אור ברסלב
ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים שער ביקור חולים › פרק ב - כיצד מקיימים מצות ביקור חולים

ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים

שער ביקור חולים · פרק ב - כיצד מקיימים מצות ביקור חולים

פרק א - מצות ביקור חולים

לבקש רחמים על החולה

א. עיקר מצות ביקור חולים היא - לבקש רחמים על החולה שיבריא,(1) ואם ביקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים את המצוה כראוי. (2)

(1). וביאר הלבוש (שם), שהטעם שהצריכו לבקש רחמים על החולה, מפני שאמרו רבותינו ז"ל; "לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם חלה, אומרים לו הבא זכות והפטר", וכיון שאדם שחלה קשה לו לעורר רחמים על עצמו, מצוה על כל אדם לסייע בידו לעורר עליו רחמים כדי לפוטרו מהחולי.

וכתב רבי יעקב סקילי תלמיד הרשב"א בספרו תורת המנחה (פ' וירא): אם אין אדם מתפלל על החולה בכוונה גמורה, אין לו לבקרו, כי המתפלל עליו ואין פיו ולבו שוים, הרי זה חנף ומרע, והוא בכלל האויבים שאמר דוד המלך ע"ה: "ואם בא לראות שוא ידבר", כלומר, כשהאויב בא לבקר ומתפלל, אין פיו ולבו שווים.

וראה בספר יקרא דחיי (עמוד 5) שכתב בשם מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שאם אומר לחולה "תהיה בריא", אין זה נחשב לברכה, אלא יאמר לו - יהי רצון שתזכה לרפואה שלימה במהרה וכו'.

(2). כתב מרן הבית יוסף (סימן שלה) בשם הרמב"ן: המבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים מצוה זו. ע"כ. ולכאורה משמע, שלא יצא כלל ידי חובת מצות ביקור חולים. וכן ראיתי שהבין בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קפח) שכל שביקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, כמי שלא ביקר. ע"ש.

וכן ראתה עיני בספר באר מים חיים (פרשת וירא פי"ח) שכתב: הגם שימצא בבני אדם ששולחים שלוחיהם למקום החולה לראות מה צריך ולדרוש בשלומו, ושולחים לו די מחסורו, ובודאי דבר גדול הוא למאוד, כי משכיל אל דל הוא, ומקיים מצות עשה של צדקה, אך אין זה מצות ביקור חולים, כי מצוה זו דוקא לבקר את החולה בכבודו ובעצמו ולהתפלל בעדו, כמו שאיתא בשולחן ערוך יורה דעה (סימן שלה סעיף ד) שהמבקר החולה ולא ביקש עליו רחמים לא קיים המצוה. ע"ש.

אומנם בספר דברי סופרים (עמוד ו בעמק דבר) מבואר, שבמצות ביקור חולים יש שני חלקים. א. לבקש רחמים על החולה. ב. לטפל ולדאוג לצורכי החולה. ולכן אם טיפל בחולה ועודדו, ולא ביקש עליו רחמים, אכן קיים חלק אחד מהמצוה, אבל לא את כולה.

וכן מדוקדק מלשון מרן רבינו החפץ חיים בספרו אהבת חסד (חלק ג פרק ג) שכתב, שאם ביקר את החולה, ולא ביקש עליו רחמים, "לא קיים המצוה כדין". משמע שחלק מהמצוה קיים, אלא שלא קיימה בשלמות.

ונראה להביא לזה ראיה מדברי המדרש שכל טוב (פ' וארא) שכתב: אמרו רבותינו, אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואחד מהם הוא 'ביקור חולים', וביקור לשון פשפוש הוא, והיינו שאדם הולך ושואל את החולה מה הוא צריך, ולכן צריכים בני ברית לבקר חולי עמם ולהיזקק להם, ולהמציא עצמם לחולים כדי לסעדם ולסייעם בין בגופן בין בממונם בין בתפילתם. ע"כ.

ומוכח מהמדרש, שהתפילה על החולה היא חלק ממצות ביקור חולים, ולא כל המצוה. ולכן מי שביקר את החולה ולא בירכו, אף על פי שלא יצא ידי חובת כל המצוה בשלמות, על כל פנים יצא במקצתה. וראה בספר זרע חיים (סימן ח), שכתב בשם הגר"י ברלין, שמה שאמרו "כל שביקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים לא קיים המצוה", אינו אלא מדרך המוסר, אומנם שיהיה חייב לבקש, ושהיה נקרא חוטא אם לא ביקש רחמים, לא מצאתי מבואר בדברי רבותינו. ע"ש. וי"ל.

לשמח את החולה

ב. העצבות והשעמום, מחמירים את מצבו הבריאותי של החולה, ולכן מצוה לספר לחולה סיפורים משמחים ומעודדים, כדי לשפר את מצבו ולרומם את רוחו. (3)

ומי שיש באפשרותו ללכת לבקר חולים, ולרקוד לפניהם ולשורר להם שירים ותשבחות המשמחים את הלבבות, אשריו ואשרי חלקו, ושכרו כפול מאת השם. (4)

(3). בספר בית מועד (עמוד לח), הביא דברי רבינו הרמב"ם בספרו הנהגות הבריאות וזו לשונו: לספר לחולים סיפורים משמחים שירחיבו את נפשו וירחיבו את לבבו, ולחדש חידושים שיסיחו את דעתו ויצחק עליהם מהם הוא וכל חבורתו, ויבחרו לשמשו ולעמוד לפניו מי שישמח בו [החולה], כל זה מחויב בכל חולי. ע"כ.

(4). במסכת סוכה (נג.) מסופר, שלוי היה משחק ומשתעשע לפני רבי, על ידי שהיה זורק שמונה סכינים באויר וטופסם. ופירש רש"י; שהיה עושה כן כדי לשמחו, מפני שרבי היה דואג תמיד בצרת ישראל ובחוליו. ומכאן הוכיח בספר זרע חיים (סימן כט), שיש מצוה לשמח את החולה. ע"ש.

ואשרי האיש שמשתדל ללכת לבתי חולים בחגים כגון חנוכה ופורים וכיוצא בזה, ולשמח את החולים בהדלקת נרות חנוכה ובקריאת המגילה וכדומה, שעל ידי כך מרומם את רוחם ומחיה את נפשם ואשריו בעולם הזה ובעולם הבא [עיין מסכת תענית (כב.) ובמהרש"א שם, בגודל שכרו של המשמח לב נדכאים].

וראה בספר בית מועד (עמוד כה) שהעיר, שלא יפה עושים אלו המבקרים אצל החולה, ונקהלים סביבו ומשוחחים ומפטפטים ביניהם בעליצות וקלות ראש, אלא צריכים לשוחח עמו ולהתעניין בשלומו, ולשאול אם נחוץ הוא לאיזה סיוע, ולבקש עליו רחמים ולצאת, ולא לנהל שיחות שאינן מענינות את החולה.

ג. לפעמים קורה, שהחולה שוכב במיטה תקופה ארוכה, ובימים הראשונים באים אנשים רבים לבקרו. אבל לאחר כמה ימים, מצפה החולה לקרוב או ידיד שיבואו כדי להפיג את שעמומו הגדול, ואין מי שבא לבקרו.

וצריך לדעת, שלפעמים החולה זקוק שיבקרוהו ויארחו לו חברה, יותר ממה שנזקק לטיפול הרפואי. ולכן אין לידידיו ולקרוביו להזניחו בימים קשים אלו, אלא יהיו בחברתו כפי יכולתם, עד שיבריא ויקום ממיטת חוליו. (5)

(5). כתב בספר יוסף אומץ (ה' ביקור חולים דף רכג) בשם ספר חרדים, שהדיבור יפה לחולה (שאינו חולה עיניים ומעיים), ולכן ידקדק המבקר לילך לחולה כשאין אִתו איש, שאז נפש החולה מרה עליו בהיותו יחידי, ואפשר לבוא לידי טרוף הדעת ח"ו. ועל ידי הדיבור, יפכח דאגתו וצערו. ע"כ. וכן כתב בספר יקרא דחיי (עמוד 7).

וכתב ספר חסידים (סימן שסא): עני ועשיר חולים, ורבים הולכים לבקר העשיר לכבודו, אתה תלך אצל העני, אפילו אם העשיר תלמיד חכם, כיון שרבים מצויים אצל העשיר, ואצל העני אין אדם הולך. ע"כ. ואמרו במסכת נדרים (מ.): "בן גילו נוטל אחד משִשִים בחוליו". ופירש המאירי שהכוונה בזה, שאם המבקר הוא אוהבו של החולה, וביקורו ערב על החולה מצד הנאתו ממנו, מיקל חוליו מעליו.

ביקור חולים בשבת

ד/א. ישנם אנשים שבמשך כל ימות השבוע, אינם הולכים לבקר את החולה, ורק בשבת הולכים לבקרו, ואין יפה לעשות כן, מפני שבשבת אינו יכול לעשות לחולה כל מה שנצרך לו, ולכן צריך למצוא זמן לבקרו בימות החול. (6)

ומכל מקום, אדם שהיה טרוד, ולא היתה לו אפשרות לבקר את החולה באמצע השבוע, רשאי לבקרו ביום שבת. (7) ובפרט אם כבר הלך לבקר את החולה ביום חול, ורוצה שוב ללכת לבקרו בשבת, שרשאי לעשות כן.(8)

(6). אמרו רבותינו במסכת שבת (יב:), בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת. ופירש רש"י; שמכיון שהוא רואה את האבל או החולה מצטערים, לפיכך חששו שמא יבוא להצטער עימהם. אומנם הרי"ף (שם) כתב, שהטעם לכך, מפני שחששו שיבוא לזעוק [ונפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן רפח ס"ט) שאין זועקים על שום צרה בשבת, אלא רק כשיש פיקוח נפש]. ונמשך אחריו המגן אברהם (אורח חיים סימן רפז).

ואף שלהלכה נפסק בשולחן ערוך (סימן רפז) שיכולים לבקר את החולה בשבת. מכל מקום כתב שם השערי תשובה בשם חכמי המוסר, שמי שיש לו אפשרות לבקר את החולה ביום חול, לא יפה עושה שהולך לבקרו בשבת. ואם הוא בעל נפש, ילך בחול לבקר עניים חולים, ויראה צֹרכם ועָנְיָם וירחם עליהם כפי אשר תשיג ידו, והיא מצות ביקור חולים כתקנה. ע"כ. ועיין בשו"ת יכין ובועז (חלק א סימן קיז).

(7). כתב השערי תשובה (שם), שמי שבימות החול טרוד, ובשבת שיש לו פנאי, הולך לחולה אוהבו שיודע בו שיש לו נחת רוח שהוא בא אליו לבקרו, מצוה קעביד, ואין לו להימנע מללכת בשבת ויום טוב. ע"כ.

(8) . ביאור הלכה (שם), וטעמו, מפני שאין למצות ביקור חולים שיעור, וכל מה שאמרו שבקושי התירו לבקר חולים בשבת, היינו למי שאינו הולך בחול ומתכוון ללכת דווקא בשבת [שאז יש מקום לחוש שמא יבוא לבכות או לזעוק. אבל אם כבר ביקרו בימות החול, אין לחוש לזה כל כך]. ועיין בשו"ת ציץ אליעזר ח"ה (רמת רחל סימן יד).

וכעת חיה ראיתי בשו"ת בצל החכמה (חלק ב סימן מד), שהביא בשם ספר סדר היום (קרבנות המוספין) שכתב: וכשיצא מבית הכנסת בשבת, קודם שילך לביתו, אם יש איזה חולה לבקר או איזה אבל לנחם או איזה חתן לשמח ילך אליהם אחרי צאתו. ונהגו בזה ביום שבת יותר מבימי החול לשני ענינים, האחד, מפני שאינו עוסק בשום מלאכה וענין שיתבטל מן המצוה מפני כן. השני, מפני שהוא מכובד היום מבשאר הימים, ויש לו מלבושים נקיים ונפש יתירה, והוא ראוי להתכבד, והלה יש לו נחת רוח עמו. ע"כ.

ודברי הסדר היום נראה מוכרחים, דכיון שבקושי התירו לבקר חולה בשבת, מוכח שהיה ראוי לאסור זאת, ואם כן מה הכריחם להתיר, ומאיזה טעם התירו? לפיכך כתב בסדר היום שני טעמים אלו כדי לבאר טעם ההיתר.

וראה בגמרא סוכה (מא:) שכך היה מנהגם של אנשי ירושלים לבקר חולים ולנחם אבלים ביום טוב, ומוכח דאף שאמר "בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת", מכל מקום אחר שכבר התירו, הרי הוא היתר גמור. ואפשר דלטעם השני שכתב בסדר היום, מותר גם לדחות המצוה ליום השבת, שאז מתכבדין בו ויש להם נחת רוח ממנו ונמצא מקיים המצוה ביתר שאת. ויש לתלות זאת בפלוגתת האחרונים אי מצוה מן המובחר עדיף, או זריזין מקדימין עדיף. ע"ש.

לבקר חולה בשבת כשעלול המבקר לבוא לידי צער ובכי

הנה השערי תשובה (סימן רפז) כתב, שמי שהוא רך הלבב, ומיצר על יסורי החולה, אין לו לילך בשבת לבקר את החולה, מפני שהשבת נתנה לעונג ולא לצער. ע"כ.

וכן כתב בשו"ת בצל החכמה (חלק ב סימן מד ד"ה והיותר תמוה), שמנהג הספרדים לבקר חולים בשבת, וכן מנהג רבים מבני אשכנז. ומה שאמרו בגמרא "בקושי התירו לבקר חולים בשבת", רצו רק להודיע שעל כל פנים אסור למבקרים ולמנחמים בשבת להצטער, ולכן יתאמצו המבקרים והמנחמים שלא להצטער, ומי שהוא רך לבב ואי אפשר לו להימנע מכך, לא ילך לבקר ולנחם בשבת כמבואר בשערי תשובה. ע"כ.

אולם לעת כזאת זכתה עיני לראות אור יקרות בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן לו) שכתב לדחות דברי השערי תשובה, על פי מה שמצא בשאילתות, שאפילו כשיהיה לו צער, צריך לבקר את החולה בשבת, מכיון שכל המבקר את החולה, דומה למי שנתן לו חיים, ואין לחוש שעוקר בכך מצות עונג שבת, מפני שמצות עונג שבת נדחת מפני המצוה הגדולה של ביקור חולים. וכן כתב הלבוש (שם), שלא חוששים שמא יצטער המבקר בשבת, כי גדולה גמילות חסדים שדוחה הצער הזה. ע"ש. {ועל כל פנים נראה שגם הוא מודה שאין לדחות את הביקור דווקא לשבת כשיש לו אפשרות לבקר בימות החול}. ועיין בשו"ת אבקת רוכל (סימן יא) ושו"ת יכין ובועז (חלק א סימן קיז).

ד/ב. אדם ההולך בשבת לבקר חולה בבית חולים, על מנת לסייע לו ולעודדו, ויש בכניסה 'מאבטח' שבודק את המבקרים על ידי מכשיר חשמלי, מותר לו לעבור דרכו, ואין בזה איסור לפני עור לא תתן מכשול.(8*)

(8*). ראה בספר ואין למו מכשול חלק א עמוד מט.

דיבור עם החולה בטלפון

ה. אדם שמדבר עם החולה דרך הטלפון, אינו מקיים מצות ביקור חולים בשלמותה, כי רק בהליכתו אליו יכול לעזור לו ולשרתו, וגם כשרואה את מצבו, מתמלא עליו רחמים יותר, ומתפלל בעבורו בכל לבו. ומכל מקום אם אין באפשרותו לבקרו, ידבר אתו בטלפון, ויש לו על כך שכר.(9)

(9). הנה מצות ביקור חולים הסמיכוה בבבא מציעא (ל:) על הפסוק "והודעת להם את הדרך ילכו בה" - זו ביקור חולים. ובמסכת סוטה (יד.) אמרו על הפסוק: "אחרי ה' אלהיכם תלכו", וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא? אלא הלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הקדוש ברוך הוא ביקר חולים [את אברהם], אף אתה בקר חולים.

והמתבונן יראה שרבותינו הזכירו ענין 'הליכה' במצות ביקור חולים, כי על ידי הליכתו אצל החולה, עומד מקרוב על צרכי החולה להושיט לו כל עזרה אפשרית, אם חסר לו דבר מאכל או משקה או תרופות, או שעוזר לו בעצה נכונה ונבונה, או בנקיון הבית וכדומה. ואפילו אם החולה שוכב בבית חולים וישנם רופאים ואחיות המטפלים בו במסירות, בכל זאת מצוה להכנס אליו לבקרו ולעודדו ולחזקו.

ועוד, שעל ידי ביקורו באופן אישי את החולה, הוא מתרשם ומתפעל יותר ממצב החולה, שאינה דומה שמיעה לראיה, ומתעורר לבקש עליו רחמים בכל לבו, וכן אמרו בנדרים (מ.): כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל מי שאינו מבקרו אינו מבקש עליו רחמים. כלומר, שעל ידי ביקורו מתעורר לבקש עליו רחמים שה' יתברך ישלח דברו הטוב וירפאהו, ויתן בלב הרופאים חכמה בינה ודעת לכלכל דבריהם במשפט להחיש לו רפאות תעלה, ושלא תצא תקלה מתחת ידיהם. ואז בודאי שתפלתו קרובה להתקבל יותר.

ועל פי זה כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק ג סימן פג), שאם יכול ללכת לבקר החולה בעצמו, אינו יוצא ידי חובת המצוה בשלמותה על ידי הטלפון או על ידי מכתב. ואף שבקשת רחמים על החולה יכולה להיות אפילו שלא בפניו, כגון שעושה לו תפלת 'מי שבירך' במנין של עשרה אנשים, מכל מקום נראה שהתפלה בפני החולה יותר מקובלת.

וכן כתב החתם סופר בחידושיו לנדרים (מ.), לפרש בזה מה שאמרו בגמרא שם, "כל שנכנס לבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה", כלומר, שמכיון שאינו מזכיר שמו [מפני שהחולה נמצא לפניו], תפלתו רצויה ומקובלת, מה שאין כן כשאינו בא לבקרו אלא מתפלל עליו שלא בפניו, הרי צריך הוא להזכיר שמו בתפלתו, ולפעמים על ידי הזכרת שמו, מתעוררת עליו מדת הדין, כמו שכתבו המקובלים.

ולכן השואל לשלומו של החולה דרך טלפון, אינו יכול לקיים מצות ביקור חולים בשלמותה על ידי בקשת רחמים, מכיון שצריך לברכו ולהזכיר את שמו. ורק אם אינו יכול לבקר החולה בעצמו, מוטב לטלפן או לשלוח אליו מכתב לחזקו ולעודדו בדברים. ע"כ. וכן כתב בשו"ת באר משה (חלק ב סימן קד). ע"ש.

ו. אדם שהולך לבקר חולה, ואין החולה מבקש את עזרתו ואינו דורש ממנו להישאר בחברתו, אל יתעכב אצלו יותר מדאי, אלא ישב מעט ויעודד את רוחו של החולה, ויברכהו וילך לדרכו כדי לא להכביד עליו. (10)

(10). ספר בית מועד (עמוד לט), והביא שם דברי הרב פני ברוך (סימן א) שכתב: צריך להיזהר שלא להכביד על החולה כשמרגיש לא טוב, כי ישנם חולים המתאמצים לדבר ולהראות פנים צוחקות, ודבר זה מזיק לחולה אחר כך. ולפעמים דרושים לחולה דברים שבצינעא והוא מתבייש לבקש שיצאו מהחדר, ובמצב זה יתכן שעדיף שלא להיכנס לחדרו כלל אלא רק כדי לדאוג לצורכו, ואם נכנסים כדי לעודדו, לא ישהו אצלו זמן רב, אלא יאחלו לו רפואה שלימה ויבקשו עליו רחמים ויצאו. וכמו כן, יש להיזהר שלא להכביד על החולה בשאלות שונות, ובפרט לשם סקרנות כגון מה אומר הרופא, איך הכאבים, איזה תרופות הוא מקבל וכו'. וכן יש להיזהר שלא לומר לו שהוא נראה רע. ע"כ. וראה עוד בגשר החיים (פרק א ס"א). והדברים ברורים לכל בעל שכל.

לעמוד ביראה ובכבוד ליד החולה

ז. הנכנס לבקר את החולה, צריך להתלבש בבגדים מכובדים, כדרך שרגיל להתלבש כשהולך לבית הכנסת או כשנכנס לאדם מכובד, מפני כבוד השכינה השורה מעל מיטתו של החולה. (11)

ויש לשבת ליד החולה בהכנעה וביראת כבוד, משום כבוד השכינה הנמצאת שם, ולכן אין לשבת רגל על רגל ליד החולה.(12)

(11). בגמרא שבת (יב:) אמרו: הנכנס לבקר את החולה, מתעטף ויושב לפניו, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה. ופירש רש"י; שמתעטף מאימת השכינה, כאדם היושב באימה ואין פונה לצדדים. וכן כתב בספר צדה לדרך (מאמר ה כלל ב פ"א), וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן שלה סעיף ג).

וראה בספר בית הבחירה למאירי (שבת שם) שכתב: מתעטף ויושב לפניו, ועומד בכניעה ויראת שמים, כאדם הנותן אל לבו להבין באחריתו, עד שאף החולה ירגיש וישוב לה' בכל לבבו.

וכתב בספר שני לחות הברית (חלק ב מסכת פסחים): צריך להתעטף כדרך שמתעטפים כשהולכים לבית הכנסת, מפני כבוד השכינה השורה מראשותיו. וכן כתב בספר מעם לועז (פ' וירא), שצריך המבקר ללבוש בגדי כבוד כאילו הולך לבית הכנסת. והו"ד בספר דברי סופרים (עמוד ה).

(12). כן מתבאר ממה שנכתב בהערה הקודמת. וביאר בספר החיים (מאחיו של המהר"ל מפראג חלק ב פרק ח) שטעם הדבר ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, מפני שכאשר יקרבו ימי האדם למות והכוחות הגופניות נחלשות, אזי השכל מתחיל להבהיק, וכאשר יחלה, יחליש עוד כוח הגוף ושכלו מבהיק יותר, ומפני טעם זה השכינה עצמה למעלה מראשותיו. ועוד טעם, מפני שאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ אֶשְׁכּוֹן, ואין דכא כמו החולה. ע"כ. והו"ד בשו"ת ציץ אליעזר (רמת רחל פרק י).

תוכן העניינים

ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה