שמחת חתן וכלה
חכמינו ז"ל החשיבו מאד את המצוה לשמח חתן וכלה. "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו - עובר בחמשה קולות, שנאמר: ירמיהו ל"ג קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות. ואם משמחו מה שכרו? - אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות" מובא בגמ' (ברכות ו' ע"ב) .
על גודל מעלת מצוה זו למדים מאשתו של אחאב מלך ישראל איזבל, אע"פ שהיתה מרשעת גדולה ורדפה למוות את נביאי ישראל, בכל זאת היתה לה זכות מסויימת, ביתה היה סמוך לשוק, וכל מת שהיה עובר בשוק, היתה יוצאת מתוך ביתה ומכה בכפיה, ומקוננת בפיה, ומהלכת עשרה צעדים. וכל חתן שהיה עובר בשוק, היתה יוצאת מפתח ביתה ומסלסלת בכפי ידיה, ומהלכת עשרה צעדים. וזאת עשתה בקביעות לשמח חתן וכלה. אע"פ שהיתה לה חשיבות של מלכה, היתה מקפידה לשמח חתן וכלה. ונתנבא עליה אליהו הנביא ז"ל; "הכלבים יאכלו את איזבל בחלק יזרעאל". והאברים שגמלו חסד, לא שלטו בהם הכלבים וניתנו לקבורה" שנאמר: "וילכו לקָבְרָה ולא מצאו בה כי אם הגֻלְגֹּלֶת והרגלים וכפות הידים ראה בילקוט שמעוני (מלכים רמז רלב) .
לשמור על גדרי הצניעות להצלחת החופה
עיין בספר קב הישר (פרק פז) על פי הרוב כשהחתונה אינה מתקיימת בקדושה אין ברכה במהלך החתונה והמזל הטוב מתרחק. אם לא בדקות הקרובות, אז בימים הבאים. היות והדבר נעשה שלא על פי דעת התורה וחכמיה, אז אין שכינה ואין הצלחה במקום הזה. ואפילו שהמנות יקרות, התזמורת יוקרתית והאולם הוא היוקרתי ביותר, אין לכך כל חשיבות. כיון שאין נחת רוח להקדוש ברוך הוא במסיבות שאין בתוכם שמחה של מצוה, באירועים המהולים בחטאים של החתן והכלה והמוזמנים, ועל אחת כמה וכמה כשהשמחה מעורבבת בריקודים מעורבים, במחשבות זרות בראיות אסורות...
לא להכניס אותו לחתונה
כאשר בשולחן אחד יושבים אנשים ונשים יחדיו משוחחים וצוחקים ומקילים ראש, אחד מסתכל על השני ומנסה להרשים והשני מתרשם וכך באים לידי מכשולים גדולים, וכל שכן כאשר במחולות רוקדים אנשים עם נשים ביחד, ואינם יודעים שהשטן נכנס גם הוא בין הרוקדים עם הרבה מזיקים הרוקדים לפניהם, וכשכל המוזמנים הולכים הביתה הוא נשאר עם בני הזוג ומלווה אותם בדרכם החדשה.
וזוהי הסגולה לשלום בית ולהצלחה לבני הזוג
כל חתן וכלה שמתחילים בדרכם החדשה, מחפשים סגולות ברכות ורבנים להצלחה, וברכה לילדים, אך, כיצד ניתן לבקש שתהיה הצלחה לבני הזוג, איך אפשר לברך את בני הזוג בשפע של ברכה והצלחה לבנין הבית שלא על דרך של צניעות ותורה, בזמן שיצר הרע ושותפיו נמצאים שם בינהם, על כן כל זוג הירא את דבר ה', ורוצה לראות ברכה בבנין ביתו יראה להושיב אנשים בפני עצמם ונשים במפני עצמן, כדי להתרחק מהעבירה.
ולכן בני הזוג וכל בני משפחתם ישמרו במשך כל זמן האירוע, שלא יערבב השטן את השמחה של מצוה ויכניס את ידו ורגלו לתוך חייו של הזוג שמתחתן. זוהי הסגולה הגדולה ביותר לבני הזוג להצליח בחייהם להתחיל ולהמשיך בקדושה ובטהרה.
לחץ משפחתי שאינו משתלם
שומעים מהרבה זוגות המעוניינים לעשות את החתונה בקדושה ובהפרדה מלאה. ומבחינתם יעשו זאת כהלכה. אבל יש בסביבתם קרובים המבקשים לחטוא בריקודים מעורבים ומאיימים שלא יגיעו... החתן והכלה צריכים להבין שכל עתידם והצלחתם מבוססים על חתונה שנעשית בקדושה ובטהרה. כל השלום בית מתחיל משעת החופה ובנוסף יחשבו החתן והכלה בינם לבין עצמם מדוע הם צריכים להיות ממחטיאי הרבים? אותם הגורמים לציבור לרקוד מעורב, הרי כשאדם חוטא וחוזר בתשובה נסלח לו. אבל כשאדם מחטיא את הרבים, הכיצד יעשה תשובה מאחר שכל הרוקדים במעורב חטאו ואינם, והוא כיצד יעשה???
עצות והנהגות לבני הזוג
תדרוך לפני החתונה - בני זוג חייבים תדרוך לפני חתונה. מלבד הלכות טהרה החמורות, יש לדעת כיצד להתנהג אחד לשני. לכבד, לחיות יחדיו ללא מחלוקות, מתי להתעקש ומתי לוותר הנהגות אלו צריך ללמוד מתלמיד חכם בעל נסיון.
אפשר לחסוך הרבה מריבות וגירושין אם בני הזוג יקדימו ללמוד את הכללים. ואפילו אם צריך לשלם, זה משתלם.
התחשבות במוזמנים - יקפידו החתן והכלה שבשעת חתונתם לא יגרם צער של המתנה מיותרת לציבור האורחים וכן שהמוזיקה לא תהיה מרעישה יותר מהרגיל.
כשרות המאכלים - בעלי החתונה הם המארחים וכולם באים לסעוד על שולחנם וסמוכים ובטוחים שהאוכל בהכשר מצויין, ולכן יש על בעלי השמחה להקפיד בכך יותר מכולם שח"ו לא יגרם בליל חופתם הכשלה לרבים.
מחילה מההורים - ראוי שהחתן והכלה לפני חופתם יבקשו מחילה מהוריהם על הצער שגרמו להם כבר מילדותם. וכן יבדקו אם יש שאר קרובים או חברים שנפגעו במהלך השנים, ואם כן יבקשו את סליחתם. וכל זאת על מנת שלא תהיה בשעת חופתם הקפדה של אדם שימנע את הצלחתם.
חובות - יש על החתן והכלה לסלק את כל החובות שיש להם במכולת או לאנשים פרטיים ולשאר בעלי עסקים עד החתונה ואם אין ביכולתם, יודיעו להם שבכוונתם לשלם, כדי שלא ירגיש מאן דהו שהם מתחתנים והוא מפסיד את כספו.
צדקה - פיזור צדקה הוא סגולה לברכה ואחת האפשרויות היא שבעלי השמחה יכינו מראש שולחן שבו יושיבו עשרה אברכים בני תורה שיאכלו ויהנו מסעודת המצוה, מבלי לשלם, ויברכו את החתן והכלה בפריה ורביה, בבנים ובתורה.
שבע ברכות - יקבעו מראש את המברכים שבע ברכות בשעת החופה וישתדלו לברר היטב את המברכים כדי ששום אדם לא יפגע מכך שלא קיבל את הכבוד הראוי לו.
הרב המקדש - בחירת הרב המקדש צריכה להיות על פי שיקולים הלכתיים בלבד ולטובת הצלחת החתן והכלה ולכן אין צורך ברב שמזמר או שמצחיק, בפרט ששעת החופה היא זמן קדוש ביותר ואין להעבירו בקלות ראש.
איסור מלאכה כל שבעת הימים - החתן והכלה אסורים במלאכה כל שבעת הימים וצריכים להשתדל מאוד להתנהג בימים אלו בשלווה ובמנוחה.
דיני שמחת חתן וכלה
א) לשמח חתן וכלה - כל הנהנה מסעודת חתן וכלה ואינו משמחו עובר בחמישה קולות ולכן מצוה לשמחו וכשאין מי שישמחם מותר לבטל תורה בשביל זה כמו שנפסק בשו"ע אה"ע סי' סה סע' א מצוה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניה, ולומר שהיא נאה וחסודה (פירוש מן ותשא חן וחסד לפניו (אסתר ב, יז) ) אפילו אינה נאה. וכתב הרמ"א ומצינו שרבי יהודה בר אילעי היה מרקד לפני הכלה ומבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה. כבר אמרו בית הלל במס' כתובות יז ע"א שצריך לומר כלה נאה וחסודה. הרי שמותר לשנות מפני השלום וכאן שכבר התחתן יש להחמיא ולשמחו באופן הטוב ביותר. .
ב) עיקר המצוה - כל שבעת ימים יש מצוה לשמח חתן וכלה, אבל ביום הראשון זוהי עיקר המצוה מצוה זו מובאת בשו"ע אה"ע סי' סה סע' א והחשיבות של היום הראשון מובאת בשו"ת ישכיל עבדי או"ח סי' כ אות נא כתב שחיוב שמחה ביום הראשון כל עוד לא היתה בעילת מצוה, ודייק מלשון הלבוש באבן העזר סימן סד שכתב שמצוה גם כן לחבב הכלה על בעלה ביום נישואיה. אבל ראיתי בשו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן סח שכתב לחלוק על דבריו ודייק מדברי הרמב"ן דהמצוה לשמח את החתן הוא כל שבעת ימי המשתה. וכן כתב בתשובות והנהגות כרך ה סימן קסז דדהחיוב לשמח חתן וכלה הוא כל שבעה ולכן מברכין שבע ברכות על הששון והשמחה כל שבעה. .
ג) שתי חתונות - כשיש הזמנה לשתי חתונות באותו תאריך ושניהם חשובים, ילך בראשונה לקרוב יותר, ואחר כך לאחרים עיין בשו"ע בסימן רנא סעיף יא וכתב שם בערוך השולחן אם באו עניים הרבה לגבאי של צדקה ואין בכיס כדי לפרנס את כולם או לכסות את כולם או לפדות את כולם מקדימין הכהן ללוי ולוי לישראל וישראל לחלל, וחלל לשתוקי, ושתוקי לאסופי, ואסופי לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר. בד"א בזמן שהן שוין בחכמה שאין זה גדול מזה הרבה אבל אם אחד מכל אלו מופלג בחכמה והשני קטן בחכמה וכ"ש עם הארץ, בגמ"ח הקרוב קרוב קודם ולכן גם במצוות שמחת חתן וכלה הדין כך. .
ד) השתתפות בחתונה - מעיקר הדין אין חיוב להשתתף בכל אירוע שמקבלים הזמנה אליו. מן הראוי לשמח את הקרובים ואת אלו שבעבר שמחו אותו וכן את אלו שאין מי שישמח אותם את החיוב לשמח אחרים הוא גם מכח הכרת הטוב כלפי אלה ששימחו אותו בעבר, וכשיש חתן וכלה שאין מי שישמח אותם בוודאי שראוי לו לאדם לעסוק במצוה זו כשאין אחרים שעושים כן. .
ה) שמירה על הצניעות - הבימה של הנגנים והתזמורת לא תהיה במקום שרואים את הנשים רוקדות וכן יש להקפיד שתהיה צלמת וכן מלצריות אצל הנשים ואילו לגברים צלם ומלצרים וכו' מתוך תשובתו של מרן בעל שבט הלוי בקובץ אור ישראל כג עמ' רכט.ועיין באום אני חומה חלק א הערה שכב, שכתב צלם בחתונות או בפוטו וכדו', אסור לצלס את אלו שאינן מכוסות כדין. וכשהן בצניעות ישאל חכם אס שרי לצלם. ובודאי שלכתחלה יש להקפיד בחתונות שאשה תצלם נשים טעם דבעבידתיה טריד הוא רק בדבר שמטרידו ביותר עיין עוד בשו"ת עולת יצחק חלק ב סימן רלה. .
ו) הקפדה על הזמנים - אמנם אי אפשר להקפיד על דיוק בזמנים, אבל צריך להשתדל מאוד שלא לאחר את החופה כדי לא לצער את האורחים ויש כאן אונאת דברים שהאורחים ממתינים ומצטערים וחלקם משאירים ילדים בהשגחה תמורת תשלום ויש להם הפסד כספי מכך ועוד מיני צער יוצאים מכך. .
ז) כשרות העדים - יש לבחור עדים כשרים שאינם מחללים שבת וכן שאינם מתעסקים בהימורים, ואינם אוכלים ברחוב, אלא יראי שמיים עיין בהלכות עדים בשו"ע חו"מ סי' לד סעיף יז מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם. לפיכך אין מוסרים עדות לעם הארץ, ובסעיף יח הבזויים, פסולים לעדות מדבריהם והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם, וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו, שאין מקפידים על הבושת, שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידים על עדות שקר. .
ח) חתימה על הכתובה - חייבים העדים להקשיב ולראות את כל מהלך החופה, ולאחר מכן לחתום על הכתובה. והחתן מתחייב בכתובה אפילו שלא חתם כיון שיש עדים המעידים שהחופה נעשתה כהלכתה והחתן קיבל קנין ומתחייב כל תנאי הכתובה אף בעומד וצווח שלא הסכים למה שכתוב בכתובה לאו כלום הוא ולכן חתימתו אינה פוגמת בנאמנות העדים עיין בספר סדר כתובה כהלכתה פרק ט מ"ק ו ובמדור התשובות שם סימן יא אות ה וביסוד ציון חלק ג עמ' סא. .
ט) עמידה בשעת החופה - יש לעמוד בשעת החופה להקשיב לברכות ולענות אמן, ואין לדבר דיבורים בטלים או לעשן בזמן מיוחד זה מבואר בפוסקים באורחות חיים הל' קידושין וכנסת הגדולה סי' ס"א אות ב' שנהגו לעמוד בשעת ברכת אירוסין ולכן אין מן הראוי להעומדים אצל החופה לדבר דברים בטלים ולנהוג בקלות ראש וראה ביוסף אומץ דף של"ב שלא ישיח באמצע ברכות החופה כי עונשם גדול וכ"כ במורה באצבע להחיד"א אות רי"ב ושדי חמד חו"כ אות ג'. .
י) קוסם - אין להזמין קוסם שיעשה מעשה אחיזת עיניים ורק כאשר הוא מגלה כיצד עושה קסמים אפשר להקל עיין באורך בשו"ת יביע אומר חלק ה יורה דעה סימן יד כתב שאחיזת העינים אף על פי שעושה לשמחת פורים או לשמחת חתן וכלה אסור בהחלט, וגם הרואים שלא שיתפו פעולה עם הקוסם הלזה, יש עליהם איסור. ושומר נפשו ירחק מהם. ומ"מ נראה שאם הקוסם הלזה גוי יש להקל. ו ובחישוקי חמד על סנהדרין עמ' שעא כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאף לשיטת הרמב"ם והחינוך שאחיות עיניים אסור אם יראה לרואים באיזה אופן עושה הוא את מעשיו שוב אין זה אחיזת עינים וכן באג"מ יו"ד חלק ד סימן יג וכן פסק בשו"ת אבני ישפה ח"ג סימן עח. .
יא) חתונה מעורבת - אין שום היתר לרקוד בחתונה מעורבת שיש בכך איסור תורה והמנגנים שם מחטיאים את הרבים ואין שמחה בחתונה כזו כמבואר בשו"ת בנין אב חלק א סימן נה. הדבר פשוט וברור שלפי ההלכה אסור לרקוד ריקודים מעורבים בחתונה, אנשים ונשים יחד, או מעגל של נשים ומעגל של גברים זה ליד זה, והעובר על זה גדול עוונו מנשוא. ואף המסתכלים בריקודים אלה לא ינקו מעון, אף על פי שיש מצוה גדולה לשמח חתן וכלה, אין לעשות מצוה על ידי עבירה, וכל שכן עבירה חמורה כזו.עיין בילקו"י חופה וקידושין עמוד רסט. .
יב) ריקודים נפרדים ללא מחיצה - אסור לנשים לרקוד במקום שאין מחיצה אפילו בריקודים נפרדים כל שאפשר לראותה רוקדת הרי היא מכשילה את הצופים בה כן כתבו בכל ספרי המוסר ופשוט הדבר שאין לנשים לעשות כן כיון שגורמות לאחרים להסתכל עליהם ונחשבות למחטיאי הרבים כנ"ל בהערה הקודמת. .
יג) סעודת מצוה - יש חסידים ואנשי מעשה המקפידים להתחיל לאכול דווקא לאחר החופה ולא לפניה כדי שתחשב לו כל הסעודה למצוה היות ורק לאחר שנערכה מצוות החופה והקידושין נחשבת לסעודת מצוה אבל לפני כן נחשבת לסעודה רגילה כיון שעדיין שם המצוה לא נקרא עליה. וכתב בספר אדני שלמה "אינה השם לידי קובץ קטן פירוש על מסכת תמיד ושם המחבר בראשי תיבות אוה"ל וחפץ בעילום שמו וכתב בעמוד האחרון אות ד' בשם הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל וז"ל אם עשו סעודה ובאמצע בא מישהו ועשה סיום מה שאכלו לפני הסיום לא נחשב סעודת מצוה רק אם חשבו קודם שהסעודה בשביל הסיום שאז גם מה שאכלו קודם נחשב סעודת מצוה ולא מספיק שהמסיים יחשוב אלא צריך שכולם יחשבו" עכ"ל ולכן צריך לחכות עד שתיערך המצוה ולאחר מכן לאכול. .
יד) סעודת שבע ברכות - רצוי שהחתן והכלה יבצעו על פת כדי שתחשב סעודת שבע ברכות ויקפידו על כך גם בשאר ימי השבע ברכות אע"פ שאין חובה לקיים שבע ברכות מדי יום היות וכל השבעה ברכות הן אינן חובה אלא רק אם רוצה בסעודה לעשותם ואינו מוכרח להטריח עשרה אנשים שרק ביום הראשון יש חובה לאחר החופה ראה בשו"ת רב פעלים חלק ד - אבן העזר סימן ו שכתב דאינו מחוייב לדחוק עצמו לעשות כן כי אין זה עליו בתורת חובה אלא רק הוא למצוה מן המובחר אבל אם יש לאל ידו להרבות בהוצאה הא ודאי למצוה גדולה תחשב לו וכן ראיתי בספר ברכת החתנים עמ' צג בשם הגרח"ק . .
טו) לחיצת יד - איסור חמור ללחוץ יד לנשים וכל שכן שאר קרבה אפילו שהן קרובות משפחה שו"ע אבה"ע סימן כא ס"ז ואיסור זה קיים בכל גיל של אשה אפילו זקנה מופלגת. וכתב בילקוט יוסף הלכות חופה וקידושין עמוד רעג, חתן שיש לו קרובות משפחה שיודע שהן עלולות לנשקו אחר החופה, יכין עצמו לכך להתרחק מזה,. וגם הכלה אין לה להושיט יד לגברים. .
דינים הקשורים לעניני ממונות בשמחת חתן וכלה
א) מתנות לחתן ולכלה - המנהג שהבאים לשמח את החתן והכלה נותנים מתנה על מנת להקל עליהם את הוצאות החתונה דין שושבינות היה נוהג מקדם בזמן הש"ס והראשונים דהיינו כשנושא אדם אשה היו רעיו ומיודעיו שולחים לו מעות כדי שיתחזק על ההוצאה שמוציא במשתה ואינה מתנה גמורה אלא כשהשני ישא אשה חוזר ושולה לו כמו ששלה לו הראשון ואם לא החזיר תובעו בבית דין וכמבואר פרטי הדינים באריכות בבבא בתרא דף קמ"ר ע"ב וברמב"ם פרק ז' מזכייה ומתנה ובטור סימן ס' וכבר כתב מרן בשולחן ערוך שם שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו בדין ועל כן לא האריך בזה יעו"ש וכיום נתינה זו נחשבת כעין הלוואה עד לאירוע של הנותן שבו החתן מחזיר את מה שקיבל וכל זה נעשה מתוך ידיעה שהנתינה עבור הסעודה ועבור כיסוי ההוצאות, וכשלא נותנים יש בכך משום גזל היות ובעלי האירוע מצפים להכנסות ופעמים רבות על דעת כך מזמינים. וכן כתבו באחרוני זמננו. .
ב) תשלום על הסעודה - השיושבים לאכול באולם חתונה צריכים לתת מתנה כספית הולמת את מחיר המנה שאוכלים ואדם שאינו משלם נכשל בסרך גזל מפני שהחתן והכלה מצפים לכסות את ההוצאות של החופה באמצעות הכספים שהם מקבלים ואורח שאינו משלם נכשל בגזל אלא אם כן יש לו אישור מפורש מהבעלים של האירוע. ונראה שאדם שקיבל בעבר מתנה מהחתן מוטל עליו החיוב להחזיר מתנה לחתן כפי שקיבלו ממנו אפילו שאינו מגיע לסעודה. וכתב בספר חופה כהלכה פרק ב סעיף ב ושמעתי ממו"ר מרן הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א שמי שאינו נותן מתנה לחתן או מי שנותן מתנה זעומה הרי הוא גוזל את החתן ומפסידו לכן יש להזהר בזה מאוד ולא כאותם האנשים שנותנים איזה מתנה זעומה כדי לצאת ידי חובה ואפילו את המנה שאוכלים אינם מכסים ודי בזה למי שיש לו לב טוב עכ"ל .
ג) גובה דמי המתנה - אין חיוב לשלם עבור מנה יקרה אלא כפי שהוא קיבל ממנו בעבר, ואם עדיין לא קיבל ישלם לפי מנה הממוצעת בשוק היות ומוטל עליו החיוב להחזיר את הממון שקיבל בחתונתו, יחזיר לפחות כפי שקיבל ויכול להוסיף כרצונו ואם הגישו מנה יקרה מאוד ומצפים ממנו שיחזיר את שוויה יתן כפי שבאפשרותו ויש שנוהגים שלא לאכול כאשר לא שילמו מחיר שלם עבור המנה מחשש גזל. .
ד) מתנה מהמעשרות - אע"פ שמותר לתת להכנסת חתן וכלה בני תורה מהמעשרות מכל מקום התשלום עבור המנה לא נכלל במעשרות היות ואדם מחוייב לשלם עבור המנה שאוכל, אינו יכול לשלם זאת מהמעשר כספים אלא אם הוא שולח מתנה מבלי להגיע וגם במקרה כזה מוטל עליו החיוב להודיע לחתן ולכלה שמתנה זו ממעשר, כדי שהם לא ירגישו בעלי חוב כלפיו וצריכים להחזיר לו סכום דומה. ועיין בתשובות והנהגות חלק ב סימן תפב הביא דברי הגר"א יו"ד ס"ס רנ"ג בשם התוספתא שאין עושין ממנו שושבינות השושבינות היינו שרגילים לשלוח זה לזה בנישואין וכששלח אחד לחבירו מחויב חבירו לשלוח לו בחזרה בנישואין ונגבה בדיינין ואף לשלוח לעני בתורת שושבינות אף שהוא ג"כ עני אסור דאסור לקבל דבר תמורת צדקה עכ"ל. .
ה) הבאת ילדים או חברים - אין להביא ילדים או חברים לאולם מבלי אישור מבעלי האירוע המזמינים מחשבים את מספר המנות לפי מספר המוזמנים ועוד מנות נוספות יתרות למקרה שיחסר אך שבאים אנשים שאינם קרואים כגון ילדים ושאר אחרים הרי שהם מחסירים ממנותיהם של המוזמנים ועוד יושבים במקומתיהם וכשהמוזמנים באים אין להם מקומות ישיבה היות והבלתי קרואים התיישבו ובעלי האירוע אינם יודעים כיצד לנהוג שלהוציאם אי אפשר ומנות נוספות נגמרו לכן חכם עיניו בראשו ולא ישב לאכול במקום שלא הוזמן וכל שכן שלא יביאו את ילדים קטנים מבלי אישור של המזמינים ועיין מה שכתב בשער שמעון אחד חלק ה חו"מ סימן יא ויב. .
ו) אורחים שאינם מוזמנים - כשמגיעים אורחים שאינם מוזמנים לחתונה לקבץ נדבות או לסעוד את ליבם אע"פ שאינם עושים כהוגן מכל מקום בעל האירוע יעמוד בנסיון ואפילו לא ירמוז להם לצאת כן ראיתי שכתב בספר צדקה וחיים של הרב פלאג'י מערכת מ' וידעו שבעוון קמצא ובר קמצא חרב בית המקדש ואין צריך לעשות זאת שוב אלא להיפך והזוכה להעביר על מידותיו זוכה לברכה גדולה מהשמיים. .
ז) תשלום למלצר עבור מנות נוספות - אין לאורח לשלם טיפ למלצר על מנת שיגיש לשולחן מנות כפולות, אלא רק לבעל האירוע מותר לעשות כן מפני שהמנות ספורות ולפעמים מסכמים עם בעל האולם שהמנות הנשארות יעברו לביתם של החתן והכלה או לצורך שבת חתן והמקבל שלא ברשות הרי הוא גוזל את בעלי האירוע. ואין רשות למלצרים לקבוע את כמות החלוקה לאורחים, אלא אך ורק לבעלי האירוע. .
ח) פרחים מהאולם - אסור לקחת מהאולם פרחים או נרות או כל קישוט אחר אלא רק אם יש אישור מפורש של הבעלים או בעל האולם ואין מועיל היתר מהמלצרים כל הקישוטים הנמצאים באולם שייכים לבעלי האולם או למארגני העיצוב והמעצבים של האירוע ויש המשתמשים בציוד לאירועים נוספים ולכן יש לוודא שאכן אין בכוונתם להשתמש שוב באביזרים אלו. וכן ראיתי שכתבו באחרוני זמננו, ע"ע בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן רכה שכתב שלקחת הביתה מאוכלים ופרחים פשיטא לי דאיכא סרך גזל עכ"ל. וכן כתב בשו"ת אבני ישפה חלק ב סימן קכא "אסור לקחת פרחים או שאר כלי סעודה לביתו בלי רשות מן הבעלים וצריך לברר אם הם שייכים לבעלי הסעודה או בעל האולם ועכ"פ לא מועילה רשות מלצרים". .
ט) לקיחת מנות - כל הוצאת דברי מאכל או פסולת צריכה אישור מהאחראים לכך אפילו ששילם על המנה במתנה שנתן כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן רכה כשיושבים על השולחן אבל לקחת הביתה מאוכלים ופרחים פשיטא לי דאיכא סרך גזל מלבד ממנתו ממש שהיתה כבר מוכן לו לאכלו ומנע עצמו מאכילה בזה יראה דאין חשש אבל לקחת ממאכלים שנותרו שם על הסעודה שלא היו שייכים לו ממש לפי ענ"ד אין היתר ואין נפ"מ בזה אם כתוב על ההזמנה לכב' ולבני ביתו שזה נוסח בעלמא אלו באו שם אבל אין זה סבת היתר לקחת לילדיו וב"ב שלא באו לכאן ודבר ידוע שבהרבה מקומות מחזירין מהמנות לבעל האולם ועושים עמו חשבון על הנותר או שהוא שייך לגמרי לבעל האולם והוא בכלל רווח שלו עכ"ל. ונראה לומר בנוסף שהמנות ניתנות על מנת לשמח את החתן והכלה, שהמסובים ישבו ליד שולחנות ערוכים והלוקח את מנתו ויוצא לביתו הרי הוא אינו ממלא את תפקידו ואם כולם יעשו כן החתן ישאר לבד באולם. .
י) למסור את מנתו לאחר - אורח אינו יכול ליתן את מנתו לאדם אחר שאינו מוזמן, אבל אם שילם על מנתו יכול לתת לו מנתו שיאכל בביתו אבל לא באולם אורח המשלם עבור המנה הרי הוא זכה בה בשבילו ממש ויכול להעבירה לאדם אחר אבל זכות הישיבה והשימוש בכלים הוא לא קנה לרשותו הפרטית אלא לשימושו בסעודה וכשאינו רוצה להשתמש בהן לצרכי סעודה אסור לו למסור זכות זו לאדם אחר אלא אם קיבל רשות מבעלי האירוע אמנם יש סברא לומר שאדם משלם עבור מנה והכלים והמקום, מכל מקום יש סברא נוספת של "והייתם נקיים" כלומר יש צורך להזהר ממראית עין של בעל הבית והאורחים שיראו אדם זר יושב במקום שלא מוזמן אליו, ולא שילם על מנתו. וכן ראיתי שכתב בשו"ת אבני ישפה חלק ב סימן קכא. .
יא) השבת אבידה - מציאה שנמצאה באולם חתונות בזמן האירוע או לאחריה אם יש עליה סימנים צריך לקיים מצוות השבת אבידה ואם אין עליה סימנים שייכת למוצא ואין לומר שהבעלים התייאשו היות והאורחים סומכים על כך שבעל האירוע יחזיר להם את האבידה אבל כשאין עליה סימנים אין חיוב להשיבה שנחשבת כחצר שאינה משתמרת ושייכת למוצא כמבואר לעיל בהלכות השבת אבידה. .
יב) ביטול הזמנה של אנשי מקצוע - המזמין אנשי מקצוע לאירוע כגון תזמורת או צלם ומבטלם ללא סיבה מוצדקת יצטרך לשלם להם פיצוי אבל אם האירוע התבטל מסיבות שאינן תלויות בו פטור מלשלם ורצוי שיעשו בינהם פשרה כתב בספר משפט שלמה חלק ב נתיב כא אעפ"י שהפועלים הנשכרים מזומנים לעשות מלאכתן מ"מ כיון שלא החלו לעשות והחתן אנוס בהפרת ההסכם אינו חייב ליתן את שכרן ואף אינו צריך לשלם להם על ההפסד שנגרם להם כתוצאה מבטול השכירות מכל מקום עדיף שיעשו בינהם פשרה כל שהיא. .
יג) שלח בעל מקצוע אחר - אין אפשרות לתבוע איש מקצוע כגון צלם או זמר שלא יכל להגיע, ושלח אומן אחר, אבל אם הוא אינו "מקצועי" כמו הראשון הרי אין חיוב לשלם את מלא המחיר שסיכמו ואם שילמו מקדמה לראשון יבקשו מהשני שיקח ממנו את החוב וישלימו את התשלום הנותר כיון שבכל מקרה יש חיוב לשלם עבור השירות המקצועי שקיבלו, שאם לא היו מעונינים בו לא היו מסכימים להעסיקו ומאחר שהסכימו ונהנו מעבודתו הרי הם צריכים לשלם עבור עבודתו. אמנם כשעבודתו של השני לא היתה מקצועית הרי יש כאן סוג של הפרת חוזה שיש לה השלכות לשינוי בתשלום לא כפי שסיכמו עם הראשון אבל יש להם לסכם עם השני לפני שמתחיל את העבודה. .
יד) מנות בכשרות אחרת - כשהוגשו מנות בהשגחה אחרת מאשר סוכם, אין בכך מקח טעות וצריכים להתפשר על הפרש המחיר, אבל כשהוגשו מנות ללא השגחה כלל הוי מקח טעות על כל השלכותיו בשו"ע חו"מ סי' רלד סעיף ב מבואר שהמוכר דבר שאיסור אכילתו מן התורה אף שאכלו בשוגג לא נחשב שנהנה מהמאכל משא"כ האוכל איסור דרבנן בשוגג אין צריך כפרה כלל כיון דהוי כאכל מאכל כשר דלא עשה איסור כמבואר שם בסעיף ג' שהמוכר לחבירו דבר האסור מדרבנן ואכלו אין המוכר צריך להחזיר ללוקח הדמים ומשום דחשיב שנהנה מהמאכל כמו מן הכשרה ומשו"ה צריך לשלם כל דמי הנאתו כמו בזה נהנה וזה חסר מועט שצריך הלה לשלם כפי מה שנהנה ורק באיסור דאורייתא קנסוהו ועוד דרק באיסור תורה אין הלוקה נהנה באכילתו משא"כ באיסור דרבנן שאכל בשוגג נחשב שנהנה באכילתו וכתב בפתחי משפט שם די"א שאף אם קנה הקונה בהקפה ואכל האיסור האסור מדרבנן אעפ"כ צריך הלוקח ליחן למוכר את כל דמיו וי"א שאף אם הקונה שילם את דמיו צריך המוכר להחזיר את דמי ההפרש שיש בין כשירה לטריפה מדרבנן וי"א בדרך אמצעית שאם המוכר מוחזק בדמים אין צריך להחזיר ללוקח כלום ואם הלוקח עדיין לא שילם הדמים אין צריך לשלם אלא כדמי טריפה ולא כדמי כשרה. .
טו) טיפ למלצרים - מנהג המדינה שאכן נותנים טיפ למלצרים אבל ראוי לציין כבר בהסכם מי הנותן בעל האולם או בעל השמחה שלא יקרה שבעל האולם ייקח את הטיפ לעצמו וישאיר את המלצרים ללא הסיכום צריך להיות בחתימה על ההסכם בין בעלי האולם לבעלי האירוע כדי למנוע אי הבנות לאחר סגירת האירוע זה יטיל את חוב התשלום הטיב על הבעל הבית וזה יטיל על בעלי האולם לכן יש לסכם את אופן התשלום מראש. .
טז) מלצר שהזיק - מלצר שהזיק לבגדיו של אורח צריך לשלם עבור כיבוס של הבגדים, ובמקרה שנעשה נזק גמור לבגד צריך לפצותו מלצר דינו כפועל שהזיק ואין המלצר יכול לטעון שעל דעת כך השתעבדתי לו לעבוד כמלצר שלא יפלו עלי ההוצאות של הנזק שאעשה שהרי החיוב על המלצר משום דין מזיק ולא משום דין פועל ולכן מהות החיוב עליו הוא משום שהזיק ממון חבירו ואין נפק"מ אם היה שכיר או לאו שהמעסיק לא הבטיח לו שהוא יפטר מהתשלום נזקם לכן חייב לשלם מה שהזיק הנזק לאורח ובמקרה שנעשה באונס גמור ראוי שיגיעו בינהם לפשרה. .
יז) קיטרינג שהגיע מקולקל - כשראו שהמזון מקולקל ועדיין לא נאכלו המנות יכולים להחזירם ואינם חייבים לשלם כדין מקח טעות כמבואר בחושן משפט סימן רלג סעיף א המוכר לחבירו מין ממיני פירות ונתן לו מין אחר אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור בהם ואף אם המין שנתן לו היא ביוקר ממה שמכר לו ולא מבעיא במין אחר ממש כמו חטין ושעורין אלא אפילו בחטין עצמן כגון מכר לו חטים לבנות ונמצאו אדומות או להיפך או יין ונמצא חומץ או להיפך או עצים של זיתים ונמצאו של שקמה או להיפך אין המכר חל על זה כלל אבל אם מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו אפי' לא נתאנה בשווי המקח עיי"ש. .
יח) ניזוק כתוצאה ממנה מקולקלת - אורח שקיבל קלקול קיבה וחושש שנגרם לו נזק כתוצאה מהאכילה אינו יכול לתבוע את בעלי האירוע או הטבחים כאשר הוא ניזוק לבדו אין כאן הוכחה ברורה שהאוכל גרם לנזק. ובפרט שלא הוכרח לאכול אלא מרצונו , והוא גרם לעצמו את נזקו. לכן בעל האירוע פטור מלשלם לו על נזקים שגרם לעצמו. עיין בשערי יושר סימן יא שדן במי שהזמין קטרינג ומנה אחת מהמנות היתה מקולקלת והביא שם את שתובתו של הג"י גרוסמן בספר דברי משפט ח"ד עמ' שצד אין אפשרות לחייב את בעל הקטרינג על הבושה ועגמת נפש שנגרם לאוכל כי לא חייבוהו לאכול עיי"ש. .
יט) עוגמת נפש - אפשר לתבוע ממון עבור חוסר שירות או חיסרון בתפריט או בעוגה וכן לדרוש את דמי המקדמה כשהשירות לא היה מושלם אבל אסור לתבוע בערכאות על מנת לזכות בדמי עוגמת נפש על פי דין תורה אפשר לחייב נזק ממוני שנגרם או חסרון במקח או כשיש אונאת ממון וכד' אבל קשה מאוד להוציא ממון כתוצאה מעגמת נפש, ובוודאי שיש איסור מוחלט לפנות לערכות על מנת לזכות בתביעה כזו, ואדם שתובע בערכאות מבלי היתר מבית הדין נכשל בגזל ונחשב כמרים יד בתורת משה רבינו. .
כ) אריזה שזכתה בפרס - כשאורח מצא באירוע של אולם חתונות וכד' אריזה שזוכה בפרס הרי זכה בה לעצמו אבל כשמצא בביתו של אדם הרי היא שייכת לבעל הבית ואין זכות לבעל האולם לקחתה ממנו היות והוא יכל לקחת את האריזה הריקה לעצמו הרי זכה בה ואפילו אם נדון את האריזה כאבידה הרי באולם חתונות אבודה ממנו ומכל העולם ואין כאן דין של חצר המשתמרת ואפילו שטר כסף שאבד זכה בו המוצא ולא גרע אריזה הזוכה משטר כסף. אבל כשמצא בתוך ביתו של המארח הרי יש כאן דין של חצר המשתמרת וחייב להחזיר את האבידה לבעלי הבית. .
כא) הפסקת חשמל - הפסקת חשמל שאינה מתוכננת ולא ידעו עליה מראש אין בעלי האולם חייבים לפצות את בעלי האירוע כדין אונס שאינו באשמתו שפטור. אבל אם היה חתום בחוזה שהיה צריך להפעיל גנרטור הרי שיש כאן מקח טעות וחייב לפצות את המזמינים מדין מקח טעות ויתייעצו עם דיין כיצד להעריך את השווי הכספי של ההפסד הנגרם כתוצאה מההפסקת חשמל וכן כמה שווה אירוע עם חשמל וכמה שווה בלי חשמל ויעשו פשרה בינהם על ההפרש. .