אור ברסלב
הרוקח הלכות סוכה וסדר תפלותיה

הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא

הלכות סוכה וסדר תפלותיה

הלכות יום הכפורים

ריט

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות זה הפסוק מתחיל בסוכות ומסיים בסוכות ועוד תחילה כתוב בסכת ואחר כך תשבו ואחר כך כתוב להפך ישבו ואחר כך בסכת ועוד קרא יתירה הוא היה לו לכתוב בסכת תשבו ז' ימים כל האזרח בישראל ולא יותר. אלא כל מקום שמתחיל הפסוק בתיבה אחת ומסיים באותה תיבה יש לרבות יותר. כמו שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב ועד ערב תשבתו שבתכם. הרי מתחיל בשבת שבתון ומסיים תשבתו שבתכם לומר מוסיפין מחול על הקדש בין מלפניו בין לאחריו ולרבות ימים טובים שכמו כן מוסיפין מחול על הקדש כדאיתא בפ' בתרא דיומא (דף פא) כל דבר שנקרא שביתה יש משום גזירה ויש משום מוקצה ויש משום שבות. כמו כן בסכת תשבו. ישבו בסוכות. מחלוקת ר' שמעון וחכמים ור' אליעזר וחכמים כמו שנפרש אסמכתא מיכן תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ר' שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח. וקא מפלגי אם יש אם למקרא או למסורת בסכת בסכת בסכות אלו אסמכתא מתחיל בסכת ומסיים בסכות לרבות כאלו כתיב ג' בסכת וכתיב אחריו למען ידעו דורותיכם כי בסכת הושבתי הרי ד'. א' לסכך נשארו ג' לדפנות ולר' שמעון בסוכות כתיב האחרון כאלו ב' הרי א' לסיכוך וד' לדפנות והלכה כרבנן וב' כהלכתן וג' אפי' טפח שוחק וגם צורת הפתח. ואמר בסכת תשבו הרי כתיב בסכת קודם ישיבה לומר סוכה ישנה שעשאוה קודם החג שלא לשם חג שבית הילל מכשירין זהו בסוכה שנעשית לסכך אע"פ כן תשבו ומה שהיפך ישבו ואחר כך בסכת. לומר אם אין לו סוכה ביום ראשון יעשה סכות בחולו של מועד. וכן הולכי דרכי' ביום ישבו בסוכות בלילה הולכי דרכים בלילה ישבו בסוכות ביום. בסוכות תשבו כעין תדורו כגון ישראל שנתחייב בסוכה והיה בבית האסורים ובחולו של מועד יצא תשבו כשיצא אבל שנתגייר בחולו של מועד נאמר ישבו בסכות. תשבו בגוב' של אדם שראוי לישיב' הם י"ט ישבו בסכת ז"ט בסכת תשבו ז' ימים הייתי אומר אם בא מן הים בחולו של מועד יכול ישב מיום שבא ז' ימים לכך נאמר קרא יתירא ישבו בסוכות בעוד שהוא ימי סוכה בסכת תשבו. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כלומר המשמשין חייבים אבל חולה מחמת סוכה פטור הוא ומשמשין שאינו ראוי לישיבה וכן חתן ושושבינין פטורין מן הסוכה. בסכת תשבו יכול מכל דבר ת"ל חג הסוכות תעשה לך ז' ימי' באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב. ה"סכות בגימטריא ת"צא שכך הכשר סוכה שהרי הסוכה ז' על ו' הרי ז' פעמים ז' הם מ"ט והגבוה י' טפחים הם י' פעמים מ"ט הם ת"צ טפחים טפח כל טפח והט' כנגד טפחים הרי תצ"א וכתיב סוכה תהיה לצל יומם בגימ' וסוכה עשרים אמה לכך סכה שהיא גבוהה מכ' אמה פסולה. אם כל הסכך למעלה מכ' כדמפ' בפ' א' דערובין בתחלתו. בסכות תשבו ולא בסכה שבתוך הבית כמו שכתו' בעזרא ויעשו להם סכות איש על גגו ולא תחת גגו על גגו מי שאין לו חצר ובחצרותיהם מי שיש לו דיורים מרובים. ובחצרות בית האלהים, והלא אין ישיבה בעזרה ושם כתיב וישבו בסכות אלא בעזרת נשים וגם חצרות היו בירושלם שהבאים לבית האלהים אוכלים שם שלמיה'. בסכות תשבו ז' ימים, יכול הבא מן הגייס או מן הים בחול של מועד שיאמר אשב מהיום ז' ימים בסכות. שהרי בועל נדה ביום ז' שלה היא טהורה לערב והוא טמא ז' ימים לכך אומר ישבו בסכות בסוף הפסוק שאומר שלא התחיל אלא בחולו של מועד ישב בסוכה כשאר בני אדם ולא יותר. זהו בסכות תשבו ז' ימים ולא יותר לאחר סוכות. לכך נכתב בעזרא פעמים ויעשו להם סכת איש על גגו וכתיב ויעשו כל הקהל השבים מהשבי סכות וישבו בסכות ולמעלה ויעשו להם סכות ואין כתוב וישבו אלא עשו סכות קודם סכות ולא ישבו עדיין בהם. ואותם שבאו ערב סכות ויעשו יותר סכות וישבו בלילה בהם מיד. בסכות תשבו בסכת כתיב ולא בסכה שתחת סוכה. סוכה שתחת סוכה עליונה כשרה ותחתונה פסולה ומסיק רב ירמיה אם העליונה צלתה מרובה מחמתה ותחתונה חמתה מרובה מצלתה ועומדות שתיהן בתוך כ' שתיהן כשירות. ואם העליונה למעלה מכ' ושתיהן צלתן מרובה מחמתן פסולות ואם העליונה בתוך כ' והעליונה חמתה מרובה מצלתה ותחתונה צלתה מרובה מחמתה התחתונה כשרה והעליונה פסולה. בתוספתא סוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה בד"א מלמעלה אבל מן הצדדין אפי' מלאה חמה כשרה סוכה תחת אינן פסולה ומסיק רב שצילת האילן מרובה מחמתו או אפילו ענפיו חמתן מרובה מצילתן ולא חבט על הסכה אבל חבטן על הפסל כשירה סוכה שתחת הבית פסולה ואם הוסר מכסהו ונשארו הנסרים הדקין שקורין לט"ש מאחר שחמת' מרובה מצילתה ועומדין בתוך כ' והסוכה תחתיה כשירה הכשר סוכה אם הד' דפנות בין של עצים בין של אבנים והוא גבוהה מי' טפחים ואינו גבוהה כ' אמה והסכך מסוכך בדבר שאינו מקבל טומאה אלא בקש או בעצים או בענפי אילנות וצילתה מרובה מחמתה ועשויה לצל מתחלה כשירה רק שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו הם ז' טפחים זהו בסכות תשבו שראוי לישב בה ואם גובהה מי' והוצין יורדין בתוך י' אינה ראויה לישיבה ופסולה. ואם גובהה מכ' והוצין יורידין בתוך כ' וצילתה מרובה מחמתה כשירה ואם גבוה מכ' צריך למעטה בעפר או בצרורות ואם נתן בה תבן וקש למעטה וביטלה כשרה. בסכת תשבו ולא תחת דופן עקומה שאם פיחת גג הבית באמצע וסיכך על גביו ולא נשאר בגג סביב ד' אמות רוחב מותר לישב תחת הסכך ולא תחת הגג שהוא נק' דופן ולא סכך אין מסככין בנסרים ומוקי רב בנסרים שיש בהן ד' טפחי' דקיימא לן הלכה כר' מאיר בגזירותיו דגזר משום גזירת תיקרה. ואם יש נסר אחד ד' טפחי' על הסוכה לא ישב תחתיה אבל הסכה כשירה ואפי' הפך נסרי ד' על ד' וסיכך בהן פסולה. ואין מסככין בנסרים משופין. תקרה שאין לה מעזיבה בית הילל אומר מפקפק או נוטל אחת מבינתיים דכתיב חג הסכות תעשה לך. ולא מן העשוי. תעשה לך ולא מן הגזול אם גזל סוכה שבראש הספינה ובראש העגלה שנגזלות שאינה מחוברת לקרקע אבל גזל עצים וסיכך בהן כשירה שאין לו אלא דמי עצים בלבד. חג הסכות תעשה לך בגימ' ז"ה אי"ן מסככי"ן בדב"ר המקבל טומאה ולא מן העשו"י. ולא מן הגזול. באספך מגרנך. פסולת גורן ויקב ד"א מגרנך רמז לנויי סוכה. מגרנך עטרות שבלים. מיקבך יינות. עצי סוכה אסורין כל שבעה בהנאה. כדאמר במס' ביצה בפ' המביא (דף ל) סוכת החג בחג אסורה. נויי סוכה אסורין. ואם התנה עליהן מותרין בפ' במה מדליקין (דף כב) ובפ' המביא באומר איני בודל מהן כל בין השמשות. ובפ' לולב הגזול והדס של מצוה אסור להריח בו דאיתקצאי מריחא ובפ' לולב וערבה אתרוג שמיני ספק שביעי אסור תשיעי מותר. ומתני ביה הנאה בפ' לולב הגזול דר' חנינא מטבל בה אבל עצי סוכה קדושין כחגיגה. ונויי סוכה סדינין הפרוסין בסוכה ומופלגין ממנה ד' טפחים פסולין. וכל דבר כשר לדפנות ואין שייך לומר תעשה ולא מן העשוי כי אם בסכך. חבילי קש וחבילי זמורות וחבילי זרדין אין מסככין בהן. וקיימא לן אויר סוכה פוסל בג' טפחים וסכך פסול בד' טפחים החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה כלל בסכת תשבו ז' ימים ישבו בסכת כי בסכת הושבתי רמז לג' דפנות ואמרי' בעירובין בפ' שהוציאוהו (דף מד) נפל דופנה של סוכה לא יעמיד אדם כלים ומסיק בדופן שלישי שנשברת הסוכה בה לא יעמיד והדתניא עושה אדם דופן בדופן רביעי. כי בסכת הושבתי, בסכת ענני'. ז' ענני' היו לישראל במדבר פרשו עליו עננו פרש ז' זהו פרש ענן למסך. לכך בסכת תשבו ז' ימים וכתיב ישת חשך סביבותיו סכות הרי סכות ב' סוכתו א' הרי ג' רמז לג' דפנות הסוכה לכך ג' כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא כאבן ספיר דמות כסא וג' החשמל חשמלאה חשמלאה וג' ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו ברד וגחלי אש וג' חשך חשך חשכת עבי שחקים. בסכות תשבו ומסיים ישבו בסכת לרבות סוכת גנ"בך גוי' נשים בהמה כותי וסוכת רק"שב רועים קייצים שומרי פירות בורגנין כשירין כשמסוככת כהלכתה ועשויה לצל. ולרבות שעושין סוכות בחולו של מועד ושוין אם נפלה חוזר ובונה אותה. בסכות תשבו הראויה לישיבה אבל אם מסריח אותו העץ או העלין נושרין אין מסככין בו כגון שווצרי דסני ריחייהו או דנתרי טרפייהו. בסכת תשבו שראוי לישיבה, פרט אם מצטער מחמת סוכה שירדו גשמים משתסרח המקפה תנא מקפה של גריסין. ירושלמי לא סוף דבר מקפת גריסין אלא אפי' מקפת כל דבר. תנא כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין או אם ירא מפני הלסטין ומפני הגנבי' פטור וכן חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה משום צער חתן כדאיתא בפ' הישן (דף כו) חולה פטור מן הסוכה אפילו חש בעינו או חש בראשו ומסיק חולה ומשמשיו פטור אבל מצטער בעלמא הוא פטור ומשמשו חייב. אבל אם חמה בסוכה ומזיקו יפרוש סדין סביב הסוכה להגין מפני החמה והרוח ואפי' בשבת מותר לנטותו סביב דאמרינן במסכת שבת בפ' תולין (דף קלה) וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו כילת חתנים אין בגגה טפח דקיימא לן כרבנן אין עושין אהל עראי אפי' ביום טוב. אבל תוספת על אהל עראי מותר כדאמר בפ' בתרא דעירובין גבי רב הונא זילו כרוכו ומן הצד דאמרי' בערובין בפ' כל גגות אמר שמואל שקילו לי גלימא ונגודו בה אבל לפרוס סדין תחתי' ביום טוב אסור דהוי אהל. למעלה על הסוכה אפי' בחול אסור דלא לימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה כדאמר רב אשי למצימיה עבדיה. ותו פירש עליהם סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או פרש על גבי הקנוף פסולה ומוקי רב חסדא לנאותה מותר. בסוכת תשבו שבעת ימים שיכולה לעמוד אבל בסכה שבראש העגלה או בראש הספינה ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה פסולה. וכן העושה סכתו על גבי בהמתו פסולה אבל אם עשאה לבהמה דופן לסוכה וקשרה בחבלים למטה בין רגליה עם ענפים או קש כשירה וכשמתקן הסכך ישמיר להתיר אגודות הערבה משום חבילי קש וחבילי עצים דאין מסככין בהן דקיימא לן כל שאינו עשוי לטלטל לא שמיה אגד. ואגד בחד לא שמיה אגד. בסכות כל דבר רק שלא יקבל טומאה וגידולו מן הארץ. המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה. בסכות תשבו שבעת ימים ביום ובלילה תשבו כעין תדורו כל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ויושבין בסכה שאולה. כל האזרח בישראל ישבו בסכות גר שנתגייר בנתיים או קטן שנתגדל בנתיים כל האזרח בישראל ישבו בסכות הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים ומדייק בפ' א' דערכין כהנים אצטריכ' ליה הכל לרבות קטן שאינו צריך לאמו כשניעור ואינו קורא לאמו ואם קורא ושותק חייב מדרבנן לחנכו במצות. בסכת תשבו ומסיים ישבו בסכת לרבות סוכה מעובה כמין בית שאין כוכבים נראין מתוכה כשירה כבית הילל. וסכה מדולדלת שצילתה מרובה מחמתה כשירה. אם הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה ואם היה הסיכוך הרבה מהן וחבטן ועירבבן עם הסכך כשירה ואם לא חבטן וקצצן כשירה ואמר רב וצריך לנענע וקיימא לן שפועי אהלים אם סמכה לכותל פסולה בסכות תשבו ז' ימים תשבו כעין תדורו כיצד היה לו כלים נאים ומצעו' נאות מעלן לסוכה ואוכל ושותה בסוכה ומשנן בסוכה למגרס ולא לעיוני אמר רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני מישתא במטללתא מאני מיכלא כגון יורה ומחבת ודוד ובוכנא ואסיתא ואגני דלישא ושפודין ואסכלא ומאני דטבלי להוציא מן הסוכה. אבל כוסות וצלוחיות וקיתוניות וקנקנים ונודות יכול להניח בסוכה שרגא נר חרס אם הסוכה קטנה צריך להוציא מן הסכה. אבל מסוכה גדולה כמו שלנו אין צריך אבל מנהג שאין מביאין נר חרס בתוכה כי אם מנורות ברזל ונחשת ונר שעוה. בסכת תשבו ז' ימים כל שבעת ימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי היו לו כלים נאים מעלן לסוכה כמו מטה ושולחן וכסא ומנורה אוכלין ושותין בסכה. אוכל אכילת עראי חוץ לסוכה כד טעים צורבא מרבנן ועייל לכלה. כדמסיק אביי ואם רצה להחמיר על עצמו יעשה. היה אוכל בסוכה וירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה של גריסין היה אוכל בסכה וירדו גשמים וירד לאכול בבית ופסקו גשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו. וכן היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד אם פסקו אין מטריחין אותו לעלות עד עמוד השחר. אין ישינין שינת עראי חוץ לסוכה. ואם מתירא מפני הגנבים או משום יתושין מותר. שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה וכן חולים ומשמשיהן וכן חתן וכל בני חופ'. הולכי דרכים בלילה או שומרי העיר בלילה פטורי' בלילה וחייבין ביום הולכי דרכים ביום או שומרי העיר ביום פטורים ביום וחייבין בלילה הולכי דרכים ביום ובלילה פטורים ביום ובלילה שומרי גנות ופרדסין פטורין ביום ובלילה. ברכת סוכה על כל פעם ופעם שנכנס לסוכה לישב מברך בא"י אמ"ה אקב"ו לישב בסוכה והלכת' גבי קידושא סוכה ואח"כ זמן שביעי ספק שמיני יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן ומייתינן בסוכה כל מאני מיכלא ומן המנחה ולמעלה מורידין את הכלים שולחנו ומצעותיו חוץ לסוכה ומסדר שולחנו בבית לכבוד יום טוב האחרון. בסכות תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישר' בהוציאי אותם מארץ מצרים. ומרעמסס באו לסכות על אותן סכות היה א"ר אליעזר סכות ממש היה ר' עקיבא אומר ענני כבוד היו וכן פירשו כי בסכות הושבתי ויש מפ' כשצרו על ארץ האמרי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות כמו שכתוב וארון וישראל ויהודה יושבים בסכות כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען זהו כי בסכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמו שכתוב אשר הכה משה ובני ישר' בצאתם ממצרים. והיא שנת הארבעים וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות. שלא יחשבו מאבתינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל ומה שכתוב בעזרא כי לא עשו כן בימי יהושע בן נון ולא אמר מימי משה לפי שמשה לא כיבש רק סיחון ועוג אבל יהושע לכד וכבש כל הערים. לכך אמרו במגילה כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון ולא מימות משה ואמרו אתיא פרזי פרזי והלא פרזי כתיב בתורה אלא לפי שכתוב ויאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים וגו' ואמר לו לחזק ליהושע שהיה בכל כיבושי הארץ לכן מוקפין מימות יהושע כך למען ידעו דורו' שהקב"ה הוצאים ממצרים וכשצרים על הערים של מלכים ישבו בסכות עד שכבשום כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ והקב"ה כיבש הארצות זו היא כי גרים ותושבים אתם עמדי מהו כי לא עשו מימות יהושע והלא כמה מלכים צדיקים היו. אלא מאי לא עשו אלא בימי עזרא שלא נבנו בתים הרבה בירושלים כי אם מעט ומעט עם. ובימי המלכים היו בתים הרבה וחצרות חצר לבעל הבית ועשו בהן הסכות. ובימי עזרא כתב אין בתים בנוים ועשו סכות ארוכות ורחבות ורוב עם יושבים בסכה אחת ושמחים יחד. ובערכין (דף לב) מביא הפסוק ודורשו ולמה צוה לישב בסכה בחדש השביעי לפי כי תחלת ירו ימות החמה חג המצות וסכות תחלת ימות החורף. כי כל ראשית להקב"ה. וכמו שעקיפין לכבוש ערים (כך הענני') כמו יריחו תחלה ז' ימים הקיפו וביום השביעי ז"פ כך אנו סובבי' לסביבת התורה בסוכות י"ג עננים היו לישראל וי"ג ימים מתענין לגשמים. ג"ז במסכת תענית. וכמו שמקיפין דרך ימין כך מקיפין אלו דרך ימין. וכך היו מקיפין בתעניות עבור מים כמו ביריחו כי העננים הילוכן כך לימין. לכך סמך במלכים אצל יריחו אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי. ועוד סכות שכתוב בהקב"ה ישת חשך סתרו סביבותיו סכות חשרת מים עבי שחקים. וכתיב סוכתו הרי ג' רמז בסכת בסכת בסוכות. וכתיב ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש ויי מחסה לעמו. לכן ישבו בסכות לא ינזקו וכתיב וסוכה תהיה לצל יומם מחורב למחסה ולמסתור מזרם וממטר. לכך כשהיו מנסכין מים צוה לישב בסוכה להגן ממטר רע ומטר וגחלי אש. במדרש. וסוכה תהיה לצל יומם א"ר לוי כל מי שהוא מקיים מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה מיסך עליו מן המזיקין שכן הוא אומר באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה. ואף הקב"ה נותן לו חלק לעולם הבא ממנה לעתיד לבא. והקב"ה מושיבו בסכות של לויתן לעתיד לבא. אמר לו הקב"ה לאיוב מה אתה אומר מי יתן ידעתי ואמצאהו הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא אם מחסר אני מטלית אחת ממנו יש לי למלאות שנאמר התמלא בסכת עורו שאני נותן לכל צדיק חלקו שראוי לו ואיני מחסר לו ואתה אומר איני מכיר בין צדיק לרשע זהו התמלא בסוכות היכול אתה למלאות לכל אחד מהן לפי דרכו. ואם תאמר אינו משובח עורו של לויתן אמר רבי פנחס הכהן בר חייא ורבי נחמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק כנפיו מכסות גלגל חמה. האומר לחרס ולא יזרח. ואין לך מזוהם בדג אלא מקום רפידתו ומקום רפידתו של לויתן יפה משל זהב. ירפד חרוץ עלי טיט. וכל מי שמקיים מצות סוכה הקדוש ברוך הוא נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכה של סדום שהיתה מסוככת בשבעה אלנות זה על זה. גפן תאנה ורימון פרסק קריסטמלין ואגוז ותמרים על גביהן. זהו ועמק סכות אמדד ומיסך עליו מחמתו של יום הבא הנה יום בא בוער כתנור. אימתי כשמקדר על האומות כדאיתא בפרק א' דעבודה זרה (דף ג) באותה שעה הקדוש ברוך הוא עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה שנאמר כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני וסוכה תהיה לצל יומם מחורב סכות לראשי ביום נשק. אימת כשיבאו כל הגוים על ירושלם. הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך.

רכ

לולב ואתרוג ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלדיכם שבעת ימים. בפ' לולב הגזול (דף מא) ולקחת' שתהא לקיחה לכל אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול מלמד שאין אדם יוצא בלולבו של חג אא"כ נתנו לו במתנה. א' רבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא. לא החזירו לא יצא. ובפ' יש נוחלין (דף קלז) אמר רב אשי אי אמר ליה על מנת שתחזירהו והקדישו והחזירו מוקדש ומוחזר ואי אמר ליה על מנת שתחזירהו לי מידי דחזי ליה בעינן הקדישו והחזירו אינו מוחזר. ואמרינן בנדרים בפ' השותפין (דף מח) מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת לא שמיה מתנה לענין מתנת אתרוג. על כן יאמר לחבירו אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו ולא יאמר לי. וכן ביש נוחלין (דף קלז) אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו בתפוסת הבית ונטלו אחד מהן ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא. והני מילי ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני יוצא בין בגזול בין בשאול. ואמרינן בפ' לולב וערבה (דף מו) א"ר זירא לא לקני איניש לינוקא הושענא ביום טוב קמא דמיקנא קני ולא ידע לאקנויי. בפסיקתא תני ר' חייא ולקחתם שתהא לקיחה מכל אחד ואחד. לכם משלכם ולא הגזול. אם לקח אחד לולב גזול הולך וצווח לפני הקב"ה ואומר גזול אני חמוס אני ומלאכי השרת אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגירו. ואיתא נמי בירושלמי לכם ולא גזול ביום ולא בלילה. לכם ביום בגימ' לא בגז"ל ובליל. ולקחתם לכם לקיחה לכל אחד ואחד. הכל חייבין בלולב כהנים לוים וישראלים. ואמ' בפ' א' דערכין (דף ב) הכל לאתויי קטן היודע לנענע יבש פסול ביום ראשון דבעינן הדר ירושלמי ר' אבין בשם ר' יהודה בן פזי היבש פסול המתים יהללויה אבל בשעת הדחק יקחו אפילו יבש. וא"ר יהודה מעשה באנשי כרכים שהיו מורישין לבני בניהם לולביהן אמרו לו אין שעת הדחק ראיה ירושלמי יבש ציצתו מהו מה בינו לקטום זה הדר וזה איננו הדר. פי' נקטם בראשו אינו הדר. אבל יבש למעלה ולמטה לח כשר לולב של איסורי הנאה כאשרה דמשה ועיר הנדחת פסול של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר לולב הגזול פסול יבש פסול נקטם ראשו או כווץ או סדוק שנפרד זה מזה או עקום כמגל לפניו או לצדדין או חרות כעץ אחד או סליק בחד הוצא או נפרצו עליו מן השדרה וקשרן יחד או נחלקה התיומת פסול. עקום לאחריו כשר היינו ברייתו נפרדו עליו יאגדנו מלמעלה. מנהגנו לכופתו ו' ימים ובהושענא רבה מתירין איגודו למעלה כפת כתיב ו' ימים כפות בכפת אחד. לולב בגימ' חיי"ם לכך יבש פסול שהוא מת. בפסיקתא תודיעני אורח חיים נדרש על לולב. החומש מתחיל בב' בראשית ומסיים בל' כל ישראל. הנביאים מתחיל בו' ויהי אחרי מות משה ומסיים בל' עמו ויעל הרי לולב שקול ככל התורה כולה. וקיימא לן הדס וערבה ג' טפחים ושדרו של לולב שיצא מן ההדס טפח לבד מן העלין הדס הגזול והיבש או של אשירה דמשה ועיר הנדחת או נקטם ראשו או מרובין ענביו מעליו והם שחורות או אדומות פסול. הדס ג' טפחים וצריך ג' הדסין אפילו שלשתן קטומין כשר. של ע"ז אמרי במסכת ראש השנה בפ' ראוהו ב"ד (דף כח) לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר. אבל ע"ז של ישראל או תקרובת ע"ז אם נטל לא יצא כדמשמע בשלהי פר' כסוי הדם (דף פו) ולגבי סנדל ביבמות פר' מצות חליצה (דף פט) נשרו רוב עליו ועבותו קיימת ג' עלין יחד או ב' או יבשו רוב עליו ונשתיירו ג' בדי עלין לחין ובראש כל אחד ואחד כשר. נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר. אם היה ענביו וגרעיניו מרובין מעליו והן ירוקות כשירות שחורות ואדומות פסולות ואין ממעטין ביום טוב ואם מיעטן כשר. ערבה גזולה ויבשה או צפצפה שקנה שלה לבן ועגול ופיה דומה למגל או יבשה שנפרכת ביד פסולה. אבל כמושה או נשרו מקצת עליו או של בעל או של הרים או של חילפא גילא שדומה למגל כשר. ערבי נחל שתים ועלה שלה משוך כנחל מצות לולב לאגוד הדס ולולב וערבה יחד משום זה אלי ואנוהו. לא אגדו כשר. הותר איגודו ביום טוב אוגדו כמין אגודה של ירק. ואין אוגדין אותו אלא במינו אפילו בסיב או בשורש דקל. ואוגד יחד כף תמר אחד וג' ענפי הדסים וב' ערבות ואם לקח יותר כשר. פר"י עץ הד"ר בגימ' אתרוגי"ם אתרוג הגזול והיבש או של אשירה דמשה או של עיר הנדחת או של ערלה או של תרומה טמאה או עלתה חזזית על רובו כעין אבעבועות בין במקום אחד בין בכמה מקומות או על מיעוטו בב' או בג' מקומות או על חוטמו מקום שיפועו אפילו חזזית אחד פסול. ירושלמי כל הפסולין אין פוסלין אלא ביום טוב ראשון דכתיב ביום הראשון פרי עץ הדר. נטלה העוקץ פסולה. ואם ניטל העוקץ ולא נחסר מגוף האתרוג כשר. נסדק פסול נקלף מקצתו פסול כולו כשר כרבא. ניקב וחסר כל שהוא פסול לא חסר כשר תני עולא בר חנינא ניקב נקב מפולש פסול אפי' אינו חסר. ושאינו מפולש בכאיסר ולא נחסר פסול ביום ראשון.

אתרוג תפוח או סרוח או כמוש או כושי או לבן או מנומר או עגול ככדור או התיום או כבוש או שלוק או גדלו בדפוס או כבריה אחרת או ירוק ככרתי פסולה. אתרוג הבוסר או גדלו כברייתו אפילו חרוק כדפין כשר נקבוהו עכברים פסולה כל ז' הימים דמאיס כרב. מיהו אם אין אחר כשר לא גרע מיבש דר' יהודה מכשיר בלולב. ואתרוג הגדל כבכוש לאותם יהודים שבכוש כשר. אתרוג קטן כאגוז כשר בשעת הדחק והגדול אפילו אחז בשתי ידיו כשר. וקיימא לן אם יכול לקנות אתרוג בד' ואחד בו' מוטב שיקנה הגדול ואמרינן בפ' א' דבבא קמא (דף ט) במצוה עד שליש משלו מכאן ואילך מהקב"ה. זמן פסק רבינו שלמה משום רבו הזקן רבינו יעקב בר יקר שאין אומרים זמן בנטילת לולב אלא ביום ראשון הואיל וזמנו של לולב בא מבחול דאין חיוב אלא בשעת עשייתו כשאוגדו ומתקנו וכן בסכה בשעת עשיית' דזמן שאנו מברכים בלילה היינו משום החג ובלולב אין מצריך התלמוד אלא אחת בשעת נטילה אבל הראשונים שנהגו לברך שתים בשעת נטילה הואיל ואין כל אדם עושה לולב לעצמו אלא סומכין על של ציבור.

וגם פליאה בעיני על מה סמכו הואיל ואין חיוב בברכה זו אלא בשעת עשייתה ובחול וגבי נר חנוכה נמי אין אומרים זמן אלא ביום ראשון ואע"ג דנס כל יומא איתיה הכא נמי אע"ג דעושה מצוה בלא נטילה לא דמי הא לקידוש היום דאמרי' בכל יום דזמן י"ט תלוי בקידוש יום טוב. ואפי' בסכות אין אומרים זמן אלא רב כהנא מסדר לה אכסא דקידושא ואי חיובא הוא לומר זמן בסוכה ובלולב לימא בהדיא דאומר זמן עליהן וכן בהלכות גדולות דאין צריך לומר זמן בסוכה ובלולב דסמיך אכסא ומפרש רב יהודאי הכי תנו רבנן העושה לולב מברך שהחיינו. נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב ומוליך ומביא מעלה ומוריד ותו לא מידי. לולב שלא נאגד אלא אגד אחד כשר ומצוה שיאגדנו שלא יתפזרו ענפי ערבות לכאן ולכאן זה אלי ואנוהו. גידם מי שאין לו אלא יד אחת נוטל לולב והאתרוג בזרועו כמו גבי אין לו בהן בפ' נגמר הדין (דף מה) נותן על מקומו ויוצא ויותר טוב ממה שיקח הלולב ואחר כך אתרוג או אם אין לו אלא שמאל או איטר בפ' התכלת (דף מב) מסיק דרב דאמר ציצית אין צריך ברכה בעשייתו לברך לעשות ציצית דקסבר ציצית חובת הגוף היא וכן תפילין וכן סוכה כיון דעשייתה לאו גמר מלאכה היא לא מברכינן לעשות דהלכות ציצית חובת גברא הוא ולא צריך ברכה. ויש פוסק כשמואל כלי קופסא חייבים בציצית דחובת טלית היא וצריך לברך כדאמר בירושלמי בפ' הרואה העושה ציצית לעצמו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות ציצית וכן כל המצות. זמן גרמא נשים פטורות בפ' א' דקדושין כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות כמו סוכה ולולב שאם יעבור הזמן שוב אין לו תשלומין והם ביום ולא בלילה כדאמר בשבת בפ' ר' אליעזר דמילה (דף קלא) ציצית ותפילין אין להם זמן קבוע כל שעתא ושעתא זמניה הוא ואין שייך בהן תשלומין שהרי היום מפטרו אבל מילה שזמנה קבוע ביום השמיני ימול לא הוי מצוה שזמן גרמא שהרי אם לא נימול בזמנו כל הימים שיבאו תשלומי דיום שמיני נינהו ודמי בפ' א' דחגיגה חיגר בראשון ונתפשט ביום שני דכולה תשלומי דראשון הם משום הכי הוצרך בפ' א' דקדושין דף כח) כאשר צוה אותו אלהים גבי מילה ולא אותה דלא דמי לתפילין דמילה כמו פדיון הבן שיכול לפדות מבן ל' יום ואילך כל שעה שירצה אע"ג דמילה ביום ולא בלילה בפ' ב' דמגילה (דף כ) אין מלין ולא טובלין אלא ביום וביבמות בפ' הערל (דף עב) נימול לשמונה או לשנים עשר או לשלשה עשר אין נימול אלא ביום מן וביום וב' דריש מיהו יש לה תשלומין ולא דמו לתפילין ומדבעינן בפרק הערל יום הבראתו כיום הולדו כדמפרש התם ולא דמי לסוכה ולולב קיימא לן במנחות בהקומץ רבה ד' מינין שבלולב מערבין זה עם זה ולקחתם לכם לקיחה תמה בעינן ובפ' לולב הגזול (דף לא) כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן בפלוגתא דרבה ורבא אם מין במינו חוצץ אם לאו אי נתרי טרפא או הוצא. ד' מינין שבלולב יהיה לכם ולא גזל שהגזל פסול. לכך בתמניא אפי בארבע פסוקים יש בהן ד' תיבות וסימניך בוס"ק בפיקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי. סעפים שנאתי ותורתך אהבתי קראתיך הושיעני ואשמרה עדותיך בארבע פסוקים אלו יש בכל פסוק ד' תיבות ויש בהן כל אותיות א"ב לבד גז"ל כי ד' מינין שבלולב פסול אם הם גזולים. להריח באתרוג אמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו. אתרוג של מצוה מותר להריח בו וקודם שיריח מברך ב"א ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ריח טוב בפירות כדמשמע בברכות פ' כ"מ (דף מג) הדס במחובר בין בשבת בין ביום טוב מותר להריח בו אתרוג וכל מיני פירות אסור להריח בהן. בפ' ב' דביצה (דף כג) סחופי כסא אשיראי ביום טוב אסור דקא מוליד ריחא. מיכן אסור להשים אתרוגי' על בגדי' ביום טוב שמוליד ריחא ובמסכת ביצה בפ' המביא (ד' לג) מותר להריח בהדס תלוש ומיני בשמים ביום טוב אך אין מנהג בכל ארץ לותי"ר להריח בהדס ביום טוב וכן פר"ח יקנה"ז ולא הדס. לולב חוץ לתחום או נתון באילן או נפל עליו גל של אבני' אין דוחה יום טוב כדאמרי' גבי שופר בפ' בתרא דראש השנ' (דף לב) העושה לולב לעצמו אומר שהחיינו ואין לברך על עשיית לולב או על סוכה לעשות סוכה כדמשמע במנחו' בריש פרק התכלת נטלו לצאת בו או' על נטילת לולב הכי מסקנא בפ' לולב וערבה (דף מו) אמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל משום דלולב ג' מצות ואתרוג חדא מצוה ובמינו גבוה מכולם והוא מלך על כל אילני מאכל בפ' א' דתענית א"ר אליעזר הואיל וד' מינין הללו אין באין אלא לרצות על המים וכשם שאי אפשר להן בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים. ובפ' א' דר"ה (דף יו) נסכו מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה.

נטילת לולב והאתרוג וכשנוטל הלולב יקחו שלא כדרך גדילתו כדתניא עצי שטים עומדים דרך גדילתן וכשנוטל האתרוג זנבו מן הצד או למעלה ויברך הברכה. דאמרינן בפרק א' דפסחים (דף ז) כל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן. ואחר שיברך יהפך הלולב והאתרוג דרך גדילתן כדאמרינן בשלהי פ' לולב הגזול (דף מב) כיון דאגביה נפק ביה ומשני אביי כשהפכו שאינו יוצא. וקודם עשייתו צריך לברך ולא בשעת עשייתו כדאמרינן בפרק הרואה מצות מאימתי מברך עליהן רבי יוחנן אומר קודם עשייתן ורב הונא אמר בשעת עשייתן. ורב הונא תלמידיה דרב היה בפרק מפנין ובכולי תלמודא. וקיימא לן בפ' קמא דיום טוב רבי יוחנן ורב הלכה כרבי יוחנן וכל שכן הכא שהלכה כרבי יוחנן דבעינן קודם עשייתן. ושמואל אמר הכי בפרק א' דפסחים (דף ו) ואין לברך קודם שיטלם דגרסינן בירושלמי בפרק כיצד מברכין אין בני אדם מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר רבי חייא הדא אמרה הדין דנסיב עיגולא ומברך עילוי והוא לא איתאי בידיה צריך למברכא עליה זמן תניינות. ובמנחות בפרק הקומץ רבה (דף לה) תפילין בשעת הנחתן ולא קודם לכן אלא מצוה לטלטלו שלא דרך גדילתו ואינו יוצא בהגבהתו ומברך על נטילת לולב ונוטלו כדרכו דרך גדילתו. כדאיתא בפרק לולב וערבה ומנענעו.

ניענוע ירושלמי צריך לנענע שלשה פעמים ומוליך ומביא מעלה ומוריד. ובהלל מנענעין " בהודו לה' ובאנא ה' הושיעה נא ובהודו ליי כי טוב בסוף הלל. במדרש אמרתי לכם שתקחו את הלולב ומנענעו לפני למה שבשעה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים נענעתי את ההרים שנאמר ההרים רקדו כאילים אף לעתיד לבא אני עושה כן וההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי וגו'. ואם כרך ידו בשום דבר ונטל הלולב יצא ואם הוא בכלי ולקח בכלי לא יצא כדאיתא בסוף פ' לולב הגזול (דף מב). בפרק הקורא את המגילה כל היום כשר לנטילת לולב. ובפרק לולב הגזול (דף לה) מי שבא בדרך ואין בידו לולב לכשיכנס לביתו יטלו על שלחנו. לא נטל שחרית יטול בין הערבי' שכל היום כולו כשר ללולב לולב דאורייתא עבדינן זכר למקדש לבד בשבת משום גזירה דרבה וצריך לברך על הלולב כל שבעה. מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה הלולב ומחזרת למים בשבת. ביום טוב מוסיפין בחולו של מועד מחליפים. בירושלים היו מחבבין המצות שכל היום היה לולבן בידם. ואין לחתוך לולב וערבה או הושענא ן הקרקע דאמרי' בריש לולב הגזול (ד' ל) סתם כותי גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת הילכך ליגזזו אינהו דהוי יאוש בעלים ביד הכותי ושינוי רשות ביד ישראל. ירושלמי לא סוף דבר לנענע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה ומנענע בפ' לולב וערבה (דף מה) אמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר כל האוחז הדס בעבותו ולולב באגודו מעלם עליו הכ' כאלו הקריב קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח.

רכא

בכל יום מקיפין את המזבח. ואומר אנא ה' הושיעה נא ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא וביום ז' מקיפין ז' פעמים. ואיתא נמי בשוחר טוב על פסוק ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לכך ז' תיבות בפסוק ואיתא נמי בפסיקתא דסכות ואמרי' בבראשית רבה העננים יש להן ז' שמות. ירושלמי בפ' לולב וערבה כיצד סדר הקפה כל ישראל קטנים וגדולים נוטלין את לולביהן בידיהם ימנית ואתרוגיהן בשמאלית ומקיפין הקפה אחת ואותו היום ז"פ. ניחא בזמן שיש מזבח אבל בזמן הזה חזן הכנסת עומד כמלאך אלהים וספר תורה בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת המזבח. וכן מנהג לוקחין ספר תורה ומקיף החזן והעם בלולביהן והעם עמו סביב פעם אחד לבד מן השבת ובהושענא רבה לוקחין שבעה ספרי תורה ומקיפין בלולב וערבה והקהל בערבות שבעה פעמים. ואיתא במזמור ששה עשר בשוחר טוב שמעה ה' צדק למה מקיפין שבעה פעמים זכר ליריחו לפי שיריחו תחילת המלחמות של ארץ ישראל וכל ראשית להקב"ה לכך כלי כסף וכלי זהב לאוצר ה' יבא. וליריחו שבעה החומות שכתוב בסוף יהושע ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעל יריחו האמורי פכ"ח גח"י לכך אמר הקדוש ברוך הוא ליהושע וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקף את העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים ושבעה הכהנים ישאו שבעה שופרות לפני הארון. וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בחצוצרות ואמרינן אין פוחתין משבעה תקיעות במקדש ושבעה קולות בהבו ליי בני אלים קול ה' על המים. ואנו מחננים על המים יום שביעי של סוכות ומקיפין שבעה פעמים הרי הקיפו ששה פעמים ששה ימים ובשבת שבעה פעמים הם י"ג כנגד י"ג פעמים שדבר עם האבות. וי"ג אהבה בתורה ואהבת לאהבה לאהביו וי"ג אריכות ימים וי"ג הליכות באברהם לכך במס' תענית מתענין י"ג תעניות על הגשמים וזוכר י"ג מדות ה' ה' אל רחום וחנון וי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן נגדו שלשה עשר אור ומאורות בבראשית וי"ג באיוב סגור כסף בכתם בשהם וספיר זהב וזכוכית פז ראמות גביש מפנינים פטדת בכתם וי"ג כתיבות בלוחות יזכו שלשה עשר חופות בגן עדן. וי"ג בגן בבראשית להציל משלשה עשר כפילות (ישעיה כד) הבוק תבוק הבוז תבוז אבלה נבלה אמללה אמללו פחד הפחד ופחת והפחת פח בפח רועה התרועעה פור התפוררה מוט התמוטטה ונוע תנוע ונשאר נשאר. לכך בתפלת שלמה שלשה עשר שמיעות ושלשה עשר כתיבות בפסוקי לוחות ולפי שכתוב במלכים אצל יריחו אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי מכלל שבשביל טל ומטר צריך להקיף כמו ביריחו שלשה עשר פעמים לכך רמז ויאמר שוב שבע פעמים שב כתיב חסר ששה לומר עד ו' ויהי בשביעית ויהי עב קטנה לכך בהושענא רבה מקיפין שבעה פעמים עבור הגשמים וכתיב מלאו ארבע כדי מים וכתיב וישנו הרי שמנה ויאמר שלשו הרי שנים עשר וגם התעלה מלא מים הרי שלשה עשר לזכור שלשה עשר פעמים שדבר לאבות וי"ג פעמים כבוד בחומש ולר' עקיבא דאמר ענני כבוד היו הסכות דכתיב על כל כבוד חופה רבי יהודה אומר שלשה עשר עננים היו לישראל לכך מקיפין שלשה עשר פעמים ולמאן דאמר שבעה עננים היו וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן ובהאריך הענן ובהעלות הענן ואם לא יעלה הענן כי ענן ה' ד' לד' רוחות מקיפין וא' למעלה וא' למטה וא' לפניהם לכך מקיפין שבעה כעננים ביום ז' לכך ניסוך המים כל השבעה הימים לכך רמז בפנחס בסוכת ביום ראשון כתב לשלשה עשר פרים" שני" עשרונים" סופו מים. וביום השני פרים מים וביום השלישי פרים מים וביום הרביעי פרים מים וביום החמישי פרים מים וביום הששי פרים מים וביום השביעי פרים מים הרי שבעה פעמים מים לכך שבעה ממין בסופי התיבות בפרשת וביום השביעי ומנחתם ונסכיהם לפרים לאלים ולכבשים במספרם כמשפטם הרי בראש בשנה וביום ז' של סוכת כתיב כמשפטם לומר מה שנגזר בראש השנה ונחתם ביום הכפורים מראה בצל בהושענא רבה לכך כתיב בתילים ב' פעמים כי בא לפני ה' כי בא כי בא לשפוט את הארץ למה ביום ז' לפי שאין מקריבין נדריהם ובעון נדרים גשמים נעצרים. וכל ז' ימים מנסכין מים ורמז בו"ז מים בפנחס על שם שופך בו"ז על נדיבים ומזיח אפיקים רפה לפי שבחג עת המים והוצרכו בלילה שלפניו לראות כמה קרקפתא דגברי צריכין לפרנסה ומראין בצל ואומרים המלאכים פלוני לא יחיה הרי אינו צריך למים ולפרנסה סר צילם מעליהם וה' אתנו סר צלם מעליהם בגימט' ס"ר שנ"ה למי שסר צילו לא יחיה שנה לפי שכתוב בצל ידי כסיתיך ובצל כנפיך תחסה והשדים מצויין אצל צל של לבנה כדאמרינן בפרק ערבי פסחים (דף קא) אצל הצל עוברים על לא תשיג גבול רעך ואותם מזיקים הם של אש וברד. על כן קטנים הניזוקין בלבנה יש להם חמימות וקרירות ושילשול ומועיל להם הלחישות ולזה מועיל גודל ימין בשמאל וגודל של שמאל בימין ובזה מתהפכין פיסת יד על מזלו של מעלה אז מגינים על האדם למטה שדומה למזלו למעלה זהו בצל ידו החביאני ובצל ידו כסיתיך ובצל כנפיך תסתירני ובצל כנפיך יחסיון ובצל כנפיך אחסה ובצל כנפיך ארנן בצל שדי יתלונן לומר לפי שהשדים שרוים בצל האילן שיש לו ענפים מרובים ובצל הלבנה וכתיב ונהורא עמיה שריה עליך יזרח ה' באור פני מלך חיים ומסכך בזהר רחב כפי המזל שדומה לפרצוף מטה ומקיפו בכנפי זהר ושם חביון עזו למה לפי שלפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו וזהו מאחז פני כסא פרשז עליו עננו אז השדים יראים להזיק לפרצוף של מטה ומזלו למעלה ובעוד שמזלו מאור שלו למעלה יחיה זה של מטה זהו ויברא אלהים את האדם בצלמו הוא מזלו למעלה בצלם אלהים בר"א אותו זכו"נ מאור. אבל כבה אור למעלה כבה אור למטה לכך כשראה משה מזלו כבה למעלה כתב בדמע וימת שם משה עבד ה'. קיימא לן בפ' לולב וערבה (דף מד) ערבה הלכה למשה מסיני הכל מודים שאין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב ואין צריך לברך על הערבה שמנהג נביאים היא. מה ראו ראשונים מסדרי העיבור לדחות ראש השנה אם בא יום א' דוחין על יום ב' שאם היה ראש השנה יום א' היה הושענא רבה ביום ז' בשבת ולמה דוחין משום ערבה ואמרי' התם ערבה בז' מאי טעמא דוחה שבת טפי משאר יומי ומשנינן לפרסמה שהיא מן התורה שבעל פה דין נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ומאחר דלא ידעינן קביעא דירחא דחינן מקמה קביעא דירחא. ולמה ערבה בהושענא רבה לפי שהערבה גדילה על המים ואז נידונין על המים ולא היה יום מרובה בקרבנות כז' של סוכות שבו עובר בבל תאחר על נדרו אם עבר החג ובעון נדרים גשמים נעצרים נשיאים רוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר לכך רוח צפון תחולל גשם וכתיב אמת מארץ תצמח וגו' וכתיב הרעיפו שמים ממעל ושחקים וגו' בעבור אמת שמדברים בארץ לכך בסוף כל נדרים יושב בדין על המים לכך סמך לסכות איש כי ידר נדר לה'. שיושב בדין אם לא עברו נדריהם נותן להם מים מדה במדה שדיבור נקרא מטר ופיהם פערו למלקוש יערוף כמטר לקחי. אם יתן נדרים בעתו ונתתי מטר ארצכם בעתו ומביאים קרבניהם בהושענא רבה אז הכרוז יוצא פן יעברו בל תאחר והיו קושרים הבהמות בענפי ערבה אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח ואומר רבונו של עולם מה שנדרנו הבאנו והענפים שאסרנו בידינו הם הואיל ולא עצרנו מתת גם אתה אל תעצר הגשמים. נדר תלוי ברוח פינו ישב רוחו יזלו מים. נדר תלוי בקול קול ה' על המים עשינו מה שצויתנו כשם שזאת גדילה על המים כך תן לנו מים ועושין יום גדול שהוא סוף שנה ואומר הושיעה את עמך וכו' על שם זה היו קורין אותו הושענא רבה. וביום ח' כתיב לבד מנדריכם וכל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים ובנסכים רמוז מים הרי שהיה דן על המים עבור נדרים ורמוז למעלה מים. ולפי שזה היום גדול בעיני כל והכל נודרים והכל צריכין לגשמים והיו נוהגין לאחר שלא היו מקדשין החדש על פי הראייה לעבר כדי שלא יבא הושענא רבה בשבת כי היו בוכים ומתחננים על המים לכך לא יתכן בשבת. ואם כשיבא בשבת היו נדחה ופעמים שתי שנים זה אחר זה בשבת וישתכח לגמרי לפי שאינו מן התורה והעם היה מצטערין כל השנה שלא התפללו עבור מים ולא היו שואבין מים בכלי שיר ובשירים כי אם בהושענא רבה כי היו יראים שמא יש ביניהם שנדרו ולא שלמו והיו ממשכנים אותן כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה ומתחננים בבכי ויש המתעצים וכתיב ושאבתם מים בשכון. ומקיפין ז"פ כנגד ז"פ שכתוב בתורה ענן ואד יעלה מן הארץ שנקראת ז' שמות הענן וכתיב ונתתי גשמיכם בעתם למטר השמים תשתה מים ונתתי מטר ארצכם לתת מטר ארצך יערף כמטר לקחי כשעירים כרביבים. ד"א ז' זכר ליריחו כמו שהושיעם אז לפי שהקדישו מה שבתוכה כך עתה יום הנדרים מקיפין שובע שמחות את פניך שבעה ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים וז' קולות על המים וז' עניות וז' הללוהו בתקע שופר וכו' בסוף תהילים. ובפרשת אליעזר ז' פעמים עין העין העינה וז' שאיבות רמז לז' ימים שמנסכין מים ולמאן דאמר ח' חושב לעת צאת השואבות וז' בארות ביצחק וג' מים בענין כנגד ג' לוגין וז' באר כתוב ביעקב וז' בור כתב ביוסף הבור והבורה ובבראשית ז' מרחפת על פני המים עד ולמקוה המים וכנגדן ז' עננים ובענין הענן ז' על פי ה' וג' לוגין מנסכין כנגד ג' רביעיות בכירה אמצעית אפילה וג' ונתתי גשמיכם בעתם ונתתי מטר ארצכם בעתו לתת מטר ארצך בעתו לכך ג' שמחות בסכות ושמחת בחגך והיית אך שמח ושמחתם לפני ה' אלהיכם. לפי שהתבואה ופירות האילן וגפנים. וביום הכפורים נטהרו מעונם נושא עון ופשע וחטאה אשריהם ישראל מי שטהרם הקב"ה. וג' פעמים נקרא הקב"ה מקוה. מקוה ישראל ה' מושיע. מקוה ישראל ה' כל עזביך יבושו. ומקוה אבותיכם ה'. לפיכך צריך אדם לטהר עצמו בג' רגלים ומניין שזה מקוה מדבר במים שכ' מקוה ישראל ה' כי עזבו מקור מים חיים את ה'. והכיור שעשה שלמה מחזיק ג' מקוואות ומנסכין מג' לוגין לפי שכל טיפה וטיפה שיורדת מן השמים עולה מן התהום כתהום אל תהום קורא לקול צינוריך ולפי שבירידת גשמים הכל שמחים לכן ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שם שואבין רוח הקדש כמו השיבה לי ששון ישעך ורוח קדשך והיה יורד לשיתין על שם מתהום רובצת תחת.

רכב

שמיני ספק שביעי הוא יום טוב ומקדשין על הכוס ואומר זמן. וקיימא לן יתובי יתבינן בסוכה ברוכי לא מברכינן ומכניס בה מאני מיכלא ויושב בה לאכול ליל ח' ויום ח' והוא רגל בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב ואסור לאכול בו ביום האתרוג. ובמוסף יום ח' קיימא לן בפרק א' דתענית שצריך להתפלל משיב הרוח ומוריד הגשם. ביום תשיעי ספק שמיני הוא שמחת תורה אז יאכל האתרוג ועושים בו שמחות. במדרש חזית בתחילה ויבא ירושלם ויעמוד לפני ארון יי א"ר אלעזר מיכן שעושין סעודה להשלמת התורה. ועתה סיימו כל החומש. ומבדילין במוצאי יום טוב ואוכלין נויי סוכה אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי אלהיו. ברוך ה' לעולם אמן ואמן נהגו נשים לברך אשופר ואלולב. יום ראשון של סוכות שחל להיות בשבת לא מברכינן אלולב ואין מקיפין בהושענא.

רכג

סדר תפלת חג הסכות

מתפלל ערבית ליל כניסת סוכה אתה בחרתנו את יום חג הסכות הזה זמן שמחתנו קידוש בורא פרי הגפן אשר בחר בנו. שהחיינו. נכנס לישב בסוכה מוזגין היין ומברך פרי הגפן אשר בחר בנו אקב"ו לישב בסוכה. שהחיינו. כדמשמע בשילהי מסכת סוכה (דף נו). בשחרית מתפלל כמו בערבית אתה בחרתנו לאחר כל תפלת יוצר נוטלים הלולב ומברך ביום ראשון על נטילת לולב שהחיינו ואחר נטילת לולב מברכין על קריאת ההלל ב"א ה' אלהינו מ"ה אקב"ו לגמור את ההלל ומנענע בהודו בתחילה ובאנא ה' ובהודו שבסוף ההלל בפ' ב' דערכין כ"א יום גומרין את ההלל בגולה. ובפ' ערבי פסחים שצריך לברך בסוף ההלל יהללוך ה' ומסיים מלך מהלל בתושבחת. בפרק הקורא את המגילה למפרע דף כ) כל היום כשר לקריאת הלל לאחר קריאת כל ההלל גומרין כל הקדיש ונוטלין ב' ספרי תורות ואומר גדלו' רוממו על הכל יתגדל וקורין ה' בפרשת אמור אל הכהנים מן שור או כבש או עז עד מועדי ה' אל בני ישראל. והמפטיר קורא בפנחס ובחמשה עשר יום עד ומנחתה ונסכה ומפטיר בתרי עשר בזכריה הנה יום בא עד בבית ה' צבאות ביום ההוא. אשרי וקדיש תפלת מוסף ש"ץ ומגן ומחיה קדושה אתה בחרתנו מפני חטאינו והשיאנו רצה מודים ברכת כהנים שים שלום קדיש אין כאלדינו פטום הקטורת קדיש למנחה אשרי ובא לציון סדר קדושה קדיש ומתפלל במנחה כמו בשחרית שליח ציבור מתפלל עד המברך את עמו ישראל בשלום קדיש. למעריב ברכו וכל המעריב ותפלה כמו במנחה קידוש על הכוס למחר קורין ה' מן שור או כשב עד אל בני ישראל כאתמול ומפטיר קורא ובחמשה עשר עד ומנחתה ונסכה ומוסיף וביום השני עד ומנחתה ונסכה. ומפטיר במלכים מן ויקהלו אל המלך שלמה עד לתת לו כצדקתו. במגנצא אין מברכין שהחיינו ביום שני על הלולב. בוורמישא מברכין שהחיינו בנטילת לולב אע"פ שבקידוש מברכין. במוצאי ליל שני מתפלל אתה חוננתנו ומזכיר יעלה ויבא ומבדיל על הכוס בורא פרי הגפן ומבדיל בין קודש לחול שבת שבחולו של מועד קורין ז' בפר' כי תשא מן ראה אתה אומר אלי עד בחלב אמו והמפטיר קורא במוספין בפנחס ענין היום ומפטיר ביחזקאל מן ביום בא גוג עד וטהרו הארץ יום שלישי שהוא יום ראשון של חולו של מועד במגנצא קורין הכהן ביום השני לוי ביום השלישי ישראל ביום השני וישראל האחר ביום השלישי. לעולם השני ישראלים קוראים מה שכהן ולוי קראו. אבל בור"מיישא יום ראשון של חולו של מועד כהן קורא ביום השני לוי ביום השלישי ישראל ביום הרביעי וישראל האחר ביום השני וביום השלישי כי הרביעי לעולם קורא מה שכהן ולוי קראו שהוא ספיקי דיומא יום הושענא רבא כהן וביום החמישי לוי ביום הששי ישראל ביום שביעי ורביעי ביום הששי וביום השביעי ומנהג בוורמיישא שאומ' ביום הושענא רבה על הכל יתגדל ולמוסף נעריצך וקדושה אחרונה אדיר אדירנו אבל במגנצא אין אומר על הכל יתגדל ולא קדושה אחרונה וקורין כהן ביום הששי לוי וביום השביעי ישראל ביום הששי וישראל אחר וביום השביעי. וסובבין בכל יום אחר תפלת המוסף פעם אחת ואומ' הושענא אחת ואחר כך אני והו הושיעה נא. כהושעת. אך ביום ז' מוציאין ז' ספרי תורות ומקיפין כל ישראל והושענא ביד כל אחד ואחד וש"ץ ביד ימינו לולב והושענא וביד שמאל האתרוג ומקיפין ז' ואומר הושענות ואחר כך מחזירין התורות למקומן ועומדין לפני ארון הקודש פתוח ואומרין בקול רם למען דעת ואחר כך קדיש בכל ז' ימים נוטלין את הלולב לבד מן השבת. ואם מריח באתרוג מברך קודם ב"א ה' אלהינו מ"ה אשר נתן ריח טוב בפירות וכל ז' הימים בכל שעה שנכנס לישב בסוכה מבר' לישב בסוכ' אך בליל ראשון וב' מברך בורא פרי הגפן ולאחר הקידוש לישב בסוכה. ובחולו של מועד ביום ובלילה מברך המוציא ואחר כך לישב בסוכה. ומתירין איגודו של לולב בהושענא רבה כדי לקיים דברי שניהם ששה כרבנן ליל שמיני של עצרת מתפלל מגן ומחיה אתה קדוש אתה בחרתנו ואומר את יום שמיני חג עצרת הזה זמן שמחתנו ומקדש על הכוס ואוכל בסוכה ומברך פרי הגפן אשר בחר בנו שהחיינו ולא יברך לישב בסוכה ומכניס בה מאני מיכלא. למחר קורין ה' בפרשת ראה אנכי מן כל הבכור עד אשר נתן לך והמפטיר קורא בפנחס ביום השמיני עצרת עד את משה. ומפטיר במלכים מן ויהי ככלות עד כל עמי הארץ ופוסקין צדקה כל אחד ואחד.

במוסף משי"ב הרו"ח.

רכד

בשמחת תורה קורין וזאת הברכה עד ובגאותו שחקים וחתן תורה מי כאל ישורון ומשלים התורה. וחתן בראשית קורא בראשית ברא עד אשר ברא אלהים לעשות ואומר קדיש לפי שאין אומרין קדיש עד שיקרא כל הקרואים וקורא המפטיר ביום השמיני עצרת ומפטיר בראש יהושע מן ויהי אחרי מות עד ואמץ. במ"ש ובמוצאי יום טוב מתפלל באתה חונן אתה חוננתנו ומבדיל על הכוס ואין אומר על הנר אלא במ"ש ובמוצאי יום הכפורים.

סליק הלכות סוכה:

תוכן העניינים

הרוקח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה