הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צט · ד
(שם אבל רגל ושבת שמין וכו') עיין בחידושינו שכתבנו דמוכח מן הש"ס כדעת הרא"ש דאפי' בגדי שבת אין שמין דאמר שם דתנן מתני' כוותיה דשמואל דאפי' בגדים שלא היה מחויב בהן מחמת חיוב כסות אפ"ה קנתה כשהוא תחתיו דאל"ה מאי ס"ד דמקשה דמייתי ראיה ממעריך עצמו דאין לו בכסות אשתו אלא ע"כ מיירי בבגדי רגל ושבת שאינו חייב בהם מן הדין ולדברי הרמב"ם צ"ל דמיירי בבגדי חול שהם יותר מן החיוב ולפ"ז נ"מ בבגדי שבת ורגל שהם מחמת חיוב כסות לפי כבודה אין בע"ח גובה מהם ומ"ש הרמב"ם סתם דבע"ח גובה מהם משום דמסתמא כשהעני יש לו דין עני שבישראל שאינו חייב לשנות כסותה בשבת ורגל כמ"ש לעיל סי' ע"א אבל אם הוא חייב בהם מחמת כבוד בית אביה כבר זכתה בהם וכאן בגרושה א"ש טפי דכבר הלך החיוב ועמ"ש לעיל סי' צ' סעיף ט"ו די"ל דהיכא דלא עשו לה בגדים רק כדי חיוב גרע טפי דאין כאן ראיה שהיתה כונתו להקנות לה אפי' בגרושה כיון דהיה עושה לה רק מחמת החיוב. מיהו מסתימת הפוסקים לא משמע כן ומ"מ נראה דאם לא רצה לזונה ולפרנסה וב"ד כפוהו לכך עד שהוצרך ללבשה כפי החיוב ואח"כ גרשה מדעתו דשמין דלא שייך בזה דאקני לה כיון שהיה בע"כ דידיה: