אור ברסלב
ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה שער האגדות › פרק ד - אהבת חכמי ישראל לתורה

ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה

שער האגדות · פרק ד - אהבת חכמי ישראל לתורה

פרק ג - התורה נותנת חיים ללומדיה

מספר המדרש: רבי יוחנן היה מטייל ועולה מטבריה לציפורי, והיה רבי חייא בר אבא מלוהו. עברו שניהם ליד שדה אחת. אמר רבי יוחנן שדה זו שלי היתה, ומכרתיה כדי ללמוד תורה. עברו ליד כרם. שוב אמר רבי יוחנן כרם זו שלי היתה, ומכרתיה כדי ללמוד תורה. עברו ליד מטע של זיתים. אמר רבי יוחנן גם מטע זה היה שלי, ומכרתיו כדי ללמוד תורה.

כששמע זאת רבי חייא, היה בוכה. אמר לו: מפני מה אתה בוכה? השיב רבי חייא: צר לי שלא השארת לשיבתך כלום. אמר לו: חייא בני, אני מכרתי דבר שניתן בשישה ימים כמו שכתוב "כי ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ", וזכיתי בתורה שניתנה לארבעים יום, כמו שאמר משה "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה".

כשנפטר רבי יוחנן, קראו עליו דורו את הפסוק: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבי יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו". (ויקרא רבה פ"ל).

מסופר על רבי יוחנן שכאשר נפטר החברותא שלו ריש לקיש, היה מצטער עליו מאוד, היות ולא מצא תלמיד חכם הגון כמותו. ולמרות שנתנו לו ללמוד עם רבי אלעזר בן פדת, עדיין לא נחה דעתו בכך. והיה הולך וקורע את בגדיו ובוכה ואומר "איפה אתה ריש לקיש, איפה ריש לקיש" עד שיצא מדעתו, וכשראו זאת חכמי ישראל, ביקשו עליו רחמים שימות. (בבא מציעא פד.).

וכתב בספר לב אליהו, שכאשר עשרת בניו של רבי יוחנן מתו ב''מ, למרות זאת קיבל עליהם תנחומים, ולא זאת בלבד, אלא אף היה הולך ומנחם אחרים ומראה להם את העצם של בנו הקטן, ואומר להם "לכם אבד אדם אחד ולי עשרה, וזאת העצם של בני העשירי". ואילו כשלא מצא חברותא כדי ללמוד תורה כפי רצונו, יצא מדעתו עד שהיו חכמי ישראל צריכים לבקש עליו רחמים שימות, מפני שידעו שאם יתפללו עליו שיבריא, שוב יצא מדעתו כאשר לא יהיה לו עם מי ללמוד...

חבל על כל רגע

סיפר הגאון רבי יוסף כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פונביז': כשהיה לומד חברותא עם רבי אלחנן וסרמן הי"ד בראדין, היו צריכים לעיין בעת לימודם בספר מסוים, שלא היה תחת ידם. מכיון שרבינו החפץ חיים הזכיר את אותו הספר בספרו "משנה ברורה", חשבו שבודאי יש לו את הספר, ונכנסו לביתו כדי לבקש את הספר.

אמר להם החפץ חיים, שהספר אינו נמצא ברשותו, אלא בעת שכתב את המשנה ברורה, לקח בהשאלה את הספרים שהיה זקוק להם, ואחר כך החזירם.

כאשר ראה הרב את מבוכתם של תלמידיו, הוסיף ואמר: איני מצטער על הספרים שאין לי, מצטער אני על הספרים שיש לי! כי במקום שיהיו הספרים בראשי, השתדלתי שיהיו בארון שבביתי.

והסביר דבריו: כדי לקנות ספרים צריך לשלם כסף, וכדי להשיג את הכסף, צריך להקדיש זמן לעבודה, את אותו הזמן היה אפשר לנצל ללימוד תורה, אם כן בגלל הספרים בארון נחסר מהתורה בראש, ועל זה צריך להצטער! למדנו מכאן את מבטו של החפץ חיים על ערכו של רגע!

ואמר הרב הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל, ששמע מפי החפץ חיים, על מאמר חכמינו ז"ל בענין "איזהו שוטה, זה המאבד כל מה שנותנים לו" (חגיגה ד.), שאמר בזו הלשון: "אין דבר יקר בעולם יותר מהזמן, אשר אי אפשר לקנותו בכל מחיר שבעולם, ובכל רגע אפשר לומר מאתים מילים, אשר כל מילה מצוה בפני עצמה – ומאבדים הזמן בהיסח הדעת" !!! (מאיר עיני ישראל).

מסופר במדרש על רבי אלעזר, שהעיד על עצמו ואמר: "מימי לא קדמני אדם לבית המדרש, ולא הנחתי שם אדם ויצאתי".

וכששאלוהו כיצד הגיע לדרגה זו, ענה להם שלמד זאת מהזבלים שאוספים את הזבל, שמשכימים קום כדי לעבוד עבודה בזויה בשביל כמה שקלים, וכשראה זאת, נשא קל וחומר בעצמו ואמר, ומה הם שעובדים בזבל ומקבלים שכר מועט, משכימים לקום בעוד לילה, אני שעוסק בתורה הקדושה, ששכרה גדול ועצום, על אחת כמה וכמה שעלי להשכים כדי ללמודה. (שיר השירים רבה א').

סיפר הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל על סביו הנצי"ב [הרב נפתלי צבי יהודה ברלין]: דעתו היתה שאפשר לברך על אתרוג שבא מארץ ישראל שנה לאחר השמיטה, אך לרבי חיים היה פקפוק בדבר, ולכן חיפש ומצא אתרוג אחר ולא בא להנצי"ב לברך על האתרוג כבכול שנה. לאחר התפילה ביום הראשון של סוכות, הגיע רבי חיים להנצי"ב כדי לומר לו חג שמח. אמר לו הנצי"ב: אני יודע למה לא באתה לברך על האתרוג שלי, מפני שאתה חושש לסמוך על הפסק שלי שמותר להשתמש באתרוג זה, אבל אני הוכיח לך שאין בזה שום חשש, ורבי חיים יצא מלפניו.

והנה בשעה שלוש לפנות בוקר, דופק השמש בביתו של רבי חיים ומודיע לו כי סביו

קורא לו. נבהל רבי חיים וחשש שמא קרה משהו לסבו הזקן. הוא העיר את כל ילדיו, וכולם מיהר לביתו של הנצ"ב. כאשר התקרבו לבית, ראו שהסוכה מוארת ועל השלחן נמצאת ערימה של ספרים עד לגובה הסכך, והנצי"ב רכון על הספרים.

כשראה רבי חיים שהכל בסדר עם סבו, שלח את ילדיו לביתם, ואילו הוא נכנס לסוכה, ומיד אמר לו הנצי"ב: קראתי לך כדי להוכיח לך מכל הספרים הללו שאתה אינך צודק. התנצל רבי חיים ואמר: יסלח לי סבא, אני רוצה קודם לברך ברכות התורה, ואחרי זה נוכל לדבר בלימוד.

נדהם הנצי"ב ואמר: מה? לזה זכיתי לעת זקנתי, שנכדי עוד לא בירך ברכת התורה בשעה שלוש בבוקר? הוא ספק את כפיו והוציא מפיו הנחות גדולות: אוי ואבוי, בשעה 3 בבוקר עוד לא ברכו ברכת התורה, כי עדיין היו ישנים... וסיפר רבי חיים, שאנחותיו של הנצי"ב תקפו יותר ויותר, עד שלא יכולתי לדבר אתו כלום, וחזרתי לאחורי...

מספרים על הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד, שבהיותו בחור, למד בישיבתו של רבינו החפץ חיים זיע"א, ופעם נכנס לרבו ואמר לו שקיבל הודעה שאביו חולה, ולכן רצונו לנסוע לבקרו. שאל החפץ חיים: האם אתה רופא? לא! השיב רבי אלחנן. אמר לו החפץ חיים: אם כן, תמשיך ללמוד.

והנה כאשר נפטר אביו של רבי אלחנן, וקיבל הודאה לבוא מהר לביתו, נכנס שוב לחפץ חיים ואמר לו שברצונו ללכת להלויה ולשבת שבעה. שאל אותו הרב: האם אתה קברן? וכשהשיב בשלילה אמר לו שישב שבעה בישיבה, מפני שחבל על הזמן של הנסיעות.

וגם כאשר התחתן רבי אלחנן וקיבל הודאה שנולד לו בשעה טובה בן, נכנס לרבינו החפץ חיים ואמר לו שנולד לו בן, ורוצה הוא ללכת לביתו כדי להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו. אמר לו החפץ חיים: אתה מוהל? וכשענה שאינו מוהל, אמר לו הרב שימשיך ללמוד...

תוכן העניינים

ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה