אור ברסלב
ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים שער ביקור חולים › פרק ה - שינוי והוספת שם לחולה

ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים

שער ביקור חולים · פרק ה - שינוי והוספת שם לחולה

פרק ד - לבקש רחמים על החולים

א. חולה שמצב בריאותו מחמיר ונכנס למצב של סכנה, משנים את שמו לשם חדש. (1) וניתן לעשות זאת בין ביום חול ובין בשבת. (2)

(1). במסכת ראש השנה (טז:) אמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ואחד מהם - שינוי השם, שנאמר: "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה", וכתיב; "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן". ע"כ.

נמצאנו למדים, ששינוי השם גורם לבטל גזירות רעות ולחדש גזירות טובות. וכן כתב בספר חסידים (סימן רמה): אם נגזר גזירה על פלוני ששמו כך, הרי הגיע עד שערי מות, וקוראים לו שם שינוי וחי. ע"כ. וכן כתב הלבוש (סימן שלה סעיף י), ששינוי השם קורע גזר דינו של מקום, דכאיש אחר הוא שאין זו הגזירה נגזרת עליו. ע"כ.

וכתב רבינו ירוחם בספר תורת אדם וחוה (נתיב כח חלק א), שלא לעשות שינוי השם כי אם כשכבר הסכנה גדולה ח"ו.

(2). כן מבואר בספר ילקוט מעם לועז פרשת וירא.

מדוע שינוי השם מועיל לחולה

כתב המהרש"א (ראש השנה שם) בשם הסמ"ג, שהטעם שמשנים את השם לחולה הוא - לומר שאותו חולה הוא כאדם חדש, ואיני אותו האיש שעשה אותו מעשה שבגללו נגזר עליו עונש להיות חולה. וכן כתב הר"ן. וכן נראה, משום שאין סברא ששינוי השם בעלמא בלא צווי השם יתברך [כמו שהיה אצל שרה] יבטל הגזרה.

ועל כן, כשנותנין לאדם שם אחר כמו בשָׂרָה אמנו, יחשוב החולה, שאף שאצל שרה נשתנה מזלה על ידי שינוי שמה, היינו משום שלא היה שם שום מעכב, כי לא היה בה שום חטא. אבל אני שחטאתי, מה יועיל בי שינוי שמי בהוראת שמי למזל אחר, שהרי החטא מעכב בי. ועל ידי כך, ישים אל לבו לשוב בתשובה שלמה, ויחליט שהוא רוצה להֵעשות איש אחר, וצריך הוא לתקן מעשיו. ע"כ.

ולפי זה יוצא, שרק אם משנה את מעשיו לטובה, מועיל לו שינוי השם כדי לפדותו מחוליו, אבל אם אינו משנה את מעשיו הרעים, לא יועיל לו שינוי השם. וראה בשו"ת משנה הלכות (חלק טז סימן קיב), שהתפלא על המהרש"א מדוע לא הביא דברי הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ד) שכתב: מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כֹּחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, משנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח עכ"ל.

וכן כתב ספר החינוך (מצוה שיא) שענין שינוי השם הוא כדי שיחשוב האדם כאילו הוא אדם אחר, ויכשיר כל דרכיו, ובכל עת שיקרא בשמו [החדש], יזכור זה ויתן לבו אל הענין. ע"כ.

אומנם, ראה ראיתי בספר כתר שם טוב (חלק א עמוד רצז) שכתב טעם אחר לשינוי השם, על פי מה שכתב רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סימן רמו): אם ראית אדם שאין בניו מתקיימים, דע כי השם גורם להם. ע"כ. ומשמע שיש כח בשם האדם לפעול לרעה או לטובה, ולכן צריך לשנות את השם, ומצוה עליו להרחיק את המזיק מביתו.

וכן כתב בספר עיון יעקב (ט.) שאולי השם שיש לחולה גרם לו החולי, ובשביל כך משנים את שמו לקרוא לו שם חדש, שאיש אחר הוא, ואיננו אותו האיש אשר נקרא בשם שגרם לו החולי. ע"כ. וכן כתב בספר יפה ללב (חלק ג דף צה) שמשנים את השם, כי אולי השם הוא שגרם לו להיות חולה.

ובספר זכר דוד (מאמר א פרק פו) כתב בשם רבינו האר"י ז"ל, שעל ידי שינוי השם גורם להמשיך נשמה חדשה אל החולה. שהרי אפילו אם לא הוסיפו לו שם כלל, אלא עמד מעצמו מחוליו, הוא מפני שמוסיפים לו נשמה חדשה מן השמים, וקיבל כח להתחזק כבריא, כי אין האדם נעשה חולה, אלא אם כן הורע מזלו, ומזלו היינו המלאך של האדם, ולפני שמייסרים את האדם בעולם הזה, מייסרים את המלאך שלו שהוא הכח ששולט עליו, והוא מקבל את כל דרכי פעולותיו. וכשהחולה מבריא ממחלתו, הרי זה מפני שקיבל נשמה חדשה. וכל שכן כשמשנים את שמו ראוי הוא לעמוד מחוליו, ששינוי השם הוא כוונה להמשיך נפש חיה. ע"כ.

ומדבריהם משמע, שגם באופן שאין החולה חוזר בתשובה ואינו מתקן מעשיו הרעים, אפילו הכי יש כח בשינוי השם לשנות את גזר דינו, ולהקימו ממיטת חוליו. ועל כל פנים אף אם נאמר כן, מכל מקום אם ימשיך אותו חולה במעשיו הרעים ולא יחזור בתשובה, אזי עלול לחזור אליו החולי מחמת עוונותיו, ואם כן מה הועיל לו שינוי השם, ועל כן, יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ.

ב. אף שנתבאר שמשנים את שם החולה לשם חדש, מכל מקום בדורות אלו נהגו שלא להחליף את השם לגמרי, אלא מוסיפים לו עוד שם נוסף, וגם זה נחשב לשינוי השם. (3)

(3). הנה אמת נכון הדבר שבגמרא (ר"ה שם) אמרו שמשנים לגמרי את שמו של החולה ולא מוסיפים לו שם. מכל מקום מבואר בספר ערוך השולחן (יו"ד סימן שלה סעיף יב), שנהגו לברך את החולים בבית הכנסת בשעת קריאת התורה, שאז הרחמים מתעוררים, ואם המחלה חזקה משנין השם, כלומר שמוספין לו עוד שם לשמו, דזהו אחד מהדברים הקורעים גזר דין של אדם כמו שאמרו חכמינו ז"ל. ע"כ.

ונראה שטעם הדבר שמוסיפים שם ולא משנים, דהנה כתב הגאון חיד"א בספרו סנסן ליאיר (סימן יא אות ז), ששינוי השם צריך להיות על ידי חכם וירא שמים בכוונה גדולה להמשיך לו נפש חדשה מהקדושה. ע"ש. ומאחר שקשה למצוא אנשים שבקיאים בכוונות אלו, לפיכך לא משנים אלא מוסיפים.

וטוב עין יראה בספר שמן רפואה (חלק ב עמוד תמו) שכתב בשם בספר באר מים חיים (בראשית ב) בזו הלשון: שמעתי מפי האדמו"ר נזר ישראל אור עולם המפורסם רבי יחיאל מיכל מזלטשוב שאמר: חלילה לשנות שם האדם החולה, אם לא אדם שכל מעשיו כמעט ברוח הקודש, כי שם הנקרא לאדם בעת הִולדו, ודאי רובו ככולו מזדמן מאת הקדוש ברוך הוא, כאשר הוא שמו למעלה, והיא חיותו של האדם כל ימיו באשר הוא חי על פני האדמה. והנה החולה בודאי צריך לחיזוק ביותר, ולפעמים אין לו חיזוק אחר כי אם זה החיזוק (שמו), ואם עוקרים אותו כדרך שאומרים: "ומעתה לא יקרא עוד יעקב והיה שמו פלוני", השם השני אפשר כי לא מחיותו הוא, ונשאר ללא מחזיק החיות שלו. ע"כ.

ולכאורה קשה על דבריו, דמה יענה ביום שידובר בו מדברי הגמרא בראש השנה הנזכרת לעיל, דמוכח להדיא שהיו משנים את השם לגמרי, ולא חששו שעל ידי כך יבוא לידי סכנה, אלא אדרבה ושב ורפא לו. וכן תחזה בשו"ת מהר"ם חלאווה (סימן צו) שכתב, דהא דאמרינן בראש השנה "ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ואלו הן צדקה צעקה ושינוי השם", כלומר שכל רוע גזר דין דבק עם השם הראשון, ועל זה הביאו ראיה מדכתיב: ויאמר אלקים לאברהם שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, להזהירו שלא יזכיר את שמה הראשון, שאין לה תקנה אלא בשם השני, ובו ציוה השם את הברכה, ולזה נהגו העולם להקפיד ולדקדק ביותר שלא להזכירו בשמו הראשון. ע"כ. ומוכח שמשנים את השם לגמרי ואין בזה שום חשש.

ולעת כזאת מצאתי את שאהבה נפשי בשו"ת מהר"ם בריסק (חלק ב סימן ז) שכתב, דמהש"ס משמע שהיו משנים השם לגמרי, ומה שנהגו עכשיו העולם שמשנים שם החולה, קוראים אותו גם בשם הקודם ואין משקעים השם הקודם, הנה מהש"ס (ר"ה טז.) לא משמע כן. וכן הוא להדיא בשו"ת הרא"ש (כלל טו"ב סימן יב) שמותר לאדם לשנות שמו כדמוכח בש"ס (שם), ולכן אם שינה אדם שמו משם שמעון לשם שמואל, כשמגרש אשתו, צריך לכתוב בגט שם שמואל ולא את שמו הראשון. ע"כ. ומה שנהגו העולם עכשיו שמוסיפים שם ולא משנים אותו לגמרי, לאו משום שאין נכון לבטל שם הקודם, אלא הטעם הוא דמאחר שבזמנינו קוראים לבן על שם האב או על שם איזה צדיק, לכן משאירים תמיד את השם הראשון למען יהיה זכר לנשמת האבות והצדיקים, ומוסיפים עליו שם חדש. עכ"ד. ומאחר שנהגו שלא לשנות שם אלא להוסיף, אין לשנות המנהג.

ושוב ראיתי בשו"ת יביע אומר (חלק ה יו"ד סימן כא) שהביא שבשו"ת דבר משה תאומים (סימן נח) כתב, שמבואר בספרן של צדיקים שלא לשנות שם החולה לגמרי, כנודע ממה שכתב האר"י על הפסוק "אשר נפש חיה הוא שמו", שכל אדם שואב חיותו על ידי אותיות שמו, ואם עוקרים שמו לגמרי חס ושלום פסקיה לחיותיה, ולכן אין לעקור השם אלא להוסיף שם חדש, וכן עושים כששם החתן כשם חמיו, או שם הכלה כשם חמותה. ע"ש. וכן כתב בספר זכרונות אליהו (מני עמוד סו). ע"ש.

ועיין בשער הגלגולים (הקדמה דכ"ד ע"ב) שכתב: כי כשנולד האדם, ואביו ואמו קוראים לו שם העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן כאשר יעלה המזלג, אלא הקדוש ברוך הוא שם בפיהם השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא, כפי המקום אשר חוצב משורש אדם העליון. וכמו שאמרו (ברכות ז:) שמא גרים שנאמר: אשר שם שמות בארץ. והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד. ולכן רבי מאיר בדיק בשמא. (יומא פג:).

וראה בשו"ת יד אלעזר (סימן קיא), שהביא מעשה שאיש אחד קרא שם בנו הנולד לו בעת ברית המילה, על שם אביו, והקפיד מאד אביו הזקן, ואמר שבגלל הדבר הזה הוא מעביר את בנו מנחלתו, ולבל יוסיף לראות פניו עוד, יען שזלזל בכבודו, והבן התנצל שעשה כן בשגגה, ולא אבה הזקן לשמוע. ונשאל הרב, האם נכון לשנות שם הבן בשעת הפדיון. והשיב שמותר לעשות כן כדי להשכין השלום ולהשיב לב אבות על בנים, אך אין לעקור שם הראשון לגמרי, אלא יהיה טפל לשם החדש שינתן לו עתה. וכן נוהגים העולם כשמשנים השם מחמת חולי. עכ"ד.

ומאחר שהעידו הני רבוותא שהמנהג שלא לעקור את השם הראשון לגמרי אלא רק להוסיף שם חדש על השם הקיים, לפיכך אין לשנות המנהג, ואם הלכה רופפת בידיך פוק חזי מאי עמא דבר. וכן כתב בספר כתר שם טוב (חלק א עמוד רצז).

שינוי שם לבעל תשובה

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כ סימן לח) נשאל אודות בעל תשובה, שרוצה לשנות את שמו לשם חדש, ולבטל את שמו הראשון לגמרי, האם רשאי לעשות כן. והשיב, שמכיון שהמדובר בבעל תשובה, יכול שפיר לשנות שמו, אפילו באופן שלא יהא ניכר מהשם החדש מה היה שמו הקודם, כי זהו מדרכי התשובה, וכמו שמצינו להרמב"ם (שם) שכתב: מדרכי התשובה להיות השב משנה שמו, כלומר, אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה.

והמקור לדברי הרמב"ם הוא מהגמרא בראש השנה (טז:), שארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ואחד מהם הוא שינוי השם, ומסביר הר"ן, ששינוי השם גורם לו לעשות תשובה שיאמר בלבו איני אותו האיש שהייתי קודם לכן וצריך אני לתקן מעשי. ועל זה הדרך מסביר גם המאירי ששינוי השם הוא כדי שיתעורר בשינוי זה שהוא אחר, ושהנהגותיו יתחדשו בהתחדשות השם.

וגם בשינוי שם לחולה בהוראתו ובתוכנו הוא לשינוי שם ממש, לומר שהוא לא אותו האיש, שנגזר עליו גזר הדין. ויעוין בערוך השלחן (אה"ע סימן קכט סעיף יב וסעיף סח) שכותב להוכיח זאת שבימיהם היה שינוי שם ממש לחולה שהחליפו שם הישן לשם חדש, ולא כנהוג אצלינו שמוסיפין שם. עכ"ד.

ועל כן, בעל תשובה שרוצה לעשות לעצמו שינוי השם, יפה ונאה לעשות כן, ויעשה זאת בעלייה לתורה בשעת עשיית "מי שבירך", ויאמר שמהיום והלאה הוא משנה שמו, ויקרא שמו בישראל - פלוני, ולאחר מכן יתקן זאת בתעודותיו הרשמיות. ע"ש. ומוכח מדבריו דשפיר אפשר לשנות את השם ולא רק להוסיף שם חדש.

אולם כבר נתבאר לעיל, שאף שהמשנים את שם החולה לגמרי יש להם סמך וסעד מדברי התלמוד, מכל מקום מאחר שנהגו שלא לעקור את השם הראשון לגמרי, נראה שאין לך אחר המנהג כלום. ומכל מקום עיין בשו"ת באר משה (ח"ח סימן יט אות ח) שאדם שנתנו לו הוריו שם של גוי, אותו הבן מחוייב על פי דין ללכת ולשנות את שמו, ולקרוא עצמו על שם יהודי, ובודאי לא יגיע לו שום היזק בזה. ע"ש.

ג. כשאומרים "מי שבירך" לחולה בבית הכנסת,(4) מזכירים את שמו החדש ואחר כך את שמו הקודם, כגון אם שמו 'יוסף', והוסיפו לו שם 'חיים', יקראו לו "חיים יוסף". (5)

(4). כתב הרמ"א (סו"ס שלה); נהגו לברך החולים בבית הכנסת, ולקרוא להם שם חדש, כי שינוי השם קורע גזר דינו.

(5). כן כתב בשו"ת תרומת הדשן (סימן רלד) בשם הסמ"ק, שאדם שנשתנה שמו מחמת חולי, אף על פי שקורים אותו תדיר בשם הראשון, מכל מקום השם השני הוא עיקר, וכותבים אותו קודם. ע"כ. וכן כתב בגשר החיים חלק א (פרק א אות ד-ה). ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כ סימן לח),

מת לאחר הוספת השם

ד. מי שהוסיפו לו שם בשעת חוליו, וקראו לו בשמו הנוסף במשך שלושים יום, ולאחר מכן נפטר, כותבים במצבה את שמו הנוסף ואת שמו הראשון.

אולם כל זה דווקא אם לאחר שהוסיפו לו שם, הוטב מצבו וקם ממיטת חוליו. אבל אם לאחר ששינו את שמו לא עמד מחוליו ולא הוטב מצבו, ולבסוף נפטר, אין מזכירים את שמו החדש כלל, אפילו אם נפטר לאחר כמה חודשים, מפני שהשם החדש לא הועיל לו להתרפא. (6)

(6). כתב רבינו יוסף בן משה בספרו לקט יושר (חלק ב יו"ד עמוד פג): מי שנתנו לו שם אחר ומת, אינו נקרא באותו שם, כיון שאינו מתקיים בו אלא בשם הראשון. ע"כ.

וכן בקודש חזיתי בשו"ת המבי"ט (חלק א סימן קכה) שכתב בדין שכיב מרע, ששינו את שמו בחוליו מ"יצחק" ל"חיים" בהסכמת הציבור וקרוביו כמנהג, ולאחר מכן מת. כיון שמת, בטל שם "חיים" וחזר לשם יצחק הראשון, והוא מפורסם וידוע כי כשמשנים שם אדם בחוליו, ולא הועיל לו שינוי השם ולא נקרע גזר דינו ומת, שאין מזכירים אותו עוד בשמו החדש, אלא בשמו הראשון, כי לא נשתנה שמו אלא אם יחיה. ואם היתה אשתו מעוברת והמליטה זכר, יקרא שמו בישראל "יצחק" להקים שם המת בנחלתו. ע"כ. וכן כתב בשמו החלקת מחוקק (אהע"ז סימן קכט ס"ק א). וכן כתב רבינו אברהם פלאג'י בספרו פדה את אברהם (מע' ש אות כח). ע"ש.

וכן תראה בשו"ת משנה הלכות (חלק טז סימן קיב) שכתב, דודאי שלכתחילה יש לכתוב רק השם המובהק שלו, והשם החדש כיון שלא עמד מחוליו, לא יכתבו, וכמו שכתב המבי"ט והבאים אחריו בפשיטות. ומכל מקום אם כבר טעו וכתבו על המצבה גם את השם הנוסף, אם אפשר לתקן בקל יתקנו, ואם לאו, אפשר לכסות או לקלוף השם הנוסף עד שיזדמן ויתאפשר להם לתקן את המצבה. ואם לא יתאפשר להם לתקנה, יניחו הדבר כמו שהוא. ע"ש.

ולעת כזאת זכתה עיני לראות בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן רכט) שנשאל אודות אברך שמחמת מחלתו האנושה, הוסיפו לו שם "ירוחם" ומת מחמת חוליו. האם לכתוב על המצבה [וגם בשעת לימוד משניות עבורו] את שמו הנוסף "ירוחם" ביחד עם שמו הראשון. והשיב, שמאחר שלא עמד כלל מחוליו וגם לא הוטב מצבו, ולא הועיל לו כלל שינוי השם ולא נקרע גזר דינו, אף שעברו שלושים יום מאז שהוסיפו לו את השם, ועשו לו "מי שברך" בשם זה, נראה שאין צריך להזכירו כלל.

ואף שבשו"ת לבושי מרדכי (יו"ד סימן רעז) פסק שצריך להזכיר השם הנוסף, שם מיירי באופן שהוטב לחולה לאחר קריאת השם. מה שאין כן בנידון דידן. ע"כ. וכן תחזה בספר גשר החיים (פרק א אות ה). ע"ש ודו"ק. וראה בספר הבית היהודי (חלק ג עמוד 305 אות ד), ובשו"ת וישב יוסף (כהן סימן מז), ואחר המחילה מכת"ר אין דבריהם מדוייקים. כיעו"ש.

הוספת שם לחשוכי בנים

ה. בני זוג שה' יתברך מנע מהם פרי בטן, ראוי ונכון שיוסיפו לאשה שם של אחת הצדיקות, כגון שרה או חנה או יוכבד, ובעזרת השם יפקדו בזרע של קיימא. (7)

(7). שו"ת חינוך בית יצחק (אבן העזר סימן כ) והובאו דבריו בספר עלינו לשבח (חלק א עמוד תריב). וכן ראיתי לרבינו אליעזר פאפו בספרו הנדפס מחדש 'אורות אלים' (עמוד מב) שכתב ששינוי השם מועיל גם לחשוכי בנים ולכל צרה שלא תבוא. אולם לא נהיגי אינשי למעבד שינוי השם אלא לחולה. ע"כ. ונראה שגם חשוך בנים נחשב לחולה, וטוב לעשות לאשתו שינוי השם.

וכן מצאתי בפירושים ופסקים לרבינו אביגדור (פרשת לך לך) שהביא הפסוק שנאמר אצל אברהם: "ויוצא אותו החוצה", פירש רש"י - הוציאו מחללו של עולם ואמר: מזלך כך הוא, אברם אינו מוליד בן, אבל אברהם מוליד בן, תשנה מזלך ואז תוליד. מכאן פסק שיש להחליף ולשנות שם החולה אולי יתחלף מזלו ויתרפא, כי כל זמן שהיה אברהם בלא בנים, אז היה כמו חולה, ומיד כששינה שמו, הוליד ונתרפא, וכן נמי גבי שרה כששינה הבורא את שמה, אז מיד נתרפאת וילדה. ע"כ. ועיין בשו"ת מנחת יצחק (חלק י סימן קלב). ודו"ק.

איזה שמות להוסיף

ראה ראיתי למרן החיד"א בספרו המתוק 'דבש לפי' (מערכת ש אות יד) שכתב בשם גורי האר"י ז"ל: כשעושים לאשה שינוי השם, לא יקראו לה רחל, בת שבע, תמר, לאה, אלא חנה, שרה, יוכבד. ע"כ. וכן כתב רבינו חיים פלאג'י בספרו רפואה וחיים (פרק יב). ע"ש.

וכן ראיתי בשו"ת דברי בניהו (חלק ד סימן לא), שגם כן כתב שאין לתת לאשה שחלתה שם 'רחל' כמבואר בגורי האר"י. אבל אין שום חשש לקרוא לבתו בשם רחל או לאה וכיוצא בזה, שרק בחולה הקפידו על זה. ע"ש.

אולם אנכי הרואה לחד מן קמאי הרב לקט יושר (חלק ב יו"ד עמוד פג) שפעם אחת היו רוצים לקרוא לאשה שם אחר מחמת שהיא חולה, ואמר רבינו ישראל איסרלן שיביאו ספר תורה לחדרה. ואמר: "לא תקרא שמה הדסה כי אם רחל"! ואמר שטוב שיקרא לה שם שיש לו אותיות שאינם מאותיות שם הראשון, וגם שם האחרון יהיה הרבה במניין [בגימטרייא] משם הראשון. ואחר כך מברך אותה בשם האחרון ג' פעמים בעשרה כמו שמתברך בבית הכנסת. אבל זכורני שקרא לבנו 'שלום' בחוליו שמת בו - 'מנחם', אף על פי שמנחם אינו הרבה במספר משם שלום, ולא ידוע לי טעמו. ע"כ. ומוכח שאין חשש להוסיף שם לחולה על שם רחל. ושומר פתאים ה'.

האם צריך להוסיף את השם החדש בכתובה

בשו"ת מנחת יצחק (חלק י סימן קלב) נשאל בנידון איש או אשה שהוסיפו להם שם על שמם, או מחמת חולי, או לסגולה לבנים וכיוצא בזה, מה הדין לענין שטר כתובה שלהם, האם צריך לשנות ולהוסיף גם את השם החדש שניתוסף להם בכתובה, או לא. ואם אכן צריך להוסיף, האם מספיק לתקן את הכתובה, או צריך לכתוב כתובה חדשה.

והשיב, שמאחר ויש לדקדק בכתובה בכל דבר שמדקדקים בגט, כדי שאם ח"ו יקרה מקרה שיגרש אחד את אשתו ולא יהיו יודעים דקדוק כתיבת שמו, יהא נלמד מספר הכתובה, על כן צריכים לכתוב כתובה חדשה בהוספת שם החדש. ועוד בה, דמאחר ואסור להשהות את אשתו בלא כתובה, אם כן לאחר שכולם קוראים לו או לה בשם החדש, הרי השם הראשון הרשום בכתובה כמי שאינו, ולכן צריך לכתוב כתובה חדשה עם שם הנוסף.

ועל כל פנים זה ברור שכתיבת הכתובה החדשה תעשה אחר שכבר הוחזק בעיר באותו שם חדש, וכמה זמן צריך שיהיה הוחזק שם החדש, מפורש בספר גט פשוט (סימן קכט) שמי ששינו את שמו מחמת חולי, שם השינוי עיקר, וכל שהוא בתוך שלושים יום, הוי ספק אי הוי מוחזק בשם השני, ושיעברו שלושים יום אחרי שינוי השם, ובמשך אותם שלושים יום קראו לו בשם השני, משלושים יום ואילך הוי פשוט דהוי מוחזק בשם שני. ע"ש.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה