התעוררות תשובה חלק ד· רבי שמעון סופר
עניני חלק אורח חיים · סימן יג
נסתפקתי באחד שקרא לכהן שיבא אל המנין שבביתו לישא כפיו והכהן לא רצה לבא אבל אח"כ הלוה לו לכהן מעות ולא יכול הכהן להעיז שלא ימלא בקשתו אם מותר לקרות הכהן הזה משום חשש רבית כמבואר ביו"ד סי' ק"ס שאפילו להקדים לו שלום למלוה אם אינו רגיל בכך אסור ואולי כיון שהכהן גם בלאו הכי מחוייב לישא את כפיו אם קוראים אותו ואפילו יחיד שאינו שליח צבור אם קורא לכהן לעלות לדוכן מחוייב הוא לישא כפיו [הגם שמה"ת דווקא בשני כהנים ויחיד אינו מחוייב אלא מדרבנן מ"מ גם על דרבנן יכול לכוף]. וודאי אם נשא כפיו כבר ביום זה אין עוד עליו חיוב אבל מצוה אעפ"י כן עושה וי"ל כיון שהכהן אינו עושה משום מצוה רק משום שהלוה לו מעות יש בו חשש רבית אבל איננו יותר מאבק רבית ולצורך מצוה מתירין הפוסקים ליקח אבק רבית כמבואר שם סי' ק"ס גם אי' במג"א סי' רמ"ב שלווין ברבית על צורך סעודת שבת ומפרשים רבותינו האחרונים ז"ל שר"ל באבק רבית וי"ל שה"ה לזה אבל יש מפרשים שהכוונה שלווין מנכרי שאין בו שום איסור ור"ל שלצורך סעודת שבת לא יקמוץ ואפילו ברבית ילוה כדאי' במס' ביצה דף ט"ו ע"ב לוו עלי ואני פורע ופשיטא שאם יש לו כהן אחר שאסור לקרות לזה הלוה לדוכן כי כל ההיתירים הכתובים בשו"ע יו"ד סי' ק"ס שאבק רבית מותר לצורך מצוה היינו אם אינו מוצא ממקום אחר ללות אבל אם אפשר לו ללוות בהיתר גמור פשיטא שאסור באבק רבית אבל י"ל שאין חיוב על ישראל לקרוא לכהן לישא כפיו רק בתפלה בצבור תקנו חז"ל שהש"צ יקרא א"כ אין שום חיוב לקרא לכהן ממילא יש בו משום איסור רבית. [א"ה י"ל כיון שהרבה מרבוותא ז"ל כתבו שמצות עשה מה"ת על הישראל שיתברך (עיין שע"ת רסי' קכ"ח) א"כ שוב מותר לקראו באין לו אחר].