הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות יום הכפורים
כל העשי"ת נופלין על פניהם בתחינה לבד מעיה"כ בהשכמה ואין אומר וידוי בעיו"כ בהשכמה אלא פעם אחת. מר"ה ועד יו"הכ הם י"ת בין ליחיד בין לרבים להתוודות.
ריד
הלכות עי"כ מתודה שחרית פעם אחת לפי שיש לו להתוודות במנחה קודם אכילתו ובמעריב וא"א תחנון מעי"כ עד שחרית א"ח דסכות. תני רבי חייא מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בט' מתענין והלא בי' מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בט' בו מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי כדאמר בפ"א דברכות ובפ' בתרא דיומא (דף פא) ובר"ה ואסור להתענות בט' בו כדאמר בפסחים בפ' ואלו דברים בגמ' אמר ר"א מר בריה דרבינא כוליה שתא יתיב בתעניתא לבר מעצרת ופוריא ומעלי יומא דכפורי מדתני רב חייא מדפתי ועניתם כו'. ומדיתיב כוליה שתא בתעניתא ולא מעלי יומא דכיפורי ש"מ אסור להתענות. והיו נוהגין בגליל לשחוט בהמות הרבה כדמשמע בשחיטת חולין בפ' אותו ואת בנו (דף פג) ואמרי' בבראשית רבה בפ' ויברך אלהים את יום השביעי מעשה בחייט אחד שקנה דג בי"ב דינ' לעי"ה. בשילהי יומא (דף פז) ת"ר מצות ווידוי עי"כ עם חשיכה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מתוודה קודם שיאכל שמא תטרף דעתו בסעודה הילכך מתפלל במנחה קודם שיאכל י"ח ברכות עד המברך את עמו בשלום. ומתחיל בכונה גדולה הוידוי תבא לפניך תפלתינו עד ואנחנו הרשענו מה נאמר אתה יודע על חטא עד ומוחלן לשבטי ישורון ומסיים האל הסלחן וכן משמע בירושלמי אלהי עד שלא נוצרתי יהיו לרצון אמרי פי. ואוכלין מבעוד יום. ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משחשיכה ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש ונשים נמי חייבות בתוס' עינוי כדאמרינן בסוכה בפ' הישן (דף כח) מן האזרח ואם אוכלות סמוך לחשכה ואנו יודעים אם נמחה בידן לא ישמעו נשתוק. כדמשמע במס' ביצה בפ' המביא בתחלתו. ואם יו"כ בשבת ואכל סעודתו בע"ש לא יקדש על הכוס בדאמר בפ' בכל מערבין יו"כ דליכא כוס. ויש לו להאכיל בניו ובני ביתו כדאמר בערבי פסחים (דף קט) אמרו עליו על ר"ע מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מעי"כ שיאכילו לבניהם ולבנותיהם ואם אכל סעודה המפסקת בעיו"כ אם צמא למים או מבקשין ממנו שיאכל יוכל לאכול ולשתות בעוד היום גדול כדאיתא באיכה רבתי על פסוק ותזנח משלום נפשי גבי ר"י בן בתירה. לאחר אכילה טובלין כל ישראל לטהר את עצמן ויש עושין אחר אכילה רחיצה ומנהג לקבל מלקות קודם אכילה יש פעם אחת ויש ג"פ. לעת ערב מבקשין מחילה זה מזה כדאמר בפ' בתרא דיומא (דף פה) דדרש ר"א בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבירה שבין אדם להקב"ה יה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יה"כ מכפר עד שירצה לחבירו. ובב"ק בפ' החובל אע"פ שנתן לו כל ממון שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו. א"ר יצחק המקניט את חבירו אפי' בדברים צריך לפייסו ומרבה עליו ריעים ואם מת צריך להביא י' על קברו. וכשמבקשין מחילה מן האדם לא יסרבו כדאמר רב פפא בפ"א דר"ה (דף יז) אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו ואם מחל לו נענה בתפלתו כדאמר בשלהי סדר תעניות האלו (דף כה) כשירד ר"ע ואמר א"מ וכו' יצתה בת קול וכו'. שהעביר על מדותיו וכן משמע בפ' בתרא דיומא (דף פז) וכן בב"ק בפ' החובל (דף פט) וכן בערובין בפ' כיצד מעברין וצ"א לעבור על מדותיו כדאמרינן בפ"א דר"ה וכן בירושלמי פ' החובל ובמדרש הרנינו ובתוספות דבבא קמא.
רטו
הלכות יו"כ בליל יו"כ נכנסין לבתי כנסיות ומתחיל החזן כל נדרי דקיימא לן בפ' בתרא דשבת ובנדרי' מפירין נדרים בשבת ואו' שהחיינו כיון דליכא כסא כדאיתא בפ' בכל מערבין וקיימא לן זמן אומרו אפי' בשוק ואו' מעריב ומתפללין ומתוודין ואם שבת או' ויכולו מגן אבות ואין מזכיר יו"כ במגן אבות דקיימא לן בפרק במה מדליקין כרבא דאמר י"ט שחל בשבת ש"צ היורד לפני התיבה אין צריך להזכיר של יו"ט. בפסיקת' רבתי בפ' רני שמחי אמר להם הקב"ה למלאכי השרת בואו ואודיע אתכם צדקתן של בני שאני טענתים בעולם כ"פ צרות וייסורי' הבאות עליהם בכל דור ודור ובכל שעה ושעה ולא בעטו בי שקוראים עצמן רשעים וקוראין אותי צדיק בפני רבים והם אומרים בלשון הזה אבל אנחנו חטאנו עוינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו לפיכך מקלס שלמה את כנסת ישראל אשת חיל מי ימצא אם חומה היא וכו' ר"א בן יעקב או' עבירות שאדם מודה ומתווד' בי"כ זה בין שנה ועשה אותם בין לא שנה בהם מתודה יה"כ אחר שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד וקיימא לן בגיטין בפ' התקבל (דף סז) משנת ר"א קב ונקי. יחיד מתוודה אחר תפלתו ושליח ציבור באמצע ומסיק עיקר וידוי אבל אנחנו חטאנו ואומר במדרש הרנינו כיון שישראל פורטין עונותיהן והם מתחרטין הקב"ה סולח להם לכל עונותיהם ועובר על פשעיהם שנ' כי ביום הזה יכפר הוא שהנביא מקלס מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. אור של יו"כ מתפלל ז' ומתוודה בשחרית מתפלל ז' ומתוודה במוסף מתפלל ז' ומתוודה במנחה מתפלל ז' ומתוודה בנעילה מתפלל ז' ומתוודה. ר' חנינא בן גמליאל או' משום אבותיו ערבית מתפלל י"ח שלימות מפני' שצ"ל הבדלה בחונן הדעת וכן הלכה וקיימא לן כחכמים כ"מ שזקוק לשבע אם בא לחתום וידוי חותם.
רטז
שחרית מתפלל כמו בערבית ובקרובץ בסליחות אין להזכיר עבודת היום כי אם במוסף כי כהן גדול לא היה עושה אותם כי אם במוספין. בפ' בתרא דמגילה (דף ל) בשחרית קורין אחרי מות והמפטיר קורא בפנחס ובעשור לחדש ומפטיר בישעיה ואמר סולו סולו במנחה קורין בעריות ומפטיר ביונה כי כ"ד עריות כתובי' באחרי מות ובאמור אל הכהנים ה' מהם כפורים וה' לכפר וט' וכפר וד' יכפר וא' מכפר הרי כ"ד כפרות לכפר על כ"ד ערוה באחרי מות וכ"ד גילוין בעריות ולכפר על כל העובר כ"ד ספרים לכפר על כל כ"ד שעות ביום וכ"ד אכילות בבראשית מן ולכם יהיה לאכלה עד ואכל וחי לעולם כנגד כ"ד תעניות כשתמנה וכשחל ר"ה ביום ג' ולכפר על כ"ד עבירות הכתוב בהודע את ירושלם י"ו כפרות כתובין בענין יוה"כ שבאחרי מות וי"ו קרבנות היו מקריבין בו ביום להנצל מי"ו פנים של חרב של הקב"ה ולכפר על י"ו כריתות שעל כל מצוה ומצוה ועם שעיר המשתלח היו י"ז וכן עד פרשה יש י"ז אותיות וכן י"ו קורין בשבוע וא' המפטיר. בפ' פנחס בכל המועדים במוספין כתיב יום חוץ מי"כ שאין כתיב יום לפי שאף לילו חשוב שנ' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד אמרו חכמים זה יום הכפורים כי כל שס"ה ימים יוצאין שבועי' ונשאר יום אחד זהו יו"כ שלא נאמר יום בו לפי שכתב ימים יוצרו ולא אחד בהם ולו קרי ולא כתיב לומר לא נכתב יום בו לפרש הכתוב כי בכל הימים מותר באכילה. ולא אחד הקב"ה קראו אחד לו שיהא בעינוי לו ואסורין בו' דברים וכ"ג נכנס לפני ולפנים ובו עבד עברי יוצא לחירות ונקרא ראש השנה שנאמר בעשור לחדש בר"ה ולא "אחד" בהם' אדם כ"ג שאין עבודת היום כשרה אלא בו ונכנס בד' לבושי לבן להלבין ד' עונות של ד' חלוקי כפרה. באחרי מות ובאמור אל הכהנים כ"ד כפרות לכפר כ"ד עבירות שביחזקאל בהודע את ירושלים וכ"ד ערוה באחרי מות וארבעה ועשרי' דברים מעכבים את התשובה אלו הן רכילות ולשון הרע ובעל חמה ובעל מחשבות ומתחבר לרשע והמסתכל בעריות והחולק עם הגנב והאומר אחטא ואשוב והמתכבד בקלון חבירו והפורש מן הצבור והמבזה את אבותיו והמקלל את הרבים והמעכב את הרבים מעשות צדקה והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה והמשמש בעבוטו של עני והמקבל שוחד והמוצא אביד' ואינו מחזיר' והרואה בניו יוצאי' לתרבות רעה ואינו ממחה בידם והאוכל שוד עניים והחולק על דברי תורה והחושד בכשרים והשונא את התוכחות והמלעיג על המצות והמואס בעושי מצות. ט' פעמים וכפר עד ט' פעמים מוחל וינסו אותי זה עשר פעמים אז פורע לכך בהפטרה ואמר סלו סלו ט' לשון צום ועינוי ואחר כך לקדוש ה' מכובד לכך אין ט' במזמור וארשת שפתיו בל מנעת סלה. וכן אין ט' ביענך ה' ביום צרה. ומסיים יעננו ביום קראנו. אלו הן ט' המעכבין את התפלה הראשון מי שנחתם גזר דינו כמו למשה בואתחנן השיבו אל תוסף דבר אלי. ב' המתפלל בלא כוונת לבו ויזכרו כי אלקים צורם ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו ג' מי שאינו מקשיב לדברי תורה מסיר אזנו משמוע תורה. ד' שאינו משיב לעני אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. ה' עשק וגזל כמו במיכה אשר אכלו שאר עמי וכתיב לא יענה אותם. ו' המתפלל בלא נקיות גם כי תרבו תפלה אינני שומע. ז' מי שגברו עונותיו ולא שב ויהי כאשר קראו ולא שמעו. ח' מי שאינו שומע תוכחה ותוכחתי לא אביתם אז יקראנני ולא אענה. ט' מי ששם בטחונו בע"ז ואל תפגע בי כי אינני שומע אותך הבנים מלקטים עצים לכך ט' ימי תשובה עד יום הכפורים בפסיקתא בפר' וזאת הברכה לעולם אין מחליפין זכות בחובה וחוב' בזכות. אין מעבירין את העבירות כנגד הזכיות ולא זכיות כנגד העבירות וכן מידה טובה מרובה ת"ק מדות כנגד מדת הפורענות אלא כף כף באלף בית על שם מדה במדה פורעין מן האדם על עונותיו אם הם מועטין בזה העולם נפרעין או לאחר מיתתו בלא גיהנם מייגעין אותו או מגלגלין על הקוצים ועל הברקנים או בכף הקלע מסוף העולם ועד סופו. אבל אם מת ברוב זכיות אז ליום הדין כבר פרעו לו ולזרעו מיעוט צדקותיו. לכל מי שעושין לו נס או הנאה גדולה לפנים משורת הדין מנכין לו מזכיותיו כמו שא"ר עקיבא לר' אליעזר קיבל ר' עולמו. לכך חביבין יסורין ואם אדם מיוסר או מפסיד ממונו ולא לאחרים דין הוא לגרוע מאותו אדם עונותיו. או אם יש לו אשה רעה. או דקדוקי עניות ואינו חוטא או רואה שום צער לו כנגד גיהנם. כי מלאה צבאה כי נרצה עונה אבל המחטיא את הרבים או מונע את הרבים מלזכות ומתלוצץ ושונא את טובים לוקה בזה לעולם הבא. ובמה שהאדם מזכה לבניו בה' דברים וכן המכבד חכמים יהיו בניו וחתניו תלמידי חכמים. בפרק במה מדליקין. וכך פוקד עון אבות על בנים פעמים כשחפץ או כל ישראל ערבין זה בזה. אין מדה כעובד מאהבה שלא על מנת לקבל פרס או עומד בנסיונות אשריו ואשרי איש שעושה תשובה שלמה. בספרי יחי ראובן ואל ימות וחכמים אומר עונשין על העבירות ונותנין מתן שכר על המצות ומה ת"ל יחי ראובן ואל ימות שעשה תשובה. ויש צדיקים גמורים שנפרעין מהם לאחר מותם דומיא ובידו רצפה במלקחים וסר עונך או כענין לוי שציער ר' אפס. באש ה' נשפט לצדיקים סמכוני באשישות וכתיב והבאתי את השלישית באש ובחנתים כבחון את הזהב ואחר כך הוא יקרא בשמי נשפט לאש גיהנם. דין האדם כשדנין את האדם אז הנשמות יוצאות והכרוז יוצא ואומר מי שיודע חובה אל יבא ללמד זכות יבא. אם עשה לו רעה ויצא הרוח ואומר כך עשו לי ואם עשה טובה יבקש עליו רחמים. כל מה שעשה במאזנים לעלות המה. מי שרובו עונות בסאסאה בשלחה תריבנה כי כל סאון סואן ברעש תקל תקלתא במאזנים ואשתכחת חסיר. ואם זכה ישקלנו במאזני צדק יש מאזנים לזכות ויש מאזנים לחובה וכן היא המדה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך המלאכים מביאים הזכות והעבירה לפני שופט צדק שכתוב והלך לפניך יצדקך שתה עונותינו לנגדך שת כתיב השטן זה המקטרג והעון בראש המזל שדומה לאדם דמות העונות ודמות הזכיות ושולח משמותיו למדת הדין לפעמים הנה שם ה' בא ממרחק בוער אפו וכשחפץ ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. גם לרבות שונאיו ומדת הדין לכך סמך בישעיה ומחץ מכתו ירפא הנה שם ה' בא ממרחק אז יבוקש העון ואיננו כי המלאך פרע לו עונותיו לפיכך חטאתיו לא תמצאנה כי אסלח לאשר אשאיר שהשאר קיבל וקבל בשעת המשפט בגובה הכסא ויגבה ה' צבאות במשפט אבל כשישראל עושין תשובה ומתחננים ביום הכפורים אז למטה קצת כה אמר רם ונשא את דכא ושפל רוח בעת רצון על כסא רחמים הנה ה' יוצא ממקומו בגימ' מרחמים שם של ד' אותיות באת בש מצפץ בגימטריא ברחמים לכך אמרי' ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון על עם המיחדים שמו לכך אומרים ביום הכפורים בכל קדושות שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכן בנעילה בסוף התפלה אומר בקול רם שמע ישראל ואחר כך זכור ברית אברהם א' זה הקדוש ברוך הוא שהוא אחד ומהפך עצמו כביכול וירא און ולא יתבונן ב"גד לשון בגד בוגדים בגדו הו' הוא שמו של הקדוש ברוך הוא זחט"י שבע כחטאתיכם עד יום הכפורים אז כף כף במאזנים ישקלו לצדק כל"מ אם יכלם ונכלמתי הרי בגד בא"ב יחד וכן קר"ש שקר ויש א' קודם בגד ה"ו יחד ז"חט ואחר כך י' צרף יהו אני ה' המדבר בצדק. שארית חמות תחגור סתום פה השטן מלהסטין לכך יגער ה' בך השטן יגער ה' בך הרי שני פעמים לגרשו מימין ומשמאל ועוד שלא יחטיא למטה ויקטרג למעלה לכך אין ף בי"ח ברכות אין אף אנף קצף נגף שצף זעף רשף כשישראל מתפללין אז דמות יעקב החקוק בכסא מליץ ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא לכך מן והנה ה' נצב עליו ויאמר עד ויקץ יעקב יש אותיות כל א"ב ונעלם אותיות שטן ף כי שטן הוא אף בורח מתפלת ישראל וכתיב אף אלדים כי הולך הוא לשטן לו הרי השטן אף אינו עם הציבור לכך ויקץ יעקב משנתו ויאמר סופי תיבות צבור אכן יש ה' במקום הזה במקום הצבור שכינה עמהם והנה מלאכי אלדים עולים מלאכי רחמים להליץ זכו הקול קול יעקב הקל כתוב קל בגימטריא סלם מצב ארצה בגימ' המשפט סלם בגימ' סיני ד"א חסד אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ סלם מצב בגימ' לארון לכך כהן גדול מכניס הדם והקטרת בין בדי ארון לכפרה והיה מכפר בי"ו קרבנות וי"ו כפרות ול"ב הזאות וז' על המזבחועל קרנותיו ח' **(וע' דף מ"ד ע"א למ"ד א"ע)** מתנות ומתנה ליסוד הרי מ"ח כריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה ודם כנגד דם אשר כרת ה' עמכם והנה יום הכפורים אין לו לחשב עם ימים אחרים כי אז מלובשים לבנים כלבושי הבדים והוא יום הכפורים כנגד העולם הבא יום הכיפורים עשירי וכן העולם הבא עשירי ב' אלפים קדמה תורה לעולם ו' אלפים העולם הזה ואלף חרב ואז בי' יתחיל מרי הבא ולמאן דאמר אלפים העולם חרב הרי בסוף עשירי מתחיל עולם הבא לכך בתחלת שם הנכבד וי' בסוף כינוין כגון אדני לכך באות עשירי נברא העולם הבא על כן יודו צדיקים לשמך וכן ביום הכפורים מתוודי' ומודים לא נכתב יום בפנחס ביו"כ לכך בכל חרוז ביוצר יו"כ אז ביו"כ יש אור ונעלם בחרוז פ' פתח לנו שער על כן יש בחרז לפני חרז פ' יש ב' פעמים אור להשלים חרז פ' ולמה העלים בפ' אור לפי שיש פ' אותיות מן בראשית עד על פני המים ואחר כך ויאמר אלהים יהי אור. לכך בתמניא אפי פסוק אחד שמתחיל בפ' פלאות עדותיך ואחר כך פתח דבריך יאיר לפי שקדמה החשך היא הלילה אחת קודם האורה יהי אור ומהלך לילה או יום י' פרסאות וכל פרס' ד' מילין הרי מהלך יום מ' מיל והמיל ב' אלף אמה הרי פ' אלף אמה הרי מדת מהלך יום פ' אלף אמה היתה הלילה חשך. ואח"כ נבראת האורה באמירה ראשון מפתח פומך הוה לו נהורא לכך נעלם אור בחרז פ' למה כי בספר יצירה נברא עם פ' נוגה בעולם ורביעי בשבת כתוב בו יהי מאורות ולמה נברא עם פ' אורה לפי שלא נתלו המאורות לראות עד תחלת יום ד' הרי יום ראשון ושני ושלישי וליל ד' הם פ"ד שעות ובהאיר השחר יום ד' נראית הרי פ"ה שעות זהו פתח דבריך יאיר מבין פתאים ב' באות פתחה פי פתחתי' פי פערתי פי' פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה בפר' בראשית ביום אגה"ו תמצא פ' אבל ביום ב"ד לא נמצא לפי שביום ב' נברא חלוקת המים ובמים לקו דור המבול הנטבע בחנק ונברא בו גיהנם שפיה צר וביום ד' יהי מארת והיו מתענים שלא תפול אסכרה בתינוקות וכתיב יסכר פי דוברי שקר לכך אין מתחילין ואין משימין ביום ב"ד שאין כתיב בהם פ' והפ' פיה פתחה בחכמה ואין פסוק מתחיל בפ' ומסיים בפ' כי אם זה פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף לפתוח פה להליץ כגון זה פתח פיך לאלם ויליצו למעלה עליך טוב. ומה שאין כתוב פ' בבראשית בפר' ויכולו ובפנחס בחול ובכל המועדים יש בהם פ' חוץ משבת לפי שכתוב ודבר דבר דיבור הפה אסור שבת לה' אלהיך שבות ליי יכול משירות ותשבחות לכך התחיל דוד מזמור שיר ליום השבת טוב להודות ליי ולזמר יכול מן התורה לכך התחיל משה פרשת שבת ויקהל שדורשין לקהילות בשבת לכך ניתנה תורה בשבת שכולו לה' בשירות ותורה לכך נברא עם ב' שבתי בעולם ושבת בשנה ופה בנפש הרי השבת נברא באות ב' וגם פה באדם לומר פיו נברא לב' דברים בשבת לעונג ולהגות בו תורה ותושבחות וב' לובן פ' עשוי הרי בפ יש ב' כי כתיב ימלא פי תהלתיך הרי לתהלות ולתורה לא ימושו מפיך לכך אמר דוד מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וכתיב כל היום תהלתך לכך בשער הנולד של ב' עולה אלף ותת כי אלף ותת מלאכים לקבל י"ח ברכות לכך אלף ותתי"ח ה' בכל החומש אבל מה שיש ה' עם פ' וכן הברה אחרת רק לאלו ב' אותיות הי פי אבל לכולם יותר בית ויו ויש לפ' ה' חליות לומר בפה מקומות אהחע בומף גיכק דטלנת זסשרץ וה' חומשים ותורה אחת ופה אחד שהרי ב' אזנים וב' עינים ב' נחירים אבל פה אחד ואעפ"כ תורה שכתב תורה שבע"פ וכן בפה ב' עניינים פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה ללמד לאחרים חכמות בחוץ תרונה ויש דברים דבש וחלב תחת לשונך מעשה מרכבה וספר יצירה יהיו "לך "לבדך ואין לזרים אתך התחלתו סוד רזי לי רזי לי לפי שכתוב כל היום היא שיחתי כל היום תהלתך. כ"ד פהין במעשה בראשית כי כ"ד כנגד כ"ד ספרים. ול"ה פסוקים מן בראשית עד ביום עשות ה' ובהן כ"ד פהין. וכן בתורה ל"ה פסוקים שכתוב בהן תמיד ובאותם פסוקים כ"ד פהין כל ההוגה תמיד כ"ד שעות ביום בזכותו עומד. וכן י"ב פהין בקרית שמע וקורין בבקר ובערב הרי כ"ד פהין ובאחרי מות ובאמור אל הכהנים כ"ד כפרות. ובלידת השבטים מן ויפתח את רחמה דלאה עד שנולד יוסף כ"ג פהין ובבנימין אחד בצאת נפשה כי מתה הרי כ"ד פהין ובויגש אליו יהודה בענין שבעים נפש כ"ד פהין וכ"ד רננות תיקן שלמה וכתיב תורת ה' בפיך וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו יהיו לרצון אמרי פי והגיון והגית בו יומם ולילה כ"ד שעות. ג"פ כתיב יוה"כ לכפר עונותם וחטאתם ופשעיהם ולכפר קשי העם הזה אל רשעו ואל חטאתו ג"פ אש בענין יוה"כ לכך קדר לתוכה ג' קבין גחלים כנגד ג' מינין של קטורת ח' נפש בענין יום הכפורים וח' הזאות לפני הכפורת מכל דם וכן על הפרוכת מן השעיר ז' למטה וא' למעלה כנגד ז' הללו במלאכים הללו את ה' מן השמים וא' הללו את ה' מן הארץ לפי שיהיו אחד מן המלאכים לכך רום מעלה א' ומטה ז' כי אין בארץ כי אם הללו ח'. דבר אח' ח' הזאות אם עברו על התורה שהיא ח' בתמניא אפי אמרתך דברך חקיך מצותיך משפטיך עדותיך פקודיך תורתך. והלל דרש את התורה בח' ענינים. ח' הזאות לכפר ח' גופי עבירות. א' ברגלים ממהרות לרוץ לרעה. ב' בערוה. ג' בידים. ד' בפה ה' בלשון ו' בעינים ז' באזנים הרי ז' למטה וא' למעלה בלב וכך חוטי ציצית וזכרתם את כל מצות ה' רום מעלה א' ומטה ז' מדם הפר וח' מדם השעיר בין הבדים הרי י"ו וכן י"ו קרבנות וכו' ולהגן מחרב הקב"ה שיש לה י"ו פנים חרב נוקמת נקם ברית וכן י"ו חיים בתמניא אפי זכרנו לחיים ויעלה זכרוננו לטובה בהזיית א' למעלה וז' למטה ז' רקיעים וא' רקיע על החיה. ו' ענויין דיום הכפורים באחרי מות כתיב ובאמור אל הכהנים ובפנחס להגן מן ו' הרעשים משחיתים ולכפר על ו' סדרים לכפר ו' דברים שכתובים ניאוף זימה טומאה תבל תועבה שכיבה ואם תחשוב גילוי והעראה הרי ח' לכך ח' הזאות לכפר. ואם תחשוב קריב' ורביעה הרי י' לכפר ובשביל זה מזכיר י' פעמים השם ביום הכפורים על שם יי יכפר בעד לכך י' קדושין בו ביום ה' פעמים כתי' לכפר וה' פעמים כפורים הם ג' יום כפורים וב' חטאות הכפורים ה' פעמים כתב שאר לכך ה' טבילות בו ביום ה' עבודות וה' תפלות בלילה ויום הכפורים. בשחר לובש בגדים של י"ח מנים לכפר י"ח פורעניות הכתובים בישעיה עד ירהבו הנער בזקן וסימן והניחם שם והניחם אותיות וי"ח מנה בערב לובש בי"ב מנים לכפר י"ב ארורים בוהיה כי תבא לי"ב שבטים י"ו הזאות מדם הפר ומדם השעיר בין הבדים וי"ו על הפרוכ' הרי ל"ב וז' על טהרו של מזבח וד' על קרניו הם י"א ושירי הדם היה שופך על יסוד המזבח הרי י"ב ול"ב הרי דם. כי הדם הוא הנפש יכפר כי מתאוות דם הכבד חוטא ולמאן דאמר אין מערבין חשוב ל"ב הזאות חשוב ז' על טהרו וד' על קרנות מדם השעיר וד' מדם הפר הרי מ"ז כי מ"ז גידים בכבד שמוציאין דם כשמזה מ"ז אתן לו חיים ואם תחשוב שירי הדם הרי מ"ח לכפר אם עבר כל מ"ח כריתות שנכרתו על כל מצוה כדאיתא במסכת סוטה וסימניך הנה דם ברית. וכנגד י' פעמים שקורין השם ביום הכיפורים תיקנו ימי תשובה מתקיעת שופר בראש השנה להזהר לשוב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו זהו כשופר הרם קולך להזהיר והגד לעמי פשעם לכך כתוב שם י' דברים קרוא בגרון א' והגד לעמי ב' ולבית יעקב ג' ידרשון ד' יחפצון ה' צדקה עשה ו' ומשפט ז' ישאלוני ח' משפטי ט' יחפצון או עד למה צמנו י' וצמנו בכיפור ותוקעין בשופר לערבב שטן לגרשו לכך בסופי תיבות שט"ן. ויגרשו מימיו ר"פש וטיט אין שלום וסמיך ליה כשופר הרם קולך. וי' כאן למה צמנו א' ענינו ביום צומכם תצומו לא תצומו צום אבחרהו יום ענות צום ויום רצון הלא זה צום רמז ט' עינויין וא' רצון כנגד ט' ימים ורצון כנגד השבת הל"א ז"ה צום אבחר"הו בגימטריא יום הכפורים וכשתסיר ב' ימים של ראש השנה וא' יום השבת וא' של עיה"כ שאוכלים נשארו ו' ימים שצמים בהם כנגד ואותי יום יום ידרשון ב' הן ביום ג' ביום ד' יום ה' ויום רצון הרי ו' ימים וכן ו' צמנו צומכם תצומו צום צומכם הרי ו' ואין לחשב לא תצומו שהוא כנגד ערב יום הכפורים ודרשו לקדוש ה' מכובד זה יום הכפורים קטרת לפני ולפנים ביום הכפורים שהעושה בו תשובה קציעות כל בגדותיך יהיה נפשו בצרור החיים עם ה' לעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתייה כי אם הנפש נהנית כקטורת ביום הכפורים. ה' תפלות ביום הכפורים וכן ה' נפש באחרי מות בעניין יום הכפורים כנגד ה' ענויין שכתוב בפרק יום הכפורים ואמרי' בריש פ' בתרא דיומא יום הכפורים אסור באכילה ובשתייה ובנעילת הסנדל ברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה חמשה כנגד מי אמר רב חסדא כנגד ה' ענויין הכתובי' בפרשה אבל שתייה בכלל אכילה ירושלמי הני ו' ענויין כנגד ו' הכתובים והא ליתא אלא ה'. אמר רבי תנחומא אחד במוסף דאך בעשור.
ריז
יום הכפורים אסור באכילה ובשתייה והאוכל ככותבת הגסה ביום הכפורי' חייב כרת כמוה וכגרעיניתה ירושלמי אמר רבי יוסי זאת אומרת צריך למעך את חללה פי' תמרה הגסה אין המאכל דבוק לגרעינין משום הכי תני כמוה הוא המאכל וכגרעינית' למעוטי חללה אלא אם כן נמעכה לגרעינין וזהו חומרא וכל האוכלין מצטרפין אם אכל פחות מגרוגרת פטור מכרת אבל אסור. אחד אנשים ואחד נשים חייבין על עצומו של יום אבל אתוספת היום אינן חייבין בכרת אבל אסור לאכול עד חשיכה דאמר האזרח לרבות הנשים לתוספת. אמר רבא כס פלפלי או זנגבילא ביומא דכפורי פטור אבל אסור וכן עלי קנים ועלי גפנים אבל פלפלא חייב. אסור בשתייה מלא לוגמא וכל מיני משקין מצטרפין שתה ציר או מורייס או חומץ פטור אבל אסור וכן שתה פחות מלא לוגמא אסור. אסור ברחיצה מקצת גופו ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה מותר או נטפטף דם מחוטמו או כשיוצא מבית הכסא שאינו מכוין להנאתו מותר לרחוץ ידיו בעל קרי טובל ביוה"כ במדרש הרנינו ובלבד שירחץ במקום צנוע. בן י"ג שנה ויום אחד ובת י"ב שנה ויום אחד מתענה כל היום ח' שנים בבריא או חולה בן ט' מתענין לשעות ולא פחות מבן ח' שנים ואשה מדיחה ידה ליתן כת לתינוק ומותר לעבור במים עד צוארו להקביל גדול ממנו או לשמור פירות שאינו מכוין לרחיצה ואסור לישב על טיט לח המטפחת במים ומצטננים בכלים ובפירות ומותר לרחוץ ידיו בהשכמה או כשיוצא מבית הכסא. מטפחת לחה במים אסור לקנח בה פניו ידיו ורגליו משום סחיטה ראה קרי ביוה"כ וכל חייבי טבילות טובלים ביוה"כ ואמר במדרש הרנינו בפסיקתא רבתי א"ר אבא בשם ר' אחא ובלבד שירחץ במקום צנוע שלא התירו אלא לטהרתך לכפר מעונותיך
אסור בסיכה מקצת גופו ככל גופו ואם הוא חולה או שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו.
אסור בנעילת הסנדל מנעל אסור לכל ואם מתיירא מעקרב או משרצים מותר לכרוך שום דבר על רגליו לילך בו. כרבה בר רב הונא דכריך סודרא אסור בתשמיש המטה ואם ראה קרי מחמת אונסו ידאג כל השנה כולה. ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא יראה זרע יאריך ימים. אסור במלאכה ואם עשה ביום הכפורים מלאכה חייב אחד האיש ואחד האשה ולא מיחייב על תוספת עינוי. תוספת יום הכפורים מן התורה בין בכניסתו בין ביציאתו מערב ועד ערב תשבתו שבתכם. תינוקות להתענות קיימא לן כרבי יוחנן בת י"ב שנה ויום אחד או זכר בן י"ג שנה ויום אחד חולה מאכילין אותו על פי בקיאין אם יאמרו מסתכן אם יתענה מותר לאכול בין אמר החולה צריך אני אע"פ שהרופא אמר אינו צריך או רופא אמר צריך והחולה אמר אין צריך ספק נפשות להקל. עוברה שהריחה או תאיבה לאכול מאכילין אותה עד שתשוב נפשה אם תתאוה ביום הכפורים לוחשין באזנה יום הכפו' אם אינה מבקשת יותר הרי טוב ואם לאו יאכילוה. מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבדו. תנו רבנן תינוקות מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל רחיצה וסיכה כיון דרביתייהו נינהו לא גזרו בהן רבנן. הכלה תרחץ בכל ל' יום והחיה תנעל את הסנדל וקורא בתורה ו'. והמפטי' ובעשור לחדש ומפטיר סלו סלו. ומה שפוסקין צדקה עבור המתים ביום הכפורים ולא ביום טוב יש להם אסמכתא שכתוב בסוף פרש' ואתה תצוה הכפורים אחת בשנה יכפר וסמיך ליה ונתנו איש כופר נפשו ליי בזמן שיתן לכפר' הנפש ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו אלא השם בוחן לבות החיים והמתים אם אותו המת בחיים היה נותן צדקה ואם היה עני אותו המת אך לבו בטוב והיה נותן אם היה לו אז תועיל לו קצת כי החי יכול לבקש להקל דין המת כדוד על אבשלום וכר' יוחנן על אחר לכשאמות אפסוק עשן מקברו אבל אם נתן בעבור רשע אין מועיל ונותנין לכבוד המתים שהצדיקים מליצים על צאצאיהם כי יוצאין מתחת הכסא שהוא חלול למטה ממקום השכינה אני אעביר כל טובי על פניך בא"ת ב"ש נפשם דרך דלת הכסא יוצאים כסא באל בם דלת ושם התורה מגילה עפה כסא בא"ת ב"ש לחת. הכסא כאבן ספיר הלוחות סנפירין כ"סא לח"ת בגימטריא ח"סד וא"מת זהו צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך והלומד ספר לשם שמים יזכה לגן עדן מקום ספיר אבניה תירג' וגינתא דעדן אתר דשיזבא לכך אבן יששכר ספיר וכשישר' עוסקים לקרות בתורת אמת אז הצדיקים מליצי הצדק למעלה א"מת מא"רץ תצ"מח וצדק משמים נשקף לכך בשעת קריאת אמת אמת וצדק וכן אם אירע למול בר"ה מוהלין אותו לאחר קריאת התורה ואחר כך תוקעין ואם ביום הכפורים אחר קריאת התורה מלים בשעה שפוסקין צדקה. לפי שהשכינה אצל התורה שהרי כתוב אני עם לבבי לבנות מנוחה לארון ברית ה' ולהדום רגלי אלדינו לכך מקום ארון אינו מן המדה מן הצדדין אבל למעלה מן המדה לפי שבשליש הבית היה והקדושה עד ערבות כאילו דבוק הארון לכסא וכאלו דבוק לכבוד והצדקה והתורה לימינו מימינו אש דת למו צדק מלאה ימינך. לאחר קריאת התורה קורין אשרי ומתפללין מוסף ואין מזכירין עבודת היום בקרובץ ובסליחות. למנחה קורין בתורה כהן ולוי וישראל וקורין בפרשת עריות משום דאמר בחגיגה בפ' אין דורשין גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן ואם נכשל שום אדם בערוה יתבייש וישוב לכך מפטירין ביונה כי שבו מדרכם הרעה. ובפ' בתרא דיומא שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי שמעתי ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש אלו שלשה הם ותשובה עם כל אחד ואחד עבר אדם על מצות עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפור מכפר שנ' כי ביום הזה יכפר. עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין וייסורין ממרקין שנ' ופקדתי בשבט פשעם. אבל מי שיש בו חילול השם אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא בייסורין למרק אלא כולם תולין ומיתה ממרקת שנא' אם יכופר העון הזה עד תמתון. חילול השם שתלמידי חכמים חוטאין וחבריו בושים משמועתו או ישראל חוטא. שהנכרים אומרים יהודי' עושים כרשעים או חסיד שגנב או עושה עבירות. והחוטא העושה תשובה יתכפר לו לעולם הבא אך בזה יהיה לו יסורין או שום רעה בעולם כדא' בפ"א דקדושין בסופו כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה כמי ששרף כל התורה כולה. ומתרץ אביי מריעין לו בעולם הזה לשלם מעשיו הרעים. והיינו דאמרינן בפרק א' דתענית ואין עול כשם שהקב"ה נפרע מן הרשעים מן עבירה קלה שעושין בעולם הזה לעולם הבא כך נפרע מן הצדיקים על עבירה קלה שעושין בעולם הזה זהו פגעת את שש ועושה צדק וכיראתך עברתך ואמרי' בערכין בשלהי פ' יש נערכין תנא ר' ישמעאל כל שעברו עליו מ' יום בלא יסורין קיבל עולמו. במערבא אמרי פורענות מזומנת לו. תכלית יסורין ארגו לו בגד ללבוש ואינו מתקבל עליו או נתכוון למזוג חמין ומזגו לו צונן או נהפכה חלוקו או נתכוון ליטול בכיסו ג' ועלה בידו ב' שצריך לטרוח להחזיר נכשל באצבעו או אמרו דברי חירופין או חלם חלום רע מצדיק עליו את הדין על כל מקוראותיו. המפטיר יברך כל הברכות לפניה ולאחריה וחותם במוחל וסולח וקדיש ומתפללין מנחה. בשבועות בשלהי פר' א' פורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר בריתו בבשר תשובה ויום הכפורים מכפר. ובתוספות בפ' יום הכפורים מי שמחלל שם שמים אין בו כח וכו' ואע"ג דאמר ר' יוסי בר יהודה חטא אדם פעמים ושלש מוחלין לו ד' אין מוחלין לו שנ' נושא עון ופשע וחטאה ונקה. מיכן ואילך לא ינקה. ואמר על ארבעה לא אשיבנו ואומר פעמים שלש עם גבר. אלא א"ר יהודה בר סימון שובה ישראל עד ה' אלקיך אפי' כפר בעיקר. במדרש הרנינו דרש רבי' הקדוש שובה ישראל אפי' יש בכם עבירות עד ה' כסא הכבוד. ביומא בשלהי פ' א' דאמר רמי בר חמא הש"טן בגימטריא שס"ד ביומא דכיפורים לית ליה רשו לאסטוני היינו עבירות שעושין בו ביום כמה בתולי איבעול בנהרדעא אבל עבירות של כל השנה מביאים במדרש הרנינו אשרי נשוי פשע כסוי חטאה זש"ה נשאת עון עמך אתה מוצא ביום הכפורים בא השטן לקטרג והוא פורט עונותיהם של ישראל וכו' והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף עונות להכריעם וכו' מודה ועוזב על מנת לעזוב ירוחם כיון שישראל פורטין עונותיהם ומתוודים הקב"ה נושא להם עון כי ביום הזה יכפר עליכם. אשרי וסדר קדושה וקדיש ומתפללין נעילה זכרנו וחתמנו וחתום נזכר ונחתם לפניך. בתוספתא יום הכפורים מכפר עם חשיכה לכך תפלת נעילה בלילה כרב דאמר תפלת נעילה פוטרת תפלה של ערבית. בנעילה מתפלל ז' ומתודה ובשבת אף בנעילה צריך להזכיר של שבת בפרק במה מדליקין (דף כד) לעת ערב חותם הקב"ה ועומדים כל צבא מרום אלו מימינים ואלו משמאילים ואז כל הנשמות עומדו' לפני הכסא להליץ ועומדים ב' מלאכים על גלגלי רוח זה כנפיו מסוף העולם ועד סופו וזה כנפיו כמלא עולם אחד סופר חותם למות ואחד לחיים והקב"ה חותם אמת כדאמרינן בפ"ד מיתות (דף סד) אמר ר' חנינא ש"מ חותמו של הקב"ה אמת וכן איתא נמי ביומא בפ' בא לו (דף סט). ועד עת החיתום יכול היחיד לשוב אם ישבר לבו בתשובה שלמה מתקבלת. בא"ב דר' עקיבא קרוב ה' לנשברי לב שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שמלאכי השרת מרוחקין מן השכינה ל"ו אלפים רבבות פרסאות. שנאמר שרפים עומדים ממעל ל"ו גדול אדוננו ורב כח אלפים רבבות מפרסאות שלו שהפרסא שלו אלף אלפים אמה ואמה שלו ד' זרתות וטפח וזרת שלו כמלא עולם ושמים בזרת תכן. אבל שבורי לב הקב"ה אצלן בתוך אמה. וכל מי שזובח יצרו בכל יום ומתודה מעלה אני עליו כאלו כבדני בב' עולמות. זובח תודה יכבדנני בעולם הזה ובעולם הבא. ונושאין כפיהן הכהנים בכל תפלה לבד מן המנחה. ולאחר כל התפלה של נעילה דנפקא קדושת יום הכפורים פר"ח תוקעין קשר"ק והעברת שופר תרועה בחדש השביעי שיהו תקיעות של חדש זה שוין.
ומנהג שלנו במלכות לות"ר לתקוע רק תקיעה אחת לומר נצחו השטן לפי שבפרקי דר' אליעזר בפ' מ"ו יום הכפורים מכפר על עבירות קלות וחמורות שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו וכו' ראה סמאל שאינו מוצא בהן חטא אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ דומה למלאכי השרת שבשמים מה מלאכי השמים הולכים יחפים כן ישראל ביום הכפורים והקב"ה שומע עדותו של ישראל מן הקטיגור שלהן ומכפר על כל עונותיהן ועל כל עם הקהל יכפר ואומר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. ברכו מעריב ומתפללין י"ח ברכות דקיימא לן כר' חנינא בן גמליאל משום אבותיו מתפלל י"ח שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. ומבדילין על הכוס ומברך מאורי האש דאמרי' בפסחים א"ר בנימין בר יפת אמר ר' יוחנן מברכין על האור במוצאי שבתות ובמוצאי יום הכפורים וכן הלכה וכן אמרי' בברכות.
ריח
סדר תפלת יום הכפורים
ערב יום הכיפורים אסור להתענות כדאיתא בפסחים בפ' אלו דברים. בערב קודם אכילתו צריך להתודות כדאמרינן בשלהי מס' יומא מתוודה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה. במנחה אומר תהלה קדיש ומתפלל י"ח ברכות עד עושה השלום וכופה קומתו ושוחה ואומר וידוי בכונת הלב אלהינו ואלהי אבותינו עד ואנחנו הרשענו מה נאמר לפניך אתה יודע רזי עולם עד ותכפר לנו על כל חטאתינו על חטא שחטאנו לפניך באונס עד את כל דברי התורה הזאת כי אתה סלחן בא"י האל הסולחן. אלהי עד שלא נוצרתי יהיו לרצון אמרי פי שליח צבור חוזר ומתפלל י"ח ברכות עד עושה השלום ואינו אומר וידוי עד אחר תפלת ערבית ואומר כל הקדיש ויוצאין מבית הכנסת ואין אומר אבינו מלכנו עד לאחר תפלת ערבית ולוקין יש פעם אחת ויש ג' פעמים ואחר כך אוכלין ושותין כל צרכן ואם ערב שבת הוא ערב יום הכפורים אין מקדשין על הכוס כדאמרינן בערובין בפ' בכל מערבין (דף מ) וצריך לגמור סעודתו מבעוד יום דכתיב מערב ועד ערב ונשים נמי חייבות בתוספת ענוי. לאחר אכילתו מברך ברכת המזון וטובל במקוה כל אחד ואחד ויש שעושין לאחר הרחיצה וצריך כל אדם לבקש מחילה מחבירו כדמשמע בפ' בתרא דיומא (דף פז) וכן בב"ק בפ' החובל (דף צב) וכן בערובין בפ' כיצד מעברין וצריך כל אדם להעביר על מדותיו כדאמר בפ' א' דר"ה (דף טו) ובשלהי פ' סדר תכניות (דף כה) גבי ר' עקיבא וכן בירושלמי בפ' החובל ובמדרש הרנינו ובתוספתא דבב"ק ומדליקין ב' נרות בבית כמו בשאר שבתות משום שלום בית.
ליל יום הכיפורים ערבית באים לבית הכנסת ושליח ציבור מתעטף ואומר כל נדרי פעמים ואומר שהחיינו (זמן אומרו אפי' בשוק] ברכו מעריב קדיש ומתפלל מנן זכרנו אתה גבור מי כמוך אתה קדוש עד יהללוך סלה ובכן תן פחדך ובכן תן כבוד ואז צדיקים קדוש אתה עד המלך הקדוש אתה בחרתנו יעלה ויבא מחול לעונותינו רצה ומודים וכתוב לחיי' (שים שלום) [שלום רב] בספר חיים עד עושה השלו' תבא לפני תפלתנו אבל אנחנו חטאנו מה נאמר לפניך אתה יודע אין כל דבר יהי רצון על חטא ומתודה כל חטאיו על חטאים חטאת כרת אשם קרבן עולה ויורד מיתה בידי שמים מלקות ארבעים מכת מרדות ארבע מיתות ב"ד עד התורה הזאת כי אתה סולחן אלהי עד שלא נוצרתי ואם הוא בשבת יאמר לאחר התפלה ויכולו מגן אבות ואחר כך הפסוקים והסליחות אבינו מלכנו וכל הקדיש בשבת אין אומרים אבינו מלכנו ויש אומרים אותו כי אנו מבקשים נמי שאר צרכים. שחרית מתפלל כמו בערבית ואין לשליח צבור להזכיר עבודת היום לא בקרובץ ולא בסליחות כי אם במוסף. תפלת שליח ציבור מגן זכרנו אתה גבור מי כמוך ואומר קרובץ ובכן תן פחדך ובכן תן כבוד ואז צדיקים קדוש אתה אתה בחרתנו יעלה ויבא סליחות זכור לנו ברית אבות דסלח לנו וודוי סלח לעונותינו הזדונות והשגגות מה אנו מה נאמר על חטא וכו' עד התורה הזאת ואתה רחום משיח צדקך עד אטהר אתכם קרובץ מחל לעונותינו רצה ומודים וכתוב לחיים ונישאין כפיהן שים שלום בספר חיים עושה השלום אבינו מלכנו כל הקדיש ולוקחין ספר תורה על הכל יתגדל וקורין ו' בפרשת אחרי מות מן אחרי מות עד כאשר צוה ה' את משה קדיש המפטיר קורא בפרשת פנחס ובעשור לחדש עד ומנחתם ונסכיהם ומפטיר ואמר סלו סלו בישעיה עד כי פי ה' דבר ופוסקין צדקה עבור אבותיו ונשמות קרוביו לפי שסומך בסוף ואתה תצוה הכפורים אחת בשנה יכפר ונתנו איש כופר נפשו לה' אשרי יושבי יתגדל ומתפלל מוסף כמו בשחרית ובמקום יעלה ויבא אומר מפני חטאינו שליח צבור מגן זכרנו אתה גבור מי כמוך קרובץ ובכן תן פחדך עד ליציאת מצרים מפני חטאינו עלינו לשבח עד ואין עוד היה עם פיפיות אוחילה וסדר יום הכפורים קרובץ וסליחות יהיו לרצון אל תעזבנו סלח לנו וידוי סלח לעונותינו הזדונות מה נאמר על חטא וכו' עד התורה הזאת ואתה רחום משיח צדקך עד אטהר אתכם קרובץ מחול לעונותינו וקדשנו רצה מודים וכתוב ונישאין כפיהן שים שלום בספר חיים קדיש. למנחה לוקחין ס"ת וקורין ג' כהן לוי וישראל בפרשת אחרי מות בפרשת עריות מן דבר אל בני ישראל עד לא תטמאו בהן אני ה' אלהיכם והשלישי מפטיר בת"ע מן ויהי דבר ה' אל יונה עד ובהמה רבה וא"א קדיש אלא מחזיר התורה ואומר קדיש ומתפללין במנחה כמו ליוצר ש"ץ מגן זכרנו אתה גבור מי כמוך קרובץ קדושתא ובכן תן פחדך וכו' עד חנין ורחום אתה סליחות וידוי על חטא ואתה רחום מקבל משיח צדקך ומאהבתם מחול עונותינו וקדשנו רצה מודים וכתוב לחיים ברכת כהני' שים שלו' בספר חיי' עושה השלו' ואין נושאין כפיהם אבינו מלכנו.
תפלת נעילה אשרי יושבי ובא לציון וסדר הקדושה קדיש ומתפללין מגן זכרנו וחתמנו בספר החיים אתה גבור מי כמוך אתה קדוש ובכן תן פחדך ובכן תן כבוד ואז צדיקים אתה בחרתנו יעלה ויבוא מחול לעונותינו וקדשנו רצה ומודים וחתום לחיים שים שלום בספר חיים נזכר ונחתם עושה השלום תבא לפניך תפלתינו וידוי מה נאמר עד אתה יודע אתה נותן יד לפושעים כי אתה סלחן. אלהי עד שלא נוצרתי. הרי בנעילה במקום שאומרי' כתבנו וכתוב ונכתב אומר וחתמנו וחתום נחתם ומתפלל הכל כמו במנחה אך במקום אתה יודע אומר אתה נותן יד לפושעים. שליח ציבור מגן זכרנו חתמנו בספר החיים אתה גבור מי כמוך קרובץ. קדושה ובכן תן פחדך עד חנון ורחום אתה סליחות או עניות פזמונים ה' ה' אל רחום וחנון י"ג מדות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זכיר ברית וידוי מה נאמר אתה נותן יד לפושעים עד למה תמותו בית ישראל מחל לעונותינו רצה ומודים וחתום לחיים ונושאין כפיהן ונישאין כפיהן שים שלום בספר חיים ונחתם לפניך עושה השלים כל הקדיש ותוקעין תקיעה אחת, ומה שתוקעין קודם ברכו וקודם הבדלה משום דתקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה ולא אסרוהו בשבת אלא גזירה שמא ילך אצל בקי ומשום חדא תקיעה לא חיישינן ועוד שהרי למד בראש השנה ומבדיל והוא רחום וכל המעריב. קדיש. תפלת המעריב אתה חוננתנו ומתפלל י"ח ברכות כל הקדיש ומבדיל פרי הגפן מאורי האש המבדיל בין קודש לחול. קרובץ וסליחות אינן מעכבים ביום הכפורים שחרית ומוסף ונעילה יש בהם נשיאות כפים מנחה אין בו נשיאות כפים ביוצר ומנחה אומר אבינו מלכנו ש"ץ להוציא קיימא לן בשילהי מסכת ר"ה שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן בין מי שהוא בקי בין שאינו בקי בברכות של ר"ה ויה"כ. ירושלמי והוא שיהא בראש התפלה ופוטר משום דאוושי ברכות ופוטר נמי עם שבשדות. ותפלות של כל השנה טוב שיתפללו כל היודעים כדאיתא בפ' תפלת השחר (דף כח) מתפלל אדם שמונה עשרה בכל יום. כל ברכות שאינן הודאה מברך כל אחד ואחד. אבל יוצר ומעריב מכוין לשמיעת ש"צ. ותפלות שבתות וימים טובים מתפלל כל אדם כתפלת י"ח דלא פלוג רבנן בתפלות אבל בר"ה ויה"כ דאוושי ברכות שומע מפי שליח ציבור כל התפלה ויוצא. בשילהי דיומא (דף פז) היכן אומר הוידוי יחיד אחר תפלה וש"צ באמצע התפלה. ואע"פ שש"צ מוציאו מצוה מן המובחר שיהא היחיד מתפלל בעצמו שיש בהם כמה מילי דרחמי כייף איניש לביה ומכוין אבל אהבה רבה דאית ביה רחמי דתורה מצוה לשמוע. מה שקורין פרשת עריות ביום הכפורים נראה כשם שצוית לנו שלא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותינו ביום הזה: