הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קיח · ט
(סעיף טז מי שנשבע לתת לחבירו וכו') ע"ש שכתב הטעם דאפילו אם מוכר אדם נכסיו אין מוציאי' מהם לבנות אשה ובנות כ"ש שיעבוד גופו דאין שיעבוד חל על גופו של אדם בשום ממון שהוא חייב עכ"ל הנה מ"ש דאין הגוף משועבד למזונות תליא בפלוגתת הפוסקים שהביא רמ"א לעיל סי' ע' די"א דחיוב להשכיר א"ע בשביל מזונות אשתו מיהו אפילו אם גופו אינו משועבד מ"מ כשבא מעשה ידיו לעולם הם משועבדים למזונות אשתו א"כ לא הי' מקום לשבועה לחול כדפריך בר"פ המדיר כיון דמשועבד לה היכי מבי מדיר וכ"ש בשבועה שאין הנכסים בעצמם אסורים על חבירו דאינו יכול למנוע פירעון חוב בשבועתו דהב"ד גובים ממנו כמ"ש הט"ז בח"מ סי' ע"ג סעיף ה'. אלא עיק' טעם הרא"ש הוא משום דאין מוציאי' למזון אשה מנכסים משועבדים אף דלכאורה לא. דמי למשועבדים שהרי חבירו לא קנה כלום מחמת שבועתו דהא קי"ל אם נשבע או נדר לחבירו ומת א"צ היורשים לקיים שבועתו כמ"ש בח"מ ס"ס רנ"ב אלא שהחיוב עליו לקיים שבועתו מ"מ ס"ל להרא"ש כיון דקי"ל דחוב דמזונו' גרוע אפילו ממלוה ע"פ כמ"ש בח"מ סי' צ"ז דאפי' חוב בע"פ קודם למזונות אשתו וכן במעריך דגובה הגזבר וא"צ להניח למזונות אשתו ס"ל להרא"ש דה"ה כל חיוב שיש על אדם הוא קודם למזונות אשתו ובזה נלענ"ד לתרץ מה שהקשה הדרישה מתשובת הרא"ש שהביא הטור בסי' קנ"ד בנשבע לאשתו שני' שכל מה שירויח יתן לה בשביל מזונותיה דאינו חל בשביל שיעבוד אשתו ראשונ' והקשה הדרישה מתשובת הרא"ש וו ע"ש שמתרץ דהכא מיירי שהיה מספיק חצי ריוח למזונותיה בשעת השבועה ולא הוי נשבע לבטל את המצוה אבל התם דאמר כל מה שירויח אינו חל והביא ראי' מהאי דח"מ סי' ע"ג הנ"ל ולענ"ד נראה דלא דמי דהכא לא שייך נשבע לבטל המצוה כיון דהמצוה הוא במזונות אשתו שני' כמו אשתו ראשונה אף דהדין הוא דיחלוקו מ"מ עליו המצוה מוטלת ליתן כל המזונות לכל אחת בשליחות ותו דדוחק לאוקמי הכא במספיק באותו שעה ותו נראה דצ"ע בזה די"ל כיון דעכ"פ הדין שיחלוקו ממילא השבועה חל בכולל מיגו דחל על מחצה חל נמי על חצי שני' וכ"ש אם מרווח יותר ממזונות ראשונה די"ל מיגו דחל על המותר חל נמי על כולו מיהו בזה י"ל דלא הוי כולל כיון דא"א שיחול אלא משום שמקיים המצוה במחצה תחלה וה"ל כמו אם כולל היתר לאחר זמן כמ"ש לעיל בסעיף ט"ו ועיקר נלענ"ד דלפמ"ש א"ש דהרא"ש שם מטעם שיעבוד קאמר דכיון דמשועבד א"י להפקיע פירעון חובו ע"י שבועתו והכא שאני דחיוב אחר לגבי מזונות אשתו ה"ל כנכסים משועבדים כנ"ל משא"כ התם דשניהם הם מזונות אשתו לא עדיפא שני' מראשונה לכך אינו חל וא"ש: