הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות תענית
רח
במסכת שבת בפ' במה מדליקין (דף כד) תעניות מתפלל י"ח ואומר עננו בשומע תפלה ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ומסיק בפרק א' דתעניות יחיד מזכיר בשומע תפלה. ושליח צבור בין גואל לרופא ומסיים ב"א ה' העונה בעת צרה וכן בירושלמי דתפלת השחר. בפ' א' דתענית כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום לא שמיה תענית ואי יתיב דמי למפוחא דמליא זיקא. אימת מקבל תענית מיבעי ליה לקבוליה מבעוד יום לאזכורי בתפלת המנחה בשומע תפלה. ואם הקהל קבלו תענית אף על פי שהיחיד לא ידע ולא קיבל יש לו להתענות עמהם כדאמר רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש בפרק ג' תעניות (דף כד) אנן בתרייהו גרירן וקיימא לן אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד ובכל תענית אוכל משחשכה ואינו הולך יחף ומותר ברחיצה.
רט
שכח ואכל בתוספתא בפרק בתרא דתענית הרי שהיה מתענה ושכח ואכל הרי זה משלים תעניתו ירושלמי בנדרים בפ' קונם יין נדר להתענות ושכח ואכל זית אבד תעניתו. רבי בא בשם רבנין דהתם והוא שאמר יום סתם אבל יום זה מתענה ומשלים. ולא אמרן אלא אם אכל אבל אם טעם משלים תעניתו שהמטעמת אין בה משום הפסק תענית ואין בה לא משום ברכה ולא משום גזל ולא משום דמאי ואמרינן באגדה דשמואל ויפדו העם את יהונתן ולא מת שאמרו מטעמת אינה צריכה ברכה בברכות בפרק היה קורא השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום. וכמה עד רביעית פירש רבינו חננאל טעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולא רביעית בחיך בפעם אחד כי אם מעט מעט ולרוקקו. ומה שמתענים יום ב' ויום ה' אומר בתנחומא בפסוק וה' המטיר על סדום כשחטאו בעגל עלה משה בחמישי וסוף מ' יום היה יום ב' מיכן תיקנו חכמים שמתענין יום ב' ויום ה' בעלייתו של משה ובירידתו וכן מדרש ויכולו בפרשת בהעלותך.
רי
היה מתענה על החולה ונתרפא ועל הצרה ועברה הימנו מתענה ומשלים. ההולך ממקום שמתענים למקום שאין מתענים ה"ז מתענה ההולך ממקום שאין מתענים למקום שמתענים הרי זה מתענה עמהם. בזמן שהציבור שרוים בצער יחיד הפורש מהם שני מלאכי השרת המלוים לו לאדם מניחים ידיהם על ראשו ואו' פלוני זה הפורש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור. היושב בתענית נקרא קדוש אבל אי לא מצי לצעורי נפשי' נקרא חוטא. אין ת"ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט מלאכת שמים. יחיד שקיבל עליו ב' ימים לישב בתענית אם אכל בלילה בין שני הימים מתפלל תפלת תענית יום ראשון ויום שני. לן בתעניתא ולא אכל אותה הלילה שבין שני הימים א"צ להתפלל עננו יום שני אם התפלל יום ראשון. מי שקיבל עליו תענית לשעות שאמר מבעוד יום אני חפץ להתענות למחר עד חצי היום וכשיתענה עד חצי היום נמלך והתענה עד הלילה הוי תענית ומתפלל עננו בשומע תפלה. ירושלמי בנדרים בפ' קונם יין נדר להתענות ופגעו בו ימים טובים ושבתות לוקה וא"צ התרת חכם. ימים הכתובים במגילת תענית מתענה חנוכה ופורים לא בטלו. בפ"ב דתענית (דף טז) אין גוזרין בתחלה על הציבור בראשי חדשים וחנוכה ופורים ואם התחילו ג' ימים קודם אין מפסיקין והלכה מתענין ומשלימים, ירושלמי בנדרים פ' קונם יין בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחנוכה ופורים ובחולו של מועד מתענה ומשלים. בעירובין בשילהי פרק בכל מערבין בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו להשלימה היינו יחידי' ופשיט מט"ב דהוי של ציבור ומסיק מתענה ומשלים ש"מ בין תענית ציבור בין תענית יחיד מתענה ומשלים יום הששי צריך להתענות עד חשיכה. ובסדר תענית ירושלמי יחיד שגזר על עצמו תענית ע"ש מתענה ומשלים ובשאלתות דרב אחאי פסק יחיד ומרובים מתענה ומשלים. וכן פסק ר"ח בסדר תעניות מתענה ומשלים בתוספתא דתענית בפ"ב אבא אסי בן רוסתאי או' משום דר"י הגלילי הרי שנשבע שיתענה בע"ש הוי שבועת שוא. ובשילהי מגילת תענית איתא נמי הכי. הרי זה שבועת שוא שמקצת ע"ש כשבת ומקצת עיו"ט כי"ט ירושלמי בפ' קונם יין רבי אבא ציים כל ערובות ר"ה אוכל ושותה עד עמוד השחר. בפ"א דתענית (דף יב) אוכלין ושותין משחשיכה. ת"ר אוכל עד שלא יעלה עמוד השחר דברי ר' ומסיק רבה בשלא סילק שולחנו אפי' ישן אוכל אבל סילק אסור ומסיק בירושלמי ישן ועמד אסור בשלא התנה אבל התנה מותר. האוכל סעודה המפסקת לתעניתו אם רוצה לאכול ולשתות אחרי כן משמע באיכה רבתי שיכול לאכול גבי ר"י בן בתירא. ובכל תענית לבד מט"ב מותר לרחוץ דאמר בפ"א דמגילה רחץ בי"ז בתמוז.
ריא
תפלת ת"צ וכשהציבור מתענין ש"צ מתפלל התפלה סלח לנו אבינו עד כי מוחל וסולח אתה ומתפללין סליחות ומתוודה ואומר פסוקים עד שמסיים בא"י חנון המרבה לסלוח. ראה נא בענינו עד גאל ישראל עננו עד העונה בעת צרה רפאנו וכל התפלה והתחינה וקדיש ונוטל ס"ת כהן קורא ויחל משה עד מעל פני האדמה שותק החזן והקהל מסיימין שוב מחרון אפך עד לעמך ושותקין וש"צ מתחיל שוב מחרון אפך וקורא לפניו עד אשר דבר לעשות לעמו וקורא הלוי ומדלג פרשת העגל וקורא לוי מן פסל לך עד ההר ההוא. וישראל קורא מן ויפסל עד על פניו ויקרא ושותק והקהל אומר ה' ה' אל רחום וחנון עד ונקה ושותקין וחוזר ש"צ ואומר ה' ה' אל רחום עד כי עם קשה עורף הוא ושותק והקהל עונין וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו. וחוזר ש"צ וסלחת עד אשר אני עושה עמך קדיש. ואע"ג דתנן בפ' בתרא דמגילה בתעניות קורא ברכות וקללות אמרי' במס' סופרים בפ"א ד"ח כדרבונות. בשבע אחרונות של עצירת גשמים קורא ברכות וקללות אבל בתעניות אחרות ויחל משה ומפטירין דרשו ה' וכן יש בירושלמי ישן בפ"ב דתענית. ובמנחה אשרי קדיש ונוטל ס"ת וקורא כהן ולוי וישראל בפ' ויחל משה ואותו ישראל השלישי מפטיר בישעיה דרשו ה' עד אקבץ עליו לנקבציו ומברך עד מגן דוד יהללו ומחזיר התורה קדיש תפלת המנחה יחיד מזכיר עננו בשומע תפלה ואומר אלהי נצור עד וקלקל מחשבת' רבון העולמים גלוי וידוע לפניך בזמן שבה"מ קיים אדם חוטא ומביא קרבן ומקריב לפניך חלבו ודמו ומתכפר לו עכשיו ישבנו בתענית ונתמעט חלבינו ודמינו יה"ר מלפניך חלבינו ודמינו שנתמעט כאלו הקרבנום על גבי המזבח ותרצנו ויהיו לרצון וכו' כרב ששת בפ"ב דברכות.
בברכות בפ"ב הרואה חלום ונפשו עגומה עליו ילך ויטיבנו לפני שלשה דמרחמו ליה ולימא להו.
ריב
חלמא טבא חזאי ולימרו ליה הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה טבא. שבע זימנין גזרנא עליה דליהוי טבא והוי טבא והחולם יאמר חלמא טבא חזאי ז' פעמים והם משיבין לו לכל פעם ופעם טבא הוא. ואחר כך אומר הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם. ולא אבה יי אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך יי אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך. פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה כי עם אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את יהונתן ולא מת ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דוד ועמך בן ישי שלום שלום לך שלום לעזרך כי עזרך אלהיך ויקבלם דוד ויתנם בראשי הגדול ואמרתם כה לחי אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. בפ' א' דשבת (דף יא) ובפ' א' דתענית יפה תענית לחלום כאש לנעורת ובו ביום אפילו בשבת. בברכות בפרק אין עומדין (דף לא) כל היושב בתענית חלום בשבת קורעין לו גזר דינו של ע' שנה. מאי תקנתיה ליתיב תענית לתעניתא. בפ' א' דברכות אגרא דתעניתא צדקתא. ירושלמי בפרק תפלת השחר שבת שחל בו תענית אומר של תענית בברכה חמישית ואומר עבודה והודיה וברכת כהנים. ראש חדש שחל בו תענית אומר של תענית במוסף אחר האל הקדוש. כל השנה אין מפטירין אלא בשבתות וימים טובים חוץ מט' באב ושאר תענית צבור אז מפטירין דרשו במנחה ולא בשחרית. אחר הפסח וסכות מתענין שלשה שני וחמישי ושני וקורין ויחל אבל אחר עצרת אין מתענין. ותעניות דגזירות קורין ויחל ומפטירין דרשו. בה"ג כתב אם התענה ושכח לומר עננו בשומע תפלה יאמר לאחר תפלה לפני אלהי נצור. בוויר"מש מתענין על גזירה שהיה בר"ח סיון ונהגו לקרות בשחרית בראש חדש ולערב ויחל ודרשו וט' באב וי"ז בתמוז וצום גדליה ועשרה בטבת וצום אסתר מפטיר למנחה. נוהגין שלא להתפלל עננו כי אם שליח ציבור בשחרית ושאר ציבור במנחה פן יארע אותו בולמוס ויצטרך לאכול.
ריג
הלכות תענית כל תענית שמתענין אוכל משחשיכה ליל לפני תעניתו ומסקנא בפ' א' דתענית (דף יב) אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי ר' אמר רבה לא שנו אלא שלא ישן אבל ישן אסור ואם מתנמנם מותר. ואמר בירושל' ישן ועמד אסור ואם התנה מותר. ויש לו להתענות כל היום עד חשיכה דאמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית. ומתפלל עננו כמסקנא יחיד בשומע תפלה. ואע"ג דמשמע בפ' במה מדליקין (דף כד) תענית ערבית ושחרית ומנחה מתפלל תפלת עננו. כל הגאונים פסקו שאין להתפלל עננו כי אם במנחה בתעניתו שאם יתפלל ערבית ושחרית ולא יכול לגמור תעניתו הרי זה תפלת שוא. ובברכות בפ' היה קורא (דף יז) רב ששת הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי פי' במנחה אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומביא קרבן ומקריב לפניך חלבו ודמו ומתכפר לו עכשיו ישבנו בתענית ונתמעט חלבינו ודמינו יהי רצון מלפניך חלבינו ודמינו שנתמעט כאלו הקרבנוהו לפניך ותרצנו. וקיימא לן בעירובין בסוף פ' בכל מערבין אף בערב שבת מתענה ומשלים לא שנא יחיד לא שנא ציבור. מדבעי רב הונא בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו להשלימה היינו יחידים ופשט מט' באב היינו תענית צבור ופוסקים בסוף הלכה מתענה ומשלים וכן בשלהי פ' סדר תעניות כיצד ובירושלמי ר' זעירא בשם ר' הונא אפי' יחיד שגזר על עצמו תענית ע"ש מתענה ומשלים וכן פסקו עולא ומר זוטרא: