הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות עירובין
קמ
עירובי חצירות
בפרק א' דשבת ארבע רשויות לשבת רשות הרבים ורשות היחיד והכרמלית ומקום פטור. הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או הכניס מרשות הרבים לרשות היחיד חייב הכרמלית פטור אבל אסור אבל חצירות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לא עירבו אסורין. ערובי חצירות כן דינן בעלי בתים שתשמישן בחצר יש לכל אחד בית ופתח לחצר או כמה בני אדם שדרין בבית אחד וכל אחד ישן בחדרו ומשתמשין בחצר או כמה בתים וחצירות ופתח או חלון בין חצר לחצר ומשתמשין יחד ורצונם לטלטל מבית לבית ומחצר לחצר צריכין לערב יחד וגובין מכל איש קמח ויעשו ככר שלם. או יזכה להם אחד מקמחו על ידי אחר רק שיודיעם ומניחין העירוב בבית אחד שבחצר מאותן החצירות רק שיהיה הבית ד' אמות על ד' אמות ויהיו מותרין לטלטל מבתים לחצירות ומחצר לחצר ואם החצר של אדם אחד ויש לו בנים בבתים או כמה בני אדם סמוכים על שולחנו ואוכלין לחם אחד אין צריכין לערב ואם כל בעל הבית עשה ככרו לבדו צריכין להביא כל הלחמים ולהניח בכלי אחד ואם הניחו בכלי אחד ומלאו הכלי יניח המותר בכלי אחר רק שיהיו בבית אחד כדאי' בערובין (דף מט) ובבית שמניח העירוב אין צריך ליתן פת וצריכי' לערב בחול וכשמניח העירוב מברך בא"י אלהינו מ"ה אקב"ו על מצות עירוב ואומר כך בדא יהא שרי לנא לאפוקי ולעיולי ומבתים לחצירות ומחצירות לבתים ומבית לבית כל השבתות שבשנה זו או כל זמן שערוב זה בעין. בין עירובי חצירות ובין שתופי מבואות לא יהיה פחות מגרוגרות לכ"א ואחד. ואם הם יותר מי"ח בע"ב צריכין ב' סעודות אם נתמעט אפילו נשאר כל שהו כשר. אך עירובי תחומין לא יהיה פחות מי' תאינים.
קמא
שימש בחצר בעירובין בפרק הדר כמה אנשים שתשמישן בחצר צריכין עירוב. אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב ביתו אסור לו ולהם. בשילהי פ' כיצד מעברין נמי משמע דבני מרפסת אסרי בחצר מפני דריסת רגליהם שיש להם בחצר.
קמב
בית גדול חלוק במחיצות
בפרק הדר חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד קיימא לן כבית הלל עירוב אחד לכלם. ואם שרוים בחדרים ובעליות צריכין עירוב לכל אחד ואחד והלכה כרבי יהודה דאמר מחיצות המגיעות לתקרה עירוב אחד לכולם יהודים שבאים לשוק והם בחדרים . ובעליות בבית אחד צריכין לערב יחד.
קמג
שני בעלי בתים הדרים בבית אחד זה בחדרו וזה בעליתו זה אוכל פתו לבדו וזה אוכל פתו לבדו צריכין עירוב ואם מבשלים יחד בקדירה אין צריכין ערוב כדאמר בתוספתא דשבת. בתים שבספינה חייבין בערוב ושאר שרויין בעליות ובחדרים צריכין עירוב. ירושלמי גבי טרקלין היו שותפין בעיסה ותבשיל מערבין עירוב לכולם בפ' הדר בעל הבית שהוא שותף עם שכיניו לזה ביין ולזה ביין אין צריך לערב ואמר רב ובכלי אחד בפרק כיצד משתתפין (דף פה) אמר רב יהודה אמר שמואל בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום פת שעל השלחן סומכין עליו משום עירוב ובפר' הדר אמר רב יהודה מעשה בבן נפחא שהיו לו חמש חצירות באושא ובא מעשה לפני חכמים ולא אסרו אלא מקום בית דירה רב אמר מקום פיתא.
קמד
פתח בכותל חצירות. בתים וחצירות וכותל מפריד בין חצר לחצר ופתח בכותל צריכין עירוב ותנן חלון שבין שתי חצירות ד' על ד' בתוך י' מערבין שנים ואם רצו מערבין א' וכן בפרץ הכותל עד י' ובפ' חלון כותל שבין שתי חצירות היה בראשו פירות אלו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מיכן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה חומה עבה ששין ב' חצירות והיא ד' טפחים ובה פתח בתוך י' טפחים ולא ערבו אין משמשין בעוביה.
קמה
הלכות חלונות חלון בין ב' חצרות ד' על ד' בתוך י' מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד וכל שהוא בפתח פחות מד' על ד' או כולו למעלה מי' טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד כשמערבין יחד מטלטלין בין דרך חלון ובין דרך פתח או בחורין וסדקין או דרך ראש כותל ואם אין חלון בכותל שבין ב' חצירות ולא פתח או חלון גדול למעלה מי' אין מטלטלין לא על ראש כותל מחצר לחצר ולא דרך סדקין וחורין. חלון בין ב' בתים אם רצו מערבין אחד ביתא כמאן דמלי דמי. תני אחד חלון שבין ב' בתים או ב' חצירות או ב' עליות או בין ב' גגין או בין ב' חדרים כולם ד' על ד' אבל בחצירות בתוך י' טפחים. בתוספת' חלון שמקצתו בתוך י' מקצתו למעלה מי' מערבין שנים ואין מערבין אחד אם כולו למעלה מי' ומיעטן באבנים ובכפיסים ובסולם המצרי או הביא נסר ד' טפחים וקבעו מערבין ב' אם רצו מערבין אחד. ירושלמי סריגי חלונות ממעיטין לעניין שבת ולא לחזקות קש ותבן אין ממעיטין עפר וצרורות ממעיטין עלו בו עשבין אין ממעיטין בין חלון שבין ב' חצירות או בין ב' בתים או בין ב' גגות בתוספ' חלון ד' על ד' אם עשה לה סריגות בטלה היתה רחבה מראשה אחת וצרה מראש אחרת הרי זה מרחיב מקום הצר לול פתוח מן הבית לעלייה. משמע בחלון בבי' אפי' למעלה מי' ובחצר בתוך י' צריך להיות החלון.
קמו
גובה הכותל ועניני מיעוטו.
כותל שבין ב' חצירות גובה י' ורוחב ד' מערבין בשנים ואין מערבין באחד היו בראשו פירות אלו עולין מיכן ואוכלי' ואלו עולין מיכן ואוכלי' ובלבד שלא יורידו למטה אין כותל ד' על ד' קיימא לן כר' יוחנן אלו עולין מיכן ואוכלי' ואלו עולין מיכן ואוכלי' ובלבד שלא יחליפו וכן משמע בפ' כיצד משתתפין גבי אמת המים וכן בפרק כל גגות לרבי יוחנן הלכה כר' שמעון אפילו פירות ששבתו בבתים בני החצר מיכן ומיכן מותר להעלות שכותל בטל. כותל שבין ב' חצירות גבוה י' טפחים וצדו אחד שוה לארץ שאינו גבוה י' טפחים נותנים אותו לאותו ששוה לארץ וכן משמע בפ' כיצד משתתפין לזה בפתח ולזה בזריקה בתוספתא כותל שבין ב' חצירות גבוה י' טפחים ורוחב ד' מערבין ב' ואין מערבין אחד. מיעטו באבנים ובכפיסים ובסולם הצורי כולי' כדלעיל.
קמז
כותל גבוה ובא למעטו אם יש במעוטו ד' פירוש במשך אורך ד' טפחים לצד הכותל הוי כפתח שתשמישו בנחת ומותר להשתמש בכותל ואם אין במיעוטו במשך ד' אין משתמש אלא כנגד המיעוט. ואם מיעטו בתל עפר סמוך לכותל או באצטבא אם נתן בפספסין שם אם בציר מד' אין מועיל כלום. כפה ספל וחברו לארץ שאינו יכול ליטלו ממעט אם יכול ליטלו בלא מרא לא הוי מעוט שכל דבר הניטל בשבת לא הוי מעוט. בנה איצטבא ע"ג איצטב' אם יש באצטבא התחתונ' ד' ממעט סלם צורי מפני כבדו ממעט ולא סולם המצרי ובירושלמי משמע סולם מצרי שקבעו ממעט אמר שמואל כותל י' צריך סולם ד' להתירו כותל בין ב' חצירות גבוה י' ובחצר זה סלם רחב ד' ובחצר זה סולם רחב ד' מכוונין הוי כפתח אם רצו מערבין אחד ואם הכותל ד' אפי' הסולמות מרוחקות מערבין אחד אם רצו. ובשלהי פ' כיצד מעברין סולם תורת מחיצה עליו רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים תורת מחיצה עליו דלא הוי כנפרץ ביותר מעשר אם הכותל רצפו בסולמות סלם שממעט צריך שיהא ד' טפחים רחב סולם צר וחקק בכותל כעין חווקים להשלי' ד' אם חקק בגובה הכותל עד י טפחים ויכול לעלות ממעט ואם עשה לאילן סלם אילן ממעט.
זיזי"ן זיז שיוצא מן הכותל ד' על ד' והניח סולם פחות מד' בקרקע וסמך ראשו בזיז הוי מעוט ואם העליון ד' ואם חווקי סולם מרוחקים ג' הוי מעוט כותל י"ט צריך זיז בתווך להתירו כותל כ' צריך ב' זיזין להתירו אחד קודם י' תחתונים ואחד למעלה הימנו בתוך י'.
קמח
עניני חריץ חריץ שבין ב' חצירות עמוק י' ורחב ד' מערבין ב' ואין מערבין אחד אפי' מלא תבן וקש. מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין ב'. נתן עליו נסר שרחב ד' לרוחבו משפתו אל שפתו כגשר הוי כפתח אבל לאורכו כל שהוא וכן ב' גזוזטראות בפ' כיצד משתתפין לזה בשלשול לזה בשלשול היינו חריץ שבין ב' חצירות שהעמוד נמוך מי' טפחים.
קמט
עניני תבן מתבן שבין ב' חצירות גבוה י' טפחים מערבין ב' ואין מערבין אחד אלו מאכילין מיכן ואלו מאכילין מיכן ובלבד שלא יתן לתוך קופה ומאכיל ואם התבן בבית שניכר גובה תבן מן התקרה אם יתמעט מי' טפחים אסור ליתן בקופה כדתניא נתמעט התבן מי' טפחים שניהם אסורין נועל ביתו ומבטל רשותו הוא אסור וחבירו מותר וכן בגוב של תבן בין ב' תחומי שבת. עניין בטול בפ' חלון (דף קמט) ובפ' א' דסוכה גבי תבן וגבי כרים וכסתות וגבי ירקות ובפרק לא יחפור גבי רקיק ובפ' הזורק גבי מלא פירות ובפרק ט"ו דאהלות.
קנ
עניני חצירות בפרק מי שהוציאוהו א"ר שמעון שלש חצירות שפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ערבו שתים עם האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרות עמה ושנים החיצונות אסורות זו עם זו פירוש דווקא שפתוחות לרשות הרבים שאין להם דריסה זה על זה כיון שיכולת למנוע מליכנס בתוכו אפי' לא נמנעו ממנה עדיין אבל אם אין פתח לרשות הרבים היתה הפנימית אסורין על החיצונות ואוקי רב ששת שנתנו החיצונות עירובן באמצע בין שני בתים דאפי' בית הילל דאמר ה' שגבו עירובן ונתנוהו בב' כלים דעירובן עירוב הכא בשני בתים אינו עירוב והלכה כר' שמעון.
קנא
אין לחלק העירוב
נתן את העירוב בב' כלים לבית הילל ערובו ערוב כגון שמילא את הכלי ואין יכול להחזיק ומה שנשאר נתן בכלי אחר אבל אם יכול ליכנס בכלי אחד וחלקו בב' כלים אינו עירוב דעירוב שמיה אמר שמואל בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן עירוב אפי' אין לו פת בבית כאלו דרים בביתו. בית המקפיד על ערובו שאם חפץ לאוכלו היה מוחה אין עירובו עירוב המערב לכל בני המבוי או לכל בני החצר אם נותן מפתו צריך לזכות על ידי אחר ויאמר אני מזכה לכל בני המבוי או לכל בני החצר ואם מערב משלו צריך להודיעם דאמר בפ' חלון (ד' פ) מעשה בכלתו של רבי אושעיא שהלכה לבית המרחץ וחשכה לה ועירבה לה חמותה ובא מעשה לפני ר' חייא ואסר לה ומסקנא משל חמותה היתה ולא זיכתה לה. נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע נתוספו עליהם מוסיף ומזכה וצריך דעת פי' אם חפצים פן יקפידו בעירובם וקיימא לן אחד עירובי תחומין ואחד שתופי מבואות ואחד ערובי חצירות צריך לזכות.
קנב
שכח אחד מבני חצר ולא עירב
בפרק הדר אחד מבני חצר ששכח ולא עירב אסור להכניס ולהוציא לו ולהם שלהם מותרין לו ולהם דהוי כאורח לגביהם נתנו לו רשותן הוא מותר והם אסורין דהם לגבי חד לא הוו אורחים היו שנים אותם ששכחו ולא עירבו אסורין זה על זה אפי' בטלו להם חביריהם שאחד נותן רשות ונוטל רשות שנים נותנים רשות ואין נוטלין רשות אפי' אמרו לאחד קני על מנת להקנות. ה' ששרויין בחצר ושכח אחד מהן ולא עירב צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד היו שלשה ושכח אחד ולא עירב ומת אחד מאותן שנים שעירב יבטל אותו שלא עירב לאותו שעירב ואם אותם שערבו בחיים יבטל לכל אחד ואחד ב' שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שערבו או לאחד שלא עירב ואין ב' שערבו נותנים רשותן לב' שלא עירבו אפי' אמרי קני על מנת להקנות והדר הוא ובטיל לחבריה.
קנג
ביטול רשות קיימא לן כבית הילל נותנין רשות משחשכה וקיימא לן בפ' הדר (דף עא) ובפ' א' דשחיטת חולין ובע"ז פ' השוכר כיצד אומר לי רשותי קנויה לך או רשותי מבוטלת לך קנה ואין צריך לזכות וקיימא לן כרבי יהודה מי שנתן רשותו והוציא במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר. בשלהי הדר (דף עה) שתי חצירות זו לפנים מזו עירבה פנימית ולא עירבה החיצונית הפנימית מותרת והחיצונית אסורה חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות עירב זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה כי אין דריסת הרגל אוסרת שכח אחד מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות נתנו עירובן במקום אחד ושכח בין מהפנימית בין מהחיצונה ולא עירב שתיהן אסורות ובפרק כיצד משתתפין (דף פג) ששכחו ולא עירבו.
קנד
הותר למקצת שבת בפרק הדר (דף ע) זה הכלל כל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת כגון שני בתים מב' צדי רשות הרבי' והקיפום גוים בשבת חוץ מן המבטל רשות בשבת שהן מותרין. כל שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת כגון עירב דרך הפתח ונסתם הפתח או עירב דרך החלון ונסתם החלון או מבוי שניטלה קורותיו או לחיו הואיל והותרה הותרה והא דאמר רב כהנא גבי לחי העומד מאליו לסמוך אדיקלא זהו לרב אבל רב הונא עצמו סבר הואיל והותרה הותרה והא דאמר בפ' עושין פסין (דף כ) כשיבש מים אסרי' טילטול דלי דמה צריך לדלי אבל שאר כלים הותרו קיימא לן כרב הונא. ג' ומת אחד מהם דשבת גורמת בפרק א' דעירובין (דף יז) והותרו. דרבא ואביי סבירא להו הכי דכל היכא דאיכא מחיצות הותרו ובשילהי פר' כל גגות (דף צג) יש מחיצה אלא נפרצה לעיר אחרת והא דאמר בפ' הדר מת גר כיון שהיה יכול להחזיק מבעוד יום לא אמרי' הותרו.
קנה
א"י הדר עם ישראל בחצר צריך להשכירו
הדר עם הנכרי בחצר או מי עם שאינו מודה בעירוב קיימא לן כרבי אליעזר בן יעקב לעולם אינו אוסר עד שיהו ב' ישראלים אוסרין זה על זה ושוכרין מן הא"י או מן אשתו או מן שכירו ולקיטו כדאמר בפ' הדר (דף סג) לחמן בר דסתיק ולגבי טורדינא בעוד שהגוי אינו מוחה. ומי שהוא בספינה בשבת אין צריך לקנות רשות מן הא"י שהספינה מושכרת לו. בפרק הדר (דף סה) שוכרין אפי' בשבת כדאמר ר' אפס יפה עשיתם ששכרתם ירושלמי אמר ר' יוסי י' גוים שהיו דרים בבית אחד כל אחד צריך להשכיר את רשותו ואם אין גוי רוצה להשכיר הולך אצל אחד מעבדיו או משכיריו כר' שוכר כמערב דמי.
ישראל אם לן בבית מערופיא שלו בלא שכירות אפילו לנו עמו כ' הרי' הם אכסנאים ולא אסרי אהדדי גם א"י אינו אוסר כמו המבטל רשותו לבני חצירו הוי אורח ולא אסר דתנן שלהם מותר לו ולהם בור ברשות הא"י וחור בכותל אסור לישראל ליטול מי בורו של נכרי אם לא ישכיר בא"י עד שישכור. בריש פרק הדר (דף סב) שוכרין מן א"י אפי' פחות משוה פטורה ואפי' בשבת אם ב' ישראלים דרים צריכין להשכיר מא"י. ואם ישראל יחיד דר בכרך בתוך היקף חומה יכול לטלטל דאיכא מחיצות גמורות והדלתות נעולות דעכו"ם כדין בהמה כשאין ישראל אוסרין זה על זה שוכרין מן הא"י המשכיר פעם אחת לכמה שנים ולא יצטרך לשכור משכירים כשאין השוכר יכול מן המשכירין לשכור.
ישראל וא"י בפנימית וישראל בחיצונה או ישראל וא"י בחיצונה וישראל בפנימית יש לאסור כרב. ירושלמי ישראל מבטל רשות והגוי משכיר ויבטל הא"י חזר ביה השכיר חזר ביה משתמש בגזל אין עירוב מועיל במקום א"י ואין ביטול רשות מועיל במקום א"י עד שישכור.
קנו
חילוקי מבטלין בפ' הדר (דף סח) ההוא ינוקא דאישתפיך חמימיה אמר להו רבה פנו לי' מאני מבי גברי לבי נשי ואיזיל ואבטל להו האי חצר דאנא כר' יוחנן סבירא לי דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר וכן הלכה כר' יוחנן לגבי שמואל כדאמרינן בפ' מי שהוציאוהו (דף מז) וקיימא לן כרב מבטלין וחוזרין ומבטלין ולא איסתלק לגמרי כבני חצר הוא.
קנז
ביטול בית מעשה בחופה אחת ששכחו ולא עירבו והוצרכו להוציא מבית לבית והתיר רבי' שלמה לבטל רשות לאחד מן הבתים יש שאסרו כדאמר בריש פרק הדר לחמן ביריסתיק דאמר אביי ביטול רשותא לגבי חד ואמר רבא אם כן ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי הרי דאסור לבטל רשות לאחד מן הבתים כמו כן בבתים ששכחו ולא עירבו אם תתירם בביטול לאחד מהם אם כן ביטלת עירוב מן הבתים שכך יעשו ואעפ"י שהמבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר דהוי כמחזיק ברשותו וביטולו ביטול שיש לו רשות בחצר ודמי לשילהי פ' עושין פסין (דף כו) אבל בבתים כמו כשמבטלים כולם לאחד כולם מותרין לטלטל מזו לזו דאין שום חזקה ותו הא דפליגי גבי חצר וחורבה ר' יוחנן ושמואל משמע דאסור בבתים לטלטל מבית לבית בלא ביטול. וגבי ההוא ינוקא דאישתפיך חמימיה דנימא לגוי דמייתי ולא אמרו יבטלו ביתם לאחד מהם על כן נראה דאסור לבטל מבית לבית אם שכחו ולא עירבו דא"כ ביטלת תורת עירוב ויש מתירין אם ביטול ביתו ולא החדר שבבי' מאחר שאסור להוציא מן החדר לבית ומבית לחדר הוי כמבטל חצירו דאסור להוציא מבית לחדר אם כן לא ביטלת תורת ערוב ויש ביטול כר' יוחנן דיש ביטול מחצר לחצר. ויש אוסרין מהא גבי לאחד שלא עירב אע"ג דכולהו לא ערבו לא קנסינן להו שלא תשתכח תורת עירוב (עיי' בתוס' פרק הדר דף סז בד"ה א"כ).
קנח
מומר בפרהסיא אינו יכול לבטל רשות וליתן רשות דהוי כא"י, בפ' הדר תניא מומר בגילוי פנים אינו יכול לבטל רשות כר' יהודה ובפ' חלון פסק כר' יהודה ההוא דנפיק בחומרתא דמדושא כיון דחזיה לר' יהודה נשיאה כסיה אמר כגון זה יכול לבטל רשות. תניא ישראל מומר המשמר שבתו בשוק נותן רשות שאינו משמר שבתו בשוק אינו נותן רשות. תניא מכם ולא כולכם חוץ מן המומר לנסך את היין או לחלל שבתות בפרהסיא משמע מינה דינו כא"י ומשכירו.
קנט
הלכות חורבה בפ' הדר ר' יוחנן אומר יש ביטול רשות מחצר לחצר ויש ביטול רשות בחורבה משמע בין לשמואל בין לר' יוחנן חורבה של אדם אחד אין יכולין לטלטל בחורבה שאינה שלהם וכן משמע בפ' הדר בגמרא דחמש חצירות וכן בפ' כיצד משתתפין בגמרא וכן ב' גזוזטראות ובפרק עושין פסין זימנין דהוי ביה דיורים ואתי לטלטל ועד חורבה חזיא לדירה וכן משמע בירושלמי בפ' כיצד משתתפין ארבע אינה מותרת בחורבה.
קס
בור שבין שתי חצירות
אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים למעלה מן המים ואע"ג דאמר ר' יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל הא אמרינן בשלהי פ' חלון (דף פא) הלכה כר"י בערובין ולא במחיצות ואם אין מחיצה אין ממלאין להביאו בתוך הבית כדאיתא בפ' כל גגות ודוקא בור שבין ב' חצירו' צריך מחיצה אבל בור שבין חצר לכרמלית או בור בין חצר לרשות הרבים לא בעי תיקון כדמשמע בפ' המוצא תפילין (דף צט) בור ברשות הרבים וחוליתו גבוה י' טפחים חלון שעל גביו ממלאין ממנו בשבת דקיימא לן כרב אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר וקיימא לן כרב מחיצה תלויה אינה מתרת אלא במים קל הוא שהקילו חכמים במים מיכן סמכו לטלטל בבתים שעל הנהרות שיש בהן נקב למלאות המים או לשפוך שם וכן בתי כסאות שעל המים ורגילין לעשות מחיצות תלויות במים ובמסכת שבת בפ' הזורק (דף קא) בקיעת דגים לא שמיה בקיעה וכן גבי ספינה ולא דמי ללשון ים הנכנס לחצר בפ' א' דערובין דהוי כולה כרמלית משום הכי בעי מחיצה י' טפחים.
קסא
אמת המים שעוברת בחצר אמרינן בפ' כיצד משתתפין (דף פ"ז) אין ממלאין הימנה אלא אם עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה והכותל שעל גבה אינה כלום שלא נעשית לשם המים אבל אם אין בה שעור שאין האמה רשות גמור מחיצה שעל גבה מתירתה והא דמצריך תיקון למלאות כשעמוק י' ורוחב ד'.
קסב
עניין מלוי מים
בפרק כיצד משתתפין (דף פז) גזוזטר' שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בין למעלה בין למטה וכן ב' גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו בתוספתא גזוזטרא שהיא גבוה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת מים אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה מן המים י' טפחים למטה אעפ"י שהמים צפין על גבה אין בכך כלום ר' מאיר אומר אף מלמעלה ר' חנניא בן עקיבא אומר גזוזטרא שהיא למעלה מן המים גבוה י' נוקבה משלשל וממלא ממנה בשבת. בפ"א דערובין (דף יב) לשון ים הנכנס בחצר אין ממלאין הימנה.
קסג
בור ברשות הרבים בערובין בפ' המוצא תפילין (דף צט) בור ברשות הרבים וחולייתו גבוה י' טפחים חלון שעל גביו ממלא הימנו בשבת בור ברשות הרבים עמוקה י' ורחבה ד' אין ממלאי' הימנו בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' ואין שותין הימנה בשבת אלא אם כן הכניס ראשו ורובו ושותה. בפרק כל הכלים (דף קכה) זמורה קשורה בטפיח ממלא הימנה בשבת אינה קשורה אפי' תלושה אין ממלא שמא יקטום. בפ' המוצא תפילין (דף קד) במדינה אין ממלא מבור הגדול שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. בפרק מי שהוציאוהו (דף מז) חרם שבין שתי חצירות ממלאין הקילו במים. בפ' עושין פסין קרפף יותר מבית סאתים שנתמלאו מים צלולין שרו ולא עכורין.
קסד
גזוזטראות ועוקה וצנורות בפרק כיצד משתתפין (דף פד) ב' גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו. בתוספתא אין מושיבין ב' וג' גזוזטראות זו למעלה מזו התחתונית של אחד והאמצעית של אחד לא ישלשל מן התחתונה לעליונה דרך האמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות אבל משלשל מתחתונה לעליונה שלא דרך אמצעית. חצר שהיא פתוחה פחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה בין מבפנים בין מבחוץ אלא שמבחוץ צריך לקמור ובפנים אין צריך לקמור ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור ד' אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת. עוקה פי' גומא כמו בפ"ו דמקוואות עוקת המערה. מסקנא דהלכה ביב שמוציא מים וסגור ד' אמות לצד רשות הרבים אעפ"י שכולו מגולה שופכין לתוכו מים בשבת אריך וקטין אפי' ד' על ב' או על א' וביב שנעשה באבנים ברצופה מותר כשמכוסה וטוב לעשות בחפירת קרקע ולכסותו בנתר דתיימי מיא מלעשות צינור שיקלח מיד דכל היכא דלא מיכוין אפי' לא נפקי לברא שרי אפי' כור או כוריים שופך והוא הדין מחצר לכרמלית וחצר ח' על ד' או ד' על ב' שופכין מים לתוכו בלא עוקה פחות מד' אסור והלכה אפי' כור אפי' כוריים יש ליתן בבית סאתים בימות הגשמים ושופך ושונה אפי' כוריים אבל בימות החמה אין נותנין לתוכה אלא סאתים מים הם מ"ח לוגין והם רפ"ח בצים וכן מותר לשפוך מים בצינור ההולך מרשות לרשות בלא עירוב צינורות קטנות שבחומה המוציאות מים אסור לשפוך בהן מים וקיימא לן בכתובות בפ' אעפ"י כנחום איש גליא. צינור שעלו בו קשקשים ממעכו ברגלו בצנעה בשבת.
קסה
בית הכסא שעשוי בכותל ונופל הגלל על הדף שבחוצה וחתוך בכותל שיצא לחוץ דמותר דאין לנו רשות הרבים ואין לגזור אטו רשות הרבים כן משמע בפ' א' דשבת (דף יא) גבי לא יעמוד וישתה דאין לאסור בכרמלית. ואם גבוה מי' טפחים אפי' נופל לרשות הרבים מותר שנופל ממקום פטור. ולא דמי לגזוזטרא שהיא למעלה מן הים דאין ממלאין שמיד נוטל מכרמלית לרשות היחיד ולא לחצר פחותה מד' אין לאסור דלא אתי לשפוך להדיא לרשות הרבים.
קסו
פרצות פירצה יותר מי' אמות אסור בחצר כדאמר בפרק א' דערובין (דף יב) גבי מבוי ואם יש לו צורת הפתח מותר קנה מיכן וקנה מיכן וקנה על גביהן. בפ' כל גגות חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסור' וקיימא לן כר' יוסי חצר או בית שנפרץ משתי רוחות או מבוי שניטל קורותיו או לחיו אסור לאותה שבת ולעתיד לבא. אכסדרא בבקעה קיימא לן כרב פי תקרה יורד וסותם וקיימא לן כר' שמעון בפרק כל גגות (דף פט) חצר וקרפף בית סאתים מותרין זה עם זה נפרצו זה לזה במלואם מותרין ואם הקרפף יותר מבית סאתים ונפרצו אסורין.
קסז
מחיצות בפ' א' דסוכה כל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לא שמה מחיצה גבי שבת בתל ושיבולת מקיפות ובפ' מי שהוציאוהו (דף מד) מחיצה העשויה בידי אדם בלא ידיעתם שמיה מחיצה ודופן שלישי אסור בשבת לפורסה אפי' בדבר הניטל גבי נפל דופנה. ואין עושין אהל עראי אפי' ביום טוב. אבל יש לו ג' דפנות מותר לעשות הרביעי זוקף המטה ופורס עליה סדין כדי שלא תעבור החמה עליו ועל האוכלין וכן בפרק כל גגות שקולא גלימא נגודא בה ובפ' המוצא תפילין משמע מתוספתא אהלי עראי מוסר גבי נגר הנגרר ולגבי הנהו דיכרי כריך בודייא ושייר טפח למחר פרסיה עליהן ובשבת בפ' תולין ובפ' המוצא תפילין וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו. וכן כילת חתנים רק שלא יהא בגגה טפח או בשיפועה. כל אהל שאין עשוי להשתמש תחתיו מותר בפרק כירה מטה גללניתא וכן שולחנות.
קסח
עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות כדאמר בפרק המוצא תפילין (דף צח) וכן מסקנא בגמרא דהוה תני לא יעמוד. ואמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר ש"מ דהלכתא כרבנן עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים אע"ג דהלכה כר' מאיר בגזירותיו אפי' היכא דפליגי רבנן כדאמר בכתובות בריש אעפ"י דף נז' מיהו מדקאמר שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר ש"מ הלכה כרבנן אבל חפצים הצריכין לו אסור כדמסיק רב יוסף גבי סיפא לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים מאחר שצריך למפתח אסור.
קסט
מפתח מעשה בשוק של פטמין שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. תנו רבנן שערי גנה בזמן שיש להם בית שער מבפנים פותח ונועל מבפנים מבחוץ פותח ונועל מבחוץ מיכן ומיכן פותח ונועל מיכן ומיכן אין לה לא לכאן ולא לכאן אסורין כאן וכאן וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבי' קיימא לן כרבנן דאמרי בין המנעול למעלה מי' טפחים ובין למטה מי טפחים ובמנעול דלית ביה ד' טפחים מביא מפתח מערב שבת ומניחו באסקופה ולמחר פותח ונועל ומחזירה לאיסקופה או בחלון שעל גבי האסקופה אבל אם יש בחלון ד' על ד' אסור דמוציא מרשות לרשות לרשות זיז שלפני החלון נותנין עליו ונוטלין הימנו בשבת ונותנין עליו קערות וכוסות וצלוחית ומשתמש בכותל עד י' טפחים החיצונות אם יש זיז אחד למטה הימנו משתמש בו ובעליון אינו משתמש אלא כנגד חלונו בלבד ומוקי אביי דעליון אין בו ד' וחלונו משלימתו לד' כנגד חלונו משתמש דחורי חלון הוא דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור.
קע
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין מים ברשות הרבים או ברשות הרבי' וישתין ברשות היחיד וכן לא יזרוק לא יעמוד ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים או ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו במקום ששותה אבל בכרמלית אינו צריך.
קעא
רקק מים אמרינן במסכת שבת בפ' הזורק אם רשות הרבים מהלכת בו הוי רשות הרבים אם פחות מי' טפחים ואם לאו הוי ככרמלית כמו ים ונהרות ואמרינן בפרק ואלו קשרים היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם יכול להניח רגלו ראשונה קודם שתיעקר שנייה מותר ואם אי אפשר ילך ברקק ויזהר שלא יתזז ברתוה ד' אמות כדמשמע בפ' רא"א חולין מאן דסחי במיא.
קעב
עניין אמה ד' אמות
בפרק מי שהוציאוהו (דף נא) שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות של אדם באמה שלו בטבלא מרובעת שהם כ"ד טפחים דילפי' מקרשים גבי רשות הרבים ובפרק א' דסוכה קרחת באמה בת ר טפחים ואלפיים דתחום שבת באמה בת ו' טפחים כדמשמע בפ' מי שהוציאוהו גבי ר' שמעון מפני הטועים וד' אמות נמי דיליף מעביר ארבע אמות ממגרשי העיר לפיאות ובבבא בתרא בפ' המוכר פירות גבי בית וכוכין באמת ו' טפחים דאמרינן בתוספתא דכלים קרחת הכרם מחול הכרם ופסקי עריס כולם ו' טפחים ובפ' א' דערובין פליגי באמת מבוי גובהו ופרצותיו ואמת סוכה ודופן עקומה אי באמת ה' או ו' טפחים כל היכא דעצבות או שוחקות חומרא ניזיל בתרייהו וכן ד' אמות דבית ובפ' א' דסוכה. וכן ד' אמות לתפלה או להרחקת מנודה או למציאה או לעבודת הכרם או להרחקת צואה בפרק ג' דברכות (דף כה).
קעג
דין מבוי בתים שפתוחים לחצירות וחצירות פתוחות למבוי אחר ויש לאותו שביל שלש דפנות ופתוח לצד אחד הרביעי מן התורה הוי רשות היחיד ומותר לטלטל בתוכו אך החכמים החמירו ליתן לצד הפתוח לחי כמו יתד של עץ או של אבן גבוה י' טפחים או להניח קורה רחבה טפח שתגיע מכותל זה לכותל אחר ויערב החצירות יחד לבתים ואחר כך משתתפין יחד בפת או ביין או בחומץ או בכל דבר אז מותרין לטלטל ממבואו' לבתים ומבתים לחצרות ומחצרות למבוי. ואחד מזכה להם ויודיעם ומברך ב"א ה' אלהינו מ"ה אקב"ו על מצות שתוף בדא יהא שרי לנא לאפוקי ולעיולי ולטלטולי מן הבתים לחצרות ומחצרות לחצרות וממבוי למבוי ומבתים לחצרות ומחצרות למבוי וממבוי לחצירות ולכל דאתי עלן ולכל דסמיך עלן ולכל בר ישראל דשרי במתא דא עד שתא שלימתא. או יאמר כל זמן שהשיתוף קיים. ונותנין השיתוף בחצר אחד שבמבוי ובלבד שיהא גבוה מן הקרקע טפח. מבואות המפולשות לרשות הרבים עושה צורת הפתח מיכן ומיכן ולחי או קורה מיכן ולכל היותר דלת ורשות הרבים י"ו אמה רוחב המפולש לשני צדדין ויש לו להעמיד דלת מיכן ודלת מיכן הראויות לנעול.
מבוי עקום ששני פתחין פתוחין לרשות הרבים ועומד כזה
צריך ב' לחיים לשני פתחים וצורת הפתח בעקמומיתו.
ואם הוא עשוי כזה
צריך ב' לחיים לב' פתחיו וב' דלתות לעקמומיתו.
מבוי העשוי כנדל כזה
עושין לכולם צורת הפתח לצד אחד ולכולם לצד אחד לחי או קורה.
דרך רשות הרבים המפסקת בין המבואות יעשה צורת הפתח משני צדדין בקנים או בחבלים ומותרין כל בני המבואות שבתוך אותם פתחים של קנים לטלטל איש לחבירו ובעירובין צורת הפתח קנה מיכן וקנה מיכן וקנה על גביהן.
קעד
קורת המבוי מבוי שהוא גבוה מכ' אמה ימעט פי' ישפיל הקורה בתוך כ' ( וקיימא לן חלל קורה תנן הרחב מי' אמה ימעט ואם יש לו צורת הפתח אין צריך למעט וקיימא לן בין צורת הפתח בין אמלתרא מכשיר בין גבוה מכ' בין רחב מי' אמה. קורת המבוי צריכה שתהא רחבה טפח וחזקה לקבל אריח שהוא חצי לבינ' של ג' טפחים היתה של קש ושל קנים כשירה עקומה כאילו פשוטה עגולה כאילו היא מרובעת אם יש בהיקיפה שלשה טפחים. קורה צריכה שתהא בריאה ומעמידי קורה צריכין שיהיו בריאים כדי לקבל אריח וקורה. בבבא בתרא בפ' לא יחפור (דף כ) אמר רב בכל עושין מחיצה חוץ ממלח ורבב אבל מלח איסתרוקנית עושין אמר רבה עושה אדם שני ציבורי מלח וסומך עליהן הקדירה. אמר רב ששת הניח קורה על גבי מבוי ופירס עליה מחצלת והגביהה מן הקרקע ג' טפחים קורה אין כאן ומחיצה אין כאן קורה היוצאת מכותל זה ואינה נוגעת לכותל אחר וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואינה נוגעת זו לזו פחות מג' אין צריך להביא קורה אחרת וכן ב' קורות המתאימות קורה רחבה ד' ואפי' אינה בריאה. מבוי מעוקם רב אומר תורתו כמפולש. ירושלמי מבוי מעוקם ר' יוחנן אמר נותן לחי מיכן ולחי מיכן וצורת הפתח מיכן מבוי שצידו אחד כלה לים וצידו אחד כלה לאשפה הלכה כחכמים שאוסרין. מבוי שנפרץ במלואו תחת קורת המבוי קורה שהיתה משוכה או תלויה פחות מג' אין צריך להביא קורה אחרת. ירושלמי יתדות היוצאות מכותל המבוי נותן עליהם את הקורה ומתיר את המבוי והוא שיהא בתוך ג' לכותלי המבוי.
קעה
לחי הכשר מבוי בית הילל אומר או לחי או קורה. לחיים גובהן י' טפחים ועוביין כל שהוא אפילו כחוט הסרבל עשה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי לחי שהפליגו מן הקרקע ג' או שהפליגו ג' מן הכותל לא עשה ולא כלום. ירושלמי לחיים הסמוכים לכותל פחות מג' מותר ג' אסור. בתוספתא לחיים גבוהין מן הארץ ג' או משוכין מן הכותל ג' טפחים צריך למעט, לחי העומד מאליו הוי לחי דלחי משום מחיצה אפי' לא נעשית לשם זה הוי מחיצה נפלה המחיצה ונשתייר שיעור הלחי מכשיר המבוי. אמר רב אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחות למבוי. לחי הבולט מדופנו של מבוי פחות מד' אמות נידון משום לחי ואין צריך לחי אחר להתירו נראה מבפני' ושוה מבחוץ או נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי. ירושלמי בין הלחיים אסורין. במסכת ביצה בריש פ' המביא ובשבת בריש פרק השואל (דף קמח) אמר לא ליתיב איניש אפומא דליחיא דילמא מיגנדר חפץ ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים. מבוי שהוא רחב ב' אמות עושה פס גבוה י' במשך ד' אמות ומעמידו לאורכו של מבוי רחב ט"ו אמה מרחיב ב' אמות ועושה פס ג'. ומבוי שאורכו כרוחבו הוי כחצר ואינו ניתר אלא בפס ד'. כותל שצידו אחד כנוס מחבירו ונראה מבחוץ או מבפנים נידון משום לחי. מבואות מפולשין לרשות הרבים עושה צורת הפתח מיכן ולחי מיכן או קורה מכאן. רשות הרבים שהוא י"ו אמה המפולש מב' צדדין ומצויין שם ס' רבוא ואין שם חומה או מכוון משער לשער צריך דלת מכאן ודלת מכאן. נראה דהלכה כשמואל דמבואות המפולשות לרשות הרבים צריכין לחי לצדה אחד הראוי לנעול וכן משמע בפ' כיצד מעברין גבי עיר של יחיד וכן בפ' כל כתבי הקדש. עיר שיש בה מבוי בג' מחיצות ובמחיצה שלישית יש שער העיר ונכנסין ויוצאין בו רבים לא סגי בלחי וקורה אלא בב' דלתות דלת מכאן ודלת מכאן ולנעול בלילה וכן משמע בכיצד מעברין (דף נט) גבי עיר של רבים ורשות הרבים עוברת בתוכה דלא סגי לה בלחי. ובכל מלכותינו כאן אין רשות הרבים כי אין מצויין שם ס' ריבוא בני אדם כמו שהיו במדבר הולכים במשכן.
קעו
שתופי מבואות בפרק חלון (דף עט) כיצד משתתפין במבוי מניח, את החבית ואומר הרי זה לכל בני המבוי ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו וצריך להגביה מן הקרקע טפח. מביאין יין או שמן או תמרים או גרוגרות או כל מיני פירות וקיימא לן כרב נחמן דאמר אחד עירובי תחומין ואחד שיתופי מבואות צריך לזכות. ואם יש לו מגביה מן הארץ כל שהוא פי' טפח. בפ' כיצד משתתפין (דף פט) שיתופי מבוי בחצר שבמבוי עירובי חצירות בבית שבחצר. בפ' חלון (דף פב) נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיע ניתוספו עליהם מוסיף ומזכה וצריך להודיע כשהן מרובין מזון שתי סעודות לכולם בתחילת העירוב ואם הן מועטין כגרוגרת לכל אחד ואחד אבל שירי עירוב כל שהוא. בכל מערבין עירובי תחומין ומשתתפין שיתופי מבואות חוץ מן המים ומלח. פרוסה אין מערבין עליו אם לא ככר שלם. בפרק הדר (דף עא) בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו לזה ביין ולזה ביין אין צריך לערב בפרק חלון (דף פ) הרגיל להשתתף עם בני המבוי ולא נשתתף באי' ולוקחין ממנו בעל כרחו אבל לא מי שאינו רגיל אחד עירובי תחומין ואחד שתופי מבואות ואחד עירובי חצירות ואחד עירובי תבשילין צריך לזכות.
קעז
עירובי תחומין כל ישראל הדר בעיר יש לו סביב העיר לכל צד אלפים אמה לילך בשבת וביום טוב וכל העיר כד' אמות והרוצה לערב לדבר מצוה מודד מן הבית שבסוף העיר ע' אמה ושירים ומודד משם אלפים אמה ומניח בחול שם עירובו פת או יין או שכר או חומץ ואומר שביתתי כאן בשבת ויש לו ממקום עירובו אלפים אמה לכל צד ומניח שם מזון ב' סעודות שהם י"ח גרוגרות בינונית ואם אחד מניח משלו צריך לזכותן על ידי אחר וצריך להודיע לכל מי שיערב עליו ומניח במקום הראוי לאכלו ומברך בא"י אלהינו מ"ה אקב"ו על מצות עירוב. בפ' כיצד משתתפין (דף פ"ב) בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי למי שילך לבית האבל או לבית המשתה. דאין מערבין אלא לדבר מצוה וכן משמע בפ' בכל מערבין קיבל עליו שהודיעו מבעוד יום מותר משחשיכה אסור קטן בן שש יוצא בעירוב אמו בלא זיכוי. בסוטה בפ' כשם ובפ' מי שהוציאוהו נלמד אלפים אמה מן התורה.
קעח
מי שבא בספינה והוציאוהו נכרים
בפרק מי שהוציאוהו מי שהוציאוהו עכו"ם או רוח רעה אין לו אלא ד' אמות החזירוהו כאלו לא יצא וכל העיר כד' אמות ויש לו אלפים לכל רוח יצא לדעת אע"פ שהחזירוהו עכו"ם אין לו אלא ד' אמות. מי שהיה בספינה ובאה בשבת מחוץ לתחום והוציאוהו גוים בעל כרחו על שפת הנהר כאשר יצטרך לנקביו ילך לעיר והוי כאנשי העיר כדבעי מיניה דרבא הוצרך לנקביו אמרי נהרדעי אי פיקח הוא מעייל לתחומא כלפי העיר כיון דעל על מי שהוציאוהו עכו"ם והוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר וסהר ובספינה מהלך את כולה כדמשמע גבי נחמיה בריה דרב הונא בר חנילאי משכתיה שמעתא ונפיק חוץ לתחום וכן משמע גבי ההוא דיכרי דאתו למברכתא דרבא סבירא להו כרב וכן משמע בירושלמי בפרק ר' עקיבא בשבת ניתנה תורה לישראל ואמרי' במכילתא מקול הדיבור חזרו לאחוריהם י"ב מיל הרי יצאו מתחומן י"ל הואיל ועננים מקיפים אותם הוי כמחיצות בני אדם כאלו לא יצאו.
קעט
מחיצה של בני אדם
מעשה שעשה מורי ורבי אליעזר ממיץ יהודים באו בספינה מחוץ לתחום והביא בני אדם לעשות מחיצה שלא לדעת הנעשים מחיצה להביא ב"א שבאו בספינה לבית דקיימא לן כר"ג אפי' בדיר וסהר שלא שבת באויר מחיצות דמהלך את כולה ובפרק מי שהוציאוהו (דף מג) משמע שמחיצת בני אדם מותר לעשות בשבת שלא לדעת הנעשים ונידונית כמחיצת דיר וסהר הנעשו' בע"ש להלך את כולם כדמשמע גבי דיר וסהר בהילוכו כל המחיצה חוזר למקומו כמו שהתירו לנחמיה כך ניתר לבאים בספינה ליכנס במחיצת בני אדם לבית כדיר וסהר ואפילו לא מלו גברי עד לבית בני אדם הנעשים מחיצה שלא לדעת הנעשים ילכו עמהם עד הבית דרך מחיצה עשויה והיוצאים מן הספינה ילכו ביניהם עד הבית מאחר שיוצאי הספינה לא יצאו מן המחיצות נידונות המחיצות כאלו הן ארוכות עד הבית ובכל מקום שמחיצות הולכות רשאים בני הספינה ההולכים ביניהם להלוך את כולה ואין לומר ספינה יש להם שוליים כי אין תלוי כי אם במחיצות שעל ידם הוי רשות היחיד להחשב כארבע אמות.
קפ
מחיצת בני אדם
צריכה להיות בלא ערבוביא אלא כמחול דאמר בירושלמי דשבת בפרק מילה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי סכין של מילה עושין לה חולא פי' מחול' וצריך שלא לדעת העושים כדאמר גבי נחמיה וכן גבי זיקא דשרא לאייתינהו ואסר רבא לשבתא אחריתי דהוי כלדעת ואסור. והא דא' ביבמות פ' חרש גבי מפתחות דארכסו לשם לא היו בני אדם לעשות מחיצה כי אם תלמידים היודעים ואסור לעשות מהם מחיצה והא דאמר בפ' עושין פסין גבי אבוורנקא דהוה לריש גלותא שלא הביאו במחיצת בני אדם לפי שלא יכלו על כל פעם לעשות מחיצת בני אדם להביא לחם ויין בכל שעה לצרכי סעודה וקיימא לן כל מחיצה שאינה עשויה לקבע לא שמיה מחיצה בפ' עושין פסין וקיימא לן בפרק א' דעירובין מחיצה העשויה מאיליה שמה מחיצה גבי תל ונקע וקמה קצורה.
קפא
מחיצה העשוי בשבת
בתוספתא דשבת בפרק הזורק ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו הותרו חזרו לאיסורן חזרו וקשרום בין אונסין בין שוגגין בין מזידי' בין מוטעין חזרו להיתירן וכן גבי מחצלות הפרוסות ברשות הרבים בשבת ומייתי הברייתא בפ' הזורק ובפרק עושין פסין באו מים חזרו פסין להיתרן הראשון וכן בשלהי עושין פסין גבי מחיצה על גבי מחיצה וקיימא לן במי שהוציאוהו (דף מד) דדופן שלישי אסור לעשותו בשבת אפי' בדבר הניטל אבל דופן ד' מותר וכן בפ' כל גגות דאמר שמואל נגודו לי גלימא.
קפב
שובתי ספינה בני אדם נכנסין מבעוד יום בספינה ושובתין בה כל בין השמשות והוי כד' אמות. הבית ששבתה בו בספינה באויר המחיצות ואם הלכה הספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לשפת הנהר שנכנס בה מותר זה ישראל לצאת מן הספינה לשוב לעירו דהוי כהוציאוהו גוים והחזירוהו כאילו לא יצא. ואם החשיך בין השמשות בספינה בשבת יצא מן הספינה בלילה וילך ביום בעיר אם ירצה ויאכל בעיר עד שתלך הספינה ויכנס בה ופירות הספינה שהובאה מחוץ לתחום נכנסין בני העיר ואוכלין עם בני הספינה מפירותיהן וגם אם ספינה באה ביום טוב מחוץ לתחום באים בני העיר ומביאין להם לאכול ולשתות. קבלתי ממורי ורבי ר' משה הכהן מי שקונה שביתה בין השמשות בספינה אסור לו לצאת מן הספינה לעקור שביתתו. ואם יצא אסור לחזור לספינה בשבת דאסור לשוט במים פן יעשה חבית של שייטים כן אסור לשוט בספינה ובמסכת שבת בפ' חולין (דף קלט) דווקא לצורבא מרבנן שרינן הערמה גבי ניים במברא. אבל קבלתי ממורי רבי' יהודה זצ"ל מאחר ששבת באויר מחיצות הספינה קנה רשותו ויצא וילך לעיר ויחזור לכשירצה שהרי הבית ששבת באוירו מבעוד יום כד"א כן בספינה ששבת בה אבל כשבאה חוץ לתחום אסור לצאת הימנה והספינה לו כד' אמות אבל ליכנס בתחלה בספינה בשבת אסור שמא יעשה חבית של שיינוין ואפי' תעבור הספינה בתוך התחום כדמשמע בפ' תולין דדווקא צורבא מרבנן שרי לאיערומי למיעבר במברא משמע לכולי עלמא אסור אפי' הנכרי מוליכה מפני גזירה חבית של שייטים ואם עבר ונכנס בספינה מהלך את כולה אע"פ שלא שבת באויר מחיצותיה דהוי כדיר וסהר דהלכה כרבן גמליאל אע"פ שלא שבת באויר מחיצות כמו שאין רוכבין על גבי בהמה שמא יחתוך זמורה כך אסור לישב על הקרון בשבת דדוקא בספינה התירו לישב אבל היושב בקרון לא מיבעיא אם בהמה מושכת הקרון דאסור שהרי משתמש בבהמה אלא אפילו נכרי המושך בקרון אסור לישראל לישב עליו כיון דאפשר לו לעמוד ולירד לארץ והוא יצא חוץ לתחום.
קפג
ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת או בי"ט ויש להם פירות ומאכל מותר לבני העיר ליכנס בספינה ולאכול בספינה משל בני הספני' רק שלא יוציאו כי חפצי הספינה כרגלי בעליהם והספינה כד' אמות. וביום טוב מותרין בני העיר להביא להם מאכל ומשתה רק שלא יוציאו מתחומי העיר ודמי להא דתנן היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא זה מתחום של זה ואם היו שלש' והאמצעי מובלע ביניהם' הוא מותר עמהן והם מותרין עמו ושנים החיצונים אסורין זה עם זה. ותניא גשמים שבאו ביום טוב הרי הן כרגלי כל אדם ותניא נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם וביום טוב בפ' אין צדין נכרי שהביא דורון לישראל מחוץ לתחום לאותו ישראל אסור לישראל אחר מותר. ובפרק מי שהוציאוהו חפצי גוי קונים שביתה.
קפד
פירות בריש מי שהוציאוהו אמר רב פפא פירות שיצאו מחוץ לתחום בשוגג יאכלו לכל אדם במזיד לא יאכלו ואם חזרו חזרו להיתירן הראשון. ירושלמי פירות שיצאו לרשות הרבים וחזרו שוגג יאכלו במזיד לא יאכלו. ר' נחמיה אומר בין בשוגג בין במזיד לא יאכלו עד שיחזרו למקומן. המבשל בשבת שוגג יאכל במזיד לא יאכל ובפ' אין צדין גוי שהביא דורון לישראל מותר בתוך ד' אמות שקיבל הפירות ובעיר כל העיר כד' אמות כרבא דשרא לכולא מברכתא. והא דתניא גוי שהביא פירות מבחוץ לתחום לא יזיזם ממקומו פירוש ארבע אמות.
קפה
ארבע אמות ואלפים אמה. כל אדם יש לו ד' אמות ואלפים כדאמרי' בפ' מי שהוציאוהו (דף מט) מי שבא בדרך וחשכה לו ואיכא ממקום רגליו ועד עיקר האילן תרי אלפי וד' אמות. וכן משמע בפ' בכל מערבין (דף לה) נתגלגל חוץ לתחום ומסיק חוץ לד' אמות.
קפו
עיבור העיר ולא כרמים וגדרים כשמודדין תחום העיר אלפים אמה לבד מן ע' אמה ושיריים מן העיר אם יהיו ב' עיירות או ב' כפרים ואין ביניהם יותר משבעים אמות ושירים הרי הן כמחוברין ויכול לילך כמה פרסאות כרב הונא דאמר נותנין קרפף לזה וקרפף לזה והלכה כדברי המיקל בעירובין וכן בפרק כיצד מעברין (דף נז) כל שאלו מכניס האמצעי ביניהם ואין בין זה לזה אלא קמ"א ושליש הוי כד' אמות ובפ' עושין פפין לבי כנישתא דדניאל תלתא פרסי על ידי מתוותא דבלען בתוך ע' אמה ושירים וכן כפרים הסמוכים זה לזה וכן בני אקטיפין ובני ארדשיר אבל בענין כרמים לא התירו דאמרינן בכיצד מעברין (דף נג) היו שם גדודיות גבוהות י' טפחים וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה וכו' ותניא אלו שמתעברין עמהם נפש שיש בה ד' על ד' אמות והגשר והקבר שיש בהם בית דירה ובית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן. ובית ע"ז שיש בו בית דירה לכומרים. האוריאות והאוצרות שבשדות שיש בהן בית דירה. והבורגנין שבתוכו והבית שבים הרי אלו מתעברין עמה. ואלו אין מתעברין נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך וגשר וקבר ובית הכנסת ובית ע"ז האוריאות והאוצרות שאין בהן בית דירה ובור ושיח ומערה וגדר והשובך שבתוכה והבית שבספינה אין אלו מתעברין עמה הרי אעפ"י שראוין לדירה אין מתעברת עם העיר כל שכן כרמים ובורגנין אין מתעברות דהא משמע בפרק א' דסוכה בית שאין בו ד' על ד' אין מתעברות דבורגנין דווקא מתעברות בארץ אבל לא בחוצה לארץ כדאמר בפרק עושין פסין הלכך אם יש בתוך ע' אמה ושירים בורגנין שומרי פירות וכרמים אין לסמוך עליהם.
קפז
כלתה מדתו באמצע העיר
בשלהי פ' כיצד מעברין (דף ס) א"ר אידי א"ר יהושע בן לוי היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר כלתה מדתו בסוף העיר נעשית כל העיר כד' אמו' ומשלימין לו את השאר וכן הלכה ובפרק מי שהוציאוהו (דף מב) כלתה מדתו בחצי חצירו יש לו חצי חצירו אבל כלתה מדתו על שפת תקרה מותר לטלטל בכל הבית כולו הואיל ותקרת הבית חובטת. מי שיצא חוץ לתחום ויכול לבא בהיתר עד התחום מי שיצא ברשות מצוה שנותנין לו תחום אם תחומו מובלע בתוך תחום העיר כרב שימי ב"ר חייא. או הוציאוהו עכו"ם או רוח רעה או יצא שלא לדעת והוצרך לנקביו או עשו לו מחיצה של בני אדם או שבת במערה שתוכה ד' אלפים וגנה פחות מד' אלפים באלו שייך הבלעת תחומין ואם אין אלו דרכים אינו מותר אלא אם כן בתוך ד' אמות שמובלעת ד' אמותיו. וכן מי שבא בדרך והחשיך לו בתוך ב'. והא דתנן מי שהחשיך חוץ לתחום אפי', אמה אחת אל יכנס לבית להיות כבני עירו אלא קנה שביתה במקום שחשכה לו ומשם יש. אלפים אמה לכל רוח. מי שיצא מביתו וכלתה מדתו אפי' בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר וכן בשלהי כיצד מעברין ובתוספתא בריש פ' ה' הנותן עירובו בסוף אלפים אמה של תחום אם היה ביתו סמוך לחומה יכנס ואם לאו לא יכנס.
קפח
גשמים פעמים קונין שביתה ופעמים אין קונין. בפרק מי שהוציאוהו (דף מו) תניא גשמים שירדו מערב י"ט יש להם אלהים אמה לכל רוח. והן כרגלי כל אדם לפי שהמים בעבים מינד ניידי וגם באוקיינוס. ותני' נהרות המושכין ומעינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם משום האי טעמא. במסכת ביצה בפרק משילין נותין כלי תחת הדלף בשבת ואם נתמלא כלי שופך ושונה ואינו נמנע ירושלמי תני נהרות ומעינות שבאו מחוץ לתחום ממלא מהם בשבת.
קפט
ישן בדרך בפרק מי שהוציאוהו (דף מה) מי שישן ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח וכן הלכה תנן ישן בדרך והרי הוא סמוך לעיר ר' יהודה אומר יכנס ובשילהי פרק חלון (דף סב) פוסק כרבי יהודה בכל מקום בעירובין ולא במחיצות. וקיימא לן כר' יוסי דתחומין דרבנן וספיקא לקולא בפ' בכל מערבין וכן בפ' כיצד מעברין וכן בפ' מי שהוציאוהו וכל אדם שהוא בעיר הרי הוא כבני העיר. ואם הניח עירובו מזון ב' סעודות כל העיר כד' אמות לו ממקום עירובו אלפים אמה לכל צד ויכול לקנות שביתתו בין ברגליו בין בעירוביו. תנן החשיך לו אמה חוץ לתחום לא יכנס הא תוך התחום יכנס והוא כבני העיר.
קצ
ריבוע העיר וקידור בהרים
בפרק כיצד מעברין (דף נג) המרבע את העיר עושה אותה ואת תחומיה כטבלא מרובעת עגולה עושים אותה זוית קצרה מצד אחד ורחבה מצד אחד רואין אותה כאלו היא שוה היו שני בתים יוצאין ממנה לב' רוחות כשני פגמין רואין כאלו חוט מתוח עליהן ומודד הימנו אלפים אמה היתה כקשת או כמין גאם רואין כאילו מליאה בתים היתה עגולה מרבעה בריבוע תחומיה וקרנותיה כטבלא מרובעת היה מודד והגיע לגיא או לגדר מבליעו מודדין בחבל פשתים נ' אמה אע"פ שבמדתו יותר מאלף אמה יעמוד זה על שפת הגיא וזה על שפתו האחר ויבליעו בחבל הגיע לגדר של אבנים שנפלה והגל גבוה ומשופע מבליעו וחוזר למדתו פי' אם רוחב הגיא כנגד העיר מנ' אמה שאין יכול להבליעו בחבל ובאחד מראשיו שלא כנגד התחומין הולך ומבליעו לשם ומודד משפתו והלאה עד כנגד מקום שכלה רוחב הגיא כנגד העיר וחוזר אל מדתו כנגד העיר ומשלים מדת תחומו ובלבד שלא יצא מתחומו שאם אין יכול להבליעו כנגד התחומין מפני רחבו ויכול להבליעו שלא כנגד התחומין לא יצא להבליעו הגיע לכותל אומדו ומקדרו כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו אבל אם יורד כנגדו שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגדו שפת גובהו ד' אמות אז נכנס לתוכו ומודד קרקעיתו ויוציא לשפתו ומשלים מדתו. גיא שאין רחבו ב' אמה אפי' עמקו אלפים מבליעו. אבל יותר מאלפים מקדר אם אין חוט המשקלות יורד כנגדו שראוי להילוך אבל יורד כנגדו אפי' יותר מאלפים הגיע להר אם מתלקט י' מתוך ה' מבליעו או מקדרו י' מתוך ד' אומדו קידור הר לוקח חבל ד' אמות תחתון כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו.
ירושלמי אין מודדין אלא בחבל של נ' אמה ולא פחות שנפתח ונשבר ולא יותר שנכווץ ונפסד ושל פשתים דכתיב ופתיל פשתים בידו הגיע לנחל צר מלמעלה ורוחב מלמטה עד ג' אמה כאילו מלא עפר או צרורות ואם לאו מטפס ועולה מטפס ויורד בתוספתא המודד מודד בכל כחו נאמן אדם לומר עד כאן תחום שבת.
קצא
הנותן את עירובו בתוספתא הנותן את עירובו בסוף אלפים אמה של תחום אם היתה ביתו סמוך לחומה יכנס ואם לאו לא יכנס היה בעיר ונתן עירובו בעיר אחרת מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. כלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר כלתה בסוף העיר כל העיר כד' אמות ומשלימין לו את השאר. שבת בעיר שחריבה מדיוריה ומחיצותיה קיימות מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה נתן עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום נתן חוץ לעיבורה מה שנשכר הוא מפסיד כלתה מדתו בסוף העיר הרי הוא כד' אמות כלתה בחצי העיר שהיא גדולה או שהרחיק עיבורה מן העיר שאין העיר נבלעת במדת אלפים מפסיד שכל העיר עולה בחשבונו.
קצב
עירוב בפת או ברגל בשילהי מי שהוציאוהו (דף נב) קיימא לן אחד עני ואחד עשיר מערב בין בפת בין ברגל שיאמר שביתתי במקומי וממתין שם עד שתחשך וחוזר ובא לעירו. בכל מערבין עירובי תחומין חוץ ממים ומלח ירושלמי לפי שהוא מין קללה ואין הגוף ניזון הימנה. והטעם במדרש ויכולו בפסוק וה' המטיר על סדום. מערבין לנזיר ביין לכהן בבית הפרס. עירוב תחומין ביין או בשכר או בחומץ ועירובי חצירות בפת דווקא וכן משמע בפרק הדר ובפ' חלון.
קצג
מי שבא בדרך. בפרק מי שהוציאוהו (דף מט) מי שבא בדרך וחשכה לו היה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שילך לביתו אבל הולך תחת האילן ונעש' חמר גמל אמר שביתתי בעיקרו מהלך עד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה אמר שביתתי במקום פלוני על תל גבוה י' והוא מד' אמות ועד בית סאתים או בנקע עמוק י' מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ואם אין מקום מסויים אין לו אלא ד' אמות היו שנים אחד מכיר אילן או גדר ואחד אינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכיר אומר שביתתנו במקום פלוני. אם חלוק משאר הבקעה בסיום מחיצות והוא מד' אמות ועד בית סאתים אבל לא סיים ד' אמות לא יזוז ממקומו אם ממקום רגליו עד עיקרו אלפים וד' אמות אבל אם תחתיו של אילן בתוך אלפים וד' אמותיו קנה לו שם שביתה. עירב לב' מקומות או שני עירובין אחד עירב לצפון ואחד עירב לדרום לא יזוז ממקומו אם מיצע את התחום בפ' כיצד מעברין (דף ס) היה במזרח ואמר לבנו לערב במערב או במערב ואמר לבנו לערב במזרח אם יש הימנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מיכן מותר לילך לביתו ואסור לעירובו לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מיכן אסור לביתו ומותר לעירובו בפ' ב' בתוספתא האומר שביתתי בגנה מוקפת גדר גבוה י' טפחים לא יותר על בית סאתים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה אימתי בזמן שהיה בתוך אלפים שלו אבל לא היה בתוך אלפים שלו אין לו אלא ד' אמות בלבד. משמע מי שנתכוון לשבות במקום שאין ראוי לו אין לו אלא ד' אמות בלבד בפ' בבל מערבין (דף לה) נתגלגל חוץ לתחום מבעוד יום אינו עירוב. נתכוון למקום הראוי לו ואנוס הוא יש לו דין שביתה וכיון דאינו יכול לקנות במקום שנתכוון קנה שביתה בביתו.