הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות סוכה וסדר תפלותיה · רכ
לולב ואתרוג ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלדיכם שבעת ימים. בפ' לולב הגזול (דף מא) ולקחת' שתהא לקיחה לכל אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול מלמד שאין אדם יוצא בלולבו של חג אא"כ נתנו לו במתנה. א' רבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא. לא החזירו לא יצא. ובפ' יש נוחלין (דף קלז) אמר רב אשי אי אמר ליה על מנת שתחזירהו והקדישו והחזירו מוקדש ומוחזר ואי אמר ליה על מנת שתחזירהו לי מידי דחזי ליה בעינן הקדישו והחזירו אינו מוחזר. ואמרינן בנדרים בפ' השותפין (דף מח) מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת לא שמיה מתנה לענין מתנת אתרוג. על כן יאמר לחבירו אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו ולא יאמר לי. וכן ביש נוחלין (דף קלז) אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו בתפוסת הבית ונטלו אחד מהן ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא. והני מילי ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני יוצא בין בגזול בין בשאול. ואמרינן בפ' לולב וערבה (דף מו) א"ר זירא לא לקני איניש לינוקא הושענא ביום טוב קמא דמיקנא קני ולא ידע לאקנויי. בפסיקתא תני ר' חייא ולקחתם שתהא לקיחה מכל אחד ואחד. לכם משלכם ולא הגזול. אם לקח אחד לולב גזול הולך וצווח לפני הקב"ה ואומר גזול אני חמוס אני ומלאכי השרת אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגירו. ואיתא נמי בירושלמי לכם ולא גזול ביום ולא בלילה. לכם ביום בגימ' לא בגז"ל ובליל. ולקחתם לכם לקיחה לכל אחד ואחד. הכל חייבין בלולב כהנים לוים וישראלים. ואמ' בפ' א' דערכין (דף ב) הכל לאתויי קטן היודע לנענע יבש פסול ביום ראשון דבעינן הדר ירושלמי ר' אבין בשם ר' יהודה בן פזי היבש פסול המתים יהללויה אבל בשעת הדחק יקחו אפילו יבש. וא"ר יהודה מעשה באנשי כרכים שהיו מורישין לבני בניהם לולביהן אמרו לו אין שעת הדחק ראיה ירושלמי יבש ציצתו מהו מה בינו לקטום זה הדר וזה איננו הדר. פי' נקטם בראשו אינו הדר. אבל יבש למעלה ולמטה לח כשר לולב של איסורי הנאה כאשרה דמשה ועיר הנדחת פסול של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר לולב הגזול פסול יבש פסול נקטם ראשו או כווץ או סדוק שנפרד זה מזה או עקום כמגל לפניו או לצדדין או חרות כעץ אחד או סליק בחד הוצא או נפרצו עליו מן השדרה וקשרן יחד או נחלקה התיומת פסול. עקום לאחריו כשר היינו ברייתו נפרדו עליו יאגדנו מלמעלה. מנהגנו לכופתו ו' ימים ובהושענא רבה מתירין איגודו למעלה כפת כתיב ו' ימים כפות בכפת אחד. לולב בגימ' חיי"ם לכך יבש פסול שהוא מת. בפסיקתא תודיעני אורח חיים נדרש על לולב. החומש מתחיל בב' בראשית ומסיים בל' כל ישראל. הנביאים מתחיל בו' ויהי אחרי מות משה ומסיים בל' עמו ויעל הרי לולב שקול ככל התורה כולה. וקיימא לן הדס וערבה ג' טפחים ושדרו של לולב שיצא מן ההדס טפח לבד מן העלין הדס הגזול והיבש או של אשירה דמשה ועיר הנדחת או נקטם ראשו או מרובין ענביו מעליו והם שחורות או אדומות פסול. הדס ג' טפחים וצריך ג' הדסין אפילו שלשתן קטומין כשר. של ע"ז אמרי במסכת ראש השנה בפ' ראוהו ב"ד (דף כח) לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר. אבל ע"ז של ישראל או תקרובת ע"ז אם נטל לא יצא כדמשמע בשלהי פר' כסוי הדם (דף פו) ולגבי סנדל ביבמות פר' מצות חליצה (דף פט) נשרו רוב עליו ועבותו קיימת ג' עלין יחד או ב' או יבשו רוב עליו ונשתיירו ג' בדי עלין לחין ובראש כל אחד ואחד כשר. נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר. אם היה ענביו וגרעיניו מרובין מעליו והן ירוקות כשירות שחורות ואדומות פסולות ואין ממעטין ביום טוב ואם מיעטן כשר. ערבה גזולה ויבשה או צפצפה שקנה שלה לבן ועגול ופיה דומה למגל או יבשה שנפרכת ביד פסולה. אבל כמושה או נשרו מקצת עליו או של בעל או של הרים או של חילפא גילא שדומה למגל כשר. ערבי נחל שתים ועלה שלה משוך כנחל מצות לולב לאגוד הדס ולולב וערבה יחד משום זה אלי ואנוהו. לא אגדו כשר. הותר איגודו ביום טוב אוגדו כמין אגודה של ירק. ואין אוגדין אותו אלא במינו אפילו בסיב או בשורש דקל. ואוגד יחד כף תמר אחד וג' ענפי הדסים וב' ערבות ואם לקח יותר כשר. פר"י עץ הד"ר בגימ' אתרוגי"ם אתרוג הגזול והיבש או של אשירה דמשה או של עיר הנדחת או של ערלה או של תרומה טמאה או עלתה חזזית על רובו כעין אבעבועות בין במקום אחד בין בכמה מקומות או על מיעוטו בב' או בג' מקומות או על חוטמו מקום שיפועו אפילו חזזית אחד פסול. ירושלמי כל הפסולין אין פוסלין אלא ביום טוב ראשון דכתיב ביום הראשון פרי עץ הדר. נטלה העוקץ פסולה. ואם ניטל העוקץ ולא נחסר מגוף האתרוג כשר. נסדק פסול נקלף מקצתו פסול כולו כשר כרבא. ניקב וחסר כל שהוא פסול לא חסר כשר תני עולא בר חנינא ניקב נקב מפולש פסול אפי' אינו חסר. ושאינו מפולש בכאיסר ולא נחסר פסול ביום ראשון.
אתרוג תפוח או סרוח או כמוש או כושי או לבן או מנומר או עגול ככדור או התיום או כבוש או שלוק או גדלו בדפוס או כבריה אחרת או ירוק ככרתי פסולה. אתרוג הבוסר או גדלו כברייתו אפילו חרוק כדפין כשר נקבוהו עכברים פסולה כל ז' הימים דמאיס כרב. מיהו אם אין אחר כשר לא גרע מיבש דר' יהודה מכשיר בלולב. ואתרוג הגדל כבכוש לאותם יהודים שבכוש כשר. אתרוג קטן כאגוז כשר בשעת הדחק והגדול אפילו אחז בשתי ידיו כשר. וקיימא לן אם יכול לקנות אתרוג בד' ואחד בו' מוטב שיקנה הגדול ואמרינן בפ' א' דבבא קמא (דף ט) במצוה עד שליש משלו מכאן ואילך מהקב"ה. זמן פסק רבינו שלמה משום רבו הזקן רבינו יעקב בר יקר שאין אומרים זמן בנטילת לולב אלא ביום ראשון הואיל וזמנו של לולב בא מבחול דאין חיוב אלא בשעת עשייתו כשאוגדו ומתקנו וכן בסכה בשעת עשיית' דזמן שאנו מברכים בלילה היינו משום החג ובלולב אין מצריך התלמוד אלא אחת בשעת נטילה אבל הראשונים שנהגו לברך שתים בשעת נטילה הואיל ואין כל אדם עושה לולב לעצמו אלא סומכין על של ציבור.
וגם פליאה בעיני על מה סמכו הואיל ואין חיוב בברכה זו אלא בשעת עשייתה ובחול וגבי נר חנוכה נמי אין אומרים זמן אלא ביום ראשון ואע"ג דנס כל יומא איתיה הכא נמי אע"ג דעושה מצוה בלא נטילה לא דמי הא לקידוש היום דאמרי' בכל יום דזמן י"ט תלוי בקידוש יום טוב. ואפי' בסכות אין אומרים זמן אלא רב כהנא מסדר לה אכסא דקידושא ואי חיובא הוא לומר זמן בסוכה ובלולב לימא בהדיא דאומר זמן עליהן וכן בהלכות גדולות דאין צריך לומר זמן בסוכה ובלולב דסמיך אכסא ומפרש רב יהודאי הכי תנו רבנן העושה לולב מברך שהחיינו. נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב ומוליך ומביא מעלה ומוריד ותו לא מידי. לולב שלא נאגד אלא אגד אחד כשר ומצוה שיאגדנו שלא יתפזרו ענפי ערבות לכאן ולכאן זה אלי ואנוהו. גידם מי שאין לו אלא יד אחת נוטל לולב והאתרוג בזרועו כמו גבי אין לו בהן בפ' נגמר הדין (דף מה) נותן על מקומו ויוצא ויותר טוב ממה שיקח הלולב ואחר כך אתרוג או אם אין לו אלא שמאל או איטר בפ' התכלת (דף מב) מסיק דרב דאמר ציצית אין צריך ברכה בעשייתו לברך לעשות ציצית דקסבר ציצית חובת הגוף היא וכן תפילין וכן סוכה כיון דעשייתה לאו גמר מלאכה היא לא מברכינן לעשות דהלכות ציצית חובת גברא הוא ולא צריך ברכה. ויש פוסק כשמואל כלי קופסא חייבים בציצית דחובת טלית היא וצריך לברך כדאמר בירושלמי בפ' הרואה העושה ציצית לעצמו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות ציצית וכן כל המצות. זמן גרמא נשים פטורות בפ' א' דקדושין כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות כמו סוכה ולולב שאם יעבור הזמן שוב אין לו תשלומין והם ביום ולא בלילה כדאמר בשבת בפ' ר' אליעזר דמילה (דף קלא) ציצית ותפילין אין להם זמן קבוע כל שעתא ושעתא זמניה הוא ואין שייך בהן תשלומין שהרי היום מפטרו אבל מילה שזמנה קבוע ביום השמיני ימול לא הוי מצוה שזמן גרמא שהרי אם לא נימול בזמנו כל הימים שיבאו תשלומי דיום שמיני נינהו ודמי בפ' א' דחגיגה חיגר בראשון ונתפשט ביום שני דכולה תשלומי דראשון הם משום הכי הוצרך בפ' א' דקדושין דף כח) כאשר צוה אותו אלהים גבי מילה ולא אותה דלא דמי לתפילין דמילה כמו פדיון הבן שיכול לפדות מבן ל' יום ואילך כל שעה שירצה אע"ג דמילה ביום ולא בלילה בפ' ב' דמגילה (דף כ) אין מלין ולא טובלין אלא ביום וביבמות בפ' הערל (דף עב) נימול לשמונה או לשנים עשר או לשלשה עשר אין נימול אלא ביום מן וביום וב' דריש מיהו יש לה תשלומין ולא דמו לתפילין ומדבעינן בפרק הערל יום הבראתו כיום הולדו כדמפרש התם ולא דמי לסוכה ולולב קיימא לן במנחות בהקומץ רבה ד' מינין שבלולב מערבין זה עם זה ולקחתם לכם לקיחה תמה בעינן ובפ' לולב הגזול (דף לא) כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן בפלוגתא דרבה ורבא אם מין במינו חוצץ אם לאו אי נתרי טרפא או הוצא. ד' מינין שבלולב יהיה לכם ולא גזל שהגזל פסול. לכך בתמניא אפי בארבע פסוקים יש בהן ד' תיבות וסימניך בוס"ק בפיקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי. סעפים שנאתי ותורתך אהבתי קראתיך הושיעני ואשמרה עדותיך בארבע פסוקים אלו יש בכל פסוק ד' תיבות ויש בהן כל אותיות א"ב לבד גז"ל כי ד' מינין שבלולב פסול אם הם גזולים. להריח באתרוג אמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו. אתרוג של מצוה מותר להריח בו וקודם שיריח מברך ב"א ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ריח טוב בפירות כדמשמע בברכות פ' כ"מ (דף מג) הדס במחובר בין בשבת בין ביום טוב מותר להריח בו אתרוג וכל מיני פירות אסור להריח בהן. בפ' ב' דביצה (דף כג) סחופי כסא אשיראי ביום טוב אסור דקא מוליד ריחא. מיכן אסור להשים אתרוגי' על בגדי' ביום טוב שמוליד ריחא ובמסכת ביצה בפ' המביא (ד' לג) מותר להריח בהדס תלוש ומיני בשמים ביום טוב אך אין מנהג בכל ארץ לותי"ר להריח בהדס ביום טוב וכן פר"ח יקנה"ז ולא הדס. לולב חוץ לתחום או נתון באילן או נפל עליו גל של אבני' אין דוחה יום טוב כדאמרי' גבי שופר בפ' בתרא דראש השנ' (דף לב) העושה לולב לעצמו אומר שהחיינו ואין לברך על עשיית לולב או על סוכה לעשות סוכה כדמשמע במנחו' בריש פרק התכלת נטלו לצאת בו או' על נטילת לולב הכי מסקנא בפ' לולב וערבה (דף מו) אמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל משום דלולב ג' מצות ואתרוג חדא מצוה ובמינו גבוה מכולם והוא מלך על כל אילני מאכל בפ' א' דתענית א"ר אליעזר הואיל וד' מינין הללו אין באין אלא לרצות על המים וכשם שאי אפשר להן בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים. ובפ' א' דר"ה (דף יו) נסכו מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה.
נטילת לולב והאתרוג וכשנוטל הלולב יקחו שלא כדרך גדילתו כדתניא עצי שטים עומדים דרך גדילתן וכשנוטל האתרוג זנבו מן הצד או למעלה ויברך הברכה. דאמרינן בפרק א' דפסחים (דף ז) כל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן. ואחר שיברך יהפך הלולב והאתרוג דרך גדילתן כדאמרינן בשלהי פ' לולב הגזול (דף מב) כיון דאגביה נפק ביה ומשני אביי כשהפכו שאינו יוצא. וקודם עשייתו צריך לברך ולא בשעת עשייתו כדאמרינן בפרק הרואה מצות מאימתי מברך עליהן רבי יוחנן אומר קודם עשייתן ורב הונא אמר בשעת עשייתן. ורב הונא תלמידיה דרב היה בפרק מפנין ובכולי תלמודא. וקיימא לן בפ' קמא דיום טוב רבי יוחנן ורב הלכה כרבי יוחנן וכל שכן הכא שהלכה כרבי יוחנן דבעינן קודם עשייתן. ושמואל אמר הכי בפרק א' דפסחים (דף ו) ואין לברך קודם שיטלם דגרסינן בירושלמי בפרק כיצד מברכין אין בני אדם מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר רבי חייא הדא אמרה הדין דנסיב עיגולא ומברך עילוי והוא לא איתאי בידיה צריך למברכא עליה זמן תניינות. ובמנחות בפרק הקומץ רבה (דף לה) תפילין בשעת הנחתן ולא קודם לכן אלא מצוה לטלטלו שלא דרך גדילתו ואינו יוצא בהגבהתו ומברך על נטילת לולב ונוטלו כדרכו דרך גדילתו. כדאיתא בפרק לולב וערבה ומנענעו.
ניענוע ירושלמי צריך לנענע שלשה פעמים ומוליך ומביא מעלה ומוריד. ובהלל מנענעין " בהודו לה' ובאנא ה' הושיעה נא ובהודו ליי כי טוב בסוף הלל. במדרש אמרתי לכם שתקחו את הלולב ומנענעו לפני למה שבשעה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים נענעתי את ההרים שנאמר ההרים רקדו כאילים אף לעתיד לבא אני עושה כן וההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי וגו'. ואם כרך ידו בשום דבר ונטל הלולב יצא ואם הוא בכלי ולקח בכלי לא יצא כדאיתא בסוף פ' לולב הגזול (דף מב). בפרק הקורא את המגילה כל היום כשר לנטילת לולב. ובפרק לולב הגזול (דף לה) מי שבא בדרך ואין בידו לולב לכשיכנס לביתו יטלו על שלחנו. לא נטל שחרית יטול בין הערבי' שכל היום כולו כשר ללולב לולב דאורייתא עבדינן זכר למקדש לבד בשבת משום גזירה דרבה וצריך לברך על הלולב כל שבעה. מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה הלולב ומחזרת למים בשבת. ביום טוב מוסיפין בחולו של מועד מחליפים. בירושלים היו מחבבין המצות שכל היום היה לולבן בידם. ואין לחתוך לולב וערבה או הושענא ן הקרקע דאמרי' בריש לולב הגזול (ד' ל) סתם כותי גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת הילכך ליגזזו אינהו דהוי יאוש בעלים ביד הכותי ושינוי רשות ביד ישראל. ירושלמי לא סוף דבר לנענע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה ומנענע בפ' לולב וערבה (דף מה) אמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר כל האוחז הדס בעבותו ולולב באגודו מעלם עליו הכ' כאלו הקריב קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח.