ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים
שער שמחת חתן וכלה · פרק ד - ענינים שונים
מקום ישיבת החתן
א. יש להושיב את החתן בראש השלחן בכל סעודה שעושים בשבעת ימי המשתה, בין בסעודה הנעשית בבית החתן ובין בסעודה שנעשית בבית אחר, כדי לכבדו בכבוד הראוי לו. (1)
(1). ספר בית חתנים חלק ב (עמוד תקטו בנד"מ).
השתתפות ילדים בנשואי הוריהם
ב. גבר גרוש שמתחתן עם אשה חדשה, ויש לו ילדים מהנישואין הקודמים, מותר להם להשתתף בחתונה של אביהם, ואין בזה שום חשש. (2)
(2) . כן כתב בספר זהב מנחם (חלק ב סימן לו), ולשיטתו אין הבדל בין גבר שמתחתן לבין אשה שמתחתנת, אלא בכל מקרה טוב וראוי שהילדים ישתתפו בנישואי הוריהם כשמתחתנים בפעם השניה, כדי להראות להורה השני שהם שלמים ומסכימים לחתונה זו, ועל ידי כך ישרור השלום בבית.
אולם בשו"ת עשה לך רב (חלק ד סימן נז) כתב שטוב יותר שהילדים לא ישתתפו בנישואי אמם שהתגרשה מאביהם ונישאת עתה לאדם אחר, משום שכל זמן שאמו לא נשאת לאחר, יש עדיין תקוה שתשוב לבעלה הראשון. אבל בנישואיה לאחר, נאסרה על הראשון, ואין זה מכבוד האב שבנו יקח חלק פעיל במעשה האוסר עליו את אשתו. ע"ש. ועל כל פנים אם יבקש רשות מאביו ללכת לחתונה, נראה שגם הוא מודה שיכול הבן ללכת לחתונה של אמו ללא חשש.
שבת חתן
ג. בשבת חתן, יקדימו לשיר שירי שבת לכבוד שבת קודש, ולאחר מכן ישירו שירים לכבוד החתן, מפני שהשבת יותר מקודשת מהחתן, וגם היא תדירה, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. (3)
(3). בשו"ת תורה לשמה (סימן עה) נשאל: מנהגן של ישראל לומר פזמונים של שבת בסעודת שבת לכבוד השבת, וכן פזמונים של מילה בסעודת מילה לכבוד מצות המילה. ויהי היום חל מילה בשבת אצל אדם חשוב שבעיר, והיו כמה אורחים מוזמנים בביתו, והתחילו לומר פזמוני השבת, ובדעתם לומר אחר כך פזמוני המילה, ויען חכם אחד ויאמר, לא טוב עושים להקדים פזמוני השבת לפזמוני המילה, מאחר שהמילה דוחה שבת, נמצא מצות המילה עדיפה. ועל כן יש להקדים הפזמונים המתוקנים לכבוד מצות המילה תחילה, ואחריהם פזמוני השבת. ועתה באו לשאול אם צדק החכם המערער בדבר זה או לאו.
תשובה: יפה עשו המפזמים להתחיל בפזמוני השבת לכבוד שבת ואחריהם פזמוני המילה, דמאחר שאפשר לקיים שניהם, תדיר עדיף, ולכן יפה עשו להתחיל בשל שבת קודם כי השבת תדיר, ותדיר קודם. זאת ועוד השבת נקרא קודש והוא תדיר ומקודש. ע"כ. ועל פי זה כתב בספרהחופה והנישואין (עמוד 194), שיש להקדים שירים לכבוד שבת, ורק לאחר מכן לשיר שירים לכבוד החתן.
ודרך אגב ראה בספר שבת מלכתא לגאון הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל (עמוד קכה), שיש להקדים את דברי התורה לזמירות שבת בין בסעודת היום ובין בסעודת הלילה, וראיה לזה מהגמרא במגילה (יב:) שרבותינו עמדו על ההבדל המהותי שיש בין סעודתם של ישראל לסעודתם של הגויים, שהגויים פותחים את סעודתם בדברי הוואי, ואילו ישראל פותחים את סעודתם בדברי תורה ובשירות ותשבחות. ומשמע שדברי תורה קודמים לשירים.
ד. אין למחוא כפיים בשבת, כדי לשמח את החתן והכלה, אלא ימחאו כפיים בשינוי [כגון שמוחא כף ידו האחת באחורי כף ידו השנית].
וכמו כן אין לרקוד בשבת באופן שעוקר רגלו אחת ומניח אחת. ולכן אם רוצים לרקוד, ילכו יד ביד במחול סביב [בלי ריקודים], ובאופן כזה אין זה נחשב לריקוד שאסרו חכמינו בשבת. (4)
(4). כתב בשלחן ערוך (סימן שלט ס"ג): אין מטפחין להכות כף אל כף, ולא מרקדין, שמא יתקן כלי שיר. ולספק כלאחר יד (בשינוי) שרי. ואף שהרמ"א שם כתב ללמד זכות על המקילים בזה, משום שכיום אין חשש שיבואו לתקן כלי שיר. מכל מקום כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק ב סימן נח), שאין להקל נגד דברי מרן שפסק בסכינא חריפא לאסור טיפוח וריקוד בשבת, ואם יש מי שמיקל בזה, יש להעיר לו ולהודיעו שזה נגד ההלכה.
ובספר לוית חן (סימן קיג) כתב, שאף על פי שהתירו לרקוד ולמחוא כפים בשמחת תורה, מכל מקום אין להתיר לרקד ולטפח לכבוד שמחת חתן וכלה, משום שכבוד התורה עדיפא משמחת חתן וכלה. וכן כתב בספר ילקוט יוסף (סימן שלט אות ח). וראה בספר ואין למו מכשול חלק א (עמוד קמח אות יב) שבמקום צורך, אין למחות ביד המקילים בזה. ע"ש.
עליה לתורה
ה. יש מקומות שנוהגים שכאשר החתן עולה לתורה, שרים לכבודו, וראוי ונכון לסגור את הספר תורה בעת השירה, ולא להסתפק בכיסוי הספר במטפחת. וגם לא יאריכו בשירה יותר מדאי, כדי שלא לגרום לטורח ציבור. (5)
(5). ספר ילקוט יוסף חלק ב (עמוד קצה). ועיין לגאון רבי צדקה חוצין בשו"ת צדקה ומשפט (או"ח סימן ד), שכתב לישב המנהג שנהגו להרבות בעולים לכבוד החתן וכדומה, ולא חששו לטורח ציבור. ע"ש.
בין המיצרים
ו. מצוה לנגן בכלי שיר גם בימי בין המיצרים, כדי לשמח חתן וכלה בכל שבעת ימי המשתה, מפני שאין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר. (6)
(6). שו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן לד), וספר הליכות עולם (חלק ב עמוד קלח), בשם המהרי"ל בהלכות עירובי חצרות, ועוד פוסקים. ועיין בשו"ת שבט הלוי (חלק ג סו"ס קנז).
השתתפות הורים אבלים בחתונה
ז. הורים של חתן וכלה הנמצאים בתוך שנה לפטירת הוריהם, רשאים להשתתף בחתונת ילדיהם ולשמחם, כדי למנוע מהם עוגמת נפש וצער. (7)
אולם אם ההורים נמצאים בתוך השבעה על הוריהם, אין להם ללכת לחתונת בניהם כלל, ואפילו ללכת לחופה בלבד אינם רשאים.(8)
(7). שו"ת יביע אומר ח"ט (יורה דעה סימן מד), והביא בשם הגאון מקלויזנבורג בשו"ת דברי יציב (סימן רלט), שעצם נוכחות הורי החתן או הכלה, חשובה מאוד לקבל פני המוזמנים ולהשיב מזל טוב לברכותיהם, ולכן הדבר ברור שמותר לאבי החתן להשתתף בשמחת המשתה של בנו ולאכול שם ואין צורך לעמוד ולשמש בפניהם. והוסיף מרן שליט"א, שהוא הדין לסבא ולסבתא של החתן או הכלה שאירע להם אבל על אב ואם, שרשאים להיכנס לבית השמחה ולסעוד שם עם המסובים, שבני בנים הרי הם כבנים.
(8) . כן כתבו בשו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן קעה), ובשו"ת רבבות אפרים (חלק ד סימן רה) בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א, וכן כתב הרה"ג שמואל פנחסי שליט"א בספרו חיים וחסד (עמוד רנו), ודחה שם דברי האגרות משה שרצה להקל בזה. ע"ש.
וכן כתב בספר יקרא דחיי (עמוד 155), והוסיף, שבשעת הדחק כשיש חשש שמחמת שההורים לא יהיו נוכחים בשעת החופה, תתבטל החתונה לגמרי, יש להקל להורים האבלים להגיע בזמן החופה בלבד, ולהורות לתזמורת שלא תנגן בזמן שהאבלים שם, ומיד לאחר החופה יחזרו לביתם.
השתתפות קרובים אבלים בחתונה
ח. קרובי החתן או הכלה שנמצאים בתוך שנה לפטירת הוריהם, או בתוך שלושים לפטירת שאר קרובים, רשאים להשתתף בחופה של קרוביהם, כדי לשמוע את קריאת הכתובה וברכות הנישואין, ואחר כך יצאו החוצה.
ואם יהיה לחתן צער מֵאִי השתתפותם בשמחתו, יכנסו לאולם בשעת הארוחה כשהתזמורת הפסיקה לנגן, ורשאים להשתתף בסעודה וישמשו כמלצרים. וכשהתזמורת מתחילה לנגן, יעזבו את האולם. (9)
(9). ראה בספר ילקוט יוסף (חלק ז סימן יח סעיף יד) בשם מרן הראש"ל שליט"א.
ט. חתן וכלה שרוצים שרב מסויים יקדש אותם, ואותו הרב נמצא בשנת האבל על אביו או אמו, ואם יסרב להם, החתן והכלה יהיו בצער, ואין לו אפשרות להתחמק מהם, מותר לו לסדר להם קידושין, ומיד בסיום החופה יצא מהמקום. (10)
(10). כן כתב בשו"ת עטרת פז (חלק ב אהע"ז סימן ד), והוסיף שגם זמר שמשורר שלא על מנת לקבל פרס, אלא לשם שמים כדי לשמח חתן וכלה, והוא בשנת האבל על אביו, והחתן והכלה מפצירים בו מאוד שישורר בחופתם, מותר לו לשורר להם בשעת החופה בפה בלבד בלא ליווי שום כלי נגינה, ומיד בסיום החופה צריך לצאת מהמקום. ומכל מקום כל שיכול להמנע נכון וראוי לעשות כן. ע"ש.
וראה בשו"ת שרגא המאיר (חלק ח סימן פו), שהתיר לאבל שנמצא בתוך שנה לפטירת אביו או אמו, לנגן בשמחת חתן וכלה לצורך פרנסתו, כיון שבעבודתו טריד, ואינו מתכון להנות. ע"ש.
הליכה לחתונה בלי הזמנה
י. אין לאדם ללכת לחתונה בלי הזמנה ולסעוד שם, אף על פי שנותן מתנה לחתן, כיון שפעמים רבות נגרם צער לחתן ולכלה שבאים אנשים מוזמנים ואין להם מקום לשבת, מחמת שאותם שאינם מוזמנים תפסו את מקומותיהם. (11)
(11) . שו"ת שער שמעון אחד חלק ה (חו"מ סימן יא-יב). וכאן המקום לעורר, שלא יפה עושים אותם אנשים שבאים לחתונה בסוף הסעודה, מפני שלפעמים אין לבעל הבית מה להציע להם, וגורמים לו צער ובושה. אולם אם אינם באים על מנת לאכול, אלא רק כדי לכבד את בעל השמחה, אין בזה חשש איסור, כמבואר בביאור הלכה (סימן קע ד"ה אורחים), ובשו"ת אבני ישפה (חלק ב סימן קכא).
נקימה ונטירה
יא. ראובן שהזמין את שמעון לחתונתו, ושמעון לא הגיע, ולאחר מכן שמעון הזמין את ראובן לחתונתו, וראובן נמנע מלהגיע לחתונה, ראובן עובר על איסור נקימה.
במה דברים אמורים? - כשנמנע מלבוא מפני הנקמה. אבל אם אין בלבו טינה על שמעון, ונמנע מללכת לחתונה מפני שאינו מקורב אליו כל כך, או שהיה עסוק באותו היום, אינו עובר בכך על איסור נקמה.
ויש ליזהר בזה, מפני שהקדוש ברוך הוא בוחן לבות וכליות, ויודע את הסיבה האמיתית שבגללה נמנע האדם מלהשתתף בשמחתו של חבירו. (12)
(12). כן כתבו בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תתלב), ובשו"ת שבט הקהתי (חלק ג סימן שכה), ובספר חשוקי חמד (שבת עמוד רג). ע"ש. וכבר כתב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ז הלכה ז) שהנוקם מחבירו עובר בלא תעשה, והנקמה דעה רעה היא עד מאד, אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם, שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי, ואינן כדי לנקום עליהם.
הליכה לכותל
יב. חתן וכלה שהולכים לכותל בתוך שבעת ימי המשתה, אינם חייבים לקרוע את הבגד אף על פי שלא ראו את הכותל יותר משלושים יום. (13)
(13). חיוב הקריעה בראית הכותל, נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקסא סעיף ב), וראה מה שכתבנו בס"ד בחלק א (עמוד קסז). ומה שכתבנו שחתן וכלה פטורים מקריעה, כן כתב בספר נטעי גבריאל (ה' נישואין חלק ב עמוד קכח) בשם הגאון רבי שריה דבלצקי שליט"א בקונטרס 'אחר כותלינו'.