הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קיג · יד
(שם אבדה פרנסתה וכו') כ' הטור בשם הרמ"ה דאירוסי' חשיבי כנשואין ואין נראה כן לדעת התו' כתב הב"ש דהיינו מח"ש התוספות ד"ה בין נשאו וכו' ודוחק לומר דאמר נשאו משום רשב"א ש"מ לרשב"א אירסה לא הפסיד' וה"ה לרבי אם לא מיחת'. ואין בזה הכרח כיון דטעמא דרשב"א דלא היה התקנה אלא כשהוא ברשות אב ואין מועיל אפי' מחאה שפיר י"ל דבארוסה שהיא ברשות אב נמי היה התקנה אבל לרבי דהוא מטעם מחילה מדלא מיחתה אם כן י"ל תיכף שאירסה והפסידה מזונות היה לה לתבוע פרנסתה ואפשר דס"ל דכי היכי דדייק התוס' מדברי רשב"א דדוקא נשאו אבל אירסה לא ה"נ איכא לדיוקא בדברי רבא דאמר בגרה [וניסת צריכה למחות משמע אבל בגרה] ונתארסה אין צריכה למחות אלמא דלענין מחאה נמי לא מדמינן לנשואין משום דעיקר גביית העישור היינו בשעת נשואין ועיין בחידושינו ועיין בב"ש בשם הדרישה שכתב דצ"ע מנ"ל לפוסקים דבבגרה ונשאת ולא מתזנא מועיל מחאה ונראה דמוכח מהש"ס דמשני על הא דרבי דאמר בת הניזונת וכו' הא דמחאי הא דלא מחאי ולא משני דהא דאמר רבי בת הניזונת אבל אינה ניזונת לא איירי נמי במחאתה ובבגרה וניסת והיינו דקאמר בת הניזונת ר"ל דמתזנא אז מועיל מחאה אלא ודאי דלעולם מועיל מחאה וצ"ל דמיירי בלא מחאה ועיין בחידושינו שכתבנו דלמאי דקי"ל כרב ע"כ דמפרש הבריתא דרבי כן דאמר בת הניזונת ר"ל כשהיא ניזונת אפי' אם בגרה נוטל' עישור נכסים: