אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צט

סימן צח

א

(סעיף א' שמין כל בגדיה). בש"ס משמע דמיירי בבגדים שעשה לה הבעל בחייו אבל בבגדים שעשו לה היתומים שכל זמן שהיא ניזוני' חייבים בכסותה לא נתפרש ובחידושי כ' דנראה דדומה לדין הלקיט שנחלקו בה אמוראי ומדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל דמשמע דאף בלקיט הלכתא כר' הונא דמתני' וכן בלקיט ועיין בסמוך:

ב

(שם אבל גרושה שגרשה בעלה מדעתו בלא טענה וכו') כתב הטור בשם העיטור דאם סרחה עליו שמין לה ויש להסתפק אם יש הכחשה ביניהם והוא טוען שסרחה עליו אם נאמן לנכות מכתובתה ולכאורה היה נראה לדמות להא דאי' בח"מ סי' קנ"ה בדין הרחקת אילן מן העיר דיש חילוק בין יחיד לרבים דביחיד כיון שהספק הוא בקציצה אינו קוצץ מספק אבל גבי רבים כיון דבודאי צריך לקצוץ והספק הוא בנתינת דמום פטורים מספק א"כ י"ל דה"נ כיון שהקנה לה הבגדים כמ"ש בהג"ה אלא דהספק הוא בדמים היא פטורה מספק ועיין בב"ש בס"ק ג' גבי בגדי רגל שכתב כיון דאיכא פלוגתא אין מוציאין מיתומים משמע דכל זמן שלא סלקה לה כתובתה הם נקראים מוחזקים אף שכתב הח"מ דאפי' בבגדי שבת ורגל א"י לסלקה מבגדים מיהו י"ל דהיינו דוקא לענין פלוגתת הפוסקים דיכולים לומר קים לי אפי' בתפיסה בעדים אבל בשאר ספק שמחולקים בטענה י"ל דאינם יכולין לטעון נגד שטר כתובתה ונראה עוד די"ל לגבי יתומים דתליא מילתא אי אמרי' לענין כתובה נכסי בחזקת אלמנה קיימי כמ"ש התוס' דף צ"ו ע"ב ועיין לקמן סי' ק"ג בב"ש ס"ק ז' ומ"ש שם:

ג

(שם בהג"ה ואין יכולין לסלקה מבגדי' במעות) בריטב"א כתב הטעם שאינו בדין שיפשיטנ' ערומה וכ' הח"מ דאף בגדי שבת ורגל דל"ש הך טעמא מ"מ משמעות הטור דהדין כן ונראה דאף דאמרי' אדעת' למשקל ולמיפק לא אקני לה מ"מ אמרי' דמסתמ' בדעתו היה מתחלה שיהיה לה זכי' בגוף הבגדי' אלא שתתן מעות בעדם ועמ"ש בחידושי' די"ל דזה דוקא בבגדים שעשה לה הבעל אבל בכסות שעשו היורשים להאלמנה אם אח"כ תובעת כתובתה צריכה להחזיר גוף הבגדים דבדידהו דלא חייש לכבודה לא הקנו לה ויש לפרש בזה דהיינו דקאמר בש"ס יתמי וארמלת' שלח ופוק דמשמע דצריכה להחזיר גוף הבגדים וא"צ למה שנדחק בזה הב"י ונלע"ד דבזה א"ש הא דקשה לכאורה על הריטב"א דא"כ מאי קאמר דתנן מתני' כוותיה דשמואל ומקשה לרב הא י"ל דהמקדיש אין לו בכסות אשתו משום דא"י להקדיש גוף הכסות שהם שלה ולפמ"ש י"ל דדוקא למאי דמשני דלא אקני לה למשקל ולמיפק כ' הריטב"א כן אבל לפי הס"ד דלא אקני כלל צריכה להחזיר הבגדים ולפ"ז הוי אפשר לומר דבגרושה דלא חייש לכבודה כדאי' בכתובות דף צ"ז ע"ב לא הקנה לה כלל אפי' גוף הבגדים אם סרחה עליו מיהו מהפוסקים משמע דאין חילוק בין גרושה לאלמנה ועיין בחידושי':

ד

(שם אבל רגל ושבת שמין וכו') עיין בחידושינו שכתבנו דמוכח מן הש"ס כדעת הרא"ש דאפי' בגדי שבת אין שמין דאמר שם דתנן מתני' כוותיה דשמואל דאפי' בגדים שלא היה מחויב בהן מחמת חיוב כסות אפ"ה קנתה כשהוא תחתיו דאל"ה מאי ס"ד דמקשה דמייתי ראיה ממעריך עצמו דאין לו בכסות אשתו אלא ע"כ מיירי בבגדי רגל ושבת שאינו חייב בהם מן הדין ולדברי הרמב"ם צ"ל דמיירי בבגדי חול שהם יותר מן החיוב ולפ"ז נ"מ בבגדי שבת ורגל שהם מחמת חיוב כסות לפי כבודה אין בע"ח גובה מהם ומ"ש הרמב"ם סתם דבע"ח גובה מהם משום דמסתמא כשהעני יש לו דין עני שבישראל שאינו חייב לשנות כסותה בשבת ורגל כמ"ש לעיל סי' ע"א אבל אם הוא חייב בהם מחמת כבוד בית אביה כבר זכתה בהם וכאן בגרושה א"ש טפי דכבר הלך החיוב ועמ"ש לעיל סי' צ' סעיף ט"ו די"ל דהיכא דלא עשו לה בגדים רק כדי חיוב גרע טפי דאין כאן ראיה שהיתה כונתו להקנות לה אפי' בגרושה כיון דהיה עושה לה רק מחמת החיוב. מיהו מסתימת הפוסקים לא משמע כן ומ"מ נראה דאם לא רצה לזונה ולפרנסה וב"ד כפוהו לכך עד שהוצרך ללבשה כפי החיוב ואח"כ גרשה מדעתו דשמין דלא שייך בזה דאקני לה כיון שהיה בע"כ דידיה:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה