הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קטו · יב
(שם ואם אין עדים תשבע) הה"מ כתב דהיינו דוקא אם ידוע שהיא עוברת ע"ד אלא שמכחשת שלא היה אחר התראה הא לאו הכי אין להשביעה קודם הפירעון דה"ל כמו טענה אמנה או רבי' והקשה הב"ח דא"כ היא חשודה על השבועה ואיך משביעים אותה והח"מ כתב דז"א אלא במשמשתו נדה אבל במאכילתו שאינו מעושר וכיוצא בו אינה חשודה ובאמת תליא בפלוגתא דהסמ"ע בח"מ סי' ל"ד ס"ל דטבח שהכשיל לאחרים בטרפות לא מפסל משום לפני עור אבל הכ"מ בפ' י"ב מהל' עדות והביאו באר הגולה ס"ל דפסול דכמו שהאכיל לאחרים מסתמא אכל הוא ג"כ ע"ש ואדרבא במשמשתו לפמ"ש הרמב"ם והרא"ש בטיהר את הכתם י"ל דכתמים דרבנן ולא מפסיל לשבועה וכן בהוחזקה נדה דהיינו שלבשה בגדי נדות י"ל דלא מפסיל דאולי ראתה כתם ולא מחזקא בפסול דאורייתא מיהו בנודרת ואינה מקיימת קשה טפי דאם הוחזקה שחשודה לעבור על לאו דלא יחל פשיטא דחשודה על השבועה מיהו נראה דתליא בפלוגתת הפוסקים בסי' ל"ב בחשודה על שבועה להבא אי חשודה על העבר ולכאורה היה נראה דמ"ש שידוע שהיא עוברת ע"ד היינו ע"פ עצמה דאינה נעשה חשודה על השבועה על ידי עצמה והא דלא מהימן היא במיגו דאינה עוברת ע"ד כלל ז"א דהא הרמב"ם סבירא ליה דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה כדאית' בח"מ סי' צ"ג א"נ בענין דהוי מיגו למפרע אלא דהא מלתא תליא בפלוגתת הפוסקים לפי מה דאי' בח"מ סי' צ"ב סעיף ה' דנאמן על עצמו לענין שבועה שהוא חשוד וא"י לישבע א"כ לדעת הפוסקים שם בסעיף ט' בנשבע ונוטל שהיה חשוד וטוען הלוה השבע לי הנתבע נשבע היסת ונפטר ה"נ כיון שהיא מודה שהיא חשודה אינה יכולה ליטול בשבועה והוא דעת הרמב"ם עצמו שם מיהו י"ל דהכא מיירי בענין דלא הוי מיגו למפרע א"כ אם יאמר להפסידה כתובתה תאומן במיגו דלא הוי לאפטורי משבועה אלא חמון גמור אך העיקר נראה דלק"ח דבל"ז כבר כתבנו לעיל דהא דמשמשתו נדה בלא התראה יכולה לדור עמו היינו כיון שחוזרת בה ומקבלת עלי' תשובה חוזרת לכשרותה א"כ ה"נ י"ל דידוע בעדים שעוברת ע"ד אלא שהוה קודם התראה ואח"כ קיבלה עליה שלא תעשה עוד וחזרה לכשרותה כדאית' בח"מ סי' ל"ד סעיף כ"ב דכיון שקיבל עליו חשובה חוזר מיד לכשרותו וא"כ אין כאן קושיא כלל דהרי אינה חשודה ועמ"ש לקמן סעיף ז' בזה ועוד נ"ל דאפילו באינו ידוע לנו שהיא עוברת ע"ד קשה דהא פריך הש"ס בריש ב"מ דנימא דמיגו דחשוד אממונא חשיד אשבועתא ומשני דאמרי' דלמא ספק מ"י יש לו אבלו וכ"כ הרי"ף וכן הוא בח"מ סי' צ"ב א"כ הכא במשמשתו נדה וכיוצא בו אחר התראה איך משבועים אותה נימא כיון דלדברי הבעל שעברה על נדה ה"ה חשודה אשבועה ג"כ. וצ"ל כנ"ל דיש לומר שעשתה תשובה: