אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן קיז · יד

יג

(שם בהג"ה וי"א דאם הגיע זמן (וכו' עיין בח"מ שהקשה ע"ז דהא קי"ל למשנה אחרונה דאינה אוכלת בתרומה משום סמפון דליכא בדיקה עד שכונסה נראה מדבריו שהבין דהטעם הוא משום דהוי, תרתי במקום חדא דאיכ' חזקת הגוף וחזקה דראה ונתפייס ולפ"ז קשה דהא קי"ל כרב אשי דהוא בתרא וצ"ל כמ"ש לעיל די"ל דרב אשי מודה דאפי' במנה לאבא בידך מ"מ ה"ל תרתי במקום חדא ואם נאמר כן נלענ"ד דלק"מ קושיתו דמה שאמרו במשנה אחרונה דבדיקת חוץ לא שמה בדיקה ודאי דלא מיירי במומי' הגלוי' דאפי' בשעת אירוסי' ראה ונפייס אלא מומי' דאפשר לבדוק פ"י קרובים כפירש"י (דף נח ע"ב) דבזה הוא בודק בהגיע זמן אבל אכתי זה הוי בדיקת חוץ דיש מומי' שהם במקום בית הסתרים וקמטים לגמרי שא"י לבדוק אלא ע"י עצמה א"כ בכל מומי' שבסתר הוי חזקה משהגיע האמן אלא שחששו במומין בבית הסתרים וקמטים אבל סתם מומין שבסתר איכא בהו חזקה בהגיע זמן כמו במומי' שבסתר וקמטים בשעת נשואים וכבר כתבתי דלהג"א הם נקראים מכוסים וגלוים דבדק' ע"י קרובותי' וכל זה הוי חזקה ולא ודאי דראה במקום שאין מרחץ על כל זה הוי תרתי במקום חדא כיון דאיכא למימר שהי' אחר אירוסין מחמת חזקת הגוף וכמ"ש לעיל דכל החזקות לענין תרומה אינם אלא חזקות ולא וודאות אם לא בגלוים ובמרחץ שהם דברים ברורים שא"י לטעון כלל אבל במקום שאין מרחץ בין אותן המומין המכוסים שיכול לעמוד עליהן ע"י בדיקת קרובי' שהם נבדקים בהגיע זמן ובין המכוסים לגמרי שא"י לבדוק אלא ע"י עצמו ובשעת נשואין מ"מ אין זה ודאי אבל חזקות הם ושפיר הוי תרתי במקום חדא בסתם מומין שבסתר בהגיע ומן ה"ל כמו רשות הבעל כשנשאת וכמ"ש לעיל דאף רב. אשי מודה דברשות הבעל אמרי' כנכ"ה והטעם בזה הוא דס"ל לרמ"א ז"ל דאין לפרש דברי רי"ו שכתב דאין חילוק בין נכנסה לחופה דאפי' ארוסה כשהיא בבית הארוס אמרי' כנכ"ה כמ"ש הח"מ דז"א דלא מצינו דעה זו דאפי' הרי"ף דס"ל על בעל החמור להביא ראי' אף שנולד הספק לאחר משיכה מודה בזה תדע דהרא"ש החולק עליו מביא ראי' מזה דאין חילוק בארוסה באיזה מקום שהיא וכ"כ הרא"ש דלהכי לא כתב הרי"ץ תירוצי דרבא ודר"א משום דאין נ"מ דבבוגרת אפי' בבית אבי' הוי כבבית בעלה וא"כ איך כתב הרי"ו כאן בפשיטות דלדידי' תליא מילתא במקום שהיא ותו דה"ל לכתוב והתוס' כתבו כמו שהעתיק הח"מ והגירסא הוא ברי"ו וכתבו התוס' משמע דלאו לשון פלוגתא הוא אלא העיקר כמ"ש רמ"א דדוקא כשהיא ברשות הבעל לאחר שהגיע זמן נשואין דכיון שחייב במזונו' נמצא ממילא דאין מע"י לאבי' וה"ל כבוגרת שכתב הרא"ש דדוקא נערה שהיא ברשות אב לכל מילי ותו דאמרי' לעיל דף נ"ז ע"ב דכיון דמזונות עליו קבע לה דוכתא אבל הבעל ואמרי' כנכ"ה מיהו לפ"ז נראה דכשיביא הבעל עדים שהיה בה מומין הללו עד שלא הגיע זמן לא מהני לרבא משום דהוי תרתי במקום חדא אבל לר' אשי אינו מוכרח כנ"ל ועוד נ"ל די"ל דלפי מאי דס"ל לרש"י בדף מ"ג פ"א דמציאת הבת כל היכא דלא מתזנא מאבי' הוא לעצמה דלא תיקנו אלא משום איבה דמזונות א"כ ה"ה מה שהאב זוכה בכתובתה הוא דוקא היכא דמתזנ' מיניה וכ"כ בספ"י במתני' דף מ"ג ע"ב דמה שתקנו כתובתה לאבי' הוא דומיא דמציאתה לאבי' ע"ש:

והנה הרי"ו נתיב עשרים ח"ב פסק כדעת רש"י דבתו שאינו סמוכה על שלחן אבי' מציאתה לעצמה ע"ש וממילא נראה דה"ה כתובתה א"כ י"ל בהגיע זמן דמזונותיה על בעלה גם מציאתה וכתובה שלה וה"ל לרב אשי כמו מנה לי בידך. וה"ה לרבא ה"ל כמו בוגרת שכתב הרא"ש דכיון דכתובתה ומציאתה נמי שלה ה"ל כנכנסה לרשות הבעל (ועיין מ"ש בחידושי בריש מכילתין לפרש הא דאמר שמואל מפני מה אמרו בתולה נשאת וכו' לפי ששנינו הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו וכו'. ונדחקו התוס' דאין שואל הטעם וכו' ועמ"ש שם ליישב ולדברי הרי"ו הנ"ל א"ש טפי בפשיטות לפמ"ש דעיקר התקנה דנשאת ליום ד' לרבא היה משום זנות שלאחר החופה דליכא ביה ס"ס משום דאמרי' כנכ"ה אלא דזנות בין חופה לביאה לא שכיחא כמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות לגיטין דף י"ז אבל כיון דבהגיע זמן משום שאוכל' משלו היא ברשותו שפיר שכיחא שלא יעשו הנשואין ביום שנשלם הי"ב חודש וכיון דמאותו שעה חשיבא רשו' הבעל אמרי' כנכ"ה שזינתה תחתיו) וכן משמע מדלא הביא הרי"ו מ"ש הרא"ש דבוגרת ה"ל כנכנסה לרשות הבעל כדרכו תמיד משמע דהוא בכלל דבריו שכ' דנכנס' לחופה לאו דוקא דכיון דפקעי זכיות האב בבתו ה"ל כנכנס' לרשות הבעל:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה