הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קה · ב
(שם ואם אמרה שנפרעה וכו') הנה בש"ך ח"מ סי' ס"ו ובב"ש סי' זה ס"ק ז' הקשה דברי הרא"ש אהדדי דבספ"ק דמציעא כתב להדיא דנאמנת לומר שנפרעה מקודם במיגו דמחילה ולא אמרי' דסבר' שמא תצטרך לשלם הכל ולענ"ד נראה פשוט דאין לפרש שאין נאמנת לומר שנפרעה מקודם והלוקח גובה מהבעל אע"פ שטוען פרעתי קודם דהא כתב הרא"ש בתחלה דאם היא בחיי' צריכה לישבע שלא נפרעה ואם אינה רוצה לישבע יפסיד הלקוחות וא"כ כ"ש כשאמרה שנפרעה הרי אינה נשבעת ודוחק לומר דמ"ש בתחלה ואם אינה רוצה לישבע היינו דוקא כשטוען שפר' אחר המכיר' אבל אם טוען שפר' בתחלה אפילו היא מודה לדבריו גובה לוקח דמה"ת כיון שיכול להשביע על שטר שלא נפרע למה יגרע בשביל שמכר אח"כ ועוד דהא איתא שם בח"מ סי' ס"ו סעיף ט"ו דאם מת הלוה קודם שלקחו זה ואח"כ מת מלוה אינו גובה אפילו בשבועה הרי דמטעם זה דחיישי' שפרע לו ומכר אחר הפירעון מפסיד הלוקח אלא נלענ"ד דמ"ש הרא"ש שם ואם אמרה שנפרעה אחר שמכרה נאמנת במיגו וכו' היינו שהבעל אינו יודע אם פרע רק שהיא אומרת שתפסה צררי. דהא לכמה פוסקי' עיקר שבועת אלמנה הוא מטעם חשש תפיסת צררי בעצמה א"כ בכה"ג דמיירי הרא"ש שם שהבעל חי א"כ כשטוען א"י אם פרעתי ממילא השטר הוא בתקפו דהא קי"ל בח"מ סי' פ"ב דאפילו במלוה ולוה כששניהם אינם יודעים השטר בחזקתו וכ"ש כשהלוקח לא ה"ל למידע א"כ פשיטא דחיוב לשלם א"כ כשהיא אומרת שתפסה צררי בעצמה אחר שמכרה היא נאמנת במיגו דאי בעי מחלה אבל כשאומרת שנפרעה קודם כיון דאיכא קצת נגיעה בדבר הא כתב הרמב"ם וכן הוא בש"ע ס"ס ל"ז סעיף כ"א אם ימצא להעד צד הנאה בדבר זה שמעיד אפילו בדרך רחוקה ונפלא' ה"ז לא יעיד לו א"כ שפיר כתב הרא"ש כיון שיש לומר דיש חשש נגיעה מטעם שסוברת שתצטרך לשלם הכל אינה נאמנת להעיד במיגו כיון שהבעל עצמו אינו יודע משא"כ בב"מ דף כ' שהבעל טוען ברי שפרע רק דהפירעון מועיל להאשה משום דיש בידה כח למחול שפיר אמרינן דאפילו אמרה שנפר' מקודם כיון שעכ"פ א"י לישבע והבעל טוען ברי אינה יכולה לגבות כן נלע"ד ליישב דברי הרא"ש אך מלשון הש"ע בכאן משמע דמיירי אפילו בבא לגבות מיתומים צ"ל בדוחק בענין שא"צ שבועה כגון שהודה שלא פרע לה או כיוצא בו שנתבאר בסי' ס"ו רק מטעם נאמנות שלה דאומרת שנפרעת בעצמה בעינן דוקא שלא תהי' נוגעת בדבר: