הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות ברכות · שסד
הנאות שאין צריך לברך
כל הנאות שבאכילתו ובשתייתו באים טעונין ברכה ואכלת ושבעת וברכת אבל כל הנאות שחוץ לגוף אין צריך לברך כגון הרוחץ והסך אע״ג דהוי בכלל שתייה לגבי יום הכפורים או הסך בשמן של תרומה שמשלם חומש אעפ״י כן לענין ברכה אינו מברך שעיקר שמן לאניגרון ולמקפ׳ אבל שמן ערב זכינו לריחו. בפרק כיצד מברכין (דף מג) [דף לו] או כבוש או טחון בבשמים אבל החושש בגרונו דמכוין לרפואה ואית ליה הנאה באכילתו מברך אבל על הרפואה לבד בלא אכילה אינו צריך לברך חנקתיה אומצ׳ שאין כוונתו ליהנות אין צריך לברך דאין הנא׳ כל כך כמו בשמן אבל הנאת הריח הנשמה נהנית צריך לברך והיא כאכילה והשוכבים על מטותיהן ועל כרים וכסתות ומצעות רכות והמיסב על השלחן וכסאות נאות ומשוח יפה ואוכל ושותה בכלים שונים והמתקשט בבגדי צבעונין המרחיבין דעתו של אדם אין צריך לברך כי אם בתחילת קנייתם בפרק הרואה שצריך להודות כמו שמודה מלביש ערומים ואוזר ישראל שהוא מותר מן הבהמה. וכמו נתן לשכוי הודאה לקונו על בריותיו. יוצר המאורות שכל טובות והנאות על ידי האור כי טוב. המוציא לחם מן הארץ. שנהנה באכילתו להוציא לחם מן הארץ. ולאחר הרחיצה נותן הודאה כמו על ההקז' או יוצא לדרך ולא על הנאתו או נכנס לבית הכסא ומפליא לעשות דהוי הודאה על הסילון ועל העמוד.