הקדמת המלאכת שלמה למשנה· רבי שלמה עדני
הקדמת המחבר · יתמות ורעב
ואמלטה רק אני לבדי מיד השטן, ואף על פי כן חשובים כמתים מוטלים ברעב ובצמא, ובעירום ובחוסר כל מאומה,
עד שנתוודע אדוני אבי ז"ל ליודעי ספר ודברי רז"ל, וישראל גומלי חסד מטיבים המה בכבוד לאשר יחזו עינימו, ישר, וביותר אם ענתה בו הכרת פנימו,
ובפרט חכמי הדור דור דעה ההוא בין ברכיהם גדלוני, ועל ידי לימודי המעט חזקוני ואמצוני,
ובגז כבשים מידי שנה בשנה ברכוני וחממוני, ודאי לא הלכו ריקם, כי לפניהם הלך צדקם,
וגם אחר כך כאשר ההפך עלי בלהו ושמא לטובתי, ולעיר ירושלים עיר הקודש תוב"ב הובאתי, תמיד בין עפר רגלי החכמים אשר היו שם נתאבקתי,
הלא המה עמודי הגולה והאריאל, כמו החכם השלם המקובל האלוהי כמהר"ר חיים ויטל נ"ע, ומורינו הרב אשכנזי כמוהר"ר בצלאל נ"ע, וזולתם ממורי הוראותם,
ושם בעונותי הרבים נתבקש אדוני אבי בישיבה של מעלה, ונותרתי אני לבדי נער קטן בן ט"ו שנים במדרגה התחתונה השפלה,
בלא משען ולא סומך, לא עוזר ולא תומך, בלא עצה לא ללמוד ולא למזונות ופרנסה,
שכמו שתי שנים ומחצה הייתי נע ונד כצפור נודדת מן קנה, שכמה לילות מהם באשפות היתה התנומה והשינה,
וכמה וכמה שבתות, בצאת ישראל מבית הכנסת, הייתי הולך להטמן מחוץ לעיר על פני השדות,
מפני הבושה, שלא אזדמן לפני שום בעל בית ופני ארצה, כי ידי ריקניות, ופני חולניות,
וכבודו של שבת במקומו היה מונח, כאשר לו הוכן והונח, אם מעט ואם הרבה יאכל, ואפילו פת ובצל, ולא נלאיתי כלכל,
והאל אשר לא עזב חסדו מאת עבדו בן אמתו, טרם מכתי, הצמיח והפריח ציץ רפואתי,
כי נמצא שבא לגור שם בעיר הקודש איש תם וישר ירא אלהים וקדושו, חכם בן חכם חסידא קדישא,
ומכל פגם רע סר, טוב עם אלהים שתוכו טוב מברו, ועם קדושים גם עם שאר אנשים נאמן, ובנחת אמרי פיו ודיבורו,
הלא הוא איש שלומי ששמו נודע בירושלים עיר הקודש תוב"ב וגם במצרים בחכמתו, וצדיק באמונתו, חיה שלא קם בדרא דאתי כמותו,
הלא זהו החכם כמה"ר משה אלחאמי בן הרב כמה"ר יעקב אלחאמי נוחם עדן,
ונתן האל בלבו רחמים, והפציר בי כמה פעמים, עד בוש באמת ובתמים, יום אחר יום וחודש אחר חודש,
לבוא לשכון דירת קבע בביתו, ולהיות סומך על שולחנו כאחד מבניו במיטב סעודתו וכרו וכסתו,
ובראותי את טוב גודל לבבו וכוונתו, אמרתי במעט אודה לו משבת לשבת, והוא עזר אחד ותפס בשתי ידים לטובה לו,
כי חמש שנים זנני ופרנסני אצלו, דלכל אתר די אנא אלך מרוחו, ולאנא מפניו אברח, כדי שלא להכביד על יכולתו וכוחו,
עד שם השיגני מתת ידו, וארוחתי ארוחת תמיד נתנה, חוק שחרית וערבית משופרי שופרי בזמנה,
לא שקט ולא נח עד אשר אשר השיאני ולתוך חופתי הכניסני, וגם אחר כך כל ימי חייו במסת נדבת ידו פקדני,
במה אברכהו וכו' רק ביהי רצון שנטיעותיו ברכה שהשאיר אחריו לא יקראם אסון, ויהיו כמוהו בכל מכל כל, גם נינו ונכדו,
וזרעו יירש בארץ כל אילין, והוא נפשו בטוב תלין, אמן ואמן.