אור ברסלב
הרוקח הלכות ראש השנה

הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא

הלכות ראש השנה

הלכות עירובין

ר

לעולם יי דברך נצב בשמים

תני ר' אליעזר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. ואתיא כהאי דתני רבי אלעזר זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב נמצאת אומר בראש השנה נברא אדם הראשון וכו' אמר הקב"ה לאדם הראשון סימן אתה לבניך כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס פי' ברחמים כך עתידין בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס אימתי בחדש השביעי בא' לחדש, הכי איתא בפסיקתא מה כתיב למעלה מן הענין כחסדך חייני ואשמרה עדות פיך לעולם יי דברך נצב בשמים עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם בשעת חסד נברא העולם הם ו' ימים כי ביום נברא העולם ולא בלילה ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים זהו זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה לא מן כדון פי' לא מעתה אלא מעולם לכך אמר כחסדך חייני ואשמרה עדות פיך שאמרו הרויחו לאדם את היום כדאיתא בבראשית רבה קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום ודברך מלכנו אמת וקיים לעד לכך יסד ביוצר מלך אמון על דרשה זאת. לעולם ה' דברך נצב בשמים במדת רחמים ה' ה' אל רחום וחנון מתי ה' ברחמים דברך נצב בדין כמ"ש אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט מהו דברך כשאדם חוטא מיד באשר הוא שם נגזר עליו כמו דבר עליך רעה. וכן אם עושה מצוה מיד שכר המצוה נגזר עליו למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו כי ה' דבר טוב על ישראל. ה' דברך נצב במדת רחמים את בש בשם של ד' אותיות מצפץ בגימטריא בר"חמים זהו הנה ה' יוצא ממקומו ממדת רחמים הנ"ה ה' מ"רחמים. לכך אומר בקדושה ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון ברוגז רחם יזכור כי דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד אותה אמונה שנדרת לאדם הראשון היא לדור ודור על כן כוננת ארץ ותעמוד תורתך בשמים היתה ונתת האל הנאמן עדות נאמנה על ידי משה בכל ביתי נאמן הוא לנאמני ארץ וכתיב בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. כוננת ארץ ותעמוד אנכי תכנתי עמודיה סלה זהו ותעמוד ארץ יראה ושקטה ומתי תזכר התורה ביום הדין למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך אנחנו בעלי דינין לכך עמדו כמו ועמדו שני האנשים אשר להם הריב. כדאמר בשבועות (דף לא) ובסנהדרין (דף נ') ולמה עומדים שהשכינה שם כי ה' יעמד לימין אביון להושיעו משופטי נפשו לכך תוקעין בקריאת התורה. בויקרא רבה בפסוק נפש כי תחטא אמר ר' לוי שני דברים בימין תורה מימינו אש דת למו והצדקה צדק מלאה ימינך ושנים ביד הנפש אשר בידו נפש כל חי והמשפט ותאחז במשפט ידי ויזכור צדקתי בקריאת התורה ששניהם בימין להטיב לנפש בעת משפט לכך סמך במזמור חסדי ה' עולם אשירה תרום ימינך צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון. בפסיקתא אמר ר' יאשיה ואומות העולם אינם יודעים להריע כמה קרנות יש להם כמה בוקינוס יש להם פי' מין כלי שתוקעין בו כמה סנפירין יש להם ואתה אומר אשרי העם יודעי תרועה אלא אשרי העם שיודעים לפתות את בוראם בתרועה לכך יסד הקלירי נעלה שופר עם תחנון שדי לפתותך בם בחינון ויסד קשוב קול תקיעה מתוקעי לך היום מלך רחמים תעורר למחכיך מלך. בפסיקתא רבי יהודה בר נחמני בשם ר' שמעון בן לקיש פתח עלה אלהים בתרועה בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא הדין בדין הוא עולה ובשעה שישראל נוטלין שופר ותוקעין הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים ה' בקול שופר לכך סמך ומשפט מכון כסאך. אשרי העם יודעי תרועה מיד ה' באור פניך ומשפטיך אור יצא בשמך יגילון כל היום שנקרא ה' ה' אל רחום וחנון. לכך מיד לאחר תקיעה אומר החזן בקול רם אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה סמך למשפטיך עמדו היום. לולי תורתך שעשועי. בפסיקתא מדריכך בדרך תלך א"ר לוי בשם ר' חמא בר' חנינא נבן מלך שהיה לו דין בפני אביו אמר לו אביו אם אתה מבקש לזכות לפני בדין מנה ביקולוגוס פלוני ואתה זכאי לפני בדין. כך אמר הקב"ה לישראל בני תהיו מזכירין זכות אבותיכם ואתם זוכים לפני בדין. אחד זה אברהם אבינו אחד היה אברהם. זכרון תרועה זה אבינו יצחק וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו. מקרא קודש זה אבינו יעקב. ישראל מקוראי. אימתי אתם מזכירים זכות אבות ואתם זוכין בדין בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש לכך סמך למשפטיך עמדו היום. לולי תורתך שעשועי שזה רמז לנו ומניין לנו שביום ראש השנה באין לדין שנאמר למשפטיך עמדו היום. בפ' אמור בכל הרגלים כתיב יום לבד מראש השנה שהרי בפסח כתיב ובחמשה עשר יום לחדש. ובעצרת וקראתם בעצם היום הזה יום כפורים הוא. בסוכות ביום הראשון וביום השביעי אבל בראש השנה זכרון תרועה ולא הזכיר יום זה ימים יוצרו ולא אחד בהם ולא ולו קרי לומר ימים יוצרו לו להקב"ה אחד בהם ולא כתוב יום ועל ספרך כולם יכתבו וסמיך ליה ולי מה יקרו ריעך אל ומה עצמו ראשיהם לומר צדיקים נכתבים לחיי עד אם תקטל אלוה רשע רשעים נכתבים למיתה וראה אם דרך עוצב בי ונחני בינונים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים מיכן אסמכתא הא דאמר ר' כרוספדאי אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה ואמרינן בארבעה פרקים העולם נידון בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים ולא" אחד" בהם" סופי תיבות אד"ם ולו אחד בהם יום הדין לכך אנו מתפללין זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים לכך בפרשת ראש השנה בפנחס יש תיבות חיים. ומנין שביום הכפורים חותם שהרי בפנחס בחול ובשבת ובפסח ובעצרת ובראש השנה ובסכות כתי' יום בפרשת המוספין אבל לא ביום הכפורים זהו ימי"ם יוצר"ו ולו" בגימטרי"א שנ"ד ימים כמנין ימות הלבנה ולו אחד להקב"ה יום הכפורים ולא אחד כתיב אין השטן מקטרג עבירות שנעשו באותו יום כדאמרינן בפ' א' דיומא (דף כ). בבראשי' רבה יום אחד יום הדין יו"ם אח"ד הדין ולפי שבעניין באמור אל הכהנים אין כתיב יום בענין ר"ה לפי שבא בראש חדש ומקדשין על ידי הלבנה ואין כבודה אלא בלילה שנאמר את המאור הקטן לממשלת הלילה וראש חדש תלוי בבית דין ובעדים ופעמים שאין רואים אותה בזמנה ופעמים באה בארוכה ואין רואין אותה ביום שראוי להיות בו ראש חודש לכך אין יום בפרשת ראש חודש ובראשי חדשיכם שאין מברכין ברכת הלבנה אלא בלילה לכך אין יום בר"ה באמור אל הכהנים זהו תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו למה נקרא שמו חודש שהלבנה מתחדשת בו בכס"ה בגימ' לבנ"ה. בפסיקתא ר' ברכי' פתח תקעו בחדש שופר וכל החדשים אינם חודש אלא בכסה וכל החדשים אינם נכסין אלא יום חגנו והלא ניסן חדש ונכסה ויש לו חג וחגו בפני עצמו אלא חדש ונכסה ויש לו חג וחגו בן יומו זה תשרי. ובראש השנה דן כדאמר בפ' א' דראש השנה (דף ח) רב נחמן בר יצחק אמר באחד בתשרי ראש השנה לדין דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה מראש השנה נידון מה יהא בסופה וממאי דתשרי הוא דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה איזהו חג שהוא מתכסה הוי אומר זה ראש השנה דכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מרשית השנה לית חסר א' מר"שית אותיות תשר"י אלמא ראשית הוא ראשון השנה. ואמר ר' יצחק כל שנה שרשה מתחלתה מתעשרת בסופה שנ' מרשית השנה ועד אחרית שנה שנה דאית ליה אחרית רשה בתחלתה שחוזרין בתשובה לכך סמך מראשית השנה ועד אחרית שנה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לכך לא נאמר יום גבי ראש השנה באמור אל הכהנים שאז גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם ולא כתיב יום. אעפ"י שימים יוצרו כמו שכתב ברגלים יום אז ולו הוא. הלכך כתוב כמשפטם בראש השנה בפרשת פנחס. ובו חיי"ם תיבות בראש השנה בפנחס שהקב"ה יזכרנו לחיים לכך בראש התפלה זכרנו לחיים. ובסופה בספר חיים. ואמרינן בפ' בתרא דראש השנה (דף לג) העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את הלל מדקאמר בשעת ההלל מכלל דראש השנה ויום הכיפורים לית בו ההלל מאי טעמא כר' אבהו דאמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה בראש השנה וביום הכיפורים. אמר להם איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים וישראל אומרין שירה לפני לפי שכתוב כי חלצת נפשי ממות והיום הוא יום הדין. וכמו כן לא יסדו הפייטנים לומר בראש השנה וביום הכיפורים חי וקים נורא מרום וקדוש שלא נאמר חי להקב"ה כל זמן שאין שייך לומר בנו חי. כמו בראש השנה וביום כפור כדכתיב כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי. אלמא היכא דכתיב חיים בדידן כתוב בו חיים והיינו דכתיב אחר הפסוק השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי ולא כתוב בזה הפסוק אלהים חיים לפי שלא כתוב כמונו אך כתיב שמעת אתה ויחי כך בראש השנה וביום הכיפורים שהעולם נידון וספק חיים לא תיקנו לומר חי וקיים כשאני חי תהא קרוי חי לכך אין כתי' שמענו ויחי אלא כמינו ויחי לכך בחבקוק הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות תיקון סופרי' הוא. זהו שכתוב ביהושע והכריתו את שמנו ומה תעשה לשמך הגדול אבל כשישראל בתוקפן כתיב ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. ה' פעמים אלהים חיים בקריה וה' מלך הכבוד הם וה' כבוד אלהי ישראל ביחזקאל וה' נוגה לפי כשישראל מכבדים ה' זמנים ג' רגלים וראש השנה ויום הכפורים אז מתכבד בחיות אור נוגה על כסא כבודו ובשבת כפלי כפלים יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת. למה אין אומרים זולתות בראש השנה וביום הכיפורים לפי שאנו צריכין לומר אמת ויציב כהלכתו שהוא ו' פעמים אמת כנגד ו' פעמים אמת שיש בבראשית ברא אלהים את ויברא אלהים את האור וירא אלהים את כל אשר עשה ויברא אלהים את התנינים ויברא אלהים את האדם אשר ברא" אלהים" לעשות" ובראש השנה אומר זה היום תחלת מעשיך הואיל ותחלת מעשיו הוא צריכין לומר ו' פעמים אמת שאם היינו אומרים זולתות לא היינו אומרים ו' פעמים אמת באמת ויציב ויום הכפורים אעפ"י שאינו תחלת מעשיו מכל מקום הואיל ובינונים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים וגם חותם ביום הכפורים הוי כתשלומין. בראשי"ת בר"א בגמטרי"א ברא"ש השנה נבר"א בראשי"ת בגימטריא היו"ם ששופט בו ה"עולם בראשית וכתיב אצלו בר"א אלהי"ם א"ת ו' אמת יאמרו באמת ויציב אמת חותמו הרשום בכתב אמת כל ו' אלפים שהיה העולם ועוד שצריך לומר כסאו נכון ומלכותו ואמונתו. בראש השנה וביום הכפורים יושב על כסא כדכתיב במשלי (כ') מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע וכתוב אחר אומר מזרה רשעים מלך חכם וסמיך ליה וסעד בחסד כסאו אחד לראש השנה ואחד ליום הכפורים ונקרא תשרי בפסיק' תשרי ותשבוק כל חובינן ועוד תשרי י' נסיון עשירי העקידה תשר אשר בו נפקדה לכך אומר י' מלכיות י' זכרונות י' שופרות וכן מראש השנה ועד יום הכפורים י' ימים לכך סמך במשלי מתהלך בתומו צדיק התהלך לפני והיה תמים אשרי בניו אחריו אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט לכך סמך מלך יושב על כסא דין בראש השנה יושב מלא מפב"ש יושב באת בש בגימטריא שבעים על שבעים לשונות וזוכר הקב"ה דברים שביקש אברהם ברוגז רח"ם תזכור בראש השנה צוה לו להעלות לו את יצחק בנו לעולה כי אברהם ויעקב נולדו בראש השנה ביום שנברא העולם וביום שיושב על כסא דין וכסאו על האבות שכתיב ויעל מעליו אלהים והנה ה' נצב עליו וכתיב הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק יי רק הכסא אגדל וכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי הרי יצחק בכלל וכתיב הניחה לי הרף ממני מיד אמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל ויגבה ה' צבאות במשפט כשהקב"ה חפץ להשפיל את הגאים ולהרים שפלים מעלה כסאו ויודעים שחפץ להשפיל את הגאים ולהרים שפלים זהו הנשא שופט הארץ והשב גמול על גאים כי כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע. וכשהכסא מגביה מיד האבות הן הן המרכבה יבקשו לרחם על ישראל ברוגז רח"ם יזכור אברה"ם. זהו שכ' במשלי מחשבות בעצה תכון ובתחבולות תעשה לך מלחמה גולה סוד הולך רכיל מחשבה בעצה בעבור האבות תכון העולם. מחשבה בעצה יכונו היה לו לומר אלא בעצה תכון על כל מחשבה יעץ באבות. ב"עצה ת"כון בגימטריא אברה"ם יצחק וי"עקב ובת"חבולות בגימטריא אברה"ם וי"צחק וי"עקב. שבזכותם אין השטן מקטרג לכך סמך אצלו הולך רכיל. כס"א באל ב"ם דל"ת פותח דלת לשבים ומשם יוצאים נפשות צדיקים לבקש על ישראל רחמים. כי הנשמות והמלאכים אין רשאין לצאת ממחיצתם בלא רשות שנאמר (מלכים א כב) ויאמר אצא. והלא כתיב ויצא הרוח. אלא כשהקב"ה יושב בדין הכרוז יוצא ואומר כל צבא העולם יצאו בואו והכריעו לזכות ולחובה אז מתוכחין באמת ובצדקה צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. צדק לימינו ומדבר לעשות צדק ומשפט בשמאלו לעשות דין ישר ולא לפנים משורת הדין חסד לימינו ואמת לשמאלו כך ערך המשפט כונן למשפט כסאו ישבת לכסא שופט צדק צדק ומשפט מכון כסאך וכן ראה יעקב ויחלם והנה סלם וגו' מוצב אר"צה בגימטריא המשפט מוצב ארצה כי בא לשפוט את הארץ וראשו מגיע השמימה ישמחו השמים ותגל הארץ והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' עולים להגיד מעשה בני האדם שנאמר ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' ויצא השטן מאת פני ה'.

רא

ארך המשפט המליץ בא לעולם ומדת הדין באי' ביחד וזהו ויבא גם השטן בתוכם גם לרבות את המליץ זהו הנה בשמים עדי וסהדי במרומים זהו יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו והנשמה והגוף השמי"ם בגימטריא נשמ"ה לדי"ן בגימטריא ה"גוף כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

בואלה המשפטים הנה אנכי שולח מלאך ילך מלאכי לפניך וכן בכי תשא וכן מלאך יי רודף ומלאך יי דוחה כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים. וכן בסוף דניאל וכן בזכריה גבי עומד בין ההדסים מלאכי חסד וצדקה סביב מדת הדין כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ. הרי משפט ממוצע וכתיב אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ הרי משפט ממוצע וחסד אצל השם חסדי ה' אזכיר. כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך מלאך טוב על ימינו והשטן בשמאלו ואמרו רבותינו הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות מות באת בש אפי'. אפי' בגימטריא מלא"ך כך המלאכים הפנימים לפניו מלאכי רחמים והאחורים אכזרים אותם שלפני הכבוד מכניסין את הכבוד מכניס באזניו. ומלאכי חבלה נחבאין במקום רחוק אבל כשחוטאין אז הנה ה' בא ממרחק בוער אפו. מיד לפניו ילך דבר יצא רשף לרגליו כענין ויצא הרוח ויעמוד לפני ה' ויאמר אני אפתנו וכתיב כי יגורתי מפני האף והחמה זהו סכות בענן לך מעבור תפלה. עד מתי עשנת בתפלת עמך ומניין שחבוי המקטרג שכתוב שארית חמות מחגור ובעת משפט יבאו המליצים והמקטריגים ויוציאו הנשמות לפני כסא להליץ ולהשפט אז נוגה כאור תהיה אם משפטם אור יצא. אז קרנים מידו לו למלאכי רחמים באור פני ותן חיים אבל אם למלאכי חבלה שהם חביון עוזו מיד לפניו ילך דבר ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' ואם הנשמות יקובלו עתירתם פני ילכו והניחותי לך ומזכירין זכותם וצדקתם של אבות ומעלים תפלת ישראל למעלה. ואם היה אדם חפץ לבטל גזירה להפוך מדת הדין לרחמים על ידי שם אז צריך להחליף הממונים וכועס שכתוב כ"י חר"ה לו' עלה עשן באפו השם בסופי תיבות ויש קטטה בפמליא של מעלה לכך סמך בירמיה הנני מיסב את כלי המלחמה אשר בידכם. אבל אולי יעשה יי אתנו ככל נפלאותיו שחפיצים להשביע בשמות לעשות נפלאות אבל בתשובה ובתפלה יבטל הגזירה להשים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה. לכך אמר בישעיה (כו) או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי וכתיב למעלה פן יפקוד עליה לילה ויום אצרנה חמה אין לי וכתיב במלחמה אפשעה בה לכך סמך שלום יעשה לי לכן בזאת יכופר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו וסמך לו יתקע בשופר גדול לומר בתקיעת שופר כדי להסיר חטאתם ולרחם עליהם שלום יעשה לי. זהו אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו בראש השנה לכך כתיב כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. בפסיקתא רבתי למה אין ישראל תוקעין מן התפלה הראשונה אלא בתפלת המוסף כדי שבשעה שעומדין בדין יהו מצוין מליאין מצות ויזכו בדין לכך אמר דוד תפלה לדוד שמעה ה' צדק. בפרק א' דראש השנה (דף יו) אמר ר' אבהו תוקעין בשופר של איל כדי שאזכר לכם עקידת יצחק כאלו עקדתם לפני. אמר ר' יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן ובפרק בתרא (דף לג) סדר תקיעות שלש של שלש שלש שהרי שטן בג' ענינים יורד ומחטיא עולה ומקטרג יורד וממית כנגדם תיקנו ג' תקיעות של ג' ג' לכפר' לכך בהפטרה ואמר סולו סולו פנו דרך יש בסופי תיבות שט"ן רפ"ש וטיט אין שלום וסמך ליה כשופר הרם קולך לערבב השטן. וכתיב אין שטן ופגע רע התחלת תיבות שופר. וכתיב אין שטן כי הוא מעורבב לכל מצוה ומצוה פירשו במשנה או בגמ' הלכות אבל הלכות תקיעות התקין רבי אבהו בקיסרי ובתרועה היו מספקין אם היא שברים או תרועה ממש והוצרך לתקן בכל עניני ספיקות פן יבוא השטן בעניין אחר לכך רמז שופר אצל השטן ולפי שהשטן הוא יצר הרע בג' עניני' מחטיא ומקטרג וממית לכך ג' תיבות בין שטן לשטן כגון והשטן עומד על ימינו לשטנו ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן לכך תוקעין שלש של שלש שלש ואז זוכר זכות ג' אבות וכן ג' תיבות מן האבות וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור זהו להסיר מכשול מלב העקוב זכור לאברהם ליצחק וליעקב שכתוב בוהיה עקב תשמעון רק באבותיך חשק ה' ומלתם את ערלת לבבכם שתסירו יצר הרע מקרבכם שכתוב בכל מכל כל כדאיתא בשילהי פרק א' דבבא בתרא אבל בשבת אין תוקעין משום גזירה דרבה ועוד כי השבת אות וישרא' נשמרים בו. ובפסיקת' דרש ר' לוי כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחר אומר זכרון תרועה בזמן שבא בחול יום תרועה יהיה לכם ובזמן שהוא בא בשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין וכן יסד רבי שמעון בקרובץ של יום שני לכך בפרשת אמור אל הכהנים אצל שבתון כתוב זכרון לומר בשבת מזכירין לכך נאמר יהיה לכם שבתון זכרון תרועה אבל בפרשת פנחס לא אמר שבתון כתיב יום תרועה יהיה לכם ובמקדש היו תוקעין בשבת לכך נאמר במזמור הרנינו לאלהים עוזנו בהתחלת התיבות להפך רמז שבת ת"קעו בח"דש ש"ופר וכן רמז משה ת"עבירו ש"ופר ב"כל ארצכם וסיום מזמור הרנינו ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך רמז לאכילת דבש בליל ראש השנה כדי שתהא לו השנה מתוקה דסימנא מלתא הוא כדאמר בפרק א' דכריתות ובפרק בתרא דהוריות אמר אביי יהא רגיל איניש ליכול בריש שתא קרא וכו' בתורה רמוז וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט וכתיב בעזרא ביום אחד לחדש השביעי קודש לה' אלדיכם אל תתאבלו ואל תבכו ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם כי היום קדוש ואל תעצבו הרי עזרא צוה לאכול בראש השנה וכן בירמיה (מא) ויהי בחדש השביעי ויאכלו שם לחם ירושלמי אמר ר' יודא אבוה דר' מתניה וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים למה לא נאמר בכ"ג משום ברית דמועדא אם תימר בשבתא לית את יכיל דאת מחשב ומשכח צומא רבא בחד בשבא וכן משמע בפ' א' דראש השנה (דף יט) ותיפוק ליה דהוי ליה יום של מחר ראש חדש פי' יום שני של ראש השנה וכל שכן חדש עצמו ואשכחן בפסחים ובשבועות ובתענית דראש חודש איקרי מועד ש"מ שאסור להתענות בראש השנה ובירושלמי בפרק סדר תעניות אלו אמרו ברביעה ראשונה ר' עקיבא אומר מתריעין אבל לא מתענין בראש השנה מתריעין ולא מתענין ר' יעקב מפקד לספריה אי אתא איניש ושאיל לכון אתון אמרין ליה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחנוכה ופורים. והא מתענין ערב ראש השנה כדאמר בירושלמי דנדרים בפרק קונם יין ר' יונתן ציים כל ערובת ריש שתא לכך יסד באופן מאתמול קדמנוך לחלותך מלך ואוכלים ליל ר"ה דבש למתק השנה במזמור הרנינו שהיו אומרים ביום ר"ה ומסיים סיומו דבש אשביעך וסמיך ליה אלדים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכן רמ"ז משפטי יי אמת ומתוקים מדבש וכן אומר בעזרא שתו ממתקים. ואומר כי קדוש היום לאדונינו אדוני"נו בגימטריא באת בש תק"ט מ"טף. בגימטריא אבר"הם י"צחק וי"עקב שבזכות' ידיננו לטוב לכך יסד עוד יזכור לנו אהבת איתן אדונינו ובזכות הנעקד ישבית מדיננו ובזכות התם יוציא לאור דיננו כי קדוש היום לאדונינו ומה שאומר אחר התקיעות היום הרת עולם לפי שעל ידי התקיעות מתמלא רחמים על כל העולם וכאלו נבראו עתה שכתוב ה' בקול שופר ובתשרי נברא אדם לכך אמר היום הרת עולם ובמזמור ה' אלהי גדלת מאד ר"עא תיבות כמו הריו"ן ימים ואם ג' ימים לקליטה אז ב"ר ב"טני ימים ובראש השנה העולם כאשה על המשבר. ולפי שכתוב עלה אלדים בתרועה ה' בקול שופר צריך לזקוף השופר ולא למטה על שם עלה אלדים בתרועה ולפי שהאשה הרה ט' חדשים לכך בראש השנה ט' ברכות ואמר ר' יוחנן שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא ויטהר אדם יצרו לאביו שבשמים שהוא למעלה מט' הם ז' רקיעים ורקיע של החיה וערפל תחת רגליו.

רב

דין שופר תנו רבנן הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררים וטומטום ואנדרוגינוס ומי שחציו עבד וחציו בן חורין טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו רב נחמן אמר אף לעצמו אינו מוציא כדאיתא בשילהי ראוהו ב"ד (דף כט) חרש שוטה וקטן אין מוציא את הרבים ידי חובתן ואמרינן בפרק יום טוב של ראש השנה (דף לב) אין מעכבין את התינוקות מלתקוע דקיימא לן ביבמות בפרק חרש (דף קיד) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו. אם תקע תינוק לעצמו וכן הנשים אם תוקעות לעצמן אין מעכבין דדמי להא דאמרינן בפרק בתרא דעירובין. ובחגיגה בפ' אין דורשין נשים סומכות רשות. ואמרינן בפרק בתרא דמסכת ראש השנה (דף לד) התקין ר' אבהו בקיסרי תשר"ק. ועביד נמי קש"ק וכן נמי קר"ק וקבלתי מאבא מורי רבי יהודה זצ"ל מאחר שיש בהלכה שברים ואין בספרים ישנים שלשה שברים אלא שברים סתם אם תקע שני שברים יצא שאין בספרים מניין שברים. ואם תקע ד' שברים יצא דתניא בתוספתא תקע והריע וחזר והריע וחזר ותקע אין בידו אלא אחת וכן כשמריע אם עשה טוט כמה פעמים יצא מדאמרי' גבי תקיעה תקע בשנייה כשיעור שני תקיעות יצא ורבינו אב"ן פי' אם תקע קשר"ק ועשה ב' שברים והתחיל בתרועה לא הפסיד סדרו דשברים ותרועה משום תרועה הם ואמרינן שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה כג' שברים אם קיצר פחות משיעור זה לא יצא. ואם האריך יותר מדאי אין זה חילול יום טוב כל זמן שעוסק בתקיעתו. כדאמר בפ' מילה (דף קלג) גבי ציצין שאין מעכבין את המילה פיר' אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה הילכך אם תקע כסדר אפי' בנחת לא יחזור ויתקע פעם שנית דתנן כל הקולות כשירין בשופר היה קולו דק או צלול או עבה כשר. לפי פי' רבי' שלמה משמע דעיקר התקיעה בעמידה שפירש בפרק א' דראש השנה (דף טז) למה תוקעין ומריעין בשלמא היו תוקעין בעמידה במוסף כשמתפללין ט' ברכות משום דבעינן על סדר הברכות כדאמרינן בפרק בתרא כשהוא שומע על סדר ברכות אלא בישיבה כשהציבור יושבין בספר התורה למה אנו תוקעין הא עיקר תקיעה על סדר ברכות הוו ומשנינן כדי לערבב את השטן עושין אותן התקיעות בישיבה אבל בירושלמי עירבוב היינו במוסף דאיתא התם כד שמע שטן קל שיפורא בהיל ולא בהיל וכד תניין ליה אמר הא שיפורא דתקע בשופר הגדול ומערבב.

רג

שופר צריך שיהא שלם למצוה כדאמרינן בפסיק' רבתי בפרשת הרנינו ילמדנו רבינו שופר שניקב וסתמו מהו שיהא כשר לתקוע בו כך שנו רבותינו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר מה טעם דכתיב וה' אלדים בשופר יתקע מה שופרו של הקב"ה שלם אף שופר של ראש השנה יהא שלם למה שבראש השנה הם נגאלים ממלאך המות א"ר עקיבא בעל מום כשר לתקוע בראש השנה כדי שידין אותם הקב"ה ברחמים ויזכור אותם ה' בקול שופר. שופר שנסדק ודבקו פסול. ותניא נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול. וכמה שיעור תקיעה אמר רשב"ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. נראה סדק על פני כולו לארכו אעפ"י שלא נשתייר שיעור תקיעה כשר רק שלא ידבקנו בדבק יחד דהוה ליה דבק שאינו מינו ופסול אבל לא דבקו כשר אבל אם נסדק לרוחבו סביב אם נשאר טפח ומשהו כשר דבמקום הסדק כאלו נחתך לגמרי דדמי להא דאמרי' בפ' אלו טריפות (דף מד) פסוקת הגרגרת ברובה אבל נסדקה לארכו אמר רב אפי' לא נשתייר בה אלא חוליא אחת למעלה וחוליא אחת למטה כשרה. ובמסכת נדה בפרק המפלת (דף כו) משמע דשופר שיעורו טפח. וכן בירושלמי שופר שנסדק לארכו ודבקו פסול מפני הדבק כדאמרינן בירושלמי שופר שנסדק למה נצרכא לר' נתן ונר' שדבקו שלא במינו, שברי שופרות עוד היא דר' נתן פי' שנראה כב' שופרות אבל לא דבקו כשר הוסיף עליו כל שהוא קיימא לן כרבי נתן במינו כשר אר"י והוא שנשתיי' רובו אז במינו כשר אבל שלא במינו אפי' נשתייר רובו פסול. ירושלמי ניקב וסתמו ר"נ או' במינו כשר שלא במינו פסול. ר' חייא בשם ר' יוחנן כיני מתניתא אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר. ר' זעירא בר זמינא והוא שסתמו הא לא סתמו כשר. והא דתניא סתמו שלא במינו אם מעכב התקיעה פסול ואם לאו כשר. אבל קבלתי מא"מו הרב ר' י"בק שקיבל מרבינו שמריה נסדק פסול אפי' דבקו בחמימות האש או סתמו בחמימום המים בלא דבק פסול והיינו דאמרינן בברייתא בירושלמי למי נצרכו לר' נתן פי' דאמר הוסיף עליו במינו כשר הכא שמדביק בחימום הסדק שנראה כב' שופרות אבל ניקב אם לא סתמו כשר כדאיתא בירושלמי אבל לי נראה דכשר וברייתא דנסדק פסול זהו כל האורך דקיימא לן לחומרא בתרין לשני דר' יוחנן אם סתמו שלא במינו מעכב את התקיעה פסול נראה היינו לתנא קמא דר' נתן אבל קיימא לן כר' נתן דמכשיר במינו אפי' מעכב את התקיעה ותנן בפ' ראוהו (דף כו) כל השופרות כשירין חוץ משל פרה מיהו מצוה בשל איל כדאמר בפ"א למה תוקעין בשופר של איל כדי שיזכור עקידת יצחק. וקיימא לן כר' יהודה דאמר בר"ה (דף יו) בשל זכרים כפופים דכמה דכייף איניש טפי עדיף. בפסיקת' אמר ר' תחליפא קיסריא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר הקב"ה מכיון שנכנסתם לפני לדין ביום הזה ויצאתם בדימוס מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה. בשו"ט במזמור פ"א תקעו בחדש שופר רבנן אמרין חדש מעשיכם ואני מכפר כל עונותיכם. נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. אמר ר' ברכיה בר' אבא ואמרי לה ר' ברכיה בשם ר' אבא חדשו מעשיכם מה השופר הזה תוקע מזה מוציא מזה כך כביכול כל הקטיגורי' אערבב אם יקטרגו אני מכניס בזו ומוציא בזו.

צפהו זהב במקום הנחת פה פסול. מבחוץ אם קולו נשתנה פסול אם לאו כשר. ארוך וקצרו כשר. גרדו והעמידו על גלדו כשר קדחו בזכרותו כשר ירושלמי הכין תוקעין בעין שב בפרק י"ט (דף כט) ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ורבנן גזרו משום דרבה דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות בר"ה והיינו טעם דלולב ודמגילה. בפ' ראוהו (כז) התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ואוקמיה רב הונא באותן העומדין על שפת הבור אבל העומדין בבור יצאו. בפ' בתרא דר"ה (דף לג) מי שבירך פי' מי שהתפלל ואח"כ נזדמן לו שופר תניא כשהן שומעין שומעין על סדר הברכות. בד"א בציבור אבל ביחיד שומעין על הסדר ושלא על סדר ברכות. ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו. יחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו. שתי עיירות באחת תוקעין ובא' מברכין הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום שמברכי' אע"ג דשופר ספק באותה העיר ובאותה העיר ודאי מברכין. רב פפא ב"ש כד הוה מצלי ביחיד א"ל לשמעיה כי נחירנא תקע לי א"ל רבא לא אמר אלא בחבר עיר. אמר ר"ז לשמעיה איכוין ותקע לי דמשמע נמי דבעי כוונה והא דתנן היה עובר אחורי בה"כ או היה ביתו סמוך לבה"כ ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא. ומשני בשליח ציבור דדעתיה אכולי עלמא. עיר שאין בה שופר לא יצא חוץ לתחום אחריו ואפי' הביאו גוי אין תוקעין בו. דתנן שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחו' ואין עולין אחריו על האילן ואין חותכין אותו בדבר שהוא משום שבות כמגל ולא בדבר שהוא בלא תעשה כסכין ואין נותנין בו מימי רגלים מפני הכבוד אבל נותן בתוכו מים או יין לצחצחו. כל הקולות כשירין בשופר בין דק בין עבה בין צרור לשון יובש ושיעור השופר טפח כדמשמע בפרק המפלת (דף כו) במס' נדה וצריך לתקוע בעמידה ואם ישב כשר והתוקע מברך יום ראשון ב' לשמוע קול שופר ושהחיינו ויום ב' מברך לשמוע קול שופר וכן בקידוש על היין לילה ראשונה אשר בחר בנו מקדש ישראל ושהחיינו אבל לילה שנייה קידוש ולא זמן ומה שאומר זמן בר"ה משום דקיימא לן בעירובין בפרק בכל מערבין והילכתא אומר זמן בר"ה ובי"כ והלכתא זמן אומרו אפי' בשוק וקיימא לן בפ"א דע"ז (דף ד) אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא ביומא קמא דריש שתא ביחיד כיון דמפקיד דינא וכו' ומידחי אי הכי ציבורי נמי ציבור נפישי זכותייהו. אי הכי דצפרא נמי כיון דאיכא ציבור דקא מצלי לא מידחי וקיימא לן בשילהי מס' ר"ה אמר ר"א לעולם יסדר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל ומסתברא מילתא דר"א בברכות דר"ה ושל יוה"כ ושל פרקים אבל של שאר ימות השנה לא צריך וקיימא לן ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן כר"ג בברכות של ר"ה ויו"כ ומשמע בירושלמי שצריך לשמוע כל התפלה מפי שליח ציבור ולכוין דעתו.

רב הונא רבה דציפרין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתות. ר' זעירא ורב חסדאי הוו יתבין תמן בתקיעת' מן דצלון צלותיהון קם ליה רב חסדאי מצלי א"ל רב זעירא ולא מצלינן א"ל מצלי אנא והדר מצלי דנחתון מערבי לתמן אמרין משום ר"י הלכה כר"ג באילין תקיעתא ואנא דלא כוונית הא כוונית הוינא נפיק ידי חובתי ר' דקיסרין בשם ר' יוחנן והוא שיהא בראש התפלה. אמר ר' תנחו' בר ירמיה מתנתא כן אמרה סדר ברכות אומר אבות גבורות וקדושת השם וקיימא לן כר"א או' גבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום וזכרונות ושופרות עבודה והודאה וברכת כהנים. אין פוחתין מי' מלכיות מי' שופרות לוי אמר כנגד י' הילולי' שבסוף תהלים רב יוסף אמר כנגד י' הדברות ר"י אמר כנגד י' מאמרו' שבהם נברא העולם. ירושלמי אין פוחתין מי' מלכיות כנגד י' הילולי' שאמר דוד הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה הללויה. מי' זכרונות כנגד י' וידוין שאמר ישעיה רחצו הזכו הסירו חדלו למדו דרשו אשרו שפטו ריבו לכו נא ונוכחה. מי' שופרות כנגד ז' כבשים פר ואיל ושעיר וקיימא לן כר"י בן נורי דאמר אם אמר שלש מכולם יצא וקיימא לן מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי אומר משלים בתורה ואם השליה בנביא יצא לכך במלכיות או' בסיומן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ונפסוקי זכרונות ט'. ובסוף מסיים וזכרתי להם ברית ראשונים. ובפסוקי שופרות ט' ומסיים וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות. וקיימא לן בעירובין בפ' בכל מערבין (דף מ') אהא א' רב הונא כי הוינא בי רב כהנא איבעי' לן מהו להזכיר של ר"ח בר"ה ומסיק רב חסדא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ובירושלמי במס' שבועות א"ר יצחק בר אחא בשם ר' ייסא העובר לפני התיבה בר"ה אין צריך להזכיר של ר"ח. חד בר אביי עבר קמי תיבותא ולא דכר ריש ירחא וקלסוניה דמר רב חסדאי זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ויש ירושלמי ישן ר"ה שבת אמר רבא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן אלא מעתה יבטל ר"ח בתפלה כיון שאמר בסוף שופרות וביום שמתחכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם יצא. רב מפקד לתלמידיו לאזכורי במוספין ועולת החדש ומנחת' ושעיר לכפר ושני תמידין כהלכתן מאחר שאנו קורין מלבד עולת החדש אשר לעולת התמיד וסיים ביה דאמרי' כמפטירין כך מוספין. קיימא לן בריש מסכת ביצה אתמר שני ימים טובים של ראש השנה רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה שנולדה בזה אסורה בזה. ואם ספק אם נולדה בחיל או ביום טוב קיימא לן בריש פרק אין צדין (דף כד) ספק מוכן ר' יהושע אוסר אמר רב יהודה הלכה כר' יהושע וקיימא לן אם נתערבו באלף כולן אסורות כדרב אשי דהוה ליה דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל ואם הביאו פירות שיש מאותו המין במחובר ביום ראשון אסור עד מוצאי יום טוב השני בכדי שיעשו דחדא קדושה היא או צבי שניצד ביום ראשון אסור עד מוצאי יום טוב השני כדמשמע בפ' בכל מערבין (דף לט) וכן עופות שניצודו או דגים וקיימא לן כרבא. מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין אבל ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה כרב אשי אפי' לא אישתהי לא משהינן ליה דיום שני כחול שויה רבנן אפי' למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא. וצריכין ישראל לשמוח בראש השנה כדי שיזכם אוהב צדק כשעושין תשובה דכתיב חדות ה' מעוזכם כי קדוש היום ואל תעצבו. ולאחר שהתפללו אוכלין ודורשין מעניינו של יום. בר"ה וביו"כ יש להתפלל לרבנים ולאנשי מעשה כדאמר בפרק סדר תעניות (דף טו) עמדו בתפלה מורידין זקן ורגיל ומוקי אביי זקן וחכם ואם לאו אומר חכם אפי' בחור. מאי זקן ופרקו נאה א' אביי שלא יצא עליו שם רע בילדותו. ובשוחר טוב במזמור כ"ה לדוד אליך ה' נפשי אשא גם כל קויך לא יבושו. ר' פנחס בשם ר' אלכסנדרי אמר דוד לפני הב"ה בשעה שאני עומד ומתפלל לפניך אל תהי תפלתי מאוסה מפני שעיניהם של ישראל תלויות בי ועיני תלויות לך שאתה שומע תפלתם לכך אמר דוד גם כל קויך לא יבושו. ומה שעומדין אצל החזן במכילתא אהרן וחור תמכו מכאן אמרו חכמים אין פוחתין מג' בני אדם עוברין לפני התיבה בתענית ציבור. והמתפלל אין להגיס דעתו כדא' בפרק א' דתענית (דף ח) אם הגיס דעתו מביא אף לעולם ויש לו לכוין בכל לבו שכן אומר דוד שמעה יי צדק הקשיבה רנתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה. ירושלמי אמר ר' יהושע בשם ר' אלכסנדרי שמעה ה' צדק קרית שמע הקשיבה רנתי זו רנון של תורה האזינה תפלתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זו מוסף ואחר כך מלפניך משפטי יצא א"ר אחא בר פפא קמי ר' זירא תנא שמצות היום במוסף ותנן השני מתקיע. במדרש א"ר פנחס למה אין תוקעין אלא בתפלת המוספין אלא בשעה שהם עומדים באימה בדין יהו מלאין מצות כרמון שקראו את שמע והתפללו תפלת השחר וקראו בתורה והתפללו מוסף אז יזכו בדין משפטיך אור יצא. ובזכות תקיעת שופר. תני' כיצד הקב"ה מחיה המתים לעו"ה נוטל שופר גדול בידו שהוא אמה באמה שלו ותוקע בו וקולו הולך מסוף העולם עד סופו זהו ויי אלדים בשופר יתקע והלך בסערת תימן וגו'. ונותן לכל צדיק וצדיק כוס של חיים ומגלה להם שם המפורש דכתיב שם עולם אתן לו וכתיב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור ברוך ה' לעולם אמן ואמן. מצאתי הא דאמרינן בקול רם ביום הכסה וביום הכפורים הוא אלהינו. נראה משום דכתיב גבי ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וענו כל העם אמן לשון ענייה בקול רם גבי ייחוד אבל בכולם ארור כתיב ואמר כל העם. בפרק א' דברכות (דף יב) מר"ה ועד יוה"כ מתפלל אדם המלך הקדוש והמלך המשפט ומתפלל במגן זכרנו ובמחיה מי כמוך ובמודים וכתוב לחיים ובברכת השלום בספר חיים עד עושה השלום ומתענין לבד מערב יוה"כ ואו' א"מ בשחרית ובערבית לבד מן השבת ונופלים על פניהם לתחנה לבד מעיו"כ ואומר ווידוי ג"פ בשחר לבד מעיו"כ שאו' בהשכמה פעם אחת. מר"ה ועד יו"כ הם י' י"ת להתוודות בין ליחיד בין לרבים.

רד

הלכות תפלת ר"ה בר"ה בלילה מקדש בפ"ה אשר בחר בנו את יום הזכרון הזה זכרון תרועה ודברך מלכנו עד ויום הזכרון שהחינו ואין או' שהחינו בליל ב'. תפלת שחרית וערבית ומנחה מתפלל יי שפתי בא"י אלהינו עד באהבה ואו' זכרנו אתה גבור עד ישועה ואמר מי כמוך אב הרחמים אתה קדוש עד סלה ואו' בכפיפות ראש ובכן תן פחדך ובכן תן כבוד ואז צדיקים קדוש אתה ומסיים המלך הקדוש אתה בחרתנו יעלה ויבא מלוך על כל העולם ומסיים מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. רצה ומודים עד תמיד לעולם ועד וכתוב לחיים ברכת השלום עד בכל עת ובכל שעה בשלומך בספר חיים עד עושה השלום אלהי נצור.

בשחרית לאחר התפלה או' א"מ לבד אם יהיה שבת ואח"כ כל הקדיש ולוקחין ס"ת וקורא ה' גברי בפ' וירא אליו מן וה' פקד את שרה עד ארץ פלשתים ימים רבים קדיש ומפטיר קורא בס"ת שנייה בפ' פנחס ובחדש השביעי באחד לחדש עד לריח ניחוח אשה ליי ומפטיר בספר שמואל מן ויהי איש אחד מן הרמתים ועומד התוקע ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו לשמוע קול שופר ושהחיינו ותוקע קשר"ק ג"פ קש"ק ג"פ קר"ק ג"פ כתקנת ר' אבהו בקיסרי בשילהי מס' ר"ה ואח"כ אומר החזן אשרי העם יודעי תרועה ה' באור וגו' אשרי יושבי ועומד ואומר יהללו את שם ה' ומחזיר את התורה יתגדל עד בעלמא ואמרו אמן ומתפללין תפלת המוספין מגן זכרנו גבור מי כמוך קדוש עד סלה ובכן תן פחדך תן כבוד ואז צדיקים עד המלך הקדוש אתה בחרתנו עד ליציאת מצרים מפני חטאינו עד מפי כבודך. עלינו לשבח וכו' עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתך יי ימלוך. אין פוחתין מי' פסוקי' מלכיות מתחיל בתורה ומשלים בתורה ואם השלים בנביאים יצא קורא ג' פסוקים בתורה ג' פסוקים בכתובים ג' פסוקים בנביאים ומסיים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד דהוי מלכות מלוך על כל העולם ומסיים ויום הזכרון אתה זוכר כי אין שכחה הכל גלוי להזכר מעשים זה היום תחלת מעשיך ועל המדינות מי לא נפקד מחשבות אדם וגם את נח על כן זכרונו. אין פוחתין מי' פסוקים זכרונות ג' של תורה ג' של כתובים ג' של נביאים ובפסוק וזכרתי את בריתי יעקב כמה זכירות ועוד בסוף פסוק וזכרתי להם ברית ראשונים זכרנו בזכרון טוב ומסיים זוכר הברית. אתה נגלית גם כל העולם ותשמיע' אין פוחתין מי' שופרות ג' של תורה ג' של כתובים ג' של נביאי' ופסוק ביום שמחתכם ובמועדיכם. תקע בשופר גדול ומסיים שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים רצה ומודים וכתוב לחיים שים שלום עד עושה השלום כשאומרין במוסף יום הזכרון הזה אינו מזכיר ואת מוסף ר"ח הזה דאמרינן בעירובין בפ' בכל מערבין (דף מ) זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ירושלמי העובר לפני התיבה ביום של ר"ה א"צ להזכיר של ר"ח. ובירושלמי דשבועות חד בר אביי עבר קמי תיבותא ולא אדכר ריש ירחא וקלסוהו. אבל ושעיר לכפר ועולת החדש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן מזכיר מיהו אעפ"י שא"צ להזכיר של ר"ח אם הזכיר של ר"ח בר"ה אין בכך כלום וכששליח ציבור מתפלל לאחר פסוקי מלכיות תוקעין בלא ברכה קשר"ק לאחר פסוקי זכרונות קש"ק לאחר פסוקי שופרות קר"ק רצה ומודים וכתוב לחיים ברכת כהנים שים שלום בספר חיים כל קדיש פטום הקטורת קדיש ויוצאין מבה"כ ואוכלין ושותין כדכתיב בעזרא ביום א' לחדש השביעי ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם וכן משמע בפ"א דשבועות ובערבין ובתענית שאסור להתענות בר"ה ובפ' סדר תעניות בירושל' ר"ע אומר בר"ה מתריעין אבל לא מתענין. מצאתי מנהג בווי"רמש שכך כתוב בסדר המוספין מלבד עולת החדש אשר לעולת התמיד מנחתם ונסכיהם ועוד כי אומר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכ'. ואם חל בשבת אומר ישמחו במלכותך וכו' עד זכר למעשה בראשית עלינו לשבח אבל בשפירא אין אומר פסוקים כדרב חננאל אמר רב וכו' ור' יצחק הלוי ביטל בוי"רמש לומר והשיאנו מפני שאינו יכול לומר ברכת מועדיך דהא לא כתיב אלא אשלש רגלי' כברכת ה' אלהיך. ליל שני של ר"ה אין שליח ציבור יושב בין מנחה למעריב וא"א בקידוש שהחינו. ביום שני של ר"ה קורין מן והאלהים נסה עד סוף הפ' ואת מעכה והמפטיר קורא ובחדש השביעי ומפטיר בירמיה מצא חן במדבר עד רחם ארחמנו נאם ה' והתוקע מברך לשמוע קול שופר ואינו מברך שהחינו ואם יום ראשון חל להיות בשבת אין תוקעין משום גזירה דרבה. כדאמרינן בפ' יום טוב אז מברכין בשני שהחיינו.

רה

צום גדליה ותפלת י' י"ת במס' ר"ה בפ' קמא (דף יח) בגמרא על ששה חדשים שלוחין יוצאין צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו אע"פ שנהרגו כמה צדיקים שאין אנו מתענין אלא על זה כי כשהפקיד מלך בבל זה הצדיק כששמעו שבו כל היהודים מכל המקומות אשר נדחו שם כשנהרג נפוצו כל היהודים הנקבצים אליו ואבדה שארית יהודה כדכתיב בירמיה ומסיק רב פפא כשיש שלו' יהיו לששון ולשמחה יש שמד צום ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין. בפ"א דברכות (דף יב) אמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט. חוץ מר"ה ויו"כ שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. וכן הלכה ומתפללים זכרנו לחיים במגן מי כמוך במחיה ואומר המלך הקדוש המלך המשפט וכתוב לחיים במודים בספר חיים ומסיים עושה השלו' ואומר א"מ בבקר ובערב לבד מן השבת.

רו

עשרת י"ת מיום ר"ה ועד יו"כ דאמרינן בפ"א דר"ה שב בנתיים מוחלין לו כאן ביחיד דרשו ה' בהמצאו יחיד אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו ימים שבין ר"ה ליו"כ והכי איתא נמי ביבמות בשלהי פ' החולץ (דף מט) ואיתא נ' בפכ"ג באגדה דשמואל ואמרינן בפ' דר"א ור' נהוראי אומר מפני מה ניתנה קורת רוח י' ימים מר"ה עד יו"כ כנגד י' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם וכנגד י' דברות שקבלו ישראל שאם יעשו תשובה שלימה לפניו יקובלו במדרש הרנינו כנגד קרבנות יו"כ פר אחד איל אחד וז' כבשים ושעיר אחד וכנגד ט' מדות רחצו הזכו עד ריבו אלמנה וכתיב אחריו לכו נא ונוכחה מהו הויכוח אמר הקב"ה עשו תשובה באלו ט' ימים אפילו יש בכם כמה עונות אני אלבינם כשלג ביום הכפורים. דבר אחר כנגד י' מאמרות. לכך רמז מן בראשית עד יום הששי י' ימים רמז לי' ימי תשובה. ד"א כנגד י' דברות התורה שניתנו בו' בסיון. נשתברו הלוחות בעונותיהם ונתפתה ביום הכפורים לכך אין עולה מלא ו' כי אם בעצרת ולית ובעשור מלא כי אם ביום הכפורים בפרשת פנחס לכך בכל עניין הרגלים יום בפנחס חוץ מן ובעשור זהו ימים יוצרו ולו אחד בהם ולא כתיב ולו קרי ולא לו לשטן לקטרג ביום הכפורים כי הוא לו להקב"ה יום אחד הדין. זהו ועוד בה עשיריה ושבה. בפסיקתא דסוכה ארחץ בנקיון באין ישראל עושין תשובה והקב"ה בר"ה מוותר להני שליש עונותיהם באין י' ימי תשובה ומתענין הכשרים שבהם הקב"ה סולח להם שליש כיון שבו יום הכפורים כל ישראל מתענין הקב"ה סולח להם כל עונותיהם. בשוחר טוב במזמור תפלה לדוד שמעה ה' צדק תודיעני אורח חיים אלו י' ימי תשובה. במזמור פ' הרנינו כן באור פניך יהלכון אלו י' ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ומראש השנה ועד יום הכפורים מתוודים בכל יום ג' פעמים כנגד נושא עון ופשע וחטאה וכן בימי תעניות לי ראש השנה מתודה ג' פעמים ובג' מקומות נקרא הקב"ה מקום ואמר רבי יוסי בר חנינא המבקש מטו מחברו יבקש ממנו ג' פעמים שנאמר אנא שא נא ואמרינן בפ' סדר תעניות כיצד (דף יז) וירא אלהים את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואמרינן בשילהי דיומא היכי דמי בעל תשובה כל שבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה. מחוי רב יהודה באותה אשה ובאותו מקום ובאותו הפרק וד' ענייני תשובה אלו הן תשובות הבאה תשובת הגדר תשובת המשקל תשובת הכתוב. פי' תשובת הבאה אם חטא באשה ובאת לידו והיה יכול לחטוא כמו בראשונה ומונע מן העבירה. או גנב ובא לידו ממון חבירו והיה יכול לגנוב ומונע. או השחית זרע להנאתו ויש לו תאוה ומונע מלהשחית היא תשובת הבאה אבל יש לו לעשות דין כנגד הנאות העבירה. תשובת הגדר מן האשה שלא יראה פני אשה ולא בבגדיה כי אם באשתו. מגנבה שלא ילך אצל שום ממון כי אם בשלו. בהשחתת זרע שלא יראה לא עוף ולא חיה ולא בהמה כשהן נזקקין יחד זה לזה ולא ידבר מענין התאוה. תשובת המשקל יש לו לשקול שיסבול צער כנגד הנאה שבאה לו. תשובת הכתוב אם מחוייב מיתה באותה עבירה יש לו לישב בקרח או לפני כורת דבורים או לפני נמלים או בהכאות או בענויין. לכך ד' תשובות א' בואתחנן וג' באתם נצבים וכן בתחלת יחזקאל ג' פעמים אם ישמעו וא' השומע ישמע והחדל יחדל לכך א' משונה כי תשובת הבאה אינה באה לידו רק לפעם נמצאת שיבא לידו. וג' פעמים אומר בהשכמה והוא רחום ואחת בערב לכפר ד' שפטים דבר רעב וחרב וחיה רעה וכן ד' יכפר עון א' ולא ישחית ב' להשיב אפו ג' ולא יעיר ד'. ובסוטה (דף לז) על כל מצוה ד' בכלל וד' בפרט וד' חלוקי כפרה לכן נעלם ד' בפסוק לכן בזאת יכופר עון יעקב כי יש בו כל הא"ב לבר מן ד' וד' אשר לבבו פונה היום ואם יפנה לבבך כי פנה אל אלהים אחרים ופנה אל אלהים אחרים. ודוד אמר בתהלים ד' פעמים פנה אלי. וד' ברית ביני ובינך במילה. ובתמניא אפי ד' שמירות בתורה. וד' פעמים במשלי עץ חיים. ובספר מלאכי ד' פעמים תורה בד' פסוקים זה אחר זה. ובשיר השירים ד' פעמים שאהבה נפשי בזה אחר זה. והעושה תשובה שלימה כאלו הקריב קרבנות. זבחי אלהים רוח נשברה. וכאלו הקריב פרי נדבה. ונשלמה פרים שפתינו אהבם נדבה.

רז

מנהג לעמוד בהשכמה ולהתפלל סליחות ממוצאי שבת שלפני ראש השנה בין שחל ר"ה בשבת הבאה בין באמצע השבת ואומר וידוי ג' פעמים כנגד פשעתי חטאתי עויתי ואין אומר בו עננו לפי שאינו אלא בשביל תשובה בלבד חוץ מצום גדליה.

תפלת י' ימי תשובה. למעלה כתוב תוקעין בשופר מראש חדש אלול כי כן התקינו שיהו תוקעין מ' יום יום הכפורים על שם מ' יום אחרונים שעלה משה למרום ואמר לתקוע בכל יום כדי מס שלא יטעו עוד בע"ז ובזה המלכות אין תוקעין כי אם עד ר"ה:

תוכן העניינים

הרוקח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה