אור ברסלב
ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים שער ביקור חולים › פרק א - מצות ביקור חולים

ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים

שער ביקור חולים · פרק א - מצות ביקור חולים

שער ביקור חולים

א. מצוה על כל אדם לבקר חולים,(1) ואפילו אדם גדול ומכובד, ילך לבקר את הקטן ממנו, כמו שמצינו שהקדוש ברוך הוא ביקר את אברהם אבינו ביום השלישי למילתו. (2)

וכל המבקר את החולה, זוכה להינצל מהדין הקשה של גיהינום,(3) וכן המתעצל ואינו הולך לבקר את החולה, הרי זה כאילו שופך דמים. (4)

(1). כתב הרמב"ם (פרק יד מה' אבל): מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ואלו הן גמילות חסד שבגופו שאין להם שיעור. ואף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הם בכלל ואהבת לרעך כמוך, שכל דברים שאתה רוצה שיעשו לך, עשה אותם אתה לאחרים. ע"כ.

וראה בספר המצוות להרמב"ן (שורש א), שלדעתו מצות ביקור חולים היא מהתורה, וכן דעת בעל הלכות גדולות. ע"ש. וכן דעת הריא"ז בפסקיו (נדרים פרק ד ה"ג). ועיין עוד בשו"ת דברות אליהו (חלק ב סימן יא), ובשו"ת יביע אומר (חלק ג יורה דעה סימן כב אות כג).

מדוע צריך לבקר חולים

ראה ראיתי לתלמיד הרשב"א בספרו תורת המנחה (פ' וירא) שביאר, שטעם הדבר שצריך לבקר את החולה, משום שהקדוש ברוך הוא נותן יסורים לאדם כדי לכפר לו על עוונותיו, ורוצה להיפרע ממנו בעולם הזה החולף, כדי לזכותו לחיי העולם הבא הקיים לעד. וכשרואה המבקר את היסורים הבאים על חבירו לנקותו מעוונו, גם הוא יְרַא ויְחַת ויקח מוסר לשוב מדרכו הרעה, ולא יוסיף לחטוא עוד, כדי שלא יבואו גם עליו יסורים. ע"כ. ועוד טעמים יובאו בס"ד לקמן. (2)

(2). שלחן ערוך יורה דעה סימן שלה (סעיף ב).

האם חכם גדול חייב לבקר חולה פשוט

הנה מדברי מרן השלחן ערוך משמע, שגם זקן או תלמיד חכם שאין זה מכבודו לבקר את החולה, אינו נפטר ממצות ביקור חולים, ולא אמרינן בזה דזקן ואינה לפי כבודו פטור. וכן כתב להוכיח הגאון רבי יעקב סופר נר"ו בספר זרע חיים (סימן יג) שאפילו זקן ואינה לפי כבודו, חייב במצות ביקור חולים. ע"ש.

והקשה הגאון רבי אלכסנדר סענדר זצ"ל בספרו שלמי נדרים (עמוד קיט), מדוע במצות ביקור חולים, אפילו גדול מבקר את הקטן אף שאין זה לפי כבודו [כמו שכתב השיטה מקובצת שלא אומרים בביקור חולים דזקן ואינה לפי כבודו פטור מהמצוה]. ואילו במצות השבת אבידה, פטרה התורה זקן ואינה לפי כבודו.

ותירץ, שרק באופן שנוגע להיזק והפסד ממון של חברו, אמרה התורה "והתעלמת" פעמים שאתה מתעלם, ולכן פטרו זקן ואינה לפי כבודו מהשבת אבידה וכדומה. אבל בביקור חולים שנוגע לספק פיקוח נפש [כמו שאמרו בגמרא בנדרים, שכל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, ורבי עקיבא דרש "כל מי שאינו מבקר את החולה, כאילו שופך דמים"], בודאי לא שייך לפטור זקן ואינה לפי כבודו. ומצינו שהקדוש ברוך הוא ביקר את החולה ומי לנו גדול ממנו שביקר לילוד אשה, והִדבק במדותיו. עכ"ד. ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן פד).

ואנכי הרואה להרה"ג יונתן חן נר"ו בספרו כעת חיה (חלק א עמוד כד) שכתב, שזקן ואינה לפי כבודו, איונ חיב ללכת לבר חולה שהוא פחות ממנו, והביא ראיה לזה מדברי הגר"י ברלין זצ"ל בספרו שאילת שלום (אות קיג) שהקשה על המעשה ברבי עקיבא שנכנס לבקר את החולה, וניקה את ביתו והכין לו חמין בכבודו ובעצמו, דלכאורה כיצד זִלְזל כל כך רבי עקיבא בעצמו ובכבוד תורתו, והרי קיימא לן "והתעלמת" פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן לאינה לפי כבודו. ע"כ. ומשמע שגם במצות ביקור חולים אומרים "והתעלמת", וזקן ואינה לפי כבודו פטור. ע"כ.

וכשאני לעצמי נראה לי שגם הגר"י ברלין מודה שזקן ואינה לפי כבודו חייב בביקור חולים, אלא דקשיא ליה מדוע הוצרך רבי עקיבא לזלזל בתורתו, ולא קרא לאחד מתלמידיו שיבוא לכבד את הבית ולבשל לצורך החולה, אבל על עצם זה שניכנס רבי עקיבא לבקרו, אין בזה זלזול בכבוד תורתו, שהרי כבר נתבאר שחייב הגדול לבקר את הקטן כדי לראות מה חסר לו ולשאול בשלומו. ולכן נראה, שגם זקן ותלמיד חכם צריך לבקר אדם קטן ממנו וזהו כבודו, ומה שהעלה למסקנה בספר כעת חיה הנ"ל שפטור, אחר המחילה אין דבריו מוכרחים כאשר יראה המעיין שם. וראה בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן רכב), ועוד חזון למועד.

(3). . כדאמר רב במסכת נדרים (דף מ.), והביא ראיה לזה מהפסוק בתהלים: "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו השם" - אין דל אלא חולה, ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר: "וגם רשע ליום רעה". *)

*) במדרש ויקרא רבה (פר' ל"ד סימן א') ביארו פסוק זה בסגנון אחר, וז"ל: אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', אמר רב הונא זה המבקר את החולה, שכל המבקר את החולה פוחת לו אחד מששים בחוליו. אמרו לו, אם כן יעלו ששים לבקרו וירד עימהם לשוק, אמר להם, ששים ובלבד שיהיו אוהבים אותו כנפשם, ואף על פי כן מרויחין לו. ע"כ. ומה שאמרו ואף על פי כן מרויחין לו, רצונם לומר, שאפילו אינם אוהביו כנפשם, מכל מקום מרויחים לו מחוליו, כמו שצידד המתנות כהונה שם לפרש בראש דבריו, ע"ש].

וביאר המהר"ל בספר נתיבות עולם (עמוד קס), שזוכה להינצל מדינה של גיהנם, משום שכמו שהוא מבקר את החולה ורוצה להצילו מן המיתה, כך גם הוא ניצול מדין גיהנם, שעיקר המיתה היא הגיהנם [שזה מיתת הנפש]. ולא אמרו שהמבקר את החולה ניצול מן המיתה, מפני שאין אדם שניצול ממיתה. אבל מגיהנם אפשר שיהיה ניצול.

(4). כדאיתא בגמרא נדרים (מ.) מעשה באחד מתלמידיו של רבי עקיבא שחלה, ולא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכִּבֵּד ורִבץ לפניו החייהו. אמר לו: רבי, החייתני! יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאינו מבקר את החולה - כאילו שופך דמים.

וכתב הריא"ז בפסקיו (נדרים פרק ד ה"ג): ביקור חולים הוא מן התורה, ומצוה גדולה היא, שחיי החולה תלויין בו, שעל ידי הביקור, מיקל חוליו, ועוד שעל ידי הביקור, מייעצים אותו על רפואתו, ומחזקים אותו, ומיישבים דעתו, וגורמים לו שיחיה. ואם אין דורש ואין מבקר, פעמים שהוא משתעמם ומכביד בחוליו, וגורמים לו שימות, והרי הם כשופכי דמים. *)

*) הנה הגאון רבי אלכסנדר סענדר זצ"ל בספרו שלמי נדרים (עמוד קכ) הקשה, דהדבר תמוה איך לא נכנסו חכמים לבקר את תלמידו של רבי עקיבא, והרי אפילו אם היו גדולים ממנו, הא אמרינן דאפילו גדול צריך לבקר את הקטן, וכבר כתב השיטה מקובצת שלא אומרים בביקור חולים דזקן ואינה לפי כבודו פטור מהמצוה.

ותירץ, על פי מה שאמרו בגמרא (נדרים מא.): "אין מבקרים לא חולה מעיים, ולא חולי העין, ולא מי שיש לו מיחוש בראשו, משום שכל אלו הדיבור קשה להם. ואותם תלמידים שלא נכנסו לבקרו, סברי שעיקר ביקור חולים הוא כדי לנחמו ולדבר על לבו, להפיגו מדאגתו וצערו, ומחמת שבאותו החולי שחלה התלמיד היה הדיבור קשה לו, לכן נמנעו מללכת בכדי שלא יצטרך החולה להשיב אמרים גם כן למבקרים. אולם לאחר מכן נכנס רבי עקיבא לבקרו, וחידש להם שביקור חולים אינו דווקא לדבר עם החולה, אלא לפקח מה שנצרך לו, כגון נקיון וכדומה. ולכן אמרו בגמרא שבשביל שכיבד וריבץ את הבית, חי אותו חולה. ע"ש.

והלום ראיתי בספר זרע חיים (עמוד עז) שכתב לתרץ, שאותם חכמים סברו דמאחר שאינם בני גילו של אותו חולה, לא יועילו כלום בזה שיכנסו לבקרו, מכיון שאינם יכולים ליטול שום דבר מחוליו [כדאיתא התם בגמרא]. ועל זה חידש רבי עקיבא שאף על פי כן צריך לבקרו, משום שצריך לדאוג לו ולעשות כל צורכו. וסיים הזרע חיים: ואולי יש שייכות מעשה זה בתלמידי רבי עקיבא שלא נכנסו לבקרו, אם ההיא דיבמות (סג:) דתלמידי רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה, ולכן מתו כולם. ע"כ. והדברים נוראים למתבונן.

בענין- המבקר חולה נוטל אחד מששים מחוליו

במסכת נדרים (דף מ.) אמרו, שאם המבקר את החולה הוא בן גילו של החולה, נוטל אחד משִשִים ממחלתו. וכתב המאירי בשם ספר הקנה, שעל ידי זה שהמבקר מדבר עם החולה ומחזק את לבו ואומר לו שלא ירא, הרי זה כאלו נוטל אחד מששים מחוליו. ובהסתלק המבקר, יחזור החולי אל מקומו. ע"כ. ומשמע מדבריו, שאין המבקר נוטל לעצמו אחד מששים מהמחלה, אלא רק משפר את מצבו של החולה במשך זמן הביקור.

וכמו כן מבואר בספר סדר היום (שחרית של שבת): מצות ביקור חולים היא גמילות חסדים גדולת הערך, כפי שאמרו חז"ל "ביקור חולים אין לו שיעור". והענין הוא, כי גומל חסד עם הגוף ועם הנפש, שלפעמים משיב נפשו של אותו חולה בטוב טעם ודעת אמריו ודבוריו, דברי פיוס וריצוי וחיזוק לסומכו על ערש דוי. ובעינינו אנו רואים הענין הזה, כי לפעמים אדם נכנס לבקר את החולה, ויושב עמו שעה אחת או שתיים, ואומר החולה עצמו - ניחמתני ניחמתני, החזרת נשמתי בי. ואנו רואים שהקל מעליו חוליו. וכן אמרו רבותינו ז"ל, הנכנס לבקר את החולה נוטל אחד מששים מחוליו, ונראה דפירושו שמשיב נפש החולה כשמבקר אותו. ע"כ.

וכן תחזה בספר בן יהוידע (שם דף לט) שביאר, שאין הכונה שהמבקר נדבק מאחד מששים ממחלת החולה, דזה אי אפשר שיהיה בטבע. ועוד שמצות ביקור חולים מצוה יקרה, והיא מהדברים שאדם אוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואך יתכן שהמבקר ינזק. אך הכוונה היא, שמכיון שהמבקר מצער את עצמו בצערו של החולה, לכן יסלקו מהשמים אחד מששים ממחלת החולה, כי הצער שאחרים מצטערים עליו, מגן ומכפר, מכח האחדות שיש בישראל.

וראה זה חדש בספר חשוקי חמד (שבת עמוד צח) שכתב לפרש, שהמבקר נוטל ממש אחד מששים, כאילו היה נדבק במקצת ממחלת החולה, ואין זה עונש, כי אם שכר טוב, והוא בבחינת 'תרופת חיסון' שנוהגים הרופאים להדביק את הבריא במקצת מהמחלה, במטרה שיפתח נוגדנים שיתגברו על המחלה אם תבוא עליו חס ושלום, כך המבקר שגרם קורת רוח לחולה והשתתף עמו בצערו, זוכה ונוטל קצת מהמחלה כדי לפתח נוגדנים. והמעט הזה בטל בששים, כדוגמת המאכלות האסורות הבטלות בששים [ומכאן בא המספר ששים].

ב. מצוה לבקר גם תינוק חולה שהוא ומוטל בעריסה, וכן מצוה לבקר חולה שהוא מחוסר הכרה אף שאינו יודע ואינו מרגיש שמבקרים אותו. (5)

(5). כן נראה מדברי מרן הבית יוסף (סימן שלה) שכתב בשם הרמב"ן, שצריך לבקש רחמים על החולה, והמבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים מצוה זו. ומאחר שחלק ממצות ביקור חולים היא בקשת הרחמים על החולה, אם כן ברור, שגם כשמבקר חולה שהוא קטן או מחוסר הכרה, מקיים מצות ביקור חולים, על ידי שמבקש עליו רחמים. ויותר מתעורר האדם לבקש רחמים על החולה כשהולך לבקרו ורואה את מצבו, מאשר מתפלל עליו בלי לראותו, ולכן מצוה ללכת לבקרו.

וכתוב במדרש רות (רבה פרשה ג ס"א), שכאשר 'מיאשא' בנו של רבי יהושע בן לוי היה תינוק, נשתקע שלשה ימים בחוליו, ואחר ג' ימים נתיישבה דעתו [וסיפר שראה שאותם בני אדם שמכובדים כאן, בעולם העליון הם בביזיון]. כששמעו רבי יוחנן וריש לקיש שמיאשא חולה, הלכו לבקרו. אמר להם אביו של מיאשא; שמעתם מה שאמר זה התינוק וכו'. ע"כ. הרי לנו מעשה רב, שגדולים הלכו לבקר את הקטן. ומכאן הוכיח הרה"ג רבי יעקב סופר שליט"א בספרו זרע חיים (סימן יד), שמצות ביקור חולים נוהגת גם בקטן. וכן כתב בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן רל). ע"ש. ועיין בשו"ת באר משה (חלק ב סימן קו).

וראה בספר דרך שיחה (עמוד סה) שכתב כן בשם הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, שההולך לבקר חולה מחוסר הכרה, יוצא בזה ידי חובת מצות ביקור חולים, והביא ראיה לזה מדברי הרא"ש בפירושו על התורה (פרשת וירא) שכתב, שאם בא לבקר חולה, והחולה היה ישן, קיים מצות ביקור חולים, כי יאמרו לו (לחולה) אחר כך שהיה אצלו המבקר, ויהיה לחולה נחת רוח מזה, והוא הדין שמבקר חולה מחוסר הכרה.

ומכאן תשובה מוצאת למה שכתב הרה"ג רבי אפרים גרינבלט נר"ו בשו"ת רבבות אפרים חלק ח (סימן רצא), שנשאל האם יש מצוה לבקר חולה קטן, והשיב שתלוי אם הוא מבין שבאו לבקרו ולהתפלל עליו, שאז צריך לבקרו. ע"כ. ואחר המחילה הרבה מכת"ר, אין דבריו מוכרחים כנזכר לעיל.

לבקר חולה רשע

ג. מצוה לבקר אפילו חולה שהוא רשע. וישתדל בעת ביקורו לדבר על לבו ולדרבנו לשוב בתשובה ולעשות מעשים טובים, שבשעה כזו שהוא חולה ונמצא בצרה, יותר קל לחזקו ולהחזירו לדרך הישרה. (6)

(6). גרסינן באבות דרבי נתן (פרק מא): הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטלה. מעשה ברבי שמעון בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעים ואומר גידופין לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו: ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין? אמר לו: הקדוש ברוך הוא יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר לו רשב"י: יפה עשה לך הקדוש ברוך הוא שהנחת דברי תורה והיית מתעסק בדברים בטלים. ע"כ. ומשמע שגם חולים רשעים היה מבקר רבי שמעון כדי להוכיחם ולהחזירם לדרך הישרה. וי"ל.

והן עתה ראיתי להגאון רבי משה שטרן זצ"ל בשו"ת באר משה חלק ה (סימן קנא) שעמד בנידון דידן, וכתב דלכאורה פטור מלבקר חולה רשע, משום שמבואר ברמב"ם שמצות ביקור חולים היא בכלל מצוות ואהבת "לרעך" כמוך, ואם כן אין מצוה לבקר חולה רשע שאינו בכלל "רעך".

אולם משיטה מקובצת מבואר, שכל מקום שכתוב "רעך", אפילו רשע במשמע, ואם כן מכלל ספק לא יצאנו, ומאחר שיש אומרים שמצות ביקור חולים היא מהתורה, יש להחמיר ולבקר חולה רשע. ועוד סיבה שיש מצוה לבקר חולה רשע, מפני שאפשר להשיבו לה' ולתורתו, כי עתה שעת הכושר להחזירו למוטב ולהחזירו לחיק אבותיו. ע"ש.

וראה ראיתי בספר שלמי נדרים (עמוד קכא) שהביא דברי הגמרא בנדרים, שהמבקר את החולה זוכה שה' ישמרהו מיצר הרע, ויחיֵהוּ מן היסורים, ויהיו הכל מכבדים אותו. ופירש בעל 'קרן אורה', שאלו השלושה דברים המה מדה כנגד מדה, דהנה המבקר את החולה, ראוי לו שיפקח בצרכי החולה בגוף ונפש, בגוף - בצורכי רפואה, ובנפש - לעורר אותו לתשובה שיפשפש במעשיו. ועל כן, בעבור שהביא את החולה שישוב בתשובה, ישמרהו ה' מיצר הרע. ובעבור שהביאו לבריאות הגוף, יחיֵהו ה' מן היסורים. ובעבור שהקל בכבודו ואף שהיה גדול מהחולה הלך אל החולה שקטן ממנו, על כן יזכה שהכל מכבדים אותו. ע"כ.

ועיין בהגהות חכמת שלמה (יו"ד סימן שלח) שנשאל אודות שני חולים, אחד צדיק או בינוני, ואחד רשע מפורסם, וקוראים לאדם אחד שיאמר עמהם וידוי קודם מותם, אצל מי ילך קודם? והשיב שילך אצל הרשע קודם. ע"ש.

ד. אין שיעור למצות ביקור חולים, ואפילו הולך מאה פעמים ביום כדי לבקרם, יש לו על כך שכר. (7)

וגם כאשר החולה נמצא בבית חולים, וישנם רופאים ואחיות שמטפלים בו במסירות ודואגים למחסורו, מצוה לבקרו ולעודדו ולבקש עליו רחמים שיבריא.(8*)

וכמובן צריך לברר באיזה שעות נֹח לחולה שיבקרוהו. וכשהולך לבקרו, אם רואה שקשה לחולה לדבר, ימעט בביקור ויזדרז לצאת, כדי שלא לגרום לחולה טורח וצער.(8)

(7). מסכת נדרים (דף לט:), וביאר שם השיטה מקובצת, שלא יאמר אדם "כבר ראיתי את החולה פעם אחת ביום", כי ברגע אחד יכבד עליו חוליו.

(8*) . הנה בספר דברי סופרים (עמוד ג) כתב, שבזמנינו שהחולים שמכביד חוֹלְיַם, נמצאים בבית חולים שיש שם רופאים שמטפלים בהם, אין צורך לבקרו כל כך הרבה פעמים, אם לא שצריך להשגיח עליו שיטפלו בו כראוי, ולא יזניחו אותו. והחולים שהם בבית, גם כן אין צריך לבקרם הרבה פעמים, אלא אם כן ידוע לו שגורם לחולה נחת רוח בכל פעם שבא לבקרו. ע"כ.

ברם, לקמן בתחילת פרק ב יתבאר בס"ד, שלדעת מרן הבית יוסף, עיקר מצות ביקור חולים היא לבקש רחמים על החולה שיבריא, ואם כן אין זה משנה אם יש מי שידאג לחולה או לא, שהרי בכל אופן קיימת החובה לבקרו כדי לברכו ולעורר עליו רחמי שמים, והלואי ויתפלל אדם כל היום כולו. (מסכת סופרים פרק י הלכה ו).

ושוב ראיתי בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ה קונ' רמת רחל פרק ג) שהביא דברי הערוך השלחן שכתב, שעיקר מצות ביקור חולים הוא לעיין בצרכי החולה ולעשות לו מה שצריך. ודייק דלפי זה יש מקום ללימוד היתר, לפטור מלבקר חולה במקום שבטוחים שנעשה על ידי אחרים כל מה שהחולה נצרך, ובפרט כשנמצא בבית חולים. ע"כ. ותמה על זה הרב ציץ אליעזר, שהרי מפורש יוצא מדברי הרמב"ן שעצם מטרת הביקור היא גם כדי שיבקש עליו רחמים, ועוד זאת, שמטרת מצות הביקור הוא גם בכדי שהחולה ימצא נחת רוח עם חבריו, ושני טעמים אלה קיימים גם כשיש מי שיטפל בצרכיו של החולה. ע"כ. וכן כתב בילקוט יוסף (יו"ד סימן שלה סעיף ב).

(8) . שלחן ערוך (סימן שלה סעיף ב). וראה בספר לקט יושר (חלק ב יו"ד עמוד פג) שכתב על רבו רבי ישראל איסרלן: וזכורני שלא רצה לבקר החולי כשהחולי אינו מיושב בדעתו. וכן מצאתי ביורה דעה בסימן של"ה וזו לשונו: הילכך כל חולי דתקיף ליה עלמא וקשה ליה דיבורא, אין מבקרין אותו בפניו. ע"כ.

וכתב בספר יוסף אומץ (ה' ביקור חולים עמוד רכד), דלפי זה, יש מקום גדול לפטור לבקר עשירים ונכבדים, שעל הרוב הוא בעיניהם לטורח כשבאים אליהם מי שאינו רגיל עימהם בזמן שהם בריאים, ובפרט מי שקטן בעיניהם, דמסתמא לא מייתבא דעתיה מינייהו. אולם לבקר בינוניים ועניים ומדוכאים, המצוה כפולה. ועיין בקונטרס רמת רחל (סימן יב).

ובספר בית מועד (עמוד כה) כתב לעורר, שאין נכנסים לבקר את החולה בפתאומיות ללא הודאה מוקדמת, שמה יתגנה החולה, שלפעמים החולה נאלץ מחמת חוליו ומכאוביו לשכב בצורה הנוחה לו, ואינו רוצה שאנשים יראו אותו כך. או שאינו רוצה שיראוהו לא מסודר וכדומה, ולכן כשיודיע מראש על ביקורו, לא יבוא החולה לידי גנאי. וכיוצא בזה אמרו במסכת דרך ארץ, שאין להיכנס לבית חבירו בפתאומיות, אלא יודיענו תחילה.

ה. אדם שהולך לבקר את החולה, מצוה שיקח את בניו עמו, כדי לחנכם במצות ביקור חולים. (9)

(9). נאמר בספר בראשית (פרק מב פסוק א): "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים". וכתב רבינו שמואל בן חופני בפירושו על התורה (שם) שיוסף לקח את בניו עמו לשתי סיבות, האחת, כדי לבקר את יעקב כי ביקור חולים חובה. והשנית, כדי להקנותם את הברכות. ע"כ. וכן כתב בספר עולם חסד יבנה (עמוד רעז) בשם המעבר יבוק, שמצוה לקחת עמו את בניו לבקר חולים.

איזה חולה מצוה לבקר

ו. מצות ביקור חולים, נאמרה בחולה ששוכב במיטה ואינו יכול לדאוג לעצמו, וזקוק שיבקרוהו בני אדם ויטפלו בו, אבל לא כל מי שיש לו כאב ראש או מִחוש קל, נחשב לחולה שמצוה לבקרו. (10)

(10). כתב הבית יוסף (סימן שלה): מצוה גדולה היא לבקר חולה, שמתוך כך יבקש עליו רחמים ונמצא כאילו מחיה אותו, וגם מתוך שרואהו ומעיין בענינו אם יצטרך לשום דבר, משתדל בו להמציאו לו ועושה שיכבדו וירבצו לפניו. וכתב הרמב"ן בתורת האדם, שמעינן מהכא דביקור חולים הוא כדי שיכבדו וירבצו לפניו ויעשו לו צרכים הצריכים לחוליו, וימצא נחת רוח עם חביריו. ע"כ.

ומוכח שביקור חולים הוא באופן שצריך לעשות לו צרכיו, מחמת שאינו יכול לעשות כן בעצמו, ולכן מי שיש לו מיחוש או חולי קל שיכול לתפקד לבד, אינו בגדר חולה שמצוה לבקרו. וכן כתב בספר זרע חיים (סימן כ). ע"ש.

מדוע ביקר הקדוש ברוך הוא את אברהם רק ביום השלישי

מענין לענין באותו ענין, ראה ראיתי בספר גור אריה למהר"ל מפראג (בראשית יח) שהקשה, מדוע ביקר הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו רק ביום השלישי למילתו, ולא ביקרו לפני כן?

וביאר, שביום הראשון, יש רק חולשת אבר אחד [המילה], ולא נקרא חולה, משום שסתם חולה הוא - שכל גופו חולה, ואותו מצוה לבקר. אבל בחולשת אבר אחד, לא נקרא חולה. לפיכך בא לבקרו רק ביום השלישי, שאז חולה כל הגוף. וכן דרך כל מכה, שמִתְחִילה אין כל הגוף מרגיש אלא עד לאחר איזה ימים. ובמילה עיקר ההרגש הוא ביום השלישי, כדכתיב: "ביום השלישי בהיותם כואבים", שאז הליחה מתעפשת והמכה מעלה שחין, והדם נִצרר, ואז כל הגוף מרגיש בכאב. לפיכך דווקא אז נקרא חולה ומצוה לבקרו.

ז. גם חולה שסובל ממחלה תמידית, כגון נכה, או עיור וכדומה, יש מצוה לבקרו כדי לעודדו, וכדי לראות אם יוכל לסייע לו בניכוי הבית ושאר צרכים הדרושים לו. (11)

(11). בירחון אור תורה (תשס"ז עמוד שיב) תלה דין זה בטעמים של מצות ביקור חולים, שלפי הטעם שצריך לבקר חולים כדי לעודדם, טעם זה שייך גם בחולה במחלה תמידית. ולטעם השני שהוא כדי להשתדל בצרכי החולה, אף טעם זה שייך גם בחולה במחלה תמידית, ואילו לטעם השלישי שהוא כדי להתפלל על החולה שיתרפא, טעם זה אינו שייך במחלה שאינה ניתנת לריפוי. ועל כן נראה שהמבקר חולה שחולה במחלה תמידית, מקיים מצות ביקור חולים באופן תמידי.

[הנה הרב העורך העיר שם על דברי הרב הכותב, שגם לפי הטעם השלישי, מקיים מצות ביקור חולים על ידי שמתפלל, שהרי אין להתייאש מן הרחמים, וכי יד ה' תקצר? ע"כ. וסיוע לדבריו תמצא ברבינו בחיי (פר' עקב יא) שכתב: וצריך אתה לדעת, כי כֹּח התפלה גדול אפילו לשנות הטבע ולהינצל מן הסכנה ולבטל הגזרה. ע"כ.

ועל כל פנים טוב עין יראה בספר דרכי חיים ושלום (סימן תתקעה) שכתב בשם הגאון רבי חיים מצאנז זיע"א, שחולה שהרופאים אמרו נואש לחייו על פי דרך הטבע, אין להתפלל עליו בפה, כדי שלא לתת מקום למקטרג, מכיון שמבקש על דבר שצריך לבוא רק בדרך נס, אלא צריך להתפלל במחשבה בלבד, והיודע מחשבות, ישלח דברו וירפאהו. ע"כ.].

ח. מי שמבקר חולה שמאושפז בבית חולים, עליו להתחשב בצרכים ובמגבלות של שאר החולים השוכבים בחדר, ולא לגרום להם נזק. ולכן עליו להימנע מלדבר בקול רם [אפילו בשעות היום]. וכמו כן, יש להימנע מלבקר בשעות המיועדות למנוחה. (12)

(12). פשוט. וכן העירו לנכון בספר משפטי התורה (חלק א סימן פח). וכבר כתב רבינו הרמב"ם (ה' אבל פי"ד ה"ד): "ביקור חולים מצוה על הכל, וכל המוסיף הרי זה משובח, ובלבד שלא יטריח". ע''כ.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול – הלכות גמילות חסדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה