אור ברסלב
ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה שער האגדות › פרק ג - התורה נותנת חיים ללומדיה

ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה

שער האגדות · פרק ג - התורה נותנת חיים ללומדיה

פרק ב - מסירות נפש ללימוד תורה

מעשה היה אצל רבנו הקדוש [רבי יהודה הנשיא], שכאשר חלה, גזרו חכמי ישראל תענית וביטול מלאכה, והתאספו כולם כדי ללמוד תורה לרפואתו.

כאשר ראתה שפחתו של רבנו הקדוש שיסוריו של הרב נוראים מאוד, עלתה לגג והחלה גם היא לבקש בדרך תפילה ותחינה: "עליונים מבקשים את רבי, ותחתונים מבקשים את רבי, יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים"!

כשראתה שלא חל שיפור במצבו של הרב, שוב התפללה: "יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים" כלומר, שיהיה קץ לחייו של רבי יהודה, כדי שלא יסבול ויצטער.

אך הואיל וחכמי ישראל לא הפסיקו את הלימוד שלמדו לרפואת רבם אפילו לרגע אחד, הבינה השפחה שכל עוד הם לומדים לרפואתו, ישאר הרב בחיים בזכות לימוד התורה. ולכן לקחה כד גדול של חרס, וזרקה אותו מראש הגג לחצר של בית המדרש, ומקול הנפץ של הכד, נבהלו הלומדים והפסיקו לרגע קט את לימודם, ומיד באותה שעה נתבקש רבי לישיבה של מעלה. (כתובות קד.).

וכתב רבנו יוסף חיים שבזכות אותו לימוד תורה שלמדו כל בית ישראל לרפואתו של רבנו הקדוש, זכה לאחר פטירתו לבוא שוב לעולם הזה עם גוף, בכל ערב שבת, ולקדש לבני ביתו כפי שמסופר שם בגמרא, ולא הזניח הקדוש ברוך הוא את תורתם ותפילתם של התלמידי חכמים שלמדו לרפואתו. (בן יהוידע שם קג.).

בהקשר לזה מסופר בספר בשבילי ראדין (עמוד 222): כשראש הישיבה רבי נפתלי טרופ איבד את הכרתו, אחר שקיבל שטף דם במוחו, וכל נסיונות הרופאים להשיב את הכרתו לא הועילו, הוזעקו לראדין טובי הרופאים שניסו להשיב את הכרתו, אך לשווא.

הרופאים החלו להזריק לרב זריקות ללא הגבלה כדי לנסות להשיב את חייו. רבי משה לונדינסקי ניגש לחפץ חיים ואמר לו: אני לא מבין מה רוצים ממנו, שיתנו לו למות, הוא שוכב מת והם ממשיכים להזריק לו זריקות. ניגש רבי משה לבית המדרש לבחורים שאומרים תהלים, וביקש מהם שיפסיקו לומר תהלים, ואמר להם: מה אתם מטרידים את רבי נפתלי, תנו לו למות. ומיד לאחר מכן מת.

אוי לבריות מעלבונה של תורה

אמר רבי יהושע בן לוי במסכת אבות: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב (הר סיני) ומכרזת ואומרת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא "נזוף".

וכתוב בתנא דבי אליהו (זוטא פרק א): לא חרב העולם אלא מפני פשעה של תורה, ולא חרבה ארץ ישראל אלא מפני פשעה של תורה, וכל הצרות הבאות על ישראל אינו אלא מפני פשעה של תורה משום שגדולה ורבה היא לפני הקב"ה פשעה של תורה שהיא שקולה כנגד כל העבירות.

וכתב הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד (בהקדמה לקובץ שיעורים), שסיבת הסיבות של כל הצרות הבאות אלינו היא שכחת התורה, ולפיכך חיזוק בלימוד התורה הוא הצלה גם במובן הגשמי, והעומד מנגד בשעות קשות אלו, ואינו מתחזק בתורה, עובר על איסור "לא תעמוד על דם רעך".

וסיפר הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, מעשה נורא שסיפר לו הצדיק רבי סלמאן מוצפי זיע"א. בימות השואה הארורה, כשהצוררים הגרמנים עמדו להיכנס לארצנו הקדושה, הקהיל רבי סלמאן רבים מאחינו בית ישראל לתפילה ותחנונים בקבר ישני חברון במערת המכפלה, ואצל קבר רחל אימנו.

לאחר התפילות שערכו שם, תש כוחו, ושכב לנוח מעט ונרדם על מטתו. והנה רואה בחלומו את הפסוק בירמיהו: "לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם", וביארו לו כונת הכתוב כך: אף שהשתטחו בתפילות על קברי האבות, לא הפנו אבות על פנים – לא זכו שתעמוד להם זכות אבות לבנים להביא עליהם תשועה שלימה, וזאת משום – "רפיון ידים" – מפני שידיהם רפות מן התורה! ותפילתם הועילה רק שהסכנה הנוכחית שהגרמנים חשבו להיכנס לארץ ישראל חלפה.

רואים אנו שכל המאורעות הפוקדות את עם ישראל, הכל תלוי ברמת לימוד התורה, שאם חס ושלום יש רפיון, אזי כוחם של עם ישראל נחלש חס ושלום, אבל שלומדים תורה בהתמדה, אזי זוכים ל - וגבר ישראל.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה