אור ברסלב
ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים שער ביקור חולים › פרק ג - מתי חייבים לבקר ומתי פטורים

ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים

שער ביקור חולים · פרק ג - מתי חייבים לבקר ומתי פטורים

פרק ב - כיצד מקיימים מצות ביקור חולים

א. אדם נכבד שנפגע בתאונה, וכתוצאה מכך, איבד קצת את שכלו, ואשפזוהו בבית חולים לחולי נפש, ובני משפחתו מתביישים שיבואו לבקרו, אף על פי כן מצוה ללכת לבקרו, ואין לחוש לביזיונו ולביזיון משפחתו. (1)

(1). בגמרא נדרים (מא.) אמרו, שאין מבקרים חולי מעיים, משום הבושה [שלפעמים צריך לנקביו ויתבייש מהמבקרים]. ומשמע שצריך להימנע מלבקר חולה שעלול להתבייש מחמת הביקור. ואם כן, גם בנידון דידן לכאורה יש להימנע מלבקר.

אולם בספר עלינו לשבח (חלק ב עמוד תרל) כתב לחלק, שרק בחולי מעיים שהחולה עצמו עלול לבוא לידי בושה, אמרו חז"ל שאין מבקרים אותו. אבל בנידון דידן, לא ירגיש החולה בביזיונו, מפני שאינו שפוי בדעתו, ולכן מותר ואף חובה לבקרו. וכתב, שהסכים עמו הגאון רי"ש אלישיב שליט"א.

ועל כל פנים נראה ברור, שחולה שנראה לא טוב עקב המחלה שתקפה אותו רח"ל, ומתבייש שאנשים יראו כיצד הוא נראה, ואומר לבני משפחתו שהוא מתבייש מהמבקרים שרואים אותו במצבו הקשה, אין לבקרו, מפני שלא גורמים לו בכך שמחה, אלא עוגמת נפש, ודינו שוה לדין חולה מעיים.

ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן פא) שכתב, שיש מקום לאסור לרופא לאסוף מסביב למטת החולה סטודנטים מתלמדים, משום איסור הלבנת פני החולה, ובפרט כשמביאים גברים מסביב לאשה חולה, או להיפך. ומן הראוי איפוא, שהרופא ירצה את החולה שיסכים לכך, ואם החולה מביע התנגדות, יש לו למנוע אותם מלבוא מסביב למטת חולה זה. ע"ש.

הליכת חתן וכלה לבקר חולה

ב. מותר ומצוה לחתן ולכלה שנמצאים בתוך שבעת ימי המשתה, ללכת לבקר חולים, ואין בזה שום חשש איסור. (2)

(2). כן כתב בשו"ת בצל החכמה (חלק ב סימן מד). ועיין בשו"ת שבות יעקב (יו"ד חלק א סימן פו) שנגע בדין רופא שהוא אבל, האם מותר לו לצאת מביתו לבקר חולה. וכתב בזו הלשון: ראיתי מרבותי שהתירו לילך אל החולה כי יש חשש סכנה, ואפשר להתיר זאת אף כשיש רופא אחר, כי לאו מכל אדם זוכה לרפואה. ע"ש.

לבקר חולה במחלה מדבקת

ג. יש אומרים שאין לבקר חולים שיש להם מחלה מדבקת, אלא ידברו איתם דרך טלפון, וישאלו לשלומם ויברכו אותם, ובזה יצאו ידי חובתם.

ויש אומרים שיש מצוה ללכת לבקר חולים שיש להם מחלות מדבקות [ולא להסתפק בשיחת טלפון], וזכות מצות ביקור חולים, מגנה על המבקרים שלא ידבקו במחלה. והבוטח בה' חסד יסובבנו. (3)

(3). הנה בשו"ת הרמ"א (סימן כ) כתב שבמצוות ביקור חולים, לא מצינו בשום מקום שחילקו בין חולי מדבק לשאינו מדבק, כי השם יתעלה הוא המוחץ והרופא [חוץ מלענין 'בעלי ראתן' שיש להם חיידק מסוכן במוח ומדבק מאוד, שאסרו לישב אצלו]. ואם נפטור במחלה מדבקת ממצות ביקור חולים, אם כן נתבטל כל מצות ביקור חולים. ע"כ. ומדבריו אתה למד, שיש מצוה לבקר גם חולים במחלה מדבקת.

ברם, בספר נשמת כל חי לגאון רבי חיים פלאג'י (חלק ב סימן מט), כתב לדחות דברי הרמ"א, ופסק שאין לבקר חולה במחלה מדבקת. וכן העיר עליו בשו"ת דברי יציב (חו"מ סימן עט). ע"ש. וגם בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן רנא) יצא העיר'ה על דברי הרמ"א, וכתב, שמה שטען הרמ"א שאם נפטור במחלה מדבקת, אם כן נתבטל כל מצות ביקור חולים, אין זו טענה, דכבר מבואר בשלחן ערוך (סימן שלה ס"ח) שאפשר לבקר חולה בבית החיצון בלי להתקרב אליו, ומקיימים בזה מצות ביקור חולים. ע"כ. וכן כתב בשו"ת קנין תורה (חלק ד סימן קטז). ע"ש.

אומנם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן יז), יצא לישע דברי הרמ"א, וביאר, דסבירא ליה לרמ"א, דמאחר ובגמרא לא נזכר שהמחלות מדבקות, ורק על חולי ראתן אמרו שמדבק, לכן אין לנו לחוש למה שאומרים כיום שגם מחלות אחרות מדבקות. ואנו רואים באמת על כמה וכמה מחלות שלפנים אמרו הרופאים שזה מדבק, וכיום סוברים בהחלטיות שזה לא מדבק כלל, כגון מחלת הנכפה [נפילה], והצהבת, דעת הרופאים היום שאינה מדבקת. ואפילו על מחלות מדבקות, מקילים כהיום הרופאים להתיר לגשת אל הנגועים בהם, ובלבד להיזהר מלנשום מאויר פיהם וכדומה.

ואולי סבר עוד הרמ"א, שמחלה שלא אמרו חכמינו ז"ל ברוח קודשם שהיא מדבקת, לא נפטרנו ממצות ביקור חולים, ומכיון שיש מצוה בביקור חולים, אם כן המצוה בזמן שעוסק בה, מגינה ומצילה שלא ידבק מהחולה, ולא תאונה אליו כל רע, ולכן צריך לבקר גם חולים במחלה מדבקת. עכ"ד.*)

*). א"ה: בספר זרע חיים (סופר עמוד כט) הקשה, מדוע הנהו גאוני בתראי ז"ל שנחלקו אם צריך לבקר אף בחולי המדבק או שפטור, לא העירו מתלמוד ערוך בנדרים (מא:) "אמר רבי יוחנן, 'בורדם' אין מבקרים ואין מזכירים שמו, מאי טעמא, אמר רבי אלעזר מפני שהוא כמעיין הנובע". ובפירוש המיוחס לרש"י ז"ל כתב: מפני שהוא כמעיין הנובע, שקופץ מזה לזה ויש בו סכנה להזכירו. ע"כ. הרי לנו מפורש שבחולי המדבק שקופץ מזה לזה אין חובה לבקרו, ולא ידעתי מדוע לא הזכירו לראיה זו שאסור לבקר חולה במחלה מדבקת. ע"כ. וכבר הקדימו בקושיא זו בשו"ת דברי יציב (חו"מ סימן עט), כיעו"ש.

ולפי מה שביאר הרב ציץ אליעזר (הנ"ל) את דברי הרמ"א, נראה שאין זו קושיא, משום דשאני חולי 'בורדם' שנאמר לחז"ל ברוח קודשם שהיא מדבקת, ולכן מודים דרבנן שאין לבקרו. אבל שאר מחלות שלא הוזכרו בתלמוד שהם מדבקות, אין שום פטור ממצות ביקור חולים, מכיון שמצוה בזמן שעוסק בה, מגינה עליו שלא ידבק מהמחלה. ולכן לא הביאו ראיה מחולה בורדם לנידון דידן. ודו"ק.

ושוב ראיתי שבספר 'ספרי חיים' לרבינו חיים פלאג'י (פרשת ראה), ביאר את הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום", שצריך לבקר חולים ולקבור מתים ולא לפחד בזמן המגפה וחולי רע להימנע מזה, כי אדרבה צדיק ככפיר יבטח וישען באלוהיו, וחיים כולכם היום ולא ימות לשחת, ולולי אותם אנשים שלא נכנס מורך מלבבם, לא יתקיים העולם. ואין ספק שהם במחיצת הצדיקים. ע"ש. עין רואה דהדר תבריה לגזיזיה ממה שכתב בשו"ת נשמת כל חי (הנ"ל), ותפס כעיקר את דברי הרמ"א.

וכתב במדרש תלפיות (ע' אהרן): ואני קבלתי מרבותי, שהמבקר את חולי המגפה, לא ישב, רק יעמוד, וילך ויבוא בבית, עד שיצא משם, ובזה אין רשות למלאך המות לשלוט בו לנוגפו. ואפשר שכיון שעוסק במצות ביקור חולים, והוא עומד והולך ובא בכח המצוה, מבטל ריצות אלו, לריצת מלאך המות. ע"כ. וראה עוד בשו"ת צרור הכסף (יו"ד סימן נ), ובספר 'אסותא' (עמוד שצא). ועוד חזון למועד.

לבקר אשה

ד. יש אומרים שמותר לאיש לבקר אשה חולה, וכן מותר לאשה לבקר גבר חולה, כשיש במחלקה עוד אנשים ואין חשש של איסור יחוד. (4)

ויש אומרים שאין לאיש לבקר אשה וכן אשה לא תבקר איש, מפני שיש בזה חוסר צניעות, ורק אם הולכים לבקר קרובי משפחתה שמותרים ביחוד כגון אח ואחות וכיוצא בזה, יש להקל בדבר. (5)

ומאחר שבעניני צניעות תמיד ראוי לחוש לדברי המחמיר, לכן רצוי להימנע מלבקר ישירות את החולה, ובמקום זה ירימו טלפון, ויקיימו בזה מצות ביקור חולים ללא שום חשש איסור. (5)*

(4). כתב הערוך השולחן (יורה דעה סימן שלה): מבקר איש לאשה ואשה לאיש, ובלבד שלא יתייחדו הם לבדם. עכ"ל. וכן תחזה בשו"ת זקן אהרן (וואלקין חלק ב סימן עו) שנשאל האם מצות בקור חולים היא גם כשאיש מבקר אשה, והשיב בפשיטות, שאינו יודע מה מקום ספק יש בזה, ובודאי שיש מצוה וגם חיוב שהאיש יבקר את האשה, ולא רק לבקר בכדי לידע מה נצרך לחולה, אלא אפילו לשמש את החולה מותר. והביא ראיה לכך מדברי השולחן ערוך (שם סעיף י) שכתב שרק בחולי מעיים אין האיש משמש את האשה אבל האשה משמשת את האיש. ומכלל לאו זה, אתה שומע הן, שבחולי אחר גם האיש משמש את האשה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת שאילת יצחק (חלק א סימן קל).

(5). בשו"ת ציץ אליעזר (רמת רחל פרק טז) הביא דברי הערוך השלחן והזקן אהרן הנזכרים בסעיף הקודם, ויצא העיר'ה על דבריהם, דמאין הוציאו דין זה שמצות ביקור חולים הוא גם בביקור איש לאשה ואשה לאיש, ואף שלגבי חולי מעיים אין האיש משמש את האשה אבל האשה משמשת את האיש, ומשמע שבחולי אחר גם האיש משמש את האשה, מכל מקום יש לדחות ולומר שלא מדובר שם בחיוב מצות ביקור חולים, אלא בדין היתר שימוש איש לאשה חולה או להיפך, וכגון שרוצים להתנדב בכך, או כגון שרוצה לשכור איש או אשה לכך, ועל זה אמרו שיש חילוק בין שאר חולי לחולי מעיים, אבל אין מזה שום הוכחה שיהא גם מצוה בכך שהאיש יבקר את האשה או להיפך, ויש לומר שאין לך אלא חידושו בלבד.

ומצינו ביורה דעה סימן שע"ח (סעיף ב) לגבי סעודת ההבראה, שנפסקה ההלכה שאשה שאירע לה אֵבל, אין לאנשים להברותה. והיינו משום הרגל עבירה כפי שביאר שם הבאר הגולה. ואם כן מנין לבוא ולהתיר לאיש לבקר אשה משום מצוה ביקור חולים גם באופן שיש לחולה די אנשים שדואגים ומשמשים אותו, ואינו זקוק לעזרה נוספת.

והביא סיוע לזה ממה שמצא בשו"ת ויען אברהם (חיו"ד סימן ה) שאף שחייבת האשה במצות ביקור חולים שהרי היא מצוה שלא הזמן גרמא, מכל מקום בודאי אין חיוב לאשה לעשות ביקור חולים לאיש, ואדרבה תמנע מכך, וכן האיש ימנע מלבקר האשה, ורק בקובים שהותר להתייחד עימהן יש להקל. ע"כ. ועל כן, בודאי שאין חיוב לאשה לעשות בקור חולים לאיש, ואדרבא תמנע מכך, ורק עם אותם שהותר היחוד הותר הביקור, משום שבהם אין התאוה שולטת כבשארי עריות, וממילא אין בהם חשש של קירוב דעת והרגל עבירה. ע"כ. וכן כתב להחמיר בספר זכרון יצחק (עמוד ד).

ועתה ראיתי בשו"ת באר משה (חלק ב סימן קז) שדרך קסת'ו בנידון זה, וכתב שהן אמת שהחובה לבקר חולים היא בין על האיש ובין על האשה, כדי להתפלל בעד החולה. מכל מקום בזמנינו שרוב הנשים שוכבות בגילוי בשר ובפרט זרועותיהן מגולות, וגם השמיכה שבה מכסות עצמן היא דקה, וכל צורת גופה נראה מתחת לשמיכה, וגם לפעמים שוכבות בחלוק בלבד בלי שום כיסוי עליהן, אם כן, המצוה מתהפכת לעבירה, ומהעונג נעשה נגע, ואין הצר שוה בנזק המלך.

ואם בעל כורחו מוכרח הוא לבקרה, באופן כזה לא ילך לבדו אלא רק אם אשתו או אמו, והן יבקרו את החולה והוא יהיה בחוץ, ורק רגעים אחדים ילך לפתח חדרה של החולה בצידוד פנים, כדי להתפלל עליה כמצוה ותו לא. ואם יאמרו לו שהחולה שוכבת בצניעות, אין לי דבר ברור בזה, ועל כן למעט בדבר טוב יותר.

(5*). כן נראה פשוט. ושוב ראיתי בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן רכג) שמאחר ועל פי רוב אין המבקר צריך לעשות לחולה כלום, מפני שהיא בבית חולים, וגם בביתה יש לה כל צורכה, והביקור נועד רק כדי לבקש עליה רחמים או לעשות לה נחת רוח בביקורו, בכהאי גוונא יכולים לקיים מצות ביקור חולים על ידי הטלפון. ע"ש.

לבקר גויים

ה. אדם שיש לו ידיד גוי שחלה ושוכב בבית חולים, וברצונו לבקרו משום דרכי שלום, מותר לו ללכת לבקרו. (6)

(6). כמבואר בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שלה סעיף ט). ועיין בשו"ת חיים ביד (סימן לג).

ביקור חולים לכֹּהנים

ו. אסור לכֹּהנים להיכנס לבית חולים כדי לבקר את החולה, מפני שעל פי רוב, מצוי בחדרי הקירור נפטרים שגורמים טומאה לכל הבית חולים.

ורק אם חדר הקירור נמצא בבנין נפרד מבית החולים, וברור לכהנים שאין בבית חולים אברים של מתים וכדומה, רשאים להיכנס לשם. (7)

(7). הנה דין תורה הוא שאסור לכהן להיכנס לאהל שבו נמצא המת, ובודאי שאסור לו לגעת בו. ולמדים זאת מן הפסוקים "לנפש לא יטמא בעמיו" (ויקרא כא, א). ומאחר שמצוי מאוד בבתי חולים שעלול להיות שם מת או אפילו איבר מן החי שנחתך בניתוח, לכן אסור להם להיכנס לשם, מפני שהבניין מאהיל על הטומאה.

ואפילו אם יש ספק אם יש שם טומאה, מכל מקום כתב בשו"ת מנחת שלמה (חלק ב - ג סימן ק אות ח) בשם המרחשת, שכהן המטמא עצמו בספק טומאה ברשות הרבים, אף שאינו עובר על לאו של "לא יטמא", מכל מקום עובר על לאו דלא יבוא מספק באוהל המת. וכמו שאסור לו ליכנס לבית שיש שם גוסס, גם בזה אסור.

ומכיון שאסור לכהן ליכנס תחת אהל אשר מת או אפילו כזית מן המת תחתיו, וטומאה זו שבתוך האהל מתפשטת גם לחדרים הסמוכים אם יש פתח או חלון פתוח, כמו כן כל החדרים אשר צריכים להוציא דרכם את המת, דינם כאילו המת עצמו נמצא שם גם בשעה שהחדרים סגורים, לפיכך צריכים הכהנים להימנע מלהיכנס לבתי חולים גדולים בארץ ישראל כדי לקיים מצות ביקור חולים.

וסיים, שבשו"ת תשורת ש"י (סימם תקנט) כתב, שמותר לכהן ליכנס לבקר חולים, כי יש להעמיד את החולים על חזקתם שהם חיים, וגם יש לסמוך על הסוברים דסוף טומאה לצאת הוא רק מדרבנן, וגם יש סוברים שטומאה העוברת מחדר לחדר היא רק מדרבנן, ולכן אם אי אפשר לו לברר, מותר לו ליכנס משום מצות ביקור חולים. עד כאן דברי המנחת שלמה.

ונראה ברור, שכל היתרו של התשורת ש"י, הוא רק באופן שיש ספק אם יש מת בבית חולים, אבל כיום שהדבר כמעט ברור שיש מתים בחדר קירור, אין זה בגדר ספק, ולכן אין להקל בזה גם כשאין לו אפשרות לברר אם יש שם מת. ושוב ראיתי שכן כתב לחלק בשו"ת יחל ישראל (סימן פב). ע"ש. ועיין עוד בשו"ת מלמד להועיל (חלק ב סימן קלו), ובשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קסו), ובשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תתעח).

וכן בקודש חזיתי בשו"ת משנה הלכות (חלק ד סימן קמו) שהביא דברי חכם אחד שהתיר לכֹּהנים להיכנס לבית חולים על סמך היתרו של התשורת ש"י (הנ"ל), וכתב להעיר על לדבריו, כי זה שנים רבות אשר הוא מורה לכֹּהנים בכל האפשר שלא ליכנס בבתי חולים אפילו לפעמים, כי נשתנו הבתי חולים בזמנינו, כי ידוע שבכל בתי חולים יש להם הרבה אברים שלמים של מתים מונחים במרתפיהם, והם מונחים שם תדיר להתלמד בהם, וגם יש להם עצמות ממתים שלמים, וזה ידוע ומפורסם לכל, וכן שאלתי ונתברר לי שכן הוא בכל בתי חולים בלי ספק.

ועל כן אין כאן החשש משום שמא ימות או שמא יהיה שם מת, אלא המציאות היא שלעולם ישנו שם טומאת מת המטמא באוהל, והסכימו עמי כמה גדולים להזהיר על זה. ובתי החולים של ימינו, אינם דומים לבתי החולים שבזמן התשורת ש"י שאנשים בה מעט, ולכן בימינו אין לכהן ליכנס לשם בסתם. ע"כ. וכן מוכח להחמיר בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן רטו). ע"ש. ועיין בשו"ת עטרת פז (חלק א יו"ד סימן ג).

ובספר יקרא דחיי (עמוד 113) מסופר, על הגאון רבי שלום הכהן שבדרון זצ"ל, שבזמן שאשתו הייתה בבית החולים, גם ברגעיה האחרונים לפני פטירתה, לא נכנס עם בנו לבקרה, כיון שהיה כהן, וחשש לטומאה הנמצאת שם, ורק הבנות ושאר בני המשפחה שלא היו כֹּהנים, נוכחו בשעת הפטירה.

ועל כל פנים, כתב בספר זכרון מאיר (עמוד 75), שאם אי אפשר לברר אם יש מת בבית החולים, יש מתירים לכהן להכנס לשם כשיש צורך גדול, כגון שהרופאים אומרים שזה יהיה לתועלת החולה, או שהחולה מבקש ממנו שיבקרו, ויש חשש לטירוף הדעת וכדומה. וכן אם הביקור נוגע לשלום בית ולשלום המשפחה. ע"ש.

ביקור שונאים

ז. שני אנשים שהיתה מריבה בניהם ונעשו שונאים זה לזה, ולאחר מכן נפל אחד מהם למשכב ונעשה חולה, יש אומרים שאין לשונאו ללכת לבקרו, מפני שהחולה עלול לחשוב ששונאו שמח לראותו במצב כזה, ועלול לבוא לידי צער.

ועל כן אם ברצונו ללכת לבקרו, ישלח שליח שישאל את החולה האם הוא מרשה לו לבוא לבקרו, ואם החולה יסכים לכך, רשאי ללכת אליו ולהתפייס עימו, ולהתפלל עליו שיבריא. (8)

(8) . כתב הרמ"א (יו"ד סימן שלה סעיף ב) בשם המהרי"ל, ששונא יכול לילך לבקר חולה. וכתב על זה הרמ"א שאינו נראה, אלא לא יבקר חולה ולא ינחם אבֵל מי שהוא שונאו, שלא יחשוב ששמח לאידו, ואינו לו אלא צער. עכ"ל. וכן כתב הלבוש (שם).

וכתב על זה השפתי כהן (אות ב), שהכל לפי מה שהיא השנאה ולפי מה שהם שונאים. והוסיף הערוך השלחן (שם אות ו) שאם השונא שולח לחולה שליח שיודיע לחולה שרצונו לבקרו או לנחמו, והוא נותן לו רשות, מותר, ואדרבא מצד זה נעשה שלום ביניהם. ולכן יש שכתבו שעכשיו נוהגים שהולך השונא לבקר החולה, מפני שמביא לידי שלום. ע"כ.

ואנכי הרואה בשו"ת ציץ אליעזר (רמת רחל פרק ט) שהביא דברי הערוך השלחן הנ"ל, וכתב על זה, שהמבין יבין דאחרי ככלות הכל, לא נוכל להעלים עין מדברי הש"ך, שהכל לפי מה שהיא השנאה ולפי מה שהם שונאים.

וכן תראה בספר שבט יהודה (עייאש יו"ד שם), שבתחילה כתב לחלוק על הרמ"א שפסק ששונא לא יבקר שונא, והוכיח שמדינא מותר לשונא לבקר שונה, והוסיף עוד שמטעם אחר ראוי שהשונא ילך לבקר את שונאו, מפני שאם המבקר נעלב מהחולה, הרי על ידי הביקור יהיה שלום ביניהם, ואפשר שהחולה יבקש מחילה ממנו, שהרי רואה שאף חבירו נעלב, הוסיף להכניע עצמו לבוא לבקרו ולבקש עליו רחמים. ואף אם החולה נעלב מהמבקר, מכל מקום הביקור הזה הוי כבקשת מחילה, ולפי הרוב יבואו לידי הבאת שלום, ומצוה גוררת מצוה. ומיהו כתב הרב בעל שפתי כהן, שהכל לפי מה שהיא השנאה ולפי מה שהם השונאים. ע"כ.

ומבין ריסי עיניו של הרב ציץ אליעזר זיע"א מוכח, שבא לחלוק על דברי הערוך השלחן, שבאופן שהם שונאים גדולים, לא מועיל לשלוח שליח שישאל את החולה אם מרשה לשונאו לבקרו. ולא זכיתי להבין מה מקום להערתו, והרי גם באופן שהם שונאים גדולים, יתברר לו על ידי השליח ששולח לחולה, האם החולה מרשה לו לבוא או לא, ובאופן כזה אין שום חשש שמא יחשוב החולה ששונאו שמח לראותו חולה, מפני שהוא נתן לו אישור לבוא לבקרו.

וגם הלום ראיתי בספר עלינו לשבח (שמות עמוד תרלא) שעמד בנידון דידן, והביא שם בשם הגהות יד שאול שיש להיזהר מאוד שלא לבקר את השונא, שאולי על ידי זה שהוא בא לבקרו, יחשוב החולה שהוא מסוכן, כי אחרת לא היה בא שונאו לבקרו, והכל לפי העניין. והדרך הנכונה היא כמו שכתב הערוך השלחן. ע"כ. ומשמע שאין הבדל אם השנאה ביניהם היתה גדולה או לא, ובכל ענין מועיל לשלוח שליח. וכן נראה עיקר.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה