הדבר על עצמו מידי יום ביומו – אנו מזכירים לבורא עולם את האהבה שלנו ושל אבותינו אליו, ומבקשים עזרה ללמוד תורה, ולא באים בזמן לקבל את העזרה ממנו יתברך. ואם כן לא פלא שלא רואים הצלחה בלימודים!!!
ביטוח חיים - או ביטוח מות
סיפר הדרשן הירושלמי רבי שבתאי יודלביץ זצ"ל: פעם, כאשר עמדתי לצאת מביתי, הגיע אלי אדם, וביקש לשוחח עימי בנושא דחוף מאוד, שקשור לפיקוח נפש ממש... כששמעתי שהדבר כרוך בפיקוח נפש, אמרתי לו שיכנס לביתי ואשמע את דבריו.
נכנס האיש לביתי, ופתח תיקיה מהודרת, והציע לי לרכוש בסכום סמלי "ביטוח חיים"... 'ביטוח חיים'? – תמהתי – מה טיבו של ביטוח זה? והסוכן הסביר לי שבמקרה וחלילה יארע לי איזה פגע או אסון, ואני אפטר מן העולם, הרי שבני משפחתי יקבלו פיצוי נדיב מחברת הביטוח...
אמרתי לסוכן הביטוח: שמע נא ידידי, הרי אינך מבקש להציע לי 'ביטוח חיים', אלא 'ביטוח מות'! הלא במקרה ואמשיך את חיי עד לאריכות ימים ושנים, לא אקבל מאומה, ורק במידה ויקרה לי אסון, יהנו יורשי מהתשלום המדובר. אבל לי, יש ביטוח חיים אמיתי, המעניק חיי נצח!
וכך אמרתי לו: כתוב בגמרא (מגילה כח:): "תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות, מובטח לו שהוא בן העולם הבא"! אני בלומדי את התורה הקדושה מידי יום ביומו, רוכש לעצמי תעודת ביטוח חיים, אשר יעניק לי חיי נצח לעולמי עולמים, ואת פירותיו של ביטוח זה, עתיד אני בעצמי לאכול אפילו אם אאריך ימים ואגיע לשיבה טובה, שהרי כאשר אתייצב בפני בית דין של מעלה, הוציא את תעודת הביטוח שהעניק לי אליהו הנביא! סיימתי, ופני הסוכן חפו...
ואכן צריכים אנו לדעת באמת, שאך ורק התורה הקדושה אשר אנו לומדים, היא זאת אשר בכוחה לבטח את חיינו לנצח נצחים, ומי הכסיל אשר יעזוב ביטוח חיים שכזה, המוענק לאדם בחינם, ומזכה אותו לאכול מהפירות בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. הבא נקפוץ על המציאה, ונרכוש את ביטוח החיים הנפלא אשר מציע לנו אבינו שבשמים.
~יש קונה עולמו בדף אחד
מעשה ביהודי אחד שהיה מתאגרף במקצועו, והיה רחוק מאוד מהיהדות. אולם זכה שבנו היה בחור ישיבה שקדן גדול, והיה מנצל כל זמן פנוי ללמוד תורה, וגם כאשר היה שב לביתו בשבתות, היה מקדיש את זמנו ללימוד התורה.
והנה באחד הימים ראה האב שבנו לומד גמרא ונהנה מלימודו כמוצא שלל רב. האב שלא היה לו מושגים מה זה גמרא, פנה לבנו וביקש ממנו שיקדיש לו זמן כדי ללמוד עמו קצת מה"ספר הזה".
אמר לו הבן: ספר זה קשה מאוד להבנה, מפני שהוא בשפה ארמית, והרי אין אתה שולט בשפה זו, ובלאו הכי התוכן של הספר דורש מאמץ רב של השכל, ולא נראה לי שתוכל לקלוט זאת.
האב לא ויתר, הוא ביקש שלמרות הכל ילמד איתו לפחות דף אחד. התעקשותו עמדה לו, והבן התחיל ללמוד איתו. כאמור, הבן למד בישיבה ולכן נעדר הרבה מהבית, ולכן רק לאחר שנה של לימוד סיימו את הדף.
כאשר סיימו ללמוד את הדף, אמר האב לבן: ברצוני לעשות חגיגה על שזכיתי ללמוד דף גמרא. אמר לו הבן: יש אומנם מנהג לעשות חגיגה על סיום מסכת, אבל לא על דף אחד. אך האב התעקש לעשות חגיגה על הדף שלמד.
ביתם היה סמוך לבנין הישיבה של הגאון רבי משה פינשטין זצ"ל, והבן הלך לשאול את הרב האם אפשר לעשות מסיבה על סיום דף...
אמר לו הרב, שיעשה סיום, וגם אני אבוא להשתתף בשמחה. וכך היה. עשו סיום על דף אחד ויחיד שזכה האיש ללמוד עם בנו במשך שנה תמימה, והרב השתתף עימם בשמחתם.
למחרת הסיום, לא התעורר האיש משנתו ומת מיתת נשיקה. בהספד שנשא עליו הרב משה פינשטין אמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בדף אחד, שבזכות אותו הדף שהשתדל ללמוד במסירות נפש, זכה לחיי העולם הבא!!!
אשרי האיש שמנצל את חייו ללמוד התורה הקדושה, ואפילו אם לא זכה ללמוד תורה בצעירותו, אף פעם לא מאוחר, ובכל גיל אפשר עדיין למלאות את חייו בלימוד תורתנו הקדושה, ואם לא עכשיו אמתי.
לימוד תורה בשבת
ישנם שחושבים שעיקר מצות "עונג שבת" היא - השינה, ואף מביאים ראיה לדבריהם באומרם שב''ת ראשי תיבות "שינה בשבת תענוג". ומבלים שעות רבות בשינה, אך לשיעורי תורה אינם הולכים, ויש ללמדם ששב''ת גם ראשי תיבות של - "שיעור בשבת תענוג".
ואמר על כך המגיד מדובנא משל: מעשה באדם אחד שנדד למרחקים ועזב את משפחתו ובני ביתו, והלך לגור בארץ אחרת. ובהיותו באותה ארץ רחוקה, היו עיניו נשואות וכלות אולי יראה איזה אורח הבא מעיר מולדתו, כדי לשאול אותו על בני ביתו ומשפחתו.
באחד הימים בא לעירו עני הסובב ומחזר על הפתחים. והנה בבואו אל ביתו של אותו אדם, הכיר בו שהוא מארץ מולדתו, ושמח מאוד לקראתו. רצה האיש שיספר לו העני על בני ביתו, אך העני סירב ואמר: מדוע תעצרני, והרי לעשות מלאכתי באתי הנה, ולמה אתה גורם לי הפסד?
אמר לו האיש: הגד לי, כמה אתה מרויח ליום מקיבוץ נדבות? אמר העני: שלושה זהובים! נתן לו האיש שלושה זהובים ואמר לו: כעת אני מבקש שתספר לי על שלום משפחתי היקרה.
והנה כאשר התחיל העני לספר, נפלה עליו תרדמה וישן... כעס עליו האיש ואמר: הלא אני שילמתי לך שכר יומית כדי שלא תפסיד, וזאת על מנת שתספר לי על שלום משפחתי, ואתה יושב כאן ונרדם?!
הנמשל: השם יתברך נתן לאדם נפש עליונה החצובה מתחת כסא הכבוד, ונתרחקה ממעונה ובאה לגוף השפל. ובכל ימות השבוע הגם שהשם יתברך משתוקק לשמוע ממנה דברים טובים, אך האדם טרוד בעבודתו ובמעשיו.
לכן הביא לנו השם את יום השבת שאסור במלאכה, כדי שתתעדן הנשמה בדברי תורה ותשתעשע עמה, ובורא עולם מבטיח להשלים לנו את ההוצאות שהוצאנו לכבוד שבת. אך אותם שמבלים את השבת בשינה, אומר להם הקדוש ברוך הוא: הבאתי לכם יום חופשי כדי שתתנו לנשמה את תענוגיה [שזו התורה], ואתם ישנים?!