הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קיג · טו
(שם בהג"ה מי שצוה וכו') עיין בח"מ שהגיה בתשובת רשב"א דצ"ל יותר משליש והב"ש הגיה בסוף התשובה שצ"ל פחות משליש אבל בח"מ סי' רנ"ג סעיף כ"ד בהג"ה מביא שם תשובת רשב"א ומפורש בה ופסק לה פחות וכו' והסמ"ע כתב שם בשם הד"מ דה"ה אם פסק לה יותר משליש לאו כל כמיניה מיהו צריך להבין דמשמע מדברי הרמ"א דאע"ג שלא כתב אלא סתם שתטול שליש בנכסים אין לה זכי' מחמת עישור נכסים כדמשמע מלשון רשב"א שהביא הסמ"ע בשם ד"מ וכן כתב הע"ז בכאן ובח"מ סי' רנ"ג בסעיף ח' בהג"ה שם כתב מי שאמר בחי תטול בנכסי כך וכך ולא הזכיר לצורך נשואין נוטלת המחנה מלבד עישור נכסים שלה א"כ קשה לכאורה דנימא ה"נ דתטול עישור מחלק הבנים מלבד השליש שנתן לה ואפשר דהטעם כיון דנתן לבנים לכל אחד שליש הוי כאומר אל יפרנסו לבתי מאלו הנכסים מיהו לפ"ז בכל מתנת שכ"מ י"ל כן דאין הבת נוטלת עישור ממנו וכן משמע קצת בגמרא בב"ב דף קמ"ג לפי גירסת מקצת הספרים בההוא דאמר נכסי לבני דלסלוקי לברתא מעישור קאמר מיהו יש לדחות דהתם שאני כיון שלא היה לו אלא בן אחד ע"כ כוונתו כן. וכן בסמ"ע סי' רמ"ז סעיף קטן ו' כתב דלהכי אין הבת בכלל כיון שצריך ליתן לה עישור נכסים ותו י"ל דהא כב"ד גובה ממתנת שכ"מ כדאית' לעיל סימן קי"א סעיף י"ז ועישור נכסים קודם לכב"ד כמ"ש הב"ש בס"ק יו"ד אם כן כ"ש דעישור נכסים קודם למחתת שכ"מ מיהו לפמ"ש אין חזה ראי' דאף דעישור קודם מ"מ מטעם אחר הוא קודם דדעת האב היה כן דהוי מתנת שכ"מ כאומר אל יפרנסו חזה ולפ"ז היכא דאיכא מתנת שכ"מ וכב"ד ועישור נכסים חוזר חלילה דכב"ד מוציא מיד מתנת שכ"מ ועישור נכסים מוציא מיד כב"ד ומתנת שכ"מ מוציא מיד עישור נכסים וחוז' חליל' וצ"ע: