אור ברסלב
ואהבת כהלכה שמחת חתן וכלה › דינים הקשורים לעניני ממונות בשמחת חתן וכלה

ואהבת כהלכה

שמחת חתן וכלה · דינים הקשורים לעניני ממונות בשמחת חתן וכלה

דיני שמחת חתן וכלה

א) מתנות לחתן ולכלה - המנהג שהבאים לשמח את החתן והכלה נותנים מתנה על מנת להקל עליהם את הוצאות החתונה דין שושבינות היה נוהג מקדם בזמן הש"ס והראשונים דהיינו כשנושא אדם אשה היו רעיו ומיודעיו שולחים לו מעות כדי שיתחזק על ההוצאה שמוציא במשתה ואינה מתנה גמורה אלא כשהשני ישא אשה חוזר ושולה לו כמו ששלה לו הראשון ואם לא החזיר תובעו בבית דין וכמבואר פרטי הדינים באריכות בבבא בתרא דף קמ"ר ע"ב וברמב"ם פרק ז' מזכייה ומתנה ובטור סימן ס' וכבר כתב מרן בשולחן ערוך שם שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו בדין ועל כן לא האריך בזה יעו"ש וכיום נתינה זו נחשבת כעין הלוואה עד לאירוע של הנותן שבו החתן מחזיר את מה שקיבל וכל זה נעשה מתוך ידיעה שהנתינה עבור הסעודה ועבור כיסוי ההוצאות, וכשלא נותנים יש בכך משום גזל היות ובעלי האירוע מצפים להכנסות ופעמים רבות על דעת כך מזמינים. וכן כתבו באחרוני זמננו. .

ב) תשלום על הסעודה - השיושבים לאכול באולם חתונה צריכים לתת מתנה כספית הולמת את מחיר המנה שאוכלים ואדם שאינו משלם נכשל בסרך גזל מפני שהחתן והכלה מצפים לכסות את ההוצאות של החופה באמצעות הכספים שהם מקבלים ואורח שאינו משלם נכשל בגזל אלא אם כן יש לו אישור מפורש מהבעלים של האירוע. ונראה שאדם שקיבל בעבר מתנה מהחתן מוטל עליו החיוב להחזיר מתנה לחתן כפי שקיבלו ממנו אפילו שאינו מגיע לסעודה. וכתב בספר חופה כהלכה פרק ב סעיף ב ושמעתי ממו"ר מרן הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א שמי שאינו נותן מתנה לחתן או מי שנותן מתנה זעומה הרי הוא גוזל את החתן ומפסידו לכן יש להזהר בזה מאוד ולא כאותם האנשים שנותנים איזה מתנה זעומה כדי לצאת ידי חובה ואפילו את המנה שאוכלים אינם מכסים ודי בזה למי שיש לו לב טוב עכ"ל .

ג) גובה דמי המתנה - אין חיוב לשלם עבור מנה יקרה אלא כפי שהוא קיבל ממנו בעבר, ואם עדיין לא קיבל ישלם לפי מנה הממוצעת בשוק היות ומוטל עליו החיוב להחזיר את הממון שקיבל בחתונתו, יחזיר לפחות כפי שקיבל ויכול להוסיף כרצונו ואם הגישו מנה יקרה מאוד ומצפים ממנו שיחזיר את שוויה יתן כפי שבאפשרותו ויש שנוהגים שלא לאכול כאשר לא שילמו מחיר שלם עבור המנה מחשש גזל. .

ד) מתנה מהמעשרות - אע"פ שמותר לתת להכנסת חתן וכלה בני תורה מהמעשרות מכל מקום התשלום עבור המנה לא נכלל במעשרות היות ואדם מחוייב לשלם עבור המנה שאוכל, אינו יכול לשלם זאת מהמעשר כספים אלא אם הוא שולח מתנה מבלי להגיע וגם במקרה כזה מוטל עליו החיוב להודיע לחתן ולכלה שמתנה זו ממעשר, כדי שהם לא ירגישו בעלי חוב כלפיו וצריכים להחזיר לו סכום דומה. ועיין בתשובות והנהגות חלק ב סימן תפב הביא דברי הגר"א יו"ד ס"ס רנ"ג בשם התוספתא שאין עושין ממנו שושבינות השושבינות היינו שרגילים לשלוח זה לזה בנישואין וכששלח אחד לחבירו מחויב חבירו לשלוח לו בחזרה בנישואין ונגבה בדיינין ואף לשלוח לעני בתורת שושבינות אף שהוא ג"כ עני אסור דאסור לקבל דבר תמורת צדקה עכ"ל. .

ה) הבאת ילדים או חברים - אין להביא ילדים או חברים לאולם מבלי אישור מבעלי האירוע המזמינים מחשבים את מספר המנות לפי מספר המוזמנים ועוד מנות נוספות יתרות למקרה שיחסר אך שבאים אנשים שאינם קרואים כגון ילדים ושאר אחרים הרי שהם מחסירים ממנותיהם של המוזמנים ועוד יושבים במקומתיהם וכשהמוזמנים באים אין להם מקומות ישיבה היות והבלתי קרואים התיישבו ובעלי האירוע אינם יודעים כיצד לנהוג שלהוציאם אי אפשר ומנות נוספות נגמרו לכן חכם עיניו בראשו ולא ישב לאכול במקום שלא הוזמן וכל שכן שלא יביאו את ילדים קטנים מבלי אישור של המזמינים ועיין מה שכתב בשער שמעון אחד חלק ה חו"מ סימן יא ויב. .

ו) אורחים שאינם מוזמנים - כשמגיעים אורחים שאינם מוזמנים לחתונה לקבץ נדבות או לסעוד את ליבם אע"פ שאינם עושים כהוגן מכל מקום בעל האירוע יעמוד בנסיון ואפילו לא ירמוז להם לצאת כן ראיתי שכתב בספר צדקה וחיים של הרב פלאג'י מערכת מ' וידעו שבעוון קמצא ובר קמצא חרב בית המקדש ואין צריך לעשות זאת שוב אלא להיפך והזוכה להעביר על מידותיו זוכה לברכה גדולה מהשמיים. .

ז) תשלום למלצר עבור מנות נוספות - אין לאורח לשלם טיפ למלצר על מנת שיגיש לשולחן מנות כפולות, אלא רק לבעל האירוע מותר לעשות כן מפני שהמנות ספורות ולפעמים מסכמים עם בעל האולם שהמנות הנשארות יעברו לביתם של החתן והכלה או לצורך שבת חתן והמקבל שלא ברשות הרי הוא גוזל את בעלי האירוע. ואין רשות למלצרים לקבוע את כמות החלוקה לאורחים, אלא אך ורק לבעלי האירוע. .

ח) פרחים מהאולם - אסור לקחת מהאולם פרחים או נרות או כל קישוט אחר אלא רק אם יש אישור מפורש של הבעלים או בעל האולם ואין מועיל היתר מהמלצרים כל הקישוטים הנמצאים באולם שייכים לבעלי האולם או למארגני העיצוב והמעצבים של האירוע ויש המשתמשים בציוד לאירועים נוספים ולכן יש לוודא שאכן אין בכוונתם להשתמש שוב באביזרים אלו. וכן ראיתי שכתבו באחרוני זמננו, ע"ע בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן רכה שכתב שלקחת הביתה מאוכלים ופרחים פשיטא לי דאיכא סרך גזל עכ"ל. וכן כתב בשו"ת אבני ישפה חלק ב סימן קכא "אסור לקחת פרחים או שאר כלי סעודה לביתו בלי רשות מן הבעלים וצריך לברר אם הם שייכים לבעלי הסעודה או בעל האולם ועכ"פ לא מועילה רשות מלצרים". .

ט) לקיחת מנות - כל הוצאת דברי מאכל או פסולת צריכה אישור מהאחראים לכך אפילו ששילם על המנה במתנה שנתן כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן רכה כשיושבים על השולחן אבל לקחת הביתה מאוכלים ופרחים פשיטא לי דאיכא סרך גזל מלבד ממנתו ממש שהיתה כבר מוכן לו לאכלו ומנע עצמו מאכילה בזה יראה דאין חשש אבל לקחת ממאכלים שנותרו שם על הסעודה שלא היו שייכים לו ממש לפי ענ"ד אין היתר ואין נפ"מ בזה אם כתוב על ההזמנה לכב' ולבני ביתו שזה נוסח בעלמא אלו באו שם אבל אין זה סבת היתר לקחת לילדיו וב"ב שלא באו לכאן ודבר ידוע שבהרבה מקומות מחזירין מהמנות לבעל האולם ועושים עמו חשבון על הנותר או שהוא שייך לגמרי לבעל האולם והוא בכלל רווח שלו עכ"ל. ונראה לומר בנוסף שהמנות ניתנות על מנת לשמח את החתן והכלה, שהמסובים ישבו ליד שולחנות ערוכים והלוקח את מנתו ויוצא לביתו הרי הוא אינו ממלא את תפקידו ואם כולם יעשו כן החתן ישאר לבד באולם. .

י) למסור את מנתו לאחר - אורח אינו יכול ליתן את מנתו לאדם אחר שאינו מוזמן, אבל אם שילם על מנתו יכול לתת לו מנתו שיאכל בביתו אבל לא באולם אורח המשלם עבור המנה הרי הוא זכה בה בשבילו ממש ויכול להעבירה לאדם אחר אבל זכות הישיבה והשימוש בכלים הוא לא קנה לרשותו הפרטית אלא לשימושו בסעודה וכשאינו רוצה להשתמש בהן לצרכי סעודה אסור לו למסור זכות זו לאדם אחר אלא אם קיבל רשות מבעלי האירוע אמנם יש סברא לומר שאדם משלם עבור מנה והכלים והמקום, מכל מקום יש סברא נוספת של "והייתם נקיים" כלומר יש צורך להזהר ממראית עין של בעל הבית והאורחים שיראו אדם זר יושב במקום שלא מוזמן אליו, ולא שילם על מנתו. וכן ראיתי שכתב בשו"ת אבני ישפה חלק ב סימן קכא. .

יא) השבת אבידה - מציאה שנמצאה באולם חתונות בזמן האירוע או לאחריה אם יש עליה סימנים צריך לקיים מצוות השבת אבידה ואם אין עליה סימנים שייכת למוצא ואין לומר שהבעלים התייאשו היות והאורחים סומכים על כך שבעל האירוע יחזיר להם את האבידה אבל כשאין עליה סימנים אין חיוב להשיבה שנחשבת כחצר שאינה משתמרת ושייכת למוצא כמבואר לעיל בהלכות השבת אבידה. .

יב) ביטול הזמנה של אנשי מקצוע - המזמין אנשי מקצוע לאירוע כגון תזמורת או צלם ומבטלם ללא סיבה מוצדקת יצטרך לשלם להם פיצוי אבל אם האירוע התבטל מסיבות שאינן תלויות בו פטור מלשלם ורצוי שיעשו בינהם פשרה כתב בספר משפט שלמה חלק ב נתיב כא אעפ"י שהפועלים הנשכרים מזומנים לעשות מלאכתן מ"מ כיון שלא החלו לעשות והחתן אנוס בהפרת ההסכם אינו חייב ליתן את שכרן ואף אינו צריך לשלם להם על ההפסד שנגרם להם כתוצאה מבטול השכירות מכל מקום עדיף שיעשו בינהם פשרה כל שהיא. .

יג) שלח בעל מקצוע אחר - אין אפשרות לתבוע איש מקצוע כגון צלם או זמר שלא יכל להגיע, ושלח אומן אחר, אבל אם הוא אינו "מקצועי" כמו הראשון הרי אין חיוב לשלם את מלא המחיר שסיכמו ואם שילמו מקדמה לראשון יבקשו מהשני שיקח ממנו את החוב וישלימו את התשלום הנותר כיון שבכל מקרה יש חיוב לשלם עבור השירות המקצועי שקיבלו, שאם לא היו מעונינים בו לא היו מסכימים להעסיקו ומאחר שהסכימו ונהנו מעבודתו הרי הם צריכים לשלם עבור עבודתו. אמנם כשעבודתו של השני לא היתה מקצועית הרי יש כאן סוג של הפרת חוזה שיש לה השלכות לשינוי בתשלום לא כפי שסיכמו עם הראשון אבל יש להם לסכם עם השני לפני שמתחיל את העבודה. .

יד) מנות בכשרות אחרת - כשהוגשו מנות בהשגחה אחרת מאשר סוכם, אין בכך מקח טעות וצריכים להתפשר על הפרש המחיר, אבל כשהוגשו מנות ללא השגחה כלל הוי מקח טעות על כל השלכותיו בשו"ע חו"מ סי' רלד סעיף ב מבואר שהמוכר דבר שאיסור אכילתו מן התורה אף שאכלו בשוגג לא נחשב שנהנה מהמאכל משא"כ האוכל איסור דרבנן בשוגג אין צריך כפרה כלל כיון דהוי כאכל מאכל כשר דלא עשה איסור כמבואר שם בסעיף ג' שהמוכר לחבירו דבר האסור מדרבנן ואכלו אין המוכר צריך להחזיר ללוקח הדמים ומשום דחשיב שנהנה מהמאכל כמו מן הכשרה ומשו"ה צריך לשלם כל דמי הנאתו כמו בזה נהנה וזה חסר מועט שצריך הלה לשלם כפי מה שנהנה ורק באיסור דאורייתא קנסוהו ועוד דרק באיסור תורה אין הלוקה נהנה באכילתו משא"כ באיסור דרבנן שאכל בשוגג נחשב שנהנה באכילתו וכתב בפתחי משפט שם די"א שאף אם קנה הקונה בהקפה ואכל האיסור האסור מדרבנן אעפ"כ צריך הלוקח ליחן למוכר את כל דמיו וי"א שאף אם הקונה שילם את דמיו צריך המוכר להחזיר את דמי ההפרש שיש בין כשירה לטריפה מדרבנן וי"א בדרך אמצעית שאם המוכר מוחזק בדמים אין צריך להחזיר ללוקח כלום ואם הלוקח עדיין לא שילם הדמים אין צריך לשלם אלא כדמי טריפה ולא כדמי כשרה. .

טו) טיפ למלצרים - מנהג המדינה שאכן נותנים טיפ למלצרים אבל ראוי לציין כבר בהסכם מי הנותן בעל האולם או בעל השמחה שלא יקרה שבעל האולם ייקח את הטיפ לעצמו וישאיר את המלצרים ללא הסיכום צריך להיות בחתימה על ההסכם בין בעלי האולם לבעלי האירוע כדי למנוע אי הבנות לאחר סגירת האירוע זה יטיל את חוב התשלום הטיב על הבעל הבית וזה יטיל על בעלי האולם לכן יש לסכם את אופן התשלום מראש. .

טז) מלצר שהזיק - מלצר שהזיק לבגדיו של אורח צריך לשלם עבור כיבוס של הבגדים, ובמקרה שנעשה נזק גמור לבגד צריך לפצותו מלצר דינו כפועל שהזיק ואין המלצר יכול לטעון שעל דעת כך השתעבדתי לו לעבוד כמלצר שלא יפלו עלי ההוצאות של הנזק שאעשה שהרי החיוב על המלצר משום דין מזיק ולא משום דין פועל ולכן מהות החיוב עליו הוא משום שהזיק ממון חבירו ואין נפק"מ אם היה שכיר או לאו שהמעסיק לא הבטיח לו שהוא יפטר מהתשלום נזקם לכן חייב לשלם מה שהזיק הנזק לאורח ובמקרה שנעשה באונס גמור ראוי שיגיעו בינהם לפשרה. .

יז) קיטרינג שהגיע מקולקל - כשראו שהמזון מקולקל ועדיין לא נאכלו המנות יכולים להחזירם ואינם חייבים לשלם כדין מקח טעות כמבואר בחושן משפט סימן רלג סעיף א המוכר לחבירו מין ממיני פירות ונתן לו מין אחר אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור בהם ואף אם המין שנתן לו היא ביוקר ממה שמכר לו ולא מבעיא במין אחר ממש כמו חטין ושעורין אלא אפילו בחטין עצמן כגון מכר לו חטים לבנות ונמצאו אדומות או להיפך או יין ונמצא חומץ או להיפך או עצים של זיתים ונמצאו של שקמה או להיפך אין המכר חל על זה כלל אבל אם מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו אפי' לא נתאנה בשווי המקח עיי"ש. .

יח) ניזוק כתוצאה ממנה מקולקלת - אורח שקיבל קלקול קיבה וחושש שנגרם לו נזק כתוצאה מהאכילה אינו יכול לתבוע את בעלי האירוע או הטבחים כאשר הוא ניזוק לבדו אין כאן הוכחה ברורה שהאוכל גרם לנזק. ובפרט שלא הוכרח לאכול אלא מרצונו , והוא גרם לעצמו את נזקו. לכן בעל האירוע פטור מלשלם לו על נזקים שגרם לעצמו. עיין בשערי יושר סימן יא שדן במי שהזמין קטרינג ומנה אחת מהמנות היתה מקולקלת והביא שם את שתובתו של הג"י גרוסמן בספר דברי משפט ח"ד עמ' שצד אין אפשרות לחייב את בעל הקטרינג על הבושה ועגמת נפש שנגרם לאוכל כי לא חייבוהו לאכול עיי"ש. .

יט) עוגמת נפש - אפשר לתבוע ממון עבור חוסר שירות או חיסרון בתפריט או בעוגה וכן לדרוש את דמי המקדמה כשהשירות לא היה מושלם אבל אסור לתבוע בערכאות על מנת לזכות בדמי עוגמת נפש על פי דין תורה אפשר לחייב נזק ממוני שנגרם או חסרון במקח או כשיש אונאת ממון וכד' אבל קשה מאוד להוציא ממון כתוצאה מעגמת נפש, ובוודאי שיש איסור מוחלט לפנות לערכות על מנת לזכות בתביעה כזו, ואדם שתובע בערכאות מבלי היתר מבית הדין נכשל בגזל ונחשב כמרים יד בתורת משה רבינו. .

כ) אריזה שזכתה בפרס - כשאורח מצא באירוע של אולם חתונות וכד' אריזה שזוכה בפרס הרי זכה בה לעצמו אבל כשמצא בביתו של אדם הרי היא שייכת לבעל הבית ואין זכות לבעל האולם לקחתה ממנו היות והוא יכל לקחת את האריזה הריקה לעצמו הרי זכה בה ואפילו אם נדון את האריזה כאבידה הרי באולם חתונות אבודה ממנו ומכל העולם ואין כאן דין של חצר המשתמרת ואפילו שטר כסף שאבד זכה בו המוצא ולא גרע אריזה הזוכה משטר כסף. אבל כשמצא בתוך ביתו של המארח הרי יש כאן דין של חצר המשתמרת וחייב להחזיר את האבידה לבעלי הבית. .

כא) הפסקת חשמל - הפסקת חשמל שאינה מתוכננת ולא ידעו עליה מראש אין בעלי האולם חייבים לפצות את בעלי האירוע כדין אונס שאינו באשמתו שפטור. אבל אם היה חתום בחוזה שהיה צריך להפעיל גנרטור הרי שיש כאן מקח טעות וחייב לפצות את המזמינים מדין מקח טעות ויתייעצו עם דיין כיצד להעריך את השווי הכספי של ההפסד הנגרם כתוצאה מההפסקת חשמל וכן כמה שווה אירוע עם חשמל וכמה שווה בלי חשמל ויעשו פשרה בינהם על ההפרש. .

תוכן העניינים

ואהבת כהלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה