השיב משה אבן העזר· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה ס · דרך השלישי
נתיב א
אחר שכתבתי כל הנראה לפענ"ד ע"פ ים התלמוד בבלי וירושלמי והפוסקים הראשונים ואחרונים נתתי אל לבי לתור ולדרוש בכל התשובות קדמאי ובתראי הנמצאים אתי במה דשייך לענין זה הנה בתשובות הרשב"א סי' תקנ"ז כתב והוכיח בגמ' בראי' ברורה דעכ"פ מצוה לגרשה ביש ע"כ ובוודאי דלא תיקן רגמ"ה ע"ז ועיין מזה בתשוב' מהר"מ פאדוואה שאביא לקמן עוד שם בתשובת הרשב"א בסי' תקצ"ו כתב דבקדל"פ לא ישאנה נחשד לכתחלה אליבא דכ"ע עי"ש והנה משמע מלשונו דבקד"פ מותר לנשאה לכתחלה וקשה ע"ז מאתא אחר ואפסקי' לקלא דמבואר להדיא בגמרא דמ"מ לכתחלה לא ישאנה כמ"ש לעיל בדרך הראשון ומיהו י"ל דמה שמסיק בסוף התשובה ועוד אמר שם הכי קאמר אע"ג דאתא אחר ואפסקי' לקלא כו' אפשר דנתכוון ג"כ למה שכתבתי דהיינו דמכאן מוכח דאף בקד"פ לא ישאנה לכתחלה. ועוד דאפשר לומר דקד"פ גרע מאפסקי' אחר כמ"ש לעיל שם בדרך הראשון:
עוד שם ברשב"א בסי' תתל"ב כתב וז"ל וגדולה מזה אמרו ביבמות כו' יש לתמוה עליו הא קי"ל דלא כרבי בליכא קלא ונראה דהכי פירושו של דברי רבינו הרשב"א ז"ל דאם רבי מחמיר במכוער כי האי א"כ בזה דהוי כראוה שנבעלה כמו שכתב שם בסמוך וודאי אפילו רבנן מודו כנ"ל. ושם בסי' תתל"ג שהיא תשובת ר"מ בר' ברוך ז"ל סבר דלא הוי שם בנידון דידי' כראוה שנבעלה בכיעור דעלמא כמו שמפרש שם ואזיל לשיטתו דסובר שם דבכיעור דראיית הבעל לא מפקינו רק בצירוף קדל"פ למה דקי"ל דלא כרבי ודוק ומ"ש שם ואני חדשתי כו' כיון למ"ש בתשובת מיימוני לספר נשים סי' כ"ה. עוד שם בסי' אלף קפ"ז אזיל הרשב"א לשיטתו שבחידושיו והן הן הדברים הנאמרים שם וכבר כתבתי מה שיש בו די בעזה"י עיין לעיל בדרך הראשון רק שכאן כתב ליישב האי דנדרים בבא לצי"ש כמו שתירצה הנ"י והר"ן והרמב"ן ובחידושיו מתרץ כמו שתירצו התוס' דאיירי באומרת טמאה אני ולענין עובדא דידי' שם בתשובה הנ"ל וודאי דיפה פסק אליבא דכ"ע דהא לא הי' רק מכוער לבד שמצא החלוק של הערל אצלה אבל מזה שמצא הערל עצמו שם מזה אין הוכחה דשמא גם היא לא ידעה ממנו ואפשר דאף כיעור לא הוי כמו שכתב שם ובסי' אלף רל"ז דמקיל עיקר הטעם משום דמוחזק שקרן כבר הי' הבעל בענין זה ועיין שם:
עוד באלף רמ"ט ור"ן שם וכבר רמזתי על תשובות אלו לעיל בדרך השני בנתיב י"א ע"ש ובהא דכתב הרשב"א שם שאינה אלא במכחישתו אף דקלסי' המל"מ וכתב וז"ל וכדומה שדבר גדול דיבר הנביא עכ"ל הנה במחילת כבוד תורתו יש לפקפק בזה טובא ועיין בתשובת מהרי"ט בחלק אה"ע סי' א' ע"ש ורווה צמאונך בזה ועיין בתשובת מהרי"ו סי' ח' וסי' כ"ד בעניין שהיתה פרוצה ביותר אם לפסול בנה לכהונה ומ"ש מדברי הרמב"ם שם ועיין בע"ש בזה לעיל בדברי טעם ודעת בעז"ה:
נתיב ב
ועיין בספר המכריע של ר' ישעי' הזקן בעל התוס' רי"ד סי' כ"ח במה שחולק על הרמב"ם בה' נחלות בהא דקטן נוחל ומנחיל ומאי דמקשה מאין הולכין בממון אחר הרוב ר"ל דניחוש שמא כפל הוא אף דרוב וולדות אינם נפלים הא אין הולכים בממון אחר הרוב הנה גם לי הי' קשה קושיא זו קודם שראיתיה ורציתי לומר דהרמב"ם סובר הטעם דאין הולכים בממון כו' משום דטוען ברי כמ"ש לעיל בדרך הראשון כתיב י"ט בעיקר הראשון והנה לפ"ז א"ש ולק"מ קושית הגאון בעל המכריע הנ"ל דבהא דבהלכות נחלות לא שייך זה דמי יוכל שיח שברור לי בזה דנפל הי' אבל עה אעשה הלא כבר הוכחתי דגם באין טוען ברי לי אין הולכין אחר הרוב בממון לשמואל דק"ל כוותי' וכמו שהוכחתי דבטוען ברי ודאי דאפילו רב מודה וא"כ קושית המכריע על הרמב"ם בתקפו ומ"מ י"ל קושית המכריע דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא מטעם דאוקי ממונא בחזקת מרי' כמ"ש התוס' בב"ק בריש המניח ד' כ"ז ע"ב וא"כ גבי נחלות לא שייך זה דלא ידעינן מרא מנא ואף אם תפסו יורשי האם או שהי' כבר בידם הלא קודם שמת הקטן לא מעלה ולא מוריד מה שהוא בידם וא"כ הוי כבא לידם אחר מיתתו ואז תיכף הוי הספק וכבר כתבו התוס' ביומא דף פ"ה ע"א ד"ה להחזיר לו אבידתו דהיכא דלא אתא לידי' ברשות מרי' אזלינן אחר הרוב עי"ש והבן כי נכון הוא ועוד י"ל דהרמב"ם סובר כדעת התוס' בריש סנהדרין ד' ג' ע"ב דרוב' דזבני לרדי' לא הוי רוב מעלי' אבל ברוב מעלי' הולכין אחריו גם בממון ומיהו קשה שהרי הרמב"ם בוודאי בן ח' איירי אלא מחוורתא דבגמרו שערו וצפרנו איירי כמ"ש הרב המגיד פ"א מה' יבום וזאת חשב הרמב"ם מדאורייתא לוודאי גמור ולא לספק כלל דהסימני' הנ"ל לר' כמו שהי' לרשב"ג דוודאי יצא מתורת נפל אך מדרבנן בעלמא חיישינן לרשב"ג אבל מעיקר הדין קי"ל כרבי דוודאי בר קיימא היא ומ"מ מקילין באבלות דמ"מ פלוגתא היא וכללא היא הלכה כדברי המקל באבל וזה ברור בדעת הרמב"ם ועיין בחו"מ סי' רעיו סעיף ה' ועיין בתשבץ ח"נ סי' רמ"ב ועיין שם בסי' רנ"ז ובסי' רפ"ה ורפ"ז ושכ"ז מבואר שם שבן ח' וודאי ואזניו דבוקות וכאוב מארץ קולו ולא נתפתחו עיניו ואינו יכול לינק וחי זמן מועט אעפ"כ אם נגמר שערו וצפרניו הוא ילוד ודאי והוא בר ז' ואשתהי ע"ש הטיב והוא עמוד גדול לסמוך עליו וק"ו ב"ב של ק"ו בנד"ד כמו שבארתי לעיל דוודאי בזונה מחזיקין לה:
ועיין בפסקים וכתבים של מהר"י איסרלן בעל תה"ד סי' רכ"ב ושם בנידון דידי' לא הוי ריעותא רק שבעה"ב אמר שהודית לפניו ולא גרע מאמרה טמאה אני לך דלא חיישי' לדברי' ובפרט דבעה"ב והחשוד היו קרובים פסולין ולכך התירה מהר"י:
נתיב ג
ועיין בתשובת מהר"י מינץ סי' ו' שממנו מקור הדין שהביא רמ"א בהג"ה סי' ד' סי"ח באשה שנתעברה סוף סיון וילדה תחלת כסלו והנה מקודם שכתב מענין דשיפורא האריך בנד"ד ומובן מתוך התשובה דהשאלה היתה באשה שילדה ששה חדשים אחר נשואין ומת הולד אם הבעל יש לו טענה שהטעתו דסבר הי' דבתולה היא ולא לענין איסור כלל כמבואר שם מתוך התשובה דכתב דלא שייך בזה קלא קמי נשואין דבין כך ובין כך מותרת היא לו והא לא אתמר רק לאסור אשה לבעלה ומצדד שם לזכות האשה מכח שמצאו בתולים בפרישת השמלה וכתב שם וז"ל וכ"ת דשאני הכא דילדה ולד גדול כבן קיימא וי"ל דדבר מצוי הוא שמולידין ולדות אפילו לד' חדשים והם נפלים ועוד דבנד"ד אומרת האשה וגם אחרים וגם המילדת אמרה שנפל הי' ולא נגמר כל צורתו אבל האמת לא בא עדיין לגביית עדות ואף אם נגבה עדות ונמצא בעדות שנגמר צורתו בשערו וצפרנו מ"מ באלו סמנים לא מוכח דבן קיימא הוא שהרי כל הוולדות הנולדים אפילו בסוף תשיעי ונגמרה כל צורתם בשערו וצפרניו מחזיקים אותם בנפלים עד ל' יום כרשב"ג דאמר כל ששהה ל' יום באדם כ"ש וכ"ש שנמצא לה עדי כשרות דהיינו פרשת השמלה מדם בתולים א"כ וודאי נפל הי' כו' שם ואנא אמינא דאפילו את"ל דדם בתולים אינו ראי' משום די"ל רוב נשים וולד מעלי' ילדן והולכין אחר רוב נשים אדרבא נימא רוב נשים בתולות נשאת עכ"ל הצריך לענינינו פה והנה משמע מתוך דבריו דדוחה להסימנים דשערו וצפרניו לגמרי וסובר דאף בששה חדשים יתכן שיהי' נגמר בכל אף בשערו וצפרניו וראייתו שהרי הנולדים בסוף תשיעי ונגמרו מחזיקינין להו בנפלים עד ל' יום הנה ראייתו תמוה מאוד אם כוונתו על כלו לו חדשיו וודאי זה לא יעלה על הדעת כלל שנחזיקנו עוד כנפל כיון דכלו לו חדשיו וודאי דאינו נפל הוא אם יצא חי לאויר העולם ולכ"ע ולד הוא ואף באבל דמקילין טפי צריך להתאבל עליו אף אם לא שהה ל' יום כמבואר בגמרא במס' שבת ד' קל"ו ע"ב וכן קימ"ל בי"ד סי' שע"ד ס' ח' ע"ש אין מי שיחלוק בדבר זה וכן יבום פוטר את אמו לכ"ע אם כלו לו חדשיו ויצא חי לאויר העולם ואף מד"ס לא מחמרינן בזה עיין ברמב"ם פ"א מה' יבום הלכה מ"ה ומהר"ם שם שכתב וז"ל ואם יודע שכלו לו חדשיו הוא בן קיימא וודאי ולא נפל ואין צריך לדבר אחר עכ"ל ר"ל לא שישהה ל' יום ולא סימנים ומכ"ש כשכלו לו חדשיו ונגמר הסימנים בוודאי בר קיימא היא ועיין בש"ע אה"ע סי' קנ"ו ס"ד ואף לענין פדיון בכור אינו נפדה פחות מבן ל' לא מבעי' לרבנן דקי"ל כוותיה בעיקר הדין דרק מד"ס מחמרינן וחיישינן לדרשב"ג כמ"ש לעיל ומבואר מתוך הס"ס ומכל הפוסקים הא אינהו סוברים דלא ילפינן מפדיון כלל דגזירת הכתוב הוא שאע"פ שבר קיימא הוא לא יפדו אותו פחות מבן ל' וכ"כ התשבץ בתשובותיו בהדיא בחלק שלישי סי' רנ"ז וזה פשוט אלא אף רבי שמעון בן גמליאל דיליף מפדיון מ"מ וודאי דמודה בכלו חדשיו וודאי דבר קיימא הוא וודאי רק דסובר דהתורה קבעה זמן מוגבל לפדיון דכל הוולדות יוצאין מידי ספק נפל בהכי וממילא דאף בוולד שאין לספקו בנפל כלל מ"מ זמן א' לכולן דלא ניתנה התורה לשיעורין וזה ברור ופשוט דאי הוי פליג רבי שמעון בן גמליאל גם בכלו חדשיו הוי עבדינן כוותיה באבל דהא קי"ל כדברי המיקל באבל וכן בבהמה אי ידעינן בה דכלו חדשיו מותר מיד ביום שנולד לכ"ע עיין בש"ע י"ד סי' ט"ו ס"ב וידוע דקודם ח' בבהמה כמו קודם ל' באדם וזה פשוט דרשב"ג לא איירי רק בסתם ולדות או בבן ח' וודאי עיין בתוס' שם במס' שבת ד"ה ממהל ועיין בהערל דף פ' בתוס' שם ועיין בתשבץ חלק ג' סי' רפ"ה בסוף התשובה שכתב ואף על גב דלענין אבילות כו' היכא דקים ליה בגו' כו' טעות נפל בדפוס וצ"ל היכא דלא קים ליה בגו' וע"כ לא נסתבכו הפוסקים רק בבן ט' שיצא מת לאויר העולם וכן בספק בן ט' ויצא חי אם פוטר את אמו מן היבום עיין באה"ע סי' קכ"ו בטור ובש"ע ובהג"ה ובתשבץ סי' רפ"ה הנ"ל ובחלק שביעי בתשובות מהר"ש דורא"ן סי' כ"ו ואפשר דכוונת מהר"י מינץ במ"ש בנולד בסוף ט' דהיינו קרוב לגמר ט' ועדיין לא מלו ט' בשלימות ולדינא דגמ' דאמרינן דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין אם כן לא הוי כלו חדשיו ועיין באה"ע שם בסי' קנ"ו ס"ד בהנה ובתשבץ סי' רפ"ה שם מיהו אף בסתם ולד ודאי לא מחזיקינן ליה בנפל אליבא דכ"ע רק דמד"ס חיישינן לדרשב"ג אבל מדאורייתא לא חיישינן כלל דלעיקר הדין קי"ל כרבנן א"כ ראייתו אינו כלום ולא מבעיא לרמב"ם דסובר דאף בבן ח' וודאי דאם גמרו סימנים הוי בר קיימא וודאי מדאורייתא אלא אף לדעת החולקים עליו בזה מ"מ בסתם ולד וודאי דמודו כמבואר בתוס' והרא"ש שהבאתי לעיל בענין זה וכן מבואר מתוך הש"ס עצמו בהא דאשת כהן ואף בפיהק ומת דסברו התוס' דגם רבנן מודו דחיישינן לכפל מ"מ מדברי סופרים היא דהא איכא רוב דילדן לט' ואף דתרצו התוס' ביבמות דף ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה דלא אזלינן בכאן בתר רוב משום דהוי מיעוט המצוי מ"מ אינה אלא מדרבנן דהא דחיישינן למיעוט המצוי לא הוי רק מדרבנן כמו בדיקת הריאה דהוי נמי מיעוט המצוי ולכך מחמרינן לבדקה משא"כ בשאר טריפות כמבואר ברש"י חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח וכמבואר בכל הפוסקים ואף על פי כן בדיקות הריאה לא הוי רק מדרבנן כמפורש בירושלמי ב' אין צדין ר' יודן בעי דמאי מדבריהם ראיית טריפה מדבריהם וכו' שם וכתב הרמב"ן שם והש"ך בספרו הארוך בי"ד ס' ל"ט דוודאי בריאה איירי ע"ש דהוכיחו כן בדברים נכונים והביאו עוד ראיה נכונה דלכ"ע אינו אלא מדרבנן ועיין בש"ך שעל הש"ע סי' ל"ט ס"ק ח' וזה ברור וז"ל התוס' ביבמות שכתבו דמחמרינן כו' משמע דאין מחמירין בי' אלא מדרבנן ועוד דהא התוס' מדמה שם למים שאין להם סוף והיינו מדרבנן ועין ביבמות ד' קכ"א ע"ב בדביתהו דחסא ועיין באה"ע סי' י"ז סעיף ל"ד ובב"ש שם ס"ק כ"ב ע"ש:
נתיב ד
ומיהו אפשר לומר דהתוס' שם ביבמות פרק החולץ לא קאי רק אנפל מן הגג דאין חיישינן ליה אבל בפיהק ומת אפשר לומר דסברו התוס' דאיתרע רובא וחיישינן מדאורייתא ומהאי טעמא שכתבו לעיל דבפיהק ומת להתוס' אפשר דחיישינן לנפל מדאוריית' ומיהו עיין בתוס' בחולין דף י"ד ע"ב תוס' ד"ה ר"מ דכתבו דאף בפיהק ומת אף לרשב"ג גופא לא הוי רק מדרבנן ומפני מראית עין בלבד וצ"ל לפ"ז דקרא דמייתי רשב"ג אסמכת' בעלמא הוא ע"ש ועיין בתוס' ביבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא ע"ש ובסמוך אבאר דכך היא לפי דברי התוס' הנ"ל ועיין בתוס' בכורות דף כ' ע"ב בד"ה חלב פוטר ועיין בהרא"ש ר"פ האשה בתרא דהעיקר דאף רשב"ג לא חייש למיעוט צ"ל דרשב"ג דכל שלא שהה מדרבנן קאמר וא"כ וודאי אף בפיהק מדרבנן ומשום לעז הבריות דאי בפיהק דאוריית' א"כ קשה ממ"נ אם לא איירי רשב"ג רק בפיהק ומת א"כ מנ"ל דסובר רשב"ג בנפל מן הגג דחיישינן לנפל וא"כ מה קאמר שם בגמ' דמס' שבת דף קל"ו ע"א הלכה מכלל דפליגי ע"ש הא לא נשמע גם דעת רשב"ג בזה כלל ואם נימא דאיירי רשב"ג גם בנפל מן הגג א"כ איך יתכן דאיירי לחצאין במאמר אחד דהיינו בפיהק דאורייתא ובנפל מן הגג דרבנן א"ו דבכל גוונא דרבנן קאמר וכמ"ש כנ"ל בדברי התוס' בחולין הנ"ל וביבמות דף קי"ט הנ"ל עיין ברשב"ץ הנ"ל שהבאתי דמשמע אף במת מעצמו לא הוי רק מדרבנן לכ"ע ע"ש ואין להקשות דא"כ לא הוצרך התוס' לומר בהא דאשת כהן דאיירי בנפל מן הגג די"ל דשפיר במת מעצמו איירי ומשום דלא הוי רק מדרבנן מקלינין באשת כהן לק"מ דליכא למימר כן דאף לרשב"ג נמי ראוי להקל באשת כהן דהא לדידי' נמי לא הוי רק מדרבנן כמ"ש ולמה אמר שם בגמ' דיבמות פ' החולץ שם דהטעם דמקילין באשת כהן הוא משום דסמכינן אדרבנן דפליגי ארשב"ג ועוד קשה אם נימא דהטעם דמקילין באשת כהן הוא משום דהוי מלתא דרבנן א"כ נפשט שפיר האי בעי' שם בפ' החולץ בעבר וכנס במעוברת ומניקת חברו א"ו דמש"ז דהוי דרבנן לא מקילינן אף בדיעבד לכך לא מצי התוס' לומר דהך דאשת כהן איירי במת מעצמו דא"כ אין ראוי להקל אף שהוא דרבנן והא דמקילין במים שאין להם סוף בדיעבד היינו משום דנשאה ע"פ הוראת חכם אבל כאן עמדה ונתקדשה שלא בהוראת חכם איירי רק בעברינית ועוד דשם יש מקום עיגון אם תצא מזה ותשאר עגונה לנצח לכך הקילו בדיעבד משא"כ כאן דאין כאן מקום עיגון דתנשא לישראל אחר החליצה כנ"ל ברור ובנאבדה הריאה אין להוכיח מדברי התוס' לא להקל ולא להחמיר דתולה בשני התירוצים שכתבתי ודו"ק וע"פ זה עניתי ואמרתי טעם יפה אף נעים הא דנא כתבו התוס' שם במס' שבת להך מלתא דכתבו בפ' החולץ דהא דנתקדשה איירי בנפל מן הגג דשם עיקרא דהאי מימרא עי"ש וכן מהא דפיהק ומת לא נזכר כאן ביבמות פ' החולץ כלל רק שם בשבת ולמ"ש א"ש דשם אינו מפורש בגמרא דהטעם באשת כהן דאינה חולצת הוא משום דסמכינן אדרבנן הוי י"ל שפיר דגם בפיהק ומת איירי והא דמקילין היינו משום דהחשש הוא משום דרבנן ואף לרשב"ג הדין כן אבל כאן ביבמו' דמסיק דעיקר הטעם משום דסמכינן ארבנן דפליגי ארשב"ג ומקילין לגמרי אבל במלתא דרבנן ג"כ אינו מקילין אף בדיעבד ולכך לא מקילין במעוברת חבירו לכך הוכרחו התוס' לומר דאיירי בנפל מן הגג כנ"ל ברור וא"כ היוצא מדברינו להתוס' בסתם ולדות ומת מעצמו מ"מ מדאורייתא ולד מעלי' הוא ואף בלא הסימנים כלל ודו"ק ומכ"ש בגמרו הסימנים וא"כ מה ראי' מייתי מהר"י מינץ לדבריו ומיהו אעפ"כ י"ל דבמת מעצמו סברו התוס' דהוי דאורייתא ורשב"ג אמר כל ששהה משמע אף בנפל מן הגג וכל חד כדאיתא בפיהק מדאורייתא ובאכלי' אריה ונפל מן הגג דרבנן או דרשב"ג חייש למיעוטי ואף בנפל מן הגג הוי החשש נפל דאורייתא לדידי' ומיהו הא דאנן לא חיישינן בנפל מן הגג וודאי מדרבנן הוא או משום דהוי מיעוט המצוי או משום מראית עין דיאמרו דפיהק ומת אבל פיהק ומת י"ל דסברו התוס' דלכ"ע מדאוריית' חיישינן לנפל מיהו הא כתב מהר"י מינץ שם בתשובה בעצמו דראוי לומר דרוב נשים ולד מעלי' ילדן ובעובדא דידי' לא נזכר שמת הולד מחמת איזה סיבה ומסתמא במת מעצמו איירי רק דכתב שם דכאן יש רוב דבתולות נשאת ואם כן בנידון דידן דליכא רוב דבתולות נשאת אם כן האי רוב דרוב נשים ולד אעלי' ילדן לחודי' קאי וראוי לילך אחריו ומיהו בנד"ד נמי י"ל דיש רוב דנשים אינן מזנות כמו דאיתא בגמ' דגיטין דף י"ז ע"ב זנות לא שכיח מיהו אין ראי' משם דעיין בתוס' ד"ה זנות שם שכתבו דהיינו בעדים והתראה לא שכיח והוכיחו כן מריש כתובות ע"ש ואעפ"כ אין להוכיח מדברי התוס' להיפך דליכא רובא די"ל דהתוס' מודו דאיכא רובא אך דלשון לא שכיח משמע דל"ש לגמרי והוי כמו מיעוטא דמיעוטא ולא שייך לתקן עבור זה מלתא ועל זה כתבו דהיינו בעדים והתראה אבל זנות סתם הוי כמו מיעוט המצוי מיהו נראה להוכיח דהאי רובא ליתא מחולין דף י"ד ע"ב דאמר ר' מרי אתיא ממכה אביו ואמו כו' ש"מ דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל עכ"ל הגמ' ואם נימא דאיכא האי רוב למה לו הך רוב דרוב בעילות דמשמע אף אם חיישינן דזנתה מ"מ רוב בעילות אחר הבעל וזה אינו כפי האמת דהא לא חיישינן כלל לזכות מטעם דרוב נשים אינם מזנות ורוב הנ"ל הו"ל לר' מרי לומר א"ו דבאמת ליתא להאי רובא ואף דיש לדחות ולומ' דלעולם אמרינן רוב נשים אינם מזנות רק דנקט האי רובא לרבותא דאף אם ידעינן באמ' דזינתה מ"ע מקטל מטעם דרוב בעילות כו' אדרבא זיל לאידך גיסא דאם הוי נקט הרוב דנשים אינם מזנות הוי משמע דאם חיישינן לזונתה הוי חיישינן דלמא לאו אביו הוא וזה אינו אמת דהא אף אם בוודאי זינתה אין לחוש לכך משום דרוב בעילות כו' מ"מ קשה טובא דלפ"ז איך הוכיח ר' מרי מכאן דאזלינן בכל מקום בתר רוב ולא חיישינן למיעוטא דלמא שאני הכא דאיכא תרי רובי דאביו הוא דמסתמא הקרא איירי בסתם נשים דלא נתברר דזינתה אמו וא"כ איכא תרי רובי דאינו מזנות ואף בהמיעוט דמזנות איכא רוב דרוב בעילות כו' וא"כ החשש הנ"ל דלמא לאו אביו הוא הוי רק מיעוטא דמיעוטא ולכך לא חיישינן דהא ר"מ דחייש למיעוטא אבל למיעוטא דמיעוטא לא חייש כמו שמפורש בגמ' דביבמות דף קי"ט ע"ב עי"ש ואין לומר דמשמע לי' לר' מרי דמכה אביו ואמו איירי בכל גוונא אף אם נתברר שזינתה אמו זה אינו דאף באוקימתא רחוקה מוקמינן כמו שהקשה הגמ' שם ודלמא כגון שהיו אביו ואמו חבושין כו' וק"ו ב"ב של ק"ו די"ל דאיירי בסתם נשים וא"כ החשש הנ"ל דדלמא לאו אביו הוא הוי רק מיעוטא דמיעוטא ובכהא אפילו ר"מ מודה וכל הסוגיא ההיא דחולין הוא רק להביא ראי' לרבנן דפליגי אר"ע כמו דאיתא שם ע"א כגון קטן וקטנה דפליגי בי' ר"מ ורבנן מנ"ל ע"ש וא"כ איך מייתי ר' מרי ראי' ממלתא דאף ר"מ מודה וליכא חשש כלל א"ו דליתא להאי רוב דרוב נשים אינם מזנות וכמעט שהיא ראי' שאין עלי' תשובה:
ואין להקשות לפ"ז על התוס' שם בגיטין דף י"ז וכן התוס' בריש כתובות דהקשו ג"כ מהר דזנות ל"ש עי"ש ואיך סלקא אדעתיהו לומר דסתם זנות ל"ש א"כ איך יתישב הך לדר' מרי ל"ק דעיקר קושיתם על זנות בעדים דמוכח מגמרא הנ"ל דל"ש וכמ"ש לעיל בדרך הראשון נתיב י"ב והתוס' חדשו בתירוצם לחלק בין עדים לעדים והתראה וק"ל אבל בין זנות סתם לזנות בעדים סברא פשוטה לחלק בכך וא"כ לק"מ מר' מרי:
נתיב ה
ומיהו אף אם ליתא להאי רוב מ"מ איכא חזקת צדקת שכתבו התוס' שם בחולין דף י"א ע"ב ד"ה כגון ע"ש אף אם נימא דבנד"ד איתרע חזקת צדקת מכח ע"כ מ"מ יש לה חזקת טהרה שטהורה היא ולא נאסרה לבעלה כמ"ש התוס' שם בחולין דף ט' ע"ב בד"ה התם הלכתא גמירי לה כו' שם דהקשו והא סוטה אית לה חזקת טהרה ואף שתרצו שם התוס' דמחמת שקינא לה ונסתרה הוי רגלים לדבר ואתרע החזקה ע"כ מ"מ י"ל דבכיעור לא איתרע כ"כ ומיהו כבר בארתי לעיל בדרך הראשון נתיב ובנתיב י"ט שם דכיעור הוי רגלים לדבר כמו קוס"ת דהא לרבי הוי טפי מקוס"ת כמו שבארתי ומסתי' אם נימא דלרבנן לא הוי רק כמו קוס"ת דמנ"ל לחלק הפלוגתא כ"כ וא"כ לפ"ז גם בנד"ד ליכא חזקת טהרה ואף אם איכא חזקת טהרה מ"מ הא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ואיכא כאן רוב נשים לט' ילדן ואין להקשות דלפ"ז אשה שהלך בעלה למדינת הים ושהה שנה או שנתיים ובא ודר עם אשתו ולא נשמע עלי' שום רינון והפילה בחודש ח' אחר ביאתו לביתו וחי הילד רק זמן מועט נימא דתאסר כבעלה משום דרוב נשים לט' ילדן וא"ל דהוא נפל ובר ז' דהא ראוי למיזל בתר רוב דרוב נשים לט' ילדן כמ"ש שם בגמרא דיבמות ל"ז ע"א ובזה לא שייך תירוץ הגמרא דמתרץ שם דאיך נדע דלא הוכר עוברה וגם אצל הבעל הוי מילתא דלא רמיא עלי' כמ"ש שם ואף דיש לה חזקת טהרה מ"מ הא רובא וחזקה רובא עדיף ואף שכתבתי בדרך השני נתיב ט"ז דכאן לא שייך למיזל בתר רובא דלא כולד שום ספק כלל ובוודאי בר תמני או בר שבעה הוא ומיהו זה אינו דא"כ איך יליף ממכה אביו דאזלינן בתר רובא דדלמא לאו אביו הוא נימא דג"כ דשאני הכא דלא כולד שום ספ' כלל וכן כל הני דמייתי שם דמה"ת נימא דזינתה ומה"ת נימא דטריפה הוי וכ"ת דמ"מ יליף שפיר דגם בקטן וקטנה י"ל דלא הוי ספק כלל דמה"ת נימא דהם סריסים ז"א דבשלמא על מעשה ראוי לומר דכאן לא הוי ספק כלל אף אם לא אזלינן בתר רובא דמה"ת נימא דנעשה מעשה משא"כ כאן דהוא בטבע אם לא ניזל בתר רובא ספ' השקול ועוד אם נימא כך דגם כאן לא כולד הספ' א"כ כשראוי הוה וודאי להסתפק נימא דבאמת לא אזלינן בתר רובא א"כ בבן ט' לראשון או בן ז' לאחרון וודאי דראוי להסתפק דהא זה הבעל כמו זה ומש"ז הקשה הגמ' דכיון דראוי לספ' בראשון א"כ הוי רובא א"כ קשה אדרבא דלפ"ז ראוי לספק לק"מ דבכה"ג לא אזלינן בתר רובא א"ו דבנים הללו דחוים מעיקרם דוודאי אי לא רובא וחזקה הנ"ל ספ' אחד הוא וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' דנימא בכה"ג דנאסרה לבעלה ואם כך נימא תפוג תורה ויצא משפט מעוקל ודרכי' דרכי נועם כתיב ומיהו י"ל בזה דהכא איכא תרי חזקות חזקת טהרה וחזקת צדקת ועדי' מרוב ועפ"ז נראה לישב מה דהוי קשה לי על התוס' בחולין דף י"א ע"ב שם ד"ה כגון שכתבו דנימא דהעמד האם בחזקת צדקת למה לא כתבו דהעמד האם בחזקת טהרה כמש"ל דף ט' ע"ב דהוא חזקה פשוטה יותר אך דנ"ל דנתכוין התוס' לשני החזקות וחזקת טהרה לא הוצרכו התוס' לזכרו דחזקה פשוטה היא וכ"ש מחזקת צדקת וגם כבר נזכר בדבריהם בדף ט' שם דמחדא חזקה לק"מ שהרי שם בדף י"א ע"א בתוס' ד"ה מנא הא מלתא הקשו הא רוב עדיף מצד הסברא מחזקה וא"כ כ"ש הוא מחזקה ולמה לי קרא ותרצו דלר' אחא בר"י בעי דלא קים ליה חזקה מקרא עכ"ל וא"כ לפ"ז לא קשה קושית התוס' דמאי דחי' איכא דנימא דהוא מטעם חזקה א"כ כ"ש רובא אבל מתרי חזקות כתבו שפיר דהוי מצי לדחוי' דעדיפא מרוב כנ"ל וא"כ לפ"ז בפרוצה דאזלא חזקת צדקת שלה דמש"ז לא זכרו התוס' בד' ט' ע"ב שם מחזקת צדקת כלל דאף מקודם שכתבו דאיתרע חזקת טהרה הי' ג"כ זה להם לפשיטות גמור דחזקת צדקת וודאי ליכא כיון דקינא לה ונסתרה כנ"ל ברור וא"כ וודאי אף אם נימא דנשאר חזקת טהרה מ"מ רובא וחזקה רובא עדיף ואסורה מדאורייתא וודאי ואיך מתירין במה שאסרה התורה מכ"ש לפי מה שבארתי דגם חזקת טהרה ליכא משא"כ בנידון של מהר"י מינץ דרוב נשים בתולות נשאת הוי רוב שפיר דהא חזינן בבירור דרוב משמרות בתוליהן ובנידון דידן ליכא למימר רוב בעילות דהא אז לא היה הבעל בביתו וגם מהר"י מינץ לא נקט הך רוב דבעילות דהא בזמן שתולין העיבור היה קודם נשואין וזה פשוט ועוד ראיה דלא אמרינן האי רוב דנשים אינם מזנות מתוס' דחולין דף ט' ע"ב שם דהקשו מחזקה ולא מרוב דעדיף מינה א"ו דהאי רוב ליכא ואין להקשות לפ"ז דלא אמרינן האי רוב דנשים אינם מזנות רק דרוב בעילות כו' א"כ לפי האמת אף למאי דאזלינן בתר רובא מ"מ קשה מכל כהן העובד עבודה דלמא לאו כהן הוא והנה התורת חיים הקשה דנפיק מינה דאזלינן בתר רובא ולפי דברי קשה טפי דאף לפי אמת כשאר קושיא זו דאין לומר רוב בעילות כו' כיון דרוב אינם מזנות ליכא מאי מהני רוב בעילות מ"מ שמא זינתה קודם שנתעברה ממנו ואף אם הוא מבעלה דתלינן בתר רוב בעילות מ"מ הוא חלל. ומיהו י"ל דאזלינן בתר חזקות אלו דלא זינתה וא"ל דמ"ע קשה לר' מרי דלא אסיק אדעתיה להני חזקות דיליף ממכה אביו דאזלינן בתר רובא א"כ קשה לדידיה מכל כהן העובד עבודה מ"מ י"ל דוודאי אסיק ר' מרי אדעתי' מהך חזקה רק דמ"מ יליף שפיר דמ"מ איכא למיחש שמא נאנסה כמ"ש זקני מהרש"א ז"ל וא"כ לא שייך בזה חזקת טהרה דטהורה היא וגם חזקת צדקת לא שייך דמאי הוי לה למעבד א"כ לפ"ז באשת כהן דאם נאנסה אסורה לו שייך שפיר חזקת טהרה וחזקת צדקת ולא קשה מזה לר' מרי ומיושב ג"כ קושית הת"ח והעולם מישבין ע"פ התוס' הנ"ל ודברי מהרש"א הנ"ל קושית הגאון החריף מהרי"ל ז"ל מהלברשטט דהקשה על התוס' בחולין דכתבו דלא אזלינן בתר רובא בד"נ היכא דבלא רוב חייב עכ"פ מיתה רק דע"י הרוב יתחייב מיתה חמורה יותר א"כ איך משכחת דתתחייב בת כהן שריפה דלמא הכהן לאו אבי' היא וא"ל דאזלינן בתר רובא דהא בלא הרוב כמי חייבת חנק כשאר אשת איש ומתרצים העולם מידי הוא טעמא אלא בבת כהן ושם שייך שפיר חזקת צדקת דהעמד האם בחזקת צדקת דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ולא הוי שתקה ואף למשנה אחרונה בסוף נדרי' אינה נאמנת היינו אם אינה מאמינה ומיהו היא מחויבת לעשות כל טצדקי דמצי למעבד דדלמא יאמין לה ואמת דיש לפקפ' בזה טובא ואין להאריך כאן בזה ונחזור לענינינו דיש לומר בכהן העובד עבודה הוא מטעם חזקה ואין להקשות דנילף חזקה מזה דכהן העובד עבודה ולמה ליה להש"ס שם ד' י' ע"ב להביא ילפותא אחרינא מנגע ע"ש לא קשה מידי דהכא שאני דאיכא תרי חזקות ועדיף מרוב ואם כן לפי זה בנידון דידן אסורה כיון דחזקת צדקת איתרע ע"י הכיעור ששכב ה' שבועות בלילה בחדרה ועוד דהכל מרננים על ניאופה ופריצותה עם זה הנחשד כמו שבא בשאלה וגם הבעל בעצמו אומר שראה ממנה קלות ופריצות גדול בימי נידתה אם כן וודאי רשעה היא וחזקת צדקת ליכא ולפמ"ש גם חזקת טהרה ליכא כנ"ל:
נתיב ו
ומיהו נראה דהאי רוב דרוב נשים ולד מעלי' ילדן ליתא לענין זה להחזיקה מש"ז שזינתה קודם שבא בעלה דהוי רוב דתלי במעשה דלא אמרינן כמבואר במס' בכורות ד' כ' ע"א בגמר' שם רבינא אמר כו' ואף דכאן גם המיעוט תלי במעשה וא"כ ראוי לומר דאזלינן שפיר בתר רוב כיון דהוי רוב כמו המיעוט משא"כ שם וק"ל מיהו נראה דלהמיעוט א"צ להמציא שם מעשה דוודאי בעלה בא עלי' משא"כ להרוב דלט' ילדן צריך להמציא מעשה של זכות והוא סברא נכונה בעז"ה ואף דהתוס' שם בבכורות בד"ה רבינא מחלקים בין תשמיש אדם לתשמיש דבהמה מכל מקו' נראה דהיינו לענין הבעל דאיירי שם התוס' ביבום עי"ש בזה מחלקין משום דמצוי אצלה בכל עת משא"כ זנות י"ל דהוא דבר רחוק טפי מתשמיש דבהמה וכן משמע מלשון התוס' ביבמות דף קי"ט ע"א ד"ה ר"מ היא שכתבו וז"ל אין חשיב תלי במעשה אלא ממילא הא בא שאדם נזקק לאשתו עכ"ל משמ' לאשתו דוקא לא חשיב תלי במעשה כנ"ל ברור אבל הא דמקשה הגמרא ביבמות דף ל"ז מרוב נשים לט' ילדן מקשה שפיר דהא זה בעל כמו זה וכן הא דמקשו שם התוס' דף ל"ו ע"ב דנימא דרוב נשים ולד מעליא ילדן גם כן שפיר דבין כך ובין כך מבעלה הוא וא"כ לפ"ז א"ש בהך דינא שציירתי לעיל בנתיב ה' דבכה"ג וודאי דאינה נאסרת אף בלא החזקות כלל ואם כן לפי זה גם בנידון דידן ליכא רוב להחמיר על ידו כיון דתלי במעשה וכן בעובדא דמהר"י מינץ אין צורך למ"ש מהר"י מינץ שם רוב נשים בתולות נשאת בל"ז הך רוב דולד מעלי' ילדן הוי תליא במעשה ודו"ק כי דברים נכונים הם בעזה"י:
נתיב ז
ומיהו בנידון דידן גם זה לא יועיל דהא הקשו המפורשים איך אמרינן רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם הא תלי במעשה הלימוד דהא לא כולד מומחה ותירצו דמיעוט דאין מומחים הוי מיעוט דלא שכיח והוי כמו מיעוטא דמיעוטא ובי' אזלינן שפיר בתר רובא אף דתלי במעשה ועוד הקשו מהא דאמרינן בפסחים המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתן בדוק הא הוי חזקה דתלי במעשה הבדיקה ותרצו דאותן שאין בודקים הוי מיעוט ומיעוטא דמיעוטא לכך אזלינן אף בתר רובא או חזקה דתלי במעשה עוד תרצו די"ל דהא דלא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה הוא רק חומרא דרבנן ולא מחמרינין רק בדבר דאוריית' ובדיקת חמץ לאחר שבטלו דרבנן הוא עכ"ל והנה אם נימא כתירץ השני וודאי דלהקל לא מהני הך סברא דתלי' במעשה ואף אם נימא כתירץ הראשון מכל מקום הא בנד"ד הוי גם כן תרי רובא רוב נשים לט' ילדן דאיתא בגמ' דיבמות דף ל"ז והיינו אף לרבי בכי ז' דהם גם כן בני קיימא מ"מ בני ט' הוי רוב נגדם ע"ש ועוד רוב א' איכא דהיינו מ"ש התוס' רוב נשים ולד מעליא ילדן והיינו אף מאותן שאינו בני ט' מ"מ בני ז' הם ואם כן הוי מיעוט נפלים מיעוטא דמיעוטא וראוי לילך בתר רובא אף דתלי במעשה ומיהו ז"א דמ"מ הוי מיעוט כפלים מיעוט המצוי כמ"ש התוס' ובאמת דזה לא הוי תרי רובא דהא רוב זה דולדות מעליא ילדן היינו בהדי בני ט' אבל בני ז' לבד לא הוי רוב כלל לנגד נפלים כנ"ל ברור ואינו דומה לתרי רובא שכתבתי לעיל דרוב נשים אינו מזנות ואף אם וודאי זינתה מ"מ רוב בעילות אחר הבעל ואם כן הוי המיעוט שפיר מיעוטא דמיעוטא משא"כ כאן ואם כן לפ"ז עמוד גדול הוא מ"ש מכח רוב דתלי במעשה אך דז"א דיש לי להוכיח אחת משתי אלה או דנימא דבאדם לא שייך כלל לומר הך דתלי במעשה אף בזנות או דנימא דמדאורייתא אין לחלק כלל בין תלי במעשה או לא דאי לא תימא הכא קשה איך הוכיח רבי מרי ממכה אביו ואמו דאזלינן בתר רובא דלמא שאני התם דהמיעוט תלי במעשה דזנות והרוב לא תלי במעשה דממילא הוא בא שאדם חקק לאשתו כמ"ש התוס' ביבמות ואם לפי האמת דקי"ל דאזלינן בתר רובא דחינן רוב דתלי במעשה מכ"ש דדחינן מיעוטא אם תלי במעשה אם כן איך הוכיח ר' מרי דכשהרוב ומיעוט שוים דאזלינן בתר רוב א"ו צ"ל אחת משתי אלה שכתבתי כנ"ל ברור ואם כן נפל ההיתר דתלי במעשה בבירא:
נתיב ח
ומיהו י"ל היתר מצד אחר אם נימא דמכל מקום איכא חזקת טהרה בנד"ד אף דליכא חזקת צדקת כמש"ל בדרך השני בשם הפ"י דהא דהרוב עדיף מחזקה היינו כשהרוב מנגד להחזקה והחזקה עשוי' להשתנות על ידי הרוב מה שאם כן כאן דאין הרוב דולדות מעלי' ילדן מנגד לחזקת טהרה ולא קרב זא"ז ואין החזקה הנ"ל עשוי' להשתנות על ידי הרוב זה ומיהו זה טעם נכון מאוד והגון על הדבר שציירתי לעיל בנתיב ה' באשה שהלך בעלה למד"ה כו' ע"ש דלא אסרינן אותה על בעלה מטעם רוב אף בלא שני החזקות שכתבתי אלא אף בחזקה אחת סגי מכח טעם זה אבל בנד"ד כבר בארתי דגם חזקת טהרה ליכא והרוב במקומו ואם כן אף למהר"י מינץ מכל מקום בנד"ד כופין אותו להוציא:
נתיב ט
וע"פ מ"ש בסוף כתיב ד' דבמיעוט' דמיעוט' מודה ר"מ וכל השקלא וטריא דהגמרא שם בחולין הוא לרבנן כמו שהוכחתי מדברי הגמ' שם להדיא עפ"ז נתיישב לי גם כן מה דהוי קשה לי על התוס' שם ע"א ד"ה אתי מפרה אדומה דהקשו דלמא הטעם משום חזקה דפרה בת שתים ואם כן בשעה שנולדה לאו טריפה היתה כי טריפה איכו חי ואוקמה אחזקה ע"כ והנה לכאורה לא הקשו התוס' ולא מידי דהגע עצמך אם יארע לטריפה ודאי שחי' י"ב חודש דנימא דמותרת היא ודיעה זו לא נשמע לא' מן החכמים שיסבור כך וכמו שהאריך הרשב"א בתשובה ס' צ"ח דודאי טריפה אינה מותרת בשום אופן ומעולם לא נשמע מי שיחלוק עליו בדבר זה וביאר מהרש"ל הטעם דהא דאמרינן טריפה אינה חי' היינו דעל הרוב ידבר דרוב טריפות מתות אבל יתכן לפעמים דטריפה היא וחי' אך דבספק טריפות סמכינן על שהוי י"ב חודש דאזלינן בתר רוב ובוודאי לאו טריפה היא משא"כ בוודאי טריפה דאם חי' וודאי היא מן המיעוט טריפות חיות ומ"מ טריפה הוא הובא דברי מהרש"ל בפלתי סי' כ"ט עיי"ש ודבריו נכונים וברורים מאוד כמו שמצינו שאמרו והלא מצינו הרבה מתקיימת שתיים ושלש שנים ואם כן לפ"ז לק"מ קושית התוס' דאף אם נימא דהטעם בפרה אדומה משום חזקה הנ"ל מ"מ הלא מוכח ממילא דאזלינן בתר רוב דהא החזקה הנ"ל אינו רק מכח רוב דטריפות מתות וק"ל ומיהו למ"ש הקשו התוס' שפיר דמ"מ איכא תרי רוב' רוב בהמות כשרות ואף אם היא ממיעוט טריפות מ"מ רובן אינם חיות ואוקמה אחזקה מאי תאמר שמא הוא ממיעוט טריפות וחיות דהוא מיעוט' דמיעוט' ובכגון זה אפילו ר"מ עודה ואם כן איך מייתי ראי' לרבנן דפליגי אר"מ כנ"ל בדברי התוס' הנ"ל:
נתיב י
ולפ"ז מיושב עוד קושיא עצומה יותר מה דהוי קשה לי על דברי התוס' הנ"ל דהא שם בעמוד הנ"ל בתוס' ד"ה מנא הא מלתא כו' הקשו וא"ת כיון דאמרינן זיל בתר חזקה כ"ש רובא כו' עיי"ש ותירצו ב' תירוצים חדא דלר' אחא ב"י בעי כו' ופירש זקני מהרש"א ז"ל כך לתירץ התוס' הנ"ל ר"ל דר"א ב"י סובר דחזקה היא הלמ"מ ואין למדין ק"ו מהלכה עכ"ל ודבריו נכונים בפירוש דברי התוס' הנ"ל ועוד תירצו התוס' דלמאי דמפרש ר"ת דהא דרוב עדיף כו' עיי"ש והנה לפ"ז קשה לי טובא על קושית התוס' הנ"ל בד"ה אתי' מפרה אדומה ומה שתירצו ע"ו דיש חזקה אחרת כנגדה כו' ע"ש דממ"נ לא יתכן דלתירץ הראשון בתוס' ד"ה וכא הא מלתא כו' לר"א בר יעקב בעי כו' לק"מ קושית התוס' הנ"ל דהא גם אם נימא דהטעם משום חזקה אם כן רובא אתי' במכ"ש דהא עכשיו יהי' מוכח חזקה מקרא ואם נימא כתירץ השני של תוס' שם אם כן קשה מאי תירצו דמ"מ איכא חזקה אחרת כו' אם כן אכתי דלפ"ז איך מוכח דרוב וחזקה רוב עדיף הא גם להרוב מסייע חזקה ולפמ"ש א"ש די"ל דמ"מ אזלין דברי התוס' הנ"ל לתירוץ הראשון של התוס' שם ומ"מ הקשו שפיר דאיך יליף מכאן ראי' לרבנן דפליגי אר"מ הא כאן איכא חזקה בהדי רוב והוי מיעוט' דמיעוטא כמו שמפורש שם ביבמות ד' קי"ט ע"ב דבכה"ג דאיכא חזקה בהדי רוב גם ר"מ מודה משום דהמיעוט הוי מיעוט' דמיעוטא עיי"ש כנ"ל:
ומיהו בל"ז יש גם כן ליישב קושיא הנ"ל אם נימא דאזלינן לתירץ הראשון של התוס' שם דהא יש להבין בל"ז מה הקשו התוס' דלמא הטעם משום חזקה הא וודאי כל כמה דלא נתפרש בתורה הטעם אי משום רוב אי משום חזקה וודאי דיש לתלות במסתבר טפי דהיינו רוב ומה"ת לומר דהטעם משום חזקה ואם כן מה הקשו התוס' אלא דעיקר קושיתם מכח דחזקה כבר ידעינן מהלכה וזה פשוט ואם כן לפ"ז אכתי לא ידעינן חזקה רק מהלכה דבלא הלכה הוי מוקמינן טעם דפרה במסתבר טפי דהיינו ברוב ואם כן כיון דלא ידעינן חזקה רק מהלכה אם כן הא דאין למדין ק"ו מהלכה קאי אדוכתי' ושפיר הקשו התוס' ודוק היטב:
נתיב יא
אלא אי קשי' הא קשי' על מה דמפלפלים התוס' שם ע"ב ד"ה ליחוש אי אזלינן בד"נ בתר רובא הלא קי"ל סוקלין ושורפין על החזקות וכ"ש רובא דעדיף מיהו לק"מ דהיינו מהלכה למ"מ דאזלינן בתר חזקה ואין למדין ק"ו מהלכה לכך הוצרכו לראי' הנ"ל דאף הסוגיא ההיא דאזלי לר"א בר"י דלית לי' חזקה מקרא וליכא ק"ו אפ"ה סובר הגמ' דאזלינן בד"נ בתר רובא והנה התוס' שם מתרצים שני תירוצים ונ"מ רבתא בינייהו לדינא דלתירץ ראשון לא אזלינן בתר רוב מקל לחמור ולתירץ השני אזלינן ודרוש וקבל שכר הוא ונ"ל להכריע דאיתא במכות ד' ה' ע"ב אין העדים זוממין נהרגין כו' שם והרי אחיו קיים עכ"ל משמע דמיתורא דאחיו דרשו דאיזה משמעות יש כאן דקיים הוא וכן הקשה הריטב"א בחידושיו למס' מכות הא קרא כתיב להקים שם לאחיו וכן כתיב קרבו שאו את אחיכם אלמא דמיקרי שפיר אחיו אף לאחר מיתה ע"כ קושיתו א"ו כמ"ש וזה פשוט והנה לפ"ז קשה הא מלאחיו דרשינן ולא לאחותו כמבואר בסנהדרין ד' נ"א ע"ב והוא דרש יותר נאה דהלשון משתמע יותר על דרש ההיא כמבואר למבין ואם כן מנ"ל הא דמתניתין הנ"ל ונ"ל לתרץ בטוב טעם ודעת בעזה"י דבאמת דרשינן לאחיו ולא לאחותו ומ"מ מהדרש ההוא בעצמו מוכח דבאחיו קיים איירי דהא באמת קשה לכאורה למה לי קרא לאחיו ולא לאחותו דזוממי בת כהן אינם נדונים במיתתה דהיינו בשריפה רק במיתת הבועל דהיא חנק הא בלא קרא כלל ידעינן זה דהא בחולין ד' י"א ע"ב יליף דאזלינן בתר רובא מע"ז דאמר רחמנא ועשיתם לו כאשר זמם כו' ודלמא הך דאסהידו בי' טריפה הוי וכי תימא דבדקינן לי' התניא ברבי אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין עכ"ל הגמ' והנה שם בתוס' הקשו מכאן מוכח דבד"נ אזלינן בתר רובא וקשה הא דתנן הנסקלים בנשרפים ידונו בקלה אע"ג דרוב נשרפים נינהו ותי' ר"ת כיון דממ"נ הוא נהרג לענין באיזה מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא עכ"ל והנה לפ"ז קשה איך מצינו לחייב זוממי ב"כ בשריפה כמיתתה דלמא טריפה הוא וכ"ת דאזלינן בתר רובא הא לענין באיזה מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא ואם כן הכא ג"כ דאף אם לא ידונום בשריפה כמיתתה מ"מ יהרגו במיתת הבועל ובזה לא שייכו התירוצים הנ"ל שכתבתי לעיל בנתיב ה' על קושית הגאון מהר"ץ (והנה קושית הגאון מהר"ץ מהלברשטאט מפורסם דאיך חייבה התורה לבת כהן בשריפה ומתרצין עפ"י התוס' בחולין דכתבו דאיכא למימר דמוקמינין האם בחזקת צדקת וכתב זקני הגאון מהרש"א דחזקה ליכא דדילמא נאנסה ע"כ וע"ז אומרים דבאשת כהן לא שייכה הדחי' הנ"ל דהא אם נאנסה היתה מודיע לבעלה כיון דהיא בחזקת צדקת דהא אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ואם כן ל"צ לרוב כלל ולי נראה לתרץ דמשכחת לה היכא דהבעל קדשה וכנסה על תנאי שאת בת כהן נמצא דאם אינה בת כהן היא פנוי' ואין כאן מיתה ככל והבן א"נ כגון שהיא נשואה שמסרה אבי' בקטנותה לחופה וקבל קדושין דאם אינו אביה אין קדושין שקדשה קדושין אם כן אינו חייבת מיתה כלל ודוק וכמדומה ששמעתי מתרצין כן) ומיהו לק"מ דעד כאן לא קאמרו התוס' רק דאם לענין המיתה הקלה לא נצטרך ליזל בתר רוב הנ"ל ואם יהבינן לי' החמור נצטרך ליזל בתר רובא משא"כ היכא דגם לענין מיתה הקלה נצטרך לילך בתר רוב הנ"ל אם כן כיון דבין כך ובין כך נצטרך ליזל בתר רוב הנ"ל וודאי דאוקמי אדינא וזה פשוט וברור ואם כן ה"נ דאף אם יהבינן להו מיתת הבועל צריכים אנחנו ג"כ לרוב דאינם טריפות דהא י"ל על הבועל כמי דלמא טריפה הוא ואם כן כיון דבין כך ובין כך צריך לרוב הנ"ל וודאי דאוקמא אדינא וזה ברור מיהו זה אינו רק דאם מחייבין להזוממין מיתה אף אם אחיו קיים דלא מצינו למבדקי' משא"כ באם אמרינן כהצדוקים דאין נהרגין עד שיהרגו אם כן הדרא קושי' לדוכתי' דהא לענין מיתת הבועל לא נצטרך לילך בתר רובא כיון דהוא נהרג בחנק יכול ליבדקי' שפיר משא"כ אם יהבינין להו מיתתה נצטרך למיזל בתר רובא לא מבעי' להצדוקים לשיטתם דאמרו שריפה ממש כמבואר בסנהדרין ד' נ"ב ע"א שם במשנה עיי"ש אם כן אחר שנשרפה איך נבדקה אלא אף לדידן דקי"ל בפתילה של אבר מ"מ כיון דמקלקלה אבר הפנימים וודאי די"ל דלמא במקום נקב ניקב וכדומה וצריך לומר דאזלינן בתר רובא וקשה הא כאן דממ"נ הוא נהרג לענין באיזה מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא ואם כן למה לי קרא דלאחיו ולא ולאחותו ואין לומר דצריכא היכא שנבדק הבועל ונמצא טריפה דאז ה"א דדיינינן לי' במיתתה דהא אז שפיר אזלינן בתר רוב דאי לא ניזל לא איתחייבו מיתה כלל דזה איכו לא מבעי' לדברי רש"י בפרשת שופטים שכתב להדיא שלא מיעט כאן אחותו אלא במקום שיש לקיים בהם הזמה במיתת הבועל ולכך לא ממעטינן היכא דמעידים על אשה שחללה שבת או שהרגה נפש וכדומה בשאר עבירות שחייבים עליהם מיתה עי"ש ברש"י ואם כן לפי זה באמת בכה"ג דיינינן להו במיתתה דאין סברא למעט כלל כיון שאין יכולים לקיים דין הזמה במיתת הבועל וזה ברור אלא אף לדברי התוס' בסנהדרין ד' נ"א ע"ב ד"ה לאחיו דמשמע להדיא מדבריהם דאף אם אינם מעידים כלל על הבועל מ"מ אינם מחויבים מיתה ע"ש וכן הוא בתוס' מס' מכות ב' ע"א ד"ה זוממי ב"כ ובועלה עיין שם מכל מקום קשה דהא כתבו דמשום זה צריך עוד קרא מה שדרשו הוא ולא זוממי' דאי מלאחיו ולא לאחותו לחוד ה"א ה"מ היכי דמעידים נמי על הבועל עכ"ל והיינו משום מה שכתבו דה"א דדווקא היכא דיכול לקיים הזמה ואם כן קשה היאך יכולים לומר כן ולמה לי היא ודוק ועוד דהא הקרא הנ"ל לאחיו קאמר ש"מ דאיירי היכא דיהבינן לי' מיתת אחיו א"ו מדאיצטריך לאחיו ולא לאחותו ש"מ דבאחיו קיים נמי נהרג ואם כן אף אם יהבינן להו מיתת הבועל נצטרך למיזל בתר רוב הנ"ל דרוב בני אדם אינם טריפות דהא לא יכול למבדקי' ואם כן כיון דבין כך ובין כך נצטרך לרוב הנ"ל ה"א דאוקמי אדינא דמי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה ואם כן דינייהו במיתתה בשריפה דהיא חמורה לכך צריך לאחיו ולא לאחותו ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד ואם כן מוכרע כתירץ הראשון של התוס' ואף אם עדיין אפשר לומר דלתוס' ה"ל בסנהדרין לא קשה מידי דהא היא לא מיותר דאיצטריך למיעוטי בעולה וק"ל מ"מ לרש"י ז"ל וודאי דיש להקשות כמ"ש והכרעה זו שפיר לשיטת רש"י בפרט דגם הרמב"ם בסוף פ' כ' מ"ה עדות פסק כרש"י ועיין בתי"ט סוף סנהדרין:
נתיב יב
ונחזור לענינינו למ"ש בסוף נתיב ח' דאף למהר"י מינץ בנידון דידן כופין אותו להוציא מיהו אין צריך לכל זה דוודאי דברי רבינו והר"י מינץ תמוהים מאוד אחר בקשת מחילה מכבודו אלף פעמים דמאי ראי' מייתי ומהו הק"ו שלו דאף בנולד בסוף ט' וגמרו סימניו לא מחזיקינן לי' בבר קיימא משום זה אף אם יהבינן לי' הך מ"מ אן חכמתו הגדולה וכי בשביל שנגמר שערו וצפרנו קרוב לגמר חדשיו יום או יומים נימא דנגמר שערו וצפרניו שלשה חדשים קודם אין אלו אלא דברי נביאות ותימה ואף אם יהבינן לי' דיכול להיות נפל אף בגמרו הסימנים הנ"ל מ"מ וודאי דלאו בר ששה ומכ"ש דלא הוי בר חמשה חדשים וארבעה ימים כמו בנד"ד ובאמת גם מ"ש בפשיטות בסוף בן ט' גם כן לא מחזיקינן לבן קיימא בשביל הסימנים לא קיי"ל כוותי' דהא הרמב"ם אף בבן ח' ודאי משוי כי' לבן קיימא וודאי משום הסימנים ובבן ט' דהיינו שנכנס בחודש ט' דעת כמה פוסקים דאף בלא סימנים מחזקינן ליה לבן קיימא וודאי ומכ"ש דנגמר מהסימנים דוודאי ראוי לפסוק דהוי בן קיימא ומכ"ש בסוף ט' דוודאי בלי שום ספ' בר קיימא הוי דזה דכלו לו חדשיו כיון דידעינן דסוף ט' הוא ומכ"ש דנגמר הסימנים הנ"ל והוא כתב בפשיטות גמור כלאחר יד ואיך לא חש על הנשר הגדול וסייעתו ובוודאי דזה פשיטות גמור לכ"ע דמודו דלא יצויר בששה חדשים שיהיה כגמר שערו וצפרנו כמו שבארתי ואפשר לומר דבחמשה חדשי' וארבעה ימים גם מהר"י מינץ מודה דאי אפשר וגם אם אינו מודה בטלה דעתו כנגד כל הגדולים הרמב"ם ורשב"ץ והה"מ ועוד כמה וכמה פוסקים ודעת יחי' בטל במיעוטו ובפרט שדבריו מתנגדים להשכל והחוש ובבירור נרא' דאף הוא ז"ל לא כתב רק דרך אגב דבאמת בעובדא דידיה לא נגמר שערו וצפרנו וגם היה בן שבעה דשיפורא וששה חדשים שלימים והוא ז"ל סובר דשיפורא גרים וגם נמצא לה בתולים והפקיד שומרים באופן דלא הי' ערמה וגם לא היה שם להתיר איסור רק דרך פיוס לבעל ומשום דנשמע הקול קודם נשואין הוה כראה ונתפייס ע"ש ובוודאי דלא נאמר רק דרך אגב וטפל כמו שמבואר שם ואין לעקור הלכות קבועות חזקות כראי מוצקות בשביל איזה דברים שמגולגלים דרך אגב באיזה תשובה והני מילי לאו דסמכי נינהו וכמה דברים שאינם לפי האמת כתב באותו תשובה בדרך אגב בוא וראה שכתב שם בתשובה ההיא וז"ל לכך אין משגיחין בבת קול רק בעדים כו' ואפי' בכה"ג כתבו התוס' אם לא ראו כמכחול בשפופרת והנה ליתא כן בתוס' כלל רק בעל הלכות גדולות כתב כן וכבר הכו על קדקדו הרא"ש והרמב"ן והרשב"א וכל הפוסקים דאפילו בד"נ לא בעינן כמכחול בשפופרת רק שיראו אותם כמנאפים ועיין מה שהביא שם מהר"י מינץ מהא דגיטין ביצא לה שם מזנה הנה כבר כתבתי מה שיש בו די וגם בלא זה שכתבתי אין ראיה משם לנידון דידיה דשם לא איירי דידעינן מכיעור ופריצות רק דתלינן דהקול יצא מעסקים כאלה ששחקה בשוק והיינו פריצות ולא כיעור וכן מיעך לה בדדי' דאפשר דאינה חייבת כלל בזה דמה הוה לה למעבד שבא עכו"ם ומיעך לה בדדי' והרואה סובר שנתרצית בדבר זה וזונה פרוצה היא ועוד נראה דכיעור לא הוה רק דברים שמורים שבעת ההיא שנמצא כיעור נעשה מעשה של ניאוף מה שאין כן במיעך נה בדדי' בשוק דאז וודאי לא נעשה מעשה של ניאוף לא מיקרי רק פריצות כנ"ל ברור וכן מורה לשון הרמב"ם שכתב שהדברים מראים שזינתה וכבר רמזתי לעיל וזה נכון והנה הרמ"א ז"ל שליקט כל הנמצא בתשובה שקדמוהו וכתב האי דינא דנתעברה סוף סיון כו' שהיא מתוך תשובה ההיא שנצמח מתוך הפלפול כמבואר למעיין בתשובה ההיא ולמה לא כתב האי דינא בשמו דהיכא דלא הוי רק ששה חדשים בין לימים בין לשיפורא וגמרו שערו וצפרנו דלא חיישינן ליה ואמרינן דבר ששה הוא א"ו דלא שמיע ליה הא דמהר"י מינץ כלומר לא ס"ל ואף מהר"י מינץ נראה דלא רצה לסמוך על הוראתו למעשה לכך צוה שלא יגלה מ"ש בזה רק אחר שיתפשרו הצדדים ע"ש סוף דבר אני על משמרתי אעמודה דמשום הא לחוד דנגמר הולד ושערו וצפרנו והי' ילד גדול וחי ארבעה ימים וודאי דלאו בר ששה היא אליבא דכ"ע ואין מי שיחלוק בדבר ואשתהי י"ב חודש כמי לא אמרינן דהא אמר שלא בא עליה אז ושוי' אנפשיה חד"א ואם כן וודאי דכופין את הבעל להוציאה בלא קדל"פ ובלא ע"כ ובלא הכרת העיבור שבא בשאלה ואף אם נחזיק לרוב נשים שאינם מזכות ודלא כמ"ש מכל מקום כופין אותו להוציא משום זה לחוד רק דלעידי הכיעור צריך מכח הכתובה שאין לנו עסק בו כעת כנ"ל ברור:
נתיב יג
והנה מחמת שמצד הסברא לא כ"ל כ"כ להחליט הדבר כמ"ש לעיל דלא אמרינן רוב נשים אינם מזנות דהסברא נותנת דהוא רוב מעלי' מיהו אם נימא דלא הוה רוב מעלי' קשה כמ"ש והוא קושיא עצומה מאוד כמבואר למבין דאיך הוכיח דאזלינן בתר רובא כרבנן דר"מ ממכה אביו דשם איכא תרי רובא ובכה"ג אפילו ר"מ מודה משום דהמיעוט הוי מיעוט' דמיעוטא והנראה לי ליישב זה דמסתבר להגמ' דוודאי מדאורייתא אין לחלק כלל בין רוב לרוב או בין מיעוט למיעוט דהכל נכנס בסוג רוב ומיעוט ודוק רק דמדרבנן יש לחלק כמו דגם לדידן למיעוט המצוי חיישינן מדרבנן כן י"ל לר"מ דהא דחייש ר"מ למיעוט היינו מדרבנן כמ"ש התוס' בחולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח ע"ש ועיין ביבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא לכך מחלק שפיר דהיכא דמצוי קצת חייש והיכא דהוה מיעוט' דמיעוט' ולא שכיח לא חייש וזאת הכל תיסוב אקוטב ונקודה ויסוד שהניחה התורה ליזל בתר רובא ולא ליחוש להזדמן רחוק לכך מדרבנן דעושין משמרת למשמרת לחוש למיעוט אף שהוא רחוק קצת במציאות מ"מ כעין של תורה תיקנו שלא לחוש רק למאי דרחוק קצת ולא למאי דרחוק לגמרי ואם כן זה הכל יש לה שייכות אם אמרינן דמדאורייתא אזלינן בתר רובא אבל אם נימא דמדאורייתא לא אזלינן בתר רובא אין סברא כלל לחלק וזאת היא סברא ישרה למי שרגיל ליתן לב לדרכי התורה ולדרכן של חכמים גודרי גדר אם כן כי מקש' הש"ס שם רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנ"ל ה"פ דפליגי ר"מ ורבנן דר"מ חייש עכ"פ מדרבנן ורבנן לא חיישי כלל ומדאורייתא כ"ע לא חיישי מנלן והקושיא על שני הכיתות וע"ז מתרץ רב מרי שפיר דאתיא ממכה אביו ואמו דמדאורייתא אין לחלק כלל כמ"ש והא דלא נקט רוב דאינו מזנות היינו כמ"ש דנקט האמת דאף אם ודאי זינתה לא חיישינן דלמא לאו אביו הוא כנ"ל נכון וברור ואם כן לפ"ז א"ש טפי ולק"מ דלמה לא אסרינן אשה לבעלה בהציור שציירתי מכח רוב נשים ולד מעלי' ילדן דהא איכא לנגדה רוב נשים אינן מזכות וגם חזקת טהרה טהורה היא ונקתה וחזקת צדקת צדקתה עומדת לעד כנ"ל ועוד יש לומר דגם בכה"ג אמרינן רוב בעילות אחר הבעל דכיון דנולד הספק לפנינו כבר יש רוב הנ"ל אף דבתשובות מהר"י מינץ הנ"ל לא משמע כן מ"מ י"ל כן ועיין בתוס' ריש כתובות דהקשו שם גם כן על פירש"י מהא דזנות לא שכיח ועיין מה שתירצו:
נתיב יד
והנה מ"ש שם בתשובה ההיא בענין שיפורא גרים אין ענין כלל לנידון דידן כמבואר למעיין לכך לא אאריך בזה רק זאת אומר מה שנלע"ד ברור עיין בכרו"פ להלכות נדה סימן קפ"ט וז"ל ועל הראשונים אנו מצערים לומר בוסת החודש שיפורא גרים כאשר כתבה רמב"ן ורא"ה ור"ן ור"ל דהם דחו לסברא זו בשתי ידים והרמב"ן שהי' שלם בטבעיות ולימודיות ובסוד ה' בא כנודע מגודל חכמתו וחסידותו וצדקתו ופרישתו וקדושתו ואמונתו ומ"מ דחה זאת הסברא בשתי ידים שיהי' שיפורא גרים בוסת אשה להקדים ולאחר ודי שנאמר שבפרקים יזדמן כן שבפרקים הטבע שונה ע"פ קביעות ב"ד שלמטה ומשמים יסכימו על ידם לתת משטרם במהלכי נבוכה אשר ע"פ דרכי ב"ד יהלו חיצי השפעתם אלא שהוא מגלגל עלינו לומר כן ברוב נשים דהיא עונה בינונית הוא דבר תמידי הנוהג ברוב נשים כמ"ש המחברים שישנו תפקודם ואורח נשים לפי קביעות ב"ד ויהי' זה שכיח בכל הנשים כצדיק כרשע עובד אלדים ואינו עובד לדעתי היא מהנמנע עכ"ל הצריך לענינינו פה והנה דבר גדול דבר הנביא והאמת יורה דרכו דלא עדיף הך דמהר"י מינץ מהא דרבה תוספאה המוזכר בהדיא בש"ס דיבמות ד' פ' ע"ב וכבר כתב ר"מ דבמקום שיש ע"כ אף אותן הדיעות שאין מחזיקים ע"כ כע"ט מ"מ כה"ג וודאי דלא אמרינן כרבה תוספאה אישתהי הוא דאשתהי כו' וכ"ע מודו בזה דלא אמרינן אשתהי והסכים רמ"א לדבריו בהג"ה סעיף י"א ע"ש אף אנו נאמר דהך דמהר"י מינץ דאף שיארע לפעמים כך ויכולים לתלות בזה מ"מ כשיש כיעור ורגלים לדבר לא תלינן בהך כנ"ל ברור. ומ"ש הב"ש באה"ע סי' ז' ס"ק י"ט על הא דמהר"י מינץ מר"ה פ"ק וכן הקשה בתשובת מהרי"ט בחלק אה"ע סי' ט"ו נ"ל דטעמו של מהר"מ משום דאקרא לאלדים עליון כו' והיינו משום שהטבע משועבד תחת התורה שבה נברא העולם והיינו מיום שנתנה תורה לארץ ולא בשמים היא אבל קודם שנתנה התורה בשמים היתה ולא התנהגו המאורות המאירים לארץ ולדרים עני' על ידיהם לפעל בדצמ"ח רק כפי חוק שחקקם יוצר בראשית ואף שנאמר לאברהם צא מאצטגנינות שלך ישראל אתה ואין מזל לישראל היינו בטבע הפרטי שהוא הי' עקר ונשתנה טבעו לנגד המזל שלו משא"כ בענין כללי שטבע העבור של כל העולם כך מה"ת ישתנה כיון שאז עדיין לא נשתעבד שום כללות העולם תחת התורה ועוד י"ל דהשתנות של אברהם הי' בדרך ניסי ולא בדרך טבעי והיינו לצורך גדול להקים זרע ישראל אבל לא עביד קב"ה ניסי למגני למהר העיבור והלידה נס שלא לצורך גדול משא"כ אחר שנתנה התור' דאז נשתעבד הטבע אחר התורה והוי דבר טבעי כנ"ל לישב קושית הב"ש הנ"ל בטוב טעם בעז"ה. ומ"ש מהרי"ט דיותר מתקיים לז' חדשים מלט' חדשים דבריו הם נגד החוש ולא כן כתב הב"י בשם מהר"ד דוראן כמש"ל דהמציא כן מהא דאמרינן יולדת לז' יולדת למקוטעין אף למ"ד יולדת לט' אין יולדת למקוטעין כבר כתב ע"ז מהרי"ט בחלק אה"ע סי' ט"ו דהאי לאו משום דמזלזלים בשיעור דז' טפי רק משום דטבע האשה לילד בט' שלימים וכיון דאשתני לז' אשתני אבל בפחות מששה שלמים ושני ימים לא סגי עכ"ל ודבריו ברורים ע"ש שחולק על מהר"י מינץ ומסתבר כדבריו:
נתיב טו
ועיין עוד בתשובת מהר"מ לענין פטור מחליצה וז"ל ועל גידול שערו וצפרניו דרשתם וחקרתם ואפילו לא דרשתם וחקרתם וודאי אמרינן שפיר נתגדל הוא וסמכינן ארוב דלא נתגדל ממיעוט דלא שכיח לגמרי היא ואפילו יצא הקול עתה דלא נתגדל שערו וצפרנו הוי נמי קלא דבתר נשואין ולא משגחינן עלי' הרי שדעתו ג"כ לסמוך על גידול שערו וצפרניו ע"ש:
נתיב טז
ועיין בתשובת מהר"מ פדויאה סי' י"ג בעוברת ע"ד שמצוה לגרשה ואין בזה משום ח"ר רגמ"ה והוכיח כן מדברי מהר"מ במרדכי ואף בלא התראה דהתראה אינה רק להפסידה כתובתה ולכך יכול להוציא אף משום קלא או בע"כ כשלבו נוקפו ואין בזה חרגמ"ה ע"ש והנה שמחתי שכוונתי לדעת הגדול שכבר הוכחתי לעיל דהתראה אינ' רק להפסידה כתובתה ולא לענין איסור כלל והגאון הנ"ל רב גוברי' דכתב כן מסברא דנפשי' ע"ש ועיין עוד בתשובה הנ"ל הובא בהגהת רמ"א סי' ד' סעיף ט"ו ועיין בתשובת מהרש"ל סי' י"א לענין עדות שלא בפני בע"ד ואם הגידו שלא בפני בע"ד אם יכלו לחזור ולהגיד בפני הבע"ד עיין עליו וכבר בניתי דיק ושפכתי סוללה על הרש"ל הנ"ל בעז"ה בתשובה אחרת ואין כאן מקומו דכבר הוכחתי דהעיקר בזה דלכתחלה יש להדר בכל טצדקי דמצינו למעבד לקבל בפני בע"ד אבל אם אין בחוק האפשרי רק לקבל שלא בפני בע"ד וודאי דמהני ואל יהי' חוטא נשכר:
נתיב יז
עיין בתשובת רש"ל סי' ל"ג שכתב גם כן להלכה ע"פ הכרעת הרא"ש לאפוקי מבעלה בע"כ וקדל"פ והא דקדל"פ אין פירושו דע"י הכיעור יצא הקול דא"כ קלא מאי מהני אלא פירושו דקול הוא לעז בעלמא שמרננים אחרי' וע"ז הנחשד שזינתה עמו זולת אותו דבר מכוער שראו עדים או הבעל עכ"ל ובוודאי יפה דיבר וכבר הביאו האחרונים את דבריו וכבר הבאתיו לעיל גם מה שמקשה על הטור כבר הבאתיו לעיל בשומי עיני על דברי הב"ח ז"ל עיי"ש ועיין מה שכתב דלרבינו מאיר אין צריך לקלא כלל בע"כ אף לקלא דפסיק אין צורך בוודאי זהו הנכון וכבר כתבתי גם אני כן ושמחתי שכוונתי לדעתו ופשוט הוא בעיני כיון דמהר"מ כע"ט עשוי להם ע"ש דלא פלפל כלל וכלל בשום סוגיא רק בדברי הפוסקים ובלשונם מפלפל קצת אפס קצהו והנה פירש לדברי הרא"ש במ"ש וכבר כתב הרי"ף והרמב"ם כמ"ש הב"י וזה פשוט ואחר שכתב דברי הרא"ש כתב וז"ל וראי' שהביא מהר"מ מדקאמר אין אוסרין על היחוד ולא אמר אין אוסרין ותו לא כו' קלישא הוא בעיני לבנות עליו יסוד בנין על דרך האמת עכ"ל הנה דוחה את דברי ר"מ בקש בלי שום תירץ ואמתלא וגם דחיות שלו לאו כלום הוא כי אם הוכחת ר"מ הי' מכח זה הדקדוק הוי אמר שפיר שאין זה כדאי לבנות עליו יסוד אבל באמת הוכחת ר"מ מגוף הדברים דאמר אין אוסרין על היחוד משמע דווקא על היחוד אין אוסרין רק דכתב אם תרצה לדחוק ולומר שהוא דרך איידי וא"כ למה לו לשנות ולפרש על היחוד ע"כ והדברים ראוים למי שאמרם דאי משמעות הדברים אין אמת רק בדרך איידי וודאי דאין ראוי לומר שפת יתר שהוא מפורש מנגד להאמת ומשמעותו אבל כבר כתבתי לעיל דגם לר"מ עצמו קשה קושיא זו כשם שהוא צריך לתרצה כך יתורץ ג"כ לשאר הדיעות ומקום הניחו לי בעז"ה גם מש"כ בישוב כל הסוגיות עולה על שולחן מלכים בעז"ה:
ומ"ש המהרש"ל בזמנינו אינו יכול להוציאה בע"כ כל היכי דשרי לבעלה עכ"ל וזה וודאי דלראשונים שומעין דמסתבר טעמייהו דהיכי שיש מצוה לגרשה אין בזה משום חרגמ"ה וכ"כ הרשב"א ומהר"מ פדוואה והב"י וכן הסכים הרמ"א בהג"ה סי' קט"ו והאחרונים שם ובוודאי דהמהרש"ל לא ראה דברי תשובת הרשב"א מדלא הביאו ואילו ראוהו וודאי לא הי' חולק עליו אך בנידון דידי' וודאי דהסכים לאמת מצד פסול העדים ונתברר שהבעל החזיק עמה במחלוקת כמה שנים והי' מהדר לשכור עדים שקרים וכבר כתב האדון הרשב"א ז"ל בתשובותיו בסי' אלף רל"ז בכה"ג שהוחזק הבעל שקרן עי"ש ועיין במה שהשיג על רמ"א ז"ל במ"ש הרמ"א דאלמות האב אינו מזיק להבת והוא ז"ל חלק עליו והביא ראי' מחזקה של בן הגזלן כשבא בטענות עצמו אינו מועיל רק כשהחזיק שלשה שנים אחר מיתת אביו דחלף והלך לו אלמות של האב ש"מ דלא כהרמ"א ז"ל הנה אף אם כדבריו כן הוא מ"מ במאי שכתב בענין אויבים דלא מהני אויבים לאבי' זה נ"ל נכון כיון דבש"ס ובאלפסי משמע כן כמ"ש וטעם החילוק הזה דבשלמא לענין אלמות וודאי דאם האב אלם דנותן כח לבתו והעדים יראים מפניו דיוצאי חלציו של אדם כנפשו אבל לחשוד להעביר קול על בתו משום שנאתו אף שבאמת נוגע הדבר גם לו וכאלו הוציאו שם רע עליו מ"מ כבר כתבתי והוכחתי דאין חשודין רק להוציא שם רע על השונא לבד ולא להשתתף עמו עוד אחד וא"כ הכא מה להם ולבת לשפוך דמה חנם אף אם רוצים לנקום מאבי' מסתי' אם נחשדינהו שיוציאו לעז שיהי' נוגע לו לבד ולא לאחרים עמו והחילוק זה נכון מ"מ אף אם לא נודה לסברא הנ"ל מ"מ זה וודאי דאויבים דנחשדת אין מועילים לגבי הנחשד ואויבים דהנחשד אינם מועילים לגבי נחשדת כמו שהוכחתי מדברי הש"ס והאלפסי בראי' ברורה לפענ"ד וגם מסתבר דהא הם היו יכולים להנקם משונא בלי שפיכת דם נקי בשנאתם חנם והנה בנידון דידן אף אם לא תודה לסברא הנ"ל וגם שיש לה אויבים ובדרך שכתבתי לעיל מ"מ כופין וודאי להוציא מכח הריון והלידה ואף גם הכיעור ובאחד מהן לחוד דהיינו בלידה כדרך שבא בשאלה הוי סגי מכ"ש בצירוף כל הני גם הקול לא תלינן באויבים וזה ברור. והנה בענין קבלת עדות שלא בפני בע"ד מבואר בתשובת מהרש"ל הנ"ל שאם הותרו בה ולא באתה בפשיעה לב"ד וודאי דמקבלין שלא בפני' בכן החכם עיניו בראשו לעשות כדת דזה ברור דאם הוא עשיר מוחזק ואלם בעירו מוציאין אותו לדין לעיר אחרת כמ"ש הרמ"א בחידושיו סי' י"ד סעיף א' בהג"ה הנ"ל לפי מה שהמציא מהרש"ל דשייך לגבה דין אלם מפני אלמות אבי' רק לענין לגבות עדות שלא בפני' כי אינו אלא מטעם קנס באלם ולמה נקנסה עבור אבי' עכ"ל וא"כ לפ"ז בשלמא בהא דמקבלין עדות שלא בפני' שהוא (שלא) כדת של תורה שפיר צ"ל שהוא משום קנס משא"כ בהא דמוציאין לדון בעיר אחרת דתורה אחת לכולנו ואין בזה משום העברת הדת רק שיצא הדבר לאמתו א"כ וודאי דגם לבתו מוציאין לדון בעיר אחרת ויתרה בה ב"ד מעיר אחרת שתבא לפני הב"ד ויעידו העדים בפני' ולא יודיעו מי הם העדים שרוצים להעיד ובוודאי אלם אלמותו קא עביד ואמר הרי יש ב"ד בעירי הצרי אין בגלעד וכדומה בדברים האלה והרשעה תעמוד במרדה ותפשע ולא תרצה לבא ואז יקבלו עדות שלא בפני' כדין וכדת כנ"ל בדרך עצה טובה ודבר זה יהי' בהסתר ועיני ה' אל יריאיו ומסתי' מלתא בעז"ה ועיין במהרש"ל דעיקר סמיכתו שבנ"ד לא הי' אלם כלל וע"ש עוד בענין עדות מן הכתב ועוד כמה רגלים לדבר שבעלה בזדון לבו רצה לקלקלה לכך בנד"ד יפה הורה כהלכה למשה מסיני ואין ענין לנדון דידן בשאלה ההיא והיא בתשובת הרמ"א ג"כ סי' י"ב י"ד ט"ו י"ז ע"ב שכל יסודם הוא אחר שהבעל הוי מהדר אחר עידי שקר והעדים המה רקים ופוחזים והי' לו קטט עמה ובזה לא שווי' אנפשי' חד"א דוודאי אינו מאמין דידע בעצמו דשקר הוא רק שאומר כן מחמת הקטט והנה מש"כ בתשובה סי' י"ב בענין חר"ג עיין באה"ע בסי' קע"ח מה שמשיג הרמ"א וגם בתשובה ההיא כתב בסוף דבריו מ"מ בכהאי גוונא שמגרשה משום נדנוד איסור לא תיקן הגאון ע"ש רק עיקר כוונתו כמ"ש שם בתחלה הוא משוה רגלים לדבר שמכוון לקלקלה בשקר והנה מדברי כולם נלמד שם דפוסקין כהרא"ש בעיקרא דדינא ולא הביאו שם בעיקרא דמלתא שום ראי' מהסוגיות רק שסומכין על פסק הרא"ש:
נתיב יח
והנה שם בתשובת רמ"א בסי' י"ו בתשובת ר' אליעזר בר מנוח שם מה דהביא מתשובת מהר"מ שם והיא מתשובת רשב"א סי' תתל"ב תתל"ג ע"ש כבר כתבתי דהר"מ לשיטתו אזל דבכיעור בראיית הבעל לא מפקינן אף אם מפקינן בעידי כיעור וכבר תמהתי עליו לעיל שדברים הללו מנגדים להשכל ע"ש ואין ענין לנד"ד והנה מש"כ בתשובה ההיא הא השאילתות לא מיירי בעדים והביא לשון הרא"ש דבריו תמוהים דאף להרא"ש בעי השאלתות עדים וקדל"פ ובעדים איירי וגם הא המרדכי לא הביא הא דהרא"ש רק לדברי ר"מ וא"כ לדבריו השאלתות בעדים לחוד מפיק גם מ"ש אפשר דצריך ג"כ קינוי אף בע"כ שכתב אף אם נימא דהברייתא מיירי בע"כ מ"מ אפשר דקינוי בעי עכ"ל שמעתתי' מרפסן איגרי דזה לא כשמע לשום אחד מן הפוסקים ראשונים ואחרונים שיאמר דבר זה וגם הוא טעות גדול דהא בהני כיעורים דרבי סתירה הוי וא"כ למה לי הכיעור הא וודאי דאשה נאסרת על בעלה בקינוי וסתירה כיון דליכא מי סוטה ומי פליגי רבנן עלי' בהכי ואיך פסק דומ' הלכתא בקד"פ כרב ודלא כרבי סוף דבר שדברים אלו אין להם שחר כלל ומ"ש בסי' י"ד שם מה שעמדה באישון לילה ברה"ר לא הוי כיעור ע"ש הטעם מזה מוכח דאם ישן עמה בחדר במקום אפל וודאי דהוי כיעור גדול והוי כשניהם יוצאין ממקום אפל ומכ"ש שהי' הדבר זה במשך חמשה שבועות וודאי דאין לך עידי כיעור יותר מזה ועל כולם הכרת העיבור במלואות שני חדשים אחר ביאת בעלה לביתו לילד בחמשה חדשים וארבעה ימים גדול וחי ויונק ונגמר שערו וצפרניו וודאי דכ"ע מודו דכופין אותו להוציא וממילא דאין בזה משום חרגמ"ה כיון דכופין אותו להוציא מה לו לעשות כנ"ל ברור כשמש בס"ד:
נתיב יט
ומה שהקשה בתשובת ר"א בר מנוח הנ"ל וכן הרמ"א שם בסי' י"ב על תשובת הר"מ שבמיימוני שבסוף התשובה כתב ואי ליכא ע"כ אלא אותו אחד שמצא עכו"ם מגפפים אותה אי מהימן עליה כבי' תרי חייב להוציאה ובראש התשובה כתב ואף אי מהימן כבי תרי דאסרינן לה אגברא הני מילי בעדי טומאה אבל לא בע"כ וא"כ דבריו סותרין זה את זה בוודאי דיפה הקשה אבל מה שתירץ הר"א בר מנוח דבסוף איירי ע"י קינוי וכ"כ מהרי"ו סי' ח' מחמת קושיא זו ע"ש לא נהירא כלל לפענ"ד כי לא הזכיר שם בשאלה כלל מקינוי וברור למעיין שם דלא היה בעובדא דידיה קינוי כלל ובפרט דקינוי צריך להיות אל תסתרי עם פלוני ואין מועיל הקינוי רק אם נסתרה עם זה שקינ' לה א"כ הול"ל שם שבא ומצא עכו"ם שקינ' לה ממנה שגיפף אותה ושם מבואר להדיא דאמר העד סתם שמצא עכו"ם ריקים ופוחזים שגפפו אותה ולא הזכיר כלל מי הם וזה ברור למעיין שם ועוד דע"א אחר קוס"ת פירושו שהיה הסתירה בשני עדים אז מהני ע"א לענין שאינה שותה עיין בכתובות ד' ט' ע"א וזה ברור אבל לא שהסתירה היה בע"א ובזמן הזה אין נ"מ מזה כלל דאין לכו מי סוטה ובקוס"ת לחוד נאסרת והא דכתב שם הר"מ בע"א של דבר מכוער לא אסרינן אלא אחר קוס"ת בדרך פלפול כתב כן ומעיקר הדין מיירי דהיינו בזמן שהי' מי סוטה וזה ברור ובמחילת כ"ת דהר"א בר מנוח ז"ל דטעה גם בזה אבל לעיקר קושיתו שבתשובת הר"מ הנ"ל נ"ל דלק"מ דמעיקרא מיירי לענין כפיה להוציא מחמת דמהימן לי' כבי תרי ושווי' אנפשיה חד"א וזה כתב שפיר דע"א בדבר מכוער דלא נתברר האיסור אף אם כדבריו כן הוא מ"מ מאן יימר דנטמאה לכך לא שווי' אנפשי' חד"א וזה דומה למאי דפסקינן בי"ד סי' א' סעיף י"ד והעד עצמו מותר לאכול מכאן ולהבא דלענין להבא לא שווי' אנפשי' חד"א וא"כ זה דווקא לענין כפיה כמש"ל ואסרינן לה אגברא אבל לענין שיהיה חייב להוציא כמו לאשה עוברת ע"ד אף אם לא זינתה מ"ע עוברת ע"ד היא וא"כ אי מהימן ליה כבי תרי וודאי דחייב להוציאה ולזה נתכוון במ"ש בסוף התשובה אי מהימן ליה כבי תרי חייב להוציאה ובעדות אבי' שבתו זינתה אסור לקיימה לשון אסור ודוק כנ"ל ברור:
ועוד י"ל דמשום זה כתב בסוף התשובה דאי מהימן עליה כבי תרי חייב להוציאה משום דבאיכא דבר מכוער וודאי דלא אמרינן כרבה תוספאה וגם זה נכון אבל הראשון עיקר והרמ"א בס' י"ג תירץ משום דהוי טובא אומדנות מוכיחות דן אותו מהר"מ כע"א בזנות והנראה לפענ"ד כתבתי ודוק ועיין בתשובות מיימוני לספר נשים סי' ח' והיא בתשובת הרשב"א תתל"ב ותתל"ג ועיין מ"ש בתשו' מיימוני הנ"ל המעתיק:
נתיב כ
ועיין בתשובת מהר"י בן לב ספר ראשון סי' ו' וכל מה שכתב בתשובה דברים פשוטים הם ונכונים וכל עיקר פלפולו הוא בדברי הר"מ והרא"ש ורש"י לענין אם יש לה בנים וכבר כתבתי לעיל והמצאתי דבר חדש וראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו דהך חלוקה דיש לה בנים לא שייך רק לגבי נטען ולא לגבי בעל כלל וזה ברור בעיני ולכך לא נזכר בברייתא ובכל המקומות בש"ס דנזכר מאפוקי בעלה ע"י זכות מהא דיש לה בנים רק במקום שנזכר שמוציאין מנטען נזכר הך חלוקה כן נרא' לי ברור ואין ענין לנידון דידן דכאן אין לה בנים ועיין עוד בתשובה ההיא דיש מקום לומר דבאין לה בנים אף בלא עדי כיעור ורק בקד"פ מוציאין ובקדל"פ אף ביש לה בנים מוציאין אף בלא עדים וברייתא דקאמר אם יש לה בנים לא תצא רק בע"ט איירי בקד"פ עכ"ל אם נימא כך צ"ל דלפי המסקנא ברייתא דהני' דבאפסיק אחר לא תצא משום דהוי כקד"פ איירי ביש לה בנים וק"ל ועיין עוד בתשובה ההיא דראוי לומר בשל תורה הלך אחר המחמיר דבדבר שב ערוה אזלינן לחומרא אף דהוי רובא להקל ומ"ש דבנד"ד הוי חומרא לכל הצדדים כיון דהוא אסורה כייפינן בשוטים עכ"ל כוונתו דהוא קולא מכח חרגמ"ה וכבר כתבתי לעיל דהא ליתא ועין עוד שם בסוף התשובה דעמד ג"כ על תשובת הר"מ שבמיימוני שסותרים דבריו ולא תירץ והנראה לפע"ד כתבתי:
ועיין שם בסי' ח' בדין קבלת עדות שלא בפני בע"ד ועיין עוד שם מזה בסי' ס"א ועין בספר שני בתשובת בן לב חידושי דינים דף ס"ח ע"ס הנה מ"ש שם בענין יצא עלי' שם מזנה וודאי דנכון הוא לשיטת הפוסקים דבקדל"פ לחוד לא מוציאין מהבעל אבל כבר כתבתי לעיל בעז"ה דברי' נכונים מה שנ"ל בזה והנה בהא דכתב שם דהא דחוששין דאתמר גבי דומה וכן פרוצה ביותר היינו כשאר חוששין בתלמוד כההוא דשני משפחות מתגרות זו בזו וכההיא דכל הפוסל פסול ואמר שמואל ובמומו פוסל ומ"ש המ"מ כו' וכהן חושש לה מד"ת עכ"ד הכוונה דכהן חושש לכתחלה מד"ת דזונה אסורה לי' אבל ישראל אין לו לחוש אלא משום הרחק מן הכיעור כו' עכ"ל שמחתי מאוד שמצאתי כי חבר בעז"ה רב מובהק כמוהו שכן כתבתי אני לעיל וכוונתי לדעת הגדול בעזה"י וזה ברור מאוד גם מה שכתבתי לעיל דלא דחינן שום קול רק אם יש במה לתלות מצאתי עכשיו ראיה ברורה ע"פ דבריו שכתב וז"ל וההיא דכתובות דיצא עליה קול שהוא בן גרושה דמורידין אותו מכהונתו היינו דווקא לב"ג דלא שייך טעמא דפריצות עכ"ל א"כ יש לדברי הנ"ל ראי' מגמ' דכתובות הנ"ל ע"ש שרוצה לפלפל בתוס' דסוטה וכתב שאינו יכול משום שהשליח לא נתנו השב רוחו הנה אפשר מן השמים הניחו לי מקום דכבר פלפלתי בעזה"י בדברי תוס' הנ"ל גם מה שכתב בפשיטות גדול דבקדל"פ לחוד וודאי דאין מוציאין הנה כבר הוכחתי לפי מה שסוברים התוס' הפירש בדבריו הוא דבקדל"פ לחוד מוציאין וכן הוא לפירש התוס' עצמם לענין להוציא מן הנטען וזה ברור:
ובספר שלישי בסי' קי"ד מבואר דבכלו לו חדשיו וודאי דהוא בר קיימא וודאי בלי ספק אפילו מת ביומו ובספק אם כלו וודאי בגמרו סימנים הוי בר קיימא דאורייתא כן הוא העיקר ודעתו כמבואר למעיין שם והוא הנכון כמו שבארתי בדברים נכונים בס"ד ועיין שם בסי' מ"ד ואין ענין לנד"ד ושם מפלפל בילדתו ומת ע"ש:
נתיב כא
ועיין בספר רביעי סי' י"ט דכתב דכמו דאם יש ע"כ לא אמרינן כרבה תוספאה ומפרש הטעם משום דאין לה חוקת כשרות ואזלינן בתר רוב נשים מולידין לט' ה"נ באם ליכא רק קדל"פ שזינתה לא אמרינן כרבה תוספאה רק באם שהקול היה קודם דאשתהי י"ב חודש משא"כ אחר דאשתהי לא הוי קול ריעותא בפ"ע דהא מחמת דאשתהי הוא עכ"ל דבריו נכונים וא"כ בנד"ד הא הוי הקול בחנוכה וא"כ לא צריכנא לדברי הבעל שאמר שלא בא עליה ואף אם לא הוי ע"כ כ"ש שיש ע"כ וגם קלא וגם הבעל אומר שלא בא עליה אף במשך י"ב חודש וגם הוחזקה נדה ומכ"ש דכופין אותו להוציא ומחזקינן לה בזונה וודאי:
ועיין שדחה שם לדברי הר"ד דוראן שהביא הב"י בס"ס קע"ח והרמ"א בהג"ה בסי' ד' סעיף י"ד בולד שהיה בוכה לחמשה חדשים בשתי ידים ודבריו נכונים:
ומיהו מה שכתב מהר"י בן לב בתשובה הנ"ל דהטעם של רבה תוספאה הוא דאמר אשתהי הוא דאשתהי אף דרוב נשים לט' ילדן משום דאמרינן סמוך מיעוט כחזקה חזקת כשרות דידה עכ"ל במחכ"ת שגה בזה דוודאי הא דאמרינן סמוך מיעוט לחזקה הוא מדרבנן דמדאורייתא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ואמאי הא איכא מיעוטא בהדי חזקה אלא וודאי דמדרבנן הוא וזה ברור וראיה ברורה נדבר דהא בהדיא אמרינן בגמ' בנידה דף י"ח ע"ב ובקידושין דף פ"א לרבנן דקי"ל כוותיה מיעוטא כמאן דליתא ורובא וחזקה רובא עדיף עכ"ל הש"ס א"ו דמ"ש התוס' והרא"ש דאף לדידן דלא קי"ל כר"מ דחייש למיעוט אמרינן סמוך מיעוט לחזקה היינו רק להחמיר מדרבנן ולא להקל וזה ברור וכן מבואר בדברי הרא"ש בפ"ק דחולין דף י"ב בשם ר"ת דהיא חידש דבר זה דאף דלא קי"ל כר"מ מ"מ קי"ל סמוך מיעוט לחזקה כתב וז"ל דהיכא דאיכא חזקה בהדה חיישינן למיעוטא להחמיר עכ"ל וכן מבואר בכמה מקומות דלא הוי רק מדרבנן ואין להאריך ע"ש בחולין דף פ"ו ע"ב תוס' ד"ה סמוך מיעוטא כו' ושם בתוס' נדה ד"ה מיעוטא כמאן דלית' ובקדושין דף פ' ע"א תו' ד"ה סמוך מיעוטא ע"ש א"כ לפ"ז דמדאורייתא אסורה איך שרינן איסור דאורייתא אלא נ"ל דהוא הדבר אשר דברתי דיש כאן ב' חזקות דהיינו חזקת כשרות והיא היא חזקת צדקת וגם יש חזקת טהרה דהיינו שהיא בחזקת מותרת לבעלה כנ"ל אבל חזקה אחרת תו ליתא דהא חזקה שלא נבעלה ליכא ועי"ל כמש"ל דלא אמרינן בזה רובא וחזקה רובא עדיף כיון שאין הרוב מנגד לחזקה:
נתיב כב
עיין בתשובת מהרי"ט בחלק אה"ע סי' א' שלא היה שם שום עדות רק נשים והשומעים מפי נשים ואסרה לבעלה הואיל ודעתו של הבעל סומכת על דבריהם ומפלפל שם בענין זה דדעתו סומכת ודבריו נכונים ואמיתים. ועיין שם תשובת מהרי"ט הנ"ל שם סי' ט"ו והנה במ"ש שם בענין גמר הסימנים במחכ"ת דברים שאין להם שחר הן איך אשתמיט להנשר הגדול הרמב"ם ז"ל וכת דעמי' דסוברים דבן ח' וודאי שגמרו סימניו הוא בר קיימא וודאי כמו שבארתי לעיל ולא מתורת רוב כלל רק וודאי גמור כמו שסובר בהלכות כחלות דהא אין הולכין בממון אחר הרוב וכמש"ל ומכ"ש בן חמשה חדשים וכמה ימים וודאי דכ"ע מודו. גם מ"ש דלא אזלינן בתר רובא בזה דכל היכי דאפשר למיתלי בהתירא תלינן אפילו בדרך רחוקה ולא תלינן בזנות במחכ"ת לא דק דוודאי בכל התורה כולה אזלינן בתר רובא ואפילו בד"נ ולהוציא אשה מבעלה לא עדיף מיניה ומשום זה הוכיחו הפוסקים דלא בעינן כמכחו' בשפופרת ודוק וזה ברור ופשוט ומכש"כ בעובדא דידיה דלא היה לו לאסור כלל אך מ"מ היה להחזיק האשה תחת בעלה דלא להוציאה מכח פגם ע"ש מיהו מ"ש היא הנכון דוודאי בכל התורה כולה אזלינן בתר רובא מדאורייתא ואיך יכולים אנחנו להקל בזה שאסרה התורה ואף שהביאו בשם הריב"ש מ"מ אפילו אמרה יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה לסתור כללי תורה דאזלינן בתר רובא ומה שהביא ראיה מרבה תוספאה אין ראיה כלל לפי מ"ש הטעם דרבה תוספאה וכן מוכח מדברי מהר"י בן לב דאזלינן בזה בתר רובא מהא דכתב בספר רביעי סי' י"ט הטעם דרבה תוספאה משום דסמוך מיעוטא לחזקה אף שחלקתי שם עליו לעיל מ"מ נשמע מדבריו דאזלינן בתר רובא בזה ועוד אי תלינן בזרות רחוק א"כ כל הכיעורים דרבי לא הזיקו כלל וגם כל הקולות נתבטלו דשערי התירוצים לא ננעלו וכן מוכח מדברי מהר"י מינץ בסי' ו' דאזלינן בתר רובא דר"ל דמחמת רוב נשים ולד מעליא ילדו נחזיקה בזונה אך דדחי משום דאיכא לנגדה רוב נשים בתולות נשאות ע"ש וזה ברור ואין צורך לפנים כלל דבכל התורה אזלינן בתר רובא לבד בפיקוח נפש רק מדרבנן מחמירין לפעמים לחוש למיעוט להחמיר או משום דאיכא חזקה בהדה או משום דהוי מיעוט המצוי וא"כ איך נתיר איסור דאורייתא וברור בעיני דוודאי מהרי"ט לא אמרה רק משום רדיפות שלום דשם לא היה חשש איסור כלל אף אם זיכתה ע"ש ויהי' איך שיהיה כוונתו מ"מ לא נעקור תחומ' תורה אף בשביל גדול כמותו דהאמת אהוב לכל ובפרט אמיתות התורה הקדושה והנה מהרי"ט עצמו שם בתשובה סי' י"ח האריך להוכיח דמספק מפקינן איתתא מתחת בעלה ע"ש ואם כן דבריו עצמן סותרין זא"ז דהכא כתב דאפילו לרוב לא חיישינן ואם דמתו דדווקא לזנות לא חיישינן ולא מצד שקשה הוציא אשה מתחת בעלה ורק שזנות הוא דבר זר ורחוק וזה נראה ברור דעתו שלא יסתרו דבריו א"כ קשה איך הוכיח בש"ס דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו כו' דלמא זנות שאני דהוי כמו מיעוט' דמיעוט' דאפילו ר"מ מודה בי' וראיה דהא לפי האמת אף אם יש רוב המסייע לחשש זנות לא משגיחין בי' אלמא דוודאי הוא דבר זר ורחוק ומיעוט' דמיעוט' אלא וודאי דדברי מהרי"ט הנ"ל דחוים המה. ועוד שנשמט ממנו דברי התוס' בגיטין דף י"ז ע"ב ד"ה זנות לא שכיחא ע"ש ואם כן וודאי דלא חיישינן לדבריו נגד התוס' ומוכח מש"ס היפך דבריו סוף דבר במחכ"ת דברים אלו אין בהם ממש לאמיתות דין תורה ואולי אפשר דכוונתו דמשום הכי לא אזלינן בתר רובא למתלי בזנות משום דאיכא נגדו רוב אינן מזנות וכבר כתבתי לעיל בזה מה שיש בו די ועיין שם בתשובה הנ"ל סימן ט"ו דהאריך לפלפל ולחלוק על הא דמהר"י מינץ בסי' ו' בהא דשיפורא גרים ועיין עוד במהר"י מינץ בסי' ט' ועיין עוד מהרי"ט שם סי' י"ז שנתגלגל שם בתוך הדברים דקלא בענין זנות לא חיישינן לי' כלל כדאמרינן בגיטין ביצא לה שם מזנה בעיר כו' עכ"ל דבריו תמוהים דאיך נשמט ממנו גמ' דיבמות דאמר והלכתא כוותי' דרבי בקדל"פ ואיך כתב הוא דקלא בענין זנות לא חיישינן לי' כלל והא דכתב מהא דיצא לה שם מזנה כבר כתבתי במה שיש בו די ומיהו לא צריך לזה כלל בעובדא דיד' דדבריו הם שרירין וקימים אף אם וודאי נבעלה לו עי"ש ועיין עוד שם בתשובת מהרי"ט אף שאינו ענין לנידון דידן מ"מ בתוך הדברים מגולגל אם מספק איסור דאורייתא מפקינן אתתא מבעלה והאריך בפלפול דמפקינן מספק איסור דאורייתא וחולק על מהר"י בן לב ע"ש והנה מ"ש בהרי"ף ז"ל דנתכוון לספק דרבנן שמחתי שכוונתי לדעתו דכבר פרשתי כן לעיל והנה הוא לא הביא שום ראיה שכן הוא הפירוש בדברי רי"ף ז"ל ואני ת"ל הבאתי ראי' ברורה בעז"ה וכן הפירוש שכתב בסוף דבריו בדברי הרא"ש הוא הנכון. וע"ש שכתב הטעם דמקילין בדיעבד במים שאין להם סוף ולא ידעתי מאי קשה לו ממים שאין להם סוף דהיא ג"כ רק חשש למיעוט המצוי כמו שמשמע להדיא בדברי התוספת ביבמות ד' ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה כו' ע"ש לכך מקילין בדיעבד וכמו דמקילין באשת כהן בענין זה דנפל שהביא במהרי"ט שם והא דהקשיתי אני לעיל ממים שא"ל ס' היינו דלמא להתוס' לומר האי דאשת כהן מיירי בנפל מן הגג ע"ש אבל למהרי"ט לא ידענא מאי קשי' לי' ומיהו כראה מדבריו דהוי קשה לי' לפי מה שר"ל דאף לרשב"ג ליכא חשש דאורייתא א"כ למה להש"ס לומר הטעם דמקילין באשת כהן משום דסמכינן אדרבנן הלא אף לרשב"ג מותר דע"ש ממים שא"לס וזה ברור כוונתו והטעמים שכתב נכונים הם ובאלו הטעמים יש ג"כ לתרץ קושיתי דלעיל מומים שא"לס וכן להיפך בתירוצי דלעיל יש לתרץ ג"כ קושיא זו שהקשה הוא ז"ל לשיטתו והנה מצאתי לי חבר בעזה"י גם בזה שכתבתי לעיל דאף רשב"ג לא חייש רק מדרבנן ומיהו כבר כתבו התוס' והרא"ש כן כמו שהבאתי לעיל ואעפ"כ לא החלטתי הדבר עיין לעיל בדברי שכתבתי על תשובת מהר"י מינץ ודו"ק היטב בכל זה:
נתיב כג
ועיין בתשובת הב"ח סי' צ"ח וסי' צ"ט שאזיל לשיטתו בספרו וכבר כתבתי עליו הנלע"ד דמ"ש לשיטת ר"ת ור"מ הא דקלא בתר נשואין איירי בקד"פ אבל בקדל"פ חיישינן אף בתר נשואין דבריו תמוהין דאם מפרשינן הכי לא הוי התחלת קושיא כלל מזה דקלא דבתר נשואין ואינו תולה בתירץ הר"ם ז"ל ודו"ק וכן על כל שאר דבריו השיבותי לעיל מיהו מ"מ יבואר דעת הב"ח דבקדל"פ וע"א בכיעור מוציאין מבעלה ואין לה כתובה דלצירוף קדל"פ הוי ע"א בכיעור כמו ע"א אחר קוס"ת ועדיף מראיית הבעל הכיעור וכמה נשים כע"א חשיב ע"ש בתשובות האלו ותראה שכן דעתו בבירור והנה אף שלא נ"ל כן דוודאי ראיית הבעל עדיף דשוי' אנפשי' חד"א וראי' דאם זינתה בע"א לא חיישינן לי' אם לא מהימן לי' כבי תרי וכשראה שזינתה וודאי דחייב לגרשה מ"מ עמוד גדול הוא לסמוך עליו למה שכתבתי. וע"ש בסי' ק' שמ"ש בענין קלא מכח האי דיצא שם מזנה סותר דבריו למ"ש בסי' צ"ח ודו"ק והנה במ"ש ביצא לה שם מזנה שכתב הטור בסי' ד' דהיינו דהכל מרננים אחרי' גרע טפי היינו כמ"ש התוס' ולא כמ"ש הוא ז"ל בחיבורו לחלק בין פנוי' לא"א וכאן כתב להדיא דרבא איירי אף בפנוי' ואה"נ דביושבת תחת בעלה נמי עכ"ל וסותר דברי עצמו בחיבורו הנה כתבתי בכל זה לעיל וה שיש בו די ובנד"ד וודאי דאסורה לכ"ע מחמת הכרת ההריון והלידה ולד גדול ועיין שם בתשובה דמהפך דיכול להיות ולד גדול באיברים כשהוא בר שבעה ועכ"פ בר שבעה דשיפורא דמהר"י מינץ אבל לא כשהוא בר חמשה חדשים וארבעה ימים ואף לשיפורא לא הוי רק בר ששה וזה ברור ובצירוף הכרת עובר וע"כ וזה ברור: