הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קיז · טו
(סעיף ב' בא על אשתו וכו') כתב המגיד דדוקא שהה ג"כ אבל הכ"מ כתב דשהה לאו דוקא אלא אפי' מיד אחר ביאה. ולכאורה מוכח מן הסוגיא דף ע"ג דפריך לשמואל ממתני' דכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים וכו' מאי לאו קידשה על תנאי וכו' הרי דלאביי דמפרש טעמא דרב לפי שא"א עושה בעילתו בעילת זנות מיירי מתני' בבעל ואפ"ה קתני בסיפא גבי מומין תבא שלא בכתובה ולא אמרי' דודאי ראה ונתפייס ודוחק לומר דמיירי מתני' דוקא במום דנכפה שקבוע לה זמן דאין הבעל יכול לבדוק וכ"ש לפמ"ש בחידושינו דעיקר הקושיא מסיפא ע"ש ע"כ נראה כדעת המגיד דשהה דוקא ונראה מדברי המגיד דהטעם בזה דאם טוען מיד אחר שבא עליה אין ראיה שנתפייס ונתרצה ליתן כתובה דאף דא"א עושה בעילתו בעילת זנות מ"מ לענין ממון לא נתרצה אבל אם שהה אח"כ ולא בא לב"ד אמרי' דודאי מחל ועתה חוזר בו וכמ"ש הה"מ דהרמב"ם למד דין זה מבתולים דאם אינו טוען מיד א"י לטעון אח"כ דלא כמ"ש הב"ש דאם בא עליה לבד יכול לומר שלא ידע המומין אבל אם שהה אח"כ אמרי' דודאי ידע המומין ואין לזה טעם דאם לא בדק בשעת ביאה מהיכן נודע לו אח"כ ומאי מהני במה ששהה. ועיין בסמוך: