ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים
שער שמחת חתן וכלה · פרק ב - שמירת על גדרי הצניעות
א. אף על פי שמצוה גדולה להשתתף בחתונה ולשמח חתן וכלה בריקודים ומחולות, מכל מקום אסור בשום פנים ואופן להשתתף בחתונה שעורכים שם ריקודים מעורבים [גברים ונשים ביחד], ואותם שרוקדים ריקודים מעורבים, אין קץ לעונשם, וגם המסתכלים בריקודים אלו, לא ינוּקוּ מעוון. (1)
וחתן וכלה שעושים חתונה מעורבת, הרי הם מכשילים את הרבים באיסורים חמורים ביותר, וגורמים לעצמם קללה לכל חייהם, ואין קץ לעונשם בעולם הבא רח"ל. (2)
(1). כתב בספר חסידים (סימן שצג): כל מצוה הבאה עברה על ידיה, מוטב שלא יעשה המצוה, כמו מצוה לשמח החתן, אם יש פריצות וכו', אל יהיה שם. ועיין בספר שדי חמד (מערכת חתן וכלה) שהאריך הרחיב בזה טובא.
וראיתי לחד מן קמאי רבי בנימין בן מתתיה בשו"ת בנימין זאב (סימן שז), ששמע שיש נוהגים בעת שמחתם לרקד במחולות, ולחטוף איש את אשת חבירו, ידו בידה אדוקה, ומולל באצבעותיו ורומזים בעיניהם לשמצה בקמיהם, ושם שמים מתחלל ביניהם, ועשו פרצות בפומבי ואין מוחה. ועל כל התלאות שמעתי כי קמו החכמים של העיר למיגדר מילתא ולתקן והודיעו לרבים חומר הדברים, ותקנו תקנות לגדור הפרצה הזאת ולהחרים לבל ירקדו אנשים עם נשים. ויהי כשמוע הדברים, קצת אנשים נתנו כתף סוררת לאמר לא יהיה הדבר ולא יקום לשנות מנהגינו הנהוג ולשנות מעשה אבותינו, ואומרים לחכמים שבעירם "אל תטוש תורת אמך". וכבר כתבתי כי 'מנהג' כזה הוא למפרע 'גהנם', והנני מסכים עם כל תקנותיהם והחרם שתקנו. ע"ש.
וכעת בא לידי שו"ת עזרת כהן לגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק (אה"ע סימן ל) שנשאל על דבר הריקודים המעורבים, וכתב שחס מלהזכיר פריצת גדרי תורתינו הקדושה ודרכי הצניעות והטהרה שהם מוחזקים בין שלמי אמוני ישראל מעולם, וחלילה לחקות את פורקי עול תורה ויראת שמים. הרגש החברותי וכבוד הבנות בישראל מתחזק ומתפאר דוקא עם יסוד חיי הקודש. ואפילו בנות עמים אחרים, היודעות פרק בתרבות, יכולות להעיד על היתרון של כבוד האשה ויחס ערכה החברותי, שהוא מרומם על פי יסוד תרבותנו והליכות חיינו על פי היהדות בטהרתה, לעומת אחרים המתפארים בכאלה ותוכם ניחר. ע"כ.
וכתב שם הרב המגיה: עיין בספר השל"ה (קדושת המעור) שכתב: אוי להם לאלו שהולכין במחול עם נשים, שעוברים על כל אזהרות רבותינו ז"ל, דאפילו במרצה מעות מידו לידה דבעבידתיה קא טריד, עם כל זה יד ליד לא ינקה, קל וחומר כשמשים יד ליד ממש ולשם שמחה, כי השטן מרקד, וגם הוא מסתכל בה, וכבר אסרו להסתכל בבגדי צבעונין שלה, והוא מסתכל אז בבגדיה ובפניה בפנים שוחקות, וגם משיח עמה שיחות קלות ראש. וכתב בכלבו בשם מהר"ם מרוטנבורג שהטילו חרם שלא יהיו אנשים ונשים במחול. ע"כ. ובמקום אחר הארכנו בזה עוד, ועוד חזון למועד.
(2). כתב רבינו החפץ חיים בספר אהבת חסד (פרק ו), שריקודים מעורבים הוא מאביזריהו דעריות שצריך להיהרג ולא לעבור עליהן, ובודאי אין השכינה שורה שם, ושעירים ירקדו שם. ובודאי אין הזיווג בניהם יעלה יפה, ויהיה קטטות ומריבות ביניהם, וכן זרעם לא יהיה נכון לפני השם.
וכתוב בספר חסידים (סימן קסט): מעשה באדם שהיה רוכב יחידי בלילה, והלבנה זורחת באותו לילה, והיה רוכב במדבר, והיה רואה חַיִל גדול ועגלות, ועל העגלות יושבים בני אדם, והמושכים העגלות הם בני אדם, ותמה מה הם עושים. כשנתקרב אצלם, הכיר מקצתם שכבר מתו, אמר להם: מה זה שאתם מושכים כל הלילה עגלות, ומקצתכם על העגלות?
אמרו לו: בשביל עוונינו, כשהיינו חיים באותו עולם, היינו משחקים עם נשים ובתולות, ועתה אנו מושכים העגלה, עד שכך אנו עייפים ויגעים שלא נוכל לנהוג יותר, ואז יורדים אותם שעל העגלה, ואנו עולים ונחים, ונוהגים אותנו עד שהם יגעים ועייפים, ואחר כך אנו עולים ונחים. והישרים (שלוחי הדין), מכים את המוליכים כמי שמנהיג את הבהמה והעגלה, ומי שעשה מעשה בהמה בחייו, יש לו לעבוד באותו עולם כבהמה. ויסתמר שערות האדם ממעשה נורא זה. ע"כ.
ובספר קב הישר (פרק פז) כתב: על פי הרוב מתהווים ריבות וקטטות בסעודות אף שהן סעודות של מצוה, במקום שאין שם דברי תורה ואין עניים, כי מה יש נחת רוח להקדוש ברוך הוא במסיבות שאין בתוכם שמחה של מצוה, ועל אחת כמה וכמה כשהשמחה מעורבבת בהרהורים רעים, כגון שבמסיבה אחת יושבים אנשים ונשים בחורים ובתולות בחדר אחד, ועל ידי כן באים מכשולים גדולים, ובמחולות רוקדים אנשים עם נשים ביחד, ואינם יודעים שהשטן עם הרבה מזיקים רוקדים לפניהם, ולשמחה כזו מה זו עושה. על כן כל איש הירא את דבר ה', יראה להושיב אנשים בפני עצמם ונשים במפני עצמן, כדי להתרחק מהעבירה, וכדי שלא יערבב השטן את השמחה של מצוה. ע"כ.
ובספר עבד נאמן (עמוד 374), מסופר על הגאון החסיד רבי שלום לופס זיע"א רבה של עכו, שכמה פעמים הזמינוהו לברית מילה, וכשהגיע לאולם, עוד לפני שנכנס פנימה, אמר למשמשו: "אליהו הנביא לא נמצא כאן!" וסב על עקבותיו. וכשהציץ השמש פנימה, גילה שבאולם לא היו מחיצות המפרידות בין הגברים לנשים! ורגיל היה לומר, שהקדוש ברוך הוא אינו משרה את שכינתו במקום שאין בו צניעות. ישמע חכם ויוסף לקח.
ב. מי שהוזמן לחתונה של קרובי משפחה, וידוע לו שיהיו שם ריקודים מעורבים, וחושש שאם לא ילך יגרם מחלוקת במשפחה, יתכן שיהיה לו היתר להיות נוכח רק בשעת החופה [באופן שלא יתערבב בין הנשים], ומיד בגמר החופה יעזוב את האולם, ובכך יצא ידי חובת שמים, וגם כיבד את קרוביו שנוכחו לראות שהגיע לשמחתם. (3)
(3). ראה מה שכתבנו בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק ה (עמוד רטו).
ג. אפילו אם אב מבקש מבנו לבוא לחתונה מעורבת של אחיו, יבוא רק לחופה, ומיד לאחר מכן ישוב לביתו, ואינו רשאי לשהות שם בזמן הריקודים. (4)
(4). ספר ילקוט יוסף (כיבוד הורים חלק ב עמוד רנב). וכתב בספר אום אני חומה (עמוד תנא) שבחור שחזר בתשובה, ועומד להקים בית בישראל על טהרת הקודש, והוריו מתנגדים שיערוך חתונה נפרדת, ומאימים עליו שאם לא יעשה חתונה מעורבת, ינתקו עמו כל קשר ולא יתמכו בו כלל, אין לו לשמוע לדברי הוריו.
ד. חתן שחלק מבני משפחתו חילוניים, וחושש שירקדו רקודים מעורבים, יש לו לבקש מהתזמורת, שאם יתחילו בריקודים מעורבים, יפסיקו מיד את הניגונים. (5)
(5). ספר חופה וקידושין למורינו ראש הישיבה הרה"ג יצחק יוסף שליט"א (עמוד ער).
ה. אדם שאכל פת באולם שמחות, ובאמצע אכילתו התחילו לרקוד ריקודים מעורבים, עליו לברוח משם ולברך ברכת המזון מחוץ לאולם. ואפילו אם החל לברך ברכת המזון, ובאמצע הברכה החלו ריקודים מעורבים, יצא מהאולם ויסיים את הברכה בחוץ. (6)
(6). כן הורה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת 'פורת יוסף' והובאו דבריו בספר החופה והנישואין (עמוד 141). ועיין בשו"ת יביע אומר (חלק ג אבן העזר סימן י אות ט).
ודרך אגב, כתב בספר יערות דבש (דרוש א), שאם יש איסור במאכל שהאדם אוכל, כגון שבא מהגזל, או שיושב לאכול בסעודת מושב לצים ותערובות נשים ובתולות, שמהרהר בעבירה והסתכלות, ובזה, זה השלחן מלא קיא צואה מבלי מקום, ואז רוח קדושה שיש בתוך המאכל מסתלק, ורוח טומאה שיש במאכל, נדבקת בנפשו וסורו רע. ועל כן על פי רוב, אחר מאכל ומשתה במקומות כאלו, בא אדם לידי חטא, כי אינו נזהר בקדושת אכילה, ומודבק בנפשו רוח טומאה. ע"כ.
ו. יש לבטל את מה שנהגו להרים את הכלה על כסא או שלחן, באופן שהגברים שמעבר למחיצה רואים אותה מעל המחיצה, מפני שמכשילים את הגברים בראיית הכלה. (7)
(7). כן העיר לנכון הרה"ג רבי מרדכי גרוס שליט"א בספר אום אני חומה (עמוד ג). וכבר נפסק בשלחן ערוך (אהע"ז סימן סה סעיף ב) שאסור להסתכל על הכלה.
והנה בגמרא כתובות (יז.) אמרו על רב אחא, שהיה מרכיב את הכלה על כתפיו ומרקד, והיו שם עוד אנשים שראוהו עושה כן. ולכאורה כיצד נהג כך ליד אנשים, והרי אף שלעצמו הדבר לא השפיע לרעה, אבל כיצד גרם מכשול לסובבים אותו? ותירץ בשו"ת שלמת חיים (סימן תמג), שרב אחא לא חשש להרים את הכלה על כתפיו, מפני שידע בחבורתו שלא יבואו לידי מכשול. ועיין בים של שלמה קידושין (פ"ד סימן כה), ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן רמט).
ח. ישנם שנוהגים שהחתן והכלה נכנסים ל"חדר יחוד" מיד לאחר החופה וכל הבחורים מלוים אותם בשירים עד לחדר, ויש במנהג זה כיעור גדול. ועל כן אותם המקילים לעשות חדר יחוד, ינהגו כך - שהחתן ישמט אחר החופה וילך עם כלתו לחדר יחוד, בלי ליווי בחורים.(8)
(8) . כן הורה הגאון רבי שמעון בעדני שליט"א. ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ה (אבן העזר סימן ח).