התעוררות תשובה חלק ד· רבי שמעון סופר
עניני חלק אורח חיים · סימן יב
נסתפקתי במקומות שהכהנים נושאים כפיהם בכל יום בשחרית, מוסף בתענית במנחה ועושים בה"ב ותענית שובבים וערב ר"ח שמועטים מן הצבור מתענים ולפעמים רקעשרה אנשים בצמצום אם מותרין לישא כפיהם במנחה לעת ערב הכהנים שמתענים ונ"ל דע"פ הגמרא ופוסקים עיין שו"ע סי' קכ"ט שאין נושאים כפיהם בכל יום במנחה הוא משום שכרות כיון שמקדימין להתפלל מנחה מיד אחר הצהרים ואז שכיח שכרות ומקדימין להתפלל יען שאסור לקבוע סעודה קודם המנחה אבל בתענית שאין אוכלין מאחרין להתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה נושאין כפיהם במנחה אבל כיום כפורים שמקדימין להתפלל מנחה מפני תפלת נעילה הגם שלא שייך אז שכרות מ"מ כיון שמתפלל מנחה באותו זמן שמתפלל מנחה בכל יום ויום אתי להחליפו מ"מ כיון שאינו אלא גזירה משום דאתי להחליפו אם עלה הכהן בדיעבד לישא כפיו לא ירד כדי שלא יאמרו שיש בו חשש פסול וכן באותן תעניות שכתבנו כיון שלכולי עלמא שאוכלין ושותין שייך שכרות ואסורין לישא כפיהם יגררו המעוט אחר הרוב אבל י"ל כיון שרשאים לקבוע ברכה ברכת ענינו להוציא ס"ת ולקרות בו הוי תעניתם כתענית צבור ורשאים הכהנים שמתענים לישא כפיהם אבל כהן שלא התענה פשיטא שאסור והש"צ כשקורא כהנים לא יכוון על הכהנים שאינם מתענים הגם שמן התורה חייבים לעלות לדוכן אם קורא כהנים מ"מ כיון שגזרו חכמים שאסורים לישא כפיהם יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת כמש"כ המג"א בסי' קכ"ח סק"ד על כהן שיש בו פסול דרבנן שאסור לעלות עוד הגם שמה"ת מחוייב מ"מ יש ישכח ביד חכמים וכו' ונראה שאם עלה צריך לירד בשלמא ביום כפורים שבאמת לא שייך אז שכרות רק משום גזירה דשאר ימים בזה אם עלה לא ירד משא"כ באותן הימים ששייך בו שכרות באמת אסור לעלות לדוכן מצד עיקר הלכה אבל בתעניתים שנוהגים לפעמים ואין מוציאין ס"ת והש"צ אינו אומר עננו ואינו נקרא תענית לדעתי אינם רשאים לישא כפיהם.