אור ברסלב
הקדמת המלאכת שלמה למשנה הקדמת המחבר › לימוד תורה ומשנה

הקדמת המלאכת שלמה למשנה· רבי שלמה עדני

הקדמת המחבר · לימוד תורה ומשנה

יתמות ורעב

ואף על פי שהיה לי כל זה הצער והבושה והחרפה, בלתי ארוכה למחלתי ותרופה, מימי חרפי מקדמוני, וגם אחרי נישואי ימי חיי שני,

על כל זה מגמת פני שמתי, ועל לבי נתתי והסכמתי, להיות תמיד תורתי אומנותי, ואל שדי בעזרתי,

כי ראה ראיתי, כי קצר שכלי וידיעתי, להיות עוסק במשנתי ודתי, וליהנות מיגיע כפי ועסקי ידי, וכולי האי שלא להתבטל כלל אפילו שעה אחת מעסק התורות,

ואולי נשיג עשירית, טיפה מן הימים שלה והנהרות, ובפרט מי שהוא עני גם מעניות דתורה כגון אנא,

והרי ידוע שאמרו אביי ורבא מארוהי דכוליה תלמודא, בעירובין פרק הדר דף ס"ה, אי אמרה לי אם וכו' לא תנאי אי עקצתן כנה,

וכל אחד כיוצא בו ראוי לישא קל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא לומר לכשאפנה אשנה,

שאם תמצא לומר שיפנה לעולם יהיה טרוד בעסקיו, ולא ישכבון עורקיו,

ושמעתא בעי צלותא, ואפילו מיעוטא דמיעוטא דמשתכח דקים ליה בגויה ובנפשיה דלא מטריד,

מכל מקום לא דמי מאן דגריס ביומא חדא שעתא או תרי, למאן דגריס כולי יומא בלא עבידתא אחריתי,

ולפום חריפותיה וחריצותיה והשתדלותיה, ודאי שגם כן תהיה הצלחתו במיא דאורייתא, כפי מה שהכין לו האל במידה,

ובפרט כי שנותינו מספר, לשוב אל העפר,

ואחד משבעים או פחות לפי מה שראו עיני, משיג השבעים, בימים האלה הרעים ובזמן הזה הרזה,

ובר מינן פתאום יבוא אידו, ולאחר זה יראה שאין כל מאומה בידו,

והגם כי ידוע ידע ליבי גם אני, כי באמת משנה שלימה שנינו בסוף מנחות, אחד הממעיט ואחד המרבה ובלבד שיכוון את ליבו לאל אלוהי הרוחות,

אפילו בעודי קטן לתרץ את כל זה ידעתי, כי ידוע לכל איש עתי, בתורה מבין ואמיתי,

שאם כל אחד יאמר בליבו, בהיותי באורייתא פורתא לעי, סגי לי כי רחמנא ליבא בעי,

נמצאו פוטרין עצמן בטענה זו כל העדה, עד שכמעט נשתכחה תורה ואורייתא דא,

לכן אני היחיד והעני, מהיותי בן כ"ב שנים נתתי אל ליבי לדרוש ולתור במיעוט שכלי ומוחי בחכמת ים התלמודים ודברי הגאונים,

ובחיבור הנשר הגדול גדול הפוסקים, ובאשר בלשון עברי בקיאים ומדקדקים,

כדתשכח במאי דכתיבנא בשם רד"ק ז"ל בפרק שביעי דשביעית בבא המתחלת לקח חולתה בדוכתי אחריני, מוטעמין דבריו לחיך מיין הרקח,

גם בכל המפרשים ובראשם רש"י ותוספות ז"ל ובטור עיני אשים,

כי עיקר הכוונה לחפש כדי להבין את המשנה,

ואף על פי שאני יודע בעצמי דלא מסיקנא בדעתי הקצרה מנייהו, וקצר המשיג ועומק המושג וגובייהו ורומייהו,

כמה דמסיק תעלא מבי כרבא, מרוב קושי דהוויות דאביי ורבא, על זה דרשתי ופירשתי לשון המשנה הנזכרת כדנא,

אחד המרבה ואחד הממעיט, כלומר אחד המוציא פרי הרבה או מעט, ובלבד שאת ליבו יכוון למלמד לאנוש בינה,

ובהיותי מתבודד ומתעסק דרך לימודי, כותב הייתי מפני השכחה והנשיון, סביבות המשנה בגליון,

אולי יהיה לי למזכרת, לשום פעם שלא אוכל לבקש למצוא ספרים ועטרת תפארת,

הנה גנוב אתי קצת כגנב במחתרת, מפירוש טעמי המשנה כפי מה שפירש האמורא דברי התנא בהבנה,

ואראה והנה הגליון נתמלא ונתרבה, עד שלא הייתי יכול להעתיק אחד מיני רבבה, מן הראוי להעלות בכתיבה,

ואפילו המועט שהייתי כותב אותו, היה בקיצור כל כך,

עד שאפילו אני בעצמי אחר זמן מה, לא הייתי יכול להבינו על מתכונתו,

אחר כך פה חברונה תוב"ב, וירא אותי מתעסק במשנה איש חכם ושפל רוח,

וזקן מופלג וחסיד נודע בשערים כל ימיו, בעל מעשים רודף צדקה וחסד, מהיותי בן שבע שנים הכירני,

שבעיר צפת ההוללה תוב"ב גדלני, הלא שמו ה"ר דוד אמריליו נ"ע,

ויען ויאמר לי בדלותו ובעניו, מה זה בני, הלא ידעת כי סוף הספר של המשנה שבידך להבלות, ונמצא חס וחלילה לריק יגעת,

ואפילו הן בעודנו חי וקיים, אתה עצמך אינך נהנה ממנו, כמו שאמרת שאינך יכול להבינו לאמיתו, ואך כי אחרי בלותו,

לא כן בני, מלאכתך מלאכת שמים, הניחנה להתפשט על כל גדותיה כמים,

שמע בקולי איעצך ולא תחדל חדול,

וקח לך גליון גדול, וכתוב עליו בחרט את כל הדברים מפי כל הספרים,

יגיעך כמה תועלות לטובתך, הן שתוכל להרחיב דברך,

הן שהוא דבר של קיימא, לכל שנות הלבנה והחמה,

הן שתזכה בו גם את אחרים וישתו ממימך, ולמה יהיו לך לבדך,

ועלי לקנות לך נייר וכל צרכך,

ואען ואומר לו, אדוני, מה אני,

והלא חרפה היא לאחד עני הדעת כמוני, להכנס במחיצה של עטרה, ולהראות בדברי תורה,

והרי לשון חכמים מרפא, ואני למה חס וחלילה בעטי ובמו פי, אתן פתחון פה לבעל הדין, לחלוק עלי לאמור,

במה טרח בהיותו יושב לבתים לבדים, והלא קטן שבתלמידים, בקל יכול לבקש ולהבין כל,

ומה צורך לו מורה מקום להודיע, או ביאור משנה להביע ולהופיע, והלא רבי עובדיה ז"ל מתלמידי עובדיה ורבו אליהו ז"ל,

בקיצור לשון צח מועתק מספירי ביאורי רש"י ז"ל, וזולתו במלאכה זו קדמו, והם יאכלו בלחמו,

כי מי זה ההלך, שיבא אחרי המלך, שלא תהיה לו לכלימה,

ומי יתן החרש יחריש ותהי לו לחכמה, ושתיקותו יפה לו מדיבורו, כל שכן להעלות על ספרו וניירו דברו וחיבורו,

וישב שנית ושלישית הוא וזולתו, ואמרו לי בכבוד, זו סברא של טעות נכנסה בדעתו,

עשה את אשר אני אומר אליך, והצליח בלימודך, ואל תתעצל במלאכתך,

אז את מתני שנסתי, והתחלתי להעתיק ראשונה, את אשר כבר הונח סביבות גליונא,

ואתעסק במלאכת עבודת הקודש, והנה את כל גופי התיש והרש, ומאור עיני מאד ירד מפני, כמעט קט קרוב לסינ"י,

כי המלאכה ארוכה גבוהה ורמה, מי יעלה לנו השמימה,

ואומר אל ליבי ויהי מה, ארוץ עד מקום שידי מגעת, גמרא גמור, ולא עלי המלאכה לגמור,

ואם חביריך ילעיגו עליך, הנה זאת תהיה לך להוסיף זכות יתירה לנשמתך.

תוכן העניינים

הקדמת המלאכת שלמה למשנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה